אני רוצה לכתוב קצת על המציאות של *הגברים* בימים שאסורים, כמובן שיש גם את הצד של האישה, אך ברצוני שהמיקוד הפעם יהיה לגבר:

אחוז גדול מהגברים (כמובן שגם הנשים, פשוט כרגע מתמקדת בגברים) מדבר בצורה מאוד חזקה בשפת המגע - כלומר הגבר יכול להרגיש אהוב ע"י מגע, וכך גם להביע אהבה ע"י מגע.

ויש תקופות בחיי הזוג שניטלת ממנו היכולת לדבר בשפה הזו.

זה כאילו לקחו לו יד או רגל.

הוא יותר נכה-רגשית בזמן הזה,

הוא פחות יכול לומר: "אני אוהב אותך",

הוא פחות יכול להרגיש ש"את אוהבת אותי".

לא בכלל לא, אבל פחות.

פחות כי המגע אסור.

פחות כי השפה הזו מחוץ לתחום בימים הללו.

והרבה פעמים, דווקא בימים הללו הגבר (שוב - גם האישה, אבל מתמקדת כעת בגבר כאמור)  יכול ללמוד ולהשתכלל בעוד שפות,

למשל בשפה של תשומת לב - להקדיש לאשתו יותר תשומת לב, יותר התעניינות.

בשפה של מילים - לומר יותר לאשתו במילים כמה הוא אוהב אותה, כמה הוא מעריך אותה, מחמאות, עידוד, תמיכה וכן הלאה.

בשפה של מתנות - לקנות מתנה קטנה (גם לקטוף פרח, גם לכתוב מכתב, גם להביא שוקולד קטן, כל דבר גדול כקטן נכלל כאן) שמבטאת: אני אוהב אותך, את חשובה לי. גם עכשיו, גם תמיד.

בשפה של מטלות - להושיט יד בכל מטלות הבית אפילו יותר, לראות את אשתי שכרגע הגוף שלה זקוק למנוחה יותר בזמן הוסת, לפינוק, להתכרבלות, לעצירה מהמירוץ המטורף, להוריד רגל מהגז אפילו רק במעט. אז להכין ארוחת ערב, לקלח, לסדר, לנקות, לקנות - גם אם הייתי עושה זאת - לעשות זאת עוד טיפה בזמן הזה.

בשפה של חיוך ושמחה - להרבות בחיוך ושמחה דווקא בימים הללו, כמה שזה קשה, להתאמץ, לראות את הטוב שכן יש, לראות את הבית שבנינו יחד, לראות את אשתי המדהימה וכל הכוחות שלה והייחודיות שבה, ופשוט להגיע לבית שמח ולהתנהל בו בשמחה! 

בשפה של סליחה - לסלוח ולהעביר יותר לאשתי גם אם היא קצת יותר לחוצה בימים הללו, קצת יותר קצרת רוח או עצבנית, להבין שיש לה שטף של הורמונים בנפש ובגוף, שהיא מדממת, שהיא כאובה, שהיא יותר חלשה, שעובר עליה משהו, זה לא סתם, ולסלוח. ולתת לה את ההרגשה שהיא עדיין האישה הטובה והאהובה שאני מכיר, ואז מה אם היא קצת צעקה עכשיו, מותר לה והיא עדיין מדהימה והכל בסדר!

בשפה של קבלה של השני כמו שהוא - לקבל אותה. איך שהיא. עם המחזור. עם הריחוק הפיזי. עם המציאות החדשה. יותר לקבל, יותר לזרום, יותר להעצים את הטוב (מאוד דומה לשפה הקודמת), פחות לבקר, פחות לראות רק איפה היא לא בסדר ומה רע, פחות.

ע"י דיבור ושיכלול של כל אחת מן השפות האחרות הללו, 

גם אני, הגבר, אתפתח בעוד שפות שאני מדבר אותן,

וגם אשתי היקרה תרגיש אהובה.

ומה לא לעשות בימים האלו?

לא "לחפש" אותה על דברים קטנים

לא לבקר אותה על כל דבר קטן

לא לומר מילים פוגעות במקום מילים מעודדות

לא לגרום לה להרגיש שהיא שקופה ולא להתייחס אליה ולהתייחס לכל שאר העולם מלבדה (חברים, עבודה, תחביבים, סרטים, וכן הלאה),

לא לשבת ללא מעש ולראות אותה מתזזת ועושה הכל גם כשהיא כ"כ זקוקה למנוחה,

לא לקחת אותה כמובנית מאליה!

לא להלך בבית בפרצוף חמוץ ורק לקטר או להראות שהעולם נחרב,

לא לגרום לה להרגיש שמי שהיא זה לא מספיק ושאני לא מקבל אותה כמו שהיא,

לא לנטור ולהגדיל כל משהו הכי קטן שלילי שעשתה בימים הללו או בכלל

ובעיקר - לא "למשוך לה בצמות"

לפעמים יש לגבר סוג של מנגנון הגנה שאומר לעצמו (בתת מודע, כן?): "אוקיי. אז עכשיו אין מגע. יש ריחוק. 

אז אם אני לא מרגיש אהוב, אני אתרחק.

אני אגן על עצמי.

אני אהיה יותר אדיש,

אני אהיה יותר עוקצני

אני אהיה יותר ציני,

אני יותר "אחפש" אותה על דברים,

אני "אמשוך לה בצמות" -

וככה אני יותר רחוק

ואם אני יותר רחוק ממנה ברגש ובהוויה - אז אני יכול יותר להיות רחוק ממנה גם במגע, זה יותר "נסבל" עבורי כך."

זה כמובן הרבה יותר עמוק ומסועף מזה, אבל ההבנה שיכולה להיות תגובה כזו של התרחקות מצדך, הגבר, 

ואותה התרחקות תגרום לך "למשוך לאשתך בצמות" ולהיות יותר ביקורתי/קר/מרוחק/אדיש/ציני וכן הלאה -

התנועה הזו יש בכוחך לשנות אותה!

כי התנועה הזו רק מרחיקה עוד יותר.

היא לא גורמת לך פחות להיפגע, אלא היא גורמת גם לאשתך להיפגע יותר.

אישה, במיוחד כאשר היא בזמן וסתה - זקוקה יותר מתמיד להרגיש שרואים אותה, 

להרגיש שאכפת ממנה, להרגיש שהיא טובה, שהיא שווה, שהיא ראויה, שיש לה ערך של זהב בלבך, להרגיש אהובה. היא זקוקה לזה כמו אוויר לנשימה.

והתנועה שגורמת לך גבר להתרחק - עושה בלבה בדיוק את ההיפך מכך.

ואז מה עשינו כאן?

יש כאן איש ואישה עצובים.

למה שתהיו עצובים?

אתם נשואים!

אתם אוהבים אחד את השנייה!

גם אם אי אפשר כרגע לבטא זאת במגע - אז מה, אתם עדיין אוהבים!

היא עדיין אוהבת אותך, הכל בסדר!

אתה עדייך אוהב אותה, הכל בסדר!

נסו לשכלל את שאר שפות האהבה

נסה לצאת מהמקום שמושך בצמות למקום שמרפה ומרפא ומשמח

או אז הקירבה והאהבה תוכל להשתכלל גם בימים שאסורים,

ואז כשיגיעו גם הימים המותרים - המגע יהיה אפילו עוד יותר מתוק, עוד יותר מקרב, עוד יותר אוהב.

שנזכה 🙏

זוג צעיר שעד עכשיו היינו בדירה זמנית מרוהטת

ועכשיו עוברים לדירה לטווח ארוך

איך ואיפה קונים מוצרי חשמל וריהוט איכותיים בכמה שיותר זול?

אני יודע שיש מלא שיטות של כמה להשקיע במוצרים שקונים ושהם יחזיקו הרבה או לקנות דברים זולים בידיעה שהם יהרסו בהמשך וגם ככה אנחנו הולכים עוד לעבור דירות

אבל בכל מקרה אשמח לשמוע המלצות טיפים ועצות לכל כיוון 

מתחתנים עוד חודש בעז"ה

קנינו סבתא של ארוסתי קנתה לנו מלא ציוד ב"ה

היא לא שאלה מה אנחנו צריכים אז יוצא שיש לנו כפולים או דברים שלעולם לא נשתמש

מה עושים?

אין לנו מקום בדירה לכפולים או למיותרים גם ככה זה צפוף

ובנוסף יש גם דברים שלעולם לא נשתמש נגיד שמיכה זוגית, כשאני וארוסתי רוצים שמיכות נפרדות בכל מקרה

אשמח לעצתכם וחכמת ההמונים

ישועת ה' כהרף עין ונרים לחיים

"אם זה היה הפוך - איך אני הייתי מגיב/ה?"

או 

"איך הייתי רוצה שיגיבו אליי עכשיו אם זו הייתי אני?"

אז המשפט הזה כנראה לא מחדש וכולנו יודעים אותו,

אבל רגע לתת לו לנכוח במציאות שלנו בצורה אמיתית ושלמה יכול לקדם אותנו מאוד.

אם בעלך הגיב בצורה קצרה הפעם,

אם הרגשת אתמול שאין לאשתך טיפת סבלנות, 

אם בעלך פיקשש ושכח משהו מטורח ועומס המציאות והחיים,

אם שמת לב שהתגובה הזו של אשתך מפעילה אותך וגורמת לך לכעוס עליה ולא להבין אותה כלל,

אם מצאת את עצמך כועסת עליו ממש על משהו שעשה או לא עשה

אם כל מה שעולה לראש עכשיו בכעס ובאכזבה זה "אוף איתו! הוא כזה מעצבן! חצוף! חסר סיכוי!"

אם כל מה שהלב והראש שלך זועקים לך עכשיו זה: "אוף איתה! היא רואה רק את עצמה! אי אפשר ככה!"

נעצור רגע.

ניקח אוויר ונשאל את עצמינו -

אם זה היה הפוך - איך אני הייתי מגיב/ה?

ואיך הייתי רוצה שיגיבו אליי עכשיו אם זו הייתי אני?

וננשום שוב. ונמשיך להביט במבט-על על הסיטואציה

ואפילו להיכנס רגע לראש ולנעליים של השני/ה.

רגע, מה קרה רגע לפני? וכמה דקות? וכמה שעות לפני?

מה גרם לו/לה בעצם להיות פחות סבלני/ת? מה עובר עליו/ה כרגע?

כי כולנו אנושיים.

ואם נשאל זאת רגע את עצמינו על עצמינו - נצליח יותר לראות את האחר. את השני. את אשתי. את בעלי.

נצליח לראות את האנושיות שלו.

את האנושיות שלה.

כמוני.

גם אני בן אדם

גם היא

גם הוא.

אז נכון שלא היה הכי נעים לשמוע תגובה לקונית או קצרה בטון לחוץ, אבל היי, אם זו הייתי אני והייתי לחוצה ממשהו או ממהרת לאנשהו האם תמיד תמיד הייתי מגיבה ברוגע בשלווה ובסבלנות אין קץ? 

או שיש פעמים שגם כשאני ממהרת לאנשהו ובדיוק בעלי תופס אותי בדלת כשאני באיחור, או שאני לחוצה מאוד ממשהו שיושב עליי ודווקא עכשיו בעלי שואל אותי משהו, אני גם אגיב לא מושלם?

ואם זה היה אני שבדיוק כשהילדים צורחים ברקע אשתי רוצה ממני משהו, או בדיוק בשעה האחרונה של הצום כשאני מחוק אשתי שואלת אותי משהו, האם תמיד אגיב ברוגע ובסבלנות ואורך רוח? 

או שגם אני לפעמים יכול לדבר יותר קצר, רק רק כי אני אנושי?

ואיך אני הייתי רוצה שבעלי יגיב אליי כאשר אני לחוצה עכשיו, או טרודה או עייפה?

ואיך אני הייתי רוצה שאשתי תגיב אליי כאשר אני לא מאה אחוז מושלם בכל רגע כי עובר עליי משהו ואני פשוט מראה אנושיות?

שלום לכולם, עברנו שבת קשה. אצל חמי עם כל המשפחה. אשתי האהובה פגעה בי, חצי בכוונה, חצי מהורמונים של הריון, מול כולם. זה היה כל כך פוגע. הלכתי לחדר ונרדמתי עד הבוקר. בבוקר קמתי, היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה. הפעם לא הלכתי לחדר אבל נשרפתי מבפנים.

קרה לכם פעם?

מבקש את עזרת הרגישים.

מי שלא רגיש בבקשה שלא יענה.

תודה

אשמח לעזרה האם יש המלצות על מטפלים /מטפלות זוגיים.

(אחרי סשן שלא ממש פתר)