אנחנו נשואים שנתיים וחצי. שנינו בעלי תשובה, חזרנו בתשובה יחד.
לא מזמן נולדה לנו עוד ילדה (סך הכל 2).
אנחנו גרים בעיר שבה אני נולדתי, ההורים שלי והמשפחה גם גרים פה. ושל בעלי גרים במרחק נסיעה של 30 דקות בערך ברכב.
עם המשפחה של בעלי אנחנו מתראים פעם ב...
עם המשפחה שלי אנחנו מתראים יותר אבל לא פגישות יזומות (אני הולכת איתם לקניות, מקפיצים משהו, לוקחים משהו... בקיצור יותר על הדרך)
מאז תחילת הנישואין, מאוד היה קשה לבעלי הקרבה הזאת, הוא לא הבין למה לראות אותם הרבה, יותר מידי ביחד גרם לו להרבה מתח איתם. הוא גם אדם כעסן, יש לו התפרצויות והוא לא מתבייש ולכן קרו הרבה מקרים כאלה איתם. מה שהיום השאיר אחריו הרבההה מטען!
אז כמו שאמרתי, ילדתי לא מזמן. אנחנו הולכים בדרך מסוימת מבחינת השקפת החיים שלנו.
ההורים שלי שומרים שבת אבל אמא שלי לא לבושה בצורה צנועה, אבא שלי חובש כיפה, יש להם סמארטפונים, טלוויזיה בבית. בקיצור הכל באמצע כזה. אין ספק שהם התחזקו גם אחרי שאנחנו חזרנו בתשובה, התחילו לשים לב לעוד דברים אבל כן יש פערים ביננו.
הגענו לשלב שאנחנו שמים לב שצריך להתחזק יותר בחינוך הילדים, הם רואים הרבה את המשפחה שלי ולכן יש השפעה גדולה. כבר יצא מצב לא מזמן שגילינו שהבת שלי ראתה אצלם טלוויזיה בניגוד לרצוננו ומאחורי הגב, היא נוגעת בטלפונים שלהם (לא משנה כמה אני אומרת לאמא שלי היא לא מקשיבה לי). אני מבקשת שיתנו רק דברים כשרים למהדרין והם פשוט כאילו כל הזמן שוכחים. לא כל הכלים שיש להם בהם טבולים, ואפשר להמשיך...
אני באמת מנסה להתפשר במה שאפשר, ומה שהוא הרג ובל יעבור לא.
בעלי לקח את זה עוד יותר קשה, כמו שאמרתי הוא מהתחלה לא יכל עם הקרבה אליהם.
עכשיו הוא מאוד רוצה לעבור דירה לעיר אחרת ואומר שזה מה שיעשה לנו טוב מבחינת הכל.
אני באמת מבינה, אבל הוא לא יודע לתקשר. כל דבר באגרסיביות וכוחניות ואני כבר נהייתי חסרת סבלנות אז אני עונה לו בעצבים, לפעמים זורקת לו מילים "טיפש, חוצפן, מטומטם" ועוד תארים ותיאורים. לא יכולה יותר ממש.
ומה שבכלל היה הזוי?
ההורים שלי ביקשו מאיתנו משהו, בעלי היה אמור לעשות את זה, 4 חודשים שהם כל פעם שואלם אותי מתי הוא עושה את זה ותמיד יש תירוץ, באמת שלא התעצבנתי עליו אפילו, הערתי מידי פעם.
השבוע אבא שלי שוב פעם דיבר איתו וביקש, ואז למחרת הוא אמר לי שביום א' אם הוא עוד לא יעשה את זה אני אבוא לעשות בעצמי כי זה כבר המון זמן ואני לא רוצה שזה ידחה יותר.
אמרתי לו טוב, ובאמת בעלי לא עשה (ספציפית היה לו תירוץ טוב, היה חולה)
הבעיה היתה שכשבעלי חזר מהעבודה, ושמע את זה, הוא התעצבן, התקשר לאבא שלי ואמר לו שזה לא יפה שהוא עשה את זה בסוף כשהוא אמר שהוא יעשה, ושזו השתלטות והם משתלטים, שלמה הוא לא אמר לו, למה הוא לא בדק וביקש רשות לפני. (זה היה להעביר משהו למחסן שלנו)
ואני יושבת שם, בשוק, לא מאמינה שהוא מדבר ככה לאבא שלי. התעצבנתי מאודדדד. והוא טוען שאני מגנה עליהם ולא מוכנה להשתחרר מהם. כמה ימים שרבנו והוא עדיין בדעה הזאת ומחכה לסליחה שלי.
אני מרגישה בבעיה ענקיתתתתתתתתת
לא יודעת כבר מה לעשות.
תגובה נפלאה