שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

אם השם יודע מה נעשה. אז איפה הבחירה החופשית כאילו הוא יודע מה נעשה אז זה לא בחירה חופשית.

ואני מוסיפה אם הוא יודע מה נעשה אז כאילו למה הוא לא מזרז תעניינים...

קיצור ואמרתי תשובה בהמשך התכוונתי כאילו מה שאני חושבת אז אני יגיד בהמשך...

השם יודע מה נעשה אבל לא מתערב בהחלטה שלנו 

מה הבעיה עם זה?

איך זה שיש לנו בחירה חופשית אם אין מצב להפתיע אותו עם בחירה שונה ממה שהוא יודע

אבל שמעתי פעם תשובה על זה שדי יישבה את דעתי.

הרי קורה שאנחנו מכירים מישהו כל כך טוב ברמה שאנחנו יודעים איך הוא יגיב למשהו מסויים למרות שזאת הבחירה שלו...

אז כל שכן הקב"ה שיודע בדיוק מה התכונות של כל אחד, כל שכן שהוא צריך לדעת מה האדם יבחר.

זאת נראית לי תשובה די טובה

יש לנו בחירה חופשית.

אנחנו בוחרים מה לעשות הוא לא מתערב בהחלטות שלנו (אבל רואה אותם)

לא מבין למה זה אמור להוות קושי שהוא רואה את הבחירות שלנו תוך כדי שהוא פסיבי לגמרי בבחירות שלנו.

יש רק מקרים נדירים שבהם הוא מתערב בבחירה החופשית כמו מה שהיה עם פרעה, אבל זה יוצא דופן

הרי לכאורה אם יש למישהו אפשרות בחירה הוא יכול גם להפתיע את האחרים בבחירה שלו

בגלל שאין מצב להפתיע אותו, זה מרגיש לאנשים שאין באמת אפשרות לבחור 

צריך לצאת מנוקדת הנחה שכל התכונות ששייכות למציאות של בני אדם

לא רלוונטית אל השם.

ז"א ששאלה כזאת היא מלכתחילה לא רלוונטית כי זה לא שייך אליו.

אבל דיברה תורה בלשון בני אדם

אז בשורה תחתונה שום דבר לא מפתיע אותו כי הוא בכל המימדים, וכי אנחנו חלק ממנו לכן הידיעה שלו לגבי הבחירות שלנו היא מוחלטת.

כמו שמסביר הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פרק ב

אנשים מרגישים את מה שאתה אומר

כי מבינים את השם בהבנה מוגבלת

בדעתנו זה סותר אי אפשר להתכחש לזה

אני חושב שזה כן רלוונטי רק שאין לנו מספיק שכל להבין...

ידיעה זאת ידיעה.  איך אתה יודע משהו כשיש כמה אפשרויות מה יקרה והחלטת לא להתערב.

מה שאדם בוחר לעשות בהווה הוא מה שנבחר.

וזה לא סותר את העובדה שהשם ידע את הבחירה הזאת עוד לפני טריליון שנה.

הוא לא התערב בבחירה הזאת, זה נטו חופש הבחירה של האדם שהביאה את זה לפועל.

לא רלוונטי לייחס אליו תארים כמו הפתעה/כעס/שנאה כי הוא פשוט מושלם, מכל בחינה אפשרית.

כל התארים האלה מיוחסים לבני אדם כמונו שאנחנו חסרים, ורחוקים מהשלימות.

הביטויים בתורה הם נטו על מנת  להמחיש ולהבין מצבים מסוימים בתורה.(כי אין עוד דרך להעביר את המידע הזה לשכל של בן אדם כי מה לעשות - אנחנו מוגבלים)

 וזה לא שבאמת השם התאכזב כשהדור של נח היה על הפנים.

"ידיעה זאת ידיעה.  איך אתה יודע משהו כשיש כמה אפשרויות מה יקרה והחלטת לא להתערב"

אתה שוב חוזר למה שאמרתי לפני כן, לא שייך לעשות את ההשוואות האלו בין מה שאנחנו מכירים כי אנחנו לא דומים להשם בכלום בגלל זה ההשוואה הזאת לא רלוונטית מלכתחילה.

"הקב"ה מכיר אמתו ויודע אותה כמו שהיא ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כמו שאנו יודעין שאין אנו ודעתנו אחד אבל הבורא יתברך הוא ודעתו וחייו אחד"

"כל הנמצאים חוץ מן הבורא מצורה הראשונה עד יתוש קטן שיהיה בטבור הארץ הכל מכח אמתתו נמצאו ולפי שהוא יודע עצמו ומכיר גדולתו ותפארתו ואמתתו הוא יודע הכל ואין דבר נעלם ממנו"

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

כשיש משהו שעוד לא קרה ויש כמה אפשרויות מה יקרה

בשכל זה לא הגיוני שאפשר לדעת בוודאות מה יקרה לפרטי פרטים ואי אפשר להפתיע 

מתעקש לייחס לקב"ה תכונות אנושיות כגון הפתעה.

אתה מסוגל להפנים שזה לא שייך אליו?

"יודע הכל" על זה בדיוק השאלה..

ו"בעל הכוחות כולם" גם לא מתרץ את הבעיה

אלא אם כן תסביר (או תסבירי?) איזה כוח צריך כדי לדעת מה יקרה בדבר שעוד לא קרה והכל יכול לקרות. ואיך בכלל יכול להיות כוח כזה כשמשהו עוד לא קרה

אבל אם לא קשה לך... זה אחלה מה יותר טוב מזה

גם ככה ר' נחמן אמר שאי אפשר להשיג את זה בשכל אנושי

זאת לא תשובה לעצם השאלה, רק אומר שאין טעם לשאול.

לא ביקשתי לדעת כלום או להבין איך זה יכול להיות

רק להגיד שאנחנו מאמינים שזה אפשרי אבל לא מבינים איך.. 

שאלת איך זה סותר, עניתי לך.. ואין לך באמת תשובה על זה חוץ מאמונה שאצל הקב"ה זה אפשרי

מה ז"א "לא אוחז בידיעה של אלוהים"? 

ומשה כן ידע?

"מהו זה שביקש משה רבינו להשיג כשאמר "הראני נא את כבודך"?

- ביקש לידע אמיתת המצאו של הקדוש ברוך הוא, עד שיהיה ידוע בלבו כמו ידיעת אחד מן האנשים שראה פניו ונחקקה צורתו בלבו, שנמצא אותו האיש נפרד בדעתו משאר האנשים. כך ביקש משה רבינו להיות מציאות הקב"ה נפרדת בלבו משאר הנמצאים, עד שידע אמתת המצאו כאשר היא.

והשיבו ברוך הוא שאין כח בדעת האדם החי, שהוא מחובר מגוף ונפש, להשיג אמתת דבר זה על בוריו"

אין שום סתירה, כאמור רוב האנשים מדמים להשם תכונות אנושיות לכן מלכתחילה נכנסים למלכוד המטופש הזה (שמלכתחילה לא רלוונטי) כי להשם אין תכונות אנושיות בפעם ה101..

כמוני וכולנו - כל אדם חי. (כמו שציטטת)

גם אני מאמין בכל מה שכתבת, 

אבל זה רק אומר לנו "אל תשאל מלכתחילה כי גם ככה לא תבין"  אבל לא מסביר למה זה לא סותר..

אצלנו זה סותר, רק שאין מה לשאול כי גם ככה לא נבין את התשובה ועבודת ה' תהרס לנו עם הקושיות האלו

ז"א שהוא לא יצפה ממך לעשות דברים בלתי אפשריים

אם כתוב בתורה שיש בחירה חופשית

"הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים "

משמע שזה משהו שכן אפשר להבין ולהפנים מבלי להסתבך יותר מדיי.

בלב זה מתיישב איכשהו - כל עוד לא מתחילים לחקור.  מסכים איתך לגמרי

(מלכתחילה לא חלקתי עליך..)

רק באתי להגיד שהשאלה היא שאלה.. רק שהתשובה לא בהשגתנו

יש אנשים שזה ממש סבבה להם ולהפך איך רואים את זה בתור השם יודע על כל מה שאני עושה איזה כבוד וכו...

ועל פרעה זה זה משהו אחר...

אבל התשובה שסיפקה אותך עוד יותר לא מובנת לי...

כי אם מדברים על ציר זמן, זה רומז שמה שאני אבחר בעתיד כבר קרה?  (או שלא הבנתי)

תכלס לא יודע אם יש טעם לדון בזה, זאת כנראה שאלה שבכל מקרה לא נבין את התשובה שלה

מי זה הרב שאומר את השורה האחרונה? ואיך הוא מסביר?

הרי יש מאמרים מפורשים שמוכיחים שהוא כן יודע:

אברהם אבינו רואה ברוח הקודש שעם ישראל יעבוד ע"ז בדן - רש"י "וירדוף עד דן" (בראשית יד יד)

הקב"ה מודיע למשה רבינו כבר מהתחלה שפרעה לא ירצה לשלוח את ישראל,

מודיע לו שאהרון אחיו ישמח לשמוע שמשה ינהיג את ישראל ולא הוא

שעם ישראל יצא לעוד גלויות.  

כי אם הוא יודע מה נעשה אז הוא כביכול כן ''מתערב'' בהחלטה שלנו כי עובדה שהוא יודע מה נעשה...

עניתי באריכות כאן

הרמב"ם התייחס לזה בהלכות תשובה פרק ה' הלכה ה', אני מתאר לעצמי שיש תשובות מעמיקות בקבלה / חסידות

בקיצור נמרץ היגיון זה בסך־הכל מה שנראה לנו אינטואיטיבי או שנובע מאקסיומות שנראות לנו אינטואיטיביות, ה' נתן לנו את ההיגיון הזה על־מנת שנוכל לפועל בעולם הגשמי שמבוסס עליו

באשר לדברים רוחניים, אין הם כפופים להיגיון כשם שאינם כפופים לכוח המשיכה או לחוק שימור החומר הרי מן־הסתם חוק שימור החומר בהגדרתו מתייחס לחומר (או לאנרגיה) ולא לרוח

לכן אין מה להיבהל אם סוגיה רוחנית שידועה כ"בעייתית" לא מסתדרת לפי כללי ההיגיון הגשמי, אחרי־הכל מדובר פה על דרכי ההנהגה של ה'.

לחילופין יש גם תירוצים נוספים, הנה הראב"ד:

"אם [...] היינו אומרים שידיעתו היא גזירתו והיתה לנו השאלה קשה מאד ועכשיו שהבורא הסיר זו הממשלה מידו ומסרה ביד האדם עצמו, אין ידיעתו גזירה אבל היא כידיעת האצטגנינים שיודעים מכח אחר מה יהיו דרכיו של זה.

והדבר ידוע שכל מקרה האדם קטן וגדול מסרו הבורא בכח המזלות,

אלא שנתן בו השכל להיותו מחזיקו לצאת מתחת המזל והוא הכח הנתון באדם להיותו טוב או רע.

והבורא יודע כח המזל ורגעיו אם יש כח בשכל להוציאו לזה מידו אם לא וזו הידיעה אינה גזירה, וכל זה איננו שוה."

על־פניו זה נראה דחוק, כי ההסברים שהיו רווחים בימי הראשונים פחות פופולריים בימינו (לאו דווקא עקב אי־נכונותם), אבל למעשה זאת תשובה לא רעה בכלל.

מה הפשט "לדעת את העתיד"?

לגלגל את הסרט קדימה ולראות מה יהיה לפני שהיה? הרי לפני שהיה, למעשה אינו קיים כלל וכלל. הבחירה שבחרנו לא קיימת עד שלא בחרנו אותה. כשם שלא ניתן לאמוד או לתאר משהו שלא קיים, אין משמעות לידיעה אותו במהותו.

סוג הידיעה שמתאר הראב"ד, היא היכולת לחזות את מה שעדיין לא היה, כמו שאסטרולוג יכול, על־סמך הבנת הכוכבים - כלומר המציאות בעבר ובהווה, לחזות מה יקרה בעתיד, מבלי שהעתיד יהיה קיים.

אם אני זורק כדור בכוח x בזווית y, מחשב בדיוק את החיכוך עם האוויר ואת עצמת הרוח וכוח הכבידה והשפעות מגנטיות אנ'ערף, האם אני יודע היכן הוא ינחת? התשובה היא כן, למעשה אני יכול לחזות באופן מושלם, זאת מבלי לדעת את רגע הנחיתה בעצמותו - שהרי הוא לא קיים.

על זאת הדרך, אם נבחן כל אטום ותת־אטום ואת כל הגורמים בעלי ההשפעה בעולם כולל אנרגיה אפלה או מה שזה לא יהיה ונחשב ביחד את כל המידע שיש על הכל, האם למעשה נוכל לדעת מה יקרה בעוד שנייה? אם כן אז תיאורטית אפשר גם ללכת מיליון שנה קדימה. לכן גם מבלי להכניס למשוואה את ידיעת ה' אפשר להגיע למסקנה של עולם דטרמיניסטי.

אז האם ה' יכול לחזות את העתיד באופן מושלם? כן, ועדיין הוא נותן מקום לבחירה החופשית לחרוג מן המערכת ולא להיות תלויה בה.

אז כמו שאומר הראב"ד "ואע''פ שאין תשובה נצחת על זה טוב הוא לסמוך לו קצת תשובה.", ושוב אמנם זאת תשובה לא רעה בכלל אבל בכל־אופן התשובה האמיתית היא שזה שמשהו לא מסתדר לנו בראש לא מפריך אותו.

עריכה: קצת ניסוח והרחבה

אז הדוגמא שאתה מביא שונה לגמרי מהשאלה

מה זה מעל הזמן? הרי עוד לא בחרנו

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

השם לא מוגבל תחת חוקי הזמן

כי הזמן קיים רק היכן שיש חומר

לכן זה לא רלוונטי אליו

ולכן הוא יודע מה תהיה הבחירה שלנו אבל לא מתערב בה

אז מה זה משנה אם הוא מוגבל בזמן או לא..

אני בטוח שאמורה להיות סיבה אחרת איך הוא יודע - בלי הקטע של ציר זמן

האם למעשה "ברגע האמת" יש לך אפשרות לבחור בין א' לב'?

אם כן אז ברגע שתבחר אתה מקיים את א' ופוסל את ב'

ergo כל מי שהימר על ב' הפסיד את הכסף שלו

אם אני אומר לך שבקופסה יש כדור צהוב, אז או שיש שם כדור צהוב, ועובדה זאת שרירה וקיימת ובלתי ניתנת לשינוי, או שהתבדיתי

וזה לא כזה משנה אם הידיעה שלי משפיעה על צבע הכדור, או שצבע הכדור משפיע על הידיעה שלי, במקרה שבו אני יודע את צבע הכדור הרי שיש לו צבע אחד ויחיד, ואם יש לו צבע אחר אז אני לא יודע מה הצבע שלו

אם הידיעה של ה' מושפעת ממה שאבחר בעתיד, למעשה היות וידיעת ה' את העתיד קיימת ברגע זה ממש, הרי שהעתיד עצמו קיים ברגע זה ממש, והבחירה שאבחר כבר קיימת (איך משהו שלא קיים יכול להשפיע?), אז אם היא קיימת כפי שהיא מה יש להתאמץ לבחור אותה שוב? למעשה זה אומר שכל הבחירות שנבחרו, אם נבחרו, נבחרו עוד בטרם נברא העולם, אם כן אין לנו מה לעשות בהווה חוץ מלבצע את מה שבחרנו כבר

עכשיו האמת אם לחשוב על זה, זה לא בלתי־אפשרי להמשיך את קו המחשבה, זה לא שולל את שכר ועונש, זה לא שולל את התשובה כי אפשר שבחרנו גם לחטוא וגם לחזור בתשובה, ופשוט בבוא הזמן הבחירות ה"על־זמניות" (או "טרום־זמניות") אט־אט יוצאות לפועל, כאילו החיים שלנו היו "מגולגלים" בסרט פילם קטן ולאורך הזמן הולכים ו"נפתחים" - חלק מהתמונות הקב"ה "צייר", חלק אנחנו ציירנו (בהמשך למה שכתבה נעה ונדה), אבל זה מה שנקרא רחוק מאוד...

מטריד אותי שעדיין לא מצאתי בעיה מהותית בזה, "זרו רשעים מרחם, תעו מבטן דברי כזב", או "וקם העם הזה", "והשיב לב אבות על בנים", "זאת היא התשובה שהיא מוכרחת לבוא ושסופה לבוא", הדבר היחיד שמציק לי זה שהרעיון הזה מייתר את הצורך בהתאמצות בהווה, כי ממילא בחרת כמה תתאמץ, אז אם "עלית על השיטה", הרסת את השיטה? כמובן יכול להיות שאדם יאמין שהכל "מכתוב" ועדיין ישתדל להיות צדיק אבל... כל המחשבה הזאת רחוקה ביותר.

לא קראתי את שאר התשובות אז אולי אני אומר משהו שכבר אמרו...

בעיקרון יש משל שעונה על זה, כתבתי אותו כאן כבר כמה וכמה פעמים:

X בנה מכונת זמן והגיע לעתיד. להפתעתו, הוא גילה שY נבחר לראשות העיר. כשחזר להווה הוא שמר את הגילוי בליבו, ואכן Y נבחר. האם עצם הידיעה של X שY יבחר שללה את זכות הבחירה של המצביעים?

עכשיו יש עוד שאלה שמסבכת את העניינים: כשמישהו נפגע ממישהו אחר ל"ע, בד"כ אומרים לו שהכל משמיים והוא רק שליח של ה'... מכירה? אבל מה, הפוגע לא בוחר מה לעשות? ה' מחליט לו?

חשבתי הרבה על תשובה לשאלה ושום דבר לא סיפק אותי, עד שחשבתי על משהו שמתבסס על מה שלמדתי בספר "בסוד התפילה" של הרב ראובן פיירמן. חשוב לי להדגיש שהתשובה היא לענ"ד בלבד, ואם מישהו לא מסכים עם הנאמר (עם המסקנות ולא עם הנחות היסוד, כי הן מוכחות ומבוססות בספר שהזכרתי ומובאות ע"י גדולי הרבנים כמו הרמב"ם, המהר"ל והראי"ה קוק) - הוא מוזמן לחלוק עלי. המטרה שלי היא רק בירור האמת.

התשובה לענ"ד היא שאנחנו צריכים להבין שאנחנו לא בובות על חוטים בידיים של ה' כי אנחנו פשוט לא נפרדים מה'. אנחנו "חלק אלוק ממעל" כפשוטו, וה' מוביל את המהלך העולמי באמצעותנו. הבחירות שלנו הן חלק מהתכנון האלוקי מהסיבה הפשוטה שאנחנו חלק ממנו. ה' הוא כמובן לא "רק" אנחנו, הוא אינסופי, וההשגחה העליונה היא שמסדרת את כל מה שלא תלוי בנו ובבחירות שלנו (כמו אסונות טבע).

אני חשבתי על זה שהעולם לפעמים כואב ככ

והכל בהרגשת חוסר כזאת.. ואלול כאן כדי שאנחנו נתקן את זה

גם כפרטיים וגם כעם

אם נתקן את עצמינו יותר ונאהב אחד תשני אז הגאולה תתקרב יותר

והעולם יהיה שלם

וזהו הלוואי שתגיע הגאולהה

*כתבתי משו יותר יפה, ונמחק לי לפני שהספקתי לשלוח

אז שיחזרתי חלק(:

השיעורים שלו מלאי חיות ושמחה בעבודת השם

וגם יש כנס בכל לבבך, שאמור להיות בז' תמוז בירושלים. זה כנס על עבודת השם והתחדשות בה. חפש, אולי שם נמצא האוצר שלך.

יש באדם גוף ונשמה, הגוף שואף למטה והנשמה שואפת למעלה, האמת שלנו היא הלמעלה, הקרבה לה'...

לאנשים לוקח זמן להתקרב, מתחזקים בשבת, כשרות, צניעות, לאט לאט, כל אחד בקצב שלו, נופלים וקמים...

כן, זה מוזר, לפעמים גם מרתיע לראות מישהי עם מעט בגדים ששרה שה' תמיד אוהב אותה... אבל הבעיה היא לא המעשה-היא מתקרבת, הבעיה היא שאנחנו רואים את זה-אם מישהו פרטי נופל וקם אף אחד לא יודע מזה, אם הוא משתף את זה ברשתות והכל-כולם רואים את זה וכל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה...

אדם שיצא מהארון ועדיין שר שירים של חיבור להשי"ת בעצם מדבר את הקושי שלו, זה הכי לגיטימי שיהיה קושי כזה, זה גם מוזר שהוא משתף את זה עם כל העולם אבל זה כבר עניין שלו...🤷

בנוסף, יש אנשים שאומרים שהאינטרנט כולו רע, יכול להיות (זו דעתי האישית, כן, אבל....) שהקב"ה מנסה להראות להם שבכל דבר שהוא יצר יש טוב, גם במה שנראה הכי טמא....

בקיצור, לדעתי זו התחזקות אמיתית שבע"ה תקרב את המשיח..... 

מסף ריגוש שעולה כל הזמן

מחפשים חוויות משמעותיות יותר

לדת יש משמעות בשפע

וכשזה מגיע בפאן בלי כפייה

זה מתאים בול לאנשים שצמאים לריגושים למשמעות 

סקר חדש: התעוררות זהותית, יותר מאשר דתית - כתבות - משב - מה שיהודי בישראל

קצת באסוש כי הייתי מאוד עייף ובקושי הצלחתי לצאת מהמיטה.

קצת נחמד כי כן בסוף גררתי את עצמי ללמוד קצת, ועשיתי פיקניק חביב.

אוכל בלי פרופורציות, שינה בשעות לא חוקיות, יותר מדי קינוחים, שיחות משפחתיות שנמשכות לנצח, ותחושת של איך כבר מוצאי חג עכשיו?

דב סרטים

לצערי...
 

יצאתי עם החלטה שאת שאר חגי השבועות אני עושה בביתי / בית הורי...

היתה חסרה לי יותר אווירה של חג.

ולא, זה לא שלא טוב שם.

אני מאד מאד אוהבת להיות שם.

רק פשוט, היה קצת חוסר מזל השנה, וכל האחים שלו היו במקומות אחרים, אז היינו לבד, עם עוד שני אורחים שאינם מהמשפחה.

אני רגילה למשפחה גדולה, רועשת עם מלא גיסות וילדים, וזה היה דיי כיבוי אורות בשבילי...

עבר טוב ב"ה, וזה ככה מאז שהפסקתי להישאר ער בלילה.

במקום חג שסובב שינה לפני כדי להתכונן, שינה אחרי כדי להתאושש, ונימנומים בשיעורים שרירותיים שמהם אני לא זוכר כלום - אני פשוט מתנהג כמו בשבת רגילה. ככה השעות שלי מסודרות, התפילות שלי נראות כמו שצריך, וגם כשאני לומד אז זה אמיתי וערני.

התכתבות מקצועית לא אמורה לגלוש לשום דבר אם לא מערבים רגשות בכלל.
לא נימה של צחוק ולא אימוגים למיניהם...

אם הצד השני קצת נסחף, פשוט לא לזרום לכיוון שלו,

לענות יפה על אותו עניין ולסיים אותו, בלי לפתח נושא חדש, אפילו שהוא מאד מעניין.

כי זה לא "נחמדות" זה היסחפות.

(מי שנסחף זה הגבולות שלנו - למקום שלא חשבנו שהם יגיעו...)

"אם לא מערבים רגשות בכלל"

בסוף יש לי רגשות, אני לא מערבת אותם, הם כבר מעורבים בעצמם.

ואני חושבת שגם לבני אדם אחרים יש רגשות חיוביים אחד כלפי השני שהם לא דווקא רומנטיים.

השאלה מה נכון לבטא ועד כמה?

כי אם לדוגמא אני מחזירה פידבק למישהו "וואו, עבודה מעולה!"

יש פה רגש, של התפעלות/של שמחה על זה שהוא בצוות שלי/ של הקלה שהוא כבר עשה את זה מצויין

אבל אין פה נימה של צחוק ולא אימוג'ים ולא קלילות, ולא שיחות נפש.. אז לפי מה את קובעת מה מתאים ומה לא? 

בניסוח מאופק יותר,
תלוי לפי הרמה שאת נמצאת בה...

את המשפט שנתת כדוגמה הייתי משנה ומורידה את ה"וואו" והסימן קריאה.

"עבודה מעולה", ואפשר לנסח "עבודה טובה מאד"

זה מעביר את אותו מסר, ללא רגש אישי.

אני יכול לצחוק קצת עם לקוחות בנות בטלפון או לשים סמיילי במייל כדי לשדר שאני נותן שירות חמוד אנושי וחביב.

אבל לא מדבר איתן על שום דבר שקשור לחיים אישיים או דברים אישיים בשום צורה. נותן שירות נטו.

ובכללי משדר אווירה של ביזנס עסקים וכסף. באמת מעניין אותי הביזנס, אז איני צריך לזייף.

אם זאת לקוחה קבועה אני יותר נחמד איתה אבל זה יותר קטע של שימור לקוחות ורמת שירות.

לשמור על מרחק מסויים

זה לא סתם כי בא לה

אז הייתי רוצה ליישם את העיקרון הזה גם בדברים שאין בהם הלכה מפורשת (או שיש ואני לא יודעת)

לא רואה בעיה בנחמדות/ נימה אישית/ הומור בהתכתבות מקצועית

אני חושבת ששיח (גם כזה שכתוב) צריך להיות אנושי ונעים

בלי קשר למין הגורם איתו אני מתכתבת

הגבולות נמצאים בכוונה במטרת הקשר

אם כוונת הקשר מקצועית

היא תשאר כזו גם אם ההתכתבות תהיה יותר אישית/ יומיומית 

קשר ממושך, רווי בנימות אישיות והומור, גם אם מטרתו היתה אמורה להיות מקצועית, עלול למצוא את עצמו במקום אחר לגמרי מההתחלה...

מישהו/ מישהי מסיטים אותו לשם

אולי יש אנשים חסרי מודעות

שלא שמים לב למה שהם עושים

(לי יש קשרים כאלה של הרבה שנים

מקצועיים שמשלבים קשר אישי חברי

זה אף פעם לא הלך למקום אחר

לא מצידי

ולא מהצד השני)