קחו למשל את השיר: "לולא היותך" של ישי ריבו..
מטורף המילים שלו..
אצרף אותו בתגובה הבאה,
ומוזמנים לשתף גם בטקסט + השיר שנוגע בכם
וברור שאולי יש שירים שיש להם כמה פרשנויות.. נגיד שזה בכלל לא בהקשר של לנ"ו אלא בכלל על התורה..
אני רודף אחר חוקיך, מחד
מאידך תשוקתי אותי רודפת
בוש ונכנע אבוא בשעריך
והלילות הארוכים והבדידות והשנים
והלב הזה שלא ידע מרגוע
עד שישקוט הים, עד שינוסו הצללים
לאן אלך, אנה אפנה, כשעיניך מביטות בי
איכה אברח, איך לא אפנה?
בין אמת לאמת, בין הלכה למעשה
בין הימים ההם לזמן הזה
בין הנסתר לנגלה, בין העולם הבא לעולם הזה
רודף אחר חוקיך
מאידך תשוקתי אותי שורפת
עזה כמוות איומה כנדגלות
הלילות הארוכים והבדידות והשנים
והלב הזה שלא ידע מרגוע
עד שישקוט הים, עד שינוסו הצללים, השיבני!
לאן אלך, אנה אפנה, כשעיניך מביטות בי
איכה אברח, איך לא אפנה?
בין אמת לאמת, בין הלכה למעשה
בין הימים ההם לזמן הזה
בין הנסתר לנגלה, בין העולם הבא לעולם הזה
בין הנסתר לנגלה, בין העולם הבא לעולם הזה
אני רודף אחר חוקיך
אני חושב ששירה זה כמו נבואה קטנה קטנה
לדעתי זה גם מתקשר לסיבה שבשביל להתנבאות הנביאים היו צריכים לשיר ולשמוח
כל פעם שאני נכנס לפורום כתיבה ושירה אז אני מרגיש את הבום
יש שם ניקים שפשוט-להתאהב בעומק שזולג מהם זה מדהים ממש בעיני
וכן ישי ריבו אחד הזמרים הנדירים
וב"ה שכולם מתחברים וצמאים לשירים שלו זה אומר המון על הדור שלנו
אני הכי התחברתי לשיר: "קול פעמונים"
קול פעמונים
גם המחוג נסוג אחור
ונדמה חלום
טרם ימים פונים
שעון החול שבת היום
שבּת היום
פזמון:
בת קול
דממה דקה עולה
משום מקום והיא ישנה
רחל האם
האִם עודך מבכה
שאי עיניים מחי דמעה
קול המלאכים
שרפים חיות ואופנים
ונדמה חזון
הנה ימים באים
אל היכלו ישוב אדון
יום כיפור עוון
רחל רחל
הרחיבי מקום אוהלך
את מפתן ביתך
בנים שבים לגבולך
כל עדר הרחלים
עולים לקראתך
שכולה אין בהם
כולם בנייך הם
טלית שֶׁכולה
שַׁכולה אין בהם
כולם בנייך אֵם..
אנונימית בלנ"ווברור שיש לו עוד המון שירים מושלמים
אבל לזה הכי התחברתי

אנונימית בלנ"ו
אנונימית בלנ"ו
אנונימית בלנ"ו
אנונימית בלנ"וואני לא אשים פה ביצוע כי שירת נשים וכל זה...
אבל המילים: (של רחל שפירא, האגדית)
לו ידעת איך כל נים שבי ירא.
אני רואה את השדות סופגים גשמים,
אני שואלת את עצמי
מתי מתי יבוא יומי
להיקרא.
על מצע האדמה
תשוקה שלי הונחה.
אני שואלת את נפשי להיות ברוכה.
נותר גופי בצמאונו.
אתה יודע את חומו ותמהונו
ועוצם עלבונו.
מכל נבט ועלעל נוטף הטל
ובתוכי ממתין לו בכי מיוחל.
אני נמשכת לתלמים,
אני הופכת רחמים ותחנונים -
חיים שלמים
כל נים שבי ירא.
אנונימית בלנ"והשירים הכי עצובים שאני מתחבר אליהם - גם בהקשר שמוזכר כאן - הם הרבה יותר שמחים ומוארים מאשר השירים הכי שמחים שיש כאן.
נקודת מבט ששווה לראות.
אנונימית בלנ"ו
אנונימית בלנ"ו
אנונימית בלנ"וכבר שנים שאני לא דומעת
כבר שנים שבלי סיבה
אני מוצאת עצמי מתגעגעת
מחפשת לי תשובה
תראה אותי, תתן לי יד
אני אחת שמוכנה להשתנות
תבוא, תאיר לי את ימיי
באור יפה גנוז כמעט מיליון דורות
ואז אני אהיה כמו שמש לעולם
אהיה כמו ציפור נודדת במרחב
אתה, אתה תהיה לי מלך לעולם
מודה אני לך על דרך שנשבעת לי
ועכשיו כשיש קצת אור בחדר
ועכשיו כשיש אותך
אני פתאום בוכה ומתפללת
מפחדת שתשכח
תראה אותי, תתן לי יד
אני אחת שמוכנה להשתנות
תבוא, תאיר לי את ימיי
באור יפה גנוז כמעט מיליון דורות
ואז אני אהיה כמו שמש לעולם
אהיה כמו ציפור נודדת במרחב
אתה, אתה תהיה לי מלך לעולם
מודה אני לך על דרך שנשבעת לי
קח ת'זמן, אני לא ממהרת
ונשארת לעמוד
ואנגן כאן על מפתן הדלת
עד שתצא אחר כבוד
ותקח אותי, תתן לי יד
אתה אחד שמסוגל להתגלות
תבוא, תאיר לי את ימיי
באור יפה גנוז כמעט מיליון דורות
ואז אני אהיה כמו שמש לעולם
אהיה כמו ציפור נודדת חופשייה
אתה, אתה תהיה לי מלך לעולם
אהיה כמו ציפור נודדת חופשייה
אתה, אתה תהיה לי מלך לעולם
מודה אני לך על דרך שנשבעת לי
בסוף זה הלחן ולא המילים
כי מילים די מהר את שוכחת
כולם בעיתון את קוראת תהילים
ובסוף האמת מנצחת
גם את כבר יודעת שאין פתרון
שהכל מעורבב אור וחושך
מתי כבר נפסיק לחפש הגיון
ונמצא בגבולות את החופש
בסוף זה אני ואת
אני ואת
לא משנה לאן
נמשיך לנסוע
לאן
עוד רגע הסוף וכולם עייפים
רק אצלך עוד מוצא את הנחת
כי גם אם השקר מתוק לפעמים
בסוף רק האמת משמחת
בסוף זה אני ואת
אני ואת
לא משנה לאן
נמשיך לנסוע
בסוף זה אני ואת
רק אני ואת
גם אם עוד לא יודעים לאן
נמשיך לנסוע
לאן
או או או לאן לאן לאן
בסוף גם הנצח כולו רגעים
נשמה בתוך גוף היא אורחת
תגידי מה יש בסוף שכולם מפחדים
זה נגמר ואז שוב שנינו יחד
אם אבוא לאוהל ביתי
אם אעלה על ערש יצועי
אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה
עד אמצא מקום לה'
ובלב עולה התפילה
עד מתי גולה וסורה!
שובי בת מלך אל עיר מלוכה
מתוך ההפיכה
אור גדול יבקע
שועלים טיפסו על ההר
איך היה נווה למדבר
גם ציפור בנתה ביתה
ובת ציון שנותרה
לבדה בשדה עזובה
ובלב עולה התפילה...
כי בחר ה' בציון אוה למושב לו
פה אשב זאת מנוחתי
כי אוויתיה
ובלב עולה התפילה...
אֱלָהָא דִּי לֵיהּ יְקָר וּרְבוּתָא
פְּרוֹק יַת עָנָךְ מִפֻּם אַרְיָוָתָא
וְאַפֵּיק יַת עַמָּךְ מִגּוֹ גָּלוּתָא
עַמָּךְ דִּי בְחַרְתְּ מִכָּל אֻמַּיָּא
לְמִקְדָּשָׁךְ תּוּב וּלְקֹדֶשׁ קֻדְשִׁין
אֲתַר דִּי בֵיהּ יֶחֱדוּן רוּחִין וְנַפְשִׁין
וִיזַמְּרוּן לָךְ שִׁירִין וְרֲחֲשִׁין
בִּירוּשְׁלֵם קַרְתָּא דְשֻׁפְרַיָּא
קָרָאתִי שִׁמְךָ ה', מִבּוֹר תַּחְתִּיּוֹת.
קוֹלִי, שָׁמָעְתָּ: אַל-תַּעְלֵם אָזְנְךָ לְרַווחָתִי, לְשַׁוְעָתִי.
קָרַבְתָּ בְּיוֹם אֶקְרָאֶךָּ, אָמַרְתָּ אַל-תִּירָא.
רַבְתָּ ה' רִיבֵי נַפְשִׁי, גָּאַלְתָּ חַיָּי.
אור הירח על ההר
לילה לבן בשדות בית לחם
תן מילל בקול נשבר
אנה פנה עדרי ללכת
אח לנשר ולעיט
אין לי שם ואין לי בית
הי חלילי ילל, ילל חלילי
עד ליל אוסיף ללכת
עם תרמיל רועים על שכם
הי חלילי ילל, ילל חלילי
אבן מוטלת על לבי
כאבנים בשדות בית לחם
רוח עובר בעשבים
אנה פנה עדרי ללכת
אי שם בסוף הדרך
התחכי עד רדת ערב
הי חלילי ילל, ילל חלילי
התחכי להלך
עם הלחם והמלח
הי חלילי ילל, ילל חלילי
אור הירח על ההר
לילה לבן בשדות בית לחם
והיום הוא יום שמח
מתגשם לו עוד חלום
החתן נושא עיניים
ותפילה אל המרום
הכלה כבר מקודשת
בטבעת מהחתן
בשעה טובה נשברת
כוס לזכר המקדש.
נברך את החתן, נברך את הכלה
במזל והצלחה בית ומשפחה
שידעו תמיד רק אושר בדרכם החדשה.
שיהיה הרבה במזל טוב!
שיהיה הרבה בסימן טוב!
חתונה גדולה הלילה, השמחה רבה לא די לה.
שיהיה הרבה במזל טוב!
שיהיה הרבה בסימן טוב!
חתונה גדולה הלילה, שמח הלב שמח.
מוכרחים להיות שמח
בשמחת החתונה
ורוקד גם הירח
לצלילי המנגינה
כי היום הלב יודע
קול ששון וקול שמחה
היום כל איש שומע
קול חתן וקול כלה
נברך את החתן, נברך את הכלה
במזל והצלחה בית ומשפחה
שידעו תמיד רק אושר בדרכם החדשה.
שיהיה הרבה במזל טוב...
היום זה היום שהנשמות יורדות ומתמזגות שוב לאחד כמו פעם
היום זה היום שכה חיכינו לו בו החליט האל שנהיה ביחד
ביחד לנצח ביחד עד הסוף
ריבונו של עולם זה הרגע שחיכינו כל כך הרבה זמן
עד שלבסוף מצאנו כלה וחתן ומלאכים בלבן
שומרים עלינו כל חיינו לעולם.
אלוקים ברך אותנו שלעולם לעולם נהיה אחד
אלוקים ברך אותנו שאף פעם לא נהיה לבד
ביחד לנצח ביחד עד הסוף
אנונימית בלנ"ו1)זה שיר שממש מרגש אותי
2)גם זה שיר נדיר
3)וזה, גם שיר עמוק לדעתי
וואי אני ממש אוהבת את השיר הזה.
הוא קצת קשור וקצת לא.
נר קטן דולק רועד
מועד בחשיכה
זעקה יוצאת מלב
נשמעת בלחישה
יד בוטחת בו נגעה
אפוף תוגה אך הוא ידע
התקווה עדיין לא נמוגה
ריח חריף מרעיף כאב
קולות וצעדים
בית חולים הוא לא מקום מתאים לילדים
המלאך רפאל
אם רוצים אז הוא גואל
האם רוצה אתה ילדי
אני אותך שואל
יש אמונה לא אכנע
אשא אל שמים תפילה
כמו פרח קמל שנפתח ועלה
אתחיל את הכל הכל מהתחלה
בחוץ מטר סוחף
ומתופף על הפחים
אולי זה סתם מטר
אולי זה בכי מלאכים
פרח קטן שלי ילדי
השאר כאן לצידי
רק תאמין שגם אתה יכול להיות בריא.
יש אמונה..
אני לא מוותר יש אמונה
לא אכנע
האמת,שקצת נמאס לי
אני יוצאת כבר תקופה, בת 22
ודי נמאס לי.
אין לי כח עוד פעם,שניים -שלוש דייטים
ואז זה לא מתאים,
כי החלומות שונים
כי סגנונות התקשורת לא מתאימים
סתם כי זה פשוט היה מוזר.
בסדר, כל קשר מדייק אותי. וזה אמיתי,
אבל נמאס לי לקבל דיוקים, אני פשוט רוצה למצוא את האיש שלי, את הדרך שאני עושה לבד, לעשות עם עוד משהו
נמאס לי לצעוד לבד בדרך, לפעמים אני מרגישה שגם הקב"ה איתי. אבל לא מעבר לזה,
ונמאס לי לשמוע עצות, ביקורת, תנסי לראות את..., מה הבעיה שלך עם..., אני רוצה משהו שיחלום חלום דומה לשלי, שהבית שלנו ילך לאותו מקום, בסדר. יש לי קצת חלומות לא קונבנציונלים, אבל יש לי חלום, ונמאס לי לחלום אותו לבד.
קיצר, אחרי הפריקה והתסכול - איך ממשיכים לשמוע עוד הצעות? לא רוצה לצאת לעוד הפסקה בין דייטים, אבל אין לי כח לעוד קשר שיגמר.
אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.
סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה 
ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.
את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.
אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.
הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים
אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.
אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.
בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.
תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה
שאת נאמנה לדרך שלך .
יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.
ועכשיו,
שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.
אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.
רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -
'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.
הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...
וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.
לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...
אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...
ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...
אֲת.
כמה מקום הלימודים במהלך השנים לדעתכם משפיע על האישיות ,רמה התורנית, וההשתייכות החברתית בתוך הציבור כיום?
ואם כן אז האם ראוי לומר לשדכן שאני רוצה להכיר בחורה שלמדה במוסד הספציפי הזה או לפנות לאותו מוסד ולשאול על בוגרות שבאזור הגיל שלי פחות או יותר?
(לא רק מדרשות נכללות כאן אלא גם אולפנות)
ובכלל מה מגדיר סגנון של השקפה בציבור שלנו?
(עד גבול מסוים)
אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי
וכמובן המוסד מחזק את העניין
אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.
לק"י
והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.
לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.
אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.
לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה
לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.
גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.
מה שכן-
זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן
(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)
מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'
ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.
אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?
מישהו שמע על זה פעם בהקשר של חתונות? הבנתי שזה אומר כאילו שבתוך קבוצת חברות/חברים כשמתחיל איזה גל של התארסויות אז ה"נותרים" יכולים לקבל החלטות שנובעות מתוך לחץ חברתי ופחד "להישאר מאחור". כלומר, הם עלולים להתארס, גם אם יצאו עם מישהו הרבה זמן, מהסיבות הלא נכונות, אם מישהו שלא בהכרח מתאים להם, רק בגלל שהם לא מסוגלים להשתיק את הסביבה. שמעתי על זה מחברה בשבת בהקשר של איזה מישהי אחרת וזה פשוט טלטל אותי...מה דעתכם? זה באמת קיים ואנשים מצטערים על זה אחר כך?
גם לחיוב וגם לשלילה
רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.
מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית
ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)
ולזכור עבודת המידות.
לא רק בחתונות
בכל נושא
אלגריה,
הרמוניה בגן,
נסיה,
ארץ.
(לחורף)
כמו כן, האם אתם יודעים אם מומלץ או לא לפנות דרך סוכנים כגון מאורסים-מאורסות או אחרים?
אלגריה
נסיה
אבל אלו היו חתונות קיץ
הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד
בחורף אני לא יודעת איך זה.
בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף .
יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם
אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר .
האולם קטן, 400 - 350 איש.
מעריך את הבדיקה.
נבדוק אם רלוונטי
שלא יהיה אופציה בפנים?
לא תמיד יש גשם בחורף ולא תמיד כה קר
ונבחר באותו יום או יום לפני
בס"ד
היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.
כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...

מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה
אני, חרדי במקור, וכיום, ברוב הדברים נוטה יותר לכיוון הדתי/דתי תורני, דווקא כי בהרבה מובנים הדתיות שלהם נראית לי חזקה, אמתית ואותנטית יותר.
אבל אחד הנושאים המאתגרים, הוא נושא "שמירת הנגיעה", יכול להיות שלחלקכם זה נושא נדוש, אבל אותי מפתיע היחס הרווח ל"שמירת נגיעה", כאילו מדובר באיזו חומרה בסגנון של הקפדה על צאת השבת לפי ר"ת וכיוצא בזה.
הנה דוגמאות:
למיטב הבנתי, נגיעה של חיבה בנידה היא איסור דאורייתא, ואם אני זוכר נכון, לפי המשנ"ב זה יהרג ואל יעבור (יכול להיות שלא זוכר נכון).
אני מפספס פה משהו?
אני לא בא להוכיח, וגם אני בעצמי לא צדיק גדול, אבל עדיין הנושא מאתגר ומעסיק.
על המגזר "שלי". כלומר, בלשון הגן, לא אני המתחילה...
ההשוואה בין חסידים לליטאים וכו' לא מתאימה כאן. אצל כולם, ההשקפה בעניין ברורה. חד משמעית.
הצעה כמו של ד"ר ריין (?), מעולם לא היתה עולה אצל אף אחד. ממש הזדעזעתי. ומה אם
אחר כך לא יסכים לשמור טהרת משפחה?!
חושבת שנושא כזה לא צריך לעלות לדיון. יש בזה משום חוסר צניעות ואיך שהוא, לגיטימציה לעבירה
חמורה!
כמו שלעלות לדיון את שמירת השבת (עם כל הפלפולים והמובאות וכו'..) לא שייך.
לפני דייט ראשון, כשהעניינים נהיים רציניים, וגם לפני רגעים גורליים אחרים בחיים
אני ממש בלחץ, לא חרדה, אלא מתח חזק מכובד ההחלטות, מהסיכונים והסיכויים.
והלחץ הזה משפיע על כל הגוף.
בעיקר כאבי בטן. חוסר תאבון רוב הזמן, אבל עדיין יש מידי פעם תחושת רעב שמכריחה אותי לאכול קצת ואז הבטן עוד יותר מתבלגנת.
תחושה של מתח פיזי ומופשט במרכז הגוף ולפעמים גם בידיים וברגליים.
קשה להרדם ממחשבות ומתח פנימי.
אני אוכלת פחות מהרגיל, מרגישה לא בטוב, וקשה לי מאוד להתרכז ברמה שזה פוגע לי בלימודים.
מה עושים עם זה? זה מוכר? יש דרכים להרגיע את הגוף?
בדרך כלל אני בן אדם מאוד הגיוני, בשליטה, אבל הגוף ככה מגיב ללחץ בלי לשאול אותי

בחוץ/ בפנים בירושלים?
לא מסעדות או מקומות בתשלום (לפחות לא גבוה), משהו פשוט לזוג פשוט
הטיילת בארמון הנציב
גן הורדים
הליפתא
עין חנדק
עין לבן
גן סאקר
מקומות בפנים בתשלום יחסית קטן:
בית הקפה בגן הבוטני
בית קפה בסנטר 1
המסעדות בקומה 2 במרכזית (אם כי שם קצת רועש לשבת)
מניח שמוסולין גם לא יקר
פלאפל דורון
פלאפל בן יעקב
(הייתי מחפש מקומות של גלידה או פלאפל כי הם יהיו יחסית זולים)
ברמות אשכול - רובם דתיים. צפוף למדי. אבל אפשר לשבת בחוץ. מקום הומה.
בדניה - יושבים בחוץ. מאוד נחמד. לרוב - חילוני.
יש גם בקניון רמות אבל זה בפנים והמקום קטן למדי.
לא ממליצה להיפגש בערב בגינה.