שִרְבּוּב , שירבוב ז' [מן שרבב, שִׁרְבֵּב]
1, הארכה, הושטה, מתיחה: "אֵ-אַ-אָמַר אלתר בּשִׁרְבּוּב שפתים ובזקיפת אגודלו" (מנדלי מו"ס, צו ). שִׁרְבּוּב לשון.
2, הכנסה שלא במקום: שִׁרְבּוּב שורה מיותרת בשעת הסדור. – [שִׁרְבּוּב-, שִׁרְבּוּבִים, -בֵי- ]
אברהם אבן שושן המילון החדש




