יורדי הים והאניות
עוברי מדבריות
משבחים ומהללים
ואומרים
ברוך...הגומל לחייבים טובות
על שפדה נפשם מצרה
ראו את הנפלאות
וגם שרדו לספר את זה
ועלול להיות מחנק
שהאדם מצטמצם
וההרגשה הנפלאה
הממלאה את הלב
מצטמצת למילים
והרגשת החופש
של האדם היוצא ממיצרים
נמעכת על ידי התזכורת
שהאדם אסיר תודה
כבול לה' יתברך
ומחוייב להודות לו
ולהבין שהוא בטל
וה' הוא המחיה אותו
והוא עפר ואפר
חשוף ופגיע לסכנות
אך הבנה חשובה זו
מלבד שזו האמת
והמכחיש זאת כמכחיש בשרו
והכופר בזה מתנתק ממקורו
מה' המחיה והמושיע אותו
ומלבד כפיות הטובה
הוא עצמו כפורש מן החיים
גם זה הפוך מן האמת
הבנה זו לא אמורה לצמצם את האדם
ולא אמורה להנמיך ולהשפיל אותו
ההיפך, זה אמור לתת לו הרגשת גדלות וגבהות
הוא קשור למקור, לגודל הא-לוקי
וה' היושב בשמים, גבוה מעל גבוה
משגיח עליו ושומר עליו
וזה שהוא חייב לה'
זה כי ה' רוצה שיהיה קשור אליו
ה' לא צריך טובות
הוא רק רוצה שהאדם יתקשר אל ה'
ויבין את גודל חסדו
וכמה שהוא שלם וטוב
שבעל הנס יכיר בניסו
ואז באמת האדם יבוא לידי ביטוי
דווקא ע"י ההתבטלות לאינסוף
מתגלה חשיבותו הנצחית
שה' בחר להשאיר אותו בעולם
שיגלה את תפקידו המיוחד לו
ומראה שגם האדם, המוגבל
יכול להתקשר לבוראו
(הוספה: וקדושת הטבע
מתגלה דווקא ע"י התקשרותה לבוראה
ועובדה זאת מאפשרת לראות את הטוב
הטוב הא-לוקי האינסופי הגלום בטבע
הטבע בעצמו הוא אכזרי
ולכן גם אם יש יופי
זה לא עוזר
סופו של היופי הזה לאבדון
בעל חיים את רעהו חיים בלעו
ודווקא השגחת ה'
שרוצה בקיום הטבע
היא שמראה לנו את הטוב האמיתי בטבע
את התכלית שלו
וגר זאב עם כבש
ונמר עם גדי ירבץ
אך בינתיים
הסוד יישאר עלום
ובעלי החיים יעזרו לבני האדם
שמקדמים את העולם אל הטוב המוחלט
ע"י יציאה מעצמם והתחברות לכלל
ע"י דעת ה' שמקדשת את החול והעולם הזה
ורק אז האדם בקדושתו יעלה את כל הבריאה
הכל תלוי באדם
תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמו
אלא תעלה את כל העולם איתך
וע"י ענייה על שאלת "אייכה"
ימצא את עצמיותו
ובכך יוכל גם למצוא את תכלית כל הבריאה)
שנזכה




