נניח שנהיה יום אחד צדיקים ותלמידי חכמים ויבקשו מאיתנו עצה בדבר שלא יצא לנו להתנסות בו.
האם אדם (צדיק ותלמיד חכם גדול בקיא בתורה ככל שיהיה) יכול להגיע להבנה בתחום שהוא לא עבר דרכו ולא התנסה בו על גופו??
לדוגמא הבנה וייעוץ בחינוך למרות שלאותו צדיק אין ילדים ולכן לא התמודד עם הדבר הזה
וכן על זה הדרך...
מה דעתכם?
(אם אני זוכר נכון לדוגמא כדי להיות בסנהדרין ולשפוט בדיני נפשות חובה להיות עם ילדים כדי שאותו אדם יהיה רחמן.. תקנו אותי אם אני טועה)
פעם היו צדיקים שהגיעו לרמות רוחניות כאלו גבוהות שמגבלות גשמיות כאלו פשוט לא היו רלוונטיות לגביהם.
לדעתי כיום אין צדיקים כאלה, לכן צריך לפנות לרב רק בשאלות הלכתיות, השקפתיות או מוסריות. כל השאר - לפנות למומחה המתאים, בברכת הרב כמובן.
לפני הדיון האם פעם שונה מהיום
אשמח קודם כל למקורות כלשהן האם זה בכלל היה אפשרי אי פעם.
זה מה שמצאתי:
האם צריך להתייעץ עם הצדיק אפילו על דברים קטנים? - ברסלב שלי
לגבי פעם יש סיפורים מסמרי שיער על מופתים גלויים והוראות שנראה שצפו את העתיד. מכאן מגיעה דעתי זו
האם אותו צדיק שמייעץ צריך להיות אחד שחווה את ההתמודדות בעצמו או לא...
ש(לדעתי) פעם היו צדיקים שהיו מעל הטבע (כמו שכתב החזון אי"ש: "ואמנם האיש הזוכה לידיעת התורה, הוא הולך בין אנשים ונדמה כבן אדם, אבל באמת הוא מלאך הדר עם בני תמותה"). הם ידעו מה לייעץ כי הם יכלו להבין מה עובר עליו גם בלי להתמודד באותה ההתמודדות שלו, והייתה להם היכולת להבין מהלכים גבוהים.
תחשוב, אם הם לא יכלו לעשות זה אז גם אם הם עברו את אותו הדבר הם עדיין לא יוכלו להיכנס לנעליים של אותו האדם שבא להתייעץ איתם, כי הם לא חולקים את אותן התכונות ואת אותן הנסיבות. בדרך הטבע הרגילה אין אפשרות בכלל להבין עד הסוף התמודדות של מישהו אחר.
ראי תגובה למטה נזכרתי בכמה מאמרים שמשמע להפך - שאי אפשר לחוות בדמיון או רק מהשכל.
ואגב, אני לא מתכוון על להבין את הצרה של האדם, אלא לייעץ לו איך להתמודד עם זה בצורה הכי טובה.
גם אני כחוזר בתשובה יכול להבין חוזרים בתשובה, זה לא אומר שאני יכול לייעץ להם איך להצליח
הבעל שם טוב אמר את זה על קישור לעולמות עליונים או לגשמיות לפי המחשבות של האדם.
(האמת שככל שאני חושב על זה אני נזכר במאמרים שמשמע מהם שאי אפשר להבין במשהו שלא חווינו...
לדוגמא "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן"
או עכשיו עלה לי לראש שאם אני לא טועה העלי שור כותב שתלמיד חכם כמה שילמד על נושא מסויים כל עוד הוא לא התנסה בעצמו הוא לא באמת יבין איך הכל נכנס במקרה הנ"ל)
@אניוהוא אני זוכר שאתה קראת את הספר, אשמח לתגובתך
כי גם את זה שהצדיק יכול לעלות ולהתחבר לנשמה ולדעת וכו' וכו'
אפשר להגיד מסברא ופילוסופיה ותכלס אולי מי שאמר את זה לא באמת חווה את הדברים והמציאות היא אחרת
שמע, המשפט של הבעל שם טוב - אני מאד בספק אם לזה הוא התכוון, לדעתי לא.
אשמח לדעת מי זה הרב משה רט המדובר.
אם אתה מדבר על לשפוט אחרים, הדיין לא חייב לדעת את הערך וכו' יש כבר הלכה שמחליטה כמה צריך לשלם. אני מדבר על סיטואציה חברתית
לגבי זה שהיועץ לא נשוי לאותה אשה ואין לו אותם ילדים, אתה צודק, אבל יש כללים בנפש האדם שמאפיינים גבר ומאפיינים נשים. וככל שיש לאדם ניסיון הוא די ידע מה תהיה התגובה של כל פעולה כלפי השני ולפעמים זה מאד מורכב. וממה שאני ראיתי בחיים ככל שהאדם יותר מתנסה בסיטואציות חברתיות הוא ידע יותר לזהות כל סיטואציה מה השני רוצה לשמוע במצב הזה.
בס"ד
ביחס לרב משה רט קישור לויקפדיה אם אתה רוצה לדעת קצת יותר עליו
ביחס למשפט לא סתם הבאתי את עניין המכבסה כי זה מקרה ששמעתי עליו כמקרה שהגיע לבית דין של אדם ששם במכבסה מפות לפני פסח ובעל המכבסה איבד אותן והיה ויכוח על הזמן שבו בא הבן אדם לאסוף האם עברו 30 יום של האחריות או לא בדיוק{הוא גם לא גר באותה עיר זה חלק מהסיבה שבגללה בא ממש לקראת סוף ה30 יום או קצת אחריהם עם מחשבים את ימי חול המועד}
עכשיו כדיין שבא לשפוט אתה צריך לנסות להבין גם את צד האדם שלא גר בעיר ובא לקראת סוף השלושים יום וגם את הלחץ של בעל המכבסה בטח בתקופה לפני פסח שהרבה מכבסים ולדון עד כמה זה היה רשלנות או שזה אונס וכמה בדיוק לחייב{חלק מסכום המפות כל הסכום, או רק סכום סמלי של אחריות, או שמא בכלל לא} הבאתי את זה כדי להמחיש את הצורך להכיר ולהקשיב שזה התפקיד של הדיינים וכן יש העדפה לרוב למי שמכיר מקרוב את התחום.
אבל לרוב הדרך לשפוט בצורה המיטיבית ההיא הקשבה הקישור המחשבתי.
בעניין התייעצות
כמו במשפט וכמו שאמרת עדיף אדם שחווה שמכיר את הנושא במידה כלשהי, אך עצה טובה יוכלה להגיע מעוד מקומות, ואינה מחייבת את הנסיון, הנסיון נותן.. אבל יותר מזה לדעתי זה ההקשבה, היכלות לשים את עצמי בנעלים של האחר.
אם אקח דוגמא למקרה בו האדם חסר נסיון אבל ברור שיכול לתת עצה טובה, נגיד אתה נשוי טרי ויש לך חבר טוב חבר שהיה חבר שלך שנים חברותא של ממש אבל הוא עדיין רווק, והגעת לישיבה אחרי ריב קטן עם האשה, האם לא תוכל להתייעץ איתו? האם הוא לא יכול לתת לך עצה טובה מהיכרות איתך? לעזור לך לנתב את הרגשות?
נראה לי שתסכים איתי שכן, בעיני גדול אמיתי יכול להתקשר לנפש שלך גם בשמיעה הסיפור, כלומר גם כשהוא לא לגמרי בתוך העניין אתה שואל אותו ואתה מרגיש שהוא מקשיב לך ומנסה לתת לך עצה המתאימה לך.
אביא דוגמא מעשית שקשורה לנוכחות שלנו בפורומים השונים, אני נכנסתי לפורמים כנער והיה לי שיחות פתאום שיחות אישיות עם בנות כדי לעזור לחזק בכל מיני מקרים, אבל לא ידעתי מה נכון, מצד אחד אני רוצה לעזור ולא רוצה להתעלם מצד שני כן הבנתי שיש בזה משהו לא בריא, אז הלכתי לשאול כמה רבנים את המחנך שלי, ואת הרב זילברשטיין ועוד רב בישיבה כרם ביבנה שהייתי שם במחנה תורני, להגיד את האמת כנראה שרובם לא יודעים מה זה פורמים וגם לא בהרכח קל להגדיר מה זה עזרה, ויש רמות וצרכים שונים של עזרה, ויתכן שעדיף היה שהרב ידע מה הולך בפורמים כדי לייעץ אבל למרות זאת בהחלט היה ביכולתם להקשיב לשאלה לחוויה שלי, לתחושות שלי ולייעץ לי בהתאם
בקיצור תמיד היינו רוצים שהאדם ידע ויכיר מחוויה דומה, אך זה שאדם לא מכיר לא פוסל ממנו לייעץ או לשפוט, כי החלק העיקרי במשפט ובייעוץ הוא ההקשבה בעיני, היכולת להקשיב ולנסות לשים את מחשבותיי במקום של מי שמולי, ולעזור לו לשקף את עצמו לעצמו.
לא לאדם שמייעץ לך בקטע של לשאול שאלות שיעזרו לך להבין את עצמך או את הצד השני וכו'
או לתת איזה רעיון כללי
אני מתכוון לאדם שממש קובע כללים "עשה" ו"לא תעשה" באותו תחום
אולי הדרכה זו המילה הנכונה - לא ייעוץ
אני לא מתכוון לפיקוח נפש ודברים שהם ניכרים במציאות
אלא למצבים שצריך להבין מה עובר על האדם במצב כזה ומה ההשלכות, כמו לייעץ על שלום בית (להבין איך הגבר או האשה מרגישים בסיטואציות מסויימות) או חינוך ילדים (להבין מה הילד מרגיש ואיך הוא יגיב למצב מסויים) כשאדם מעולם לא ניסה ולא חווה את הדברים...
היית מתייעץ עם רווק על שלום בית או אדם בלי ילדים על חינוך ילדים?
א' - האם ידע בתורה או עצם המציאות של ת"ח על כל רמותיה מקנה ידע פרקטי
ב' - האם אפשר לעזור בנושא שלא התנסת בו.
לגבי א' - באמת יש בזה גישות שונות כיום, באופן אישי, בעניין הזה אני נוטה לחשוב שהפרדה בין חול לקודש זה דבר חשוב.
לגבי ב' - כן. אפשר לעסוק בעקרונות חינוכיים שקשורים לנפש האדם בלי להיות עם ילדים. לצורך העניין. אולי יש מקרים שצריך יותר להכיר באופן נקודתי.
אם נגיד שאפשר לעסוק בעקרונות חינוכיים גם בלי להיות עם ילדים (כמו שענית לשאלה השניה)
מה לגבי הדרכה לפרטי פרטים - מה לעשות ומה לא לעשות. האם ידע בתורה מספיק או שלזה כבר צריך התנסות בשטח עם ילדים.
(לא ממש הבנתי למה כתבת "הפרדה בין קודש חול" בעניין הזה, איפה יש כאן קודש וחול)
הבנת המקרה לפרטי פרטים, אם יש את זה - למה לא?
אם מדובר על שאלה בקשר ליכולות רוחניות גבוהות שנותנות ידיעה גם בצורה שהיא לא רגילה - מודה שאני לא יכול להתייחס לכך.
(לגבי הסוגריים - הנחת היסוד שלי היא ששואלים ת"ח בתחומים שבעיקר קשורים לקודש או יש להם השקה מסויימת לקודש ונושאים של חול שאולים מומחה שמבין בעניין, זה מה שרציתי להפריד. אם זה לא קשור לדבריך אז יכול להיות שבאמת אמרתי את זה ללא ההקשר המתאים)
ראשית, האם ניתן לייעץ במה שלא התנסינו בו? כן, כשם שפסיכיאטר יכול להיות מומחה להפרעות נפש גם אם מעולם לא חווה אותן בעצמו, אלא על סמך לימודיו וניסיונו, ואכן לעזור לאנשים באמצעות המומחיות שלו, כך בכל תחום אחר.
לכן אם מדובר בענייני הלכה או השקפה מן־הסתם תלמיד חכם אמיתי יוכל לתת את התשובה, כמובן צריך לדעת להפעיל שיקול דעת ולדון מקרה לגופו. לצורך העניין אם מתעוררת שאלה בנוגע לחינוך ילדים לגבי ילד שמתרחק מהדת ח"ו, לא חייבים למצוא רב שהיה לו ילד כזה, הרי גם אם ימצאו כשם שפרצופיהן שונים כו', כל אדם הוא שונה ונמצא בסביבה שונה לכן אם זה מצד ניסיון אישי הסיכוי לקלוע תמיד בול הוא נמוך.
ואם מדובר בשאר ענייני דעלמא, איך כתוב בתניא?
"לכו נא ונוכחה זכרו ימות עולם בינו שנות דור ודור ההיתה כזאת מימות עולם ואיה איפוא מצאתם מנהג זה באחד מכל ספרי חכמי ישראל הראשונים והאחרונים להיות מנהג ותיקון לשאול בעצה גשמיות כדת מה לעשות בעניני העולם הגשמי אף לגדולי חכמי ישראל הראשונים כתנאים ואמוראים אשר כל רז לא אנס להו ונהירין להון שבילין דרקיע כ"א לנביאים ממש."
ערב טוב,
מצורף לזיכוי הרבים חוברת להורדה של כל ההלכות לחגי תשרי כולל הלכות ראש השנה, יום הכיפורים, ארבעת המינים, סוכות, יום טוב וחול המועד שנככתבו על ידי הרב ירון אליה.
ניתן להוריד את החוברת כאן 20260906224238.pdf
כמו כן מצורפים קישורים לקריאת כל ההלכות אונליין.
כתיבה וחתימה טובה לכולם!
הסימנים וסעודת הלילה • הסימנים לשנה טובה • סעודת הלילה • הנהגות יום ראש השנה
דגשים לראש השנה שחל בשבת • ערב החג • סדר היום • לקראת ערב שני
איסורי יום הכיפורים • איסור רחצה • איסור סיכה • נעילת הסנדלר • אישות
מעוברות ומניקות וחולים בתענית • נטילת תרופות • אכילה ושתיה ל"שיעורים"
מצוות ישיבה בסוכה • חיוב ישיבה בסוכה • ברכת לישב בסוכה ◦ מנהג ספרד באכילת שאר דברים ◦ מנהג אשכנז באכילת שאר דברים ◦ מנהג תימן
מבוא להלכות יום טוב • מלאכות שהותרו לצורך אוכל נפש • מלאכות שנאסרו אפילו לצורך אוכל נפש • היתרי מלאכה שלא לצורך אוכל נפש • הלכות נוספות הקשורות לצרכי יום טוב
כיבוי אש וגרם כיבוי ביום טוב • כיבוי אש ביום טוב • גרם כיבוי ביום טוב
אעבוד אותך ה' בכל כוחי, תהילת אלוהי שגורה בפי.
ענייני העולם גבהו ממני, נחשכו ונסתמו ארובות עיני.
אשליך עליך כל יהבי, אשים בך האל כל מבטחי.
מחשבת חרוץ אך למותר, הרהורי תורתך חפצתי במוֹהַר.
אקריב לך כקרבן את נפשי, אנסה לתת לך לבי ומחשבתי.
הסר ממני מחשבת גאוות תועבה, תטע בקרבי שמחה ואורה.
עזרני לקיים מצוותך באהבה, עזרני לבטוח בך ברוב חיבה.
הרחב פי ותמלאהו מתורתך, תמלא מוחי ממעיין חכמתך.
הסר ממני כל מחשבת דאגה, כל מחשבת צער יגון ואנחה.
הסר מכתיבת תורתי מרמה, כל שקר עיוות טעות שגגה.
אעבוד אותך בלב תמים טהור, תמלא את קרבי מלא אור.
אני מחפש ספר חסידי (לא חב"ד או ברסלב) שנותן הדרכה מעשית בעבודת ה' מתוך החסידות הפולישער'ס דווקא
*advfbעוד כמעט שבועיים, מה אתם רוצים לברך את עצמכם לכבוד חודש אלול?
אנחנו עכשיו היינו באבל של בין המיצרים ושיאו בתשעה באב, ואח"כ הגענו להתרגשות של ט"ו באב.
אוטוטו שנה חדשה מתחילה,
ודווקא בסיומה של השנה באה התבוננות מיוחדת,
יש צורך לסכם את השנה,
מה עבר עלינו השנה
מה השגנו, מה לא השגנו
מה למדנו, מה אנחנו עוד רוצים ללמוד
בסיומים של פרקי זמן ותקופות משמעותיות,
יכול להיות דכדוך מסויים, על דבר שהיה ולא ישוב. היה ונגמר.
יכולה להיות שמחה, על הברכה מאותה דבר שהסתיים ואיתה אנחנו ממשיכים הלאה להיות במדרגה יותר גבוהה
יכולים להיות גם הרבה רגשות אשמה,
בעיני זה טעות לצבוע את כל חודש אלול ברגש האשמה.
זה בקלות יכול ליצור ניכור ורצון להתרחק מהמהות של החודש.
חוץ מזה, בתשובה יש הרבה חלקים, אשמה הוא אחד מהם, ויש עוד חלקים נפלאים בתשובה. הם גם יכולים להיות כלי נפלא לשפע וברכה.
אז אולי באמת כדאי לפתוח את זה,
בדרך כלל "זה לא כיף" לחזור בתשובה.
התשובה היא גוררת איתה צער, בהכרח.
אבל נלע"ד שזה לא העיקר של התשובה.
המסילת ישרים מסביר את תהליך התשובה בצורה פשוטה למדי -
"ושהתשובה תנתן לחוטאים בחסד גמור, שתחשב עקירת הרצון כעקירת המעשה,
דהיינו, שבהיות השב מכיר את חטאו ומודה בו ומתבונן על רעתו ושב ומתחרט עליו חרטה גמורה דמעיקרא כחרטת הנדר ממש שהוא מתנחם לגמרי והיה חפץ ומשתוקק שמעולם לא היה נעשה הדבר ההוא ומצטער בלבו צער חזק על שכבר נעשה הדבר ועוזב אותו להבא ובורח ממנו, הנה עקירת הדבר מרצונו, יחשב לו כעקירת הנדר ומתכפר לו"
התשובה היא עקירת הרצון.
אך למה נועדה עקירת הרצון?
זהו, עקרתי את הרצון. מה הלאה?
מה הלאה? - לשים רצון חדש. רצון יותר טוב. רצון יותר מכוון כלפי רצון ה'.
כדי להשתפר צריך לזהות את החסרון,
זיהוי החוסר גורר כאב וצער,
אך גם מאפשר למלא את החסרון.
אז בחודש אלול, בסיומה של השנה וההכנה לקראת השנה הבעל"ט,
אנחנו מביטים בחסרון וכואבים את מה שלא טוב,
אך זאת לא המטרה, זה רק אמצעי.
המטרה זה לגדול.
מה לא יותר כיף מלהתקדם בחיים?
זה פשוט? לא, בכלל לא.
אבל זה כיף חיים להתקדם.
מוזמנים לשתף הרהורים לקראת אלול המתקרב ובא
אני חשבתי על זה שהעולם לפעמים כואב ככ
והכל בהרגשת חוסר כזאת.. ואלול כאן כדי שאנחנו נתקן את זה
גם כפרטיים וגם כעם
אם נתקן את עצמינו יותר ונאהב אחד תשני אז הגאולה תתקרב יותר
והעולם יהיה שלם
וזהו הלוואי שתגיע הגאולהה
*כתבתי משו יותר יפה, ונמחק לי לפני שהספקתי לשלוח
אז שיחזרתי חלק(:
מחפש רב/שיעורים לתת לי דרייב בעבודת השם. לצערי, אין לי הרבה זמן להקדיש ביום ללימוד, מרגיש שחוק ובלי כוחות. מחפש שיעורים שיעזרו לי להפוך את כל העשייה לעבודת השם, להתמלא בשמחה ובלב טוב כלפי כל הסובבים אותי (בעיקר משפחתי..)
תודה ויום שמח!
השיעורים שלו מלאי חיות ושמחה בעבודת השם
וגם יש כנס בכל לבבך, שאמור להיות בז' תמוז בירושלים. זה כנס על עבודת השם והתחדשות בה. חפש, אולי שם נמצא האוצר שלך.
מה אתם אומרים? ההתחזקות הזאת ברשתות החברתיות באמת אמיתית? יש לה תוקף?
כאילו מתחזקים וזה אבל אחרי תמיד אוהב אותי הגיע עולם בשני צבעים... ככל יש מלא בלבול שזמרים שיצאו מהארון שרים שירים של חיבור לה' וכו'
יש באדם גוף ונשמה, הגוף שואף למטה והנשמה שואפת למעלה, האמת שלנו היא הלמעלה, הקרבה לה'...
לאנשים לוקח זמן להתקרב, מתחזקים בשבת, כשרות, צניעות, לאט לאט, כל אחד בקצב שלו, נופלים וקמים...
כן, זה מוזר, לפעמים גם מרתיע לראות מישהי עם מעט בגדים ששרה שה' תמיד אוהב אותה... אבל הבעיה היא לא המעשה-היא מתקרבת, הבעיה היא שאנחנו רואים את זה-אם מישהו פרטי נופל וקם אף אחד לא יודע מזה, אם הוא משתף את זה ברשתות והכל-כולם רואים את זה וכל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה...
אדם שיצא מהארון ועדיין שר שירים של חיבור להשי"ת בעצם מדבר את הקושי שלו, זה הכי לגיטימי שיהיה קושי כזה, זה גם מוזר שהוא משתף את זה עם כל העולם אבל זה כבר עניין שלו...🤷
בנוסף, יש אנשים שאומרים שהאינטרנט כולו רע, יכול להיות (זו דעתי האישית, כן, אבל....) שהקב"ה מנסה להראות להם שבכל דבר שהוא יצר יש טוב, גם במה שנראה הכי טמא....
בקיצור, לדעתי זו התחזקות אמיתית שבע"ה תקרב את המשיח.....
מסף ריגוש שעולה כל הזמן
מחפשים חוויות משמעותיות יותר
לדת יש משמעות בשפע
וכשזה מגיע בפאן בלי כפייה
זה מתאים בול לאנשים שצמאים לריגושים למשמעות
קצת באסוש כי הייתי מאוד עייף ובקושי הצלחתי לצאת מהמיטה.
קצת נחמד כי כן בסוף גררתי את עצמי ללמוד קצת, ועשיתי פיקניק חביב.
אוכל בלי פרופורציות, שינה בשעות לא חוקיות, יותר מדי קינוחים, שיחות משפחתיות שנמשכות לנצח, ותחושת של איך כבר מוצאי חג עכשיו?
לצערי...
יצאתי עם החלטה שאת שאר חגי השבועות אני עושה בביתי / בית הורי...
היתה חסרה לי יותר אווירה של חג.
ולא, זה לא שלא טוב שם.
אני מאד מאד אוהבת להיות שם.
רק פשוט, היה קצת חוסר מזל השנה, וכל האחים שלו היו במקומות אחרים, אז היינו לבד, עם עוד שני אורחים שאינם מהמשפחה.
אני רגילה למשפחה גדולה, רועשת עם מלא גיסות וילדים, וזה היה דיי כיבוי אורות בשבילי...
עבר טוב ב"ה, וזה ככה מאז שהפסקתי להישאר ער בלילה.
במקום חג שסובב שינה לפני כדי להתכונן, שינה אחרי כדי להתאושש, ונימנומים בשיעורים שרירותיים שמהם אני לא זוכר כלום - אני פשוט מתנהג כמו בשבת רגילה. ככה השעות שלי מסודרות, התפילות שלי נראות כמו שצריך, וגם כשאני לומד אז זה אמיתי וערני.
בהתכתבות (שאמורה להיות) מקצועית בין בנים ובנות?
עד כמה נחמדים צריכים להיות? אם בכלל? יש מקום לקצר כדי להפחית אינטראקציה או שהעניין הוא הצורה שבה מתכתבים?
ומה עושים כשהעבודה ביחד הופכת לאינטנסיבית יום יומית?
פנים אל פנים הגבולות ברורים אבל איכשהו בווטסאפ הכל מטושטש.
התכתבות מקצועית לא אמורה לגלוש לשום דבר אם לא מערבים רגשות בכלל.
לא נימה של צחוק ולא אימוגים למיניהם...
אם הצד השני קצת נסחף, פשוט לא לזרום לכיוון שלו,
לענות יפה על אותו עניין ולסיים אותו, בלי לפתח נושא חדש, אפילו שהוא מאד מעניין.
כי זה לא "נחמדות" זה היסחפות.
(מי שנסחף זה הגבולות שלנו - למקום שלא חשבנו שהם יגיעו...)
"אם לא מערבים רגשות בכלל"
בסוף יש לי רגשות, אני לא מערבת אותם, הם כבר מעורבים בעצמם.
ואני חושבת שגם לבני אדם אחרים יש רגשות חיוביים אחד כלפי השני שהם לא דווקא רומנטיים.
השאלה מה נכון לבטא ועד כמה?
כי אם לדוגמא אני מחזירה פידבק למישהו "וואו, עבודה מעולה!"
יש פה רגש, של התפעלות/של שמחה על זה שהוא בצוות שלי/ של הקלה שהוא כבר עשה את זה מצויין
אבל אין פה נימה של צחוק ולא אימוג'ים ולא קלילות, ולא שיחות נפש.. אז לפי מה את קובעת מה מתאים ומה לא?
בניסוח מאופק יותר,
תלוי לפי הרמה שאת נמצאת בה...
את המשפט שנתת כדוגמה הייתי משנה ומורידה את ה"וואו" והסימן קריאה.
"עבודה מעולה", ואפשר לנסח "עבודה טובה מאד"
זה מעביר את אותו מסר, ללא רגש אישי.
אני יכול לצחוק קצת עם לקוחות בנות בטלפון או לשים סמיילי במייל כדי לשדר שאני נותן שירות חמוד אנושי וחביב.
אבל לא מדבר איתן על שום דבר שקשור לחיים אישיים או דברים אישיים בשום צורה. נותן שירות נטו.
ובכללי משדר אווירה של ביזנס עסקים וכסף. באמת מעניין אותי הביזנס, אז איני צריך לזייף.
אם זאת לקוחה קבועה אני יותר נחמד איתה אבל זה יותר קטע של שימור לקוחות ורמת שירות.
לשמור על מרחק מסויים
זה לא סתם כי בא לה
אז הייתי רוצה ליישם את העיקרון הזה גם בדברים שאין בהם הלכה מפורשת (או שיש ואני לא יודעת)
לא רואה בעיה בנחמדות/ נימה אישית/ הומור בהתכתבות מקצועית
אני חושבת ששיח (גם כזה שכתוב) צריך להיות אנושי ונעים
בלי קשר למין הגורם איתו אני מתכתבת
הגבולות נמצאים בכוונה במטרת הקשר
אם כוונת הקשר מקצועית
היא תשאר כזו גם אם ההתכתבות תהיה יותר אישית/ יומיומית
קשר ממושך, רווי בנימות אישיות והומור, גם אם מטרתו היתה אמורה להיות מקצועית, עלול למצוא את עצמו במקום אחר לגמרי מההתחלה...
מישהו/ מישהי מסיטים אותו לשם
אולי יש אנשים חסרי מודעות
שלא שמים לב למה שהם עושים
(לי יש קשרים כאלה של הרבה שנים
מקצועיים שמשלבים קשר אישי חברי
זה אף פעם לא הלך למקום אחר
לא מצידי
ולא מהצד השני)
