לפעמים להסביר דרך חשיבה, למשל את מלמדת זכות על מישהו- תגידי בקול:תעזור לי ללמד זכות עליה.

זה מראה לו עבודת מידות, שזה לא מובן מאליו, ואת עובדת על זה..

כשקשה לו, דבר ראשון, להקשיב לו, לתת לו להביע רגשות ולשאול אותו אם יש לו פירון ואם לא, לשאול אותו אם הוא רוצה לחשוב יחד על פתרון, זה מחזק אותו שהוא יכול להגיע לפתרון לבד ואם לא, תהיה לו עזרה ממך.

להקשיב באמת- לא תוך כדי הסחות דעת, כמו:פלאפון לדוג'

זה מה שעולה לי כרגע לראש

בעזהי"ת

ולכן, לצערי, התשובה היא שאין לזה תשובה ואין לזה נוסחה. מה שעובד אצל אחת לא יעבוד אצל השניה. כי הכל 'חנוך לנער על פי דרכו'.. 

ולפעמים אפילו באותה משפחה

ישלי אחת שכשאני מציעה 'תחרות סידורים' היא עפה ומתקתקת ומרגישה בשמיים, ואחת שכשאני מציעה תחרות סידורים- הופכת לנינג'ה מופרעת. 

ישלי אחת ששאלות מאתגרות ומדעיות- גורמות לה לביטחון עצום, ושניה שעל כל שאלה טיפה מאתגרת- פורצת בבכי וחסרת אונים.. 

פשוט אין לזה נוסחה.

כן קווי היסוד בעיני הם:

עין טובה- לראות את הילד בעין טובה, לזכור שגם כשהוא לא 'מאה' זה בגלל גורמים חיצוניים ולהאמין בטוב שבו כל הזמן.

להמנע מקטלוגים!! אף פעם לא להגיד 'הוא ילד כזה וכזה', לא לכאן ולא לכאן. לא לרעה כי זה מקבע לנו את המחשבה עליו ולא מאפשר לו להשתנות, ולא לטובה כי זה מייצר ציפיה שמייצרת תסכול ואכזבה..

אני חושבת שהתפקיד שלנו כהורים ב'לזהות את החולשות ולעבוד עליהם' הוא מאוד מאוד מינורי. מאוד. עדיף בכלל לא להכנס לזה. כמובן אם יש קושי אובייקטיבי של הילד- לתת מענה, אבל לא להתחיל לאבחן את החולשות שלו ובו נעבוד על הקושי שלך ב---. זה יבוא מהם. 

שיח בבית- לדבר על זה בעצמנו. לשתף ברגשות של עצמנו.. לא לפחד להגיד 'אני עצובה', 'היה לי יום קשה', לבכות ליד הילדים- כמובן עם הסבר ותיווך כדי שלא ייבהלו, וגם בדברים שמחים כמובן- זה מאוד מרגש אותי מה שציירת פה, נעים לי שאת מבקשת בצורה כזאת נעימה וכן הלאה.

חיזוקים- כמה שיותר קונקרטיים. פחות 'ווואייי איזה ילד מדהיםםםם' ויותר 'וואו, אני ממש מעריכה את הנדיבות שלך לאחים שלך', 'כל הכבוד שוויתרת על משהו שחשוב לך' ו'איזה כיף ששמת לב לרגשות של החבר שלך! בטח הוא ממש שמח מזה.'

ובעיקר לזכור שאפשר לשים בהם את השמן ולהיטיב הפתילות, אבל מכאן זה רק תפילות, רק תפילות.. 

השאלה למה יש לך כח

1) לתת להם הרבה מחמאות , להשתדל לפחות כמה כל יום, בזמן קבוע (כדי שלא תשכחי) נגיד לפני שהולכים לישון או בארוחת ערב 

2) לספר להם סיפורים , אמיתיים או מומצאים

3) להכין אותם למה שהולך לקרות - למשל חגים - שבפסח יש בגדים חדשים נגיד ולא אוכלים חמץ והולכים לליל הסדר לדודה איקס , ואוכלים מצה מרובעת

4) להסביר להם דברים סתם, נגיד מה ההבדל בין מצה עגולה למרובעת, זה ממש מענין אותם

5) חשיבות של וויתור ועזרה לשני, בהקשר של אחים ואחיות - להחמיא לילד שמוותר לאחות שלו, שיבינו כמה חשוב

6) חיבוקים 

7) לספר להם בדיחות

8) סיפורים על עצמך כשהיית ילדה, שהם יכולים להזדהות איתם, ובאיזה גיל היית, זה מאוד מענין אותם

9)  אם קורה להם מקרה עם חברה/שכנה שהם מאוכזבים/נעלבו - אחרי שמחבקים ומבינים אותם, לנסות להסביר להם איך אפשר לדון לכף זכות ושאולי החברה תחזור בתשובה ותבקש סליחה ואולי היא לא ידעה או לא התכוונה..... (זה מרגיל אותם לחיים בכללי לדון לכף זכות וגם נותן הרגשה שאכפת לך מהם שאת מקדישה להם זמן)

10) משחקים לשחק איתם מדי פעם אם יש לך כח, ריצות או קפיצות, תחרויות וכאלה

11) יש אמהות שמצליחות לשתף את הילדים בלעזור בארוחת ערב בצורה כיפית, נגיד להביא לה ירקות מהמקרר או לערוך שולחן, תלוי בך ובילדייך מה מתאים לכם..

12) לשיר שירים ולרקוד

13) אפשר להמציא שיר עליהם 

14) לספר סיפורים עליהם כשהם היו קטנים, זה מצחיק אותם , נגיד שהם שרו שיר מסוים או אמרו מילה בצורה מצחיקה או הלכו בצורה מצחיקה וכו' 

ברור שלא הכל ביום אחד , אבל מגוון רעיונות... השתדלתי להביא כאלו שלא דורשים ממך הרבה הכנה - כמו יצירות , כדי שבאמת יהיה יותר מעשי

בהצלחה

למה הוא רוצה את המוסד הזה?

למה אתם לא?

אי אפשר לענות על שאלה כל כך ספציפית באופן כללי.

אם ילד בן 5 רוצה להירשם ליסודי הדו לשוני כי הוא רוצה להיות חבר של ילדים ערבים, זו תגובה שונה לגמרי מבחור בן 18 שנרשם לישיבת הסדר חסידית לעומת ישיבת הסדר יותר פלפלנית- בריסקאית כמו שאבא לו היה.

בגיל חטיבה והלאה,

אם חשוב לכם מקום אחר, כדאי להסביר לילד למה ההורים מעדיפים אפשרות אחרת, להמליץ לו לנסות בכל אופן לתקופה את המקום שאתם מעדיפים אבל בסופו של דבר עם הילד מתעקש, לזרום איתו (כמובן אם מדובר במקום שאתם לא הכי מתחברים אליו, ולא במקום שאתם ממש מתנגדים לו עקרונית).

ילד בגילאים האלה שיהיה במקום שהוא לא רוצה להיות בו, ככל הנראה לא יהיה פתוח לקבל את מה שיש למקום להציע.

לאתר אשמורת ותראי מה הם מציעים...

נראה לי שאי-ג'אמפ לסוגיו יכול להיות מושלם בגילאים הללו (ומין הסתם יש הנחה יפה לאשמורת).

כמה זמן אתם מתכננים להשאר בדירה? אם בכל מקרה סביר שתעברו תוך שנתיים-שלוש או שאתם בשאיפה להשתקע לזמן ארוך?

מה ההבדל במחיר בין הדירות?

בדקתם האם אין חסרונות לדירת הקרקע שלא ידועים לכם? (לדוגמה: נמלים וחרקים אחרים, הצפות ביוב, חלון על הרחוב), כדאי לוודא עם הדיירים הנוכחיים אם אפשר.

שידת החתלה נראית לי אביזר מיותר, לא היתה לי אף פעם והסתדרנו מצויין בלי, בגדים אפשר לאחסן בארון שלכם או במגירות פלסטיק ולהחליף יותר נוח לי במיטה. אבל אם רוצים ואין מקום בחדר אפשר לשים בסלון.

לדעתי, עד גיל שנה וחצי לפחות, חדר וסלון אמור להספיק, אם אין לכם תוכניות לארח לעיתים קרובות.  

מכירה גם משפחות שבאופן קבוע הסלון שימש אצלם כחדר ילדים גם בגילאים גדולים, אבל זה נראה לי פחות רצוי.

.

אבל קלילים בהחלטות וגם במעברים...

הקטנה בקומת קרקע יקרה ב300 שח.

בגיל שנה וחצי מסתדרים כי התינוק בחדר או בחוץ?

אפשר אתכם בחדר, אפשר לסדר לו פינה משלו בסלון.

ואפשר שתהיה לו מיטה בחדר שלכם וגם לול בסלון וכל פעם תחליטו מה מתאים לכם, נגיד אם אתם רוצים לארח או סתם לעבוד בסלון עד מאוחר אז ישן בחדר ואם בערב אחר אתם מעדיפים פרטיות בחדר אז ישן בסלון.

הפורום הזה מיועד לשאלות לגבי גילאי בית ספר ומעלה.

אני חושבת שכדאי לפנות להדרכת הורים ובמקביל לאבחון. נשמע שהיא לא עושה את זה מ"רוע", ויכול להיות שזה יושב על קושי ממשי כלשהו.

לא מכירה מקרוב את התחום הזה, אבל נראה לי שהכתובת הראשונה לאבחון היא רופא הילדים, בתנאי שהוא מבין וקשוב.

בהצלחה, יקרה❤️

מצד אחד לשדר לה שאת שם בשבילה , מוכנה לעזור לה. לבדוק שהיא מקבלת מספיק הפתעות , חטיפים.

מצד שני כן להציב גבולות. שכן תהיה תוצאה כלשהי למעשה. האחריות עדיין צריכה להישאר עליה.

לבדוק מה קורה במעגל חברתי שלה. לפעמים ילדים גונבים כדי להרגיש גבר-גבר או חסר להם ריגוש או מישהו יותר חזק ( חברה חזקה) מכריח אותם.

גם אבא צריך להיות חלק מהתהליך. אמא לא יכולה להיות במצב הזה לבד. רק שתחליטו על קו אחיד לפני השיחה עם ילדה

חשוב לדעת שזה יכול להיות משהו פסיכולוגי קל מאד,

ראיתי מקרים כאלה, וכרגע הדבר שצריך להיות הכי חשוב לך כאמא, זה שהיא לא תתייג את עצמה כילדה רעה או עבריינית חס ושלום.

אל תשדרי לחץ ותטפלי בכלים מקצועיים ועניינים ועם המון המון אהבה כלפיה.

ולא נעים כשהילד שלך נכשל במשהו כזה.

אבל כדאי ממש לברר את שורש העניין. מה מהות הגניבה? מה עומד מאחורי זה. לבדוק אם זו לא דרך למרוד/ להשיג תשומת לב שהיא צריכה אותה. או שאולי בכלל היא בבעיה אחרת וזו זעקה לעזרה. ללכת לטיפול מתאים. ממליצה ללכת לטיפול מחוץ למסגרת ביה"ס בינתיים, כדי שלא יתייגו אותה. אם יעלה בטיפול משהו שחשוב לידע את ביה"ס אז לשתף.

כמובן כל זה אם זה אכן לא פעם ראשונה. 

היינו בוויט פול בבית שמש ונהננו מאד

יש גם בפתח תקווה.

יש את ירכא

ומג'יק קאס בדיסיטי

כל הנ"ל מקורים ומקומות ממוזגים שזה בעיניי הפלוס הכי גדול שיש....

דרך ויזה, ישראכרט, רמי לוי, ארגוני עובדים, חבר, הצדעה...

יכול לחתוך עלויות בחצי.

בריכה?

אולי לחפש שוברים בבהצדעה או הסתדרות המורים וכאלה לבאולינג/אייג'אמפ?

הן היו כבר בפאנקי מנקי אז מתחם שעשועים כבר היה...

חשבתי על מרכז מבקרים אבל לא מצאתי באיזור הזה

אם כי תלוי איך הקבוצה. זה בעיקר הרצאה ואז סיור קטן במוזיאון, אז השאלה כמה הם סבלניים. (אפשר לנסוע ברכבת הקלה מקריית אריה).

וגם אולי מוזיאון של אחת המחתרות. יש בהרצליה נדמה לי, ובתל אביב
 

וכיתה ד אולי הגן החי בפ''ת?

בכיתה ה או ו וזה היה מעניין ומחכים

נכון זה לא היה כיף חיים כמו לונפארק או בריכה

אבל לפעמים טוב לפתוח את הראש לדברים קצת מעבר

רכבת כבדה או קלה. העלות פרוטות והנסיעה עצמה היא חוויה. אפשר לשלב עם ים או משהו דומה.

ראיתי בפורום פעם שיש אוטובוס קומותיים. אבל לא זוכרת איפה.

עכשיו את פארק ידידיה ברבבה.

אפשר ללכת לבריכות.

פחות אטרקציה ללכת לשם

פארק הצנירים בקדומים

יש באלון מורה איזה מעיין ומנהרה עם מים.

יש עוד הרבה

אני הייתי נוסעת לבד וגם עם אחים שלי הקטנים בגילאים הרבה יותר צעירים. וגם הרבה ילדים בגילו נוסעים לבד לפנימיות.

אבל כמו שפילה כתבה, לגבי המעבדה הייתי חוששת שלא ידע לעמוד מולם, שלא יקחו ממנו מחיר מופקע או שירצו לדבר עם מבוגר

כלומר אם קורה משהו הוא יכול להתקשר אליכם?

(אם צריך להשאיר את הטלפון שם לתיקון זה בעיה)

את יכולה להתקשר מראש ולשאול מחיר, האם האחריות מכסה וכו'?

אם התשובה היא כן לשתי השאלות הייתי שולחת.

אין דרך נוחה להגיע לשם בתחבץ

אולי כבר סידרו משהו, אבל ממה שאני יודעת זה איזור לא נגיש

רק תבדקו שוב שההליכה לא מוגזמת