עבר עריכה על ידי אופטימית ושמחה בתאריך י"ז בניסן תשפ"ב 01:48
אוף אני מבואסת ברמות, ויודעת שזה ישמע הכי תינוקי בעולם אבל חייבת לפרוק.ב״ה אני אחרי לידה ומאושרת עד השמים מהאוצר שקיבלתי, באמת מאוהבת בכל הגוף והנשמה ומרגישה שהקב״ה צועד איתי יד ביד בניסים ובטוב שאני מקבלת.
אבל אני פשוט מבואסת מבעלי.
הוא עוזר ותומך ודואג ואבא פשוט מושלם ואני יודעת שהבת שלי זכתה, אבל אני לא מרגישה ממנו שום יחס של קרבה אליי.
אחרי הלידה הוא קנה לי מתנה והוא באמת דואג לי, אבל אין שום דיבור ברמה האישית, כל פעם שאנחנו ביחד ברוגע הוא בורח לפלאפון או למחשב לשעותת.
אין כמעט דיבור, מתנהלים בצורה ממש עניינית רק על דברים שקשורים לתינוקת וזהו, גם כשאני ממש מנסה זה פשוט נתקע..
ואני יןדעת שאשמע ילדותית פה - אבל כשהוא עם הבת שלנו זה פשוט הבדל מטורף, כל האהבה שבעולם והמילים הכי מאוהבות שקיימות. ואני באמת שמחה על זה שהוא ככה איתה, זה מדהים בעיני שזכיתי בבעל כזה, אבל כל פעם כשאני שומעת את זה הלב שלי מתכווץ כי אני לא שומעת ולא מרגישה כלום מזה.
דיברתי איתו על זה כבר פעמיים וזה לא עזר, ואני מתוסכלת ומרגישה בודדה.
אני יודעת שהוא אוהב אותי ויודעת שזה לא בכוונה, אבל באמת קשה לי ככה, אני רוצה להרגיש אהובה ושאכפת ממני ושהמקום שלי לא נעלם עם הלידה הזאת.
אני מתמודדת עם כל כך הרבה כאבים של הגוף והנפש ודווקא המקום היציב הזה שתמיד היה לי נעלם עכשיו
אוף
)
)