עברנו דירה לפני 3 חודשים. יש בעיר בית כנסת של הקהילה אליה אנחנו משתייכים.
בעלי מכיר את האנשים שם, חלקם קרובי משפחה / חברים / מכר של מכר וכו.
לפני שעברנו ביררנו המון ושמענו דברים מעולים!
בעלי ילד ממש מתוקי וחברותי
מאז שעברנו, הוא פשוט לא נהנה. טוען שאף אחד לא מתייחס אליו. במהלך השבוע הוא מתפלל במניין בעבודה, ובשבתות מתפלל שם. מנסה לשדל אותו כן להתמיד ולהמשיך ללכת, אבל כל פעם חוזר יותר מדוכא מהפעם הקודמת.
אני מבינה ממנו שהבית כנסת מחולק לקבוצות. יש קבוצות של משהו כמו ה 7-10 איש, הוא מסתובב הלוך חזור בבית כנסת ופשוט לא שמים עליו 
בעלי הוא הבנאדם הכי טוב רגיש וחברותי שיש בעולם, אני יודעת את זה מהמקום הקודם בו גרנו. כולם ממש אהבו אותו. הייתי גם רואה מהעזרת נשים כמה כיף וטוב לו.
כואב לי עליו ברמות. הוא מזה מתוסכל.
כל סעודה שלישית אכלנו אתמול בדמעות, הוא ממש כאוב ופגוע.
בנוסף, אנחנו גרים ממש קרוב לבית כנסת, המרפסת פונה לשם
בליל שבת, חצות הלילה אנחנו יושבים במרפסת ורואים חלק מהקבוצות עומדים ופטפטים
וממש יכלתי לראות את בעלי שזה ממש מכאיב לו.
מנסה לחשוב מה אפשר לעשות.....??????
על הדרך, חברים יקרים
אם אתם רואים משהו חדש בבית כנסת שלכם, תתייחסו אליו
תתעניינו, תנו לו תחושה טובה.
נכון שלבעלי מאוד כיף ונחמד להיות איתי בבית
אבל כמה אפשר להיות בשבתות כאלה ארוכות שני אנשים בבית לבד, לעבור בין משחק רמי שחמט רביעיות וכו
תגובה נפלאה