. בת השש כבר הספיקה מי יודע כמה לאכול.
התינוק כבר היה עם פרצוף שוקולד...
עשיתי קצת סדר.
שמתי בפח מלא עטיפות והגנבתי אליו גם אי אילו ממתקים בלי ששמו לב 🙂.
אספתי הכל, הזהרתי אותם שתכאב להם הבטן עוד מעט..
אבל היה לי ממש קשה לשלוט בזה.
הגיע הערב...
בשעה שש:
בת תשע וחצי- אמא כואבת לי הבטן.
אני: 😬
בת השש: אפשר ירקות?
בת התשע: כן כן! ירקות!
בן החמש: אני גם רוצה.
חתכתי להם לארוחת ערב כמה צלחות של ירקות וזהו. שום דבר אחר....טרפו.כולל בן השנה שטיפס על השולחן כדי לשריין לעצמו כמה עגבניות.
אני: יש לי רעיון. בשנה הבאה, נכין המון ירקות חתוכים ומי שירצה לאכול ממתק או חטיף יצטרך קודם לאכול ירק.
בת תשע: כן! כן! זה רעיון מצוין!
בת שש: כן! כן!
בת כמעט 12: אמא זה רעיון מעולה ככה הממתקים יתעכלו יותר טוב

בת תשע: ככה יהיה איזון
.אני: טוב. נזכור את זה... בשנה הבאה גם נאסוף את כל הממתקים מההתחלה כבר ומי שירצה ממתק יצטרך לבקש ממני רשות.
בת תשע; כן! כן! אמא תעשי ככה.
בת כמעט 12 לאחותה: עכשיו את מדברת ככה, בפורים הבא בבוקר את תתעצבני אם אמא תיקח לך את כל הממתקים ולא תרשה לך מה שאת רוצה...
ילדים מתוקים מידי, בסוף הפורים הזה.
אני מתנחמת בזה שלפחות את כל הממתקים בצבע צהוב וכחול הם מעצמם זורקים לפח. לפחות משהו בחינוך שלי הצליח



לא שזה עזר לה לשכנע אותו לאכול מהסעודה במקום הממתקים...