לא יודעת אם זה נורמלי וכל הנשים עוברות את זה אחרי לידה ראשונה או שלא
אבל חושבת לעצמי כל כך הרבה פעמים שאולי עשיתי טעות. אולי בכלל לא הייתי צריכה להתחתן וללדת. אולי אני לא מתאימה להיות אמא.
קשה לי מידי. בא לי לברוח ולהיעלם. לא יכולה עם התלות הזאת בי.
לא רואה את עצמי עוברת את זה שוב פעם וחושבת שאם הייתי יכולה הייתי קושרת חצוצרות עכשיו.
מרגישה שהרסתי לעצמי את החיים ואולי גם לילדה שלי כי איזה מן אמא היא מקבלת. אני משתדלת שהקושי שלי לא ישפיע על הטיפול שלי בה, אבל מן הסתם זה משפיע וישפיע.
ומרגישה גם כל כך כפוית טובה. כי ב"ה זכיתי בילדה בריאה וב"ה יש לי מה שהיום אנשים חולמים ומתפללים עליו אז איזה זכות יש לי להתלונן.
אבל חושבת לעצמי כל כך הרבה פעמים שאולי עשיתי טעות. אולי בכלל לא הייתי צריכה להתחתן וללדת. אולי אני לא מתאימה להיות אמא.
קשה לי מידי. בא לי לברוח ולהיעלם. לא יכולה עם התלות הזאת בי.
לא רואה את עצמי עוברת את זה שוב פעם וחושבת שאם הייתי יכולה הייתי קושרת חצוצרות עכשיו.
מרגישה שהרסתי לעצמי את החיים ואולי גם לילדה שלי כי איזה מן אמא היא מקבלת. אני משתדלת שהקושי שלי לא ישפיע על הטיפול שלי בה, אבל מן הסתם זה משפיע וישפיע.
ומרגישה גם כל כך כפוית טובה. כי ב"ה זכיתי בילדה בריאה וב"ה יש לי מה שהיום אנשים חולמים ומתפללים עליו אז איזה זכות יש לי להתלונן.
