אתה אמור לרצות להתחתן איתה!!

לא מתחתנים ומקווים לטוב.

אם הלב שלך לא שלם, תעזוב רגע לפני ולא רגע אחרי.

שב עם עצמך, תבדוק מה מפריע לך.

תראה אם זה לחץ מהחתונה או שבאמת אתה לא להוט אחריה.

תבדוק מה קרה בתקופה הזו מהרגע שרצית להתחתן איתה ועד עכשיו.

ובהצלחה!!

לדעתי, אבל אני אישה, יופי הוא לא באמת פרמטר לאהבה.

בהתחלה הוא מושך והוא פרמטר שמוסיף.

אבל כשאוהבים מישהו, לא אוהבים אותו כי הוא נראה טוב.

אוהבים אותו בגלל מעשים, דיבורים וחיבור נפשי.

ייעוץ טוב!

מיכל וולשטיין  אם יש לך דרך להגיע אליה. (מכירה אותה רק מהסרטונים שלה)

יש התאהבות ויש אהבה, וזה שתי דברים שונים לגמרי.

התאהבות זה פרפרים, זה התרגשות, זה לב דופק, זה לראות רק את הבן.בת זוג מול העיניים, זה להתלהב קשות מכל הודעה וכדומה. ואתה כנראה עברת את השלב הזה...

אבל זה התאהבות.

והתאהבות עוברת.. וזה לא משנה עם מי תהיה. גם אם תהיה עם האישה הטובה והיפה בעולם, באיזה שהוא שלב ההתהאבות תרד ונישאר האהבה . שעל אהבה צריך לעבוד כל יום ביומו במשך כל החיים. אהבה וזוגיות זה העבודה הכי קשה 24/7.

כי אתה עכשיו תיפרד ממנה, תגיע למישהי אחרת- תרגיש שמצאת את אהבת חייך ואז הפתאום אחרי שנה תרגיש אותו דבר!!

אתה צריך לחשוב עם עצמך,

אתה אוהב את האופי שלה? ומפה זה מתחיל ומכאן צריך לעבוד. כי אופי נשאר תמיד. 

אתה לא יכול לוותר כי קצת קשה לך לעבוד..

אהבה זה מסע, עם עליות, עם ירידות. לפעמים עולים על ההר ומגיעים לפסגה ולפעמים יורדים לשפל. אבל אסור לוותר!

ממליצה מאד שתשתף אותה במטרה להעלות את הזוגיות אל הפסגה ועם ננכונות לעבוד קשה.

רק תבדוק שזה לא פחד כללי ממחוייבות או חתונה. (או מסגירת כל האופציות הדמיוניות האחרות)

ואז אין לו שום קשר אליה או למישהי אחרת.

זה משהו שאתה צריך לפתור בתוך עצמך. (מול איש מקצוע)

לא נותנים כי אוהבים, אוהבים כי נותנים. נתינה יוצרת אהבה. תן לה, זה מרומם את האהבה.

מעבר לזה - שאר העצות שכתבו. בהצלחה רבה ומזל טוב! בניין עדי עד

(ותודה למחשבת שהביאוני עד הלום)

למקרה שיש עוד מישהו/י שיכולים להיות עכשיו או בעתיד במצב דומה:

תחושות לפני חתונה | ערוץ ７

וכהמשך:

תחושות לפני חתונה | ערוץ ７

ומבינים שזה שלנו, אז זה יכול להיות קצת מבהיל שפתאום לא הכל חלומי וורוד.

לפעמים זה קשה כשדמיונות יורדים למציאות ומקבלים פנים.

פתאום צריך להתמודד עם חלומות וציורים שחשבנו שיהיו.. ולפעמים זה לוקח זמן לעשות את זה.

אז יכול להיות שה'נחיתה' הזו והעיכול של מה הולך כאן, מעידים על משהו באמת שלא מתאים לך, ויכול להיות שזה פשוט מלחיץ המעבר בין החלומות והדימיונות לזה שזה מקבל פנים במציאות.

מחשבה נוספת שמקווה שאצליח להעביר למילים -

יכול להיות שהתחיל 'לרדת לך' ממנה כי הרגשת שאתה חייב/אמור להרגיש איכשהו? (נניח הקשר אמור לעלות שלב כי התארסתם ו'אמור' לכאורה לקרות משהו ביניכם?)

לפעמים כשמרגישים שאמורים וצריכים לשדר רגש של אהבה/ביטחון בה/יציבות בקשר וכו, אז זה פשוט נתקע וזה לא בהכרח מעיד על כך שזה לא קיים.

פשוט לפעמים הרגש יכול לברוח כשמנסים להביא אותו בכוח... 

שוב,

אף אחד פה לא יכול לומר לך אם אתה סתם חושש או לא..

תלך למישהו חכם יותר.. ובעיני לא כדי שיאמר לכם אם אתם מתאימים או לא, אלא בשביל להבין מה קורה לך בלב ומה אתה מרגיש ולמה ולברר על מה הדברים יושבים ומה עושים איתם.

תקשיב לעצמך ולא ללחצים מהסביבה.

ואם מה שנכון לך זה לדחות קצת את החתונה כדי שזה יהיה יותר בבריאות נפשית ושמחה - לך על זה.

נכון שעוד לא התחתנתי אבל משערת שגם אם זה בסדר שיש לחץ ופחד, עדיין אמורים להיות גם שמחה ורצון בלב יחד איתם.

בהצלחה רבה לכל מה שתחליט ושיהיה בקלות.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת