בעלי אדם טוב (או כך לפחות חשבתי פעם) אבל בינינו זה לא עובד כבר המון זמן. אני לא בטוחה שאני אוהבת אותו עדיין, וגם לא בטוחה שהוא אוהב אותי.
המריבות שלנו הפכו להיות מאוד מכוערות בשנים האחרונות, ובפרט בחודשים האחרונים (יש תינוק בבית, אם זה משנה משהו, אבל זה היה עוד קודם). ואחרי המריבות האלה אנחנו יכולים לא להחליף מילה ימים שלמים. ואז הכעס שוכך והכל חוזר כאילו לשגרה וחוזר חלילה.
מרגישה שאנחנו מעמידים פנים. כאילו זוג מושלם כלפי חוץ והכל רקוב בפנים.
לא מדברים על כלום יותר. אין עם מי לדבר.
אישות - עדיף שלא אדבר על זה בכלל.
אני לא מאושרת. לא טוב לי. מרגישה אומללה. עצובה כל הזמן.
יש שני קטנים בבית, מתחת לגיל 3.
לילדים כנראה עדיף שהוא יהיה בבית. כלכלית בודאות עדיף לא להתגרש.
אבל כמה אפשר? כמה אני יכולה להיות אישה כבויה ועצובה? איזה זוגיות אני מראה לילדים שלי?
טיפול לא יהיה בשום אופן ולא משנה הסיבות. אז זה לא פתרון.
אני באמת תוהה מתי מחליטים שמספיק ודי וזהו ומחליטים לפרק על אף המחיר הכבד.
המריבות שלנו הפכו להיות מאוד מכוערות בשנים האחרונות, ובפרט בחודשים האחרונים (יש תינוק בבית, אם זה משנה משהו, אבל זה היה עוד קודם). ואחרי המריבות האלה אנחנו יכולים לא להחליף מילה ימים שלמים. ואז הכעס שוכך והכל חוזר כאילו לשגרה וחוזר חלילה.
מרגישה שאנחנו מעמידים פנים. כאילו זוג מושלם כלפי חוץ והכל רקוב בפנים.
לא מדברים על כלום יותר. אין עם מי לדבר.
אישות - עדיף שלא אדבר על זה בכלל.
אני לא מאושרת. לא טוב לי. מרגישה אומללה. עצובה כל הזמן.
יש שני קטנים בבית, מתחת לגיל 3.
לילדים כנראה עדיף שהוא יהיה בבית. כלכלית בודאות עדיף לא להתגרש.
אבל כמה אפשר? כמה אני יכולה להיות אישה כבויה ועצובה? איזה זוגיות אני מראה לילדים שלי?
טיפול לא יהיה בשום אופן ולא משנה הסיבות. אז זה לא פתרון.
אני באמת תוהה מתי מחליטים שמספיק ודי וזהו ומחליטים לפרק על אף המחיר הכבד.
