1) טבעי - נראה לי שזה משהו שקיים בכל הבתים וקודם כל לא להלחץ, יש מריבות וזה קורה

2) אולי מתוך שעמום? למצוא להם עיסוקים יותר מענינים -כמו נגיד אפיה או טיול לפארק? להכין כדורי שוקולד? לקנות דפי יצירה או מדבקות? פאזלים?  אולי לשנות את הסדר של החדר משחקים שיגרה אותם יותר לשחק? להזמין חברים? (ובעיקר לשים דגש על המשועממים/המציקים העיקריים - לפעמים יש ילדים שהם יותר מציקים מכולם)

ברור שלא תמיד יש כח להשקיע אבל לפעמים פתירת השעמום פותר את המריבות, אפילו ברוב הפעמים אם לא בכל הפעמים...

3) להחמיא ולהרגיל אותם לבקש סליחה אחד מהשני, מאמץ אבל בסוף משתלם והם מתרגלים

4) יום אחד הם יגדלו ויפרחו לך מהקן ויפסיקו לריב, אל תדאגי הם ילדים  

סליחה שמנצלשת

לא שאני באה לייאש אותך או משהו, וכל משפחה זה דינמיקה אחרת

אבל כך היה אצל הוריי כשהיינו ילדים,

ותמיד אמרו שיגדלו ויהיו החברים הכי טובים

אבל זה לא היה ככה, ועד היום כשחלקם נשואים, תמיד יש איבה וקנאה מאד גדולה

זה די מעסיק אותי...

איך גורמים אחרת? רואה את המשפחה של בעלי וזה שונה לגמרי

כשההורים מדי משתלטים ולא נותנים לילדים עצמאות לפתור בעיות לבד?

יש גם אחים עם "שלום קר" - כמו אצלנו.....

למרות שהם לא היו נוכחים מאד בחיים

עבדו ועובדים מאד קשה. די גידלנו את עצמו

כנראה שזה תמהיל של מספר דברים...

יותר העניין שלאף אחד לא אכפת מהשני.

עם האחים שלהם?

בעיניי, זה בעיקר דוגמא אישית

אם את תראי לילדים שאת מבליגה ותסבירי להם שבשביל אחים שווה לוותר ולהבליג

ועם אחים אף פעם לא מנתקים קשר

הכניסו לי את זה בעצמות

אמא שלי בעיקר גדלה בלי קשר כל כך עם האחים (חלקם)

בעיקר בשל מרחק דמוגרפי

הם הרבה היו מסוכסכים

אני נמנעת מלהיכנס לפינות כאלו מאד מאד, ומבליגה המון. 

לא רוצה שהילדים שלי יגדלו ככה!

מה עושים? 

להסביר בסיטואציות מסובכות עם האחים, אתם רואים ילדים? עם אחים לא רבים, קשה לי מאוד אבל אני מבליגה למען השלום

אין לנו כלי מחזיק ברכה, אלא השלום (מקווה שמדייקת)

כל הזמן להסביר שמי שיהיה לידם לעת צרה זה רק משפחה, חברים באים והולכים.

להראות שאת עוזרת לאח/אחות אפילו שקשה לך, ולהגיד להם את זה. שבשביל אחים מתאמצים,

הילדים לא קוראים מחשבות

מדי פעם, אבל הלוואי שהיה כל שבת.

יש לנו "קופסת עין טובה", ובה הם מניחים פתקים, או במשך השבוע או באופן מרוכז לפני שבת. כל אחד ואחת כותבים דברים טובים על כל אחד ואחת מהמשפחה. "כל הכבוד ל...על ש..." "תודה ל...ש..." וכו.

זה מאוד משמח אותם ועושה אווירה טובה.

יושבת איתם כמה דקות והם אומרים לי מה לכתוב. או שאומרים לאחת הבנות שיודעות

לא צריך לעשות טקסים 

פשוט תלמדי אותם לראות את הטוב בחיי היומיום, וממילא הם ילמדו לראות את הטוב באחים שלהם.

לדוג': תראה איזה אישה טובה, היא עצרה את המעלית כדי שאוכל להיכנס

תראי איזה אישה טובה, היא עוצרת לנו את הרכב שלה בכדי שנוכל לעבור את הכביש וכו'

שלא מחזיק מעמד עם טקסים, אני עושה פעם אחת, פעמיים וזהו...

אח"כ שוכחת

יותר נוח לי לשלב את זה בחיים עצמם, וגם תוך כדי לחזק את ראיית הטוב לילדים בכללי

כלפי עצמך קודם כל

כלפי בעלך

וכלפי הילדים.

כותבת לך מנסיון (כרגע לא מול ילדים כי יש לי תינוק קטן אלא מול עצמי ואנשים קרובים במיוחד בעלי) - חייתי בבית ביקורתי, אני ביקורתית ועושה הרבה עבודת המידות בשנים האחרונות ועכשיו כמובן בזוגיות ובמשפחה.

ויכולה להגיד לך - יש שכל לעמל,  יש אפילו פירות מתוקים מאד! ויש יגעת ומצאת תאמין.

כתבת גם לגבי חוסר פרגון  - אז לפרגן. לפרגן. לפרגן. כל הזמן, על כל דבר ועם כל אחד.

לדוגמא, להחמיא לחברות בעבודה על הבגדים, על דברים שעשו. על כל שטיפת כלים שהבעל או הילדים עושים לפרגן מכל הלב... יש הרבה דברים וזה עובד!

אכן עבודה קשה,

ומודה - עוד אין לי נסיון מול ילדים, ואני באמת מפחדת מזה האם באמת הצלחתי להשתנות עכשיו שהסביבה עוד לא מאתגרת כמו ילדים?

נמשיך לעבוד ולהתפלל... ונקווה לטוב

(וביקורת תמיד יש - כל מקום שאני מגיעה אני רואה את כלללל הדברים, פשוט לומדים לשתוק ולא להגיד, לומדים להפנות את המבט ולחפש את הטוב וגם לא תמיד מצליחים ולומדים לפעם הבאה..)

אני חושבת שכדאי לפנות להדרכת הורים ובמקביל לאבחון. נשמע שהיא לא עושה את זה מ"רוע", ויכול להיות שזה יושב על קושי ממשי כלשהו.

לא מכירה מקרוב את התחום הזה, אבל נראה לי שהכתובת הראשונה לאבחון היא רופא הילדים, בתנאי שהוא מבין וקשוב.

בהצלחה, יקרה❤️

מצד אחד לשדר לה שאת שם בשבילה , מוכנה לעזור לה. לבדוק שהיא מקבלת מספיק הפתעות , חטיפים.

מצד שני כן להציב גבולות. שכן תהיה תוצאה כלשהי למעשה. האחריות עדיין צריכה להישאר עליה.

לבדוק מה קורה במעגל חברתי שלה. לפעמים ילדים גונבים כדי להרגיש גבר-גבר או חסר להם ריגוש או מישהו יותר חזק ( חברה חזקה) מכריח אותם.

גם אבא צריך להיות חלק מהתהליך. אמא לא יכולה להיות במצב הזה לבד. רק שתחליטו על קו אחיד לפני השיחה עם ילדה

חשוב לדעת שזה יכול להיות משהו פסיכולוגי קל מאד,

ראיתי מקרים כאלה, וכרגע הדבר שצריך להיות הכי חשוב לך כאמא, זה שהיא לא תתייג את עצמה כילדה רעה או עבריינית חס ושלום.

אל תשדרי לחץ ותטפלי בכלים מקצועיים ועניינים ועם המון המון אהבה כלפיה.

ולא נעים כשהילד שלך נכשל במשהו כזה.

אבל כדאי ממש לברר את שורש העניין. מה מהות הגניבה? מה עומד מאחורי זה. לבדוק אם זו לא דרך למרוד/ להשיג תשומת לב שהיא צריכה אותה. או שאולי בכלל היא בבעיה אחרת וזו זעקה לעזרה. ללכת לטיפול מתאים. ממליצה ללכת לטיפול מחוץ למסגרת ביה"ס בינתיים, כדי שלא יתייגו אותה. אם יעלה בטיפול משהו שחשוב לידע את ביה"ס אז לשתף.

כמובן כל זה אם זה אכן לא פעם ראשונה. 

היינו בוויט פול בבית שמש ונהננו מאד

יש גם בפתח תקווה.

יש את ירכא

ומג'יק קאס בדיסיטי

כל הנ"ל מקורים ומקומות ממוזגים שזה בעיניי הפלוס הכי גדול שיש....

דרך ויזה, ישראכרט, רמי לוי, ארגוני עובדים, חבר, הצדעה...

יכול לחתוך עלויות בחצי.

בריכה?

אולי לחפש שוברים בבהצדעה או הסתדרות המורים וכאלה לבאולינג/אייג'אמפ?

הן היו כבר בפאנקי מנקי אז מתחם שעשועים כבר היה...

חשבתי על מרכז מבקרים אבל לא מצאתי באיזור הזה

אם כי תלוי איך הקבוצה. זה בעיקר הרצאה ואז סיור קטן במוזיאון, אז השאלה כמה הם סבלניים. (אפשר לנסוע ברכבת הקלה מקריית אריה).

וגם אולי מוזיאון של אחת המחתרות. יש בהרצליה נדמה לי, ובתל אביב
 

וכיתה ד אולי הגן החי בפ''ת?

בכיתה ה או ו וזה היה מעניין ומחכים

נכון זה לא היה כיף חיים כמו לונפארק או בריכה

אבל לפעמים טוב לפתוח את הראש לדברים קצת מעבר

רכבת כבדה או קלה. העלות פרוטות והנסיעה עצמה היא חוויה. אפשר לשלב עם ים או משהו דומה.

ראיתי בפורום פעם שיש אוטובוס קומותיים. אבל לא זוכרת איפה.

עכשיו את פארק ידידיה ברבבה.

אפשר ללכת לבריכות.

פחות אטרקציה ללכת לשם

פארק הצנירים בקדומים

יש באלון מורה איזה מעיין ומנהרה עם מים.

יש עוד הרבה

אני הייתי נוסעת לבד וגם עם אחים שלי הקטנים בגילאים הרבה יותר צעירים. וגם הרבה ילדים בגילו נוסעים לבד לפנימיות.

אבל כמו שפילה כתבה, לגבי המעבדה הייתי חוששת שלא ידע לעמוד מולם, שלא יקחו ממנו מחיר מופקע או שירצו לדבר עם מבוגר

כלומר אם קורה משהו הוא יכול להתקשר אליכם?

(אם צריך להשאיר את הטלפון שם לתיקון זה בעיה)

את יכולה להתקשר מראש ולשאול מחיר, האם האחריות מכסה וכו'?

אם התשובה היא כן לשתי השאלות הייתי שולחת.

אין דרך נוחה להגיע לשם בתחבץ

אולי כבר סידרו משהו, אבל ממה שאני יודעת זה איזור לא נגיש

רק תבדקו שוב שההליכה לא מוגזמת

*לימדתי את כולם לסרוג גם את הבנים,זה עבד יופי אצלי.

*יצירה מושקעת לסוכות.

*גם קישוט לשולחן לראש השנה

*כנל גם לשבת,עשינו אגרטלים מצנצנות ריקות למשל,חבקים מגלילי נייר סופג,בירכונים,קופות צדקה וכ'ד חילקנו גם לסבתות.

*חיפשנו קרשים מפורקים ברחוב ובנינו אדניות פשוטות,שרפרפים,לא הכל יצא מוצלח אבל הם ממש נהנו.גם נתן להם קצת מושגים

*כולם אצלי שותפים במטבח. מכינים סלטים, מבשלים,שוטפים כלים.

חגים (כרטיסי שנה טובה, קישוטים לסוכה, לימוד הלכות?)

אקולוגיה (ללמוד על זה, להכין יצירות בצורה אקולוגית, ליצור עציצים בצורה אקולוגית)

גמילות חסדים(ללכת להתנדב, להכין עוגיות וברכות לחיילים/אנשים עריריים לפני שבת)

בין אדם לחברו (ביקור חולים, כיבוד הורים) 

חוגים:

אומנות (ציור/ פיסול/ צילום)

מלאכות יד (נגרות/ קדרות/צורפות/ רקמה/ סריגה/תפירה)

בישול/אפיה

טיול

חיות

התעמלות

דרמה/ תיאטרון

נושאים:

חקלאות/ גינון (איך מגדלים חסה ואיך מוסקים זיתים ומכינים שמן זית...)

מדע/ טבע (לצפות בכוכבים, לחקור את החרקים בוואדי הסמוך לבית...)

היסטוריה/ גיאוגרפיה של ארץ ישראל

וואו, זה נשמע השקעה ממש!! כל הכבוד לך!! בהצלחה!!

זה בבית אבל אפשר לעשות גם בבית ספר

משחקי קלפים ודימיון 

משחקים חינוכיים

והוא לא נועד לפרסומות (או להבאת קישורים מכל מיני מקומות).

גם יפגע בה, גם רוב הסיכויים שלא ישתנה משהו בעקבות זה. מקסימום היא תאמר לבת שלך לחגור. זו לא אחריותנו לחנך אנשים . ממש מבינה אותך. גרה בעיר , אבל עיר קטנה , לא כבישים מהירים . ואין מצב ליסןע לא חגורים גם נסיעה של 2 דקות. 

לפורום הריון ולידה.

זה פורום שעוסק האימהות לגילאים גדולים יותר, וגם הוא פחות פעיל.

זה מאוד משתנה בין אחת לאחת, וגם בתינוק וההנקה הספציפיים.

לא כתבת באיזה גיל התינוק.

תעשי מה שטוב לך, בלי קשר למה אחרים חושבים.