י"א אייר 17:25
מה שלומך?

כל ישראל ערבים זה לזה!

י"א אייר 17:58

רק תוהה לעצמי על עצמי איך אפשר להרגיש כל כך הרבה ולא להצליח לכתוב מילה 

י"א אייר 18:01
מבינה..
זה מבאס אותך?

כל ישראל ערבים זה לזה!

י"ב אייר 00:08

אולי. לא יודעת מה אני מרגישה לגבי זה. זה קצת מוזר לי.

י"ב אייר 00:10

כל ישראל ערבים זה לזה!

י"א אייר 22:48
ולתהייתך,
האמת שזו שאלה שאני שואלת את עצמי המון, אולי מקורה באיזה חסם רגשי. הרי לפחות אצלי, לכתיבה יש גם מימד של ריפוי והשלמה.

ויתכן שזה עניין טכני יותר של דיוק המילים. של דיוק הרגש. לעיתים ההיצמדות למאפיינים של כתיבת שיר ספרותי וקצת יותר אסתטי מאפשרים לנו להביא את הדברים בדיעבד.

אני אסביר, לפעמים אני מתקשה לכתוב ולהביא את עצמי לידי ביטוי, אפילו בשירים שאין בהם מבנה קבוע/חריזה/משקל/מצלול ושאר דברים שלא תמיד קיימים/הכרחיים בשירה היום.
וכשאני כן מנסה לעשות אתגר כתיבה או לעבוד על שיר יותר מדויק הרגשות והדברים אותם לא הצלחתי לכתוב מוצאים את מקומם דווקא בכתיבה מהסוג. (ועת הדרך משפרים אותה)

אכלתי תראש
בכל אופן בהצלחה, תעדכני ושתפי כאן לכשתשוררי (:

 

~גַּם הַיָּם נָסוֹג~ 

י"ב אייר 00:07

לדיפרסיה והמלנכוליה של האמן יש יחס ישיר לרמת האומנות שלו

 

אולי זה באמת חסר כשלהו.

אני גם לא מצליחה לכתוב ולהיצמד למבנה ספרותי- כלום. לא שורה לא בית. 

 

"לכשתשוררי" מילה יפה!

י"ב אייר 15:36

לדעתי, לא רק שיש אמנים מיוסרים שכותבים רע,

בחינה של המשוררים הגדולים שלנו מראה שיש להם כתיבה אדירה

גם בלי שום צורך להתייסר. יורם טהרלב כדוגמא.

 

אגב, אני קורא עכשיו "איך לכתוב פזמון". ספר שנמצא באפליקציית עברית. מעניין.

כמו בכל אומנות, גם בשירה יש עקרונות ואסטרטגיות שמעניקות לשירה מקצועיות.

כנראה שהכתיבה הטובה ביותר תהיה זו הזורמת ולא זו המכנית, אבל היכרות עם מרכיבים

קבועים שכבר נחלו הצלחה בעבר עוזרת לחדד את האינטואיציות. כותב הספר גם מדגיש את זה.

י"ב אייר 00:44

אכן קורה לפעמים... כשזה דוחק מאוד המילים פשוט מתפרצות, אם רק מאפשרים להם.

לקח לי הרבה זמן להבין שאני יכול לכתוב גם רק לעצמי, את הרגשות שלי, בלי שאשתף אחרי זה אף אחד אחר. ואפשר לכתוב שם כל מה שרוצים, גם את הדברים שהכי מפחידים אותנו. אני לא יודע אם זה מה שתוקע אותך, אבל אולי.

ולפעמים גם יש יובש... ומחכים לעונת הגשמים.