מרגישה שהכל גדול עלייDove
לא יודעת אם זה נורמלי וכל הנשים עוברות את זה אחרי לידה ראשונה או שלא
אבל חושבת לעצמי כל כך הרבה פעמים שאולי עשיתי טעות. אולי בכלל לא הייתי צריכה להתחתן וללדת. אולי אני לא מתאימה להיות אמא.
קשה לי מידי. בא לי לברוח ולהיעלם. לא יכולה עם התלות הזאת בי.
לא רואה את עצמי עוברת את זה שוב פעם וחושבת שאם הייתי יכולה הייתי קושרת חצוצרות עכשיו.

מרגישה שהרסתי לעצמי את החיים ואולי גם לילדה שלי כי איזה מן אמא היא מקבלת. אני משתדלת שהקושי שלי לא ישפיע על הטיפול שלי בה, אבל מן הסתם זה משפיע וישפיע.
ומרגישה גם כל כך כפוית טובה. כי ב"ה זכיתי בילדה בריאה וב"ה יש לי מה שהיום אנשים חולמים ומתפללים עליו אז איזה זכות יש לי להתלונן.
ואו אהובהאהבתחינם
ככה מרגישים בלידה ראשונה, בילד הראשון
הכל חדש!!! האמהות זה דבר מאתגר אבל הכי שמח בעולם..
בטוחה שאת ממש יולדת טרייה
עוד קצת והכל יתאזן ותתחילי להנות
גם הזוגיות עוברת משברים אחרי כל לידה ולידה.. בעיקר בראשונה!!
אבל סבלנות ולאט לאט
בטוחה שאת אמא מהממת!!!!
תודה ❤️Dove
אז זהו שאני לא מרגישה שמחה או סיפוק בכלל. אני מאוד אוהבת את הילדה שלי ודואגת לה אבל זה לא גורם לי אושר.
אני חודשיים אחרי לידה, לא יודעת כמה טריה זה נחשב.
וכן, ידעתי שזה יהיה קשה ושיש משברים אבל לא ידעתי עד כמה זה יהיה לי קשה.
ואולי זה מטומטם לחשוב על זה עכשיו אבל אני פשוט בחרדות ממחשבה על עוד ילדים ומבחינתי זה ילדה ראשונה ואחרונה ואני לא מרגישה שזה ישתנה אי פעם ושאני ארצה עוד ילדים.
בטח שחודשיים זה טריה!ריבוזום
אני חושבת שהיו לי תחושות דומות. התלות הטוטלית הזו היתה לי קשה מאוד. אהבתי את הבת שלי מאוד מאוד והשתדלתי להשקיע בה ולתת לה ככל יכולתי, אבל היה לי קשה להיות סביבה ואתה כל יום כל היום. ובאמת המחשבות על עוד ילדים היו איומות ומלחיצות ולא הבנתי איך אפשר בכלל. אני זוכרת שעזר לי לקרוא בספרים על השלבים הראשונים עם תינוק - לא את כל העצות וההסברים על אוכל, שינה וכו' אלא את הקטעים המעטים שעסקו ברגשות של אמהות טריות - זה ממש עזר לי להירגע ולהרגיש נורמלית. בזמנים קשים פתחתי שוב ושוב את אותם קטעים (ספציפית אצלי היו הלוחשת לתינוקות ששאלנו מהספרייה ועוד ספר ישן מאמא שלי). ככל שהזמן עבר דברים נכנסו לאיזון, ונרגעו, והרגשתי הרבה יותר טוב. וב"ה הגיע גם הרבה סיפוק מהאמהות (היום לשני מתוקים ב"ה).

אני מאחלת לך רגיעה ושלווה ושמחה שיחלחלו אל לבך עד שיקנו בו מקום של קבע. אפשר ורצוי לעזור לרגשות: לא להיות כל הזמן רק בבית. לצאת החוצה, לנשום אוויר, לראות אנשים. לשוחח. בהמשך אולי למצוא לך זמנים קבועים שהם רק שלך (להיעזר בבעל, משפחה).
כרגע הכל נשמע לי ממש נורמלי. כמובן שאם את מרגישה שזה יותר מדי בשבילך או אם יעבור עוד זמן משמעותי ותרגישי שאין שום שיפור אפשר לחפש יותר עזרה. ובכל מקרה את לא לבד.

מזל טוב
תודה רבה ❤️Dove
זה מעודד והלוואי באמת שהרגשות האלה עוברים בסוף
אחרי הלידה אמרתי לבעליילד בכור
שמינימום חמש שנים מחכים עד שמביאים עוד ילד. וגם זה פרגנתי לו כי לא רציתי שילחץ. היום שנה וחצי אחרי ואני מאד רוצה עוד ילד. חודשיים אחרי לידה זה כלום כלום כלום. לידה ראשונה זה הלם של החיים, זה עייפות מטורפתתת, ואתה לא יודע מה מחכה לך ואיזה אושר זה. לי לקח הרבה זמן להנות מההורות ולהתחבר לילד שלי והיום אני מאוהבת בו. החיים השתנו בבום, לוקח זמן להתחיל להסתגל לחיים החדשים. חיבוק!
אני אמרתי עכשיו לבעלי שאין עוד 😁בוקר אור
מקובל לחשובoo
שאמהות מביאה איתה שמחה וסיפוק. אבל האמת שהאמהות מביאה איתה קשיים, חרדות ואכזבות בעיקר, ומעט אושר.

אני אמא כ18 שנה, אני לא יודעת אם אני מאד שונה או פשוט כנה עם התחושות שלי ולא מיפה אותן.

רק שהבנתי שאין מה לחפש את האושר הגדול באמהות, השלמתי עם הקשיים ולמדתי לחפש פתרונות להקל על עצמי בכל דרך, התחלתי לראות גם את האושר.
זה טרי ממש ממשבשורות משמחות
אפילו עדיין אומרים לך מזל טוב ;)
אני לא חושבת שזה קשור רק לילד ראשון ושהכל חדש ומפחיד לעשות איזה נזק, באופן כללי טיפול בתינוק קטן במיוחד בגילים שאת עכשיו מתמודדת הם מעייפים ומטריפים ומאוד מאוד אינטנסיביים עד שהם מתבגרים ומתחילים להיות עצמאים ומתחילים ללכת בערך בגיל שנה+
יקרה איזה אומץ שאת ככה מןדעת לה ופותחת את זהאוהבת את השבת
אני זוכרת שהיו לי גם מחשבות כאלה לפעמים.. ובטח שיש לי הרבה פעמים מחשבות של וואו למה עשיתי את זה?
למרות אני באמת ממש מאוהבת בהם..

אבל ראיתי שאצלי ה מגיע מתוך איה שהוא עומס מסויים שצריך קצת לאוורר- יותר לשים אצל מטפלת/ יותר לצאת מהבית בעצמי/ יותר להיות בעשייה ומימוש אישי, כל מיני דברים שגורמים לי לתחושות מחנק שמתוכה אני מרגישה ככה.. וצריך לטפל בהם.
ומתוך המודעות לתחושות ולא בהדחקה, מצליחים להתקדם..

ונראלי בילד ראשון התחושות האלו עוד יותר חזקות כי זה פשוט שינוי דרסטי וקצת מערער את כל היציבות והביטחון שלהו בחיים (מצד אחד, ומצד שני מתנה ענקית!..)

הגיוני הדרסטי הזה מבחורה ללא דאגות לאמא שצריכה לדאוג לקטן/ה 24/7 זה באמת הופך את העולם והגיוני שיביא איתו קשת של תחושות והצגות, וחשוב לתת להם מקום ולא להדחיק..
וכמובן להשתמש במניעה טובה ..

מקווה שיעזור לך.. חיבוק ענק ענק!!

תודה!Dove
באמת חסר לי זמן לעצמי ואני עדיין לא כ"כ יודעת איך ליצור אותו
מאמוש.. זה קלאסי קלאסי לידה ראשונהפרח לשימוח🌷
את תיהיה אמא נהדרת בעזרת השם. זה ממש קורה להמון. זה הגיוני. אינטנסיבי. מעייף. קשוח ובעיקר אין לך להחזיר לאמא שלו שהיא בוכה כי זה את.
קחי לעצמך פיסקי זמן. שימי ביביסיטר ותצאי עם חברות. אפילו עם התינוקת. תשתדלי לעשות כל יום משהו אחד בשביל עצמך. תשימי מוזיקה כיפית. זה מתאזן. זה עובר. מבטיחה לך ....
גם לי היה ככה אחרי לידה ראשונה ואני עכשיו בהריון 5. מבטיחה מבטיחה שזה ניהיה יותר קל ..
ואם את צריכה תביאי עזרה. שתיהיה איתך. שתקפל כביסה. שתרים. שתלך לחצי שעה סיבוב בחוץ ותוכלי להניח ראש קצת בשקט. אני הבאתי מישהי קבועה. קבוע. כל יום יותר מחצי שנה

חיבוקקקקקק❤️❤️❤️❤️❤️
הלוואי שאת צודקתDove
זה ממש מעודד
והלוואי שהקושי יעבור כבר ואני אצליח גם להנות מהאמהות
קרה לי את זה אחרי הלידה השניהסמיילי12
ואחרי הלידה הראשונה היו לי פיקים של שבירה קשים מאד.
את נורמלית. וכמה שזה נשמע רחוק אבל זה יעבור לך ואת תרצי עוד.
ולאט לאט תלמדי את ההורות ואת הילדה ותהני מזה.
הלוואי! תודה ❤️Dove
אני בדיוק עם אותן מחשבותLana423
רק בנוסף מחשבות על זה שאני לא מגדלת אותה כמו שצריך ושאני בכלל לא יודעת מה עושים עם תינוקת ושהיא תהיה דפוקה בגללי 😕

אז כנראה נורמלי 😅
חיבוקDove
וטוב לדעת שאני לא היחידה
אבל לפי ההודעות שלך פה את אמא מושלמת!
נשמה! גם את! מדמיינת אותך כאישה מדהימה, בטוחה שאתLana423
כזאת
המעבר להורות הוא מאוד תובענידבורית
מותר לך להרגיש את כל הרגשות בעולם
אל תהיי קשה עם עצמך
התלות באמת לא קלה
אבל היא לאט לאט פוחתת
ואז חוזרת שוב השגרה
לא כמו שהיית רווקה ואדון לעצמך
אבל בהחלט משהו שחיים איתו בטוב
את נשמעת מאוד מותשת ושחוקה
את צריכה למצוא לעצמך את הזמנים שאת מפנקת את עצמך, שאת עושה דברים שאת אוהבת ומתאווררת
רק ככה אפשר לחיות עם האמהות בשמחה
תודה!Dove
זהו שממש קשה לי למצוא זמן פנוי לעצמי, יותר נכון בלתי אפשרי. וזה מתסכל
כי את חודשיים אחרי לידהדבורית
כרגע ציפייה מתאימה לזמן פנוי לעצמך זה מקלחת
בהמשך זה יגדל
ציפיות לא מותאמות יוצרות תסכול ואכזבה
המחשבות האלה מאד נפוצות אחרי לידה, בעיקר ראשונה.סופי123
זוכרת את עצמי אחרי לידת הבכור חושבת שאני פשוט רוצה לרדת מהרכבת הזאת, אבל אי אפשר.
אצלי המחשבות האלה התפתחו לדיכאון קל אחרי לידה, שחלף בינתיים (אני בהריון חמישי כרגע...) אבל בהחלט הצריך עצירה וטיפול והתייחסות, שמאד הועילה עבור ההתקשרות שלי לתינוק ועבור איכות החיים שלי ושל האיש שלי.
בקיצור, מה שעובר עלייך הוא לחלוטין נורמלי, אבל מציעה לך לקבל עזרה כדי לעבור את זה טוב יותר.
יהיה בסדר!
תודה ❤️Dove
מדד האושר שלך השתנה😊אם מאושרת
כן,בהחלט "הרסת " לעצמך את החיים הקודמים. וטוב שכך.
מה ייעודנו בחיים? מה תפקידנו בעולם?
איזה אושר זה שכבר אנחנו לא יכולות לצאת לבלות כבעבר, אנחנו לא חופשיות לעצמנו, אחרים תלויים בנו. זה שיא האושר! חלמתי על זה מגיל קטן, יש משהו עצוב ב"להנות" מהחיים במובן הילדותי של המילה. ילד נולד אגואיסט כי כך בונה את עצמו. אבל כשנהיה מבוגר - העבודה שלנו בעולם הזה- זה לתת לאחרים כדי לצאת מהחשיבה האוגואיסטית.
זכית ויש לך שותף לחיים- זה הרבה יותר "קשה" מלהיות לבד.אבל ברור שזה הרבה יותר אושר!!!
זכית והבאת חיים חדשים לעולם- זה "קשה" אבל האושר הכי גדול שיש.

( רק מסייגת את מה שכתבתי - דכאון אחרי לידה לא מנצחים בצורת חשיבה שכתבתי בכלל בכלל!!! חייבים עזרה חיצונית,אז כן כדאי לבדוק עם דמות חיצונית מקצועית שאת לא חווה דכאון אחרי לידה)
מסכימה חלקיתDove
באופן אישי לא ממש חלמתי להיות אמא וזה לא היה פסגת השאיפות שלי בכלל. אולי לכן אני מרגישה שהקושי שלי גדול יותר.
אוויי יקרה אחתשירה_11

אפשר להבין את המצוקה שלך מבין המילים,

זה שאת כותבת את זה ר קמוכיח שאת באמת האמא הכי נהדרת לילדה שלך!!!

בע"ה המשבר הזה אחרי הלידה יעבור, גם אם ייקח קצת זמן, ואת תתגברי תתחזקי מהקשיים האלה שהן מנת חלקך עכשיו,

הילדה תחכה שאמא שלה תקבל כוחות ותעניקי לה (כמו עכשיו) את כל מה שאת יכולה וגם רוצה בע"ה

מתפללת עלייך ומאחלת לך רק טוב

שתצאי מהקושי הזה מהר מהר  ותרגישי מספיק חזקה ויציבה נפשית ופיזית להביא עוד ילדים לעולם.

3>

אמן תודה ❤️Dove
כל כך כל כך נורמליתוהה לי
אני הייתי סופרת באובססיביות משפחות עם יותר מילד אחד. זה מה שהייתי רואה כשהלכתי ברחוב, ילדים ילדים, ולא מבינה איך ולמה האמהות האלו כל כך סובלות. וכדי שזה לא יגרום לי לחרדות שאני גם אצטרך ללשת עוד ילד בקרוב הייתי כל הזמן צריכה להזכיר לעצמי שאני לא חייבת ללדת עוד ילד בשנים הקרובות..
בהצלחה יקרה, תדאגי לישון טוב לפעמים.. חיבוק
חחחח ממש כמוניהמקורית
עד היום אפילו
וואי לגמריDove
תודה ❤️
וואי יקרהההה!!! ככה הייתי בול אחרי הלידה הראשונה,שגרה ברוכה
כאילו אני כתבתי.. זוכרת את התקופה הזו כמו היום(היום אני אמא לארבעה)
היה לי קשה קשה קשה
הרגתשי שלעולם לא אחזור להינות מהחיים, לצאת, לעשות דברים בשבילי. כאילו נגמר החופש הפנימי שלי ואני כבולה

רק יכולה לומר שזה ישתפר ממשששש בעזה עוד מעט. כשהילד ישן יותר וקצת משחק לעצמו וכו'
ולקחת עזרה כמה שיותר. שמישו ישחרר אותך קצת לדברים בשבילך. אבל באמת באמת שעוג חודשיים תראי הבדל שמים וארץ.
את אמא מהממת. זה לא אומר כלום על האמהות שלך
בהצלחה רבה!
תודה רבהDove
באמת קשה לי לשחרר ולקבל עזרה, אוהבת לעשות הכל בעצמי..
בול אני, זה הדבר העיקרי שאני מנסה לעבוד עליו כי זהאוהבת את השבת
הכי משנה חיים לדעתי

זה ולא לנסות לעשות מושלם, להיפך במה שאפשר לעשות רק את המינימום..
כ"כ מוכר!שלומית.

את לגמרי נורמלית.

רק לומר שלאט לאט זה משתפר (כמובם עם עליות ומורדות...)

וממש ממש חשוב לשמור על ההנאות שלך ולהשאיר זמן פנוי לעצמך.

א. לקחת עזרה- ביביסיטר, עבודות בית וכו'

ב. לעשות דברים שאת אוהבת, אפשר גם איתה (לצאת למקומות, לפגוש חברות, לטייל קצת... מה שעושה לך טוב)

וממליצה מאוד להצטרףשלומית.

ל"מעגל אמהות" אם יש באזור שלך.

(תשאלי בטיפת חלב)

מנסה תודהDove
באמת שלצאת איתה זה די מבצע ומרגישה שההנקה נורא מגבילה אותי בלצאת החוצה
וואי כל כך הייתי אני בלידה הראשונה שלי...דפני11
והאמת לא רק ראשונה, זה קורה לי בכל לידה רק שהיום אני מודעת לזה ופחות נלחצת....
עד שלושה וחצי חודשים זה פשוט קשה כל כך. הכל קשה קשה קשה.
אחר כך זה הולך ונהיה טוב יותר יותר, קל יותר, מוכר יותר..
תנשמי עמוק.
תשתדלי לפגוש חברות או לדבר עם מישהו. לראות אנשים. לא להשאר עם זה לבד. חשוב שמישהו בעולם האמיתי גם ידע שקשה לך....
זה כל כך עוזר השיתוף והתמיכה (בדכ נשים שעברו הריון ולידה יבינו יותר).
נסי למצוא חברה של אמהות צעירות וצאי להפגש איתן פעם בשבוע שבועיים.
אם את לא מוצאת משהו ייעודי אז אפילו לצאת לגן שעשועים רק לרבע שעה, 20 דקות. ולנסות לפתוח שיחה עם מישהי. זה כל כך עוזר. מבטיחה לך.
העיקר לא להשאר כל הזמן לבד ותחזיקי חזק, עוד מעט והשלב הקשה הזה מאחורייך. תזכרי מה שרני אומרת לך, מגיל שלושה ארבעה חודשים זה מתחיל להיות יותר קל❤
תודה ❤️Dove
אוי איזה קשהפרצוף כרית

זה קצת נורמלי להרגיש ככה בהתחלה, השאלה כמה זמן

אם את עדיין בחופשת לידה, עוד בסדר - לוקח זמן לעכל שאת הופכת לאמא

אם עובר כבר יותר מזה ואת עדיין קשה לך להיות אמהות -צריכה למצוא לזה פתרון איך להתגבר על ההרגשות האלו ולהיות שמחה מהאמהות שלך ולהתרגל לתפקיד החדש - ללכת לחוג עם חברות, לעבוד, לעשות משהו בלי קשר לתינוקת שישמח אותך וימלא אותך במשמעות וברצון לקום כל בקר מחדש, וממילא תשמחי גם לטפל בתינוק החמוד

תזכרי שגם בהתחלה קשה לטפל בהם כי הם כל הזמן בוכים, לאט לאט הם נהיים בני אדם - ואז יותר קל - הם מחייכים אליך, מחבקים אותך, בהמשך גם מדברים - וזה נהיה ממש קשר!!! אז תזכרי שזה זמני שהתינוקת קטנה ו"אין עם מי לדבר" שהיא כמו בובה רק להאכיל ולחתל בעיקר   מזל טוב!!!!

תודהDove
אני חודשיים אחרי הלידה, אבל לא עובדת
באמת השיתוף וההזדהות נורא מקל.
במציאות אני די לבד, אין לי חברות קרובות אבל זה ששיתפתי פה ממש עזר לי.
אוי באסה אבל אל תדאגיפרצוף כריתאחרונה

יסתדר בסוף, לאט לאט מכירים אנשים ואני מאמינה ומקווה שבסוף תמצאי לפחות חברה אחת טובה (או יותר) - וגם זה הרבה!

דרך המעון או הגן יש סיכוי להכיר יותר אמהות..

אולי את יכולה גם  ללכת לבית כנסת בשבתות וככה אחרי התפילה להכיר חברות בקהילה/שכונה...

 

אני ממש מבינה אותך, קשה להיות עם תינוק/ת (שאי אפשר לדבר איתו) כל הזמן

אולי כבר הציעו את זה לא קראתי הכלמומו100
אבל אולי תנסי להוריד מעל עצמך כמה "משימות", אם נגיד את רק מניקה ומרגישה משועבדת, אולי תנסי לשלב גם תמ"ל ככה עוד מישהו יוכל להאכיל אותה. אני אצל הגדולה הנקתי כל חצי שעה )הייתה לה לשון קשורה( וזה היה סיוט, אולי שווה לך לישקול

לתת לבעל לעשות את הגרעפס אחרי האוכל,
להעיר אותו בלילה שירדים את התינוק אחרי שסיים לאכול

לבקש ממישהו להשגיח על התינוק ולצאת לאיזה שעה איוורור

וזה הכי מצחיק אבל עבד אצלי, לחפש "תחביבים" אחרים שאפשר לעשות עם תינוק בבית
סתם דוגמא, במקום לצאת לשופינג לחפש באתרי קניות וכאלה, לא מספק באותה מידה אבל בערך חחח

אני גם אחרי הבכורה אמרתי אני מחכה עכשיו מינימום 3 שנים, אם בכלל, ב"ה שה' יודע מה טוב לי ושלח לי עוד תינוקת, אחרי השניה זה היה כ"כ אחרת שרציתי ישר כבר עוד 😆 ועכשיו אחרי השלישי רוצה לחכות כמה שנים, אז זה ממש תלוי. מקווה שתרגישי מה הכי טוב לך ותפעלי לפי זה! מקווה שתרגישי שיפור בהרגשה 😁
חג שמח!
מנסה באמתDove
תודה!
וואו 3 ילדים, מבחינתי את גיבורת על
נשמה 🤍קמה ש.
בס״ד

ההתחלה יכולה להיות קשה ממש!

הכאבים אחרי הלידה
כאבי תחילת ההנקה
החוסר המטורף בשעות השינה
החופש שנלקח!!!

ואין הפסקה, אין ימים חופשיים, אין חזרה לאחור...

התחושות שלך ממש רגילות ומובנות 🤗



שלושה דברים שאני רוצה להגיד לך:

1) חודשיים זה עדיין קטן ממש ואינטנסיבי ביותר. בע״ה עוד כמה חודשים זה אמור להירגע. זה לא יישאר תמיד ברמה הזאת של עומס וטוטאליות. עכשיו זה כמו ״תקופת מבחנים״. זה עובר בסוף!!


2) איך אומר עקיבא בשיר החדש שלו?
״ כאילו אין מחר, לחיות היום
תחזיק רק להיום״

יש תורה של רבי נחמן על זה, על המילים ״היום אם בקולו תשמעו״ שאומרים בקבלת שבת.

כשאנחנו מסתכלים מדי קדימה (וכולנו עושים את זה), הכל נראה הר, מפחיד, בלתי אפשרי, מעבר למה שאנחנו מסוגלים.

הסוד הוא להחזיר את עצמינו להיום, לרגע הזה. כי זה כל מה שעלינו לעבור באמת. הרגע הזה.

כל-כך הרבה יכול לקרות עד הרגע הבא, שאין באמת טעם להשליך את עצמינו לשם. ברגע הבא, את כבר תהיי אדם אחר. קל וחומר בעוד שנה או בעוד שנתיים או בעוד חמש שנים. ממה תהיי מסוגלת אז? ממה תהיי עשויה אז? כמה תגדלי עד אז? לעולם אי אפשר לדעת 🙂

אני יודעת שזה לא בא לנו בטביעות, אבל תנסי לא לחשוב מדי על הנושא הזה של ״עוד ילדים״. זה לא רלוונטי לעכשיו וזה סתם מעמיס ומפחיד בשבילך כרגע. כמה שתוכלי, עזבי את זה ותתמקדי רק בשאלה ״איך לעבור את היום הזה בצורה הכי שמחה שיש?״


2) וזה מביא אותי לנקודה הבאה. נכון, תינוק זה דבר ענק. נכון, זה תופס המון מקום! בלב, בבית (פיזית - אם כל הציוד שזה דורש), בלו״ז...

ועדיין, החיים האלה הם שלך
ואנחנו רוצות שתחיי אותם בצורה הכי נעימה וטובה ❤️

מה את יכולה לעשות כדי שבנתונים הקיימים, יהיה לך הכי כיף
הכי רגוע
הכי מהנה
והכי שמח שאפשר?

איזה דיוקים ושינויים אתם יכולים להכניס כדי שזה יקרה?

שאלות שאולי תעזרו לך לשים את האצבע על מה שאת זקוקה כעת:

* מתי בכל זאת נעים / כיף / שמח לך? במשך אלה פעולות?
* מתי קשה לך?
* מה במיוחד מתיש אותך?
* האם יש דברים מסוימים שאת בכלל לא סובלת? מהם?
* למה את מתגעגעת הכי הרבה? (נסי למנות דבדים מוחשיים. נגיד במקום לענות ״החופש שלי״, תנסי לדייק לכמה שיותר דברים טכניים כמו ״לשתות קפה לבד בבית קפה במשך שעה״ / ״לצאת להליכה רק אני לבד״ וכו׳)

תתבונני במה שענית ותנסו לחשוב, את ובעלך, מה את יכולה לעשות כדי שיהיו לך כמה שיותר פעולות ורגעים כיפיים וכמה שפחות פעולות רגעים מחלישים. מה אפשר לשנות בחלוקת התפקידים שלכם? מי או מה יכול לעזור ולהקל עלייך? על מה ניתן לוותר? מה אפשר להוסיף?

סיור מוחות כזה עשוי להוות מפתח חשוב ממש כדי לעבור תקופות כאלה בפרט וכדי להיות במקום שבריא לנו נפשית בכלל 🙏🏻



המון המון הצלחה יקרה!!!!
מזל טוב וכל הנחת בעולם בע״ה 🧡🧡🧡
ומקדישה לך ❤️:קמה ש.
תודה רבה!Dove
כתבת דברים ממש נכונים וחכמים. מקווה שאצליח ליישם
את מהממת! יש בך הכל ומאמינה בך מאד! ❤️❤️קמה ש.
וואו תחושות שלי בול אחרי הבכור! בת כמה הבת שלך?טליה כ
שולחת לך חיבוק גדול והבנה שלהיות אמא זה תפקיד מורכב- מדברים קשים כמו תלות אינסופית ומדברים קסומים כמו אושר עילאי שאין לו תחליף והסיבה של החיים
זה מגיע ביחד ולאט לאט תיווכחי ותראי, בנתיים קבלי גם את התחושות השליליות האלה
בת חודשיים. תודה! ❤️Dove
חיבוק. אולי כדאי לקבל עזרהכמהכמה
קראתי פעם ראיון עם פסיכולוגית שמתעסקת בדיכאון אחרי לידה, שאמרה שם של-10-15% מהנשים יש דיכאון אחרי לידה, ולעוד בערך 70% איזשהו סוג של ״בייבי בלוז״, ובקיצור שמי ששמחה ומאושרת אחרי לידה הן ה״לא נורמליות״ והן המיעוט.

בכל זאת, מנסיון עם חברות ומשפחה, כדאי בעיני לבקש שאלון בטיפת חלב ולראות אם שווה לפנות לעזרה או טיפול כלשהו שיכול מאוד לעזור, גם אם זה לא נשמע שאת במצב קיצוני. יש היום המון סוגי טיפולים וחבל לסבול סתם.

התחושות שלך מובנות!!
מכירה את הנתונים דווקא והכנתי את עצמי לזהDove
אני מתמודדת עם דיכאון הרבה שנים לפני הלידה.
וכן מילאתי את השאלון של טיפת חלב וכנראה יצאתי שם מאוד בדיכאון אז הם שלחו מישהי מקסימה והבטיחו עזרה למצוא טיפול. מקווה שזה יעזור
מצטערת לשמועכמהכמה
התמודדות לא קלה. את גיבורה שאת מטפלת ככה בבת שלך ולא רק שוקעת.

אם את מהמרכז שמעתי דברים מאוד טובים על מרפאת חווה בשיבא.

כתבת איפשהו שבעלך עובד המון שעות - אז את כל הזמן לבד עם הילדה? אין לך עזרה, משפחה, חברות? כי אם זה המצב אז על אחת כמה וכמה הקושי שלך מובן. אולי יש באיזור שלך קבוצות כאלה כמו מעגל אמהות או משהו שאפשר להצטרף אליו?
בדיוק אני אחרי לידה ראשונהלהשתמח
קחי את הזמן לעכל, תדעי שזה נורמלי, ולאט לאט לאט מגלים איך לחיות בתור אמא.
חיבוק גדול!!!
תודה ❤️Dove
לגמרי נורמלי אחרי לידה ראשונהאורוש3
זה השינוי הכי מטורף בחיים. הכי.
אין שום סיבה שבעולם לחשוב עכשיו על עוד ילדים.
עכשיו את דואגת לתא המשפחתי הנוכחי. שזה את , הקטנה, הזוגיות. לאט לאט ובהדרגה.
אני זוכרת שרק אחרי חצי שנה אמרתי לבעלי. יאוו פתאום אני יותר שמחה ויצאתי קצת מההלם.
זה בסדר.
אבל. אם את מרגישה שזה מוגזם. שזה דיכאון. שאת רק עצובה ממש כל הזמן.
לכי ותבדקי את כיוון הדיכאון אחרי לידה ותטפלי!! חשוב מאוד.
אבל קושי, תחושת מחנק, הלם ודכדוך קל הם ממש הגיוניים. תכף היא יותר תחייך ותתקשר. תכף יהיה טיפ טיפה איזון יותר. וזה ישתפר בצעדים קטנים עם כל חודש שעובר. אל תדאגי. בסוף שוב תרגישי עצמך.
וואי לגמרי! השלב הזה שהם עוד לא מתקשריםאוהבת את השבת
לי הוא ממש קשה..
תודה!Dove
אני מתמודדת עם דיכאון בלי קשר ללידה, ועם הקושי של אחרי הלידה זה כנראה מחמיר את הדיכאון. מקווה שאצליח לטפל בזה כמו שצריך
אההה אז לגמרי הגיוני. זה ממש טריגר גם ללא רקעאורוש3
בבקשה אל תזניחי ותטפלי!! תגידי למי שסובב שיעזור לך טכנית וביצועית ותלכי לטפל.
אבל באמת תדעי שהקושי מאוד מוכר ומאוד לגיטימי. ואת בסדר גמור. רק תדאגי לעצמך. חיבוק גדול על כל ההתמודדויות.
הי יקרהממשיכה לחלום
זה כל כך כל כך מובן
בא לי לתת לך חיבוק חזק חזק
הגיבו לך מדהים
רוצה להתווסף לכל אלו שכתבו לך לצאת לבד
אני חושבת שזמן אישי שלך, שאת יכולה לעשות בומה שאת רוצה, לבד ובלי לחץ יכול מאור לעזור
אם אפשר לדאוג לזה באופן יומיומי זה הכי טוב

אם אפשר שכל יום מישהו ישמור עליה לזמן מסוים ואת תנצלי את הזמן לעשות משהו שאת אוהבת, משהו שעשית לפני האמהות.
ואם יש משהו שממש חסר לך שהיית עושה פעם, לנסות לחשוב איך את מאפשרת לעצמך.
יש נשים שלא עוזבות את התינוק/ת שלהן עד גיל מבוגר.. זה לא נכון לכולן. תעשי רק את השיקולים שנכונים לך!

אני הרגשתי שמאז שילדתי התווספה לי זהות, של אמא. ומאז הלידה עד היום יש תהליך כזה שהזהות של מי שהייתי קודם מתאחדת עם האמהות שבי. זה לוקח זמן אבל זה קורה לאט לאט.
תודה רבה ❤️Dove
ביום יום היחיד שיכול לשמור עליה זה בעלי והוא עובד הרבה שעות אז פחות מעשי כרגע
הרגשתי את זה המון!!!עטרת ראשי
אחרי שילדתי את הבת שלי היה לי דיכאון אחרי לידה וזה ממש מה שהרגשתי שהכל כל כך גדול עלי והרסתי לעצמי את החיים שפעם הייתי שמחה ובלי מחוייבות והרגשתי שאני הולכת ונעלמת ורק בעלי והילדה נשארים ועבדתי מאד קשה להחלים וברוך ה זה הולך ונעלם ההרגשות האלה
יש המון בדידות- בעיקר חופשת לידה ראשונהצועקת לך

בדידות, קושי, עייפות וחיים שהשתנו מקצה לקצב - ברור שככה את מרגישה!

אצלי לקח עד ש"חזרתי" מחופשת לידה לעבודה אז חזרתי קצת להרגיש כמו עצמי הקודמת.

לא דמיינתי - פוסט פריקהשושנושי

טוב, אתן לא ממש מעודכנות אבל ב"ה אנחנו אחרי פגישה אצל רופאה התפתחותית.

הילד ממש שיתף פעולה, הלוואי היינו זוכים למתיקות הזאת כל יום.

ועדיין - אני לא מדמיינת. יש לילד קושי. ועוד איזה קושי? יש מספר דפוסי התנהגות, היא לא מאשרת ולא שוללת ASD, ממליצה על אבחון מסודר.

הילד שלי מתוק וחכם, ילד שובה לב.

ילד יפה ברמות שמעלה חיוך לאנשים ברחוב.

היו נקודות שהעלו חשד -זה משהו שתמיד ישב עליי, חלק התייחסו לזה בזלזול וחלק מצאו לזה שמות אחרים

פתאום אחרי התור הזה, אני מבינה שאני לא מדמיינת.

באיזשהו מקום קיוויתי לצאת מהמפגש הזה בתחושה שאני סתם מחפשת בעיות והכל ממש בסדר.

קיוויתי לקבל הפניה לפסיכיאטר עבורי כי אני סתם חרדתית.

וזה הקטע - שאני לא. 

 

רגע נברח מהמציאות, בינינו - הילד לא יקבל אבחנה. למרות שהוא היה ממש בסדר בפגישה היום, שיתף פעולה בצורה מדהימה - לא ברור לי על סמך הרופאה החליטה לשלוח לאבחון.

 

מצד אחד, רוצה אבחנה מסודרת, לא משנה איזה - משהו שיגיד לי מה עובר על הילד שלי.

מצד שני - למה אני צריכה את זה זה גם ככה לא ישנה לי אותו.

 

בציבור שאני חיה בו (לא מתוך רצון לטנף, סתם מתוך מקום של שיתוף), אביא דוגמה

יש לי גיס בשידוכים ובגלל שיש לו אחות עם בעיה רפואית הנושא הזה תוקע אותו כל הזמן.

בגלל שהיה לו אח וגיסה (אנחנו) בלי ילדים למשך מספר שנים, יש שדכנים שביקשו מכתב מרופא שהבעיה ל"ע לא אצל הבעל ואם כן אישור שזה לא תורשתי/גנטי - איך שתקראו לזה, השדכן בעצמו נשבעת לכן לא מבין בזה. 

לרקע המשפחתי יש משמעות פסיכית אצלנו. שמים על זה כלכך הרבה משקל שיש לי חשק לצאת בשאלה ולא להיות שייכת לזה.

למה הראש שלי רץ לשידוכים? רץ למה יהיה בעוד שנה שנתיים? לאישה שתהיה לו?

מי אמר שצריך בכלל להתחתן? אבל מה - ברור שאני רוצה שיתחתן. 

למה אני תקועה על הזוגיות?

אולי כי המחשבה של איך נעבור את הצהריים, יותר מלחיצה?

לא יודעת.

לא סגורה על עצמי.

 

איך באלי עכשיו לשמוע את חמותי אומרת שהילד בכלל לא צריך טיפולים בהתפתחות הילד, שאני סתם מחפשת בעיות.

אני רוצה לשמוע את המשפט הזה עכשיו 100 פעם בלי הפסקה (הרצון לחזרתיות - אולי גם אני בכלל על הרצף?)

בגלל שאמא שלי ילדה אותי בגיל מבוגר יחסית, תמיד צחקו עליי שאולי אני דאונית ובכלל לא יודעת מזה, עכשיו גם החשד הזה. אין כיף כזה.

ואם תעברו לעיר בלי קהילה חסידית?זוית חדשה

פתח תקווה למשל נשמע לי מתאים

משפחות חרדיות, אבל בלי שצריך לחשוב על כל פיפס איך הוא יראה בחוץ 

חלומות בהיריוןאהבה.

מישהי שמעה על הדבר הזה?

אני מתחילת ההריון עם סיוטים,, ממש חלומות מפחידים ממש ומציאותיים. זכור לי גם מהיריון ראשון שהיה לכל אורך ההיריון.

ממש קשה ומפחיד

אני מפחדת ללכת לישון, ברמה כזאת.

מישהי שמעה על זה? חוותה? משהו שעוזר? 

אני יודעת שזאת תןפעה מוכרתאוזן הפיל
אני חושבת שהיו פה פעם עצות לזה
וואי הלוואי שיכתבו ליאהבה.
אני באמת מפחדת ללכת לישון, הלילה קמתי כל שעתיים בערך ופחדתי לחזור לישון
מנסה..אפרסקה

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

כן כןןשירה_11

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אני חושבת שאפרסקה
@אמא לאוצר❤ פתחה פעם שרשור על חלומות משונים, לא יודעת אם זה היה בהיריון או לא, את יכולה לנסות לחפש לה בכרטיס
חחחח יש מצב יפה לך על הזכרון😅אמא לאוצר❤

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אני גם לא מוצאתאהבה.
את זוכרת משהו שעזר לך? 
לא עזר לי כלום בגדול, זה היה סיוטאמא לאוצר❤
אצלי היו חלומות מפחידים לגבי ההריוןזמינה

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

לי זה קרהההההתייעצות הריון
באופן כללי לגבי חלומותאוזן הפיל

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

וואי אני אנסהאהבה.
חופשי היו חלומות הזויים בהריון.מוריה
תופעה ממש מוכרת, כל תחילת הריון אני ככהמסע של החיים
כן. פעם קראתי על זהבאתי מפעם

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

אולי זה קשור לשינה לא עמוקהנעמי28

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.


אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

כן אבל גם חלומות ממש טראומטייםאהבה.

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

אולי ההריון מביא איתו חרדות ❤️נעמי28

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

יכול להיותאהבה.
וואי, קרה לי גםעוד מעט פסח

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

תקראי על חלום צלולכל היופי
בגדול יש טכניקות שעוזרות להבין תוך כדי חלום שזה חלום, ואז זה מרגיע (כי זה לא אמיתי) או לפעמים אפשר לשלוט בו או לסיים אותו
גם לי היה את זה בהיריון הראשון...והרי החדשה

נוראי.


העצה שלי היא להיכנס לשינה בהרפייה

תעשי דימיון מודרך, תשני עם מוזיקה נעימה ואולי זה יעזור..

את לוקחת בונגסטה ? אצלי יש קשר לכדורהרמהאחרונה
אטופיק דרמטיטיס - מה אתן יכולות לספר לי על זה?מתואמת

אחרי כשבוע של פריחה דמוית עקיצות לקטנה, שהלכה והתפשטה, וחלק מהעקיצות הפכו למעין כתמים ורודים ואחד מהם גם לנגע שפשוף/גירוי כזה -

הגעתי איתה הבוקר (שוב) לרופאה.

(לפני שבוע היינו איתה ועם עוד שני ילדים אצל הרופא, כי גם להם הייתה פריחה כזו, והוא הסתכל בעיקר עליהם ואמר שזו פריחה ויראלית, ואפשר לחזור ללימודים כשלא יצוצו נגעים חדשים. להם זה כבר עבר אבל לה לא.)

הרופאה אמרה שזה נראה לה כמו אטופיק דרמטיטיס, ואמרה שנלך לרופא עור כדי לוודא, ושנמרח לה משחה מתאימה.

באותו רגע בעיקר שמחתי שזה לא מדבק ושהיא יכולה סוף סוף לחזור למשפחתון, אבל עכשיו אני מנסה להבין במה מדובר...

לא נראה בכלל שזה מציק לה. היא עליזה וחיונית (אפילו יותר מדי🙈), ולא שמה לב בכלל לנגעים האלה שיש לה.

אני לא בעד שימוש בתרופות כל עוד זה לא נצרך מבחינת סכנת חיים או הפרעה בתפקוד ובנוחות, ולכן נוטה לא להשתמש במשחה הזו.

אבל אולי אני טועה?

מה יכול לקרות אם לא מטפלים באטופיק?

עדיף בעצם לחכות לרופא העור, ולפי זה להחליט מה לעשות?

לא יודעת אם זה מחייב. אולי זה היה עובר גם ככהיעל מהדרום
לק"י

אבל נראה לי שעדיף לטפל בזה.

בעקבות השירשור סופר פהחמדמדה

שאלה אולי קצת לא יפה, אבל באמת שאני שנייה צריכה הסבר

אני לא באה מבית עשיר מאוד (ב"ה לא היה חסר לנו כלום ++ אבל נגיד מותגים לא, בקטע של עקרונות. וכנל טיסות או מלונות או אוכל בחוץ, לא חושבת שזה היה קטע כלכלי כמו חינוכי)

ועדיין ארוחה בשרית, חלבון בריא, פירות ירקות, כן גם הפירות היותר יקרים (אננס או תותים, לא מיד מיד כשמגיע וזה שלושים שח לקילו אבל בהמשך) זה דברים שתמיד היו

ואני כרגע גם אחרי השתחתנתי

מרגיש לי שלהוריד בשרי, או לא לקנות פירות

מה זה הבריאות של הילדים

נכון שיש חלבון גם בקטניות, אבל זה חלבון מהצומח הוא חא כמו זה מהחי

תנרמלו אותי שנייה כי באתי לבעלי אחרי השירשור הזה במחשבה של 'מה אנחנו כאלה מופקרים??'😅

ולא שאנחנו עשירים גדולים גם כיום (חסדי ה' אלף פעם אני מרוויחה טוב אבל משלמים משכנתא ותיכך נתחיל לשלם גם שכירות בנוסף כי הדירה לא גמורה) ועדיין להגיד לעצמי לבשל פרווה ולא בשרי באמצע שבוע מהעיקרון, מה עם הכוח של הילדים? הבריאות?

אני מגזימה?

חח לא יודעת או שענו שם רק אלו שבאמת ממש בודקים וחוסכים או שאנחנו ממש מעל הרף בלי להיות מודעים🙈

אני גם כתבתי, שאנחנו מקפידים שיהיה רשוםטארקו

חלק/מהדרין

אבל לא כשרות מעבר לזה בהכרח...

דימום אחרי גרידהכמהה ליותר

ברוך ה אני אחרי הגרידה.
עשיתי את זה אתמול, שבוע 13+3 להריון.

אתמול היה ממש קצת דימום, והבוקר קמתי לפד נקי לגמרי, אם לא שהרב אמר לי לחכות 7 ימים לפני הפסק, הייתי מנסה כבר היום להתחיל הפסק ושבעה נקיים.

 

זה נורמלי שאין כמעט דם?
האם לפי כל הפסיקות צריך לחכות 7 ימים אחרי הפלה בשביל הפסק? או שאולי כדאי לי לנסות לשאול רב אחר? (מציינת שעוד לא ידענו מה מין העובר)

חיבוק🫂כחל

שה' ימלא חסרונכם..

לא יודעת אם לפי כל הפסיקות, לא מכירה את כולם בשביל להגיד אבל לפי מה שאני יודעת, צריך לטבול רק אחרי שבועיים מההפלה

אז אם עברת רק אתמול, צריך לחכות שבוע ואז עוד שבוע של הנקיים ואז הטבילה זה יוצא שבועיים 

תודה! ואמן ❤️כמהה ליותר

אז זה בדיוק מה שהרב אמר לי, לחכות 7 ימים להפסק, ואז בצירוף ה7 נקיים, זה יצא לפחות שבועיים אחרי.

לא בטוחה לגמרי, אבל חושבת שהרעיוןכחל

זה כמו בלידה, שאחרי לידה צריך לחכות זמן מסויים, שבוע לבן שבועיים לבת

מקווה שלא המצאתי עכשיו🤭 אבל חושבת שזה הרעיון

פשוט בלידה זה באופן טבעי יש משך זמן של דימום ואז במילא עובר הזמן

עברתי הפלה טבעית, אז גם ככה היה לי דימום כמה ימים, אז לא יצא שחיכיתי במיוחד

אולי גם בגרידה הדימום יכול לחזור🤷🏻‍♀️

חיבוק יקרה! לגבי הדימוםshiran30005
עונה לא מבחינת ההלכה- ככה זה ביום יומיים הראשונים נראה שאין דימום ואז הדימום חוזר שוב לכמה ימים, אז מציעה לך לחכות עוד טיפה
תודה על המידעכמהה ליותר

הייתי בטוחה שאמור להיות כמו מחזור, מההתחלה.
אז אחכה עוד קצת. גם ככה צריכה לחכות שבוע להתחיל הפסק 😉

תודה על החיבוק!

צריך לטבול אחרי שבועייםהשקט הזה

מכיוון שלא יודעים מה מין העובר, אז הולכים על הטומאה הארוכה יותר של נקבה..

אני חושבת שלפי הפסיקה של הרב זכריה בן שלמה אפשר לעשות הפסק ברגע שאת יכולה, ופשוט לחכות לטבילה שיעברו שבועיים, אבל אני לא בטוחה ב-100% לגבי זה.

זה נראה שנגמר ואז חוזר דימוםוהרי החדשה
השם ישלח נחמה עברתי את זה לא מזמןלב המעייןאחרונה

שולחת לך חיבוק חזק!!! עברתי את זה לא מזמן בכיתי בלי הפסקה שבועיים רצוף!

אבל אחרי זה השם פיצה אותי בענק!

אנחנו לא מבינים אבל מאמינים!

תני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה בעולם!

חרי זה הכל משתחרר והזמן מרפא לגמרי את הכאב הגדול!

אני עברתי 2 גרידות יום אחרי יום כי השליה לא רצתה לצאת,

ואני זוכרת שכבר אחרי הגרידה הראשונה לא ראיתי שום דימום

כי הם מנקים מאוד טוב את הרחם למרות שהיתה לי רשלנות רפואית חמורה בגרידה הראשונה.....

לגבי השבעה נקיים לא יודעת אם כדאי לך למהר הרחם עוד צריכה להחלים והגוף צריך להתאושש...

התייעצות לגבי אכילה של תינוק בן 8 חודשיםמרימוש!

הבן שלנו התחיל לאכול בגיל חצי שנה אבל עדיין מרגישה שההתקדמות איטית מאד. יש דברים בודדים שהוא אוכל בכיף- יוגורט,  קוטג,  קצת פירות וירקות מעוכים ממרק, ופריכות.

עם אחיו הגדול האכילה זרמה בקלות ודי מהר הגענו להביא לו חתיכות גסות יותר והוא הסתדר בקלות ובשמחה.

התינוק הנוכחי מראה הרבה רצון ומנסה, אבל ברגע שזה חתיכות הוא משתנק מאד מהר וצריכה הרבה פעמים להוציא לו מהפה כשנראה שנחנק.

מנסה להבין אם זה נורמלי ופשוט להמשיך עם הרבה סבלנות ולחזור בעיקר לתת טחון, ושפשוט יש לי ציפיות בגלל איך שאם עם אחיו הגדול או שבאמת יש פה משהו שצריך לבדוק מה לעשות.

גם רעיונות למאכלים נוספים שלא מפחד שחנק יתקבלו בשמחה

כל ילד הוא עולם אחר. זה שלב שהגיוני לאכול רק טחוןיעל מהדרום
תודה!מרימוש!
אז היית פשוט ממשיכה עוד קצת טחון ולנסות מדי פעם משהו אחר ולראות אם משתפר?
כן.יעל מהדרום

לק"י


הבן שלי בגיל הזה בערך ודוקא אוכל מעוך, וגם מוצץ ונוגס באוכל חתוך לרצועות.

אבל מבחינת אוכל, חי בעיקר על הנקה בבית ומטרנה אצל המטפלת. ובערך פעם- פעמיים ביום אוכל מוצקים, ולא בכמות ענקית.

ניסית בייבילד?והרי החדשה

חתיכות בגודל אצבע שהוא ימצוץ או ינגוס ולאט לאט ילמד מה הגודל המתאים לו.


אפשר אצבעות טוסט עם ממרח

אצבעות בטטה

ואז זה רך ומתפרק לו בפה

טוסט זה קצת קשה. לא?יעל מהדרום
מורחים גבינה או חמאה והם מוצציםוהרי החדשה
את זה וזה נהיה רך (מורידים את הקשה של הלחם)
תכלס לא חמאה. גבינת שמנת זה מעולהוהרי החדשה
אז למה לעשות טוסט?יעל מהדרום

לק"י


אני נותנת לבן שלי רצועות של ה"קשה" לכרסם.

אבל זה בגדר התנסות ותעסוקה.

לאכול לחם ממש זה ביסים קטנים עם משהו.

כי לחם יותר חונק זה יותר מסוכן ככהוהרי החדשה
הבנתי. למרות שגם טוסט קשה לא בטוחה שזה מתאיםיעל מהדרוםאחרונה
לק"י

הכי טוב לנסות ולראות איך הילד מסתדר.

ניתוח לילדים בהרדמה כלליתרוני 1234

עד איזה שלב ההורים נמצאים עם הילד?

אנחנו איתו בזמן ההרדמה?

אצלנו בעלי נכנס עד שנרדם עם מסיכה ואז יצאכולנה
אני נכנסתי ששמה לה מסיכהמתיכון ועד מעון

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

אצלנו היו 2 ניתוחיםטארקו

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

נכנסתי עד שהילדון ישן עמוק ת'אמת- לא חוויה הכיאמהלה

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

אני הייתי עם הבן שלי עד שהוא נרדם לגמרי.חזקה בעורף

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.


בהצלחה!!!

כן ההרדמה זה עניין של שניותאמאשוני

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

עד איזה גיל זה קטנים?טארקו
כי אצלנו בשני הניתוחים(גיל 3 וגיל 5.5) היה מסכה+עירוי.
לא יודעת במדוייקאמאשוני

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

אצלי הסבירו לי שההרדמה המיידית היא במסכהטארקו

אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי

כן הגיוני באמתאמאשוני
צריך לוודא לאורך כל הניתוח שהילד עדיין מורדם והוא כבר לא מתנגד לעירוי אז הגיוני שזה ככה.
אצלנו היתה הרדמהעוד מעט פסח

בשאיפה גם בגיל 14.

אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.

האמת שאני לא זוכרת כל כך.

שאלה טובה...מתואמת

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

גם אותי הרדימו עפ מסכה ועירוי ביחדהשקט הזה
ואני לא ילדה🤣
כשחושבים על זה, גם אותי...טארקואחרונה
אבל באמת חיברו לעירוי לפני שנרדמתי ואת הבן שלי חיברו אחרי
הבן שלי נותח עכשיו, בן 10+ שמו מסכה לטשטושאמהלה

והרדמה בעירוי...

הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.

הבן שלך עם מבנה גוף צנום יחסית?אמאשוני

כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,

סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.


בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.

לא. נורמלי לגילו. בעקרון מראש הרופא אמר לו שיתנואמהלה

לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה

זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.

הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷‍♀️

למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....

אוי מסכנצוקאמאשוני

חוויה לא נעימה, גם ככה הכל מלחיץ. 😏

אם הרופא נתן לו אפשרות לבחור, כנראה שהוא על הגבול, אז מצאנו את שלב המעבר פחות או יותר (שמבוסס על מבנה גוף, ובכל זאת הגיל מהווה אינדיקציה מסויימת)


@טארקו לשאלתך.


מאוד תלוי איזה ניתוח ואיפה מבוצעמולהבולה

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

נמצאים עם הילד כששמים לו את המסכהמתואמת

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

גם אצלנו הייתי איתה עד שנרדמה עם החומר מהמסכהאולי בקרוב
מה שלי אמרו שקודם מרדימים ככה ואז מכניסים את האירוע ונותנים גם דרכו וככה אין את הכאב של הדקירה. שלי הייתה בת שנתיים והיא ישבה עלי עד שנרדמה ואני הנחתי אותה על המיטה. די זירזו אותי לצאת כי הם לא רצו שאני אשאף את החומרים נרדמה או משהו כזה. כשהיא התעוררה אבא שלה היה איתה אבל אם אני זוכרת נכון היא לא התעוררה לפני שהוא נכנס.. היא נבהלה קצת מהמסכה ולא כ"כ שיתפה פעולה אבל נתנו לי לתת לה מוצץ וזה קצת עזר. בהצלחה ורפואה שלימה!
כן עד שהוא רדוםאורוש3
אצלי מניסיוןקפצתי לבקר

של ארבעה ניתוחים.

נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.

חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..

לקראת עוד ניתוח 😑

אני נשארתי עד אחרי שהילד נרדםשושנושי
לא מלחיץ, היה ממש בסדר 
יש כאן מורות למתמ' / יועצות בתיכון?רוני 1234

אשמח להתייעץ:

לבת שלי יש כתב לא קריא. עשינו אבחון והיא יכולה להקליד במחשב בכל המקצועות מלבד מתמ'.

במבחנים פנימיים יש לה שכתוב/הקראה לאדם נייטרלי אבל אמרו לנו שאי אפשר במתכונות ובגרויות.

האם נגזר עליה להכשל בבגרות? אשמח לכל רעיון ועצה 🙏

לא מהמקצועות שציינתאמאשוני

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לדעתי אין כזו אפשרות בהתאמותמתיכון ועד מעון
באסהאמאשוני
מה ההבדל בין זה לבין מקצועות שפה?
הנחיות של חוזר מנכלמתיכון ועד מעון

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

סיבה טכניתרוני 1234
במקצועות רבי מלל מאד קל להקליד אבל משוואות או גאומטריה הרבה יותר קשה (הצ'ט אמר לי שיש טאבלטים עם עט שיכולים לפתור את הבעיה אז בטח עוד 20 שנה זה יגיע למשרד החינוך)
למהתקומה

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

איזה אבחון עשית?מתיכון ועד מעון

פסיכודידקטי?

דידקטירוני 1234
זה לא מסמך קביל לצורך קבלת התאמות בבגרויותמתיכון ועד מעון

צריך אבחון פסיכודידקטי

את טועהרוני 1234

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

בדקתי שובמתיכון ועד מעון

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

 

עוד לא הגיש, האבחון בוצע לאחרונהרוני 1234
המאבחנת אמרה שאין הקלדה במתמ' ואמרו לנו את זה מראש גם בבי"ס.
אם לא הגישומתיכון ועד מעון

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אולי לא הסברתי מספיק ברוררוני 1234
הקלדה או שכתוב במתמ' בכלל לא על הפרק. לכאורה אין התאמה כזאת או לפחות לא עבורה.
אין התאמה כזו בכללמתיכון ועד מעון

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

היה מקרה דומה בתכנית "יהיה בסדר"אין יאוש315

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

הפותחת מדברת רק על מתמטיקהאורי8
בשאר המקצועות יש לה אבחון ואם ועדת ההתאמות תאשר תהיה לה הקלדה. פשוט אין התאמה של הקלדת תשובות במתמטיקה כי לכאורה יש במקצוע הזה פחות כתיבה. ולא כתיבה של אותיות. גם בכתיבת מספרים הכתב שלה לא קריא? בוחן שקורא את הבגרות לא יבין את הספרות שהיא כתבה? אני יועצת בתיכון. וגם הכתב שלי לא קריא. אבל עשיתי בגרויות כשעוד לא היו התאמות בעולם.  ותמיד אמרו לי שלא יקראו לי את הבגרויות. ( כנראה קראו... כי ב"ה היו לי ציונים טובים). פשוט סיגלתי לעצמי שיטה של לכתב לאט ואז הצלחתי לכתב ברור יותר. אולי במתמטיקה שתשקיע בלכתב ברור , זה פחות כתיבה ולרוב גם כשהכתב לא קריא , אם עובדים לאט אפשר להוציא כתב סביר . אולי אפשר לבקש הארכת זמן מוגדלת במתמטיקה בגלל הצורך להשקיע בכתיבה שתהיה ברורה? אני מניחה שהארכת זמן רגילה יש ל( מאוד,קל לקבל גם בלי אבחון(. אפשר לנסות לקבל הארכת זמן מוגדלת . יש בכל תיכון רכזת התאמות. תפני ליויצת או אליה ותבקשי שתשלח בקשה. 
נסית להקליד תשובות במתמטיקה?נופנופ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

 

 

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

 

אם יש אופציה כזו ברור,שעדיףאורי8
כל מה שדובר פה זה שאין במתמטיקה אופציה כזו. מציעה לשאול שוב את הרכזת התאמות ולדייק איתה אם יש אופציה כלשהי. מה שהצעתי זה למקרה שאין. תלמידות שאני מכירה עם הקושי הזה הסתדרו במתמטיקה . כי בכתיבת ספרות זה לא כמו אותיות. ברור שאם קיימת אופציה לשעתוק היא עדיפה. 
תודה, בנתיים לא הצליחו לקרוארוני 1234
היא כבר נכשלה בכמה מבחנים בגלל זה
יש פתרוןנופנופ

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

 

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

 

 

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

 

 

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

 

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

אז משום מה אמרו לי הפוךרוני 1234
הרכזת התאמות אמרה שיהיה לה שעתוק (קראתי לזה שכתוב/הקראה למעלה) רק במבחנים פנימיים ולא בבגרות. אדבר איתה שוב (הילדה סיימה עכשיו ט אז יש עוד זמן).

תודה רבה!

אין התאמה של הקלדה במתמטיקה124816

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.


מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

אז איך בכל זאת אפשר לקבל שעתוק?רוני 1234
כבר יש לה הארכת זמן וזה לא עוזר…
שרכזת ההתאמות תבדוק מול המדריכה שלהאורי8
זו תהיה התשובה הכי מדויקת. בגלל שנדיר שמקבלים. והנחיות יכולות להשתנות משנה לשנה. כדאי לבקש מרכזת ההתאמות לבדק שוב מול משרד החינוך( בדרך כלל יש מדריכה של המשרד שהיא יכולה להתיעץ איתה). ולהגיש גם אם יש סיכוי קטן. כבר היו לנו הפתעות שהגשנו בקשות שהיו נראות לנו חסרות סיכוי  וקיבלנו אישור. 
אז אולי שווה לחכות לשנה הבאה או עוד שנתיים?רוני 1234
היא אק מסיימת ט עכשיו
בכיתה י זה הזמן לברר את הכלאורי8

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

לא לחכות. הזמן של סוף ט תחילת י הוא הזמן לקבלהשקט הזה

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

גם אני זוכרתמתיכון ועד מעון

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

אבל נשמע שבדיוק כאן מדובר על המקרה הנדיר ששעתוקיראת גאולהאחרונה

זה מה שהתלמידה צריכה.

לאיזה מקרים יוצאי דופן התכוונו אם לא לכזה מקרה של תלמידה שאי אפשר לבדוק את המבחן שלה במתמטיקה בגלל הכתב?

מענין איך מקבלים אישור כזה? לבן שלי יש כתב נוראיכולנה

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.


מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

כדאי לקראת הבגרויותאורי8
לפני כיתה י. וכדאי קודם לדבר עם היועץ בבית הספר שלו כי בחלק מבתי הספר אבחון פרטי לא תופס בכלל. במקום שאני עובדת בו אנחנו בתכנית מלקות ללמידה. וזה עובד אחרת. 
גם אחי עשה אבחון כזה בזמנו ונתנו לו הקלותהמקורית

כתב יד לא קריא זו סיבה להקלות

לא יודעת איך הלך האבחון ומול מי האמת.. אבל כדאי לבקש

כשהמורים לא הצליחו לבדוק את המבחןרוני 1234
הפנו אותנו לאבחון

אולי יעניין אותך