בכיתה אחת קטנה
יש ילדה אחת לבד
אל תקראו לה מסכנה
היא מבינה יותר לאט
דברים קלים, לה זה קשה
לא, היא לא מצליחה הרבה
אבל אתם, אתם לא רואים ש
העולם הפנימי שלה מלא!
היא מוותרת בקלות
ומסתכלת גם על דברים קטנים
יש בה עדינות
החלומות שלה גדולים
……………
היא לא מלכת הכיתה
ולא, גם לא מלכת היופי
לפעמים מרוב שהיא לבד כבר
לא רואים לה את האופי
היא מבינה יותר לאט
דברים קלים, לה זה קשה
לא, היא לא מצליחה הרבה
אבל אתם, אתם לא רואים ש
העולם הפנימי שלה מלא
היא מציירת מהמם
ומתבוננת על כל האחרים
החיוך שלה מדהים
אבל בקושי יש כאלה שיודעים
כי
היא לא מלכת הכיתה
ולא, גם לא מלכת היופי
ולפעמים מרוב שהיא לבד כבר
לא רואים לה את האופי
לעצמה היא מספרת
לא אכפת לי מה חושבים
אבל בלילה זה עולה,
תשאלו את הכוכבים...
מילה אחת שהוא, אחד, זרק בהפסקה
וכאילו לא מספיק, כולם צחקו במקהלה
ואחר כך כשבחרו קבוצות, רק היא לא נבחרה
ואפילו המורה לא שמה לב מה היא עושה
איך החברים מהכיתה, גם כן 'חברים'
ביחד הם כולם נגדה. אותה לא אוהבים
חבל. חבל. חבל שהם לא יודעים
גם היא כבר מאמינה להם, למה שהם אומרים
לא יודעת למה היא שווה?
איפה הוא, כל הטוב שאז היה
בעצמה היא בעצמה עוד לא מאמינה
בלי קול, ללא מילים, יש פה זעקה...
האם מישהו ישמע?



