והחישובים ולפי שעות ומדידות ואיכ.
היא שאלה אם אני חושבת שאני ב
ואם אני אוכלת נורמלי
אמרתי שאני משתדלת. ובלב בכיתי.
לא אמרתי שאני אבודה עמוק בתוך אנה.
לא אמרתי שכשאני אוכלת אני בוכה.
לא אמרתי שאני עושה דברים ככ רעים לעצמי.
לא אמרתי. שתקתי. עד הסוף שותקת. סתומה.
מה הטעם בכלל
מה הקטע לטרגר את עצמי
מה הקטע לשקוע מחדש שוב בכוונה
באלי חיבוק.
והבטחה שאני אהיה בסדר.
ושהמחשבות שלי על זונדה יעופו לי מהראש.
ושהרצונות הרעים שלי יפסיקו להיות.
זה ככ מטומטם
זה ככ רע לי
אז למה. למה
ואיזה ימים רעים בשביל אנה
בשבילי יותר נכון
ואיך יהיה לי כח לכל השיט הזה
איך אני אסכים לעצמי אם בכלל
ואיך איך איך.
סטופיד ליטל גירל.
פאק איט הרגל הפצועה.
פאק איט אנשים מעצבנים.
פאק איט אני בעיקר.
פאק יורסלף וזהו.
(I wanna scream so loud
I wanna sleep all this time
.I just wanna disappear)