צריכה לפרוקגולדסטאר
עברתי התקף חרדה הבוקר וקשה לי
בעלי לא מבין אותי
אנחנו גרים אצל חמותי ורע לי
הוא לא רואה את זה, היא רואה היבט אחר בשהות פה ואני מלאה חרדות
ממה החרדות?

אני גדלתי בצורה שונה
נגיד, לא נהוג פה לשטוף ידיים אחרי שנגעו בבשר חי, ביצים, עוף, חומרי ניקוי
אני בחרדה תמידית כשהם נוגעים לי בו
שלא יחלה במשהו
שלא יקרה לו משהאני בחרדה על הבקבוקים שלו
שרק אני שוטפת
שהכל יהיה בטרילי
אני בחרדה כשהוא בוכה שלא יבואו להרים אותו
אני בחרדה עם עצמי כל היום וכל היום בחדר כשכולם פה.. (מ6 בערב כזה)
אני מרגישה חנוקה
אני אוהבת את הילד שלי יותר מאת עצמי וחרדה אליו ברמה קשה
אני מרגישה חנוקה כי אין לי חיי חברה
כל ה"חברות" התנדפו להן
חודשיים וחצי+ אני בחל"ד ולא פגשתי אף אחת
אני כל היום לבד עם הבייבי
מטיילת איתו לבד
יושבת איתו בבתי קפה לבד
מרגישה שאני לא אני
שאין לי אף אחד חוץ מאותו ואותי
בעלי בעבודה עד 6 7 וכשהוא בא הוא איתנו אבל כל יום כל היום במשך חודשיים וחצי אני לבד
אתמול הייתי בקניון וישבתי לאכןל במקדןנלס לבד כשמסביבי זוגות חבורות חברות עם ילדים ואני עולב לבד
רציתי לבכות
לא טוב לי פיזית בבית הזה
והוא לא מוכן שנעבור שוב ללבד
אני מאבדת את עצמי
מה הסיבה שאתם גרים אצלם? האם זה לזמן קצוב?בתי 123
צריכים לחסוך לאכלוס של הבית שלנוגולדסטאר
כן זה לזמן קצוב
כבר קניתם בית? אתם חוסכים סכום מסויים?בתי 123
כן קנינו מחכים למפתחגולדסטאר
כן צריכים סכום מסןים לאכלןס
מטבח ריהןט מזגנים הכל..
אני מבינה.. זה באמת לא פשוט ומבחינה כלכלית זהבתי 123
הפתרון הכי טוב.
עכשיו כשיש תינוק אתם צריכים לקבוע חוקים. שבי עם בעלך תחשבו על כל הדברים דחשובים ותחשבו איך להציג את זה לאמא שלו.
למשל גם אם התינוק בוכה לא מרימים ולא שואלים אם להרים אותו אלא רק אם את מבקשת עזרה.
שרק את שוטפת את הבקבוק.
תקני ספטול או אלכהג'ל ותבקשי שיחטאו ידיים לפני שנוגעים בו. למרות שתדעי שהחיידקים שבסביבה יכולים לעזור למערכת החיסון שלו.
הכל עשיתי ממה שרשמתגולדסטאר
אין כל הנושא של האקונומיקות ושל הבשר חי וכל זה מחרפן אותי הוא קטן
ניחא היה בגיל של להיות ברצפה ולדחוף הכל לפה.ת הא.. היה הכל גפ ככה בלתי נמנע
אבל הוא פיצי..
תחשבו טוב על ההחלטה הזו...מיקי מאוס
בעיני עדיף לגור חצי שנה בלי מזגן עם ריהוט יד 2 מאשר לגור אצל ההורים...
זה כמובן מאוד תלוי בכם אבל אם זה יוצר נזק בזוגיות או בנפש זה יהיה קשה ויקר מאוד לתקן....

בהצלחה!
מסכימה.. בעד כל הון לא הייתי מוכנה לגור אצל ההוריםיערת דבש

קל וחומר אצל החם והחמות

במיוחד בתקופות רגישות כמו אחרי לידה ראשונה

מטבח ריהוט ומזגנים אפשר לעשות גם בהמשךהמקורית
מצטרפת לנאמר שעדיף להיות בבית שלכם ברוגע מאשר לצאת מבית החמות בשן ועין. תחשבו על זה שוב
גם אם סיכמתם מראש שכך יהיה, לפעמים דברים נראים ומרגישים אחרת בשטח ולפעמים צריך לחשב מסלול מחדש
נשמע מאוד לא פשוט. חיבוק ענק❤אנונימית(:
זה שיש לך את הבייבי ולו יש אותך זה מדהים!! אבל ללא ספק חיי חברה נחוצים כדי להישאר שפויה..
יש לך אפשרות לנסוע יותר להורים? למשפחה? לפחות שלא תיהי לבד איתו במהלך היום.
אולי בכל זאת תנסי לקבוע עם אחת החברות? לבילוי אחה"צ ושבעלך יהיה עם הילד.. את חייבת גם להתאוורר קצת מהשגרה הקשוחה הזו של טיפול בניו בורן.
ומבינה אותך לגמרי לגבי הבית שאתם גרים בו כרגע. גם לי קשה להיות אצל חמי וחמותי יותר מכמה ימים... תנסו שוב לשקול לגור לבד, זה ככ חשוב בשביל השלום בית והשפיות שלך!!
פה אם את רוצה לדבר❤
ומוסיפה לגבי הסטריליות-אנונימית(:
לדעתי לגמרי זכותך המלאה לדרוש שכשלפני שנוגעים לך בילד שירחצו ידיים. אם לא נעים לך לבקש אז שבעלך יגיד שזה חשוב לשניכם.. הוא עוד קטנצ'יק בכל זאת. בהצלחה!
ביקשתיגולדסטאר
לא מתייחסים לזה יותר מידי
לא מתייחסת לכל השאר אבל מבחינה טכניתמהמרחקים
תיקני אלכוגל גדול. לפני שמרימים תביאי שפריץ ליד. זה הרבה יותר מזין משטיפת ידיים.

מעבר לזה, תטפלי באובססיביות לניקיון. נשמע כמו קושי מאוד גדול להתמודד איתו וזה בדיוק הזמן לטפל.

ילד חי בחברה, לא בתוך שקית ואקום סטרילית...
ורק שתדעי שמבחינה מדעית, ילדים שנחשפים יותר לחיידקים, מערכת בחיסון שלהם יותר חזקה. לעומת זאת ילדים ששומרים עליהם יותר מידי, המערכת החיסונית שלהם חלשה והם נוטים לחלות יותר
לגבי הסוףנפש חיה.
הייתי שירות לאומי בגן שאחת הילדות רוב השנה הייתה חולה בבית ופיספסה ימי לימודים
ומה שהיא כן באה, אמא שלה לא הרשתה לה לשחק בחצר, לצייר, לשבת על הרצפה... כדי שלא תתלכלך.

בגלל הימנעות מחומרים מערכת החיסון שלה נהייתה מאד חלשה ובגלל זה היא הפסידה המון
ריחמתי עליה מאד
אחר כך זה פער מטורף שיותר קשה להשלים אותו (זה היה גן חובה)
לא אמי לא כסאתגולדסטאר
כשיתחיל ללקק את הרצפה אז זה כבר אחרת
אני יותר חרדה לחומרי ניקוי לזה שהם משתמשים באקונומיקה ואז נוגעים בו
אה.... אז אקונומיקה וחומרים שמים גבוהנפש חיה.
אני פעמיים בשבוע אצל ההוריםגולדסטאר
הם מרחק הליכה מפה.. הולכת אליהם הרבה
חברות? כם תדעי כמה פעמים חפרתי לכל חברה להיפגש ללכת לררולת בוקר משהו מישהו כלום כל אחל עם התירוצים אני מרגישה כל כך לא רצויה את לא יןדעל כמה ניסיתי באמת

אני כל יום מוצאת את עצמי בוכה
נשברת צסיטואציות שבהתחלה לא הזיזו לי מבחינת הטיפול בקטן
אני מרגישה שסורה
וואו איזה מבאס מאמושהמקורית
הייתי במקום הזה אחרי הלידה של הבכור. גם היינו כמעט חודשיים לא בבית שלנו והתחרפנתי. אין מה לעשות, כשאת לא בבית שלך זה משפיע ומעיק. אני חושבת ש" לא מוכן' זה נחרץ מדי. את חצי מהזוגיות הזו, ואם לא טוב לך זה משפיע על האמהות שלך ועל הזוגיות שלך ודאי. אני חושבת שכדאי לשבת לדבר על זה שוב. טיפולים זוגיים ואיחוי קרעים עולים יותר כסף ואנרגיה ומשאבים נפשיים וזה בסופו של דבר עלול להשפיע בהמשך ואת עלולה גם להשליך עליו את הקושי שלך ומשם השמיים הם הגבול, ולא במובן חיובי.
ולגבי העניין השני שכתבת על החרדות, שמתחבר לי גם לעניין הראשון - אני ממליצה לך למלא שאלון דכאון אחרי לידה שתראי איפה את עומדת מבחינת זה.
לא חייב אצל רופאה או בטיפת חלב, אפשר למצוא אותו גם באינטרנט. את בסיטואציה לא פשוטה שיכולה להוות לכך טריגר
שולחת לך חיבוק ענק בינתיים ❤️
מצטרפת להמלצה לגבי מילוי שאלון.אנונימית(:
וגם אם יש דיכאון כזה או אחר. לא בושה לבקש עזרה, אם לא בשבילך אז בשביל הבן שלך שצריך אמא שמחה! ובלי קשר את תמיד יכולה לפרוק כאן ולשחרר❤
מאמי אני מרגישה שעכשיו הטריגר הוא הבית של חמותךמתחדשת11
ובהמשך הוא עלול להיות אחר
את מטפלת בחרדות?
טיפללתי בעברגולדסטאר
יש לי בעיה רצינית בכל הקשוק להיגיינכ אני יודעת והעניין שאחרי הלידה התמתנתי ממש ומאז שאני פה זה חזר פי כמה
אז נשמה, זה הזמן לטפל...פשיטא
את אמא,
ובאימהות כל שניה יש טריגר חדש, מלא דברים מדאיגים קורים, מלא דברים מפחידים..
ומה יקרה כשהוא יגדל וישחק בגינה ויתמלא חול ובוץ?
ומה יקרה כשילך למסגרת? לא סטרילי שם..
אני מאוד מבינה את הקושי , מאוד מבינה את זה שהכל צף.
יקרה, שום חיסכון שבעולם לא שווה חיסכון בטיפול נפשי. יש גם עמותות שעוזרות לסבסד, ויש קופת חולים.
לכי לטפל בעצמך, וכמה שיותר מהר.. כדי שהחיים שלך יהיו הרבה יותר שלווים ורגועים ותצליחי להנות ולשמוח באימהות שלך, ולהצליח לשחרר...
נכתב באהבה וללא שפיטה..❤
^^זה הזמן לטפל.יערת דבש

לעבור במידי לדירה לבד ולעזוב את בית החמות

וצעד שני דחוף-לחזור לטפל בחרדות

לידה יכולה להיות טריגר לחרדות וחרדות לא מטופלות מביאות לדכאון

לגשת ולהתחיל טיפול נפשי

יש כל מיני סוגי טיפול

יש EMDR מאוד ממליצה עליו בשילוב שיחות כמובן

אויש נשמהשוקולד פרה.
נשמע שהטריגר הוא בית חמיך וחמותך.
אין לך מקום משלך להתפרק בו בנחת, וכנראה שאת עוצרת את עצמך ובסוף זה מתבטא ההתקפים חרדה.

למה בעלך לא רוצה לחזור הביתה?

אני מבינה את הסטרס שלך,
גם לי יש תסריטי אימה בראש הרבה פעמים,
אבל כדי לאזן אותך,
אני יכולה להגיד לך שמה שתיארת זה לא כזה נורא,
ונראה לי שחמותך לא תיגש אליו עם נוצות ושאריות דם,
אלא היא תשטוף במים לפחות, לא?

ובכל מקרה,
אני בעד ליצור בעצמנו את החברויות.
גם אני שבועיים אחרי לידה,
ואני לגמרי יוזמת קשר עם חברות.
כן אבל מים לא מנקה באמת..גולדסטאר
וכל העניין של החומרי ניקוי גם מחרפן אותייי
לגור אצל חמותך זו לא הבעיהמצפה להריון.
הבעיה היא כנראה אצלך בראש בעניין החרדות
גם אם תגורי בבית משלך עדיין יהיה לך חרדות בנוגע לחידקים וכאלה, נשמע שיש לך אולי ocd או חרדה ממחלות וכאלה, כדאי לטפל בזה בהקדם כי זה משהו שילווה אותך כל הזמן לא רק אצל חמותך
כןצאבל בבית שלי יש לי שליטה עח זהגולדסטאר
כמו שהיה לי עד כה כל הזמן (אני חייבת לציין שבמשפחתי מקפידים על דברים כאלה אז אני מתקשה להסתגל לבית שלא מקפידים בו)
אבל מתישהו הילד לא יהיה איתך בבית כברנועה נועה

אל אם כן את מתכננת איתו חינוך ביתי עד גיל 18... וגם אז הוא יצא מתישהו. החרדות שלך מחוסר היגיינה מובנות, אבל לדעתי קצת יוצאות מפרופורציה. ואם את מתכננת לשלוח אותו מתישהו למסגרות - שבהן לא תהיה לך שום שליטה על ההיגיינה ולא תדעי בזמן אמת מה קורה... יכול להיות שבאמת כדאי לטפל בחלק שלך, כי את האנשים סביבך לא תשני

תינוק בן חודשיים זה לא ילד בן 3, ההשוואה לא נכונה בעינייכי לעולם חסדו
ועדיין אם יש עניין של חרדותנועה נועה

הוא יבוא לידי ביטוי מסיבות שונות בשלבים שונים של החיים. ילדים לא גדלים רק אצלנו, בסוף. הם הולכים למסגרות, לחברים, לטיולים, נוסעים באוטובוסים... לכל שלב יש את מה שמפחיד בו. ונכון, זה מפחיד במידה מסוימת את כולם. אבל אם זה הופך לענן כל כך גדול ומאיים שאי אפשר לתפקד איתו, זה יהיה רלוונטי לכל שלב בחיים.

 

 

מאוד קשה בלי חברה, במיוחד בילד ראשוןפרצוף כרית
אני חושבת שגם לי כזוג צעיר ועם תינוק ראשון היתה תקופה שהרגשתי בדידות ביתר שאת מכל חיי
זו תקופת הסתגלות מחיי הרווקות לנישואין...

כי היתי רגילה לגור במשפחה גדולה ובודאי שאפשר לצאת עם חברות מתי שבא לי ואני חופשיה לא אחראית על תינוק ותלויה בו

לאט לאט תתרגלי, שככה זה החים של הנשואות, יותר קשה לך לתאם עם חברות כי יש לך יותר עול - של בית, של ילד
1) מתרגלים לקושי וחיים איתו לאט לאט עם הזמן, מקבלים את זה שלאמהות יש בדידות מסוימת.. כי אחראיות על הילדים...
2) כשהילדים גדלים פחות בודד- הם גדלים ואת יכולה ממש לדבר איתם וזה סוג של 'חברה' מסוימת
3) צריך להשקיע מאמצים למצוא ולפגוש חברות, יותר מבתקופת הרווקות, אין ספק, להבין ולהשקיע בהתאם
העמיין הואגולדסטאר
שכל החברות שלי נושאות עם ילדים
והן פשוט לא יןדעת מה הסיפור שלהן!!!!! כל היום מבלבלות תשכל שניפגש ובפועל כשאנע מציעה אף אחת לא יכןלה וכל אחת מתרצת ומש לי 4 בחלדדדדדד מה כבר אתן עושות בדיוק מה שאני עעשההה ואני מתחרםנת כמה אפשר לתרץץץץ
פשוט בבוקר קשה להיפגש.חיים של
בד"כ נשים עובדות.
אני בטוחה שחברות שלך אוהבות אותך!!
4 בחלד לא יכולות בבוקר?גולדסטאר
זה כבר תירוצים באמת... עובדות מבינה ברור

4

בחלד

שלא יכולות אף פעם

רק מנסה ללמד זכותהיופי שבשקט
יש תינוקות קשים. יש נשים שעברו לידות קשות. שקשה להן להתאושש.
אני למשל עברתי לידה קלה והתאוששתי מהר אבל התינוק שלנו עושה בעיות. רק עכשיו, בגיל חמישה חודשים אני מעיזה לצאת איתו בלי תכנון מוקדם של יומיים. וגם זה, רק למקום עם חדר הנקה ולזמן קצר. חברות הציעו לי להפגש כבר כמה פעמים. אבל זה כל כך קשה לי שלרוב אמרתי לא. לפעמים הזמנתי אלי.
אני בטוחה שאני לא היחידה. תינוקות עם רפלוקס שצורחים בלי הפסקה. תינוק שכל נסיעה מחרפנת אותו. אישה שעדיין כואב לה לשבת. אישה שמשלימה שינה כל הבוקר אחרי לילה לבן. לא חסרות סיבות אמיתיות שהן לא תרוצים ולא דחיה כלפיך. פשוט לפעמים זה קשה
אני יןדעתגולדסטאר
אבל זה לא המצב פה... זה אנשים שאני רואה שמבלים, פשןט כשרני מציעה, תמיד יש משהו
זה ממש לא בהכרח תירוציםפה לקצת
חברות שלי יודעות שברוב הזמן אם הן רוצות להיפגש איתי בבוקר בזמן חופשת לידה זה רק אצלי.
לי אין כח להתלבש ולצאת מהבית עם תינוק בשביל מה שלא חייב (רופא) אז אם הן רוצות אנחנו נפגשות אצלי.

לא לכל אחת יש כח לצאת בבוקר
לא לכל אחת יש תינוק שנוח לצאת איתו
לא לכל אחת נוח לצאת עם תינוק יונק (או עם בקבוקים, שמבחינתי זה יותר מעצבן)
ולא לכל אחת יש חשק ליציאות אחרי לידה


ומבאסת ממש הרגשת הבדידות הזאת!
אולי אם תשתפי אותן בזה הן יותר יתאמצו בשבילך בתור חברות?
לא אני לא מתכוונת לשתףגולדסטאר
אני פגועה מחברות שלי שמצידי באמת שלא יהיו לי
זה לא רק זה
יש לי 2 שנחשבות טובות שמסיבותייהן לא היו בברית
מילא, לא צריכה את המתנה
תכבדו ותבקרו? קטני בן 12 שבועות
. בכל ה12 שבועות לא הייתה לכן חצי שעה פנויה?

אמרתי את זה לאחת מהן וקיבלתי ממנה רק תירוצים בתוספת האשמה בכך שהיא רצתה לבוא כשהייתי במעבר דירה ואמרתי לה שבכיף שבוע לאחר מכן היא יכןלה לבוא שתדבר איתי כשהיא םנויה ותבוא
ועד ששלחתי לה הודעה עצבנית במיוחד על זההיא לא טרחה לדבר איתי
כשהייתי בחופשתפלאי 1234
לידה עם הגדול שלי הייתי ישנה כל יום עד שעה 2 בצהריים. היה כל הלילה ער עם כאבי בטן וישן בבוקר.
אמי מבינה את זהגולדסטאר
אבל זה לא המצב פה
לרוב הנשים לוקח הרבה זמן להתאושש מלידהכמהה ליותר

בטוחה שאני לא היחידה שמתפלאת על זה שיש בכלל נשים שמסוגלות לצאת עם חברות בחופשת לידה....

 

 

 

ברור ליגולדסטאר
אבל זה לא המקרה כי הן יוצאות
רק לא איתי
זאת תחושה מזעזעת לא להיות רצויה אני אפילו לא יודעת למה
אם הן כן יוצאות לדברים אחרים, אז זה באמת פוגע כמהה ליותר

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שליאפאטי

 

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

כן!גולדסטאר
יושבות
יוצאות
אפילו היה מסיבת הפתעה ש"שכחן" להזמין אותי! זה היה ב9 בערה ונאמר לי ב7 וחצי
כאילו
למה?
אני מרגישה ממש לבד בהקשר הזה סך הכל ציפיתי למעט חיי חברה כמו שכל החברות שלי קיבלו בחלד שלהן
ובטח שלא ישכחו להזמין אותי למקומות
ממש פוגעיוקיאחרונה
מוכרררררפרצוף כרית
באמת קשה לתאם כנשואות
רוב הפעמים שאני מנסה לתאם עם חברה בסוף מתבטל - או שהיא לא יכולה, או אני, או ששתינו חחחחח
באמת עסוקים!!! לתחזק בית וילדים לא קל!
אולי תמצאי פתרונות ביניים, כגון לשמור על קשר בטלפון, ליפול על ההורים שלך לבקר לעתים קרובות אם משעמם לך, לבשל או לפתח תחביבים, הליכות, חוג התעמלות שתכירי חברות חדשות, אולי יש לכם בית כנסת עם קהילה, אולי בגן משחקים להכיר נשים
וגם, לקבל את העובדה שכשנולד לך ילד את 'אוטומטית' פחות חברתית- יותר! קשה למצוא זמן להשקיע בחברה.... מטבע הדברים והעיסוקים...
גם לי היה מאוד קשה בתקופה הזו, הרגשתי שכל חברה גרה במקום אחר וכמו חלילה דור הפלגה שהתפזרו לרחבי הארץ ונשארת בודדה.... המצב החברתי משתנה בצורה עצומה אחרי הנישואין ולוקח זמן להתרגל..... שאת לא מוקפת חברה יומם ולילה.....
מבינה ללבך מאוד! ואת גם מנחמת אותי שאני לא היחידה שהרגישה ככה בתקופת חופשת לידה ראשונה...... יקח קצת זמן, אבל מאחלת לך שבסוף תמצאי לפחות חברת אמת אחת או שתיים באזור שלך, שטוב לך איתה, וזה מספיק!!! ( כמובן כמה שיותר חברות יותר טוב, אבל גם אחת-שתיים מספיקות בהחלט להרגשה הטובה)
יכולה להזדהות עם תחושת הבדידות, ממליצה מאודמצפה88
לחפש בעיר/אזור שלכם פעילויות עם תינוקות, בעיקר החל מעוד חודש-חודשיים כשכבר יתאים יותר:
מעגלי אימהות
ליווי התפתחותי
סדנאות מוזיקה
שחיית פעוטות
וכו׳

פחות בשביל התינוק ויותר בשבילך כי תהי בחברה של אימהות, תצאי מהבית, ואולי גם תכירי חברות חדשות בסטטוס שלך
כני יוצאת כל יוםגולדסטאר
רק שלבד :/
המזל שלי שאני באמת יוצאת לטיולים אם זה בשכונה עושה הליכות של שעה וחצי שעתיים איתו בעגלה או לקניונים מרכזי קניות יושבת בבתי קפה.. פשוט איתו
באמת המזל שאני לא פוחדת לצאת איתו שעות או לנהוג איתו ברכב וכאלה
מצוין, זה כבר הרבה מאוד! חושבת בכל זאתמצפה88
שכדאי ללכת גם למקומות שיש בהם עוד נשים בחופשת לידה כדי להרגיש פחות לבד, לדבר עם אימהות כמוך ואולי אף לרכוש חברות חדשות. מצב הרוח שלי השתפר פלאים כשהצטרפתי לקהילת אימהות באזור בו אני גרה
אני אחפש מה יש פה ואיפה.. האמת לא שמעתיגולדסטאר
אבל בטוח יש
תבדקי אם יש במקרה איזו קבוצת וואטספ שלציפיה.
נשים בחופשת לידה.
אצלנו בשכונה פתחו אחת כזו שחושה חודשים אחרי שילדתי, וזה עשה לי ממש טוב
יקרה, תגובה קצת אחרת מכולןמזלטוב
ואני רוצה להפריד בין ֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳֳ2 דברים שאת מדברת עליהם:

א. הקושי של חופשת הלידה בלידה ראשונה.
קושי שקורה להרבה נשים. בפרט שאת לא בבית שלך.
לא פשוט.
חיבוק ענק על תחושת הבדידות!!

ב. החרדה שאת תולה בזה שאת גרה אצל חמותך.
קשה קשה לבוא אצל חמות,
אבל זאת לגמרי בחירה שלך.. אני לא אומרת את זה בשביל להקטין את הקושי, רק כי חושבת שאין מה לעשות. את צריכה לשלם את המחירים ולא הם אמורים להתנהל עם כללי ההיגיינה שלך או כל מיני כאלה...
בטוחה שגם ככה מגיע לחצותך שאפו גדןל על זה שמארחת אתכם, ושזה בכלל לא מובן מאליו וקל לגמרי גם לה.

הלוואי שכבר תוכלו לעבור לבית שלכם בקרוב. כי את נמצאת במצב לא פשוט בכלל בכלל
באמת, זה הכי לא קל בעולם. לגור אצל חמות. ועוד אחרי לידה ראשונה שכל החיים עוברים טלטלה.
חיבוק יקרה.. תביני את עצמך שאת בסיטואציה לא פשוטה.
וואו יקרהLana423
תקשיבי
לגבי חמתך - זה הכי מובן בעולם! לך יש סטנדרטים אחרים, וזה בסדר גמור! וברגע שתעברו משם החרדה הזאת תעבור. אני בטוחה שזה קשה.. אבל לפחות תדעי שזה לא שאת ״סתם״. את מרגישה שזה עלול להזיק לו - את אמא שלו ואת מחליטה.

לגבי החופשת לידה - גם אני לבד בחופשת לידה, האמת שהיה לי נחמד עד עכשיו, אבל שמעתי על קבוצה של ״אימוני כושר״ לאמהות באזור שלי - זה איזה פעמיים בשבוע, מגיעים עם התינוק ושמים את כל התינוקות על משטח פעילות.. המאמנת מסתכלת עליהם ואם התינוק שלך בוכה את הולכת אליו ומרגיעה אותו
זה לא ממש ממש כושר, המטרה זה יותר לפגוש אמהות לתינוקות באותם גילאים ולצאת קצת - אולי יש אצלך באזור משהו דומה?
או אולי כזה קבוצות של התפתחות לתינוקות? זה הכל בתשלום אבל אפשר להכיר שם אמהות שאפשר אחכ להפגש איתן
תחפשי פעילויות לנשים בחל"ד באיזור שלך, זה נותן קצת אווירכי לעולם חסדו
לראות עוד נשים באותה סיטואציה.
לגבי ההיגיינה אני לא חושבת שאת מגזימה וטוב שאת מבקשת שישטפו ידיים.

הכי חשוב לדבר עם בעלך בנועם ולהסביר לו בעדינות את המצב.
עדיף גם שהוא זה שיבקש שישטפו ידיים מראש.
האמת שזו סיטואציה ממש לא פשוטה חודשיים אחרי לידה.

חיבוק 💙💙
אולי תתחבריבשורות משמחות
למעגלי נשים בסביבתך
יש הרבה מעגלי נשים שהן בחל'ד זה רעיון ממש טוב
נשים שיהיה לך איתן הרבה במשותף מאוד תופתעי לטובה מהשיח והמפגשים זה כייף
גולדסטאר יקרהאני רקתשובה
לגבי הרגשת הבדידות זה באמת נשמע קשה...
נשמע שמה שיעזור זה לאט לאט לבנות שוב את הקשרים שנפרמו עם הזמן, ואולי ליצור חדשים...
דרך ערבי נשים בקהילה אם יש, קורסים יחודיים, ואפילו סדנאות עיסוי תינוקות וכיו"ב..
תחפשי, את נשמעת מאד חברותית וכיפית, ואני בטוחה שתמצאי חברות חדשות וישנות לצאת איתן ולהתחבר איתן

לגבי החרדות,
אני קוראת אותך כבר הרבה זמן בכל מיני הקשרים...
קורונה, לידה וכולי, אומנם לא נראה לי בכלל שבריא לגור אצל החמות (את אומרת שזה זמני וזה מעולה!) אבל נשמע שהבעיה אצלך הרבה יותר עמוקה ומשפיעה על הרבה גורמים בחיים...
הסטרס התמידי הזה לא בריא לך, וחבל שהוא יגרום לך לסכסוך עם החמה ושאר המשפחה כי לא נשמע שזה קשור אליהם גם אם הם באמת לא מקפידים על הגיינה כמו שצריך,
לכי לטפל בחרדות שלך בשבילך, בשביל הילד, בשביל השלום בית...
זה הזמן ואם לא עכשיו אימתי...
כי זה עלול רק להחמיר, אין סיבה שיעלם..
יקרה נשמע שעוברת עלייך תקופה קשהנגמרו לי השמות

המילים שכתבת ומה שאת מתארת שעובר עלייך מצריך בירור מעמיק בעולם האמיתי.

האם פנית לרופא משפחה?

פסיכולוג?

איש מקצוע אחר?

כדאי מאוד יקרה לשלול דיכאון אחרי לידה וכמובן לקבל טיפול הולם ועוזר לחרדות והתקפי החרדות שמלווים אותך.

כי עם השקים הללו ששוקלים אלפי טונות (השק של הדיכאון אם יש, השק של החרדה אם יש, השק של ההתקפים אם יש וכן הלאה) - אי אפשר באמת להתנהל בעולם וכל משימה הכי פשוטה נראית כמו הר בלתי עביר

וכל יום נראה כמו נצח, בעצם כל שעה... ואין יום ואין לילה

ובשביל איכות החיים שלך,

וכמובן של בנך היקר - חשוב מאוד מאוד שתדאגי קודם כל לעצמך.

 

אחרי שתהיי בטוחה שאין לא דיכאון ולא חרדה ולא התקפים -

אז כל העניין של החמות, הסטריליות, החברות, העבודה של בעלך, וכל שאר הדברים - בהכל יהיה הרבה יותר קל ואפשרי לטפל וניתן יהיה לראות איך לעשות שיהיה יותר טוב בכל החזיתות.

אבל קודם כל את הדבר הבסיסי שהנפש מבקשת. את הרווחה הנפשית הכה בסיסית וקריטית הזו.

 

המון המון כוחות

חיבוק גדול

ותדאגי לעצמך יקרה, את חשובה ❤

מאירה-שאת הברור אפשר וצריך לעשות בד בבדיערת דבש

עם המעבר מבית החמות

כי מגורים בבית לא שלה במקום שמקשה עליה נפשית  

ורגשית

לא יהוו מצע קל לעשות ברור וטיפול בנושא של חרדות ודכאון

צריך פרטיות ושקט נפשי וטכני בשביל לעשות תהליך כזה

ושהנפש לא רגועה כי אין לה מקום פרטיות וכבוד לצרכים שלה

זה רק יקשה עליה לבצע ברור ותהליך כזה

גולדסטאר יקרהשנה טובה ומתוקה
בעניין הסטרליות, סופר סופר מבינה אותך. אומנם לא גרתי אצל החמות אבל ההגיינה מהם והלאה... ביקשתי כל הזמן אבל עדיין זה לא עזר . מה נשאר לעשות? להתפלל. באמת לדבר עם השם שישמור על הילד כי הוא רופא כל בשר. ב"ה שזה לזמן קצוב ואתם תיכנסו לבית משלכם בקרוב.
לגבי הבדידות, תחושות כאלה הגיוניות כי באמת העולם שלך השתנה ואת גם לא בסביבה הטבעית שלך. יש כל מיני פעילויות שנשים בחלד יוזמות אם יש לך פייסבוק או משו אולי אפשר לברר .
מאחלת לך המון אהבה ונחת ושתהני בע"ה מהבייבי💕
תודה יקירתי על ההזדהותגולדסטאר
אני מנסה לחפש כן.. אבל סתם ממש מבאס כי בסוף את כן רוצה את החברות שלך שהיית איתן בשמחות ובעצב שלהן וכיבדת והיית רוצה שהן יעברו איתך גם את זה
כל כך מבינה...שנה טובה ומתוקה
קל להגיד- קשה לבצע... הכי חשוב בחברויות זה לזרום. לפעמים חברות לא מחזיקה מעמד והמעגלים החברתיים משתנים לטובתנו...
המון חברויותגולדסטאר
ניקיתי מעצמי כי גיליתי דברים בהתנהגות שלא התאימו לי יותר
אבל לכל אחת יש אל הפנטזיה על חופשת לידה של בתי קךה חברות וכו
ואני מגשימה אותה- רק שלבד
וכשבעלי בבית אז איתו כמובן אבל לפעמים בא לך שיחות סרק של חברות..ן
לא לכולן זו הפנטזיה של חופשת לידהאורי8
לי הפנטזיה בחופשת לידה, היתה לישון בבוקר, לקרא דברים מענינים תוך כדי הנקה ולקבל את הילדים בנחת .
ובהריון ראשון, לא היתה לי שום פנטזיה כי היתי סטודנטית. אולי לחברות שלך שבחופשת לידה קשה לצאת לבית קפה בבוקר? אולי התינוק בוכה בלילה והן ישנות בבוקר? או מארגנות את הבית?
לפעמים לצאת לבית קפה בחופשת לידה עם תינוק זה הרבה מאמץ.
נראה לי שבכל חופשת לידה הצלחתי להתארגן על פעמים בודדות של יציאה כזו.
אולי בגלל שאת אצל חמותך את מחפשת לצאת הרבה, ומי שבביתה מעדיפה לצאת פחות.
אני חושבת שכדאי לחשוב על הדרך הקצרה ביותר להגיע חיים שלכם לבד, ולא בבית של חמותך.
ולגבי ההגיינה, לא נראה לי שאשכנע אותך, אבל גידלתי 9 ילדים, וגם אני לא שוטפת ידיים עם סבון אחרי כל נגיעה בבשר וחומרי ניקוי, וב"ה, לכל הילדים שלום, ולא היו ב"ה מחלות חריגות, ההפך עודף סטריליות לא טוב להתפתחות המערכת החיסונית.
מה תעשי כשהגדול יבוא מהגן, או סתם ממשחק על הרצפה ויגע בתינוק , כשיהיו לך עוד ילדים?
גם כשהילדים שלך יגדלו תהיה לך פחות שליטה, אןלי כדאי לחשב איך לשחרר את זה קצת?
ובעיני זה לא קשור למגורים אצל החמות, גם אם היא היתה שומרת הגיינה כמוך, לגור אצל החמות ועוד אחרי לידה ראשונה, זה ממש,קשה ולא בריא.
ממש לא חושבת שיש כזאת פנטזיהכמהה ליותר

אולי יש פנטזיה אבל היא בדרך כלל ממש לא יכולה להתממש...

לא מכירה הרבה נשים שמתאוששות מלידה כל כך מהר עד שמסוגלות עוד בחופשת לידה לצאת עם חברות לבתי קפה.

נעזוב אפילו את הכאבים שיכולים להמשך הרבה מאוד זמן, אפילו סתם פיזית - הגוף חלש מאוד מאוד מאוד, הברזל בדרך כלל בריצפה והמאגרים ריקים.

 

קצת קשה לי לקרוא שאת דנה את חברות שלך.

כי ברוך ה את זכית בזה שפיזית יש לך יכולת לצאת, זכית שיש לך תינוק שמסוגל לא ליצרוח מבכי ומכאבים בזמן שאת יוצאת איתו, זכית ממש שנפשית את בכלל זוכרת שיש עולם, ומסוגלת להתעניין בו ולהתעניין בבתי קפה וכאלו דברים.

 

קשה לי להבין איך אישה אחרי אירוע כל כך טראומתי לגוף (והרבה פעמים גם לנפש) תהיה מסוגלת בקושי 3 חודשים אחרי לידה לצאת עם חברות לבית קפה.

נשמע כמו משהו שאולי רואים בסרטים, ברוב המיקרים זה לא נשמע לי מציאותי בכלל.


 

 

זה משהו שאצלנו קורה..גולדסטאר
גם כשהייתי בדירה שלי לםני שבאנו לפה- חיפשתי לצאת...
הםנטזיה הזאת היא משהו שבחברה שלי הוא מתרחש ולכן מעצהן אותי שאיתי הן לא זורמות..
תראימחכה_ומצפה
אני בדעה שאי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. זה מבאס כמובן, אבל יש לזה גם יתרון כי יש לך בחירה (תיכף אגיע לזה).
אם אתם גרים עם החמות יש לזה מחיר. מבחינתם הם עושים לכם טובה ענקית (וזה באמת כך), ולהרחיק מהם את התינוק או להיכנס לפאניקה בכל פעם שהם נוגעים בו זה קצת לא לעניין ולא ברור לי איך זה יעבוד. אני גם מאמינה שככל שהתינוק יגדל יתחילו ההערות וה״עצות״ וזה רק עוד יותר מקור לחיכוכים.

ואני דווקא כן מבינה אותך בענייני ההיגיינה. אני ממש ממש לא סטרילית אבל לא לשטוף ידיים אחרי בשר חי וביצים וכאלה זה קו אדום מבחינתי. גם בגיל שמכניסים כל דבר לפה.

לעניין הבחירה: אני לא יודעת כמה זמן אתם מתכננים להישאר שם, אבל זו בחירה. אתם יכולים להחליט שלא מתאים לכם ולעבור. אני מבינה שזה חוסך לכם כסף, אבל גם לבריאות נפשית יש מחיר. אז אולי שווה לעשות חושבים מחדש ולחשוב אם זה באמת שווה לכם, בשקלול הכל.
גם בלי ענייני הגיינה לגור עם החמים (או ההורים) נראה לי קשה עד בלתי אפשרי. אישית הייתי מעדיפה לגור בחדר קטנטן ולא עם ההורים. עצמאות שווה זהב בעיניי.

לעניין הבדידות אני ממש מבינה. זה כזה שלב בחופשת לידה שכאילו כולם עוזבים אותך וממשיכים הלאה ואת לבד עם התינוק. לא קל.
אצלי אני גם מניקה אז גם לצאת לבתי קפה עם עצמי לא קרה כי כל יציאה מהבית זה פרוייקט של איפה ואיך להניק. אז זה היה בעיקר להיות בבית עם עצמי והתינוקת.
אין לי עצות. שלי בת 9 חודשים ואני עדיין מרגישה בודדה (והקורונה ממש לא עוזרת כמובן, ויש לי עוד קשיים אובייקטיביים מבחינת מקום מגורים וכו׳).
מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

תלכי לבדוק. אצלי במצב כזה ההתקן פשוט זז ועמדאמהלה

כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.

לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים

הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.

הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....

ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.

היית צריכה לקנות חדש?הריון ולידה

אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?

אוףףף אני לא מעיזה ללכתהריון ולידה

חוששת שיאסור!

למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע

מה הפסיקה שלכם בענייני התקנים?טארקו

בגדול זה נשמע ש100% יש במה לתלות

אבל אם ההתקנה אוסרת אצלכם בכל מקרה אז כנראה שאין מנוס מזה..

אולי כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג לפני?

מבינה אותך, אבל באמת שהכי חשוב עכשיו זהפרח חדש

לדאוג שההתקן יהיה במקום

באולטרסאונד אפשר לבקש מהרופאה שלא תסתכל על המתמר

אגל אם יהיה צורך להוציא/להכניס לא כדאי להימנע בגלל זה

ואחכ תשאלי את הרב שלכם מה הפסיקה שלו בענייני התקנים

החשש שלי הוא מהדימומים שיש עכשיוהריון ולידה

גם לזה כדאי לשאול רבטארקו

כי יש בזה פסיקות שונות ושוב, יש במה לתלות, ולכן לפחות לפי חלק מהפסיקות זה לא יהיה דימום אוסר

אבל אנחנו לא יכולות לדעת מהפורום מה הפסיקה שלכם..

תודה. אני פשוט מיואשתהריון ולידה

אין לי כוח לסבול ולא לבזבז את כל היום שלי

ואין לי כוח להתעסק עם מה ששווק לי כשגר ושכח

ממש מבינה אותך אבל אין ברירה לפעמיםפרח חדשאחרונה

הרגשתי לגמרי כמוך

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכור

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

כם אנחנו בממליצי מוסטלה. יש להם סדרה שלמהמקרמה

שנקראת סלטופיה

השמן אמבט שלהם זה וואו

תודה לכולן!אור.יאחרונה

אנסה את כל ההצעות והלוואי שיקל עליה.

משום מה לא חשבתי שאוטופיק יכול להופיע רק בחורף ולא תמיד...

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*

בטוחה שזה מה שיש לה?כבת שבעים

סליחה שאני מערערת, פשוט גם לנו אמרו שכנראה יש לו ריפלוקס סמוי. לא יודעת אם יש או אין, אבל טיפול אצל אסתאופטית עזר ממש. זה לא היה מיידי, אבל הוא נהיה רגוע יותר מיום ליום.

תוודאי שהיא עולה במשקל ושיש מספיק יציאות.

זו תקופה קשה ומטלטלת נפשית, אבל היא תעבור בעז"ה!

היום הוא נסיך מהמם! 😍😍😍

היה לנו... לא פשוטיום שניאחרונה

עוזר לשים קלסר מתחת למזרון (שיגביה קצת את אזור הראש)

נתנו גביסקון אחרי כל הנקה והייתה הקלה מיידית. שווה לנסות. זה ללא מרשם

אם התרופה לא עוזרת צריך להמשיך לראות מה מציק לה כי את והיא סובלות!!

העצה הקבועה שלי - לבדוק היפרטוניה, טונוס שרירים גבוה אצל תינוקות, כי התסמינים דומים (בכי, עצבנות, קושי לישון, נרגעים רק בידיים או במנשא). ויש הורים שלא מכירים.

ועוד משהו - יש ילדים שהאוכל לא מספיק להם והם רעבים... ואז בכי ללא הפסקה, מגיעים לארוחה הבאה רעבים אז אוכלים בעצבנות וזה מעגל קסמים מתיש.

שווה לשאוב בקבוק אחד ולנסות לתת קצת אחרי ארוחה. תינוק רעב אצלי צרח וצרח למרות ההנקה, ממש כמו התיאור שלך, אם לא אעל או ינק רק צרח. וממש ראיתי איך התוספת הרגיעה.

Pph כבר כמה לידות ברצף.אשירה לה'.

אני סובלת מpph כבר כמה לידות ברצף, עם כל המשתמע, של כניסה לריוויזיה מיד אחרי הלידה, קבלת עירויי דם וברזל וחולשה לא כייפית.

אשמח ממש אפ יש כאן נשים עם ניסיון או ידע.

אם יש לקראת הלידה הבאה איך לעזור שזה לא יקרה

כותבת מראש מה עשיתי ולא עזר:

-אני מגיעה ללידה עם ברזל גבוה

-לא לוקחת זירוזים וכו. יולדת די מהר בלידה טבעית.

להבנתי יש בתי חוליםמוריה

שנותנים משהו שאמור לעזור למנוע.

שווה לברר.

אסותא באשדוד הבנתי שנותנים.

אולי ישמע מוזרדפני11אחרונה

אבל ללכת לטיפול רגשי/לא קונבנציונאלי.

לחברה טובה שלי זה היה והיא עשתה עבודה.. ולא חזר לה יותר

לפעמים הגוף מספר לנו על משהו בנפש שדורש התייחסות ותיקון

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמון

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

דווקא למשל גזר מניסיון שלי חייב שקיתאחת כמוניאחרונה

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמיאחרונה

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

יש פה כאלה שבשבוע 12 אמרו לכן 80%בן ובסוף היתה בת?מבורכת

לא מאמינה שאני פותחת שרשור כזה... אבל מסתבר שממש שכנעתי את עצמי שזו בת והאכזבה קשה. יש סיכוי שזו עדיין בת? אפילו שהטכנאית הראתה לנו ממש בבירור את הזווית עולה כלפי מעלה? מצד שני היא אמרה 80% בן אבל שזה לא סופי... יש מה לתלות תקוות ב20% הנותרים?

עד עכשיו קיבלתי באהבה את שיירת הבנים המתוקים שלי, אבל עכשיו מאוד קשה לי. באמת חשבתי שהפעם תגיע סוף סוף הנסיכה.

חיזוקים ועידודים יתקבלו בברכה... (ואל תגידו לי אין כמו בנים, אני מאוד אוהבת את הבנים שלי אבל אין כמו בנות 😉 ואל תגידו לי שלפחות יש לי בגדים בשפע בשבילו ואני לא צריכה לקנות חדש. רציתי לא להשתמש בהם ולקנות מלא בגדים חדשים ורודים וממיסים)

למעלה זה לא בת?כורסא ירוקה.

זכור לי שלמעלה זה בת למטה זה בן. כל עוד לא ראית איבר מין יש סיכוי..

בכל מקרה אם בן קחי לעצמך את הזמן לעכל... ומאחלת לך שהוא או היא יהיו קסומ/ה ומתוק/ה

לא. בת זה ישר מקביל לעמוד שדרהמבורכת

קרה ליעל הניסים

בשבוע 12 עשיתי א"ס עם רופא והיתה גם טכנאית בחדר. הרופא אמר לי- רוצה לדעת מה זה? והטכנאית, המאוד ותיקה, צחקה ואמרה לו שאי אפשר לדעת עדיין.

הרופא הסתכל ואמר בשיא הביטחון- הנה זה בן.

אחרי חודש בסקירה המוקדמת, אמרו לי שזאת בת. וכשהגעתי שוב לטכנאית הזאת והיא ראתה שזאת בת היא צחקה על הרופא ואמרה ידעתי שאי אפשר לדעת עדיין.

אבל האמת שאני לא בטוחה שהייתי מתמקדת בתקווה הזאת, כי אז האכזבה תהיה גדולה יותר. הייתי מתמקדת יותר בלהשלים עם זה שזה בן.

וואימבורכת

זה דווקא מאוד מעודד. אבל ברור שיש סיכוי שזה יהיה בן בסוף וצריך להתכונן גם לאפשרות הזו

עשיתי אולטראסאונד כל שבועייםשושנושי

כבר לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע.

אמרו לי בשקיפות שזה כנראה בן, שבועיים אחרי כנראה בת ככה התגלגל הלוך חזור.

בשורה התחתונה בסקירה מאוחרת סופית - בן.

נולד בן מתוק ושובב.

רק אומרת שבתור אימא לבנים אני ממש מבינהאמא טובה---דיה!

אותך❤️

לי אמרו בשקיפות בת ובסקירה היה בן..ברכה כפולה:)

כנל אבל ציינה שהיא ממש לא בטוחהשואלת12

אצלי בשבוע 13+4 ראו בבירור שזה בןפרח חדש

לא בשקיפות

אז אולי תנסי ללכת לרופאה עוד כשבועיים?

לא זוכרת באיזה שבוע בדיוק, אבל סביב 12אחת כמוני

בשקיפות עורפית רופאה אמרה לנו שהיא חושבת שזה בן , וזו בת מתוקה 😍 הלוואי בשבילך

תקני בנחת מלא בגדים חדשיםשימושית

ואני אגיד את זה שוב- תקני בגדים חדשים.

הבגדים החדשים ממיסים ונותנים כח ומותר לך להתפנק אפילו אם כבר יש לך בגדים מהבנים הקודמים.

לנו היה הפוך אבל זה יותר נפוץ (עד שבוע 23 אמרו לנו שזה בת ורק בסקירה המאוחרת אמרו שזה בן)

לא באה לבאסבאתי מפעם

שש הריונות , תמיד מה שאמרו לי בשקיפות זה מה שיצא בסוף.

ממש מבינה את ה ציפיה והאכזבה, חיבוק גדול!

עד הלידה כבר תשלימי עם זה

קרה לי בדיוק ככה^כיסופים^

קרה לי בשני הריונות~מרמלדהאחרונה

בשקיפות אמרו שרוב הסיכויים בן, ואח"כ בסקירות כבר אמרו שזו בת.

ואני מהצד השני - אמא לכמה בנות ב"ה😅

שיהיה בשמחה ובידיים מלאות❤️