אז איך מגבירים את ראיית הטוב בין האחים?פנסאי
ב״ה יש משפחה ברוכה, הרבה מתוקים בנים ובנות בגילאי 0-כמעט 14.

אני מרגישה שכל הזמן הם מחנכים אחד את השני, יורדים אחד על השני ובכללי למה לה יש ולי אין וכו.
למשפטים מהסוג הזה אני בדכ מגיבה- לא משנה לי מה יש לו/לה. מה אתה רוצה? רק אם הילד אומר אני רוצה *** בלי ההשוואה לאח הנוסף אני מאפשרת. משתדלת לתמלל להם משפטים חיוביים יותר.

אבל מרגישה בלופ כזה שלא נגמר של חינוך וחוסר פרגון כללי ואני כל כך רוצה לשנות את האווירה ואין לי מושג איך.

ברור לי שזה הרבה בגללי, מצורת הדיבור שלי וההתנהלות שלי מולם. משתדלת לתת הרבה מחמאות במיוחד קונקרטיות, אבל אני ביקורתית בעצמי ואני מניחה שאני הרבה מבקרת אותם בין לבין המחמאות עבורם…
שאלה טובה וגדולהפרצוף כרית

1) טבעי - נראה לי שזה משהו שקיים בכל הבתים וקודם כל לא להלחץ, יש מריבות וזה קורה

2) אולי מתוך שעמום? למצוא להם עיסוקים יותר מענינים -כמו נגיד אפיה או טיול לפארק? להכין כדורי שוקולד? לקנות דפי יצירה או מדבקות? פאזלים?  אולי לשנות את הסדר של החדר משחקים שיגרה אותם יותר לשחק? להזמין חברים? (ובעיקר לשים דגש על המשועממים/המציקים העיקריים - לפעמים יש ילדים שהם יותר מציקים מכולם)

ברור שלא תמיד יש כח להשקיע אבל לפעמים פתירת השעמום פותר את המריבות, אפילו ברוב הפעמים אם לא בכל הפעמים...

3) להחמיא ולהרגיל אותם לבקש סליחה אחד מהשני, מאמץ אבל בסוף משתלם והם מתרגלים

4) יום אחד הם יגדלו ויפרחו לך מהקן ויפסיקו לריב, אל תדאגי הם ילדים  

הגיע הזמן להגיב…פנסאי
1. תודה! נכון, ואני מקווה שזה לא מעבר לטווח הנורמה בעז״ה.

2. משעמם לי זה המשפט הניצחי שנשמע פה הרבה מאוד פעמים- אבל זה נושא לשרשור אחר נראה לי…
בעיקרון אני מרגישה שעיקר הבעיה היא בישיבה משותפת כשמנסים לנהל שיח משפחתי, ובזכותך הצלחתי למקד את מה שמציק לי, אז שוב תודה!
3. עושים ועושים ובעזה נמשיך לעשות
4. מקווה שהם יפרחו מהקן חברים טובים ואוהבים אחד את השני..
מעניין אותי גםאם הבנים שמחההה

סליחה שמנצלשת

לא שאני באה לייאש אותך או משהו, וכל משפחה זה דינמיקה אחרת

אבל כך היה אצל הוריי כשהיינו ילדים,

ותמיד אמרו שיגדלו ויהיו החברים הכי טובים

אבל זה לא היה ככה, ועד היום כשחלקם נשואים, תמיד יש איבה וקנאה מאד גדולה

זה די מעסיק אותי...

איך גורמים אחרת? רואה את המשפחה של בעלי וזה שונה לגמרי

אוליפרצוף כרית

כשההורים מדי משתלטים ולא נותנים לילדים עצמאות לפתור בעיות לבד?

יש גם אחים עם "שלום קר" - כמו אצלנו.....

יכול להיותאם הבנים שמחההה

למרות שהם לא היו נוכחים מאד בחיים

עבדו ועובדים מאד קשה. די גידלנו את עצמו

כנראה שזה תמהיל של מספר דברים...

עלית פה על נקודה מעניינתפנסאי
גם במשפחה הגרעינית שלי עד היום אי אפשר לנהל שיח נורמלי בלי שיתנו לאחד לדבר עד הסוף… תמיד זה מגיע להרמת קול, קוטעים אותך באמצע ועוד. כאילו אין תרבות הדיון…

עדיין ב״ה המצב יותר טוב מאשר היינו קטנים וכולם יחסית חברים טובים. אבל תמיד יש אמוציות בשיחות.

אותו דבר אצלי בבית. ושוב אני מניחה שכביכול העתקתי את הדפוס הזה מהבית. לא יודעת איך להפסיק את זה. אם אני שומעת ילד אומר משהו לא מכבד אני ישר קוטעת אותו. ונראה לי שזה איך שהם למדו שזה הדרך לנהל דיון…

לבעלי זה לא מפריע כל כך. הוא אומר שאצלם בבית לא היו צעקות ולא דיונים כי אמא שלו תמיד רצתה שקט. באמת אין כל כך קשר בין האחים וכו.

סליחה שעונה ככ מאוחר,אם הבנים שמחההה


זה לאו דווקא האמוציותאם הבנים שמחההה

יותר העניין שלאף אחד לא אכפת מהשני.

ככה זה אצל חמותי…פנסאי
איך היו ההורים שלךלמה לא123

עם האחים שלהם?

בעיניי, זה בעיקר דוגמא אישית

אם את תראי לילדים שאת מבליגה ותסבירי להם שבשביל אחים שווה לוותר ולהבליג

ועם אחים אף פעם לא מנתקים קשר

 

הכניסו לי את זה בעצמות

אולי באמתאם הבנים שמחההה

אמא שלי בעיקר גדלה בלי קשר כל כך עם האחים (חלקם)

בעיקר בשל מרחק דמוגרפי

הם הרבה היו מסוכסכים

אני נמנעת מלהיכנס לפינות כאלו מאד מאד, ומבליגה המון. 

לא רוצה שהילדים שלי יגדלו ככה!

מה עושים? 

לדברר את עצמךלמה לא123

להסביר בסיטואציות מסובכות עם האחים, אתם רואים ילדים? עם אחים לא רבים, קשה לי מאוד אבל אני מבליגה למען השלום

אין לנו כלי מחזיק ברכה, אלא השלום (מקווה שמדייקת)

כל הזמן להסביר שמי שיהיה לידם לעת צרה זה רק משפחה, חברים באים והולכים.

להראות שאת עוזרת לאח/אחות אפילו שקשה לך, ולהגיד להם את זה. שבשביל אחים מתאמצים,

הילדים לא קוראים מחשבות

ממש כך. אני גם אומרת זאת לבת ה7מותק 27
משהו שאנחנו עושיםבת 30

מדי פעם, אבל הלוואי שהיה כל שבת.

יש לנו "קופסת עין טובה", ובה הם מניחים פתקים, או במשך השבוע או באופן מרוכז לפני שבת. כל אחד ואחת כותבים דברים טובים על כל אחד ואחת מהמשפחה. "כל הכבוד ל...על ש..." "תודה ל...ש..." וכו.

זה מאוד משמח אותם ועושה אווירה טובה.

מהמם!!דפני11
גם לנו היה את זה בבית...
וכל סעודה שלישית הקראנו את זה בסבב...וכל מי שכתב קיבל שוקולד ציפס בודד על כל פתק..
זה היה כיף לכולם. כיף למי שהקריא,כיף לזה שכתב וכמובן כיף לזה שכתבו עליו....
רעיון מהמם! תודה!בארץ אהבתי
איך את משלבת בזה את הקטנים שעוד לא כותבים?
אפשר עם ציורים מתואמת
ואפשר גם שהם יכתיבו לאחד ההורים מה לכתוב...
פשוטבת 30

יושבת איתם כמה דקות והם אומרים לי מה לכתוב. או שאומרים לאחת הבנות שיודעות

מהממת שאת דואגת לזהדפני11
נראה לי שתפילות בקטעים האלו הן מאוד משמעותיות...
בפרקטיקה מה שנקרא, אולי לוח ניקוד?
כל מי שמוותר/אומר מילה טובה על אח שלו מקבל מדבקה ובסוף קונים מתנה..?
עייפה, אז לא מאריכה:מתואמת
א. אל תאשימי את עצמך. יכול להיות שזה קשור לדפוס שאת רגילה אליו ויכול להיות שלא. בכל אופן, לשקוע בהאשמות זה לא עוזר. פתיחת השרשור הזה בהחלט יכולה לעזור
ב. מצטרפת לרעיון של @בת 30 - גם אנחנו עשינו משהו כזה במשך תקופה, וזה באמת מהמם.
ג. "טבלת אהבה" - עוד משהו שעשינו בתקופות שונות. מכינים טבלת מבצע (ומקשטים בלבבות ) ובכל פעם ששני ילדים או יותר מראים זה לזה שהם אוהבים זה את זה (זה יכול להיות גם שאחד הביא כוס מים לאחיו והאח אמר תודה) - מסמנים נקודות בטבלה כמספר הילדים שהיו במקרה הזה (גם אם נגיד כמה ילדים משחקים יפה ביחד בלי מריבות - אפשר לסמן).
כשהטבלה מסתיימת קונים מתנה כיפית לכל האחים ביחד, משהו שיגרום להם להיות עוד יותר ביחד ובאהבה
תודה מתואמתפנסאי
החשש שלי מכל המבצעים למניהם זה שאני לא מצליחה להיות עקבית מספיק ואז זה מתפוגג וזהו.

עכשיו אחרי לידה ומרגישה שפתאום התעוררתי אחרי הריון ארוך שבו תיפקדתי עם חצי כוח ופתאום צריכה לחזור לחזק הרגלים וחוקים ששחררתי קרוב לשנה בכל החזיתות…

לא יודעת איפה להתחיל. מבצע לשותפות במטלות הבית, בתקשורת מקרבת, או כל דבר אחר…

ב״ה על מה שיש, אני אתבשל עם זה עוד קצת וננסה לגבש משהו שיתאים.

אולי בלי התחייבות יותר מדי פעם כמו שבת 30 כתבה שהם עושים לפעמים…
נכון, באמת מבצעים קשה לתחזק...מתואמת
גם אני לא שורדת איתם הרבה זמן. אבל אני חושבת שגם לתקופה קצרה או מדי פעם זה גם טוב.
ואשרייך שאחרי לידה את מצליחה לחשוב על זה! אני גם תכננתי לחזור לכל מיני הרגלים ורעיונות אחרי הלידה, כי בהיריון היה לי קשה, אבל איפה...
וואי מהממתתתמותק 27
תודה מתואמתאחרונה
כמה דברים שעולים לי בראש5+
קודם כל זה טבעי. ולזכור שהרבה מזה נועד בשבילנו ההורים. הילדים יודעים ששומעים אותם ובתת מודע מנסים לתפוס את תשומת ליבנו ע"י מריבות וירידות. במיוחד כשהילדים צמודים ולפעמים יש יותר תחרות על הצומי.
דברים שאפשר לעשות:
-לדבר איתם, כל אחד ברמתו. על האווירה שהיינו רוצים בבית. ואיך יהיה לנו הרבה יותר נעים שכולנו נדבר בצורה נעימה אחד לשני.
- לפתור אותם מהצורך לחנך אחד את השני, להגיד להם שזה תפקידינו ולא תפקידם. מצד שני אם ילד גדול מעיר בצורה נכונה לילד קטן או מזהיר אותו ממעשה מסוכן להגיד לקטן להקשיב לגדול. כי הוא אוהב אותו ורוצה בטובתו.
- לגרום לעשות דברים אחד למען השני. למשל אחד הילדים צריך עזרה בש"ב, לגשת לילד גדול יותר ולהגיד לו שאת חושבת שהוא ממש אלוף בחשבון/קריאה/תורה... אולי הוא יכול לעזור לאחיו לעשות ש"ב או ללמוד למבחן.
או כשיש נגיד יום הולדת לאחד, אז כל הילדים מכינים לו ביחד יומולדת. אחד מכין עוגה, אחד תולה בלונים, אחד מכין שלט...
ועוד ועוד דברים שיעשו למען האחר. נתינה יוצרת קרבה.
- לשבח את הילדים בקול רם שאחרים ישמעו ויתאמצו לעשות גם הם דברים טובים. כי ידעו שאבא ואמא מוקירים מעשים טובים. במיוחד בדברים שביניהם כמו:" איזה אלוף אתה שנתת לו את המשחק שלך", "תודה שעזרת לו להתלבש.. " וכו' לעשות מזה הרבה עניין. (הלוואי שהייתי יותר טובה בזה בעצמי, אני בן אדם מאופק ולא מצליחה להתלהב כראוי...)
-לדבר רגשות. זה נכון לכל בעיה כמעט עם הילדים אבל כאן ילמד אותם להיות קשובים גם לרגשות של האחים שלהם. לדבר בנחת עם אחד הילדים, איך הוא חושב שאח שלו מרגיש אחרי שקרה כך וכך. איך הוא היה מרגיש אילו היה במקומו וכו'. זה בעצם המשך של הדבר הראשון שכתבתי.
- לפעמים גם לאוורר אותם אחד מהשני. גם זה חשוב. לשלוח ילד או שניים לסבא וסבתא או דודים לשבת לבד. נורא כיף להם.
לצאת עם אחד הילדים לבד לאנשהו, אפילו לשעה. כל פעם ילד אחר. לתת לאחד הילדים חדר שקט לנוח עם ספר, (בחדר של אבא ואמא למשל) למצוא לכל אחד מתי הוא צריך קצת שקט ולאפשר לו את זה. זה בהחלט קשה להיות כל הזמן בחברת אחים וחברים.
- ללמד לריב ולהתווכח בצורה מכבדת. להגיד מה אסור לאמר ומצד שני מה מותר. ללמד דרך לפתרון בעיות.
- להראות להם איזה כוחות גדולים יש להם כשהם מאוחדים. אפשר לעשות מבצעים שכולם שותפים בהם. כמו להרים איזה פרוייקט של חסד או סתם לחלק משימות בניקיון הבית בשישי. שעה אחת כולם עובדים בשמחה עם מוזיקה והבית נקי. ואז הם רואים איך כשכולם ביחד הרבה יותר כיף. ואפשר לקבל בסוף איזה צ'ופר.
- שישחקו הרבה משחקים משותפים כמו כדור, משחקי קופסא, ארץ עיר או כל משחק שרוצים שמתאים לכמה גילאים. בכלל הרבה חוויות משותפות זה טוב.
- לעודד אותם להתייעץ גם האחים הגדולים מהם על כל מיני דברים. ולעודד את הגדולים להוציא את הציניות החוצה כשבאים להתייעץ איתם.
- להתפלל על הילדים
בהצלחה לכולנו בזה.

תודה רבה על התגובה המושקעת והארוכה!פנסאי
לגבי הנקודות הראשונות- ב״ה משתדלים כל הזמן מנהסתם תמיד יש עוד מה לשפר- בטח בעייפות תמידית ב״ה.

לגבי האוורור- זו נקודה ממש חשובה, שעיקר הבעיה שלנו היא שאנחנו גרים בחו״ל ללא משפחה והחברים שיש אינם באותה רמה דתית כמונו, מה שאומר שאין לנו כל כך למי ללכת כדי להתאוורר, בטח ובטח לא לשלוח את הילדים לבד…

בקיץ שעבר כן שלחתי את הבכורה שלי לבד לארץ וזה בהחלט היה מאוורר בשבילה, למרות שההשפעה של ז פגה מהר מאוד אחרי שחזרה…

חוויות משותפות אני צריכה גם לנסות ליצור יותר, הרבה פעמים הגדולים לא מעוניינים להצטרף לקטנים, אבל לפעמים זה מצליח. צריכה להיות יותר יצירתית ויותר נוכחת. בעז״ה שנצליח. תודה על הרעיונות וההכוונה!!
שמעתי פעם משהו מהמהם מהרב לסרילא מחוברת
הוא אמר שהם קנו מלא מלא סוכריות גומי.
ואמר להם להגיד דברים טובים שאחים שלהם עשו במהלך השבוע, שבת ראשונה הם גימגמו אבל אחכ הם ממש התחילו לשים לב.
זה מזכיר לי משהו שאני פעם עשיתי עם הילדים שליבארץ אהבתי
פעם כשהיה יום מלא מריבות בלתי פוסקות, חתכתי צלחת תפוחים, ואמרתי לילדים שעכשיו אנחנו משחקים במשחק המילים הטובות.
כולם יושבים על השטיח במעגל מסביב לצלחת, כל אחד מביא למישהו אחר תפוח ואמר לו מילים טובות. כשמישהו מסיים את התפוח שלו - מיד מישהו מהאחרים צריך לשים לב ולתת לו עוד אחד.
חלק מהמילים הטובות היו יותר סתמיות (אני אוהב אותך, את מתוקה, את יפה, אתה חמוד וכו'), ובחלק הנחיתי אותם (וגם עשיתי בעצמי) להגיד משהו על תכונה טובה של האחר, משהו טוב שהוא עשה וכו'.
זה עזר מאוד לאותה פעם, וגם עוד כמה פעמים שחזרתי על זה כשהרוחות היו סוערות (היתה פעם שניסיתי לתת להם לעשות את זה בעצמם כי הייתי קצת עסוקה וזה ממש לא עבד. אני חייבת להיות נוכחת לגמרי איתם בתוך זה).
לטעמילמה לא123

לא צריך לעשות טקסים 

פשוט תלמדי אותם לראות את הטוב בחיי היומיום, וממילא הם ילמדו לראות את הטוב באחים שלהם.

לדוג': תראה איזה אישה טובה, היא עצרה את המעלית כדי שאוכל להיכנס

תראי איזה אישה טובה, היא עוצרת לנו את הרכב שלה בכדי שנוכל לעבור את הכביש וכו'

ענית לי או לפותחת?בארץ אהבתי
אצלי ספציפית זה לא טקס קבוע אלא משהו שעזר לי בכמה סיטואציות כדי לשבור את מעגל המריבות.
אני חושבת שלמי שמתאים גם לתת לזה מקום של זמן קבוע שבו מתמקדים בראיית הטוב באחים - זה גם יכול להיות מעולה.
וכמובן חשוב גם להכניס את ראיית הטוב בצורה זורמת תוך כדי החיים, כמו שכתבת.
אני לפחות טיפוסלמה לא123

שלא מחזיק מעמד עם טקסים, אני עושה פעם אחת, פעמיים וזהו...

אח"כ שוכחת

יותר נוח לי לשלב את זה בחיים עצמם, וגם תוך כדי לחזק את ראיית הטוב לילדים בכללי

רעיון ממש יפה !אור עולה בבוקר
גם זה שצריך לשים לב למי נגמר התפוח, מעודד את תשומת הלב והרגישות לשני
רעיון חמוד! לא יודעת אם סוכריות גומי,פנסאי
אבל זה בהחלט רעיון שעלה פה בכל מני ווריאציות בשרשור.

תודה!
טוב, בנות, קודם כל תודה מעומק הלב לכל אחת שהגיבה!פנסאי
קראתי את הכל ואחזור לקרוא שוב, יש לי פה עומס ואני רוצה לקרוא בתשומת לב הכל.

יש פה רעיונות מהממים שאני מקווה להתחיל ליישם אצלינו (@בת 30 @לא מחוברת)

ויש פה כל מני הצעות והערות ששווה לי לקרוא שוב. חלק אנחנו מיישמים חלק פחות, והכי חשוב, תודה על הנרמול שבכל זאת ילדים ובאמת שמה שנשאר זה הרבה תפילות ושיתוף של ״השותף השלישי״ כי אחרי הכל הוא כל יכול…

מעריכה ממש, ומקווה להגיב בפרוטרוט בהמשך.
אני אגיד לך משהו קצת הפוךמיואשת******
הרבה מהדברים האלו לפחות ממה שאני מבינה ורואה נובעים מרצון לתפוס תשומת לב מההורים ולהראות להם שאני יותר טוב שווה חמוד מאח שלי וכן לי מגיע יותר ולמה הוא קיבל ואני לא אתם לא אוהבים אותי אני יותר כך וכך
זה לפחות מה שאני מרגישה לפעמים ממה שאני חויתי
ולכן הרבה פעמים לבקש מהם עוד יותר לשים לב לדברים טובים אצ אחים שלהם יכול עוד יותר להרבות קנאה ( לא תמיד כאמור תלוי ממה זה נובע)
במקרים האלו פשוט להתמקד כל אחד בטוב שלו להחמיא להם לחזק אותם לשים לב לדברים טובים שלהם ולנסות באופן כללי לא להשוות לאחים
לא לומר הוא ויתר אז גם אתה
ודברים כאלו
לפעמים מה שדרוש זה חיזוק הביטחון של הילד בזה שאנחנו אוהבים אותו לא פחות מאחים שלו ואז הוא פחות רב איתם ויותר מפרגן להם ככל שהוא ייתר נרגע שהם לא מקבלים על חשבונו
מקווה שהצלחתי להסביר
את יודעת מה? זו נקודה מעניינת מאוד!פנסאי
אני חושבת שיש מצב שזה המצב אצלינו.

זה לא סותר את ראית הטוב אצל השני, אבל יש מצב שכשלב ראשון עלינו לשים את הפוקוס על זה.

תודה על ההארה…
מגבירים את ראיית הטוב בעצמךקפה הפוך

כלפי עצמך קודם כל

כלפי בעלך

וכלפי הילדים.

 

 

כותבת לך מנסיון (כרגע לא מול ילדים כי יש לי תינוק קטן אלא מול עצמי ואנשים קרובים במיוחד בעלי) - חייתי בבית ביקורתי, אני ביקורתית ועושה הרבה עבודת המידות בשנים האחרונות ועכשיו כמובן בזוגיות ובמשפחה.

ויכולה להגיד לך - יש שכל לעמל,  יש אפילו פירות מתוקים מאד! ויש יגעת ומצאת תאמין.

 

כתבת גם לגבי חוסר פרגון  - אז לפרגן. לפרגן. לפרגן. כל הזמן, על כל דבר ועם כל אחד.

לדוגמא, להחמיא לחברות בעבודה על הבגדים, על דברים שעשו. על כל שטיפת כלים שהבעל או הילדים עושים לפרגן מכל הלב... יש הרבה דברים וזה עובד!

 

 

קודם כל את מקסימה ומדהימה על העבודה שלך!פנסאי
מעבר לזה, את צודקת לגמרי לפרגן ולפרגן זה הדבר הכי נכון וזו עבודת החיים.

ב״ה יש הרבה פרגון, אבל אף פעם זה לא מספיק כנראה…

וביקורת זו עבודת חיי, ואני משתדלת ממש. יש דברים שהם נוטפים ממך- גם אם אתה ממש מתאמץ לשנות. הלוואי ואני אצליח לעצור את המעגל הבין דורי הזה…

בהצלחה גם לך… פעם חשבתי שהצלחתי. אבל כשבאים הילדים את מגלה על עצמך עוד הרבה דברים שלא ידעת…
תודהקפה הפוך

אכן עבודה קשה,

ומודה - עוד אין לי נסיון מול ילדים, ואני באמת מפחדת מזה האם באמת הצלחתי להשתנות עכשיו שהסביבה עוד לא מאתגרת כמו ילדים?

נמשיך לעבוד ולהתפלל... ונקווה לטוב

 

(וביקורת תמיד יש - כל מקום שאני מגיעה אני רואה את כלללל הדברים, פשוט לומדים לשתוק ולא להגיד, לומדים להפנות את המבט ולחפש את הטוב וגם לא תמיד מצליחים ולומדים לפעם הבאה..)

הייתי מציעה לך כזה דבר,תיתי2
בשלב ראשון - "כוונות טובות".
את מנסה כפי יכולתך ובקצב שלך, להאיר את הכוונות הטובות מאחורי המעשים של הילדים.
לא לחפש בכוח ובאופן מאולץ - החיים רווים במעשים שיכולים להתפרש לשני כיוונים.
לקחת רגע של כעס כלפי הילד, לעצור, לחשוב מה הניע אותו - מה היתה הכוונה הטובה שלו (הריהוט ילד טוב, ותמיד הכוונות שלו מגיעות ממקום טוב - אולי משהו קורה בדרך ויוצאת לו התנהגות לא מתאימה...), ולומר לו שראית את הכוונה הטובה.
גם אם כבר כעסת, ואחר כך הבנת.
דוגמאות:
- "אני מבינה שאתה לא רוצה לישון, ובא אלי שוב ושוב למטבח בבקשות שונות, כי אתה כל כך אוהב את החיים ואת העירנות, העולם כל כך מעניין אותך ואתה רוצה להמשיך ולהיות חלק ממה שמתרחש בבית. בכל זאת עכשיו הזמן לישון כדי שיהיה לך כוח מחר לעוד יום של חיים ועשיה"
- "לקחת את הממתק בלי לשאול אותי כי חששת שלא אסכים והחשק היה חזק מאוד, ככה זה כשאתה ילד, בוא נסכם מה אפשר לעשות בפעם הבאה כשהחשק כל כך חזק שאי אפשר להתאפק..."

את לא צריכה להצליח כל הזמן. העיקר שאת מתכוונת בכוונה טובה - לראות ולהעצים את הנוכחות של הכוונות הטובות בבית.

שלב ב'
בתוך הסיטואציה של המריבה/היעלבות/קונפליקט בין אחים,
לזהות את הרגע שבו אחד הילדים מעלה בדעתו אפשרות שלצד השני יש כוונה טובה.
או את הרגע שבו הוא מתחיל להרגיש שהצד השני נפגע, נעלב, חווה אי הוגנות...
ולשקף את זה. לתת מקום לרגשות מעורבים ומורכבים. להגמיש את התפיסה האישית של כל אחד.
זה לא ישנה שום דבר בפעם הראשונה שתעשי את זה, ואולי גם לא בפעם המאה.
אבל משהו נפתח,
ביכולת להחזיק בתוכי גם את הרצון שלי והדחף שלי, וגם את המשמעות כלפי האחר.
ולהתחיל לחשוב על האחר במבט חיובי. "מה היתה הכוונה הטובה שלו?"
את יכולה לשאול בזמן רגוע "יכול להיות שאפשר לראות את הכוונה הטובה של אח שלך? מה יכול להיות?" ולחשוב על אפשרויות.
שוב, זה תהליך ארוך, זו הטמעה במשך שנים.
הרי יש מבוגרים שלא מסוגלים לראות מישהו מלבד את עצמם, כן? ולכן אנחנו כן מתחילים את העבודה הזו בגילאי 5-8 (לפני כן- בלתי אפשרי).
* להזהר מלעשות זאת באופן מאולץ, שהילדים מזהים שזה לא אותנטי ומפתחים התנגדות. אפשר אולי להתחיל מהילדים הקטנים 5-8.


אבל
אני כן אומרת
הבסיס ליכולת של ילד לראות מישהו אחר
הוא
שמישהו אחר יראה אותו עצמו
כלומר, שההורה רואה אותו, שההורה רואה את הכוונות הטובות שלו, שההורה אמפתי אליו.
גם אם לא כל הזמן, אז בחלקים משמעותיים מהזמן.
ואולי במצב כזה שבו יש מאבק על ליבך מצד הילדים (תחרותיות, קנאה, השוואות) הם זקוקים ליותר זמן של נראות באופן אישי, ולא רק כחלק מחבורה של אחים.


נפלא כתמידנגמרו לי השמות


תודה על זה!טל..
חידדת לי כמה דברים,
ותודה לכל הנשים החכמות שכתבו פה, אני לומדת ממכן המון!
שאלהמחי
את אומרת שזה רק מגיל 5-8.
יוצא לי הרבה פעמים לדבר בסגנון הזה לבן ה3 על התינוק. אם הוא הרס לו משהו שהוא בנה אני מסבירה לו שהוא לא התכוון להרוס, הוא מנסה לשחק איתו אבל הוא תינוק ולא יודע להיזהר.
אם הוא הופך לו את הצלחת אני אומרת לו תראה איזה אוכל טעים יש לך בצלחת, אפילו התינוק רצה לטעום ובטעות הפך את הכל. וכו'
למה את מתכוונת שאי אפשר בגיל הזה? שהם לא יכולים להבין את המורכבות הזו שמישהו עושה לי משהו לא טוב אבל התכוון לטובה?
כי אצלי זה דווקא עובד, אני רואה שזה מפחית הרבה מתח ביניהם. לפעמים בן ה3 בעצמו זוכר את ההסבר וכשהתינוק הורס לו משהו הוא צועק: "אבל אני לא רוצה שתשחק איתי!!" ויש עוד דוגמאות..
התכוונתי לחלק השניתיתי2
כוונות טובות בוודאי אפשר מגיל 0

היכולת להכיל את עולמו הפנימי של מישהו אחר (רגש, מחשבה) ביחד עם העולם שלי - לא מתפתחת לפני גיל 5-8...
ילד בגיל הרך לא מסוגל לראות מישהו אחר מלבד עצמו, במיוחד בזמן של חוויה עצמית משמעותית.
צודקתפנסאי
צריכה לשים לב יותר לשלב הראשון,
אהבתי שהגדרת את זה כשני צעדים שתלויים אחד בשני.

לתת לגיטימציה לרגשות שמניעים אותי, גם את המעשה עצמו לא נכון.

יישר כוח החכמתי מהשרשור הזה הרבה!

ושוב תודה לכל אחת ואחת שהגיבה!!
ליצור "מותג" משפחתיאם מאושרת
קראתי פעם תשובה של מנוחה פוקס. היא ענתה אותה לשאלה של מישהי שרבה עם האחים שלה על ירושה,
והיא רצתה לגרום שהילדים שלה לא יריבו ככה.
מאד התחברתי לרעיון-
ליצור משהו כייפי- המשפחה שלנו-
ולהדגיש את זה הרבה-
לדוג'-
עכשיו משפחת x מטיילת יחד.
עכשיו משפחת x שותה שוקו לכבוד ראש חודש.
כולנו רוקדים עכשיו יחד.
איזה כיף לנו לחגוג יום הולדת ל...

אני מאד התחברתי לזה- כי באמת יכול להיות ששני אחים לא אותו אופי, לא יהיו החברים הכי טובים
אבל אם כולנו שייכים למשהו - שווה, וטוב!
אז לא נרצה לפגוע במשהו הזה.
כמו שלעובדים יש אינטרס שתהיה אווירה טובה בעבודה שהם עובדים ,זה לא אומר שהם בהכרח יהפכו לחברים הכי טובים של העובדים האחרים, אבל אם המנהל יצור אווירה טובה הם יצטרפו למאמץ ולא ירצו להרוס אותה.
איזה רעיון יפה!מתואמת
רעיון מקסים!פנסאי
נראה לי ישתלב אצלינו יפה!
מוסיפה-איזמרגד1
לנו במשפחה יש קשר מדהים בין האחים. ממש. ואחד הדברים שאני חושבת שממש תרם לזה זה שאמא שלי מאוד דוחפת אותנו לזה... המון אמירות בסגנון ''משפחה זה הדבר הכי חשוב בעולם'', המון עזרה והתעניינות לאחים והאחיות שלה, וכל פעם שלאחות יש מבחן/ יומולדת/ ארוע משמעותי היא ממש ''מנדנדת'' לנו להתקשר ולהגיד מזל טוב או בהצלחה... ותכלס כל זה עובד🙂
מענייןמחי
חמותי דוחפת מאוד את הילדים להתקשר ביום הולדת, לבקר אחד את השני, שכולם יבואו ביחד להתארח בחגים... זה רק מרגיז אותם. והאמת שאני לא מבינה את זה... את רוצה שהם יתקשרו לאחל מזל טוב כי הם אוהבים את האח ורוצים לאחל לו, או בצורה כפויה כי אמא לחצה עליי?
בשבת דיברנו עם הילדים על הנושא הזהמתואמת
אצלנו זה קצת אחרת - אני מרגישה שלאחרונה הם "נלדקים" מכל דבר קטן, ומיד מתפתחת ממנו מריבה, שגוררת העלבות, בכיות ואפילו גם הרבצות.
אז ביקשתי מהם שיציעו רעיונות איך להתמודד עם האווירה הזו ועם ההתפרצויות הקלות הללו, ואני כותבת פה את הרעיונות שלהם - אולי יעזרו לך, אולי יעזרו לאחרות:
* שק אגרוף - לקנות שק אגרוף או להכין משהו כזה (הם הציעו לקנות שקים כמספר הילדים...) ואם יש ילד עצבני על מישהו - שילך להרביץ לשק במקום לאחיו.
* פינת מרגוע - ליצור פינה בבית עם דברים מרגיעים ומקום נוח לשבת, ומי שכועס ועצבני - הולך לשם כדי להירגע.
* לקשט את הבית כולם ביחד ולעשות דברים כיפיים משותפים - להגביר את האהבה.
* לא ללכת ללימודים... (אבל זה כמובן רק כבדיחה פשוט הזכרתי להם שדווקא בתקופת הסגרים המצב החברתי ביניהם היה מצוין... אז הם טענו שזה כיוון שלא היו צריכים ללכת ללימודים )
מתוקים!אם מאושרת
אני תמיד אוהבת לקרוא מה שהילדים שלך אומרים.
הם באמת חמודים אפילו כשהם רבים מתואמת
היה לפני כמה ימים שהתאומים רבו ביניהם עד מכות, אז אסרתי עליהם לדבר זה עם זה ואפילו לגעת זה בזה למשך חמש דקות שלמות. בהתחלה הם הפרו את האיסור כל הזמן, אבל בסוף עמדו בו קצת אז הרפיתי.
ואז אחד מהם אמר לי: "נגעתי בו ונגעתי בו..."
באתי לנזוף בו - וגיליתי ששניהם מתגלגלים בצחוק משותף... בחמש הדקות הללו הם הספיקו להפוך מאויבים מושבעים לחברים הכי טובים שעוד מתחמנים ביחד את אמא שלהם...
(@פנסאי - סליחה על הניצלו"ש!)
😀😀😀אם מאושרת
גם ממש יפה שהם בטוחים שאתם גרים בטירה🙂
( יש מקום לפינת מרגוע,הרבה שקי איגרוף )
הם דווקא מצאו פתרונות יעילים יחסיתמתואמת
פינת מרגוע במרפסת, גם שק אגרוף יכול להיות תלוי שם. כל עוד מדובר בימי קיץ - זה בסדר... (אבל הבת הבכורה שלי באמת התחילה לדמיין שנסגור פינה איפשהו, ונצבע את קירותיה בתכול מרגיע, ונציב שם פוף וגם פינת שתייה... היינו צריכים לקרקע אותה )
אגב - אני לא מתכוונת לקנות שק אגרוף, אלא לאלתר משהו...
הי יקרהתהילה 3>
לא קראתי עוד חוץ מההודעה הזאת, אבל ממש כמו שכתבת,
הילדים הם השתקפות שלנו ולומדים ומרגישים אותנו גם בלי מילים.
נשמע שיש כאן גם סוג של מריבה על מקום- מי יותר טוב, מי שווה
וזה נעשה בדרך ביקורת.

אני באמת חושבת שהדרך הכי טובה להשפיע ולהאיר את הבית והילדים היא להשפיע ולהאיר את עצמנו.

ביקורת בכלל, עצמית או על מישהו אחר, מגיעה מתוך כאב.
כאב שקשור לחויה שלי מול עצמי, שאותה אנחנו משליכים על הסביבה וכך כאילו מתרחקים מהכאב הזה.
כמובן שזה לא באמת פתרון וזה רק יוצר מעגלים נוספים של כאב.

ביקורתיות היא לא גזירת גורל!
לא צריך להלחם בה, אלא להבין מה טמון בשורשה ולנטרל אותה מהשורש.

בהצלחה יקרה.
המלצות עבור תולעת ספרים בת 7?אין לי הסבר

מצד אחד קוראת שוטף

מצד שני כשיש סיפור ארוך זה מקשה עלייה

הרפתקאות דוד אריה, למשל, קשה לה עם האורך של הסיפורים, מצד שני ספרי ילדים כמו הבית של יעל היא בולעת בשניות...

היא גם אוהבת אנציקלופדיות לילדים, שכל עמוד יש נושא אחר.

מחפשת משהו בין לבין, שיהיה מעניין...

ספרים של מנוחה פוקס וכדו'. זה סיפורים סיפוריםיעל מהדרום

כה עשו חכמינובוקר אור

ספרים חרדים הולך? וספרי פנטזיה?מתואמתאחרונה

יש סדרת פנטזיה חרדית שמתאימה לילדים צעירים. ספרים עבים יחסית, אבל יש הרבה ציורים בכל עמוד - פוצולופופום של תמר מור.

זוכרת גם ספר מתוק שהיה לנו פעם בשם הבובה דוש, שמתאים בדיוק לקונספט שאת רוצה.

גם הספר סיפור של התחלה של רבקי פרידמן מתאים (הוא מיועד לילדים בכיתה א'), והבונוס שיש גם הקלטה שלו, אז יכול לעזור לה לעקוב.

ולמנוחה פוקס יש שתי סדרות בדיוק לגיל הזה - אביחיל בן חיל ואביגיל בת חיל.

ילד בן 5 שכנראה ישאר עוד שנה בגןמתחדשת111

איך מסבירים לו?

למה כבר עכשיו את סגורה שהוא ישאר?מתיכון ועד מעון

יש עוד המון זמן עד שנה הבאה...

שולחים בקשות במרץ למניינם, ומתחיליםמתחדשת111

במילוי טפסים סביב ינואר פברואר

אני יודעת מה הלו''ז, זו העבודה שלימתיכון ועד מעון

אני רק שואלת למה כבר עכשיו את בטוחה שישאיר, יש עוד המון זמן, אולי דברים ישתנו

אני נערכת לזה כרגע זה הכיוןמתחדשת111

אשמח לדבר בפרטי אם מתאים לךמתחדשת111

מתאים, תמיד מתאיםמתיכון ועד מעון

מוזמנת בשמחה...

עדיין יש עוד זמן... לפחות עוד זמן עד שתסבירו לומתואמת

לי יש ילדה שנשארה שנתיים בגן חובה, אחרי שכבר הייתה שנתיים בטרום חובה (אצלנו הגנים לבנות הם דו-גילאיים).

לא זוכרת מה בדיוק אמרנו לה - כנראה בפשטות שאנחנו רואים שיהיה לה טוב להיות עוד שנה אחת בגן, ובע"ה כשהיא תעלה לכיתה א' היא תהיה בין הגדולות ויהיה לה כיף. (היא לא הכי גדולה בכיתה, אפילו... נולדה בסוף חשוון)

אין לה שום משקעים מזה ב"ה.

זה גן רק של שנתון 1?יעל מהדרום

אז זה שונה מאצלינויעל מהדרום

לא מסבירים עכשיו, לקראת סוף השנה אם עדיין יש צורךשימושית

להשאיר את מסבירה לפי הסיטואציה.

יש גננות ש'בוחרות' ילדים שישארו לעזור להן שנה הבאה עם הילדים החדשים שנה הבאה

ורוב החברות שלי הסבירו לילדים שבסוף השנה בודקים מי מוכן לכיתה א' ומי כדאי שישאר עוד שנה בגן.

תגידי לו מעכשיו באופן כלליחילזון 123

שיש ילדים בגן שעולים לכיתה א בשנה הקרובה ויש ילדים שלומדים שנתיים בגן, כדי להיות יותר מוכנים לביה''ס, ואז עולים לכיתה א.

והגננות וההורים מחליטים על זה לקראת סוף השנה.

וזהו שידע שאפציה כזו קיימת

אין הרבה מה להסביר מעבר לדעתי

תודה שהגבתןמתחדשת111

התכוונתי לשאול איך לספר לו בבוא העת. לא חשבתי לספר לו עכשיו..

כמובן אם נחליט שכן- כרגע זה הכיון- אני תוהה איך לומר לו

לדעתי עדיף שהאופציה תהיה על השולחן מראשחילזון 123

שידע במעורפל שזה קיים

ככה זה לא יהיה דרמטי אם תצטרכי ''לבשר'' לו בהמשך

גם אני חושבת ככההשם שלי

אפשר עכשיו לדבר איתו על זה תיאורטית.

שאחרי גן חובה עולים לכיתה א'. אבל יש ילדים שההורים והגננת חושבים שכדאי להם להישאר עוד שנה בגן, כדי שהם יעלו לכיתה א' יותר מוכנים.

בדרך כלל זה ילדים שהכי קטנים בגן, ואם הם נשארים עוד שנה הם יהיו מהגדולים בכיתה.

יכול להיות שיש לו בגן ילדים שנשארו עוד שנה ועכשיו הם כבר בני 6, ואז זאת מציאות שהוא מכיר.

בהמשך השנה, אם תחליטו להשאיר אותו עוד שנה בגן, או שתתלבטו לגבי זה, אפשר להסביר לו שככה הוא יכנס לכיתה א' יותר גדול ויהיה לו יותר קל.

הילדים שלי מכירים את המציאות הזאת.

לרובם היו ילדים בגן חובה שהיו גדולים בשנתון כי נשארו עוד שנה בגן, וגם ילדים שלא עלו איתם לכיתה א'.

הבן שלי עכשיו בשנה הראשונה בגן, והוא מהקטנים בשנתון, עוד חודש הוא יהיה בן 3.

וכבר עכשיו אנחנו מדברים על זה בבית. הרבה פעמים הילדים מדברים ביניהם באיזו כיתה כל אחד יהיה עוד כמה שנים, ותמיד אני אומרת שיכול להיות שהוא יהיה עוד שנה בגן חובה. למרות שצריך שהוא עכשיו, לא נראה שהוא יצטרך עוד שנה בגן.

מוסיפה, שאני לע יודעת אם התהליך זהה בכל מקום, אבל לפחות אצלינו בשנים האחרונות הקשיחו את התהליך להישארות בגן. צריך המלצה של הפסיכולוג, ואישור של ועדה במועצה. לוקח זמן עד שמקבלים תשובה, ובזמן הזה יכול להיות חוסר וודאות. לא יודעת אם כדאי לחכות לתשובה סופית ורק אז לשתף את הילד, או שעדיף להסביר לו כבר לפני והוא יהיה חלק משלב האי וודאות.

בדיוקנירה22

אצלי למרות שעשיתי כל השנה הכנה מראש, ברגע שאמרתי לה שהחלטנו סופית שתישאר היא פרצה בבכי, אז אם לא היינו מכינים מראש זה היה הרבה יותר גרוע

ומוסיפה נקודה חשובה שאני גיליתי בדרך הקשהנירה22

אם אתם זכאים להנחת תמת בצהרון, צריך אישור מרופא התפתחות שהילד צריך עוד שנה בגן. לא מספיק הפסיכולוגית של הגן.

לי לא היה את זה וכמה שהתעקשתי לא קבלתי דרגה

בכלליות הוא מכיר, הוא היה שנה שעברהמתחדשת111אחרונה

בגן טרום וחובה עם כמה ילדים שנשארו שנה

כמה שעות הלכה לומדות הבנות אצלכם?ירדנית

מרגיש לי שבקושי נותנים לזה מקום, ביסודי בטח אבל גם עכשיו באולפנה מרגיש שאין על זה דגש בכלל.

אצל קרובי משפחה חרדים עד כמה שנחשפתי זה ממש לא ככה, ודינים נחשב מקצוע עמוס וקשה.

שעתיים בשבוע. נשמע לי רגיל.יש עוד הרבה מקצועותחילזון 123

לא יודעת, יהושע, שופטים, שמואל לדעתי למדו כברירדנית

3 פעמים.

הלכות כן הייתי שמחה לראות יותר דגש, ברור שבסוף הרבה לומדים בבית אבל דווקא נראה לי חשוב לשים על זה יותר דגש.

אני שומעת על אחייניות שלי שעושים להם כנסים שלמים על נושאים כמו כיבוד הורים ושבת

אין לי עדיין בנות באולפנהאר

אבל באמת דיברנו על זה עם חברים לא מזמן

שבעבר למדו יותר הלכות ודינים והיום הרבה פחות

ואז בנות יוצאות לחיים ולא יודעות הרבה הלכות

באולפנה של הבת שלי למדו רציני למדימתואמת

אבל באמת הן הולכות שם לפי תוכנית הלימוד החרדית, פחות או יותר...

אני מלמדת בבית יעקב. יש 2 שעות הלכה בשבועאמהלהאחרונה

בוקר124816

"אתה רוצה להסביר לי? יש משהו ספציפי שבגללו אתה לא רוצה ללכת לבית ספר עכשו?"

"כן"

"מה?"

"לימודים"

למי יש עצה לשליחת מתבגרים לבית הספר בבוקר?

עד שקמים גם לא רוצים ללכת.

מתבגר שישי ככה שנסיון יש, אבל עדיין לא הצלחתי ללמוד מהניסיון....

לנסות להבין מה מפריע לו "לימודים"על הנס

אח זה סתם מצב רוח אין מה לעשות עם זה.

הרי להכריח אותו ללכת אפשר אבל ללמוד אי אפשר...

אבל אפשר לנסות למצוא מה כן ממלא אותו ויש לו בזה עניין.

אצל אצל הבנות יש השקעה מטורפת בתחום שמעניין אותה וזה שיפר פלאים את היחס שלה ללמודים...

מכירה ילד שההורים הבינו שלמודים זה לא התוכניות שמתאימות לו כי הוא לא מצא את עצמו בזה. ושלחו אותו להמון קורסים שהיה לו עניין בהם,בסוף פתח עסק עצמאי.הלימודים לא בהכרח תרמו לו משהו....(הוא גם אאוטסיידר מטורף,אין משהו שהוא לא מבין בו)

זה מאתגר ממש,שולחת לך כוחות.

כל נער ודרכו שלו....

תחושה שלי שסתם מצב רוח124816

ובנוסף שילוב של יום חופשי שלי ביחד עם יום חופשי של המחנך...

מסתבר שזה כנראה משפיע גם על מתבגרים, אצל הקטנים ברור לי שזה משפיע, ברגע שהם מבינים שאמא בבית והמחנך לא בבית הספר, החשק ללכת נעלם...

ויש לו גם דוגמאות קרובות של כאלה שבמקום ללמוד הקימו עסק עצמאי, אז גם זה מוריד את החשק ללמוד.

אחת הבנות שלי גם ניצלה סיטואציה דומה כדיעל הנס

לוותר על הלימודים.

היא ספציפית בת 15.5 אמרתי לה תדעי לך שכדאי לחשב מתי להעדר ומתי לא,ובקרוב יתחילו הבגרויות הפנמיות,אז שתעשה את השיקולים שלה.ובזה גמרתי את הנושא ושחררתי.

היא בחרה להישאר.....

אבל אני לא נגד יום חופש מידי פעם,אם הם מודעים להשכות ולוקחים אחריות.

אני הופכת את זה לפעמים לזמן איכות איתם.

תלוי בנסיבות ובסיטואציה.

יש איזה שלב שהם מבינים שקשה יותר להשלים ועדיף להם לבוא.

זה קורה רק לעתים קרובות?רינת 24

אם זה רק פעם ב… הייתי מאפשרת לו להשאר.

אצלנו מותר להעדר עד 20% מהשיעורים (כולל מחלות ושאר סיבות מוצדקות) מעבר לזה מורידים בציון הסופי…

יש להם איזה תקרה מסוימתעל הנס

אבל לפעמים הן מעדיפים להעדר מיום שיש בו פעילויות /הרצאות/סדנאות ולא לומדים רגיל.

שזה בהחלט שיקול שלהם.

אחת הבנות שלי מרגישה שיום כזה היא שורפת את הזמן וממש מתבאסת ללכת.

אפשר לנסות למצוא יחד סיבות אחרות להגיעמתואמת

אולי חברים, אולי משהו מעניין בדרך ללימודים, אולי מורה מוערך ששווה לדבר איתו בהפסקה...

(אבל בעצם אין לי ממש ניסיון כזה, אף שיש לי מתבגרים וילדים שמסרבים ללכת ללימודים לפעמים...)

יש לי בעיה דומה , כיתה ג...מנגואית

אין לי בעיה לקחת לעבודה

אבל גם האחים רוצים להצטרף וזה לא שייך לקחת יותר מ1

בכיתה ג' "שיטת העבודה" היא אחרתמתואמת

עדיין אפשר לחייב את הילד לעשות מה שההורה אומר - כמובן, בצןרה שהוא ישמח לשתף פעולה.

ולדעתי בכיתה ג' בעיקרון זה לא רגיל שילד לא רוצה ללכת ללימודים, ולכן צריך לברר לעומק מה הסיבה ולטפל בהתאם.

(אני כותבת מניסיון אישי, כמובן...)

איך מגלים מה הסיבה?מנגואית

הילד אומר דברים שנשמעים לי יחסית שוליים כי מחליף יום / מקצוע כל כמה זמן

בסגנון כזה: מורה שכועסת על אחרים, מורה שנותנת הרבה שב, מקצוע שקשה לו,

זה לא דברים חמורים, מצד שני לא נעימים,הגיוני שלא ירצה ללכת לבית ספר

זה באמת קשה מאודמתואמת

אנחנו עושים את זה בעזרת הדרכת הורים...

אפשר גם להתייעץ עם המורים, שבעלי ניסיון בדרך כלל.

נשמע שאצלכם זה יושב על משהו עמוק ממה שהוא אומר בפה. אולי הוא ילד רגיש מאוד, ואז מוצף בקלות? או שיש לו קושי לימודי אמיתי?

באמת צריך לחקור את זה...

תודה. הדרכה הייתי בעבר שווה לחזור בלי קשרמנגואית

ברור לי שהוא ילד רגיש מהממוצע.לא יודעת אם "רגיש מאוד"

הדרכת הורים היתה טובה פשוט יקרה וצריך כוח

בעה שאצליח למצוא לזה זמן

העלות באמת פקטור...מתואמת

מקווה שתצליחו בכל זאת, אפילו רק להתייעצות מדי פעם❤️

בן כמה הוא?נעמי28

בד"כ מתבגרים לוקחים אחריות מעצמם בחטיבה עליונה כשמתחילים בגרויות ויש משמעות לחיסורים.

אצלנו יש כמות מסוימת של חיסורים שמעבר אליה יש הורדת נקודות בבגרויות.

כיתה ז124816

באותו יום בסוף הוא קם והתארגן,

שבוע קודם גם ביום החופשי שלי לא רצה לקום ואז גילינו שיש לו קצת חום אז נשאר כמובן בבית, שמענו אח"כ שבאותו יום חלק מהחברים בכיתה עשו שטויות מסוכנות (יום חופשי של המחנך) אולי זה גם קצת הלחיץ אותו.

לגבי לקיחת האחריות יש לו בבית אחים גדולים שלקחו אחריות בגיל מאוחר יותר והתחילו להגיע בזמן וגם כאלה שלקחו אחריות בדרך שלהם ובחרו דרך אחרת שלא כוללת לימודי תיכון.

יכול להיות שזה גורם לי להיות לחוצה יותר כשהוא לא קם בזמן... כי לא יודעת לאיזה כיוון זה יתפתח אצלו.

שני הבנים שלי כשהיו ב ז'על הנסאחרונה

חיפפו ממש.

הם לא טרחו בכלל להשקיע הרבה החסירו,אבל הם התקדמו בחומר שלהם לבד בבית.

הגדול היה בז' בקורונה,השני לא הבין שהקורונה עברה....ואם הגדול זילזל אז אין סיבה שהוא יהיה רציני.

כן היה לשניהם בעיות שונות בחברה בכיתה.

ואני לקחתי המון אויר והשתדלתי להתפלל,בגדול ממש הייתי בלחץ.בשני כבר פיתחתי חרדות😬

שניהם בכיתה ט אחרי שנתיים התאזנו,

לקחו את החיים ברצינות והתחילו להתמיד.

גם אני בשאלת מתבגרים, מתבגרות, נכון יותרמתואמת

רבע לאחת עשרה בלילה, הטלפון הנייד של הילדים מצלצל, בת ה-12 (שהטלפון נמצא בשימושה הכמעט בלעדי) עונה -

חברה מתקשרת ללמוד למבחן מחר😱

וכשהערתי לה שהשעה מאוחרת מדי, היא אמרה שלא ידעה שצריך להביא למבחן את דף החזרה מלא (הייתה חולה השבוע אז החסירה), ולכן אין לה ברירה.

מה דעתכן על זה? איך נכון להתנהל ספציפית עכשיו ומכאן להבא?

(הבת הבכורה שלי בדיוק חזרה הביתה הערב, אז שאלתי אותה אם לה בגיל הזה הוריתי ללכת לישון עד שעה מסוימת. היא אמרה שהיא פשוט לא עשתה בעיות עם זה אז אמנם זו לא המתבגרת הראשונה שלי, אבל בכל זאת ההתמודדות חדשה לי)

האמת שאני רק אומרת שזה מאוחר מדי לדעתייראת גאולה

אבל לא מתעקשת על זה, כי גם אצלנו זה נדיר. אז כשזה גם עניין חברתי וגם יש תירוץ טוב, אני מעדיפה לשחרר.

אם יגיעו ל12, אני כן אעצור אותה שזה מוגזם ואני לא מרשה להמשיך.

העניין הוא שזה כבר לא נדירמתואמת

היא הרבה פעמים מאחרת לישון לאחרונה, בין אם כי צריכה לסגור דברים חשובים בטלפון עם חברות, ובין אם כי היא רוצה לפטפט עם האחים הגדולים שלה, ובין אם סתם כי היא נמרחת...

ולאחרונה קשה לה לקום בבקרים (אחרי שבעבר הייתה מזנקת). עכשיו למשל היא עדיין במיטה😬

לא יודעת מה נכוןהשם שלי

אצלי בת ה 9 הולכת לישון מאוחר, והיא עוד קטנה.

היום ב 22:15 היא התחילה לקרוא ספר על הספה.

באיזה שהוא שלב בעלי גירש אותה למיטה.

ב 23:00 היא עדיין קראה במיטה עם פנס.

לא יודעת מתי היא נרדמה.

גם אצלי הצעירים יותר נרדמים מאוחרמתואמת

(והלוואי שהיו רק נשארים במיטות)

ההבדל הוא שעליהם אני יודעת שאני צריכה להיות אחראית ולהכריח אותם לישון. בגיל 12 אני כבר מתלבטת כמה זו האחריות שלי וכמה אני אמורה להשאיר לה את האחריות...

כשאני הייתי ילדהאנוני.מית

שרפתי חצאית ככה. לקחו לי את האור וקראתי ספר עם מנורה שהוסתרה בחצאית.

אין לי בת 12 עדיין, אבל נראה לישימושית
  1. זה עדיין גיל צעיר שכן נכון להגדיר שעת שינה קבועה (נראה לי 22:00-22:30 גג)

  2. בלי קשר להגבלת שינה, יש עניין גם בללמד איזה תעסוקה עושים מתי... כשזה חריג אז אפשר להתגמש אבל קודם צריך להיות ברור שטלפונים עושים רק עד שעה איקס ולימודים עד שעה וואי וכו'.

אבל דברי איתי עוד שנה וחצי

תודה רבה! כיוונים טוביםמתואמת

אדבר איתך עוד שנה וחצי בלי נדר (אבל כמו שאני רואה מהניסיון שלי - לא כל המתבגרים אותו דבר...)

בעיניי חשוב להציב גבולות גם בתחום הזהגלי מטר

גם לי יש בת 12 ויש לה שעה שהיא צריכה להיות במיטה ואם צריך באיזשהו שלב שלב אנחנו מבקשים ממנה לסגור את העיסוקים שלה ולנסות להירדם. כמובן שהכל מתוך תקשורת מכבדת ולא בהנחתה ובקשיחות. נראה לי חשוב ללמד אותם מה שייך לעשות מתי, ואני באופן אישי לא חושבת שנכון ללמוד בשעות האלה בכיתה ז, ובטח שלא בטלפון. אני מרגישה שזה גיל שהוא ממש שלב מעבר, עדיין יש לנו הרבה מרחב להשפעה על ההרגלים והלו"ז שלהם וכדאי לנצל את זה ולעזור להם להגיע אל הכיוונים שנכונים בעינינו. כשהיא תגדל יותר מטבע הדברים יהיה לה יותר מרחב פעולה ולו"ז גמיש יותר ותהיה לה גם יותר מסוגלות לנהל את זמנה בצורה נכונה, אבל בגיל 12 זה עוד לא השלב בעיניי ויש יותר צורך בגבולות שלנו.

דווקא אני מרגישה הפוךירדנית

שבגלל שיש להם רצון גדול לעצמאות, אבל הרוב עדיין בשליטה שלנו, בתחום כזה כל עוד לא מפריע להתנהלות היומיומית שלה, כן מעדיפה לתת לה מרחב בחירה.

תודה על הכיוון הזה!מתואמת

זה גם מה שאני מרגישה, רק לא הייתי בטוחה אם אני צודקת.

איך את אומרת לה את זה? בדרישה או בבקשה?

עד כיתה ו הקפדתי יותרירדנית

וישנו בזמן יחסית

מהמעבר לאולפנה השתנה פה הקצב והן ישנות מאוחר יותר.

כל עוד לא מפריע לתפקוד לא רואה בזה בעיה שיישארו ערים, אבל כן יכולה להגביל טלפון אם רואה שהשעה מאוחרת

זה העניין, שזה כן מפריע לתפקודמתואמת

היא מתקשה לקום בבוקר...

באמת אצל הבכורה בסביבות גיל 14 הפסקתי לומר לה ללכת לישון, כי ראיתי שהיא מצליחה לקום בבוקר בכל מקרה, גם היא תלך לישון מאוחר.

אבל אצל השנייה כרגע אני רואה קשר ישיר בין שינה מאוחרת לבין קימה מאוחרת... (למעט הלילה האחרון, שאף שהלכה לישון מאוחר קמה מוקדם - יתרונות חד שנתיים של המעבר לשעון חורף)

בת אחת שלי גם זקוקה מאוד לשעות שינה שלהירדנית

אצלה זה מתבטא בעצבנות יתר כשהיא עייפה ולא באיחורים.

כשהיא מגזימה אני כן אומרת לה שאם לא תלך לישון תהיה עצבנית מחר, אבל זה לא שאעשה כיבוי אורות ואשלח אותה לישןן, אלא רק אתזכר מדי פעם, ובאופן כללי מכוונת אותה לסיים את כל הארגונים שלה מוקדם.

תודה!מתואמת

בוודאי ששולחת לישוןאר

בת 11.5 ובן 13

הבת הולכת סביב 22:00-22:30

ובן ה13 משתדלים עד 23:00 לפעמים זה גם אחרי

אבל כמובן שמעירים להם ושולחים אותם לישון

א. כי אנחנו רוצים קצת שקט

ב. יותר חשוב - הם צריכים לישון והם עדיין קטנים. אם לא אשלח אותם לישון ימשכו בכיף עוד...

וגם אם קמים בבוקר בסדר זה עדיין לא בריא ולא טוב

יש לי גדולים בני 17.5 ו19 שלהם כבר לא אומרת

הם כמובן ה2בה פחות בבית

אבל גם בתקופות שהם בבית זה שלהם בדרכ

תודה! מאיזה גיל לגדולים הפסקת לומר ללכת לישון?מתואמת

ובאשר לשקט - גם אני לגמרי זקוקה לו, אבל כבר הבנתי שאין לי הרבה סיכוי... כן לפעמים שולחת אותם מהסלון, אבל זה לא אומר שהם הולכים לישון...

אני יכולה להגיד לך מה קורה אצליעל הנס

אני במצב הזה עונה במין הלם מעןשה,מה? עכשיו? היא ישנה,אי אפשר לשאול אותה...

וקרו לי מקרים דומים לזה.

האחריות אצל המתבגרים לשינה היא נטו עליהם.

אבל הם הולכים לישון בשעות סבירות לחלוטין.

גם לקום בבוקר בזמן זה נטו עליהם...

בחופש הם יותר מרשים לעצמם,

אבל עם הקטנים זה סיפור אחר לגמרי....

קודם כל אני בלנית אז בקיץ אני חוזרת לקראת עשר וחצי לפעמים מאוחר יותר.בדרך כלל רק אז אני מתחילה השכבות🤦‍♀️ואז הבוקר הוא פרויקט בפני עצמו.

אבל אני בהחלט משקפת להם שאם יישנו מוקדם בבוקר יצליחו לקום מוקדם ויהיו עייפים פחות.

אני כן רואה שלקראת גיל 10 זה מאד מחלחל להם

והם לוקחים אחריות על זה.

אני הולכת לישון בזמן שלי,מתעלמת מהם.

אח הקטנים לא נרדמו קודם בגלל הגדולים אז הגדולים אחראים עליהם,לא קורה הרבה אבל קורה.

גם אני עשיתי כמה פעמים כמוךמתואמת

אבל אז חששתי שאולי אני גורמת לה לפדיחה מול החברות...

בכל אופן, אנסה לאמץ קצת את הגישה שתיארת.

(ואני רק מתפעלת מזה שהגדולים אחראיים על השכבת הקטנים - לא מובן מאליו! וכמובן, מתפעלת מעבודת השליחות שלך❤️)

בעלי טוען שמצאתיעל הנס

עבודה כזו שכל השעות הקשות בבית נופל עליו,

ואני כזה:איך זה מתבטא אם אני חוזרת הביתה להשכבות?

ולמען האמת,הוא כמעט לא בבית בשעות הללו,

והגדולות שלי באמת מקסימות בלעדיהן לא הייתי יכולה לצאת לעבוד.

וכן הם לוקחים אצלי אחריות מגיל מאד קטן.

אני כן רואה את הבת 8 שלי מתקתקת עניינים בבית,בת 10 לוקחת אחריות על הקטנים.

והמתבגרות מנהלות את הבית.

משתדלת שהן לא ירגישו שזה שלהן אבל בפרוש שיהיו מעןרבות ואם בגללן קרה משהו שישאו בתוצאה,

אבל זה המון סיבה ותוצאה פחות עניין של לנסות להטמיע הרגלים ופחות עניין שלי להיות אחראית על המעשים שלהן.

לגבי הפדיחות,אני מבינה לחלוטין,פעם גם היה לאחת הבנות שלי דיון עם חברה על זה😏

הבת שלי ממש לא מתרגשת מזה,אמרה לחברה,כן אם אני לא ישנה בזמן אני גם לא מרוכזת כמו שצריך בכיתה,ובשעה הזאת לא מתקשרים לאנשים אחרים.....פדיחה להעיר הורים של חברה.

אבל הבת שלי חנונית עם קבלות😉

במקום מסוים זה נחמד, בת חנונית כזו🤭מתואמת

בכל אופן, הבנות שלך נשמעות מקסימות!

תודה🙏על הנסאחרונה

בעלי מוותר על הילד שלנואנוני.מית

מתבגר מתחיל. על הרצף. אין לו שום רצון לעשות שום דבר שהוא לא רביצה מול מסך.

רשמתי אותו לחוג שחיה (מעורב, לא שלמה עם זה אבל זה מה יש).

כשהוא הולך הוא נהנה. כשמשהו משתבש לו הוא פשוט לא הולך ואני נכנסת ללחץ שילך כבר ושלא יפסיד ומגעיל לי.

אתמול הוא לא הלך. החליט שכואב לו הראש וטרק את הדלת. ניסיתי לבקש מבעלי שיוציא אותו אבל 'הוא בעבודה'.

בעלי מבקש לבטל לו את החוג. אין לו כח או רצון לרדוף אחריו, ומצידו שיהיה שקט

אני נקרעת. וכל פעם שאני מבקשת ממנו עזרה גם כשהוא עוזר (והוא מנסה) בסוף זה 'בעיה שלי' ומצידו לבטל את החוג ולא להמשיך.

זה חוג יקר.

אני רוצה שהילד יזוז. עושה לי רע לראות אותו כל היום בבית חוץ מהמסגרת. לא תנועת נוער ולא כלום. אם אנחנו סוגרים לו את האינטרנט הוא נשאר במסך, פשוט עם סרטים שיש לו במכשיר עצמו.

איכס. מגעיל לי.

קודם כל חיבוק, גיל ההתבגרות צריך ללמוד לשנות פאזהשמשית123

מצד אחד הם גדלים ואנחנו לא יכולים להגיד להם מה לעשות, מצד שני זקוקים לטונות של חום ואהבה והרבה עין טובה.

תנסו ליצור איתו קשר, שיהיה זמנים של חוויות משותפות. אני לא יודעת בן כמה הוא, אבל אם זה ממש תחילת גיל ההתבגרות אפשר להטיל וטו על מסך, כמובן אחרי שיחה טובה, קביעת עקרונות וזמנים, אבל יכול להיות שהוא נשאב למסך ולא נשאר לו שום מוטיבציה למשהו אחר. יש הרבה חומר ברשת איך לעשות את זה נכון, אבל זה בעיניי דבר ראשון.

הוא רוצה חוויות משותפות מאוד פיזיותאנוני.מית

לגוף שלי זה לא מתאים. כל טיול "רך" שמתאים לגוף שלי אחרי כמה וכמה לידות הוא מעדיף להישאר בבית.

להטיל וטו על מסך - ניסינו בעבר. לא היה גיבוי. הילד שהיה קטן יותר היה פותח בהתקפי זעם אלימים עד שנשברנו. כשהיה קטן יותר הייתי אומרת לו "די סרט" וזה היה פשוט התקף זעם. הוא היה מכה אותי פיזית ושובר חפצים בבית. כשהייתי מזעיקה את אבא שלו שיבוא לעזור הוא היה פשוט מחזיר לו את המסך רק כדי שיוכל לחזור לעבודה שלו ולעיסוקים שלו.

בשלב מסויים בעלי התחיל לחסום לו את האינטרנט. זה עבד קצת. עד שהילד למד ביוטיוב (הילד בכללי לא רואה שטויות, רואה סרטים של גאונים) איך מורידים סרטים לטלפון עצמו. ומאז הוא פשוט מוכן שהעונש הזה יגיע.

בשביל להתקין בקרת הורים על הטלפון צריך את הטלפון. והילד ישן עליו. בכללי היו לו התקפי זעם על עוד דברים אבל הנושא הזה רגיש לו ממש.

אז נשמע שיש פה בעיה עמוקה יותרשמשית123

כשאין כלים באמת זה קשה לעשות שינוי כזה, הייתי מחפשת קודם כל הדרכת הורים מסודרת, עדיף כמובן בזוג, ובהמשך לשקול טיפול גם בשבילו.

יש חוויות משותפות של טיולים האטרקציות, אבל זה לא משהו שאפשר לעשות ביומיום. תנסי ליצור הזדמנויות כאלה ביומיום, שעה ביום שיושבים לאכול יחד, לראות יחד משהו, להיות חלק מהעולם שלו.

קשהתהילה 3>

נשמע שהפער בין התפיסה שלך לשלו ביחס אליו קשה לך. מציעה לדבר על זה. זה לגיטימי שהוא רואה את הדברים אחרת. זה לגיטימי גם שזה מבאס אותך כי מאד חשוב לך שיתפתח ויעשה דברים עם עצמו.

מציעה לשתף את בעלך בתחושות שלך, ומתוך כך לנסות למצוא מענה לך וגם לילד

מעבר לזה, ניתן למנוע מסך גם במכשיר אם זה חשוב לך. להגדיר שעות שאפשר מסך ושעות שלא. ובמקביל להציע דברים אחרים כמו ספרים, ערכות מדע, ובכללית למצוא דברים ותחביבים שיכולים להעסיק אותו.

הבית מלא בספרים וצעצועים ודבריםאנוני.מית

ולגו.

קניתי לו רחפן. שיחק בו אולי 3 פעמים.

קניתי לו חוגים יקרים כמו השחיה הזה - צריך להתחנן שהוא ילך ולהכין לו את התיק כאילו שהוא ילד בן 5. אם התיק לא יהיה מושלם הוא לא ילך.

הוא מוכן לשחק בדברים שהם לא מסך אבל כשאני (או אבא שלו) איתו. לא כשהוא לבד. כשהטלפון שלו התקלקל חשבתי שאולי זה שהטלפון שלו מקולקל ירגיע אותו קצת. זה לא עזר. הוא פשוט נהנה מזה שאנחנו לא יכולים לתקשר איתו וחגג על זה (גם לא הלך לבי"ס בתקופה שלא היה לו טלפון, כן ערבנו קב"סית, זה לא עזר)

בסוף נשברנו ולקחנו לתיקון.

אין סיכוי לקנות לילד כזה טלפון מקשים. אפשר, הוא לא יסתובב איתו ואז לא השגנו שום דבר. התקופה שהוא היה בלי טלפון הייתה סיוט בשבילי יותר מאשר בשבילו.

לא יודעת כמה כסף השקעתי שיהיה עוד דברים חוץ מהמסכים. זה לא הועיל. הוא היה משחק בדבר החדש חמש דקות וחוזר למסך.

וגם להגביל את המסך לא היה אפשרי. בשנים שהילד הזה היה קטן יותר אני הייתי בדיכאון ועם כדורים ובמיטה ובעלי פשוט שם אותו מול המסך כל הזמן רק כדי שיוכל לעבוד ושיהיה לו שקט. כעסתי עליו על זה מאוד אבל זה לא עזר. הייתה תקופה נוראית.

הקורונה הייתה עוד יותר איומה והרגה את הכישורים החברתיים שעוד קצת היו לו לפני כן. פתחנו לו מחשב בשביל השיעורי זום הדפוקים. אז הוא היה נכנס לשיעור במחשב ורואה סרט במסך מפוצל.

עם ילדים אחרים בבית אני כן מצליחה להגביל שעות בהיה. איתו - לא.

נשמע ממש ממש לא פשוטתהילה 3>

מקווה שיש ךכם הדרכת הורים, גם כדי לאוורר את התחושות הקשות, לקבל הכוונה לגביו וגם הזדמנות לשיח זוגי על היחס כלםיו

יש לכם הדרכת הורים?מתואמת

אני מבינה נכון שהוא על הרצף האוטיסטי?

זה דורש עבודה אחרת מאשר עם מתבגר "רגיל", וזה באמת עלול לעורר קושי רגשי אצל ההורים וייאוש...

בהדרכת הורים טובה יוכלו לעזור לכם בזה.

❤️

אולי למצוא לילד חוג אחר?רינת 24

אצלנו באזור יש חוג כדורגל לילדי צמי"ד אבל גם אם אין אצלכם… אולי הוא פשוט מעדיף תחום אחר?

יכול להיות גם נגינה, שחמט וכו'

(אם הוא לא יודע בכלל לשחות אז בעיני כן שווה להתעקש איתו כי זה יכול להציל חיים)

מצטרפת לשאלהמתיכון ועד מעון

האם יש לכם הדרכת הורים המותאמת לנוער על הרצף? האם אתם בקשר עם הורים נוספים שיש להם בני נוער על הרצף? האם הוא במעקב רפואי?

נשמע שאת עושה המון אבל אולי צריך לשנות כיוון

יש הדרכהאנוני.מית

אבל הזמן שם מוקדש לבעיות יותר קשות שיש לנו איתו ולהתקדמות במקומות אחרים. יש מעקב פסיכיאטר. יש גם כדור שהוא מקבל אבל לא לוקח.

תודה !

אני ממש מבינהמתיכון ועד מעון

אבל השאלה נשמעת מורכבת, וגם הנושא של הטיפול התרופתי, שנשמע לי כדאי לחשוב ביחד.

זה לא השאלה הקונקרטית של כן או לא בריכה אלא באופן כללי ההתנהלות הזוגית שלכם מולו

כל הכוח נמצא אצלך, רק תשתמשי בו נכוןמשה.ב

את נקרעת כי את סוחבת את זה לבד, וכל פעם שאת מבקשת עזרה זה חוזר אלייך בתור 'בעיה שלך'. זה מתיש. במקום להסביר לו שוב ושוב למה החוג חשוב, תנסי לשאול אותו שאלות: 'מה לדעתך יקרה לו אם הוא יהיה כל היום מול מסך?' 'מה כן היית מוכן לקחת על עצמך?' כשהוא מגיע לבד למסקנה, הוא הרבה יותר שותף. ואז תגידי לו בפשטות מה את צריכה: 'אני לא מבקשת שתרדוף אחריו. אני מבקשת שביום של החוג אתה זה שמוציא אותו.' בקשה אחת, ברורה, בלי נאום.

לגבי הילד: אם הוא לא רוצה ללכת לחוג, וזה לא משנה מה הסיטואציה שלו, גם אם הוא על הרצף, בסופו של דבר אם את רוצה להניע ילד לעשות משהו את צריכה להביא לו תמריץ. כרגע יש לו מסכים שהוא יכול לברוח אליהם ולעשות את מה שהוא רוצה.

בתור התחלה, אם את רוצה שהילד יזוז, תוציאי ממנו את הדברים שיוצרים לו סטטיות: מחשב ופלאפון. עכשיו, אל תוציאי את זה בכוח. מה שאת יכולה לעשות בפלאפון בתור התחלה זה לנתק לו את ה-SIM, את הטלפון מהאינטרנט. אפילו לא להוציא את זה פיזית, ולא להראות לו שעשית משהו.

את צריכה להסביר לו בצורה אלגנטית ונעימה, כי את רוצה לרכוש את האמון של הבן שלך, ושלא יהיה לו אנטגוניזם כלפייך. תסבירי לו שפשוט כרגע, בשביל שיהיה לו משהו מסוים, הוא חייב לתת משהו מסוים. זה גם יחנך אותו בצורה הרבה יותר בריאה לעתיד, והוא יהיה פחות מפונק.

ככה תהני משני עולמות: גם זה יקדם אותו מבחינה פסיכולוגית להתמודד עם הדברים שיגיעו בעתיד, וגם תגרמי לו להבין שאם הוא רוצה משהו כמו הנאה מיידית, כמו מסכים, הוא חייב לעשות משהו עבור זה — כמו ללכת לחוג, או כל דבר אחר שתבחרי לנכון.

אם יש עוד שאלות, אני פה

יישר כוח על התגובהמתואמת

הפורום הזה מיועד לאימהות (נשים) בלבד, אז נשמח שגברים לא יגיבו בו.

(נעזוב את זה שזה פורום לנשים)אנוני.מית

אם היית קורא את התגובות היית רואה שכבר סגרנו לו את האינטרנט והוא למד לאגור סרטים ותוכן בטלפון בידיעה שהעונש הזה יגיע. הוא לא טיפש.

בעבר כשסגרנו לו את הרשת הוא הלך לדודים שגרים קרוב. אפילו לא נכנס אליהם הביתה. ישב מתחת לחלון שלהם בשביל wifi...

נראה כמו תשובת AIרקאני

(באופן כללי צריך לשים לב לכל שם משתמש חדש...)מתואמת

קטע. למה ?אנוני.מית

אני עובדת עם AI ביום יום והתשובות שלו נראות אחרת לגמרי. את התגובה כתבתי במקלדת שלי אני בעצמי לבד. עכשיו המורה מאשרת לי את שיעורי הבית?

לא דיברתי על התגובה שלךרקאני

הגבתי למשה.ב

שימי לב לניסוח התגובה שלו

(ואם תיכנסי לכרטיס שלו תראי שכל התגובות שלו בסגנון הזה)

והמקף הקשיח !אנוני.מית

אם יש עוד שאלות, אני פהרקאני

אין דבר יותר מסגיר מהמשפט הזה....

נשמע ממש קשוחצמאהאחרונה

מבינה שאתם אצל הדרכת הורים שזה הצלה במקרים כאלה.

ונשמע שהוא שיא המורכב

כאוטיסט ועוד.

בעיקרון בגלל שזה כבר מאוד מושרש אצלו התלות במסך זה תהיה עבודה מאוד קשה לפרק את זה ולהפריד אותו מהמסך, ולו לזמן קצר.

אני הייתי מגדירה מכל הדברים שכתבת ואמרת מלחמה אחת מולו ולא בו זמנית 20 מלחמות וחזיתות

אז אם יש עוד מלחמות מולו צריך לוותר

ולדעת בשלמות שאת עושה את ההשתדלות שלך ומכאן להתפלל לה' שיעזור לו, זה ילד גם שלו.

אם המלחמה שאת רוצה לנהל זה הקטנת זמן מסך או הגעה לחוג

או פעילות אחרת שיבצע

צריך לייצר לו תכנית התנהגות עם תמריצים חיוביים ושלליים. אבל לא עם הדבר עצמו שזה המלחמה שלך אלא בדרך עקיפה.

אבל צריך בשביל זה כח ויציבות.

וכרגע הוא מצליח למוטט אותך ואת שבורה מהמצב..

שזה ממש מובן וכואב ובאמת מפרק

כי יש פחד וחרדה לשלומו ולמה יצא ממנו ושהוא מפסיד את כל העולם שלו לטובת מציאות מדומה של מסך.

יש לי אישית ילדה במצב ממש דומה

בת 13

ונמצאת ביום כ8 שעות או יותר רק במסך..

ניסינו את כל סוגי הנעילות והסגירות וזה לא עובד..

העבודה היא בחיובי

ביצרתיות

בקשר

במינונים

לא בהורדת זמן מסך

גם ראיתי כתבה על זה שיש מחקר שכבר לא צריך להוריד זמן מסך (נראה לי אודליה מתעצומות דיברה על זה)

אלא לייצר זמנים של צומת לב משותפת חיוביים וגם זמנים לבד שהילד יוצר ויצרתי גם אם זה קצת זמן ביום.

אבל הנקודה הכי עיקרית היא

שהוא חייב חייב זמנים שאתם מראים לו שאתם אוהבים אותו בסופר גלויי מוחצן

ובכל הכח כמה הוא טוב ונצרך בבית..

כל דבר פצקי טוב שהוא עושה תחציני אותו ותחגגי עליו

וזה יתן לו העצמה ויחבר אותו לרצון שרוצה עוד מהטוב הזה.

כי כרגע משיג מלא צומת לב שלילית. ולא מצליח לאסוף צומת לב מזמנים חיוביים.

מקווה שיש לו תפקיד קטן בבית ואם יש לו אז לתת לו על זה כ"כ הרבה חיזוקים

ולספר לאחים ולאבא כמה הןא טוב ושמח אותך.

ממש לעשות את זה בהתחלה מעושה ובהצגה .

הוא צריך שתעזרי לו לבנות לו תדמית שיש לו למה להיות אתנו בעולם בלי לברוח.

טוב כתבתי כמה נקודות בקצרה מקווה שעזרתי

דרכי הרגעה לפני השינה לילדת קשבמדברה כעדן.

ילדתי המתוקה בת ה11 עם קשב וריכוז ובולט מאוד שזה מפריע לה להירדם בלילה, בנוסף, היא גם עדין מרטיבה ואני כן בקטע של לטפל מהשורש ולא כל הפלסטרים האחרים... אז בגלל שממילא ברור כשמש שהיא לא רגועה לפני השינה, וזה בעיה לכשעצמה, ואולי זה גם יסייע כ"תופעת לוואי" לעניין ההרטבה, חשבתי לחפש איזה תוסף תזונה טבעי ללפני השינה או אולי המלצה למדיטציה מומלצת לילדי קשב ללפני השינה... או כל דבר שמעודד רוגע.

תודה רבה!

>>>שימושית

תנסי להכניס לה לסדר יום 40+ דק' פעילות גופנית רצינית (רכיבה על אופניים, התעמלות, שחיה וכו') שעתיים לפני שהיא אמורה ללכת לישון

להחשיך את הבית חצי שעה לפני שהולכים לישון (ושלא תתעסק במסך בזמן הזה, אם ממש דחוף, לשים את המסך על מצב לילה)

להשתמש בשמיכת כובד, ובמיטה לעשות 30 נשימות עמוקות ומלאות.

בקשר להרטבה ממליצה ללכת לטפל בזה אצל אורולוגית

תודה! ואוו כמה טיפים!!מדברה כעדן.

ולגבי ההרטבה, היינו בהכל...

אוף שימושית

מקווה שתמצאו פתרון, כי הירדמות מהירה ושינה איכותית לא בהכרח יפתרו את זה

לגבי ההרטבה…רינת 24

יש לי שיטה שיכולה לעזור וגם אם לא עוזרת מאד מקלה על התקופה הזאת:

תעירו אותה כל לילה בשעה קבועה (נניח אחת בלילה- שימו שעון מעורר) וכל שלושה ימים תאחרו את זה ברבע שעה. ככה עד שתגיעו לבוקר.

אמנם מבאס לשים שעון מעורר לשעות כאלה אבל לפחות היא קמה יבשה.

האם היא מטופלת תרופתית בקשב?

אם כן- אולי צריך להחליף כדור/ מינון.

באופן כללי יש קשר בין הרטבת לילה לקשב וריכוז…

  • יש ביוטיוב מלא הרפיות ומדיטציות לפני השינה.

  • כתבו לך פה ספורט- זה יכול לעזור משמעותית

  • אמבטיות

  • מלטונין עוזר להרדם. זה לא טבעי וצריך מרשם אבל מאד אופייני לילדי קשב וריכוז.

  • באיזה שעה היא הולכת לישון? זה נורמלי לילדי קשב ללכת לישון מאוחר יותר. היא יכולה פשוט לקרוא במיטה בנתיים, זה גם מרגיע ומעייף.

ראיתי פעם המלצה לכבות אור לבןאנוני.מית

רק אור צהוב

איזה מהמממת את... אולי פודקאסט אהוב?אוהבת את השבת

אצלנו בת 9 מכורה... )אולי יותר מדי..( ומאוד אוהבת להירדם ככה!!

ולמה את חושבת שהקשב והפספוסים קשורים..?

מחקרים.. רפואית...מדברה כעדן.

ילדי קשב עם נטיה גדולה יותר להרטבה מאוחרת

בכל מקרה אני לא יודעת בוודאות מה אצלה, רק שאני אוהבת לטפל בדברים מהשורש...

לבדוק חסר בb12 ולתת תוסףאור עולה בבוקר

רופא משפחה עצר אותי לפני שרצתי לתת מלטונין לילד קשב שלי , הציע לבדוק חסר בb12 , וצדק ברוך ה' !! מאז שנתתי לילד הוא נרדם הרבה יותר מהר ! ובשעות סבירות

תודה!מדברה כעדן.

אשמח לשמוע מתי בערך היה נכנס לישון ומתי בפועל נרדם פלוס מינוס

לצערי אני נותנת מלטוניןצמאהאחרונה

לילדה מורכבת בת 13 היא מקבלת כבר שנה וחצי

ולילדה על הרצף בת 8

מזמינים מאתר מחול

כדורים מציצה או בליעה

זה לא הכי טוב אבל שניהן ממש התקשו להרדם ויצר מורכבות גדולה בכל ההתנהלות

את צריכה לראות אם את מצליחה בכוחות עצמך עם הצעות שניסו כאן

כמו-

מדיטציה/ ספורט לפני / החשכה/ תכנית פרסים או מבצעים/ זמן של צומת לב איכותית עם אחד ההורים לפני השינה/ להרשות להתעסק בדברים אהובים בשקט במיטה

או באמת להעזר במלנוטין

בהצלחה גדולה

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכתaibrainora

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכת לילדים עם קשב וריכוז ❤️ לגבי תוספי תזונה, כדאי להתייעץ קודם עם רופא ילדים, במיוחד בגיל 11.

חופש בשישי לילדיםאור10

הלך לנו היום חופשי לזוגיות חח

בכל אופן

השנה עשו פיילוט בישיבה חופש בימי שישי

ולילד הזה ספציפית זה ממש מיותר

הוא אוהב ללכת לבית ספר

הוא בקושי פוגש חברים מחוץ ללימודים

הוא לא יוצא לתנועת נוער

הוא לא רוצה חוג

לא רוצה להתנדב

בקושי מצליח לעשות משהו בעצמו, תמיד רוצה שאיזה אח קטן או גדול או הורה יתלווה אליו ליציאה

הוא מקסים ועוזר במה שמבקשים

יש לו קצת תחומי עניין אבל מסתכם בחצי שעה התעסקות

מה לעשות להפוך את הימי שישי האלו להזדמנות לפיתוח עצמי והעשרה, לפני שמתרגל סתם לקום מאוחר ולהיות במסך

מה אצלכם עושים?!

הוא מתחבר לבישול/ אפייה?איזמרגד1

אם הוא יזרום על זה אפשר לתת לו תפקיד קבוע של אפיית עוגות או חלות או דברים קבועים שהןא מבשל, ואז זה גם עזרה בשבילך, גם תעסוקה/ תחביב בשבילו וגם שותפות בבית במשהו שנהנים ממנו ומחמיאים עליו

ואולי שייך למצוא עבודה של פעם בשבוע, גם תעסוקה וגם שיחסוך לעצמו כסף לדברים שמעניינים אותו

גם אצלנו לא לומדים, ולצערי קמים מאוחרשמשית123

אחת קמה מאוחר אבל אח''כ במרץ משלימה את כל המשימות שלה.

השניה קמה מאוחר ודי נמרחת, אני כן התחלתי להבין שהם צריכים את הזמן הזה גם לא לעשות כלום, לא לקום מוקדם ולא יגידו להם מה לעשות. מודה שלא פשוט, כי לפעמים אני בעצמי עובדת אז עזרה בהחלט נצרכת..

האמת שאצלנו אנחנו מנצלים את זה כדי לצאת לפעמיםמתואמת

ואז הגדולים שבבית שומרים על הקטן התורן שאין לו משפחתון ביום שישי...

אבל מבינה שאצלכם אין את זה.

בכל אופן, הבת שלי קמה מוקדם יחסית ועוזרת לי בהכנת האוכל (או מכינה במקומי🙈).

הבנים באמת קמים מאוחר לצערי, אבל עוזרים בבית כשצריך (לזרוק שקיות זבל למשל. עכשיו אחד מהם הצטרף לבעלי לקניות).

אולי הוא יכול ללכת לטייל עם חברים מהכיתה?

אף שנשמע לי שהכי טוב ללמד אותו לעזור בבית...

בן כמה הוא?רינת 24

אולי לעודד אותו למצוא עבודה כדי להוציא רשיון בהמשך (או כל דבר אחר שמדבר אליו).

אולי עבודה?תהילה 3>

תודה לכולםאור10אחרונה

זה רעיון שיכין משהו לשבת-אבל קשה לי כשאני במטבח שיהיו עוד, צריכה לשחרר...

הלוואי והיה עובד קצת אבל במה אפשר לעבוד בגיל 13?

אני באמת לא רוצה שיהפוך להיות זה שמנצלים לארגן שבת רק כי הוא בבית, אלא רוצה שיפיק מזה משהו...

ואולי בכלל אני צריכה להפסיק לנסות לשלוט לו בזמן ולאפשר לו לעשות מה שבא לו...