נניח שנהיה יום אחד צדיקים ותלמידי חכמים ויבקשו מאיתנו עצה בדבר שלא יצא לנו להתנסות בו.
האם אדם (צדיק ותלמיד חכם גדול בקיא בתורה ככל שיהיה) יכול להגיע להבנה בתחום שהוא לא עבר דרכו ולא התנסה בו על גופו??
לדוגמא הבנה וייעוץ בחינוך למרות שלאותו צדיק אין ילדים ולכן לא התמודד עם הדבר הזה
וכן על זה הדרך...
מה דעתכם?
(אם אני זוכר נכון לדוגמא כדי להיות בסנהדרין ולשפוט בדיני נפשות חובה להיות עם ילדים כדי שאותו אדם יהיה רחמן.. תקנו אותי אם אני טועה)
פעם היו צדיקים שהגיעו לרמות רוחניות כאלו גבוהות שמגבלות גשמיות כאלו פשוט לא היו רלוונטיות לגביהם.
לדעתי כיום אין צדיקים כאלה, לכן צריך לפנות לרב רק בשאלות הלכתיות, השקפתיות או מוסריות. כל השאר - לפנות למומחה המתאים, בברכת הרב כמובן.
לפני הדיון האם פעם שונה מהיום
אשמח קודם כל למקורות כלשהן האם זה בכלל היה אפשרי אי פעם.
זה מה שמצאתי:
האם צריך להתייעץ עם הצדיק אפילו על דברים קטנים? - ברסלב שלי
לגבי פעם יש סיפורים מסמרי שיער על מופתים גלויים והוראות שנראה שצפו את העתיד. מכאן מגיעה דעתי זו
האם אותו צדיק שמייעץ צריך להיות אחד שחווה את ההתמודדות בעצמו או לא...
ש(לדעתי) פעם היו צדיקים שהיו מעל הטבע (כמו שכתב החזון אי"ש: "ואמנם האיש הזוכה לידיעת התורה, הוא הולך בין אנשים ונדמה כבן אדם, אבל באמת הוא מלאך הדר עם בני תמותה"). הם ידעו מה לייעץ כי הם יכלו להבין מה עובר עליו גם בלי להתמודד באותה ההתמודדות שלו, והייתה להם היכולת להבין מהלכים גבוהים.
תחשוב, אם הם לא יכלו לעשות זה אז גם אם הם עברו את אותו הדבר הם עדיין לא יוכלו להיכנס לנעליים של אותו האדם שבא להתייעץ איתם, כי הם לא חולקים את אותן התכונות ואת אותן הנסיבות. בדרך הטבע הרגילה אין אפשרות בכלל להבין עד הסוף התמודדות של מישהו אחר.
ראי תגובה למטה נזכרתי בכמה מאמרים שמשמע להפך - שאי אפשר לחוות בדמיון או רק מהשכל.
ואגב, אני לא מתכוון על להבין את הצרה של האדם, אלא לייעץ לו איך להתמודד עם זה בצורה הכי טובה.
גם אני כחוזר בתשובה יכול להבין חוזרים בתשובה, זה לא אומר שאני יכול לייעץ להם איך להצליח
הבעל שם טוב אמר את זה על קישור לעולמות עליונים או לגשמיות לפי המחשבות של האדם.
(האמת שככל שאני חושב על זה אני נזכר במאמרים שמשמע מהם שאי אפשר להבין במשהו שלא חווינו...
לדוגמא "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן"
או עכשיו עלה לי לראש שאם אני לא טועה העלי שור כותב שתלמיד חכם כמה שילמד על נושא מסויים כל עוד הוא לא התנסה בעצמו הוא לא באמת יבין איך הכל נכנס במקרה הנ"ל)
@אניוהוא אני זוכר שאתה קראת את הספר, אשמח לתגובתך
כי גם את זה שהצדיק יכול לעלות ולהתחבר לנשמה ולדעת וכו' וכו'
אפשר להגיד מסברא ופילוסופיה ותכלס אולי מי שאמר את זה לא באמת חווה את הדברים והמציאות היא אחרת
שמע, המשפט של הבעל שם טוב - אני מאד בספק אם לזה הוא התכוון, לדעתי לא.
אשמח לדעת מי זה הרב משה רט המדובר.
אם אתה מדבר על לשפוט אחרים, הדיין לא חייב לדעת את הערך וכו' יש כבר הלכה שמחליטה כמה צריך לשלם. אני מדבר על סיטואציה חברתית
לגבי זה שהיועץ לא נשוי לאותה אשה ואין לו אותם ילדים, אתה צודק, אבל יש כללים בנפש האדם שמאפיינים גבר ומאפיינים נשים. וככל שיש לאדם ניסיון הוא די ידע מה תהיה התגובה של כל פעולה כלפי השני ולפעמים זה מאד מורכב. וממה שאני ראיתי בחיים ככל שהאדם יותר מתנסה בסיטואציות חברתיות הוא ידע יותר לזהות כל סיטואציה מה השני רוצה לשמוע במצב הזה.
בס"ד
ביחס לרב משה רט קישור לויקפדיה אם אתה רוצה לדעת קצת יותר עליו
ביחס למשפט לא סתם הבאתי את עניין המכבסה כי זה מקרה ששמעתי עליו כמקרה שהגיע לבית דין של אדם ששם במכבסה מפות לפני פסח ובעל המכבסה איבד אותן והיה ויכוח על הזמן שבו בא הבן אדם לאסוף האם עברו 30 יום של האחריות או לא בדיוק{הוא גם לא גר באותה עיר זה חלק מהסיבה שבגללה בא ממש לקראת סוף ה30 יום או קצת אחריהם עם מחשבים את ימי חול המועד}
עכשיו כדיין שבא לשפוט אתה צריך לנסות להבין גם את צד האדם שלא גר בעיר ובא לקראת סוף השלושים יום וגם את הלחץ של בעל המכבסה בטח בתקופה לפני פסח שהרבה מכבסים ולדון עד כמה זה היה רשלנות או שזה אונס וכמה בדיוק לחייב{חלק מסכום המפות כל הסכום, או רק סכום סמלי של אחריות, או שמא בכלל לא} הבאתי את זה כדי להמחיש את הצורך להכיר ולהקשיב שזה התפקיד של הדיינים וכן יש העדפה לרוב למי שמכיר מקרוב את התחום.
אבל לרוב הדרך לשפוט בצורה המיטיבית ההיא הקשבה הקישור המחשבתי.
בעניין התייעצות
כמו במשפט וכמו שאמרת עדיף אדם שחווה שמכיר את הנושא במידה כלשהי, אך עצה טובה יוכלה להגיע מעוד מקומות, ואינה מחייבת את הנסיון, הנסיון נותן.. אבל יותר מזה לדעתי זה ההקשבה, היכלות לשים את עצמי בנעלים של האחר.
אם אקח דוגמא למקרה בו האדם חסר נסיון אבל ברור שיכול לתת עצה טובה, נגיד אתה נשוי טרי ויש לך חבר טוב חבר שהיה חבר שלך שנים חברותא של ממש אבל הוא עדיין רווק, והגעת לישיבה אחרי ריב קטן עם האשה, האם לא תוכל להתייעץ איתו? האם הוא לא יכול לתת לך עצה טובה מהיכרות איתך? לעזור לך לנתב את הרגשות?
נראה לי שתסכים איתי שכן, בעיני גדול אמיתי יכול להתקשר לנפש שלך גם בשמיעה הסיפור, כלומר גם כשהוא לא לגמרי בתוך העניין אתה שואל אותו ואתה מרגיש שהוא מקשיב לך ומנסה לתת לך עצה המתאימה לך.
אביא דוגמא מעשית שקשורה לנוכחות שלנו בפורומים השונים, אני נכנסתי לפורמים כנער והיה לי שיחות פתאום שיחות אישיות עם בנות כדי לעזור לחזק בכל מיני מקרים, אבל לא ידעתי מה נכון, מצד אחד אני רוצה לעזור ולא רוצה להתעלם מצד שני כן הבנתי שיש בזה משהו לא בריא, אז הלכתי לשאול כמה רבנים את המחנך שלי, ואת הרב זילברשטיין ועוד רב בישיבה כרם ביבנה שהייתי שם במחנה תורני, להגיד את האמת כנראה שרובם לא יודעים מה זה פורמים וגם לא בהרכח קל להגדיר מה זה עזרה, ויש רמות וצרכים שונים של עזרה, ויתכן שעדיף היה שהרב ידע מה הולך בפורמים כדי לייעץ אבל למרות זאת בהחלט היה ביכולתם להקשיב לשאלה לחוויה שלי, לתחושות שלי ולייעץ לי בהתאם
בקיצור תמיד היינו רוצים שהאדם ידע ויכיר מחוויה דומה, אך זה שאדם לא מכיר לא פוסל ממנו לייעץ או לשפוט, כי החלק העיקרי במשפט ובייעוץ הוא ההקשבה בעיני, היכולת להקשיב ולנסות לשים את מחשבותיי במקום של מי שמולי, ולעזור לו לשקף את עצמו לעצמו.
לא לאדם שמייעץ לך בקטע של לשאול שאלות שיעזרו לך להבין את עצמך או את הצד השני וכו'
או לתת איזה רעיון כללי
אני מתכוון לאדם שממש קובע כללים "עשה" ו"לא תעשה" באותו תחום
אולי הדרכה זו המילה הנכונה - לא ייעוץ
אני לא מתכוון לפיקוח נפש ודברים שהם ניכרים במציאות
אלא למצבים שצריך להבין מה עובר על האדם במצב כזה ומה ההשלכות, כמו לייעץ על שלום בית (להבין איך הגבר או האשה מרגישים בסיטואציות מסויימות) או חינוך ילדים (להבין מה הילד מרגיש ואיך הוא יגיב למצב מסויים) כשאדם מעולם לא ניסה ולא חווה את הדברים...
היית מתייעץ עם רווק על שלום בית או אדם בלי ילדים על חינוך ילדים?
א' - האם ידע בתורה או עצם המציאות של ת"ח על כל רמותיה מקנה ידע פרקטי
ב' - האם אפשר לעזור בנושא שלא התנסת בו.
לגבי א' - באמת יש בזה גישות שונות כיום, באופן אישי, בעניין הזה אני נוטה לחשוב שהפרדה בין חול לקודש זה דבר חשוב.
לגבי ב' - כן. אפשר לעסוק בעקרונות חינוכיים שקשורים לנפש האדם בלי להיות עם ילדים. לצורך העניין. אולי יש מקרים שצריך יותר להכיר באופן נקודתי.
אם נגיד שאפשר לעסוק בעקרונות חינוכיים גם בלי להיות עם ילדים (כמו שענית לשאלה השניה)
מה לגבי הדרכה לפרטי פרטים - מה לעשות ומה לא לעשות. האם ידע בתורה מספיק או שלזה כבר צריך התנסות בשטח עם ילדים.
(לא ממש הבנתי למה כתבת "הפרדה בין קודש חול" בעניין הזה, איפה יש כאן קודש וחול)
הבנת המקרה לפרטי פרטים, אם יש את זה - למה לא?
אם מדובר על שאלה בקשר ליכולות רוחניות גבוהות שנותנות ידיעה גם בצורה שהיא לא רגילה - מודה שאני לא יכול להתייחס לכך.
(לגבי הסוגריים - הנחת היסוד שלי היא ששואלים ת"ח בתחומים שבעיקר קשורים לקודש או יש להם השקה מסויימת לקודש ונושאים של חול שאולים מומחה שמבין בעניין, זה מה שרציתי להפריד. אם זה לא קשור לדבריך אז יכול להיות שבאמת אמרתי את זה ללא ההקשר המתאים)
ראשית, האם ניתן לייעץ במה שלא התנסינו בו? כן, כשם שפסיכיאטר יכול להיות מומחה להפרעות נפש גם אם מעולם לא חווה אותן בעצמו, אלא על סמך לימודיו וניסיונו, ואכן לעזור לאנשים באמצעות המומחיות שלו, כך בכל תחום אחר.
לכן אם מדובר בענייני הלכה או השקפה מן־הסתם תלמיד חכם אמיתי יוכל לתת את התשובה, כמובן צריך לדעת להפעיל שיקול דעת ולדון מקרה לגופו. לצורך העניין אם מתעוררת שאלה בנוגע לחינוך ילדים לגבי ילד שמתרחק מהדת ח"ו, לא חייבים למצוא רב שהיה לו ילד כזה, הרי גם אם ימצאו כשם שפרצופיהן שונים כו', כל אדם הוא שונה ונמצא בסביבה שונה לכן אם זה מצד ניסיון אישי הסיכוי לקלוע תמיד בול הוא נמוך.
ואם מדובר בשאר ענייני דעלמא, איך כתוב בתניא?
"לכו נא ונוכחה זכרו ימות עולם בינו שנות דור ודור ההיתה כזאת מימות עולם ואיה איפוא מצאתם מנהג זה באחד מכל ספרי חכמי ישראל הראשונים והאחרונים להיות מנהג ותיקון לשאול בעצה גשמיות כדת מה לעשות בעניני העולם הגשמי אף לגדולי חכמי ישראל הראשונים כתנאים ואמוראים אשר כל רז לא אנס להו ונהירין להון שבילין דרקיע כ"א לנביאים ממש."
וזה מתקבל על הלב כמו מים קרים על נפש עייפה? ממש הרגשתי איך שזה מיישר לי את הלב, מפשט עקמומיות, וכל כך הצטערתי כשזה נעצר. (מצד שני אם זה היה ממשיך יכול להיות שהאפקט היה פחות חזק- "יפה מרדות אחת בליבו של אדם")
הוא הוכיח אותי בצורה כל כך נעימה וחכמה. לא כבעל מדרגה, ולא כבעל האמת. וכנראה שדוקא בגלל זה הוא הצליח להשפיע על פירמידת הערכים שלי, באופן שנוגע למעשה ממש.
הלוואי שבכל סיטואציה בחיים הייתי יכול לנקות את כל רעשי הרקע ולפתוח את הלב לקבל ולשמוע דברים אמיתיים🤍
יש לי שיחה צפופה איתכם😊
איך אני יכולה לענות על שאלות שנתקלתי בהן, מבלי להישמע מתנשאת או יודעת הכל?
למשל שאלה אותי מישהי - אם ה' יודע הכל, מה אני חושבת / מרגישה / עומדת לבקש, למה לי לדבר איתו, למה לי להתפלל אליו? אם גם אנשים מאמינים חוטאים, מה האמונה שווה? אם גם במגזר הדתי יש רוע- מה עוזר לי לשים על עצמי כיפה? אם אלוקים טוב — למה הוא צריך שנציית לו? אם ה' אוהב אותי למה לו שאשתנה, למה אני זה לא מספיק?
קשה לי ברגעים האלו ואני לא מוצאת מילים ומרגישה שאני במבחן ושמצפים ממני לייצג את ה' אני נלחצת. ואז יוצא לי עקום או שלא יוצא לי בכלל.
חז"ל, הרמב"ם, רבי עקיבא, רבי נחמן —
כולם שאלו שאלות של אמונה. כן זה כן. אבל לא מתוך מקום של זלזול אלא מתוך מקום של "אני מאמין - אבל קשה לי", "אני שואל כי אכפת לי".. ואני נתקלת באנשים שבאמת שואלים מתוך רצון להוכיח. ואני רוצה לדעת לענות. לא מתוך שליטה אלא מתוך כבוד להשם.
חז"ל, הרמב"ם, רבי עקיבא, רבי נחמן —
כולם שאלו שאלות של אמונה. כן זה כן. אבל לא מתוך מקום של זלזול אלא מתוך מקום של "אני מאמין - אבל קשה לי", "אני שואל כי אכפת לי".. ואני נתקלת באנשים שבאמת שואלים מתוך רצון להוכיח. ואני רוצה לדעת לענות. לא מתוך שליטה אלא מתוך כבוד להשם.
אתמול האמת שנתתי יציאה. אמרתי למישהי "האמונה לא מבטיחה שקט - היא מבטיחה משמעות" ולא היה לה מה להגיד 😊 ואני הרגשתי על גג העולם (חחחח)
זה טבעי שאת תחזירי באותו המטבע- ברצון להוכיח אחרת. ואין בזה שום בעיה, אלא אם לא נוח לך עם זה, או אם זה גורם לענות תשובות שמבחינתך הן לא ישרות\לא אמת ברורה.
התשובה היא קודם כל להבין שאת לא שגרירה של אף אחד, את מייצגת את המחשבות שלך בלבד, ומותר לך לא לדעת ולטעות לפעמים. כמובן שאת לא חייבת לייצג נושא שאת לא עד הסוף מבינה אותו. (ולא תמיד יוצא מהויכוחים האלה דוקא דברים טובים.)
הייתי ממליץ לענות על השאלות האלה קודם כל לעצמך. לחקור ולהעמיק בנושא הזה לפני שאת מפיצה את אמונתך הלאה.
חוץ מזה מועיל מאוד להביא מקורות! אפשר לקשר את בן\בת השיח למקור כתוב או לפודקאסט שמדבר על זה, ולתמצת את הרעיון הכללי, ולומר שהתחברת לנקודות שהוא העלה וכו'. זה גם מועיל לעניין ההתנשאות, וגם את פותחת לו\ה פתח להעמיק יותר ולחקור בצורה יסודית יותר את הסוגיות האלה.
אינני יודע כעת את התשובה, אך מכיוון שהשאלה נשמעת גדולה וחשובה - בוודאי כבר דיברו עליה חכמי ישראל במהלך הדורות.
אעיין, אשאל, אברר, ואענה לכם בהקדם.
היא מגיעה מתפיסה ילדותית מאוד של אלוקים.
שוב, הוא לא סנטה קלאוס נחמד שאוהב ללא תנאי. הוא כרת ברית עם עם ישראל, ובהחלט מצפה ודורש שנשמור את המצוות שהוא נתן לנו ושלא נבגוד בו, אחרת יגיעו עונשים חמורם. זה כתוב בצורה ברורה מאוד שוב ושוב בכל התורה ובנביאים, וראינו את זה קורה בחורבן הבית ובגלות.
(גם בנצרות, שמאוד אוהבת את הגישה של "אלוקים אוהב אותך גם עם כל החטאים", אם אדם לא מאמין בישו באמונה שלמה, הוא נשרף לנצח בגהינום. )
מספיק להתייחס לדת, ליהדות בפרט, בתור איזה עניין רגשני של "ה' יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב".
לא. אם אדם עובר עברות הוא בהחלט ראוי לעונש לפי כל חומרת מידת הדין, ברוך ה' ריבונו של עולם הוא רחמן ומאריך אף ונותן הזדמנות לחזור בתשובה, אבל זה לא אומר שלא מדובר במערכת רצינית עם השלכות קשות וממש לא עניין של "מרגיש לי" ו"התחברתי".
ולגבי "אם במגזר הדתי יש רוע למה לשים כיפה" זה לא קשור לבעיות שיש במגזר, כי כולנו בני אדם, ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", אבל עדיין, השאלה היא אם אדם ממצהיר על עצמו שהוא ממליך עליו את ה' ושייך לציבור שזאת המטרה שלו, גם אם יש בו אנשים שלא עומדים בזה.
מי שלא מאמין לא שואל.
כי אם אני לא נותן אמון במערכת אמונות מסויימת, היא לא תעניין אותי.
עצם זה שאני שואל, זה סימן שחשוב לי, זה סימן שאני נותן צ'אנס ומעניין אותי לדעת ביחס לעניין בו אני נותן אמון.
ולגבי תשובות -
לא חייבים לדעת הכל. ובאמת אין צורך להיות "עורך דין" של הדתיים או של הקב"ה.
גם להגיד אני לא יודע זה בסדר.
קצת מגוחך לחשוב שאם אני לא יודע אז הכל לא נכון.
וכן, אף אחד מאיתנו לא פועל בצורה של שכל טהור. ככה לא בונים אמון. אמון מבוססים על הכרה שיש משהו מעבר למידע שקיים עבורי.
וכן, אפשר לתת אמון על בסיס עניינים רציונלים, גם בלי להתהיימר לדעת הכל. רק הקב"ה יודע הכל.
ומה שלא נדע עכשיו - אולי נדע מחר.
אולי תהיה שאלה מאוד טובה שטוב שנשמע אותה ונשתדל לפתור אותה.. אך כדאי להזהר מהקרזיס סביב זה. להיות בלחץ על זה, זה לא רציונלי.
אני מנסה לעודד ולשמח את עצמי, אני מאמין שזאת מצווה.
אבל הצער על מה שעשיתי על מה שעברתי, וחוזר וצף וחוזר וצף,
מפלח את הלב
קורע את הנשמה
איך אפשר ככה?
אדבר על מחשבה שאני עושה עם עצמי בתקווה שאולי זה יוכל להיות גם שייך אליך במידה כזו או אחרת 
על מה הצער שלי?
שציערתי את ה' יתברך?
זה באמת צער גדול.
אך יש לך אפשרות לשמח את אבא! יש לך אפשרות לתקן ולהגיע למדרגה יותר גדולה!
ואתה יודע מה - ה' יתברך שמח על הצער הזה! חח כן זה יכול להשמע קצת מוזר אבל זה נכון.
אולי בכלל הצער הוא על זה שאני לא כזה צדיק כמו שחשבתי שאני כזה.
אם כך - זה לא כזה צער חיובי שה' שמח בו.
ולכן המחשבה על הצער והתיקון לא בהכרח יעזרו במצב הזה..
אז מה כן יעזור? המחשבה שהצער הזה הוא לא כזה אמיתי ונכון.
ממה אני מצטער שאני לא כזה צדיק. נו שויין.
אני במדרגה בה הקב"ה שם אותי בה ומשם הוא רוצה שאני אעבוד אותו!
אין לי מה להצטער על זה שאני במדרגה נמוכה ממה שחשבתי כי מה שמעניין את ה' יתברך זה לא באיזו מדרגה אני, אלא איך שאני עובד אותו לפי כל הכוחות שיש לי במצב הנתון.
י"ר שנזכה לרחמי שמיים גדולים ונעלה מעלה מעלה במעלות היראה והאהבה
ככל שיש יותר צער, יש יותר בהירות מה לא טוב וזה ממש מוביל לבהירות מה כן טוב.
ממליץ לך בחום לעלעל מדי פעם ב"אורות התשובה", זה ייתן לך עוד יותר אור ועוד יותר אור.
בהצלחה חבר יקר!!!
מקורות נוספים (ואולי גם מיקוד פרקים באורות התשובה) מידיעתכם וניסיונכם
בדגש על אותו תת נושא בתוך התשובה של הצער על העבר.
הזמן שבו הצער עולה בטבעיות (זה לא יקרה לנצח) הוא גם הזמן הטוב ביותר לתרגם את התחושה הזו להחלטות נכונות וריאליות לשיפור והתקדמות, שהוא השלב החשוב בתשובה הנקרא "קבלה לעתיד". מה אעשה שלא יקרה שוב, איפה צריך גדרות ובד"כ גם הוספה בלימוד תורה...
שעם הזמן זה נהיה פחות כואב...
אולי מתבגרים
אולי התשובה עולה קומה
אולי יש פחות זמן...
בכל אופן לי היו לילות בלי אוויר!!! על דברים שעכשיו עוברים כמו גל...
אולי מישהו כאן יוכל לסייע לי לפתור את הבעיה המובנית שאני חי איתה
אני מודע שזה לא בוגר אבל זה מעגל שהולך ככה
קשה לי , אני מתפלל לה' מתחזק, מבקש , מחזיק את עצמי חזק שם מקפיד על דברים , ורואה הקשר בין זה לבין הצלחה בחיים,
מצליח בחיים בעבודה בעסקים, מתחיל להיות שמח מזה ואז בום כמו במשל החניה תודה אלוהים הסתדרתי, אני פשוט משחרר וכבר בונה מגדלים הנה הולך לי בעסקים, ומתחיל לחשב את העסקים שבדרך, ומשהו בתוכי משחרר את הבורא ומההכנעה וההבנה שזה מאיתו, ומתחיל מרד עמוק מול ה' כאילו אם עכשיו אני ממש יצליח , הסיכוי שלי להיות קשור אליו ולהקפיד על מצוות וקדושה וכו הוא יורד משמעותית,
ואז כמובן שהמכה מגיעה די מהר, פתאום זה נתקע, לא הולך, נהרס נופל ואני נשבר ושוב בוכה כמו תינוק לאבא, תעזור לי וכו
זה תוצר של טראומות ילדות קשות וחיים מורכבים אבל לא מתבגר משם, ואני ממש רוצה לעלות על מסלול של הכנעה זו שאני בא לה' בהכנעה ויודע את סדר העולם שיש מי שמשגיח והכל מאיתו ולא להילחם בזה , אני רואה סביבי אנשים חילונים אבל יש להם תפיסת עולם בריאה ומרגיש שמצליח להם, הם לא אנטי הם לא במרד מול ה' הם אולי חילונים אבל שקורה משהו הם אומרים זה לא שלי, מקבלים את המצב בהכנעה, מאמינים בקארמה גורם עליון ולא מורדים בו, ואני כל הזמן נלחם בו ראש בראש ותמיד מפסיד מן הסתם.
אשמח מבעל הבנה / ניסיון איך אני יכול להתקדם הלאה, ממש רוצה להיות יציב באמונתי, וגם שהולך לי שימשיך ללכת לי טוב וליהשאר בענווה ולא בגאווה כוחי ועוצם ידי, ולא לאבד הכל כמו שקורה לי כל הזמן
כשטוב לך, במה תרצה לפנק את ה' יתברך?
לתרום צדקה?
להוסיף לימוד תורה?
באמת קצת באסה קשר שהוא תלותי והוא רק קשור בדברים חומריים.
אילו דברים משמחים אתה חושב שתוכל להוסיף לקשר?
ישר כוח על השאלה יש לך מודעות מדהימה.
זה יפה שאתה בקשר צמוד עם ה', וזה מראה שאתה מאמין בהשגחה פרטית עליך. אבל מצד שני נראה שצריך לעשות איזשהי הפרדה בין מה שקורה להשגחה. הקב"ה תמיד, תמיד תמיד בצד של הטובה. אבל זה לא עובד בצורה של רע-עונש, טוב- פרס. זה כן יכול לבוא בצורה של רווחה רוחנית והרגשה שהנשמה במקום הנכון, אבל לאו דווקא מצב גשמי. גם כי אחרת לא היתה בחירה, וגם כי מתן שכרן של צדיקים לעולם הבא.
תחשוב על הצדיקים מתחילת ההיסטוריה עד היום- יעקב אבינו, יוסף, דוד... עברו קשיים צרות ונסיונות... זה יעזור לך להיזכר שמכה משמיים אינה עונש או סימן שה' נגדך.
צריך גם להרים את המבט מהמציאות האישית שלי. החשבונות של ה' עמוקים מיני ים. שווה לשמוע סיפורים על כך שממחישים כמה התברר שהקב"ה צדיק ורחמן גם כשלא היה נראה כך.
ולנסות לעבוד את הקב"ה מהמניעים הנכונים. להעמיק בזה... זה לא יקרה ביום. תלמד, תשאף, תתפלל.
ליראת שמיים ואהבת ה', בגלל האמת..
הינוקא אומר שהעולם שוכח שאנחנו פה לעבוד את ה' וחושבים שהוא עובד אצלנו... גם התפילה שהיא עבודה שבלב הפכנו אותה לכלי עבורנו, כאילו הקב"ה כספומט למילוי בקשותינו. אבל זו לא אמונה.
וזה בסדר שזה לא טבעי לך... אני מזדהה עם השאלה שלך, חושבת שאנחנו דור מורכב שעובר דברים ובעיקר שטיפת מוח ובלבול ויש בורות תורנית בגלל כל הריחוק והמסכים. ה' יודע איפה אנחנו מונחים, ולפום צערא אגרא. לדעתי הכי חשוב להקפיד על מידת האמת. קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת.
חזק ואמץ!
שאתה מגיע עם הרבה עוצמה לעבודת ה', עוצמה רגשית חזקה שגורמת לחיבור שלך לבורא להתבטא בהחזקת תחושות הכנעה וחיבור בכוח, אבל רגש כזה אי אפשר להחזיק לאורך זמן. בפרט אם העבר שלך היה מורכב וקשה מסתמא אתה מגיע עם כל זה לעבודת ה' - וזה יכול לקרות.
הרצון לחיבור חזק ומורגש הוא חשוב, לא כל אחד זוכה לזה, הרצון הזה צריך להחזיק אותנו מלמטה כמו השמן שמאפשר לנר לדלוק כל עוד הוא למטה, אבל צריך להיזהר לא להביא את כולו לכיוון הפתילה. זכור לי שהרב דסלר במכתב מאליהו (לצערי לא זוכר איפה) כותב שהרצון והכמיהה צריכים להיות גדולים יותר מהמעשים, ושזה ידחוף אותנו, אבל ההתקדמות המעשית צריכה לבוא בנחת.
מבחינה מעשית צריך לנהל את ההתקרבות לבורא בהיגיון, לוודא שההתקרבות הזו כוללת לימוד תורה ממצה שמוציא ממך את מה שאתה מסוגל, ואם חסר לך כלים לזה כדאי להשלים אותם בעודך צעיר. וכמובן עוד הרבה חלקים חשובים בתורה שכל אחד יודע את המקום בו הוא צריך חיזוק. בהדרגה.
אין שום עניין לתלות הצלחה או אי הצלחה בעסקים וכו' בדברים האלה הקירבה לה' צריכה להיות בסיס יציב. לפעמים ה' מנסה בן אדם ומונע ממנו הצלחה, לפעמים ה' מנסה בן אדם ונותן לו הצלחה, ולפעמים ההצלחה היא לטובתנו ולפעמים לרעתנו.
שתמיד תצליח.
לא קראתי עדיין מה כתבו הקודמים לי. בכל מקרה מתפללת ומייחלת שהדברים שיעלו דרכי יהיו מכוונים ויתיישבו על הלב.
אני זוכרת שלפני הרבה מאוד שנים, קראתי באחד מספרי התהילים שהיו אצלנו בבית מאמרי חיזוק שקשורים לדור האחרון. אחת הכותרות שתפסה אותי שם, והולכת איתי הרבה מאוד שנים, היא שהניסיון של הדור האחרון הוא ניסיון האמונה.
ואני חושבת על זה, שבעומק העניין האמונה היא השורש והיסוד לכל הבחירות ומהלך חיינו בעבודת ה'. ואולי בגלל זה, כשמגיעים קרוב קרוב כל כך לנקודת תיקון העולם, הנקודות שהכי יצופו בהתמודדויות שלנו יגעו באותה נקודת שורש שמבקשת את ריפוי העומק הזה. זה כמו צמח שמבקשים להחיות ולהבריא אותו, ורוצים לעקוב אחרי החלקים הבריאים ולהיכן מחוברים, ולהגיע עד השורשים. ואז אפשר לעשות עבודה - לשחרר את החלקים שאינם בריאים, לנקות את הדורש ניקוי ולהזין את הצמח בחומרים מיטיבים ומבריאים, כדי שיוכל לצמוח נכון מחדש.
אפשר ללמוד מכאן גם לעבודת ה'.
עצם זה שאתה מודע לכך שיש פה עניין שדורש עבודה, זה המון, איתרת את החלק שדורש הבראה וחידוש.
בשורש העניין, עכשיו אתה יודע שהניסיון הזה שאתה עומד בו, הוא ככל הנראה אחד הניסיונות הכי גדולים שקיימים, אם זה הניסיון שבו אנחנו, כולנו, מתנסים בו ערב הגאולה.
אני לא יודעת אם זה מדבר אליך, אבל רק תחשוב שכל רגע שאתה מצליח להחזיק באמונה שהכל, בלי קשר לאיך נתפס בעיניך ואם הצלחת לראות את הטוב המוחלט שגלום בו או שזה עדיין סמוי מהעין לעת עתה, פשוט הכל מגיע מהקב''ה, זו עמידה בניסיון גדול.
כל חיבור שלך לקב''ה בתודעה הפנימית ובמחשבות שלך, בדיבור הפנימי שלך עם עצמך ועם אחרים, באיך אתה בוחר לגשת לדברים ולעשות אותם, מתוך איזו תפיסה פנימית אתה עושה אותם, הוא עמידה בניסיון בלבחור בחיים של אמונה.
ההפנמה של הידיעה הזו, שכל התנועות שלי בעולם, כל המחשבות, הרעיונות, המאמצים שהשקעתי והתוצאות של דיבוריי ומעשיי הם כולם נפעלים ונעשים מהכוח, החכמה, התנאים וכדו' שה' נתן לי בחיים, הם הבסיס היציב והקרקע המבריאה ממנה אפשר לצמוח באמונה.
אם לא האדמה המתאימה, זרעים אולי יכולים לנבוט, אבל להצליח להחזיק מעמד לאורך זמן ביציבות, ולזכות לממש את אפשרויות החיים הגלומות בהם ואף להביא פירות, זה יהיה כמעט בלתי אפשרי.
אחרי שיש את האדמה, אפשר להתחיל לדשן ולהזין את המערכת בחומרים מצמיחים מבריאים ומחדשי מערכות חיים. אפשר להרחיב רבות על הדברים שאכתוב פה, מה שכן אני אנסה להתמקד, ובעיקר להניח פה נקודות שתוכל להרחיב ולהתבונן בהן בקצב שלך ובמקומות שליבך מתחבר אליהם:
הודיה.
להתמיד בהודיה על כל פרט קטן, ובהתחלה במיוחד על מה שלפעמים מובן לנו מאליו, אבל אין ספק שזה מתרחש ומתנהל בחסד גמור בלי תלות בבחירה וברצון שלנו. למשל, על הגוף שמתפקד, על נשימה, על ראייה ושמיעה, על היכולת ליהנות מריח ומאכל, להזיז את הגוף, לחשוב, הלב פועם..
לא עשיתי דבר כדי שזה יקרה. אבל זה קורה בטבעיות, נכון?
זה לא מובן מאליו.
כשמתחברים לנקודה של הודיה על הקיים וזוכרים כמה שום דבר לא מובן מאליו, וה' עושה איתנו בחסד גמור, זה עוזר להתחבר להבנה הזו גם בדברים ששם לבחירות שלנו ולשותפות שלנו עם הקב''ה בעולם, יש ביטוי יותר גדול.
לפתח תודעת אני שותף.
לא יודעת אם יצא לך להיתקל בתפיסה הזו, אבל אני חושבת שיש בה כדי לחזק אותנו באותה נקודת ענווה שאתה מבקש להתחבר אליה. הקב''ה ברא את העולם, והוא הניח אותי פה בגוף הזה עם הכוחות, הכישרונות וכל המתנות שנתן לי ועם העבודה שבאחריותי לבצע, כדי שאהיה שותף איתו בבניין עולם ובתיקון עולם. תמצא דרך לחזק בתוכך את ההבנה ולתזכר את עצמך כל הזמן, שאתה שותף של ה', וכמו שהוא הכתובת עבורך לפנייה אישית ודיבור ובקשה כשדברים לא הולכים ואתה צריך עזרה וסיוע, תעשה שהוא יהיה הכתובת להודות לו על מה שנותן ומאפשר, ו''לחלוק'' את השמחה גם בהצלחות וב''רווחים'', בין הגשמיים ובין הרוחניים.
מה הכוונה? יש רווח גשמי, לתרום, לתת צדקה, לעשות חסד בקניינים שנתן לך. יש רווח רוחני, לשתף אותו הלאה, להאיר לעוד אנשים את ההשגחה האלוקית עליך, את החסד שה' עושה איתך, ששמע לתפילות גם אם בדרך אחרת משציפית, אבל הן בוודאי לטובתך, לשמוח על הזכות להיות שותף עם מי שנאמן לעולם ותמיד מבקש ועושה טובתך... וכדו'.
יחד כל הדרך
עוד נקודה שקשורה לכאן, ומתחברת למה שתיארת מול הקשר ברמת המצוות ועצם הקשר עם ה'. לחפש את המקום והדרך לשמור על היציבות בקשר איתו, בלי תלות במה ''מצב העסקים''. בני אדם שיש להם שותפות אחד עם השני יודעים שהם יעברו מסע ביחד. הם יודעים שיהיו ימים של עליות וימים של ירידות. טבעי שעליות יחברו כי כשיש שמחה החיבור קל יותר וטבעי יותר, אבל כשזה הפוך נכנסים למרחב רגשות שונים שיוצרים 'סערה' שקשה ללכת בתוכה ולראות ברור דרכה. מה שכן מחזיק אותם זו האמונה שהסערה תעבור, ועכשיו צריך לעשות הכל להיאחז בנקודה היציבה בשטח, ואחד בשני, כדי לצלוח את המהמורה הזו ולהצליח לשמור על הטוב. מה אני מכוונת פה? תמצא את הנקודה בקשר מול ה' שאתה יודע שיש בה יציבות עבורך, או שאתה רוצה לייצר בה יציבות, ולהתמיד בזה לא משנה מה המצב בחוץ, אם יש 'שמש' או 'סופת שלגים'.
קטעי/פסוקי חיזוק
אם מדבר אליך, למצוא קטעים בשבח האמונה, פסוקים לשנן שיהיו שגורים על פה, שכל פעם שתבוא לך מחשבה אחרת בסגנון ''תודה ה', הסתדרתי לבד ...", תחשוב ותדבר את המילים שיכניסו ללב - אני בידיים שלך. לכאן או לכאן, ותודה על החסד העצום שאתה עושה איתי עכשיו.
אין עוד מלבדו.
אין מה להוסיף על זה.
ועל זו הדרך אפשר לחשוב ולהעלות עוד רעיונות שמתחברים לך מעולמך.
התחלתי במאמר, ומגלה שיצא לי בעצמי מאמר.
מתפללת שהדברים יביאו אור גדול ויחזקו בדרך.
לא רואה קשר בין אמונה לבין הצלחה בחיים
הצלחה היא תוצאה של
למידה- יישום- התמדה
שום קשר לאמונה או לעשיה דתית
כמובן שאפשר לעבוד/ לשפר את האמונה
לזה הטיפים שלי כנראה פחות יתאימו
(אישית ההצלחות שלי בחיים היו אחרי שעשיתי שינוי גדול דתי
לכיוון הפחות דתי)
כולנו גדלנו על המיתוס של "לעשות לשמה". מספרים לנו שדת זה לא רק שכר ועונש, אלא אהבה טהורה ואידיאולוגיה.
אז בואו נסתכל רגע על המפגש הכי אמוציונלי בתנ"ך: יעקב פוגש את יוסף אחרי 22 שנה. דמעות, חיבוקים, "ויבך על צוואריו".
ומה הדבר הראשון שעובר ליעקב בראש לפי רש"י? העולם הבא שלו.
תסתכלו בצילומים המצורפים:
רש"י מסביר את המילים "אָמוּתָה הַפָּעַם" בצורה מפתיעה: עד עכשיו יעקב חי בפחד שהוא ימות "שתי מיתות" (בעולם הזה ובעולם הבא) כי השכינה נסתלקה ממנו. ברגע שהוא רואה את יוסף חי, הוא נרגע: "מובטח לי שאיני מאבד עולם הבא".
שימו לב: לא שמחה לאומית, לא "קידום עם ישראל", אלא פוליסת ביטוח פרטית. "הרווחתי את הנצח שלי".
אם אצל "בחיר האבות" השיקול המרכזי ברגע השיא הוא הרווח האישי והפחד מאובדן העולם הבא, אולי הגיע הזמן להפסיק לייפות את המציאות? בסוף, כולנו – דתיים וחילונים – מונעים מאינטרס. ההבדל הוא רק במטבע.
אין סתירה בין מגמה אידאולוגית למימוש עצמי
אם זה עוזר לממש דברים טובים שיוצאים מהכח אל הפועל.
אם זה נשאר בגדר הרגשה, יכול להיות שזה רק דמיון שווא
אחרי שבת קודש, בזכות שירי שבת, דברי תורה, דיבוק חברים..
מגיע למוצאי שבת ואז יכול להרגיש קצת נפילת מתח.
החכמה אם העליה שלו עכשיו מבוססת ואז הוא גם מצליח למשוך את החוויה הלאה למעשה.
יותר להתכוונן לימי החול ולפעול בהם מה שצריך לפעול, מתוך העליה הרוחנית שהוא חווה.
או שהוא מרגיש נתק בין החוויה המרוממת לחיי החולין היום יומיים..
הנתק הזה הוא טבעי אך הוא גם מעיד על משהו שלא חלחל עד הסוף.
אם אדם באמת חש קרבת ה', הוא צריך להרגיש רושם מסויים.
הרושם הזה יכול לבוא בצורה שונות מאוד, אבל יש איזה רושם.
הרושם הכי בולט הוא במעשים.
העליה הרוחנית היא לא רק חוויתית ריגשית, ויראת השמיים בא לידי ביטוי יותר חזק במעשים. בדקדוקי מצוות ועשיית חסד וכו'.
עם דבקות מאוד גדולה ותחושת התרוממות.
כדי לבסס אותה, אדם צריך לקבל קבלה טובה מעשית - לקרוא עוד פרק תהילים למשל. לקבל תובנה מסויימת בעבודת ה' שתאיר לו - נניח כל אדם נברא בצלם ולכן להתייחס יפה לקופאית בסופר.
אם שירי סעודה שלישית נשארים רק בזה שכיף שהיה מרומם, בלי שום צד מעשי לאחר מכן - אולי זה דמיון בעלמא.
ממילא ברגע האמת חווים אותם בעוצמה אחרת לגמרי,
ואחר כך מקבלים מהם ערך מוסף להמשך השנה הבעל"ט.
אחרי שטעמתי את זה כמה פעמים ב"ה, כל חג שמגיע בלי הכנה כזאת מרגיש לי כמעט ריק.
מכירים את זה?
ואיך עבר עליכם חנוכה?
ההסבר הוא שחג זה לא מנהרה שצריך לעבור אותה ולהתקדם הלאה,
אלא אנחנו נכנסים לתוכם.
זה כמו מסע שרואים וחווים כל מיני דברים בדרך. החג נמצא בדרך ואנחנו מושפעים ממנו, ההשפעה נשארת ומעצבת את המסלול בהמשך המסע.
מצד אחד מזדהה עם דבריך,
מצד שני, מאמין שיש גם עניין סגולי שקיים בלי קשר להתכווננות.
ההתכוננות נועדה רק לחשוף את התוכן הפנימי, לא ליצור אותו יש מאין.
מה ההבדל בין השתיים?
אם אני רוצה ליצור חוויה שהיא יש מאין - אז אם לא התכווננתי - באמת אין כלום.
אם אני חושף את ההתוכן הפנימי - גם במקרה שאני לא מודע אליו - הוא עדיין קיים.
זה הבדל משמעותי. ברור שיש גם עוד השלכות לשני ההסתכלויות הללו.
נגיד את העוצמה של קדושת חנוכה לחיים של קדושה בפרטים הקטנים? תלמדו אותי
לא תמיד מרגישים את זה, אבל כשאנחנו מברכים "אשר קדשנו במצוותיו" אז אנחנו מעיד על כך שאנחנו עומדים להביע את את הקדושה שהקב"ה טבע בנו ואנחנו עומדים להוציא אותה לפועל.
לכן כלל שיותר "מנכיחים" את המצווה ונותנים לה מקום בחיים שלנו אז הקדושה נכנסת.
ככל שאני יותר מכין את המקום בו אני שם את החנוכיה ואיך בדיוק אני שם אותה איזה נרות ואיזה שמן בדיוק להשתמש אני מרגיש שזה יותר נמצא אצלי ועושה רושם, בעת המצווה וגם אח"כ.
חג החנוכה מציין את יותר מכל את מה שנקרא "פרסומי ניסא", פרסום הנס. בדיבור מחשבה ומעשה להתעסק במצווה. לספר בגבורות ה' שהיו איתנו בדורות קודמים עד עכשיו.
לשאלתך - לצורך העניין, אני רואה שאם שנה הבא יותר אשקיע ואקנה שמן זית מבקבוק ואפרגן בנרות שידלקו שעתיים וזהו אלא אשים את מלא הכוס שספיק ל5 שעות, ולא רק אקנה נרונים זה ישדרג את החוויה. ההשקעה בפרטים עצמם גורמת לגלגל הזה של מחשבה- דיבור-מעשה לנוע וממילא המעשה הקטן מקבל מקום בתודעה.
