ומותר לכם.. אפשר לומר בשבת הזאת אנחנו לא יכולים. בלי הסברים. עובדה.

תשאל-תגידו מסיבות שלנו. שתבין מה שתבין.

אני אישית עם השנים הבנתי שטבילה לא יכולה תמיד לצאת בתזמון מושלם...ולא תמיד אפשרי ערב זוגי ושהכל יסתדר

וכשיש משהו ממש חשוב שלא מסתדר ביחד עם טבילה.. אז אני דוחה את ההפסק ביום. אגב- שאלנו רב והוא אמר שזה בסדר גמור

אבל שבת משפחתית זה באמת לא משהו שבשום אופן אי אפשר לשלב עם טבילה..אז זה בחירה שלכם

אם ללכת ולטבול למרותהסרבול או להשאר

ולהתעלם מהביקורת..או לספר .אבל לא בטוחה שזה לגמרי יפתור כי כאמור לא כולם רואים בטבילה סיבה לא להגיע

אם לא בא לכם בכלל על השבת בלי קשר לטבילה אז זה משהו אחר (ובכל זאת אם חשןב להורים את הביחד של כולם חושבת שכדאי להתגבר)

בעיני יש מספיק דרכים להתמודד עם הטבילה במצב שכזה

החל מלדחות בלילה אחד

ועד לספר למישהו מהמשפחה ולתמרן טבילה במקום הארוח

לילות טבילה זה חלק מחיי הנישואין שלנו במשך עשרות שנים וצריך ללמוד להתמודד עם זה גם במצבים יותר מורכבים

נשמח בכל שבת אחרת

יכולים להגיע כי בעלך לא מרגיש טוב..?

(ושהוא יגיד ויתמודד עם הריקושטים)

בדרכ לא מאשרים שבת כזו יום לפני. יחסוך כמה ימים של תירוצים וייראה כאילו באמת רציתם להגיע

אני לא בעד לשקר אבל דיי פסלת כל אופציה אחרת

ואם זה בנפשכם

ואין מצב להגיד שהשבת הזו פחות נוחה לכם

אז זו נראית לי הדרך היחידה להתחמק..

גם ככה שבת משפחתית היא עומס על כולם,

אם זה באמת ברמת פעם בשנה הייתי משנה את סדרי העדיפויות שלי לטובת המשפחה המורחבת בהקשר הזה.

בעיני קשר משפחתי הוא לא רק כשנוח וזורם, ואני בהחלט יכולה להבין את הציפייה שכולם יתגמשו.

הרבה פעמים יש ילדים בגיל צבא או ישיבה ששם קשה יותר להתגמש מבחינת שכפופים למערכת אחרת מהמשפחה ועכשיו בחופש יש חלון הזדמנויות ולא תמיד יזרום לכולם..

אנחנו גם לפני חודש הצטרפנו לשבת משפחתית בתיזמון גרוע בדיוק אחרי סבב מילואים ארוך ועוד איזה בלאגן שסיבך את הכל, וכמה ימים לפני השבת ממש התפללתי שיהיה לנו עוד טיפה אדים רק לעבור את השבת בשלום,

קו אדום מבחינתי היה אם אני חושבת שנשלם על זה מחיר נפשי כבד מדי בין אם בחיים האישיים, בין אם בפן הזוגי ובין מול הילדים בעקבות הקושי הנוסף.

מעבר לזה היה סופר לא מתאים, אבל לא משהו ברמה של נזק לטווח ארוך,

וב"ה עבר בשלום, אמנם לקח עוד שבועיים של היפוך עד שהצלחנו לנוח קצת ולסדר את החיים אבל בסוף גם זה קרה.

כשהילדים שלי יהיו נשואים, ולכל אחד יהיה את עולם הערכים שלו, אני מאוד מאוד מקווה שהם ידעו להתגמש על מנת לשמר את הביחד, ולא שכל אחד ידבוק בערכים שלו באופן שלא יאפשר קשרי משפחה פוריים.

אצל האחד זה פדנטיות

השני הקפדה על הלכה

השלישי אולי צמחונות

הרביעי לא יוצא מהארץ.. סתם דוגמאות.

אבל הערכים בפני עצמם טובים ונכונים, וחיים איתם בשלום בבית הפרטי שלהם, אבל בביחד אפשר לוותר גם על מה שחשוב לך באופן אישי כדי לאפשר את המפגש עצמו.

אם מה שקשה זה הלילה שכולם יחד אז כדאי לחפש דירה נפרדת בתשלום.

להבא,לתזמן ההפסק ליום אחרי

ולא צריך לשקר

להגיד לא מסתדר. זה מספיק

הם לא חייבים לאהוב .

אם מאד חשוב לכם להיות אפשר לדחות ולא להתאמץ מידי

הזדמנות ללמד גבולות את הסביבה

שמספיק להגיד זה לא זמן שמתאים וזהו

שילמדו לכבד

וגם לימוד עצמי

לא לחיות דרך העיניים של אחרים

או להחליט לדחות טבילה ולהשתתף אם זה מתאים לכם

שאם זה עניין של פעם בשנה בערך הייתי טובלת שם.

אישית זה כבר שווה לי את החיבוק והמגע גם אם אין מעבר. לא דוחה ליל טבילה, שונאת את הריחוק. יצא לי לטבול בכל מיני סיטואציות מעניינות בחיים. וגם לשתף אשה נוספת אם היה צורך. לא מראה לכולם מה עשיתי. אבל גם לא נלחצת אם מישהו יחשוב, שיהיה לו בכיף. כמו תחילת הריון. אני לא אצעק את זה, ראיתם? תשמרו לעצמכם.

אם זה שבת שכן קוראת עכשיו פעם בחודשיים שלושה זה משהו אחר. כמה חודשים עד שנה שכתבת זה די הבדל גדול, כלומר שבת של פעם בשנה יותר שווה מאמץ מאשר שבת של פעם בחודשיים. תחליטו אתם איפה טווח המאמץ.

למה הם לוקחים? מה השימוש שלהם?

אצלנו יש טבלט לאפליקציות וטלפון לשיחות. אף אחד לא נוגע לי בפלאפון - זה אישי מדי.

אז לפי הצרכים שלהם יש פתרונות.

ולכל פתרון יש גם הגבלות.

שולחים בקבוצה של הסניף או בכיתה, אם אני לא טועה התחיל בקורונה שהיו צריכים להיכנס לזום ושלחו שם הודעות..

משם זה קצת התדרדר והם נהנים לעבור על קבוצות שלא שייכות להם, אז נעלתי צ'אטים חשובים לי.

קודם כל יש לי קוד (עד שהם מגלים אותו 🤦‍♀️), ומגבילה בזמן, ממש דקות בודדות לכל אחד

אני נותנת להיות עם הטלפון 2-3 פעמים ביום.

כל פעם מגבילה בזמן, ובדרך כלל צריכה לעצור אותה כשנגמר הזמן.

כרגע אין לנו מחשב או תחליף אחר.

הקטנים יותר לא משתמשים בטלפון.

הם יכולים לפעמים לקחת ולהתעסק איתו, אבל לא באמת עושים איתו משהו.

לבת ה 13 אני פותחת כל פעם כי הוואטסאפ שלה הוא אצלי.

כל השאר יכולים מקסימום להשתמש במצלמה שזה לא נעול. וגם זה מעצבן אותי ואני לא ככ מרשה

זיהוי פנים וקוד שאני לא נותנת לאף אחד

ואם הילד השתמש לשיחה ספציפית

אז מחזיר מיד אחרי זה

וגם כל האפליקציות החשובות נעולות שוב בזיהוי פנים (ווצאפ/ פתקים/ מסמכים)

אף אחד לא יכול לפתוח, גם לא אני מבחירה שלי.....

לי יש פלאפון כשר, מתחברת אליכן ממחשב נייד שגם הוא עם קוד שלא ידוע לילדים.

והם עם הרמקול בוחרים איפה לשמוע

סרט כשאפשר זה במחשב

הודעות לחברים זה דרכנו אבל אין הרבה

קניות עושים עם כרטיס אשראי פיזי.

יש נייד לבית שהוא טלפון "טיפש"

לא רואה איזה עוד צרכים הילדים זקוקים בטלפון שלי.

יש מחשב נייד של הבית הם עובדים בו כשצריך אולי זה גם מייתר שימוש בנייד (בעיקר קנבה, תמונות, דפי עבודה, קצת בינה מלאכותית וכד')

אם השאלה לגבי נייד אישי שלהם אז לבנתיים רק לבן ה14 יש והוא טלפון כשר שתמיד אצלו.

לק"י

ואז הקושי להפרד זה כמו מהמחשב.

כן קורה שחלק מהילדים לוקחים ומצלמים בלי רשות, ואני לא אוהבת את זה. ההגיון אומר שאם הם עושים את זה, ולא מחזירים כשמבקשים מהם, אז לבוא לקחת להם פיזית. לא תמיד יש לי כח לזה.

אם את לא רוצה שישתמשו בכלל, הכי טוב- להסביר שמהיום אין יותר פלאפון, ואז לא לשים בהישג ידם, לקחת מהם אם לקחו בכל זאת, ולסרב בקביעות לכל בקשה שלהם לשימוש בפלאפון.

עד שיתרגלו.

בהצלחה!

ולשאלתך-יצא לי בדיקה ביתית שלילית ביום האיחור ובטא 100+

תודה רבה!

אח"כ הלכתי לעשות בטא והיתה חיובית

אבל עכשיו אני רואה שזה בעצם מה שהיא שאלה...

אין לי משהו להציע, אבל אשמח לשמוע אם לנשים אחרות כן יש, כי מרגישה כמוך...

וחיבוק...

הוא נשמע אדם טוב ואבא טוב!

מצד שני הצורך שלך מאוד מובן

סיפרת לו מה חסר לך?

את מנסה לעשות עבורו מחוות שישמחו אותו?

ועוד דבר - מה עם יציאה קבועה בתדירות שתתאים לכם? זה קצת קשה כשצריך לקום מאוד מוקדם אבל נניח שתזמינו מישהי לשמור על הילדים מחמש-שש ותצאו קצת? זה משהו שניסיתם / דיברתם עליו?

הוא אבא טוב ובעל טוב

סיפרתי לו והוא לא מבין מה הבעיה

לו פשוט לא חסר כלום

המחוות שאני עושה מיותרות לו, לפחות זה מה שהוא משדר

ואפשר לצאת רק שזה מרגיש שרק אני רוצה לצאת אז לא באלי ככה

וגם בגלל שהוא קם מאוד מוקדם אז אין לו כח בערב לצאת ואם יוצאים אז זה יהיה בלחץ של לחזור כי מאוחר

לאור מה שסיפרת, שהוא סה''כ אבא טוב ובעל טוב, שאם הוא לא עושה משהו זה כנראה כי יש משהו שמפריע לו.

מציעה לך לנסות לבקש בצורה כזו שלא ירגיש חייב. שיתן לו את מרחב הבחירה.

משהו כמו- 'ישמח אותי ממש אם תקנה לי שוקולד טעים. לא חייב, אבל זה יעשה לי ממש טוב על הלב'.

ואם קנה, לפרגן לו גם אם קנה משהו שמבחינתך הוא מבאס (נניח, שוקולד מסוג שאת לא אוהבת). להעריך על עצם המחווה גם אם יצא לו עקום. כדי לעשות לו חשק לנסות שוב (ובפעם הבאה לדייק יותר- ישמח אותי ממש לקבל שוקולד מריר איכותי...).

וצריכה ורוצה.

ממש כך, כמו שכתבת, לדבר את הלב שלך לאישך היקר.

לספר לו מה ישמח אותך, מה יעשה לך טוב, איך זה גורם לך להרגיש וכן הלאה.

גם אם הוא שונה ממך ואדם נפרד ממך - הכל בסדר!

"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהן שונות"

אז יכול להיות שלו זה לא חסר

אבל לך כן

ואותך זה יכול לשמח

אז אפשר בהחלט דווקא לקחת זאת כהזדמנות לגדילה זוגית נוספת

להנכיח אותך.

בשפת הלב, בשפת האני, בשפת הצרכים.

וליצוק לתוך הביחד שלכם גם את המרחב החדש הזה, בקשיבות אלייך, בקשיבות אליו ובקשיבות לקשר ❤

אבל הוא לא מבין מה אני רוצה ומה הבעיה

אז פשוט הפסקתי לשתף אותו

עכשיו אנחנו בזמן שאסורים וזה הזמן שזה כל פעם מחדש צף אצלי בעוצמה גדולה יותר כי אז אין לו את האפשרות להסיח את דעתי במגע שיכפר על זה

וכל פעם שאת לומדת עוד משהו עליכם / על התקשורת ביניכם / על הדינמיקה שנוצרת - זו עוד הזדמנות לגדול שם.

אז למשל אם שמת לב שכאשר את מנסה לשתף הוא לא מבין מה את רוצה ומה הבעיה -

מאוד יכול להיות שהתנועה כאן שיכולה לקדם יותר מאשר לא לשתף (שזה הכי מובן ואנושי שיש יקרה!) - היא דווקא לעבוד שם עוד על ההבנה הזו.

על השיתוף הזה. על איך לשמוע ולהשמיע. על איך ליצור בינינו את המרחב שכן מגיעים דרכו להבנה ולשורש, עבור שנינו. לא לוותר על זה. זה יכול ממש להקפיץ אתכם ב"ה.

ועוד לימוד ששמת לב אליו - הזמנים בהם אתם אסורים שמציפים כל פעם מחדש ובעוצמה גדולה יותר כי אין את המגע ש"יכפר" - זו תובנה מאוד חשובה, וכדאי להמשיך ולעבוד איתה ולראות איך גם בזמנים שאסורים וגם בזמנים שמותרים אנחנו יוצרים ובונים לנו ערוצי תקשורת שדרכם שנינו מגיעים להבנה השלמה הזו שהלב כ"כ זקוק לה.

עוד לימוד חשוב ששניכם יחד יכולים להיות בו - הוא כל הלו"ז עצמו.

לראות גם את המימד של הזמן עצמו. בכמות שלו.

וגם את המימד של האיכות של הזמן הזה. האיכות שלו.

כלומר לנסות לחשוב יחד על כל הלו"ז במאקרו

סתם לצורך הדוגמא - לראות אם אפילו באופן של פעם בשבוע בעלך יכול לקום אחרי 4:00? כי זו שעה באמת מאוד מאוד מוקדמת. ואפילו אם פעם בשבוע יוכל לקום ב6:00 זה יפנה לו שעתיים של יותר עירנות בערב ששם תוכלו ליצוק זמן זוגי. גם אם מתחילים בקטן. גם אם מתחילים בעשר דקות. זה מאוד משמעותי לעייפות כולה.

כי באמת כאשר עייפים ומותשים ועמוסים כ"כ אין בכלל חשק ולא לזמן מעבר להישרדות...

אז זה כן איתות חשוב שהלב מבקש גם את איכות החיים עצמם. ולא רק לחיות "ליד" ולעבור כאילו באוטוסטרדה בלי להינות מהבפנים והעומק והאיכות של החיים שלנו עצמם.

אז מצוין שהלב שלך מרגיש ומאותת, וחשוב לראות גם מה הלב שלו אומר, ואיך עושים זאת יחד, איך שנינו מרגישים שם גם מובנים וגם עם דרכי פעולה קונקרטיים להשגת המטרות והצרכים שלנו.

אז גם לראות את מימד הזמן נטו בכמות ולראות איפה אפשר להכניס שם טיפה אוויר יכול מאוד לשדרג

וגם לראות את מימד הזמן באיכות שלו כנ"ל ולראות איפה אפשר להכניס עוד אוויר של איכות ומהות ב"ה.

ולהמשיך להעמיק את השיח, השיתוף, התקשורת, ההבנה - מה שיוכל להוציא מאיפה שתקוע ולשחרר שם הרבה בצורה מיטיבה ורחבה מאוד.

התחלנו לאחרונה תהליך זוגי

והבנו שנינו שאנחנו חייבים לעשות שינוי.

בייעוץ קיבלנו כל מיני רעיונות

הנה כמה לדוגמא

לצאת פעם בשבוע, לא דווקא בילוי יקר

אפילו לשבת בגינה או מול הים (אנחנו קרוב לים) ואז היא הביאה לנו תסריט לדייט מוצלח

וככה אנחנו עושים

יש שם זמן לדבר אחד טוב על השני

אחכ לתכנן משהו זוגי למהלך השבוע

קניתי כרטיסים של שיח ופעם ביומיים לפני השינה אנחנו מוציאים 2 כרטיסים ומדברים על זה

בהתחלה זה היה מאוד מאולץ וקצת קשה

אבל אין לתאר כמה זה פותח ומקרב ופתאום אנחנו מדברים על עצמינו, ואחד על השני

ולא רק דברים טכניים וילדים.

והוא מסכים להיגרר אחריי כדי שאהיה מרוצה

אבל בינתיים עוד לא מצאתי משהו שיתאים לנו מבחינת שעות ותקציב

לא חסר לו כלום אז אין נכונות ממנו לצאת

אם אבקש ממנו הוא ייצא איתי אבל לא כייף לצאת ככה בהרגשה שהוא עושה לי טובה

ואת מרגישה שחסר לך

מעודדת אותך להמשיך לחפש יועצת כי דרכה אני מאמינה שהוא ייחשף לעולם ולמימד בזוגיות שהוא בכלל לא מכיר.

ולפותחת היקרה, חיבוק ענק

אם בעלך זורם עם ייעוץ, הייתי הולכת, נשמע שרק צריך לפתוח לו את העיניים (ואת הלב)

אני לפעמים אחרי דייטים כאלו בוכה מהתרגשות איך עד היום חיינו ככה בלי זה

וזה היה ככ חסר לי אבל לא ידעתי לזהות היכן הבעיה ב"ה עם העומס של החיים וטיפול בילדים.. למדתי שאף פעם לא מאוחר לתקן ולהשתפר

מתאים לך לשתף אולי מאיפה הכרטיסי שיח?

'בשניים' חש את זה בצומת ספרים

קצת יקר אבל היה לנו קופון הנחהאז יצא מחיר סביר

בעיקרון מאמינה שאפשר להוריד היום רעיונות מהרשת אבל כן רציתי משהו עם המלצות ואיכותי

אבל זה סהכ כרטיסים עם משפטים שמעודדים שיח. לנו זה מאוד עוזר

סה''כ בעל חשוזר ב5 הז ממש מוקדם..

משהו לא מסתדר לי למה החוויה היא כל כך דזיפית

כי מרגיש לי שהקושי הוא לא הסדר יום

אלא משהו בינכן לשא מצליח לקרות

חיצונית זה נראה שאתם אכן קמים מוקדם.. ובטח גם עייפים בהתאם

אבל מצד אחה''צ אין פה משהו חריג.. לפי מה 'אני מכירה ורואה סביבי 5 זה שעה אפילו מוקדמת יחסית לגברים.. והוא נמצא עם הילדים .. תפילה הז ב7ועשר'ים בערך..

ונכון זמני תפילות מאתגרים את כולנו

אפשר אולי לנסות להקדים ושירדמו יותר לקראת 7 ואז יוכל לעזור גם בזה

לא שמעתי פה בעל לא מתחשב או לא טוב

משעתי קצת חוסר מקום לכיף בחיים ליחד לשכם

נגיד בערב- י שלכם איהז ערב זוגי?

וגם בלי ערב זוגי.. כשהוא חוזר בערב- אתם יושבים לאכול יחד ארוחת ערב ולשתף מה שלומכם היום ומה אתם מרגישים וכו..?

כי בעיני שם נכנס הפן הזוגי..לא חייב שיהיה ארוך.. אבל כן להפגש דרך שיחה ולא רק דרך משימתיות

בעיני זה כבר משנה את התחושה

וכמובן אפשר להוסיף מעבר..למה בעצם את זקוקה?

וכן גם אם לא משקיעים זמן בלנקות ולסדר ערב אחד.

לקום ב4 ולחזור ב5 אחרצ

זה כמו לקום ב7 ולחזור הביתה ב8 ואז לצאת גם למנחה וגם לערבית.

זה אכן מתיש ובקלות אפשר להישאב אם לא עוצרים את המרתון באופן יזום.

אבל אם אין ברירה אלא לקום ב4

וכשהוא חוזר הוא מגיע ונמצא אפילו קצת עם הילדים..

אז לא הבנתי מה לא בסדר

לי היה נשמע שחסר מימד של יחד, וזוגיות וגם קצת הרפיה או כיף לעצמם בתוך המשימתות

אבל אולי טעיתי.. לא ראיתי משהו מאוד חריג בלו''ז חוץ מקימה המוקדמת וזה באמת מאתגר מממש

אז זה בדיוק זה

חוסר באינטימיות ריגשית, לעשות ולדבר על דברים שלא קשורים ליום יום הרגיל שלנו.

ואני מרגישה שלנו הנשים זה משהו יותר חיוני מאשר לגברים.. לא יודעת למה

אבל כשהתחלתי ליזום את זה ולטפל בעזרת יועצת זוגית (כי זה חוסר של שניייים וכבר נהיה קשה להתחיל ליצור את זה לבד) אז הוא פתאום גילה עולם שלם שלא ידע שקיים

לכן אני חושבת שצעד ראשון צריך לבוא מהאישה

פשוט הרגתשי שהתאו4 היה כאילו הבעיה היא רק הסדר יום העמוס והמישמות

ובאמת מרגישה שהאי טימיות הרגשית זה הנק'

זה נותן חוויה אחרת ליחד גם בתוך המשימות

חזה לימוד..לבנות אותו..

מכירה גם מעצמינו

וגם לא מרגישים את הצורך וגם יש קהות רגשית.

כתבתי את סדר היום *שלנו *

ובסוף כתבתי בדיוק מה חסר לי

לא עזרה שלו בבית ולא שיהיה יותר עם הילדים אלא שפשוט יהיה לנו יותר זוגי מאשר טכני

או לצפות ממנו

או לעשות בעצמך.

נראה לי הכי טוב לשלב.

אז אמרתי לו שאני רוצה לחג צמיד ולא קיבלתי

אמרתי לו שאני רוצה שוקולד עם פתק ולא קרה כלום

והשבוע שוב ביקשתי שלמקווה יקנה ונראה אם שבוע זה מספיק זמן כדי שיספיק לקפוץ לחנות קרובה לקנות שוקולד מסכן לאשתו

ואני קונה לעצמי שוקולדים וגם תכשיטים זה לא חסר לי טכנית אלא חסרה לי ההרגשה שמישהו קנה לי וחשב עליי ואולי אפילו קצת התאמץ בשבילי

להזמין אותו לצאת ביחד לדייט. ללכת לקנות מתנה יחד. לכתוב לו מכתבים, הודעות ווטספ של בוקר טוב.

לא להשקיע את כולך בזה, אבל כן לנסות להרגיל אותו.

במקביל להסביר לו מה חסר לך.

כמו שכתבת, חסר לך שהוא יקנה לך.

תוסיפי לרשימת קניות למשל: "פינוק לאשתי"

ולתת דוגמאות ספציפיות.

בנות פה כתבו הרבה דברים חכמים

אבל ספציפית לגבי מה שכתבת שאמרת לו מה את רוצה ולא עשה-

בספר "לדעת להיכנע" שאני ממש אוהבת היא ממש מסבירה שלגבר קשה לעשות בדיוק בדיוק מה שהיא אמרה. כי הוא מרגיש ככה שהוא "ממלא פקודות" ושאשתו מנסה כאילו לשלוט בו... וברור שזה לא הכוונה שלך ואת נשמעת אישה מהממת!! אבל שככה חלק מהגברים מפרשים את זה

והיא ממש מציעה לא לומר לו כהוראה אלא כשיתוף- אתה יודע, ממש משמח אותי כשיש לי הפתעה קטנה ממך, זה נותן לי הרגשה כ"כ טובה שאתה חושב עלי

בלי לומר לו מה ומתי ואיך

ולהעריך!! גם נתינה שלא מותאמת למה שרצית / שאת רוצה. להודות על כוס תה שהוא הכין לך, על תרומה הכי קטנה בבית, על תכשיט גם אם הוא ב10 שח ואת לא אוהבת אותו;)

כי לפעמים קושי לתת מגיע מחוויות עבר שהוא קנה דברים שלא התאימו וזה גרם לו להרגיש דפוק אז הוא לא קונה שוב...

בכללי ממש ממליצה על הספר הזה, פתח לי המון המון

תיקחי רק אם מתאים לך... והמון בהצלחה!!

הוא 13 שעות לא בבית ברצף+מנחה וערבית

קשוח ממש.

בעשר בערב הוא במרחק של 6 שעות מקימה.

איתי אין אפשרות לדבר במצב הזה.

קראתי שאתם שותים קפה ביחד בערב. אולי כדאי להוסיף לזה משהו נחמד?

סדרה חביבה, אוכל טעים (סלט/ ופל בלגי קנוי וכו')

זמן איכות של 20 דקות בכל יום, שחושבים עליו עוד ארבע דקות. לדעתי במצטבר שווה המון.

ואגב, לדעתי צורת המחשבה שלנו. אני רוצה שוקולד, פתק של בוקר טוב וכו' והבעל צריך לממש את זה לא נכון בעיני.

זה דומה לגבר שיצפה שאשתו תכין עוגיות, ויהיה מאוכזב מאוד אם לא. יקירי, לך למכולת.

הנאה אידיאלית בעיני, היא כזו ששני בני הזוג נהנים יחד ממשהו. (אם אישה נהנית להכין עוגיות, וגבר נהנה לקנות שוקולד, סבבה)

אבל לא רק כדי למלא צורך של בן הזוג.

מקווה שאני מובנת.

ויכול להיות שאת משווה לנשים אחרות שהבעל שלהן חוזר בשבע, ושלך חוזר יחסית מוקדם.

אבל אני חושבת שלא שכיח בכלל שגבר יצא בשעה 4 בבוקר.

בהצלחה

קם מאוד מוקדם, ישן מעט, זה כשלעצמו - אימאלה, בא לי לישון רק מלקרוא את העומס

לדעתי זה מסביר הרבה ממה שכתבת

אני חושבת שכדאי לדבר על זמן זוגי ואיכות חיים/ איזון בית עבודה במקביל לחוסר שלך. שהוא מאוד מובן

♥️

מה אתם עושים בו?

נניח חום המועד סוכות? האם זה נראה כמו כל יום אחר של עבודה או שיש קצת זמן לרומנטיקה?

השאלה היא האם זה מגיע אך ורק מאופי שלו או שמעומס של החיים...

בין הפיזור לאיסוף? את עובדת?

הצורך שלך כל כך הגיוני ובסיסי עבור אישה.

אבל גם הקושי שלו מובן, בתור גבר שבאמת עובד קשה מסביב לשעון.

אני למדתי שאני כן צריכה מדי פעם הפסקות מהשגרה והמירוץ, ולצאת יחד לפרק זמן משמעותי. אז אנחנו מסכמים יחד מוזמנים ביומן יומיים שלושה שבהם לוקחים חופש מהעבודה כדי לצאת יחד.

בעלי עדיין לא מבין למה זה טוב, אבל הוא יוצא בשבילי. שחררתי את העניין של 'שירצה גם'. זה שלב אחר מבחינתי. בינתיים אני מסתפקת בזה שהוא מגיע. והוא שמח בזה שזה עושה לי טוב.

זה באמת מבאס ולא נעים.. הבקשה והרצון שלך ממש מדהימים!!! וכתבו לך דברים מאד יפים הלוואי שהדברים פה יעזרו לך .

באלי לכתוב קצת מהצד השני (אני מזדהה עם בעלך)אבל בנושא אחר, קצת יותר נקודתי ופחות משפיע על הזוגיות אבל מבחינת הרגשות והתפקידים.. בדיוק הערב שוב דנו בזה..

לבעלי יש צורך מאד חזק לצאת לטיולים-מסלולים, קמפינג/בדירה איפושהו, לקפוץ למעיין, לסוע לשבתות במקומות מענינם וכו. לי זה לא חסר כלל כן מידי פעם זה כיף לי ואני יזרום איתו אבל במיוחד שחם, ועם הילדים, ולארוז, להתארגן ולהסתדר על הדברים מתישים אוץי ומעדיפה לוותר אבל אם בעלי מארגן ובמקש ומשתף אותי בצורך שלו אני זורמת איתו כי אני מבינה את החשיבות.(הוא יכול גם לעשות עם חברים הוא מאד רוצה גם עם המשפחה) עכשיו התחלנו את החופש שלנו והוא מאד מצפה למלא את הימים ובעיקר לעשות נופש של כמה ימים..ולו נמאס מזה שהוא כל הזמן יוזם "וסוחב" אותי אלה רוצה שאני ארצה, יארגן, יזום ואהיה חלק באירגון(הכוונה בעיקר תכנון לא אריזות וכזה). והוא לא רוצה שאני יבוא רק כי הוא ביקש ואירגן.הוא גם קצת התבאס עלי שאני לא טיפוס של אוהלים נגיד (הזכרתי דווקא הרבה פעמים מאד זרמתי ונהנתי והוא כנראה לא שם לב לכל הפעמים שאני כן לגמרי שם..בהשוואה לבעלך-תנסי למצוא אולי כן יש מחוות שקיימים ואת לא שמה לב אליהם כי הם נבלעים ביומיום או קטנים אבל יכולים ליהיות משמעותיים))

כשכתבת שלבעלך זה לא חסר וגם אין לא כוחות לזה ולא באלך לסחוב אותו..ממש הזדהתי עם ההרגשה שלו..אני לא מצדיקה כי הבקשה והצורך שלך סופר סופר חשובים ואני לגמרי חושבת שאם זה חסר לך אז חשוב לתת לזה מקום

ולכן גם אני אני עכשיו במחשבות איך למרות שלא זורם לי טיול אני כן ימלא את הבקשה שלו. כי אני מבינה שזה חסר לו..

אז נגיד מה היה עוזר לי שבעלי יעשה או יגיד-(ואולי תוכלי לתרגם למקרה שלך ורעיונות משלך ולנסות מול בעלך)

שלא יכפה עלי, שיתן מקום למקום שלי אבל שלא יוותר לי (כי בעומק אני כן רוצה בשבילו ויידעת שזה ידיאלי) אבל לא יכפה עלי

יסביר ויפרט את המקום שלום, כמה זה יעשה לו טוב, יתן לו כוחות לחזרה לעבןדה וכו, גם אם אני לא מזדהה או מבינה

כמה זה יהיה לו מיוחד שזה איתי, שיגיד/יעשה דברים שגרמו לי חשק, (נגיד יקנה משו חדש לקמפינג/ יציעה שנאכל במסעדה שאני אוהבת) יהיה קשוב גם לצרכים שלי בטיול (ויבין שזה לא יהיה 4 ימים קמפינג ו 15 מעיינות כמו שהוא היה רוצה)

לא יקח שום דבר כמובן מאיליו, יעריך את הנוכחות שלי וישמח ויסמוך עלי שאם אני איתו בטיול זה בשמחה ואהבה (בעזרת ה')

אז תנסי לתרגם את הדברים לנושא שלך...

( בזכותך יש לי מה להגיד לו מחר ;) )

מקווה שהשיתוף היה לך מדוייק, ויעזור קצת יותר להבין את הצד השני ולמצוא דרכים לגשת

אל תוותרי על זה, הבקשה שלך מהממת וחשובה מאד!! וגם אם הוא לא מרגיש שזה חסר יכול ליהיות שרק אחרי שתכנסו ל"שגרת מחוות ודייתים" הוא יקלוט כמה זה כן היה לסר לו והוא יודה לך מאד ויתחיל גם ליזום מעצמו בעז"ה (כמו שיכול לקרות לי באמצע/סוף הטיול) אז קל וחומר אתם...

בהצלחה רבה!

..?

בהריון הראשון והרביעי הרגשתי בסביבות שבוע 20.

בהריון השני והשלישי הרגשתי בסביבות שבוע 16-17.

אם יש שילייה קידמית, זה יכול לגרום לזה שירגישו יותר מאוחר.

ותלוי בדיוק במיקום של העובר.

והבנתי שגם משקל שלך יכול לשפיע

בדרך כלל יש פרסומים לפני צריך לעקוב

לק"י

אולי שווה לך לבדוק באתר אם אפשר להירשם לקבלת הודעות מהם, ואז תדעי מתי המבצעים.

לחכות לסוכות..

לא מצאתי בזול יותר

(מסייגת שלא חיפשתי המון)

אולי לעוד ארגונים או כרטיסי אשראי וכאלה יש

סוחבת עוד ועוד כשמסביב כולן כבר יולדות

ועם החום זה קשה עוד יותר

מה שמחזיק אותי זה לדמיין את המתנה המדהימה שבע"ה נקבל ממש עוד מעט וגם באמת לחשוב על זה שבסוף זה לא יכול להימשך לנצח

בע"ה בקרוב ממש נהיה אחרי בידיים מלאות

אז ממש זוכרת את התחושה שרק אני מדדה מאחור

ואף אחד מבחוץ לא מבין כמה זה קשה

בסוף ילדתי!! זה קורה בסוף!! ואז נהניםעייפים ועצבניים מהורמונים וחוסר שינה😅

יאלה שיגיע לך מהר בשמחה ובידיים מלאות

או כמו שאמרתי בזמנו, מזל שלא אני מחליטה מתי אני אלד. 🫣

ממש לפני שבת יצא הפקק הרירי והייתי בטוחה שהנה זה מתחיל, כל כך התרגשתי

ואני עוד כאן..

הולכת מחר שוב למעקב הריון עודף

תנסי מדיטציות על הלידה וכזה

קשה ממש להגיד אבל עדיף להגיע בנחת ולאבלחץ

לאפשר לגוף לשחרר הורמוניםשל רוגע

ובכלל כיף להיות בשלימות עם המציאות

באמת באמת שכנראה שזה מה שהכי טוב אם ככה ה מגוון זאת!

אני זוכרת כל כך את הסוף הנוראי הזה. תארת ממש במדויק.

הכי לא מעודדת בעולם, סליחה

אבל אולי יעזור שאני ממש מבינה אותך ומזדהה

אני לא שולחת חיבוק, כי חם וכבד והכל מציק

אז שולחת מלא אהבה והלוואי שיכולתי לשלוח שוקולד וגלידה

תודה מהממת!!

ולסחוב אחרי התלמ זה נצח נצחים ,

ובאוגוסט זה סיוט הסיוטים ,

ועם הילדים בחופש זה קשה מהקשים ,

קרה לי כמה פעמים,

אין יותר קשה מחוסר וודאות.

תמיד מה שבסוף עזר לי שאני פשוט אומרת לעצמי- אני צריכה ללדת נניח בשבת (לוקחת דד ליין לשבוע 42) וממש מכניסה לי לראש שזה התאריך, ומתכננת דברים לימים שלפני 42 כאילו ממש מאמינה לתאריך , ואז פתאום. בום, זה קורה..

לא צריך להתחיל לבשל ארוחות 3 מנות, אבל תחליטי שפעם פעמיים בשבוע מכינה סיר מרק שיאכל כמה ימים. או אם יותר קל ארוחה אחת ביום שהיא חביתה מקושקשת עם גבינה.

בקשר פלאפון, גם להציב לעצמך את הגבולות גזרה, כשאת איתו על השטיח הטלפון על שקט במשך, אבל כשאת נחה והוא משחק ברצפה תשחררו.

בקיצור, לא ללכת בכל או כלום אלא צעדים קטנים.

בהצלחה רבה

נשמע שאת דוקא אמא מעולה. את יודעת למה? כי את איתו בבית ימים שלמים ומה שקשה לך זה שאת לא יודעת איך לקדם אותו יותר מזה. אם אני הייתי במצבך השרשור שהייתי פותחת היה - אני עם תינוק בבית ויוצאות לי קרניים, מה עושים?

אז נשמע שיש לך סבלנות וכוח להראות אהבה וזה המון!!!

ובטח שאת בפלאפון. בניגוד למה שהרגילו את הדור שלנו לחשוב, מעולם נשים לא היו בבית לבד עם הילדים בצורה טבעית. כשחיו בחברה שבטית תמיד היו שם עוד מבוגרים שעזרו בתפעול, היו ברי שיח שפויים ובאופן כללי נתנו עוד תחושת עולם-חיצון שלא משאירה אותך לבד לטבוע בין חיתולים, בכי כי קילפת את הבננה בדיוק כמו שהם רצו ועכשיו התחרטו, והשמדה מוחלטת של כל נסיון להשליט סדר בבית. אז זה הגיוני שאת מרגישה שאת צריכה עוד משהו לברוח אליו.

ממליצה לך לבחור זמן מסויים שבו את בהגדרה בלי פלאפון. לא 3 שעות - רבע שעה, אפילו חצי שעה במקסימום. בשבילו זה עולם ומלואו של תשומת לב. אל תקפצי מעל היכולת שלך כי זה לא יתן לך להתמיד.

מצד שני אם את ערה כשהוא ישן תני לעצמך בזמן הזה לגלול במסך כמה שבא לך.

בשאר הזמן תזרמי עם מה שקורה ואל תלקי את עצמך..

לגבי האוכל הייתי מחלקת את זה לשני נושאים - את לא רגילה להכין אוכל והוא לא מצליח לטעום הרבה. את החלק השני קל יותר לפתור - אם אתם הרבה אצל אמא שלך, תקפידי שיאכל שם מהאוכל שלה. החלק הראשון זה הרגל ויותר קשה לשינוי, אבל תנסי כל יום להכין משהו קטן. לא ארוחה שלמה ולא מאכל מורכב. משהו בקטנה.

מבחינת תעסוקה בגיל הזה במעון הם משחקים עם

חבילות מגבונים ריקות

קופסות מסטיקים/תבלינים ריקות

השחלות - קופסת סימילאק שעושים בה חור למעלה למקלות ארטיק או פונפונים גדולים (אפשר לקנות בחנות חומרי יצירה)

קצת לתת לו ללעוס ספרי אמבטיה או ספרים מקרטון

מגדל קוביות

בריכת כדורים

כדור - אני אוהבת את כדור הבד של איקאה. נותן תחושה של כדור אבל לא בורח להם כל הזמן

משחקי מים אם יש לך מרפסת וכוח

בימבה קטנה זה מעולה

מתקני פעוטות בגן שעשועים

עכשיו עוד גדול עליו אבל בהמשך הוא יגיע לגיל של מטבח

זהו בערך וקחי בחשבון שרבע שעה של התעסקות זה המון בשבילו, והתעסוקה הכי כיפית היא להסתובב לך בין הרגליים 🧡

מגנטים על המקרר

ולפתוח מגירות ולרוקן את התכולה שבהן.

בגיל הזה התחלתי ללמד אותם לשחק בלוטו

ופאזלים של 2 חלקים של חיות.

אבל את באמת נשמעת אמא מהממת,זה דורש המון להיות יום שלם עם תינוק לבד בבית,זה באמת קשוח במיוחד שאין לו שום חברה אחרת חוץ ממך.

לק"י

שלי בן 9 חודשים, ויש דברים שקל לי לתת לו לאכול:

*חתיכת בננה שלמה, שופכים עליה טחינה/ חמאת בוטנים/ שקדיה, ומאכילים עם כפית ביסים קטנים.

*פירות רכים שלמים או חתוכים לרצועות- הוא מחזיק ביד ואוכל (לא תפוחים. הם קשים מידי).

*פירות רכים חתוכים לקוביות (אפשר עם טחינה וכדו').

*כשאני מבשלת מרק לשבת, אז יש לו לתחילת שבוע. אפשר להרים לו מראש כמה מנות.

*חתיכות לחם עם מה שיש (טחינה, חמאת בוטנים, גבינה).

נראה לי שכל עוד יונקים/ שותים תמ"ל זה משלים את מה שצריך.

אבל אני לא בקיאה בנושא.

אני משתדלת לדלג עליו.

כמה שיותר לתת לו עצמאות מגיל צעיר...

אם הילד מסתדר עם אוכל - שמה לו על המגש מהאוכל של כל המשפחה.

לפעמים אוכל טוב יותר ולפעמים פחות, סומכת על ההנקה שתשלים..

בן 11 חודשים

בגדול הארוחות שלו בשגרה (מאוד משתנה ואני זורמת... אם נגיד הכנו פסטה לארוחת ערב הוא יקבל ממנה גם)

בוקר - כריך וחביתה וירקות/פרי ולחם (היום נגיד בוא אכל רק פרי)

צהריים - כמו כל המשפחה פשוט חותכת לו לחתיכות קטנות. הוא אוהב לאכול לבד. מעדיף את זה על פני כפית..

ערב - דייסה עם פרי מרוסק לתוכה.

אם צריך בין הארוחות פרי או בייגלה או פריכית...

בנסיעות קונה לו גרבר הרבה פעמים.

מעדיפה את הלכלוך שנוצר על פני לרסק ולהאכיל כפית כפית.

לגבי הלכלוך: אם יש שואב שוטף - זה קל 🙂

אם לא, אפשר לשים ניילון שולחן מתחת לכסא אוכל ובסוף הארוחה להרים וזהו..

אם בכל זאת צריך לטאטא אורז נגיד אז אפשר לפזר מלח וזה ממש עוזר לייבש את האוכל הרטוב ולהפוך אותו לקל לטאטוא. מבחינת הילד סוף ארוחה ישר לכיור.

לגבי תעסוקה - בעיני חשוב לתת לו לצאת קצת החוצה.. אפילו 10 דקות פעמיים ביום. ושיהיה פעיל.. לא בעגלה. חשוב גם לשינה איכותית יותר שלו

אצלנו ארון חדפ זו האטרקציה בה' הידיעה..

הוא נרדם אז אולי אמשיך לך בהמשך.. יש לי עוד מה להגיד.. בהצלחה 🩷🩷

להקריא לו סיפור או אפילו רק סםר תמונות שמראים לו ואומרים איך זה נקרא

ללמד אותו למחוא כפיים, משחקי אצבעות..

להביא משהו שמתפזר כמו קוביות, מכוניות, לשחק בלהכניס ולהוציא מהקופסה לפזר, להתעסק.. ובשלב מתקדם יותר לשחק בהשחלות.

סדר יום כללי עוזר לי מאוד. גם אם לא משהו מדי מדוייק אלא גמיש..

אם את בונה את זה נכון זה גם נותן לך.זמני התאווררות בתוך היום.

לבשל איתו ביחד ארוחות (את מבשלת והוא מתעסק בתפוחי אדמה שלמים/בחבילות תבלינים ששמת לו במקרר/קערה גדולה וכף - ללמד אותו לדפוק..

לקבוע עם עוד חברה שיש לה ילד איתה. או אחהצ לצאת לחברות ולמתקנים. סביבה חדשה ועוד ילדים - התינוק עסוק ושמח..

לא צריך להילחץ מאוד מהתפקיד ולהרגיש שאת חוטאת לו.. אמא לא יכולה כל כל היום להיות פנויה לילד. עוד יותר כשיהיו עוד ילדים... ולתת לו קצת להשתעמם זה גם חשוב ובריא;)

לק"י

כי אם הוא שופך, זו חגיגה של לכלוך עקשן ועיטושים🤣

גם ממש הרגשתי ככה, שאני לא מפתחת אותה וכו'... ואז הבנתי שעצם זה שאני איתה בבית, עוד לפני שאני משחקת איתה מטפלת בה והכל זה כבר מפתח אותה ובריא לה...

לגבי אוכל- פשוט תני לו ממה שאת אוכלת כל פעם. את אוכלת לחם תביאי לו טעימה, מבושל תביאי לו טעימה... ואגב גם לתעסוקה אפשר להביא לו פרי חתוך או בטעימון וזה תעסוקה נהדרת להרבה זמן...

שתדעי שגם אחרי הרבה שנות הורות אפשר להרגיש ככה לפעמים, ושזה נורמלי ולא אומר עלייך כלום

בכל אופן, נסי להפוך את החשיבה  להסתכל על הדברים החיוביים שאת נותנת לו:

* את מיניקה אותו הרבה אפילו בגיל שנה! הנקה זה דבר חשוב מאוד לילד וגם לקשר ביניכם.

* את נמצאת איתו בבית, ולא "זורקת" אותו אצל מטפלת זרה!

* את נותנת לו להשתעשע בדברים לא רגילים, שאימהות בדרך כלל לא מסכימות כי זה עושה להן בלגן, ובכך את מפתחת את הסקרנות ואת ההתנסות שלו! (בסוף הוא ידע לעזור לך להוציא דברים מהמקרר כשאת מבשלת)

* את שומרת עליו (וגם על בעלך) ולא נגררת איתו החוצה בחום הזה שעלול להיות מסוכן!

את רואה איזו אמא טובה את?😘

ופרקטית:

טעימות זה השלב הכי מעצבן בערך בגידול ילד. (טוב, גם גמילה מחיתולים עלולה להיות מעצבנת נורא...) אני גם תמיד הסתבכתי בזה, במיוחד שהיו לי גם בררניים.

הפתרון שמצאתי: לתת אוכל אצבעות. רק אוכל שהילד יכול להחזיק ביד ולאכול בעצמו. ככה מושיבים אותו בכיסא, שמים לו על השולחן מגוון של אוכל, והוא אוכל לבד. מרוויחים מכך גם חוסר התעסקות, גם זמן שקט מצידו וגם התנסות שלו באחיזה ובמרקמים.

משחקים: אפשר לנסות לקנות משחקים שמתאימים לגיל גדול יותר. אבל בכל אופן בגיל הזה זמן הקשב שלהם קצר והם לא מתעסקים במשחק אחד הרבה זמן. בכל אופן, אני באמת חושבת שטוב שהוא דווקא ישחק בכל מיני דברים שהם לא משחקים - זו התנסות בחיים עצמם...

טלפון - זו מכת הדור... אני מודה לה' שכשאני הייתי אמא צעירה לא היו סמרטפונים (אבל אני משלימה הכול היום🙈) זו עבודה עצמית גדולה... 

ומסכימה ממש עם המון ממש שכתבת.

אם זכור לי נכון גם את שולחת למטפלת וברור לי שלא כתבת מזלזול. אבל יש אמהות לילד ראשון ששולחות למטפלת גם ככה בכאב, חוסר ביטחון ותחושת אשמה, ואני לא בטוחה שיעשה להן טוב לראות שכותבים שלעשות את זה זה "זריקה" של הילד אצל אישה זרה

שהניסוח הזה מיועד לפותחת בלבד ולא לאחרות...

ברור לי שיש מצבים שאין ברירה ואולי אפילו טוב לשלוח למטפלת בגיל שנה (אני עצמי מצטערת שלא עשיתי את זה אצל ילדים מסוימים), ובאמתאני לא רוצה שאף אחת תצא בתחושה רעה ממה שכתבתי...

פשוט רציתי להראות לפותחת את נקודות החיוב באימהות שלה ספציפית...

מאד מצידה כאמא להיות עם הילד בבית וזה דבר מדהים!

וזה בעייתי לנו כשלעצמנו גם אם הילדים לא היו באזור 😏

לפני כ--ל העצות הפרקטיות וה'מושלמות' לכאורה שתקבלי, אני שומעת ממך הרבה רגשות אשם, ורציתי שנייה שתשימי לב לזה, שהבן שלך צריך אמא שמחה, אמא שאוהבת את עצמה ומקבלת את עצמה כי ככה היא תאהב ותקבל אותו, אמא שיודעת שהיא עושה מה שהיא יכולה למענו וזה בסדררר!!!!!! זה בסדררר!!! אמא טובה ככל שהיא יכולה עם האופי שלה המגבלות שלה והכלים שלה, ככה את פותחת לו את הנתיב להיות כשיגדל אוהב את עצמו, שמח, מסופק, ומקבל את עצמו שזה סופר סופר חשוב להתפתחות הרגשית שלו, לקשר הזוגי בעתיד ולכל תחומי החיים.

לגבי הארוחות

אז תמיד יש לנו את הבינה המלאכותית, יוטיוב, או סתם חברות שאינן ביקורתיות מידי, כדי להתרענן ולקבל רעיונות. בא לי לספר לך שעם הקטנה שלי הייתי באותו מצב כמוך ואף קיבלתי הערות ממי שאינם מספיק אמפתיים ולא מבינים שכל אמא עושה כמיטב יכולתה. הייתי פשוט מוצפת בהמון תחומים וזה מה שהצלחתי לעשות, ולילדה שלום. היום היא בת שנתיים כבר והתפתחה יפה גם פיזית וגם קוגניטיבית. לפעמים יש הרבה חומרים בחלב אם. אבל בכל זאת תוכלי לנסות לראות מה הוא אוהב לאכול. אולי פסטרמה הודו - זה קל ולא דורש הכנה. אולי שניצלים, עוף, דג. מבחינת פחמימות יש לך את החטיף צ'יפס קידס שהוא יחסית מחומרים בריאים, פריכיות עם משהו שמורחים, או אפילו לחמנייה לתת לו לכרסם. תפוח או בננה אם אין זמן לקלף ולחתוך תפוח.

מבחינת השעמום שלו - זה באמת מאוד מתיש להיות עם תינוק בבית!! בקושי עושות את זה בדורנו. בעיני המפתח הוא עיסוקים שיעניינו גם אותו וגם אותך. אולי מפגש של אימהות בחינוך ביתי, ג'ימבורי ממוזג שהוא מתרוצץ ואת יכולה לפגוש גם אימהות אחרות שהן בשלב שלך (אפשר לקנות כרטיסייה זה חוסך). אולי לצאת איתו בלילה, כשנעים, לאיזה פארק - הרבה פעמים אני מגלה עוד משפחות כמונו שנהנים לצאת אחרי החום. אולי סידורים בקניון הממוזג אם הוא לא ילד שצורח בקלות וסתם יכביד. אולי לקנות כמה יצירות כאלה בכמה שקלים שיש בסטוקים. להתנדנד יחד איתו בערסל או נדנדה גדולה. אמבטיית קצף- משחקים ארוכה כמה שבא לו ואז את יכולה להיות לסירוגין בפלאפון ולא להשתעמם ואני יודעת שהנושא של מסכים שנוי במחלוקת אבל ככל שהגיל עולה זה פחות מזיק, אם זה נותן לך אוויר שאת זקוקה לו שהוא יראה ערוץ לולי או בייבי אז הייתי מנסה ורואה אם זה מועיל לי לשמחת החיים שמשפיע באופן ישיר עליו. זהו לבינתיים מקווה שעזרתי!

כתבת שהנושא שנוי במחלוקת, וזה לא מדויק.

עד גיל שנתיים כל גוף רפואי ממליץ להימנע לחלוטין, באמת שברור שכל אמא צעירה עם ילד קטן צריכה מנוחה אבל מסכים בזה הרבה הרבה פחות מומלץ

לק"י

ולגבי האמבטיה, קצת מסוכן להתעסק עם פלאפון בזמן שהילד באמבטיה.

הוא עוד קטן...

אלא אם כן, האמבטיה ריקה ממים.

(הבן שלי בן 9 חודשים, והוא מנסה לעמוד במקלחת ועלול להחליק, וצריך להיות ממש איתו כל הזמן).

תדעי שאני עם חמישה ילדים תמיד מוצאת את עצמי בשלב המעבר למוצקים מאוד מבולבלת, מאוד נח לי ההנקות וההתעסקות עם להכין מוצק שבסוף גם ככה לא נאכל אלא נמרח על הבגדים מאוד מקשה ומעמיס, ולשבןר את הראש מה להביא לתינוק ובסוף למצוא את עצמי שוב מניקה.... אני מבטיחה לך שבסוף כולם עברו למוצקים לחלוטין 😉 אל תלקי את עצמך. יש גם ילדים יותר אוהבים מוצקים ויש פחות..

וזה שאת איתו כל היום זה וואו אחד גדול.

וזה שאת פותחת לו מקרר שיתעסק זה מוכר, ואת מהממת שיש לך פתרונות יצירתיים, כי באמת משעמם לבד בבית כל היום.

נסי לצאת איתו ולפגוש חברה.

אולי פליימוביל אוטובוס 1-2-3

או צבעים/טושים

מדבקות פשוטות גדולות יחסית

דברים שלא ישעממו אותך

אני אוהבת לבנות דברים במגנטים יחד עם הקטן שלי, ללמד אותו לבנות מגדל

להדביק מדבקות על דף , מדביקה על גב כף יד שלו מדבקה גדולה והוא מוריד ומדביק על הדף

אני איתו בבית כי אני מורה בחופש הגדול, הלוואי שכלכלית היה לי אפשרי גם ביום יום.

תודה על הרעיונות!