מעתיקה קודם קטע מרגש שאמר נתן שרנסקי (ראיתי בשם סיוון רהב מאיר)
"כשאני גדלתי באוקראינה, בדונייצק, היו שם המון אומות ולאומים. היו אנשים שהיה כתוב בתעודת שלהם 'רוסי', 'אוקראיני', 'גרוזיני', 'קוזאקי'. זה לא היה כל כך חשוב, לא היה הבדל גדול, אבל דבר אחד היה חשוב – אם היה כתוב 'יהודי', זה היה כאילו יש לך איזו מחלה.
לא ידענו כלום על יהדות, לא היה שום דבר משמעותי בזהות היהודית שלנו חוץ מאנטישמיות ושנאה כלפינו. לכן אף אחד לא השתדל להחליף בתעודת הזהות שלו את המילה 'רוסי' במילה 'אוקראיני', למשל, כדי להתקבל לאוניברסיטה, כי זה לא משנה, אבל אם היה כתוב 'יהודי' והיית מצליח לשנות את זה – כמובן שהסיכוי שלך להתקבל יותר גדול.
נזכרתי בזה השבוע כשראיתי אלפי אנשים עומדים בגבולות, מנסים להימלט מהטרגדיה באוקראינה. הם עומדים שם יומם ולילה, ויש מילה אחת שיכולה לעזור להם לצאת משם: 'יהודי'. אם אתה יהודי – יש בחוץ יהודים שדואגים לך, יש מישהו בצד השני של הגבול שמחפש אותך, הסיכוי שלך לצאת הוא גדול. העולם התהפך. כשהייתי ילד, 'יהודי' הייתה מילה יוצאת דופן לרעה, אף אחד לא קינא בנו, והיום בגבול אוקראינה יהודי היא מילה יוצאת דופן לטובה, היא מתארת אנשים שיש להם לאן ללכת ויש עם שלם, שהוא המשפחה שלהם, שמחכה להם בחוץ"
גם אבא שלי גדל ברוסיה, ולא התקבל לאוניבסיטה רק בגלל שהוא יהודי.
אבל דווקא זה גרם לו להתחיל לחשוב מה זה בעצם אומר שהוא יהודי, ואחרי תקופה של בירור וחיפושים הקב"ה הוביל אותו ללימוד תורה ומשם לארץ.
אז תודה ה' על האנטישמיות ששמרה על עם ישראל בגלות, והובילה את אבא שלי חזרה ליהדות.
ותודה גדולה ה' שאנחנו כבר בארץ, והיהדות פורחת בלי שנצטרך אנטישמיות שתדחוף אותנו להבין למה אנחנו יהודים.
ותודה על זה שהיום כל יהודי יודע שהוא חלק ממשפחה גדולה שדואגת לו, שלכל יהודי יש פה מקום בארץ ישראל, ושאנחנו יכולים להתגאות ולשמוח בזכות להיות יהודים ובנים לקב"ה.
ותודה גדולה לכל אחת ואחת שכתבה פה בשרשור.
עכשיו ישבתי להודות לקב"ה בפה, עברתי על כל התגובות ומעלה אחת מארלי את הדברים שמתאימים גם לי, והיו כל כך הרבה. תודה על כל אחת שהוסיפה את התודות המיוחדות שלה.