לא, זה לא מתאים לקחת אותה איתנו לאזכרה, גם אם זה אומר שסבתא שלך תראה אותה (למרות שראתה בפסח..הלוואי שסבא וסבתא שלי היו רואים אותה בתדירות כזו).
לא, אני לא מסכימה שהיא תעבור מיד ליד עכשיו כשהיא עייפה. ואני גם לא צריכה לתרץ ולהסביר. אני פשוט רוצה שתרגיש את החיבוק של אמא. ואם יהיה לי קשה, אל תדאגו, אני אבקש מכם עזרה לא צריך להציע כל שניה כאילו אתם מושיעים עכשיו את האמא העייפה.
ולא. היא לא צריכה לאכול עכשיו גם אם היא רואה אתכם אוכלים ומאד רוצה, כי היא אכלה בבית ארוחת ערב וגם ינקה מספיק.
ואולי אני צריכה קודם ללמוד להגיד לעצמי כן.
כן, את אמא שלה ואת יודעת מה טוב לה.
כן, מותר לך להשאר בבית כי הטובה שלה שהיא תישן כמו שצריך היא חשובה יותר מהטובה שאחרים יראו אותה ויהנו ממנה.
וכן מותר לך לרצות שהיא תהיה רק אצלך ואת לא צריכה להרגיש לא נעים בגלל זה, גם אם גיסתך עשתה פרצוף מאד מאוכזב.
אוופ איזה ערב מתיש.
רציתי להשאר בבית עם הילדה ולא ללכת איתה לאזכרה של סבא של בעלי כי פשוט לא קשור. ובעלי התעקש שנביא אותה כדי שסבתא שלו תראה אותה ואז נרדים אותה באחד החדרים. וכמובן שחצי שעה ניסיתי להרדים אותה והיא לא נרדמה. ואז כולם רצו אותה אצלם, ולשחק איתה, וכמובן שזה רק ליבה את האנרגיות שלה (בכלל, היא הגיעה סופר עייפה וברגע שהתחילו לשחק איתה היא התעוררה) ואז חצי מהאזכרה הייתי בחוץ כדי שהיא לא תפריע, וכשהייתי בפנים הרגשתי במאבק מול אנשים.
ואני אמא משחררת, וכן, קחו אותה ותשחקו איתה. אבל כשזה מגיע על גבי הכל זה מחרפן אותי שהיא עוברת מיד ליד ומדברים עליה האילו היא חפץ "נוו אז איזה פונקציות חדשות יש לה"
בקיצור, הכל עיצבן אותי, כל אמירה הכי קטנה וכל התנהלות כי הייתי עצבנית על הסיטואציה.
ודי. אני צריכה ללמוד להגיד לעצמי שזה בסדר לא להגיע לאירועים!! זה בסדר להשאר עם הילדה בבית. זה בסדר להגיד הילדה שלי היא מעל הכל.
כל פעם אנו מנסה לסגל לה שגרת שינה ואז יש משהו שמוציא אותה מהלוז.
ואז כמובן שהכל יצא על בעלי בתחילת הנסיעה חזור אז עכשיו נוסעים בשתיקה.
צריכה ללמוד להגיד לא.
או כן.
ובעיקר להקשיב לעצמי.
לא, אני לא מסכימה שהיא תעבור מיד ליד עכשיו כשהיא עייפה. ואני גם לא צריכה לתרץ ולהסביר. אני פשוט רוצה שתרגיש את החיבוק של אמא. ואם יהיה לי קשה, אל תדאגו, אני אבקש מכם עזרה לא צריך להציע כל שניה כאילו אתם מושיעים עכשיו את האמא העייפה.
ולא. היא לא צריכה לאכול עכשיו גם אם היא רואה אתכם אוכלים ומאד רוצה, כי היא אכלה בבית ארוחת ערב וגם ינקה מספיק.
ואולי אני צריכה קודם ללמוד להגיד לעצמי כן.
כן, את אמא שלה ואת יודעת מה טוב לה.
כן, מותר לך להשאר בבית כי הטובה שלה שהיא תישן כמו שצריך היא חשובה יותר מהטובה שאחרים יראו אותה ויהנו ממנה.
וכן מותר לך לרצות שהיא תהיה רק אצלך ואת לא צריכה להרגיש לא נעים בגלל זה, גם אם גיסתך עשתה פרצוף מאד מאוכזב.
אוופ איזה ערב מתיש.
רציתי להשאר בבית עם הילדה ולא ללכת איתה לאזכרה של סבא של בעלי כי פשוט לא קשור. ובעלי התעקש שנביא אותה כדי שסבתא שלו תראה אותה ואז נרדים אותה באחד החדרים. וכמובן שחצי שעה ניסיתי להרדים אותה והיא לא נרדמה. ואז כולם רצו אותה אצלם, ולשחק איתה, וכמובן שזה רק ליבה את האנרגיות שלה (בכלל, היא הגיעה סופר עייפה וברגע שהתחילו לשחק איתה היא התעוררה) ואז חצי מהאזכרה הייתי בחוץ כדי שהיא לא תפריע, וכשהייתי בפנים הרגשתי במאבק מול אנשים.
ואני אמא משחררת, וכן, קחו אותה ותשחקו איתה. אבל כשזה מגיע על גבי הכל זה מחרפן אותי שהיא עוברת מיד ליד ומדברים עליה האילו היא חפץ "נוו אז איזה פונקציות חדשות יש לה"
בקיצור, הכל עיצבן אותי, כל אמירה הכי קטנה וכל התנהלות כי הייתי עצבנית על הסיטואציה.
ודי. אני צריכה ללמוד להגיד לעצמי שזה בסדר לא להגיע לאירועים!! זה בסדר להשאר עם הילדה בבית. זה בסדר להגיד הילדה שלי היא מעל הכל.
כל פעם אנו מנסה לסגל לה שגרת שינה ואז יש משהו שמוציא אותה מהלוז.
ואז כמובן שהכל יצא על בעלי בתחילת הנסיעה חזור אז עכשיו נוסעים בשתיקה.
צריכה ללמוד להגיד לא.
או כן.
ובעיקר להקשיב לעצמי.
