לוותר....

1) ברור שאני ממש מבינה אותך שזה כביכול לא "פיר" שהן בבית שלה ואת בדירה נפרדת

וזה ממש מוכר ההשואה כאילו איזה ילד מקבל דברים יותר שווים כביכול..

2) אבל באמת - זה לא בדיוק ככה - כי יש כאלו שדווקא אוהבים דירה נפרדת, יותר שווה בעיניהם,

3) אולי תביאי חומרי ניקוי וסדינים וככה תרגישי יותר בנוח בבית של אחרים?

4) פעם קראתי סיפור על חמות שמתארת מה היא מרגישה בשבת שכל הנשואים נמצאים..

ממש את המחשבות שלה - זה היה מופלא ונתן לי נקודת מבט ממש טובה!

שהכלה הזו תרגיש בנוח ולא תהיה בצד...

שהילד הזה וזה לא יריבו..

שיהיה מספיק לכולם שוה בשווה ..

שכל אחד יהיה איפה שנוח לו..

וכן הלאה - את ן יכולות לדמיין  כל ילד/חתן/כלה - עם המיוחדות או הצרכים שלו..

בקיצור - 

זה באמת לא פשוט לרצות את כולם, 

ולא מובן מאליו שבכלל היא מזמינה (היא מתעייפת ומנסה להיות נחמדה לכולם , וזה קשה)

ותנסי פשוט להתעלות על עצמך ולוותר 

באמת שזה קשה , אבל אחרי שמתרגלים להסתכלות הזו - זה שווה והכל יותר פשוט וזורם

מבינים שהחמות היא לא איזה פנקס חשבונות של מי היא אוהבת יותר.....

ממש לא ! 

אלא להפך - היא רוצה לשמח את כולם והכוחות והזמן שלה מוגבלים וזהו, ותנסי להקל עליה - אין לה כח עכשיו לטלפונים וכו' 

ופעם הבאה את יכולה להגיד שיש לך עדיפות לבית שלה

הכלה אצלנו למשל אוהבת יותר לישון בדירה נפרדת, ואני יותר אוהבת לישון אצל הוריי בבית איתם..

זה באמת תלוי מה כל אחד מעדיף.. אולי היא חשבה שאת ככלה מעדיפה לישון בנפרד? אולי היא אפילו לא ידעה שאת מעדיפה לישון אצלם?

טיפה קשה לי לענות לכל אחת

לכן אשתדל לענות מרוכז

כל הבעיה הגדולה של חמותי היא שהיא לא רואה אף אחד חוץ מאת הבנות שלה.

זה קטע קצת הזוי וקיצוני כי יצא לי להכיר המון משפחות בחיים שלי ושומעת סיפורים

מחברות וכו' ולרוב זה לא ככה. ברור שהיא דואגת יותר לבנות אבל בואו, יש לה גם בן! מה נסגר?

מבינה מהתגובות שיש כאלה שלא מכירות את הרקע שלי ולא קראו אותי בחודשים האחרונים אז תבינו שהם כרגע המשפחה המרכזית שלנו והם באמת חמודים והכל אבל הם לא בקשר איתנו וגם לא יודעים לשמור על קשר. בשביל לנשום מדי פעם אוויר (שבתות, חגים וכו'... כי אנחנו עושים הכל כמעט בבית) אז אנחנו מזמינים את עצמנו אליהם או שהם מזמינים פעם בחודשיים כזה לשבת בלבד. ובאמצע אין שום קשר!!! תבינו שהילדים שלי בקושי רואים אותם ומאוד בודדים בקטע של סבא וסבתא בשבתות, חגים. אני טיפוס נורא משפחתי לכן זה קשה לי.

אז לשבועות אמרתי לבעלי שאין סיכוי עוד חג להיות בבית אפילו במחיר של דירה ליום אחד ופתאום מאוחר מדי קלטתי שזה חג יומיים וזה סופר קשה לי בדירה לא שלי ובמיוחד כמו שכמה כתבו כאן שהילדים שלי שובבים ברמות ויצא לי להיות בדירות בעבר והם פשוט נוגעים בכל דבר וזה מלחיץ ברמות!!!

כל המטרה של חמותי זה לשמור על בית קצת נקי ושקט בין לבין שזה ממש מובן אבל למה אותנו תמיד? למה? הבנות שלה שם יום יום ואני מדברת על ארוחות צהריים+ערב+שמירה על ילדים באמצע שבוע. אם מתקשרים לשם באמצע שבוע את שומעת בכיות של אחד הילדים שלהן... שבתות בקביעות כמעט על בסיס שבועי וזה הכי מובן בעולם כי הן גרות ממש קרוב. אז אתן לא יכולות לעשות צעד קטן לקראתנו? ולהישאר לישון בבית שלכן גם בשבועות? גם אני מפחדת לישון לבד בבית לא שלי אבל בבית שלי. מה הבעיה? 

כנראה שנלך כי אני טיפוס שאוהבת להיות מאורגנת מראש בקטע של בישולים/ניקיונות וכאלה אז לא התארגנתי מספיק, אז אין לי כ"כ ברירה... בעלי דיבר עם אמא שלו ואמר שקשה לנו דירה אז היא אמרה טוב בוא נראה מה יהיה והשיחה הסתיימה בנפנוף...

שורה תחתונה, חמותי עמוסה יתר על המידה ואין לה זמן אלינו בכלל בכלל! וזה מעצבן. 

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

יש לומר שהארת את עיניי...

היה רגע שקראתי והרמתי גבה . אבל תכלס התחברתי כי את נורא צודקת.

הן בכללי מאוד חושבות רק על עצמן. בחיים לא יראו מעבר כמעט. נדיר. 

שהן מאלו שנדחפות לכל מקום שאמא שלהן נמצאת שם...

היא אומרת כל הזמן שקשה להן לעזוב את הסינר שלה. וזו בעיה שלה כי היא לא משחררת.

הן לא הולכות לצד של הבעל כמעט בכלל. נשמע הגיוני? כל אחת וסיבתה אבל זה קצת קצת מוזר. כי יש להן עוד צד (אולי אני מההסתכלות שלי רואה את זה מוזר)

דוגמה של שבת שהיינו לפני כמה זמן והיא לא הפסיקה להגיד בשבת "איך לא דיברתי עם ****(הבת שלה) לפני שבת, איזה לא בסדר" ואני בלב צוחקת, כי מיליון פעם היא לא מדברת עם בעלי לפני שבת שאנחנו מבינים את זה שלפעמים לחוץ ולא יוצא הבעיה היא שהיא לא  מתעניינת עד שבת הבאה מה איתנו תבינו את העניין

כמו שהיינו עם קורונה והרגשתי גרוע כי זה היה אחרי לידה והתגובה שלה הייתה "אויש, אנחנו כבר לא מתרגשים מהקורונה הזו" אבל כשאחד הילדים של הבת שלה קצת מצונן..... או שהבן שלי היה עם דלקת ריאות והפה והגפיים יחד!!! היא ישר מתחילה לספר על הדלקת אוזניים של הבן של הבת שלה. אין פרופורציות.

כואב מאוד שהיא בקשר יותר עם הבנות מאשר עם בנה, בעלך

וזה גם מוכר ההרגשה הזו, בקשרים עם אנשים אחרים (יכול להיות גם עם חברות - שאת חושבת שחברה מסוימת קרובה אליך יותר - והנה היא מודיעה על לידתה לחברה אחרת בעבודה ולא לך)

הבעיה , שזה לא מוביל לשום מקום.... לא מקדם ולא פותר שום דבר - ואם היא בקשר קרוב עם הבנות יותר - אז מה???? אז זה אומר שהיא שונאת את הבן? לא, זה אומר שאתם פחות טובים? לא, זה אומר שאתם יכולים לשנות את ההרגשה שלה כלפי אנשים מסוימים? לא

תראי יש לך 2 אפשרויות להתמודד עם זה -

1) לנסות לחפש הוכחות כל הזמן שהיא כן אוהבת את הבן אותו דבר, ושזה יצא כך "במקרה"
2) לקבל באהבה את העובדה שיש לה קשר יותר קרוב עם הבנות מאשר עם בעלך(לא להאבק עם זה), ומצד שני זה קשר שונה - יכול להיות שבדברים מסוימים היא יותר קרובה לבעלך/הבן , ובדברים כמו התיעצויות נשים היא יותר קרובה לבנות

לדעתי האפשרות השניה היא המומלצת..

האפשרות הראשונה עלולה לגרום למפח נפש - את לא יכולה להכנס לאנשים ללב ולהגיד להם איך להרגיש..

זו דעתי בכל אופן, כואב ומוכר (לא דווקא לגבי אמא ובן אבל בקשרים אחרים.....) 

ומנסיון אישי שלי , כך כדאי להתמודד עם זה...

דייקת ונגעת בנקודה הכי רגישה.

והתחברתי ממש לעניין כיבוד הורים... למרות שהם מעצבנים אותנו ברמות לפעמים.

 וכן חמותי לפעמים מתנהגת אלינו כאילו אנחנו בני דודים או שכנים שבאו אליה לשבת והיא שקופה ברמות. וגם בעלי מרגיש את זה כבר... 

למרות זאת כיבוד הורים בהחלט חשוב.

אציין שלא אכפת לה שישנו אצלה כ"כ בבית אלא הילדים "הקטנים" המתבגרים שלה לא מסכימים לוותר על המיטה שלהם ואני כן יכולה להבין את זה למרות שחושבת שלפעמים כדאי קצת לוותר

הן יבואו לחג או בשבת בבוקר (שוב, גרות לידה) ונשארות כבר לשרוץ כל היום עד צאת החג. סוג כזה.

שלא תביני לא נכון, כיף לי להיות איתן. כשאנחנו נפגשות טוב לנו לרוב יחד. אבל מרגישה שהיו יכולים לעשות את זה קצת אחרת. או לפחות להשתדל ולישון יחד אצל אחת מהן 

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

נסי לעבוד מהמשרד...

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

ושרשרת אליי בטעות?

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

כי בעלי שם.

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

אחי וגיסתי נקלטו בהזרעה ראשונה

הבעיה היתה לא ידועה אצלהם הכל היה תקין 😊 בקרוב אצלך שהשנה החדשה תביא לך הריון תקין 🙏

לא מכניסה את זה הביתה בשיגרה ולכן תקוע לי בראש שזה ממש ממש לא בריא

מכירה הרבה שבהריון לא מסתדרות עם מים ומיץ כן עובד להם. נכון שזה לא בריא אבל בהריון זורמים עם מה שהגוף דורש🙂

שתיתי כל יום 3 ליטר פטל,

ואחרי תקופה נהיו לי שיניים ורודות....

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈

ד"ר רוני איצקוביץ

עם גישה מדהימה לילדים, גם סרבנים

אבל נראה לי שהוא לא זול...

יקרנית בטירוף

אבל שווה כל שקל.

ערבי. באשקלון

עשה סתימות ועקירות לילדים שלי שניה לפני טיפולים בהרדמה,ואחרי אלפי רופאים וניסיונות, ולא מדובר בילד אחד... עובד עם מכבי.

הבנתי בפעם האחרונה שהיינו אצלו שהוריד שעות ועזב את הסניף שם, לא זוכרת את שמו

אבל אם תתקשרי למכבי ותבקשי שמות רופאי שיניים באשקלון- אז שם ערבי...

הערבים שטיפלו בילדים שלי

היו בין הטובים ביותר שטיפלו בהם

וזה תחום קשה

הם היו מקצועיים עדינים ועם תקשורת מצוינת עם הילד

לק"י

אם יש הרבה ערבים, היא לא תדע מי זה.

לק"י

והמליצו לי על ד"ר מרים שלום, היא מומחית לילדים (ולא רק מטפלת בילדים), אבל פחות התרשמתי שהיא ממש ממש נחמדה. לא שהיא חסרת סבלנות או משהו. פשוט יצא לי להתקל ברופאות עוד יותר חביבות.

ויש את ד"ר אנאל חדד שעברה למכבידנט אחר, שהיא ממש ממש מתוקה!

(לא יודעת מה בדיוק ההבדל. אבל יש רופאי שיניים מומחים לילדים, וכאלה שמטפלים בילדים, אבל הם לא מומחים).