ולאיזון כללי, זה יכול לבוא בכמה כיוונים, כל מה שהוא עושה לטובה ועדיין יש שסובלים בחיים, אנחנו מתפללים שהטוב יהיה בדרך שגלויה גם לנו ושנראה את הטוב.

מישהי יקרה לליבי אמרה לי פעם משפט יפהפה - התפילה לא באה כדי לשנות את הקב"ה כי הוא בוודאי עושה טוב, אלא באה לשנות אותנו, שנראה את הטוב.

שעוד לא התפללנו ועוד לא הכנו כלי למה שאנחנו מבקשים/צריכים

הרי כל תפילה אנחנו מבקשים "והחזירנו בתשובה שלמה לפניך" (בלשון רבים) על כל ישראל 

כן כי זה מקשר אותנו לעם ישראל ולרצון לעשות טוב

ולא, כי זה לא באמת תלוי בנו, כבר הובטח שנעשה תשובה.

אני יודע שזה יכול לסתור את כל הקטע הזה של בחירה חופשית

אבל זה מסוג השאלות שלא טוב להתעמק בהם יותר מדיי, ופשוט להבין ולהפנים שיש דברים שאנחנו לא יכולים להשיג.

ובאמת גם לי אין מושג

כנראה שזה הכי דומה למה ש@בנש"ק אמר

כי בתכלס בתכלס גם המצוות זה לא בישבילו

אלא בישבילנו זה אמור לקדש אותנו אז נראה לי שכנ"ל גם לגבי תפילות

שה' יתן לי כוחות לעמוד בנסיונות

וייתן לי נקיות להבין את רצונו

נשמע הגיוני?

מעניין מאוד

כי ה' מלכתחילה עושה הכי הכי טוב

"אם נבקש יפה אז אבא יתן"

קצת צורמת לי הגישה הזאת

נראה לי שהתפילה היא הרבה יותר כללית מאשר פרטית

וזו גם הסיבה שכל ה 18 מנוסח בלשון רבים.

בסוף התפילה או בשומע תפילה אדם יכול להוסיף בקשות משלו על עצמו

אבל שוב, חז"ל מלמדים אותנו שאסור לבנות על זה.

אסור לבן אדם להאריך בתפילתו ולחשוב שבגלל שהתפלל יפה השם יענה לתפילתו

זה כתוב שם בברכות לב ע"ב

תפילה נועדה לכלל.

הקטע הפרטי שבתפלה הוא ממש שולי.

ולא ביקש להנאתו הגשמית

יש הבדל בין בקשות גשמיות לרוחניות

וכל אחד צריך לבדוק את זה עם עצמו

אפשר לעבוד את ה' כרווק, וגם בשכירות, אבל כשצרכי הגוף הבסיסיים לא מסופקים, זה מסיח את הדעת תדיר

וכן, אם הרווקות סובבת אותך כל הזמן ומטרידה את שלוותך, אתה יכול לבקש מה' להתחתן

כפי שכתוב פה:

אם הכל לטובה, למה להתפלל?

מישהו פה שלח לי את זה, וזה מסביר יפה את הנושא

לחשוב שאם הוא התנהג בצורה טובה השם צריך לגמול לו.

ולזה חתרתי מההתחלה.

אגב, לא רק לגבי תפילה אלא הכלל הזה צריך ללוות אותנו בכל עבודת השם.

כל אחד הוא מיוחד זה נכון, אבל לא בגלל שאני מיוחד השם אמור לתת לי X Y Z.

צריך להכיר טובה במה שיש, ולא לבוא בגישה של "תן לי כי מגיע לי"

הכרת טובה זה תיקון חטא אדם הראשון

שתדעי אני אף פעם לא מזלזל בתגובות שלך חלילה, הן דווקא ממש מחכימות

אבל יש לי נטיה לרצות לחדד את הדברים תמיד (:

אנחנו צריכם לזכור שאנחנו עבדים של השם לא הוא שלנו...

הוא לא חייב לנו כלום תפילה זה כדי להודות לו ולבקש לא בדרישה בבקשה להגיד לו שיש דברים שחסרים לנו... (יש לי עוד דברים להגיד אבל אני באמצע עבודה אז אולי מחר או יותר מאוחר...)

והגיוני שאני קצת יתקן את עצמי...

זה לא מסתדר עם מה שכתבת

אין לי כוח+זמן לכתוב עכשיו שולחת קישור ועושה ספוילר...

א. האם גם זו לטובה? כלומר: אם הכל זה טוב, והכל זה "גם זו לטובה" , אז למה אדם חולה מתפלל להיות בריא? למה מתפללים לקיבוץ גלויות הרי הכל לטובה? ב. האם יש לחיות באופן שעל כל דבר אומרים "גם זו לטובה" ? הרי אם ח"ו יש פיגוע ולוקחים את זה ככה בקלות , ואומרים "גם זו לטובה" זה מסוכן מאד !!! ??? אדם לא איכפת לו מחברו? ! תודה רבה!!

והינה קישור לתשובה..

הכל לטובה? | שאל את הרב - כיפה

בעולם...

את סותרת את דברי רבי עקיבא שאמר 

כָּל דְּעָבִיד רַחְמָנָא - לְטַב עָבִיד הוא ביטוי ארמי שמשמעו: "כל מה שעושה הקב"ה - לטובה הוא עושה זאת"

מעניין אותי לפי מה את כותבת את זה מי אמר לך את זה וכו'...

ואיי ואני פשוט ממש לא מסכימה אם מה שכתבת אז סליחה על הדילאי...

אבל לא בטוח שהדבר עצמו הוא טוב.

לדעתי אין הבדל בין טוב עצמי לתכלית טוב, אבל זה כבר משהו אחר...

אבל אם המטרה שלו טובה אז כנראה שגם זה טוב.

כתוב שמשיח בא או בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב.

יש הנהגה "רגילה" מבלי השתדלות האדם שבסופו־של־דבר גם היא מביאה לסוף טוב, אבל יש גם אפשרות להנהגה אחרת שבה האדם בוחר להשפיע לטובה וברור שזאת הדרך מעולה ורצויה יותר.

יש כהנה וכהנה דוגמאות אבל נלך על הכי פשוטה, בכפרה על עוון, יש אפשרות לכפר בייסורים ויש אפשרות לכפר על־ידי לימוד תורה, כך שלמעשה מגיעים לאותה תוצאה של כפרת העוון עם או בלי ההשתדלות הרוחנית של האדם אבל ברור מה עדיף ומה מצופה מאיתנו לעשות.

כמובן תפילה אין כוונתה לבקש שנתקבל למשרה מסוימת או נתחתן עם מישהי מסוימת כי בדברים אלה בוודאי ראוי יותר לסמוך על ה' שיודע מה טוב בשבילנו, לכן סדר התפילה עוסק בעיקר בעניינים כלליים יותר, ויסודתו על־פי רוח הקודש לכן ידוע בוודאות שזה אכן רצון ה'.

כתוב בהקדמה לסידור יעב"ץ:

"ובדבר התחינות ובקשות מחודשות, ראיתי שערוריה [...] ואם אמרו רז"ל הלואי יתפלל אדם כל היום, [...] ומכל מקום לא כיוונו אלא על תפילות שתקנו אנשי כנה"ג שהחזירו העטרה ליושנה, וכבר הזהירו טוב מעט בכוונה, וכ"ש באלה הנוספות שתקנו אחרונים ברוב דברים מקום סכנה, ויש לחוש בכמה מהן שהיזקן מרובה משכרן, ושתיקתן יפה מדבורן, ובירושלמי אמרו, חנה בשביל שהרבתה להתפלל קצרה ימיו של שמואל."

היעב"ץ מתייחס לשתי בעיות בריבוי אותן "בקשות מחודשות", האחת היא שאין עניין להרבות בבקשות מעבר למה שתקנו חז"ל, והשנייה היא שכיוון שלא תוקנו על־ידי חז"ל, יש חשש שאינן תהיינה לגמרי על־פי האמת (אני מתאר לעצמי שיש בזה גם התייחסות מרומזת לכל הסאגה של השבתאות אבל זה לא רלוונטי לנושא).

נתמקד באותו ירושלמי (תענית פ"ד ה"א):

ומניין לנעילה? א"ר לוי: גם כי תרבו תפלה אינני שומע - מיכן שכל המרבה בתפילה נענה.

מחלפה שיטתיה דר' לוי תמן א"ר אבא בריה דר' פפי ר' יהושע דסיכני בשם ר' לוי: בכל עצב יהי' מותר ודבר שפתים אך למחסור - חנה ע"י שריבה בתפילתה קיצרה בימיו של שמואל שאמר' וישב שם עד עולם.

והלא אין עולם של לוי אלא חמשים שנה דכתיב ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה וחיי דילון חמשין ותרתיי א"ר יוסי בי ר' בון ושתים שגמלתו.

וכא הוא אמר הכין.

כאן ביחיד כאן בציבור.  ר' חייה בשם ר' יוחנן ר"ש בן חלפותה בשם ר"מ והיה כי הרבתה להתפלל מיכן שכל המרבה להתפלל נענה.

כלומר, לפי ר' לוי, על־ידי שחנה הרבתה בתפילה, היא ביקשה משהו שלא הייתה אמורה לבקש - ששמואל ישב לפני ה' עד עולם - ויש בזה רמז לכך שלא האריך ימים מעבר לשנות העבודה של הלויים.

במאמר מוסגר זה נראה שהמחלוקת (על־כל־פנים הרעיונית) המשיכה גם אחרי הירושלמי, יש כאלה שדוגלים בריבוי תפילות ותחינות בנוסח אישי, התבודדות, או הנוסחים השונים שתוקנו על־ידי האחרונים כמו התחינות שמביא הבן־איש־חי, ויש כאלה שמסתייגים מהוספות כאלה ואחרות ונצמדים רק לנוסח העיקרי.

בכל־מקרה הרעיון הוא שצריך לתת את הדעת על־כך שבתפילות אישיות יש מקום לטעות, ולכן צריך יותר תשומת לב מה מבקשים, הרי מניין לנו לדעת אם להתקבל למשרה מסוימת או להתחתן עם מישהי מסוימת זה דווקא לטובה ורצון ה', בדברים כאלה עדיף פשוט לבטוח בה', אבל תפילות הציבור - לכו"ע ברור שהתפילה מהותה קיום רצון ה' לכן כל המרבה משובח.

אם נקבל את כל מה שהוא נותן לנו בלי להתפלל, נרוויח את כל השפע אבל נפסיד את הקשר אליו.

יש דברים שאם האדם לא יתפלל עליהם הוא כנראה גם לא יקבל

רש"י ד"ה "טרם יהיה בארץ" (בראשית ב, ה): 

כל טֶרֶם שבמקרא לשון עד לא הוא ואינו לשון קודם ואינו נפעל לומר הטרים כאשר יאמר הקדים וזה מוכיח ועוד אחר (שמות ט) כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן עדיין לא תִּירְאוּן ואף זה תפרש עדיין לא היה בארץ כשנגמרה בריאת העולם בששי קודם שנברא אדם וכל עשב השדה עדיין לא צמח ובג' שכתוב וַתּוֹצֵא לא יצאו אלא על פתח הקרקע עמדו עד יום ו' ולמה כִּי לֹא הִמְטִיר ומה טעם לֹא הִמְטִיר לפי שאדם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה ואין מכיר בטובתן של גשמים וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו וצמחו האילנות והדשאים.

לה' יש הרבה טוב שהוא רוצה להשפיע עלינו, אנחנו רק צריכים להכין את הכלים.

שכיוונת לשאלה ענקית ונפלאה שעסקו בה גדולי הדורות.

לא הספקתי לקרוא תגובות או להגיב בעצמי, אז לפחות לומר שהיא שאלה בהחלט טובה.

יש באדם גוף ונשמה, הגוף שואף למטה והנשמה שואפת למעלה, האמת שלנו היא הלמעלה, הקרבה לה'...

לאנשים לוקח זמן להתקרב, מתחזקים בשבת, כשרות, צניעות, לאט לאט, כל אחד בקצב שלו, נופלים וקמים...

כן, זה מוזר, לפעמים גם מרתיע לראות מישהי עם מעט בגדים ששרה שה' תמיד אוהב אותה... אבל הבעיה היא לא המעשה-היא מתקרבת, הבעיה היא שאנחנו רואים את זה-אם מישהו פרטי נופל וקם אף אחד לא יודע מזה, אם הוא משתף את זה ברשתות והכל-כולם רואים את זה וכל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה...

אדם שיצא מהארון ועדיין שר שירים של חיבור להשי"ת בעצם מדבר את הקושי שלו, זה הכי לגיטימי שיהיה קושי כזה, זה גם מוזר שהוא משתף את זה עם כל העולם אבל זה כבר עניין שלו...🤷

בנוסף, יש אנשים שאומרים שהאינטרנט כולו רע, יכול להיות (זו דעתי האישית, כן, אבל....) שהקב"ה מנסה להראות להם שבכל דבר שהוא יצר יש טוב, גם במה שנראה הכי טמא....

בקיצור, לדעתי זו התחזקות אמיתית שבע"ה תקרב את המשיח..... 

מסף ריגוש שעולה כל הזמן

מחפשים חוויות משמעותיות יותר

לדת יש משמעות בשפע

וכשזה מגיע בפאן בלי כפייה

זה מתאים בול לאנשים שצמאים לריגושים למשמעות 

קצת באסוש כי הייתי מאוד עייף ובקושי הצלחתי לצאת מהמיטה.

קצת נחמד כי כן בסוף גררתי את עצמי ללמוד קצת, ועשיתי פיקניק חביב.

אוכל בלי פרופורציות, שינה בשעות לא חוקיות, יותר מדי קינוחים, שיחות משפחתיות שנמשכות לנצח, ותחושת של איך כבר מוצאי חג עכשיו?

דב סרטים

לצערי...
 

יצאתי עם החלטה שאת שאר חגי השבועות אני עושה בביתי / בית הורי...

היתה חסרה לי יותר אווירה של חג.

ולא, זה לא שלא טוב שם.

אני מאד מאד אוהבת להיות שם.

רק פשוט, היה קצת חוסר מזל השנה, וכל האחים שלו היו במקומות אחרים, אז היינו לבד, עם עוד שני אורחים שאינם מהמשפחה.

אני רגילה למשפחה גדולה, רועשת עם מלא גיסות וילדים, וזה היה דיי כיבוי אורות בשבילי...

עבר טוב ב"ה, וזה ככה מאז שהפסקתי להישאר ער בלילה.

במקום חג שסובב שינה לפני כדי להתכונן, שינה אחרי כדי להתאושש, ונימנומים בשיעורים שרירותיים שמהם אני לא זוכר כלום - אני פשוט מתנהג כמו בשבת רגילה. ככה השעות שלי מסודרות, התפילות שלי נראות כמו שצריך, וגם כשאני לומד אז זה אמיתי וערני.

התכתבות מקצועית לא אמורה לגלוש לשום דבר אם לא מערבים רגשות בכלל.
לא נימה של צחוק ולא אימוגים למיניהם...

אם הצד השני קצת נסחף, פשוט לא לזרום לכיוון שלו,

לענות יפה על אותו עניין ולסיים אותו, בלי לפתח נושא חדש, אפילו שהוא מאד מעניין.

כי זה לא "נחמדות" זה היסחפות.

(מי שנסחף זה הגבולות שלנו - למקום שלא חשבנו שהם יגיעו...)

"אם לא מערבים רגשות בכלל"

בסוף יש לי רגשות, אני לא מערבת אותם, הם כבר מעורבים בעצמם.

ואני חושבת שגם לבני אדם אחרים יש רגשות חיוביים אחד כלפי השני שהם לא דווקא רומנטיים.

השאלה מה נכון לבטא ועד כמה?

כי אם לדוגמא אני מחזירה פידבק למישהו "וואו, עבודה מעולה!"

יש פה רגש, של התפעלות/של שמחה על זה שהוא בצוות שלי/ של הקלה שהוא כבר עשה את זה מצויין

אבל אין פה נימה של צחוק ולא אימוג'ים ולא קלילות, ולא שיחות נפש.. אז לפי מה את קובעת מה מתאים ומה לא? 

בניסוח מאופק יותר,
תלוי לפי הרמה שאת נמצאת בה...

את המשפט שנתת כדוגמה הייתי משנה ומורידה את ה"וואו" והסימן קריאה.

"עבודה מעולה", ואפשר לנסח "עבודה טובה מאד"

זה מעביר את אותו מסר, ללא רגש אישי.

אני יכול לצחוק קצת עם לקוחות בנות בטלפון או לשים סמיילי במייל כדי לשדר שאני נותן שירות חמוד אנושי וחביב.

אבל לא מדבר איתן על שום דבר שקשור לחיים אישיים או דברים אישיים בשום צורה. נותן שירות נטו.

ובכללי משדר אווירה של ביזנס עסקים וכסף. באמת מעניין אותי הביזנס, אז איני צריך לזייף.

אם זאת לקוחה קבועה אני יותר נחמד איתה אבל זה יותר קטע של שימור לקוחות ורמת שירות.

לשמור על מרחק מסויים

זה לא סתם כי בא לה

אז הייתי רוצה ליישם את העיקרון הזה גם בדברים שאין בהם הלכה מפורשת (או שיש ואני לא יודעת)

לא רואה בעיה בנחמדות/ נימה אישית/ הומור בהתכתבות מקצועית

אני חושבת ששיח (גם כזה שכתוב) צריך להיות אנושי ונעים

בלי קשר למין הגורם איתו אני מתכתבת

הגבולות נמצאים בכוונה במטרת הקשר

אם כוונת הקשר מקצועית

היא תשאר כזו גם אם ההתכתבות תהיה יותר אישית/ יומיומית 

קשר ממושך, רווי בנימות אישיות והומור, גם אם מטרתו היתה אמורה להיות מקצועית, עלול למצוא את עצמו במקום אחר לגמרי מההתחלה...

מישהו/ מישהי מסיטים אותו לשם

אולי יש אנשים חסרי מודעות

שלא שמים לב למה שהם עושים

(לי יש קשרים כאלה של הרבה שנים

מקצועיים שמשלבים קשר אישי חברי

זה אף פעם לא הלך למקום אחר

לא מצידי

ולא מהצד השני)

מאוד מתחבר לחשיבה על א-להים לפי המחשבה הפילוסופית עליו, שאי יהיה אפשר להבין אותו אף פעם

מי שנות את הכל ומי שנותן את הערך לכל.

חבר, אבא,מלך.

אמונה-הסיבה שאנשים מצליחים לחיות במציאות ההוויה הזו.

תורה-דרך חיים שיכולה להפוך גם את היצור הכי גשמי ונמוך היהלום הכי גדול ונקי...

אך זה שאני מתפלל אליו.

ללמוד לפסח, הלכות והכנת הלב

אני לא על זה בכלל לצערי

אתה צריך להיות מדריך באיזה מוסד גמילה או משהו שאנשים עוברים שם התפתחות אישית וצריכים את המוטיבציה והצעדים המעשיים

אם היית בגיל המתאים גם מדריך בתיכון היה יכול להיות טוב

הדפוס התעניינות הזה מתאים יותר למדריך ולא לשאלה כללית בפורום..

תודה על האכפתיות אבל לא התכוונתי לדווח פה

נקודות שעלולות להחמיץ ולשים לב אליהם ולטפל בהם. מעשית. הכי מעשית שיש.

שחוסר הכרות הטוב נמשלה לחמץ, שהיא גם תופחת כמו בצק.

שמשהו קצת יכול להעיב על הכל.

ובאמת כתבתי את זה מהמקום שלי.

אויל זה גם מתקשר לפסח ביחס לשירת הים.

שכאמור בחזל חזקיה היה אמור להיות משיח והוא לא היה כי לא אמר שירה.

תודה זיויק על החיזוק העצמי בשרשור הזה!

🤭