מאז שיצא ב-1937 "ההוביט", ספרו האגדי של ג'ון רונלד רעואל טולקין, גדל מעגל הקוראים והמעריצים שלו במידה עצומה. עד 2003 נמכרו כ-50 מיליון עותקים של הספר‏^[1], ולאחר יציאת טרילוגיית "שר הטבעות" לקולנוע המספר הוכפל. עשרות ספרים ומאות מאמרים נכתבו על טולקין והעולם שיצר, וחברת אמזון עובדת בימים אלה על סדרת טלוויזיה חדשה בהשראת הספר.

מהו סוד קסמה של היצירה? מה יש בה שנוגע בנו כל כך? האם זהו רק "מסע הגיבור" או שיש בה דבר נוסף?

עוד בתקופת יציאתו של הספר "שר הטבעות" (1954) היו שמצאו הקבלות שעשה טולקין בין המציאות שלנו לבין העולם המופלא שיצר בספר, המכיל אלים נפילים, אלפים, בני אדם, גמדים, קוסמים וכמובן הוביטים.

טולקין (1973-1892), שהיה פרופ' לספרות ולאנגלית באוניברסיטת אוקספורד שבבריטניה, יצר מתוך דמיונו יקום מקביל שכינה ה"לגנדריום" (Legendarium). ביקום היה כל מה שיש בזה שלנו – מיתולוגיה, היסטוריה ואפילו גאוגרפיה (המומחשת באמצעות מפות ששרטט בעצמו), ואיך לא, היו בעולם גם שפות מדוברות. טולקין שלט בשפות רבות בהן לטינית, יוונית, אנגלו-סקסונית, גותית ואפילו פינית. סקרנותו האינטלקטואלית דחפה אותו ליצור גם שפות חדשות אחרות (שחלקן ידוברו על ידי הדמויות בארץ התיכונה, בספר "שר הטבעות").

ה"פלך" – המקום הפסטורלי והירוק בו חיים ההוביטים ובהם גיבור הסיפור בילבו בגינס, נוצר מנוסטלגיה שחש טולקין למחוז וורוויקשייר (Warwickshire), שם התגורר בילדותו עם אמו (שנפטרה כשהיה בן 12) ועם אחיו הקטן. במכתב למוציא לאור שלו מדצמבר 1955, כותב טולקין: "[הפלך] הוא אכן פחות או יותר כפר וורוויקשייר בתקופת 'יובל היהלומים' של המלכה ויקטוריה" (הכוונה היא לחגיגות 60 שנים למלכותה ב-1897)‏^[2].

באופן דומה נוצרו הדמויות השונות ביקומו. טולקין חקר את הקשר שבין שפות עתיקות לתרבות הקשורה אליהן, וכך המיתולוגיה הגרמאנית והנורדית שהופיעו אי שם במאות הראשונות לספירה היוו ככל הנראה השראה לדמויות האלפים והגמדים‏^[3]. שמות הגמדים בספר "ההוביט" מגיעים מפואמות מיתיות בנורדית עתיקה בשם ה"אֶדָה הפואטית", שהופיעו בתקופה הטרום-נוצרית באיסלנד.

יש פרשנים הטוענים שטולקין שאב את השראתו לאופיים ולאורח חייהם של הגמדים לאחר שקרא טקסטים מימי הביניים על ההיסטוריה של העם היהודי‏^[4]. הניתוק של הגמדים מארצם, החיים לצד עמים אחרים בעת שהם שומרים על התרבות שלהם, האופי התנכ"י הלוחם שלהם, ואפילו לוח השנה, דומים לטענת אותם פרשנים לתרבות היהודית. למעשה טולקין הודה בכך: "אני כן חושב על ה'גמדים' כעל היהודים", אישר במכתב מ-1955, "הם גם ילידים וגם זרים בהרגלים שלהם, מדברים בשפת הארץ, אך במבטא בגלל השפה הפרטית שלהם"‏^[5]. טולקין לא ניסה להגחיך את היהודים. בעולמו הגמדים מביאים את הטוב לניצחון, או משמשים כדמויות התומכות בגיבור ההרפתקה. הם מוצגים כרציניים ומכובדים, אך בדומה לכל הדמויות האחרות בסיפור, גם להם יש צדדים שליליים שעליהם להתגבר עליהם כדי להצליח במשימתם, כמו גאווה.

למרות אין-ספור הקבלות נוספות שנכתבו על מקורות ההשראה של הסופר, כבר בהקדמה ל"שר הטבעות" מבקש טולקין להדגיש שאין לראות בספרו אלגוריה למציאות, אלא לקבלו כעולם אותנטי ושלם – מקביל לזה שלנו. "באשר לכל משמעות פנימית או 'מסר', אין בו, לפי כוונת המחבר, לא מזו ולא מזה. אין בו אלגוריה ואין בו 'אקטואליה'", כתב‏^[6].

מהבחינה הזו, טולקין היה שונה מחברו הטוב ק.ס. לואיס, מחבר הספר "דברי ימי נרניה", שיצר אלגוריה נוצרית מובהקת. טולקין, שגם הוא היה נוצרי קתולי מאמין, חשב שאלגוריה היא צורה פשטנית מדי ליצירת אמנות עמוקה ופילוסופית.

טולקין לא יצר אלגוריה, אלא פילוסופיה. ובדיוק מסיבה זו פילוסופים עכשוויים מתעניינים בעבודתו וטוענים כי נטועות בה אמיתות גבוהות הקשורות בחיי בני האדם ובשאלות הגדולות שהעסיקו פילוסופים בהיסטוריה.

"הפילוסופיה [בספר שר הטבעות] היא חלק מעולמו של טולקין כמו שהמלחמות, צורות החיים שבו, ההיסטוריה, היופי והטרור הם חלק. היא לא נמצאת על פני השטח, היא מסתתרת מתחת, או מאחורי, או בתוך הדברים והאירועים בסיפור", מסביר הפילוסוף פרופ' פיטר קריפט מבוסטון קולג' בספרו The Philosophy of Tolkien‏^[7]. "אם 'שר הטבעות' היה אלגוריה, הפילוסופיה הייתה על פני השטח, כמו סלעים. במקום זאת היא כמו גלעין כדור הארץ: מרכזית אבל נסתרת".

רגע האמת

טרילוגיית "שר הטבעות" מפתחת סיפור שהתחיל בספר "ההוביט". ההוביט, בילבו בגינס, מוצא טבעת במערתו של גולום (יצור מתבודד שהיה בעברו הוביט) וזו מאפשרת לו להיעלם כשהוא עונד אותה. ב"שר הטבעות" מתגלה המקור שלה והכוחות הנוספים שהיא אוצרת בתוכה.

סיפורה של הטבעת מתחיל במלקור, השטן ביקומו המקביל של טולקין, ובאל נחות בשם סאורון שהפך למשרתו. סאורון שכנע את בני הלילית (האלפים) לקרוץ 19 טבעות כוח המחולקות בין האלפים, נסיכי הגמדים ובני האדם. סאורון בעצמו קרץ בחשאי טבעת נוספת שיש בכוחה לשעבד את כל מי שמחזיק בטבעות האחרות ולשלוט בהם. הטבעת מכילה את כל כוח רשעותו של סאורון, וכשהוא מחזיק בה הוא בלתי מנוצח. אם היא תושמד, כל כוחו ייאבד יחד איתה.

הטבעת של סאורון, הנקראת "הטבעת האחת", נמצאה על ידי בילבו בגינס, לאחר שנלקחה מידי סאורון מאות שנים קודם לכן. כל עוד הטבעת קיימת, היא שומרת אמונים לאדונה השטן, וכאשר מישהו עונד אותה, היא חושפת את מיקומה בפני הרוע ומושכת אותו אליה.

טולקין לא חשב במקרה על רעיון הטבעת, המאפשרת לעונד אותה להחזיק בשלושה כוחות: להפוך לבלתי נראה, לשלוט באחרים ולהעניק לבעליה חיי נצח. "טולקין למד יוונית ולטינית, הוא קרא את אפלטון, הוא קרא את 'הרפובליקה'", מסביר פרופ' ראלף ווד מאוניברסיטת ביילור שבטקסס‏^[8]. "אפלטון כתב דיאלוג שנערך בין סוקרטס לחברו גלאוקון. בדיאלוג עולה שמו של אדם בשם ג'ייגיס, שנכנס למערה מלאה בדברים טובים ומוצא שם אדם מת וטבעת על אצבעו. ג'ייגיס לוקח את הטבעת ומבחין שהיא מאפשרת לו להפוך לבלתי נראה".

הטבעת, כפי שממשיך הדיאלוג, מאפשרת לו לעשות דברים שלא יכול היה לעשות בעבר. למרות שנחשב לאדם טוב, הוא מתחיל לגנוב, ובהמשך משתמש בה כדי לנקום באויביו. עד שבסוף הסיפור גייג'יס נכנס לארמון, מפתה את המלכה והורג את המלך.

"אפלטון מעלה באמצעות הדיאלוג שאלה חשובה: 'אם חיים לא מוסריים מובילים מישהו לעושר, כוח ותהילה, בעוד שחיים מוסריים מובילים לעוני וחוסר כוח, אז למה להיות מוסרי?" כותב פרופ' אריק כץ מאוניברסיטת ניו ג'רזי במאמר שעוסק בטבעות הכוח‏^[9].

"גלאוקון חושב שאנשים הם טובים מוסרית רק בגלל שהם לא יכולים להיות פטורים מעונש – הם מפחדים מעונש על מעשיהם הרעים. אם לא יפחדו שיענישו אותם, הם יוכלו לפעול עם כוח חסר גבולות כדי לספק את תשוקותיהם, מבלי להתחשב בהשפעה הרעה שיש לכך. אפלטון, לעומתו, רוצה להפריך את המסקנה הצינית הזאת ולהצדיק את ערכם של חיים מוסריים".

הטיעון של אפלטון ארוך אבל הנקודה המשמעותית ביותר בו פשוטה: חיים לא מוסריים בסופו של דבר משחיתים את הנשמה של האדם. הם מובילים לחוסר אושר בסיסי, לחרדה מנטלית, לאבדן חברים ואהובים ולפשיטת רגל רגשית. אף כוח בעולם לא יכול לפצות על הריקנות הפסיכולוגית הזו. כוחו, עושרו ותהילתו של אדם מוסרי אמנם מוגבלים, אבל הוא חי חיים של יושר ושגשוג רוחני.

"עבור אפלטון, האדם המוסרי ידחה את השימוש בטבעת הכוח. האדם המוסרי יעדיף לחיות חיים של שלווה פנימית ויושר, חיים שמונחים על ידי עקרונות מוסריים ולא חיים של כוח וסיפוק מאינטרסים אישיים", כותב כץ, שלוקח את המסקנה הזו צעד נוסף קדימה: לדבריו, מה שאפלטון ניסה להסביר במילים ובתיאוריות, טולקין מצליח להראות באמצעות הדמויות השונות בסיפורו: גולום, היצור שהחזיק בטבעת במשך התקופה הארוכה ביותר (כ-400 שנה), לפני שבילבו מצא אותה, מייצג חיים לא ישרים המובילים לחוסר אושר ולסבל. הוא מתואר בסיפור כיצור מסכן, מפוחד, הומלס חסר חברים שבמרבית זמנו מחפש את הטבעת – ה"פרשס" שלו, חמדתו. הטבעת השחיתה אותו לגמרי והוא איבד כל משמעות לחייו, מלבד התשוקה אליה.

"עבור אפלטון, וגם עבור טולקין, הרגע המשמעותי בסיפורה של כל דמות בספר הוא הרגע שבו היא מתפתה להשתמש בטבעת. זה רגע הבחירה שקובע את גורלה של הדמות", מסכם כץ.

עלילת שר הטבעות מתפתחת לאחר שבילבו עוזב את "הפלך" ביום הולדתו ה-111 ומשאיר את הטבעת לאחיינו פרודו, שיוצא להר האבדון כדי להשמיד אותה שם. בהמשך העלילה טולקין מציג בפנינו דמות נוספת שדווקא כן מצליחה לעמוד בפיתוי שמוצג לה. גלדריאל, אלפית בת מלוכה ממלכת לות'לוריין, האלפית החזקה ביותר בארץ התיכונה.

ברגע של פגיעות, פרודו מציע לה את "הטבעת האחת". "מבורכת את בחוכמה, באומץ, וביופי, הגבירה גלדריאל", אומר פרודו. "נתון אתן לך את הטבעת האחת, אם תבקשי אותה מידי. גדול הדבר משיעור קומתי"‏^[10]. אבל ליידי גלדריאל צוחקת, משום שעם כל כוחותיה, אם הייתה רוצה לקחת את הטבעת מפרודו, הייתה יכולה פשוט לקחת אותה. אבל לקיחתה בכוח משמעה לפעול בדרך רעה: פירוש הדבר שהטבעת כבר השחיתה אותה.

"אני לא מתכחשת שליבי משתוקק מאוד למה שאתה מציע", היא משיבה לפרודו שמושיט לה את הטבעת. "שנים רבות הייתי הופכת בדעתי, מה הייתי עושה אילו נפלה לידי הטבעת הגדולה, וראה! הנה היא בהישג ידי […] מרצונך החופשי תיתן לי את הטבעת!"

גלדריאל מתפתה ומרימה את ידיה, היא נראית יפה ומלאת אור עד שלפתע אורה דועך, היא מורידה את ידה וצוחקת: "עמדתי בניסיון", היא אומרת לפרודו, "אוסיף להיות גלדריאל". היא מסרבת ל"טבעת האחת" ונשארת נאמנה לעקרונותיה, ליושרה שלה ולעצמה.

"טולקין מראה לנו כאן שאדם עם חוזק מוסרי יכול לעמוד בפיתוי של הכוח העצום, אפילו במחיר הפסד אישי", כותב כץ, "גלדריאל יודעת שבסירובה לכוח הטבעת היא לא תהיה מסוגלת לפעול להמשך קיומם של האלפים בארץ התיכונה. אבל היא עונה לאתגר של אפלטון, ומסרבת לתת לכוח להשחית את נשמתה".

סם, חברו הנאמן של פרודו, שהתחייב בתחילת המסע שיישאר לצדו וישמור עליו, הוא אמנם הוביט פשוט, אך הוא עובר חוויה דומה לזו של גלדריאל. ישנו רגע בסיפור שבו הוא שם את הטבעת ורואה את עצמו לפתע גדול ובעל כוחות, אך עומד במבחן. "סם שקול למבחן שלו, והוא יודע שלא הוא צריך לענוד את הטבעת כדי לעמוד מול אדון האופל. טולקין מסביר ששני דברים הגנו על סם מהפיתוי של כוח הטבעת: אהבתו לפרודו, והמודעות שלו לעצמו", כותב כץ.

בחירה חופשית ואלוהים

רגע הבחירה של פרודו הוא רגע השיא בסיפור. פרודו עונד את הטבעת במספר הזדמנויות, תחילה כסקרנות וכמטרת בריחה, ואחר כך מבחירה חופשית ומודעת. הוא מתמודד בגבורה מול הכוח שלה, עד שהכוח לאט לאט משתלט עליו. במסע הארוך להר האבדון, הקורא עד להתדרדרות במצבו הפיזי והפסיכולוגי. ככל שהוא מתקרב להר שבו הוא אמור להשליך את הטבעת לאש ולהשמיד אותה, כך הטבעת אמידה יותר לרצון שלו וקשה לו יותר להתקדם. כשמגיע רגע האמת, הוא אינו מסוגל לבצע את משימתו.

"הגעתי… אבל אני לא בוחר כעת לעשות מה שבאתי לעשות. אני לא אעשה זאת, הטבעת שלי!" אומר פרודו. אבל פרופ' ראלף ווד, שראה את הגרסה המקורית של טולקין, טוען שהמילה "בחירה" לא הופיעה בה, אלא נוספה בגרסה שפורסמה לציבור‏^[11]. "בגרסה המקורית הוא כתב: 'אני לא אעשה מה שבאתי לכאן לעשות, הטבעת שלי'" והופך לבלתי נראה. אם זה היה התסריט הסופי, סאורון היה משתלט לחלוטין על רצונו של פרודו. "במקום זאת, טולקין, שהיה נוצרי, הוסיף את המילה 'בחירה' לגרסה הסופית: 'אני לא בוחר לעשות את מה שבאתי לעשות, הטבעת היא שלי'. כלומר, הרוע לא השתלט והשחית אותו לחלוטין, ויש לו עדיין חופש בחירה זעיר". פרופ' ווד מסביר שלפי הנצרות הקתולית, כשלאדם אין היכולת הזעירה לומר "לא" לרוע ו"כן" לטוב, הוא כבר לא בן אדם, אלא חיה. "שר הטבעות הוא באופן בסיסי יצירה דתית וקתולית", כתב טולקין במכתב לחברו, הכומר רוברט מוריי. "האלמנט הדתי נספג בסיפור ובסמליות"‏^[12].

"אני ארחיק ואומר, שהדמות החשובה ביותר בשר הטבעות היא אלוהים", אומר הפילוסוף פיטר קריפט‏^[13]. "כשפרודו וסם נכנסים ליער האלפים של לות'לוריין, סם אומר: 'אם יש כאן איזה כשף, הוא נמצא עמוק מאוד, במקום שאני לא יכול לשים עליו את האצבע, אם אפשר להגיד כך'. פרודו עונה לו: 'אפשר לראותו ולחוש בו מכל עבר', וסם עונה: כן, 'אבל אתה לא רואה מישהו מפעיל אותו'‏^[14]. נוכחותו של אלוהים, בשר הטבעות, היא בכל מקום", מסביר קריפט, "הוא כל כך בכל מקום שאתה לא מבחין בו, כמו דג שלא מבחין באוקיאנוס".

שאלת האלוהי ב"שר הטבעות" מתקשרת לרעיון הייעוד של כל דמות, המורגש באופן חזק וברור לאורך כל העלילה. "לא נוצרתי לעלילות סכנה. הלוואי ולא ראיתי מעולם את הטבעת! מדוע באה לידי? מדוע נבחרתי?" שואל פרודו את גנדלף, שעונה: "אלה שאלות שאין להן תשובה. יהא ליבך סמוך ובטוח, אין זה משום שניחנת בסגולות שאין באחרים: לא עוצמה ולא חוכמה, על כל פנים. אבל אתה נבחרת, ועל כן עליך לעשות שימוש בכל הכוח והלב והבינה שיש בך"‏^[15].

"טולקין מאמין שניתן לכל בן אדם מסע חיפוש ייחודי, שלא יכול להיות מבוצע על ידי אדם אחר", מסביר פרופ' ווד, "זה לא משהו שאתה מתנדב אליו, זה משהו שאתה נקרא אליו, ומגיב אליו"‏^[16]. מסע החיפוש, מסביר ווד, הוא כזה שאין בו צעדים ברורים וגם אין זה הכרח שהאדם שנמצא בשליחות יספיק להגיע ליעד בחייו.

לאורך הספר "שר הטבעות" יש עיסוק בנושא של חיי נצח לעומת חיי תמותה. המחזיק בטבעת מקבל חיי נצח, כמו גם האלפים בסיפור, אולם, האלפים לא מתייחסים לזה כברכה ולא מהססים להשתמש במונח: "מתנת המוות".

בשיחה שמנהל בילבו בגינס עם הקוסם גנדלף בסיפור, הוא מספר על תחושותיו בעקבות השפעותיה של הטבעת (שהעניקה לו לזמן קצר חיי נצח): "זקנתי גנדלף. אינני נראה זקן, אך בתוככי לבי אני מתחיל להרגיש זאת […] הרי אני מרגיש כמה דק אני, מרודד […] כמו חמאה שנמרחה על פרוסת לחם גדולה מדי. דבר מה אינו כשורה. אני זקוק לשינוי או משהו מעין זה".

במילים אחרות, בילבו מסביר שאמנם הוא קיבל חיים ארוכים יותר, אבל לא חיים עמוקים וגבוהים יותר. "מה טולקין עושה?", שואל פרופ' ווד, "הוא מדבר על העולם שלנו. טולקין מודאג מאוד שאנחנו רוצים לחיות בעולם שחי יותר ויותר אבל לא טוב יותר. […] לפי טולקין, מטרת החיים אינה להישאר בחיים כמה שאפשר, אלא למות כמו שצריך ובטוב".

יכולת כתיבה טובה?

יכולת טובה של בניית עלילה?

יכולת אפיון דמויות טובה?

יכולת טובה של בניית עולם מדויק ואמין?

יש לו את כל אלה, ודאי, אבל אולי יש כאלה שיוכלו לגבור עליו לפחות בחלק מהדברים...

לומר את האמת חלקים רבים לא התרשמתי.

וזה גם לא כזה משנה, הוא סיפר סיפורים מסוימים. ויש המון סיפורים שהוא לא סיפר, ואחרים כן. די בזה לדעתי.

ברוחו ובכשרונו האומנותי ובטהרת נפשו יותר מטולקין.

בעם ישראל לא נראה יש כאלה היום, כי אין מישהו עם כשרון אומנותי כזה גדול. זה שמור לבני יפת.

באומות אין טהורי נפש היום, כולם הושפעו מהפוסטמודרניזם והפרוגרס, גם אם מעט זה כבר מלכלך.

ומדוע טהרת נפש קשורה לטיב הכתיבה?

מומלץ?

אבל זה אופי אחר של ספרים

עבר ליד גינת הביתן חכם טוק, אמר לו חכם טוק: צפרא טבא , סמוויז. השיב לוסמוויז - וכן למר, והזמין אותו לשתות תה מתוק עם הל וראס אל חנות ועוגת כוספה, ואחר היה משכים למרכולתו.

כך היה עושה סמוויז יום אחר יום. בהערב החמה היה הולך לחבורה קדושה של ועד הדרקון הירוק לשתות יין שרף עם בעלי המלאכות, וחוזר לביתו"

והיו אומרים עליו שיודע לכוון מתי המלך המשיח יגיע, ושמא הוא בעצמו. מניין עלה לארץ, זאת איש לא ידע. רק ידעו ששימש בשעתו את חכם אלרונד בישיבתו הגדולה בקהילת קודש ריוונדל של מרנן ורבנן חבורתא קדישא ראשי ועד המועצה יצ"ו.

ועוד סיפרו שאבותיו שטו בים ועמד נחשול גדול להטביעם, ונדרו שאם ינצלו מנחשול זה יפרישו לגבוה חומש מהפרקמטיא לצורכי נר תמיד סילמריל להם ולדורותיהם לזכות אבותם עליהם השלום. טבין ותקלין.

בגפו חי ד"ר באגינס, ולא חי עם עזר כנגדו. אך אימץ לו את בן אחיו לבנו, לקיים את שנאמר - כל המגדל יתום בביתו כאילו ילדו.

בן אחיו פרודו שמו, קווצותיו תלתלים כעורב, וח"י פעמים עמד בדין לפני בוראו בראש השנה. ובילבו אהבו אהבת נפש, והיה יקר לו מראמות וכדכוד, פטדה וזהב כוש.

מן הפלא היה שידידו וקרובו של פרודו המדובר, היה אותו גנן קרתני שהזכרנו. והיה מתאווה לשמוע מפיו סיפורי עלפנן ורבנן, וחורטם על לוח ליבו.

אין אפשרות לבני האדם (והעלפים) להלחם ברע בעצמם, כל מלחמה נדונה לכשלון, וסופה של האנושות זה להתדרדר לרע, תרצה או לא. רק אם כוחות שמימים יעזרו להם  (ובחסד, לא בזכות) זה יצליח.

כנ"ל טורין - כל מה שהוא יעשה השטן ישלוט במעשיו, והוא יתדרדר מחטא לחטא, מעבירה שתגרור עוד עבירה, אין לו סיכוי להצליח לחזור בתשובה לבדו, רק חסד שמיימי יוכל להציל אותו מהחטא.

כנ"ל אלדריון ואנדיס - מה שהתחיל נפלא, נגמר מרושע, ללא יכולת להתעלות.

כנ"ל גולום ונומנור וגונדולין. ההתדרדרות והחטא בטוחים, הדבר היחיד שיש לעשות זה להציל את מתי המעט שלא חטאו.

כנ"ל בני פאנור - כולם יתדרדו אל החטא אחד אחרי השני והקללה תמצא אותם.

כנ"ל הכוח של הטבעת. אי אפשר להתעלות ממי שנגע בה, חוץ מבילבו שקיבל חסד מגנדלף. כל באיה לא ישובון.

רק ברן ולותיין זה איזה חסד שמיימי נוצרי בתוך עולם השטן, וגם אצלם הסילמריל שהביאו גרם רק לחטא והתדרדרות של דוריאת.

חזון יוחנן מפורש

פרק י"ט אאלט

בכל מקרה

מקובל בכל מקרה בין חוקרי טולקין

פרודו מייצג את ישוע המטיף

גנדלף מייצג את ישוע עושה המופתים

אראגורן מייצג את ישוע מלך המשיח

פרודו ממש מרגישים את סבל המשיח בחלק שישי של שרהט

הטבעת מזכירה את הצלוב שישוע נשא מבית משפטו של הנציב אל גבעת הגלגלתא

יש הרבה נקודות דימיון

לא בולט כמו נרניה

ובכל זאת 

האדם ישוע בן יוסף ימ"ש האמיתי שאתה מדבר עליו היה שורף את הברית החדשה ואת הצלב, אם היה פוגש אותם

למה יימח שמו?

מן הסתם צלב היה עושה לו התקף פוסטראומטי

אין הרבה קשר בינו לבין האליל הכנסייתי

והשם שלו זה יסוס (בלטינית ויוונית)

שזה פשוט הגייה הלנית/רומית לשם ישוע

פשוט לאדם היהודי קראו ישוע. אבל לאליל הנוצרי קוראים יסוס ביוונית, אז זה ישו בעברית, כי ה ס נופלת בעברית, ו ה ס חוזרת להיות ש.  כמו ההבדל בין מרים (הנביאה) למריה. גם אצל הנוצרים מרים הנביאה זה miriam ומרים אמא של ישו זה maria .

בלי קשר הרשע  ישוע בן יוסף הוא יימח שמו, כי היה רשע שכל תורתו היתה לעג לתלמידי חכמים. כמבואר בגמרא על כך שהוא נידון לעונש כי הלעיג על חז"ל. , וכמובא באוון גיליון :

אז דבר ישוע אל המון העם ואל תלמידיו. 2 אמר להם: "הסופרים והפרושים יושבים על כסא משה. 3 לכן כל אשר יאמרו לכם עשו ושמרו, אך כמעשיהם אל תעשו, כי אומרים הם ואינם עושים. 4 הם קושרים משאות כבדים ומעמיסים אותם על שכמי האנשים, אך אינם רוצים להניע אותם אף באצבעם; 5 ועושים את כל מעשיהם כדי להראות לבני אדם, בהרחיבם את תפליהם ובהאריכם את ציציותיהם. 6 אוהבים הם את מושב הראש בסעודות ואת המושבים הראשונים בבתי הכנסת 7 וברכות שלום בשוקים ולהקרא 'רבי' על-ידי אנשים. 8 אך אתם אל יקרא לכם 'רבי', כי אחד הוא רבכם ואתם אחים כלכם. 9 ואל תקראו 'אב' לאיש מכם בארץ, כי אחד הוא אביכם שבשמים. 10 גם אל תקראו 'מורי תורה', כי אחד הוא המורה שלכם - המשיח. 11 הגדול בכם יהיה משרתכם. 12 המרומם את עצמו ישפל והמשפיל את עצמו ירומם.

13 אוי לכם סופרים ופרושים צבועים, כי סוגרים אתם את מלכות השמים בפני בני אדם; הן אתם אינכם נכנסים לתוכה וגם לבאים אינכם מניחים להכנס.

15 אוי לכם סופרים ופרושים צבועים, כי סובבים אתם בים וביבשה כדי לגיר איש אחד, וכאשר יתגיר אתם עושים אותו לבן גיהנום כפלים מכם.

16 אוי לכם מורי דרך עורים האומרים: 'הנשבע בהיכל אין בכך כלום, אבל הנשבע בזהב ההיכל חיב'. 17 כסילים ועורים! מה גדול יותר, הזהב או ההיכל המקדש את הזהב? 18 וכן גם אומרים אתם, 'הנשבע במזבח אין בכך כלום, אבל הנשבע בקרבן שעליו - חיב.' 19 עורים! מה גדול יותר, הקרבן או המזבח המקדש את הקרבן? 20 לכן הנשבע במזבח נשבע בו ובכל אשר עליו, 21 והנשבע בהיכל נשבע בו ובשוכן בו, 22 והנשבע בשמים נשבע בכסא אלהים וביושב עליו.

23 אוי לכם סופרים ופרושים צבועים, כי נותנים אתם מעשרות ממנתה ושבת וכמון, ומזניחים את הדברים החשובים יותר שבתורה - את המשפט, את החסד ואת האמונה. צריך היה לעשות את אלה האחרונים ואין לעזב את הדברים האחרים. 24 מורי דרך עורים העוצרים את היתוש במסננת ובולעים את הגמל.

25 אוי לכם סופרים ופרושים צבועים, כי מטהרים אתם את הכוס ואת הקערה מבחוץ ותוכן מלא גזל ותאותנות. 26 פרוש עור, טהר תחלה את תוך הכוס כדי שתהיה טהורה גם מבחוץ.

27 אוי לכם סופרים ופרושים צבועים, כי דומים אתם לקברים מסידים הנראים יפים מבחוץ ואלו תוכם מלא עצמות מתים וכל טמאה. 28 כך גם אתם: מבחוץ אתם נראים צדיקים לעיני הבריות, אבל בפנים מלאי צביעות ועול.

29 אוי לכם סופרים ופרושים צבועים, כי בונים אתם את קברי הנביאים ומיפים את מצבות הצדיקים. 30 אומרים אתם: 'אלו חיינו בימי אבותינו לא היינו שתפים עמהם לשפך את דם הנביאים.' 31 כך אתם מעידים על עצמכם שבנים אתם לרוצחי הנביאים. 32 אף אתם מלאו את סאת אבותיכם! 33 נחשים בני צפעונים, איך תמלטו מדין גיהנום? 34 לכן הנני שולח לכם נביאים וחכמים וסופרים ומהם תהרגו ותצלבו ומהם תלקו בבתי הכנסת שלכם ותרדפום מעיר לעיר, 35 למען יבוא עליכם כל דם נקי שנשפך על הארץ מדם הבל הצדיק עד דם זכריה בן ברכיה אשר רצחתם אותו בין ההיכל למזבח. 36 אמן אומר אני לכם, בוא יבוא כל זה על הדור הזה."

ואכן, היתה מלא שחיתות
הגמרא מזכירה לא הרבה חכמים שפעלו באותו דור

הגיוני בהחלט שהיו הרבה פרושים מושחתים

אלא ישו שמוזכר שהעלה באוב של אונקלוס את טיטוס בלעם וישו. שם זה בהכרח ישו.

וגם יש את ישו בגמרא שמוזכר שהיו לו 5 תלמידים ששמותיהם כמו שמות שתלמידי ישו.

ונראה לי שגם בסיפור על רבן גמליאל, אחותו והשופט הנוצריף מוזכר ישו הנוצרי, אל לא בטוח.

וגם לפי התוספות הוא "בן סטדא" ו"בן פנדירא" שכתוב עליו שהדיח את ישראל, הבן של מרים מגדלא נשיא. התוספות אומרים שזה ישו הנוצרי.

ב. הוא לא דיבר על הפרושים, אלא על חכמי הפרושים הרבנים. הם לא היו מושחתים. הם פשוט ידעו מוסר יהודי שצריך להפעיל כוח בשביל לעשות צדק בעולם, כמו שרבן גמליאל נידה את רבי אליעזר, ורשבג את רבי מאיר ורבי נתן, לא לטובת עצמם אלא לטובת ה'. וגם ישו לא הבין את החשיבות של שמירת דקדוקי הלכות (כמובא בדבריו שהבאתי. או כלשון החפיפניקים היום - העיקר זה הלב, לא חשוב אם שומרים הלכה או לא), ואכן הוא טעה- מהתורה החפיפניקית שלו יצאה הדת ששפכה הכי הרבה דם בעולם. וכן אומר הרב קוק - שבכל מקו םשאנו מוצאים בעם ישראל זרם שמקדש את המעטת החשיבו תשל שמירת דקדוקי המצוות המעשיות, תדע שיש שם רוח נוצרית שחדרה לשם. וגם כיום אנו רואים זאת - מי שבעד קידוש של חיפוף הלכתי (תורת ישו), גם בעד הפרדת דת ממדינה והפרדת דת מלאום (תורת פאולוס).

היו הרבה מושחתים, אבל לא חכמי ישראל. אלא הכהנים והשליטים ובעלי הכסף והשררה, והצדוקים. 

ישו שאונקלוס העלה באוב - למה שזה יהיה ישו של הנצרות

חמשת התלמידים - שמותם לא כתלמידי ישו, רק אחד מהם, מתי

שאמרתי הפרושים התכוונתי לחכמי הפרושים

ומדוע אתה בטוח שלא היו כאלה מושחתים?

אז הסמכה הייתה הרבה יותר חופשית

כל רב סמוך יכול לסמוך את תלמידו

היו הרבה מאוד סמוכים, סביר מאוד שהיו הרבה מושחתים

גם רבן גמליאל הגן על תלמידי ישו

תורת ישו ותורת פאולוס הם הפכים גמורים

ישו החמיר גם בהלכות מסויימות 

בלעם, טיטוס וישו. אז אין סיבה שזה לא ישו של הנצרות.

תלמידי ישו בגמרא כולל תודה, שזה תדאי תדאוס. לא זוכר את השאר. אז כבר יש שניים מתי ותדאוס.

ב. אולי היו מעטים, אבל ישו דיבר על הסנהדרין שהם מושחתים "היושבים על כסא משה". בסנהדרין ישבו החכמים הצדיקים, ורב לא היה סומך תלמיד שלא ראוי, למעט יוצאי דופן.

פשוט ישו חשב שהוא חכם יותר מכולם וזלזל בכל החכמים, כמו לייבוביץ בימינו, אהרון ברק, יאיא פינק, גלעד קריב, שולמית אלוני ועוד כמה שחושבים שהם יודעים יותר טוב מכולם וכולם מושחתים חוץ מהם שהם כליל השלימות והם היהדות האמיתית וכל הרבנים רשעים.

תראה בהמשך דברי ישו שהוא לא רק סבר שהחכמים רשעים, אלא ממש זלזל בפסיקותיהם כי חשב שהוא מבין הלכה יותר טוב מהם , תראה את "הנשבע בזהב ההיכל" וההמשך של דבריו.

ג. רבן גמליאל לא הגן על תלמידי ישו. אלא פאולוס כתב בברית החדשה שרבן גמליאל הגן עליהם. אי אפשר להאמין לו. אין שום מקום בחזל שמוזכר שחזל הגנו על תלמידי ישו.

ד. ישו אמנם החמיר בהלכות מסויימות, אבל חיפף באחרות. וגם להחמיר אסור שלא מדעת חכמים במקומות שאין צורך להחמיר. למשל ההמצאה של ישו שאסור לשאת גרושה, זה ממש רפורמי. מה גם שחומרותיו נבעו מזלזול בחכמים שמקלים.

ה. תורת ישו ופאולוס הפכים. אבל נובעות מאותו שורש. ישו מיעט בחשיבות שמירת דקדוקי המצוות המעשיות וטען שרק הלב זה העיקר (יש בזה נקודת אמת שהבעל שם טוב הדגיש, אלא שהבעשט לא זלזל בחשיבות שמירת דקדוקי הלכות ולא זלזל בחכמים), פאולוס לקח את זה הלאה וביטל לגמרי את כל המצוות המעשיות, את הצד הפוליטי של המשיח, ואת סגולת בחירת עם ישראל

מנסים לבחון את טולקין, הוא יותר ישו מאשר פאולוס.

כי הפן האלוהי-גשמי כן משמעותי אצל טולקין. אבל זה נראה יותר ערבוב מיתולוגיה פגאנית ותנך.

חוץ מהקטע של האדם (וכל ילדי ארו אצל טולקין) כחוטא מיסודו, שבזה הוא פאולוס, עם פרשנות קתולית-אוגוסטינוס חזקה.

כל המסר של העידן הראשון הוא נוצרי: - שר הטבעות

אדם הביא תשועה - אראגורן בן ארתורן

מולך בחסד אלוהי, גנדלף

בלי יותר מדי מידע על העידן הרביעי אפשר לטעון שהמצב האנושי השתפר, גם רוחנית 

הנצרות טוענת שבסוף יהיה טוב, אבל לא האדם יביא את הטוב, אלא הוא יזכה לזה בחסד אלוהי רק בעזרת התערבות מחוץ לעולם, כי האדם חוטא מיסודו. בעוד שלפי עם ישראל ה' נתן כוח לאדם להביא את העולם למקום טוב.

חוץ מזה שסוף שר הטבעות לא טוב. גם הרע וגם הטוב נאבד מהעולם בעידן הרביעי, כל סוף שר הטבעות משדר פסימיות קצץ, העלפים חייבים לעזוב את הארץ התיכונה, וכל הקסם בעולם פג. הרי שר הטבעות זה קצת הסבר איך הגענו למצבינו בעידן הנוכחי ללא המימד הקסום של העלפים וכדומה. כך שסוף שר הטבעות לא טוב, אלא הרע במיעוטו.

 ורק במלחמת אחריצת הימים של טורין מול מורגות יהיה טוב רק בחסד שמיימי.

הוולאר שייסיעו לו ורק באחרית הימים.

כמו מלחמת אחרית הימים בנצרות.

בעוד שלפי עם ישראל האדם מעלה את העולם בעצמו.

לא כל זה נוצרי אצל טלקין, אבל זה המגמה (רק בעקרון הזה, של האדם והמציאות שוקעות בחטא תמיד ללא יכולת לצאת ממנו ללא חסד שמיימי)

בסוף אראגורן מסתובב בגבעות, עושה תג מחיר לאורקים, יש לו זקן, ובגדים בלויים, ושאיפה למשיח

🤣🤣🤣

דבר אחר יבלות זהיר

אחר כך תיקנתי לשיער שחור. זה באמת היה מחריד

שעושים טרקים בהרי האובך.

בעל הבית היה חכם כליטאי, צדיק כאדמור, כלל ישראלי כמזרוחניק, ורב חסד כ(רב) סתיו

בשדה התעופה

עימותים בספרד: פעילי משט הוכו בנמל התעופה, בישראל עקצו

והכי מצחיק זה שגדעון סער הזמין את השגריר הספרדי לשיחת נזיפה בעקבות אלימות המשטרה הספרדית נשברתי

מנווה, אני בוחר רק במנווה, הוא יעשה פה סדר עם כל הנומנורים המסתננים שרוצים להגר לאמאן. יוריד עליהם הרים מתמוטטים.

בעצם אני בוחר במפלגה של ארו, יקרע את קרקעית הים

עם עוקץ

מעשה אבות סימן לרבנים

כי ידעו שהוא הולך לברוח עם הטבעת, זה היה רגע לפני נקודת האל־חזור

בינתיים פוגעים ביכולות הבסיג' כדי להפיל את משטר סאורונאי

-עם כלביא

-שאגת הארי

-שיבת הסימבה