הצילו.
נראה לי יש לי קצת חרדות סביב העניין.
אבל לא חרדה שיהיה נקי,
אלא חרדה שיישאר חמץ.
חרדה אמיתית כזאת
שמתפשטת בכל הגוף ואת ממש מרגישה אותה נוכחת
שלא משנה כמה תנסי לשכנע אותה שהכל בסדר, והיא יכולה ללכת, היא מתעקשת להישאר ולהעיק, לסגור עלייך מכל הכיוונים.
איך אני מתמודדת עם זה?
בגדול, בעלי מכשיר את המטבח כדי שאני לא אקרצף שעות
(ואני מתכוונת לשעות, פעם ניסיתי לנקות את המקרר, זה פשוט סבל וסיוט)
אבל לפעמים זה גדול ממני,
ואפילו אחרי שהוא מנקה אני לפעמים מוודאת שלא נשארו פירורים.
ואז זה יוצר מתח (ברור, הכי מובן בעולם מצידו).
מצד שני, פעם באמת נשאר עוד פירור במיקרוגל אחרי שהוא ניקה.
אבל אני בעצמי באמת לא יכולה לנקות
אני אצטרך להתחיל עכשיו בשביל זה וזה יהיה סיוט לכולם.
אני צריכה לדעת שזה בסדר
שאני יכולה לשחרר את זה באמת
ואם עשינו כל מה שאנחנו יכולים, אז זה בסדר.
אפילו אם בסוף נשאר פירור.
פעם הייתי עם חרדות כאלו גם לפני מקווה, הייתי מתארגנת שעות. מתקלחת איזה ארבע פעמים לפני כן. מקרצפת את כולי.
היום אני מכריחה את עצמי לעשות כל דבר רק פעם אחת, אולי פעמיים.
אבל בפסח אני לא מצליחה
נראה לי יש לי קצת חרדות סביב העניין.
אבל לא חרדה שיהיה נקי,
אלא חרדה שיישאר חמץ.
חרדה אמיתית כזאת
שמתפשטת בכל הגוף ואת ממש מרגישה אותה נוכחת
שלא משנה כמה תנסי לשכנע אותה שהכל בסדר, והיא יכולה ללכת, היא מתעקשת להישאר ולהעיק, לסגור עלייך מכל הכיוונים.
איך אני מתמודדת עם זה?
בגדול, בעלי מכשיר את המטבח כדי שאני לא אקרצף שעות
(ואני מתכוונת לשעות, פעם ניסיתי לנקות את המקרר, זה פשוט סבל וסיוט)
אבל לפעמים זה גדול ממני,
ואפילו אחרי שהוא מנקה אני לפעמים מוודאת שלא נשארו פירורים.
ואז זה יוצר מתח (ברור, הכי מובן בעולם מצידו).
מצד שני, פעם באמת נשאר עוד פירור במיקרוגל אחרי שהוא ניקה.
אבל אני בעצמי באמת לא יכולה לנקות
אני אצטרך להתחיל עכשיו בשביל זה וזה יהיה סיוט לכולם.
אני צריכה לדעת שזה בסדר
שאני יכולה לשחרר את זה באמת
ואם עשינו כל מה שאנחנו יכולים, אז זה בסדר.
אפילו אם בסוף נשאר פירור.
פעם הייתי עם חרדות כאלו גם לפני מקווה, הייתי מתארגנת שעות. מתקלחת איזה ארבע פעמים לפני כן. מקרצפת את כולי.
היום אני מכריחה את עצמי לעשות כל דבר רק פעם אחת, אולי פעמיים.
אבל בפסח אני לא מצליחה
