כרגיל, חמותיציפיפיצי

הזמנו את עצמנו לשבועות לחמותי ... הצענו שאם עמוס לה נישן באיזו דירה

ושכחנו שזה יומיים!! יש לציין שתמיד לבנות שלה יש לה מקום בשפע ושאנחנו מגיעים הם מנסים לדחוף אותנו למקום אחר. כמעט קבוע. כמה שהסברתי להם (ואנחנו לא נשואים קצת זמן) שאני נגעלת מדירות!!!!

הם בינתיים כמובן סידרו לנו דירה שהם לא יודעים איך נראית ושל מי זה בכלל

ואני נגעלת שכמותי מכל דבר, פשוט נגעלת מדירות של אנשים שלא מכירה

וכמובן לישון, להתרחץ וכו'

 

עכשיו אני תקועה לגמרי

הצעתי לבעלי שפשוט נישאר בבית

והוא התעצבן נורא... כי יומיים לפני חג...

תמיד תמיד זה ככה אצלה. ואם "אתלונן" כבר אחטוף על הראש מגיסותיי היקרות או פרצופים לא נחמדים בעליל. 

אתמול רמזתי לה בטלפון שאני לא הכי מעוניינת ללכת לדירה והיא הודיעה שבבית שלהם כל החדרים תפוסים ושהבנות יגיעו כמובן כי מפחדות לישון עם הילדים בבית בשבועות כשהבנים הולכים ללמוד כל הלילה .. (ואני לא??!?!?! ועוד בבית לא שלי?!?!)

מה עושים???????

אוף שבועות זה חג ממש קשה...חגהבגה
אבל יקרה, מההודעה הבנצי שאתם הזמנתם את עצמכם וגם אמרתם בפירוש שאתם מוכנים לישון בדירה...
אז למה מהתחלה?
אם יש לך אפשרות אני הייתי מגיעה לפני קצת ומסדרת בדירה מה שחשוב לי שיהיה נקי, אפילו מביאה אקונומיקה מהבית ומקקצפת מקלחת שירותים,
לנקות אבק,
אפשר אפילו לשטוף רצפה עם מגבון אם מפריע לך...
ודואגת שהץיהיו לי פינןקים שווים בדירה, שיהיה לי נחמד שם
^^ גם לא ככ הבנתי..נקודה טובה
אני רק מקפיצה.... למה? למה ?דובדובה
גם אני מרגישה תמיד שיש הפליה בין הבן לבת הנשואים...???
הבנות של החמות קודמות..
והבן שלה... שאמא של הכלה תעזור לו.. כאילו באמת... זה המנטליות.
ואני לא יכולה לסבול את זה, הוא לא הבן שלך???
אני הבטחתי לעצמי שהכלה שלי תהיה כמו הבת שלי לא משנה מה... ואתייחס לבן שלי והבנות שלי שווה .
מי שמבינה על מה אני מדברת כנראה היא חווה את אותו דבר..
זה משהו שתמיד היה שם .
ואמרתי לבעלי ....
לא מפריע לך שאיתך והאחים הבנים היא ככה ועם הבנות היא אחרת???
אבל מצד שלישי...
זאת התרבות והמנטליות... ככה גידלו אותה ככה זה עבר ..
אצלי זה לא יהיה בלי נדר. לא יקום ולא יהיה ..
כולי דיבורים כן? אבל אמן שאעמוד במה שאני אומרת. ולכלות ולבנים שלי לא אתן לעולם הרגשה כזאת.
נראה לי בכנות שכאן אני לא חושבת שיש מה לכעוס עליהאושר עד מתי
את הצעת, הם כבר סידרו..
נכון ששכחת שזה יומיים
אבל זה לא אשמתה
ואם כבר אמרה לבנות שלה שהן אצלה אז מבינה למה לא נעים לשנות להן

חושבת שזה לא קל להיות אמא לנשואים
אולי גם לבנות שלה יש רגישויות שונות עם דירות אחרות
ואולי היא מנסה לרצות את כולם.. אבל כן גם קצת מפספסת איתך וזה באמת לא נעים מבינה אותך.
רק מהצד לא נשמע שזה מכוונה רעה אלא מחוסר מודעות לתחושות שלך או מעומס של רצון לרצות את כולם
אבל בדירה הרבה יותר נח!אמא אבא ותינוק
יש לך את החופשיות שלך להסתובב איך שאת רוצה ולקום מתי שאת רוצה והילדים לא מפריעים לאף אחד,
זה לא עדיף מאשר להיות על המח של כולם בתוך הבית?
גם אני נגעלת מדירות של אחרים אז מביאה מצעים ריחניים שלנו מהבית, וקצת חומרי ניקוי ומעבירה ניגוב במקומות שאני יודעת שאני רגישה בהם וזהו,
בעיני זה הרבה יותר נח, לא?
תקחי את זה למקום הזה שזה לגמרי יותר נוחהכול מאת ה
מאשר לשים כיסוי ראש כל פעם שיוצאים מהחדר, לא להיות חופשיה וכו..
הממ בדירה של אחרים אני צריכה לקום לפניהם לא לנשוםאושר עד מתי
לא ללכת לשרותים..כדי שלא יגעו בדברים שבירים..שלא יהרסו כלום..

אולי אם הילדים גדולים זה אחרת.. אבל מבחינתי זה סיוט
אתם הזמנתם את עצמכם כלומר זה לא שהיאהכול מאת ה
שמה את הבנות שלה קודם, זה פשוט שאתם הודעתם אחרי שהיא קבעה איתן. ועם כמה שזה לא תמיד נעים לשמוע, ההורים שלנו לא חייבים לנו כלום. עצם הטרחה שלה והקניות והבישולים וההכנות זה כבר המון.. אז למרות שזה קשה (ממש קשה!!) תנסי למצוא את הנקודות הטובות והדברים הטובים שיצאו מהמצב הזה.
לישון בדירה נפרדת זה הרבה יותר נחמד ופרטי.
בזכות זה שאתם מתארחים אתם לא צריכים לעשות קניות ולבשל ויש לך יותר זמן פנוי לעצמך.

ולפעם הבאה אל תזמינו את עצמכם אם לא קיבלתם הזמנה. ככה אני מתנהלת. אולי גם בלי קשר זה מכביד עליהם שכולם מגיעים לשלושה ימים.. חמותך צריכה לבשל ולטרוח להמון אנשים למשך שלושה ימים זה המון עבודה!! והמון הוצאות!! אין על מה להתלונן. ונגיד ואת הבנות שלה היא תרצה בבית ולכם לא נשאר מקום, זה בסדר. נכון זה לא נעים.. אבל בת זו בת. וחמות יכולה להגיד אלף פעם שהכלה כמו הבת שלי וכו וכו אבל זה פשוט לא ככה. וזה בסדר ולגיטימי שהבנות ישנו אצלה בטח כשזה לא קורה כל הזמן ואין מה לעשות השוואות. לא אכפת לי שחמותי מעדיפה את הבנות שלה על פניי. כל עוד זה לא בא על חשבון הנכדים ויש אפליות, זה דרכו של עולם. בדיוק כמו שאני מעדיפה את אמא שלי על פניה. אין ממה להעלב לפחות לא בעיניי וגם תלוי באיזה דרך זה נעשה מן הסתם..

אני הייתי עושה טבלה של יתרונות וחסרונות לכאן ולכאן. ומחליטה כמה שיותר מהר עם בעלי וגם מסבירה לו בנועם את המצב. ואם החטלתם לעשות בבית אז שבעלך יגיד שיש לו מקום ללימוד בלילה שהוא לא רוצה לפספס או כל דבר בסגנון ולא יחשבו שאת מתלוננת (כי באמת שעם כמה שאני מבינה שזה לא נעים - אין לך על מה להתלונן).
לדעתי חמותך לא מצליחה לרצות את כולם ומישהו צריךפרצוף כרית

לוותר....

 

1) ברור שאני ממש מבינה אותך שזה כביכול לא "פיר" שהן בבית שלה ואת בדירה נפרדת

וזה ממש מוכר ההשואה כאילו איזה ילד מקבל דברים יותר שווים כביכול..

2) אבל באמת - זה לא בדיוק ככה - כי יש כאלו שדווקא אוהבים דירה נפרדת, יותר שווה בעיניהם,

3) אולי תביאי חומרי ניקוי וסדינים וככה תרגישי יותר בנוח בבית של אחרים?

 

4) פעם קראתי סיפור על חמות שמתארת מה היא מרגישה בשבת שכל הנשואים נמצאים..

ממש את המחשבות שלה - זה היה מופלא ונתן לי נקודת מבט ממש טובה!

 

שהכלה הזו תרגיש בנוח ולא תהיה בצד...

שהילד הזה וזה לא יריבו..

שיהיה מספיק לכולם שוה בשווה ..

שכל אחד יהיה איפה שנוח לו..

וכן הלאה - את ן יכולות לדמיין  כל ילד/חתן/כלה - עם המיוחדות או הצרכים שלו..

 

בקיצור - 

זה באמת לא פשוט לרצות את כולם, 

ולא מובן מאליו שבכלל היא מזמינה (היא מתעייפת ומנסה להיות נחמדה לכולם , וזה קשה)

 

ותנסי פשוט להתעלות על עצמך ולוותר 

באמת שזה קשה , אבל אחרי שמתרגלים להסתכלות הזו - זה שווה והכל יותר פשוט וזורם

מבינים שהחמות היא לא איזה פנקס חשבונות של מי היא אוהבת יותר.....

ממש לא ! 

אלא להפך - היא רוצה לשמח את כולם והכוחות והזמן שלה מוגבלים וזהו, ותנסי להקל עליה - אין לה כח עכשיו לטלפונים וכו' 

ופעם הבאה את יכולה להגיד שיש לך עדיפות לבית שלה

הכלה אצלנו למשל אוהבת יותר לישון בדירה נפרדת, ואני יותר אוהבת לישון אצל הוריי בבית איתם..

זה באמת תלוי מה כל אחד מעדיף.. אולי היא חשבה שאת ככלה מעדיפה לישון בנפרד? אולי היא אפילו לא ידעה שאת מעדיפה לישון אצלם?

 

 

מבינה את הבאסה שלך מאודהמקורית
אבל, ואבל חשוב - ממה שאני זוכרת זו ההתנהלות שלה מימים ימימה ואת כל הזמן מצפה ליחס אחר ומתאכזבת. לדעתי צריך להחליף דיסקט. תחשבי שכל פעם שאת רוצה ללכת אליה המשמעות היא להיות בדירה על כל המשתמע מכך, יתרונות וחסרונות. האם זה שווה לך?
אני זוכרת שהמשםחה שלך לא גרה בארץ ולכן את דוחפת לכיוון שלהם וזה באמת יכול לבאס להישאר 3 ימים בבית בחג, אבל גם לאירוח יש מחיר מסתבר.
אני לא יודעת מה כדאי לך לעשות בנקודת הזמן הזו אבל לדעתי את צריכה למצוא חלופות שיאפשרו לך להנות מהחגים בצורה 'משפחתית' גם בלעדיהם לפעמים. לבד, לארח חברים או להתארח אצל חברים. שלא תלכי רק כי אין בררה ואז תתבאסי כי זה מה שיש וחשובה לך המשפחתיות
חיבוק על הבאסה ❤️
תביאי ספריי חיטוי לנקות את השרותים והכיוריםאורוש3
אני תמיד עושה את זה. תביאי משחקים לילדים.
ממש מבינה אותך אני לא מסוגלת לישוןאני זה א
בדירות של אחרים גם כי נגעלת וגם פוחדת שישברו ויהרסו הילדים שלי קטנים ושובבים..
אולי יש לכם אפשרות לחפש בעצמכם דירה של מישהו שמכירים?
ואם ממש אין שום םיתרון אולי תנסי להסביר לבעלך עד כמה זה קשה לך ותבקשי ממנו שיעזור לך למצוא פיתרון כי ככה קשה לנסוע במיוחד,שזה ל3 ימים
מבקשים מאחת הגיסות להתחלףאם מאושרת
אם יש ווטסאפ משפחתי זה הכי פשוט-
תכתבי הודעה כללית שמחפשת משפחה שמוכנה להתחלף איתכם.
מקסימות שכמותכן איזה כיף לראות את התגובות המבינותציפיפיצי

טיפה קשה לי לענות לכל אחת

לכן אשתדל לענות מרוכז

כל הבעיה הגדולה של חמותי היא שהיא לא רואה אף אחד חוץ מאת הבנות שלה.

זה קטע קצת הזוי וקיצוני כי יצא לי להכיר המון משפחות בחיים שלי ושומעת סיפורים

מחברות וכו' ולרוב זה לא ככה. ברור שהיא דואגת יותר לבנות אבל בואו, יש לה גם בן! מה נסגר?

מבינה מהתגובות שיש כאלה שלא מכירות את הרקע שלי ולא קראו אותי בחודשים האחרונים אז תבינו שהם כרגע המשפחה המרכזית שלנו והם באמת חמודים והכל אבל הם לא בקשר איתנו וגם לא יודעים לשמור על קשר. בשביל לנשום מדי פעם אוויר (שבתות, חגים וכו'... כי אנחנו עושים הכל כמעט בבית) אז אנחנו מזמינים את עצמנו אליהם או שהם מזמינים פעם בחודשיים כזה לשבת בלבד. ובאמצע אין שום קשר!!! תבינו שהילדים שלי בקושי רואים אותם ומאוד בודדים בקטע של סבא וסבתא בשבתות, חגים. אני טיפוס נורא משפחתי לכן זה קשה לי.

אז לשבועות אמרתי לבעלי שאין סיכוי עוד חג להיות בבית אפילו במחיר של דירה ליום אחד ופתאום מאוחר מדי קלטתי שזה חג יומיים וזה סופר קשה לי בדירה לא שלי ובמיוחד כמו שכמה כתבו כאן שהילדים שלי שובבים ברמות ויצא לי להיות בדירות בעבר והם פשוט נוגעים בכל דבר וזה מלחיץ ברמות!!!

כל המטרה של חמותי זה לשמור על בית קצת נקי ושקט בין לבין שזה ממש מובן אבל למה אותנו תמיד? למה? הבנות שלה שם יום יום ואני מדברת על ארוחות צהריים+ערב+שמירה על ילדים באמצע שבוע. אם מתקשרים לשם באמצע שבוע את שומעת בכיות של אחד הילדים שלהן... שבתות בקביעות כמעט על בסיס שבועי וזה הכי מובן בעולם כי הן גרות ממש קרוב. אז אתן לא יכולות לעשות צעד קטן לקראתנו? ולהישאר לישון בבית שלכן גם בשבועות? גם אני מפחדת לישון לבד בבית לא שלי אבל בבית שלי. מה הבעיה? 

כנראה שנלך כי אני טיפוס שאוהבת להיות מאורגנת מראש בקטע של בישולים/ניקיונות וכאלה אז לא התארגנתי מספיק, אז אין לי כ"כ ברירה... בעלי דיבר עם אמא שלו ואמר שקשה לנו דירה אז היא אמרה טוב בוא נראה מה יהיה והשיחה הסתיימה בנפנוף...

 

שורה תחתונה, חמותי עמוסה יתר על המידה ואין לה זמן אלינו בכלל בכלל! וזה מעצבן. 

 

מה עם לבקש מהגיסות לישון בבית של אחת מהן?רק טוב!
אם את אומרת שהן גרות קרוב, אולי תרגישי יותר בנוח כשאת יודעת של מי הבית ושזה בית מותאם לילדים?
אני מבינה אותך מאודהמקורית
באמת. אבל את מסתכלת על התמונה מנקודת מבט שמלאה ברחמים עצמיים, וזה פוגע בך.
במקום להסתכל מה קורה בחוץ אצל חברות, או מה ה'נורמה' כביכול, תחליטי שמה שחמתך עושה זו נורמה כי ככה היא וזו הנורמה שלה, גם אם היא לא תואמת את שלך או של עוד אנשים שאת מכירה. ותקבלי אותה כמו שהיא. כי בסופו של דבר, בהסתכלות קרה (במחילה אבל זה הכרחי להסתכל ככה לפעמים על המציאות וגם כי אני מחוץ לתמונה אז אני מרשה לעצמי) את זו שמכניסה את עצמך לפלונטרים הרגשיים האלה אולי בלי לשים לב אפילו. ואם הציפיות שלך ממנה לא מתממשות כחמות וכסבתא הדבר היחיד שתוכלי לעשות כדי לשנות הוא להפסיק לצפות. זה מי שהיא וככה היא מתנהלת. בעינינו הרצון לנקיון יכול להיות מאוד לא מובן, וגם הענייןצשהיא לא רואה הרבה את הנכדים, ואיך היא שמה את זה מעל המשפחתיות והנוחות של הבן שלה? ועוד הרבה דברים שיפוטיים שניתן לומר ויתכן ויהיו לגיטימיים להגיד ולהרגיש. אבל אותך זה לא מקדם כי את כל הזמן נפגעת ומרגישה שדוחים אותך. ויש הרבה דברים שאפשר לומר כדי לדון אותה לכף זכות ואולי יקלו על התחושות שלך, אבל בשורה התחתונה המצב הוא נתון - כשאת באה זה לדירה, ולא אליה לבית לרוב, את זו שתזמי את ההגעה אליה לרוב כי את רוצה בזה, והיא גם לא הסבתא הכי נוכחת לילדייך.
מפה תחליטי אם את מוכנה ללכת ביוזמתך עם ההרגשות שזה מעלה בך או לא וכמה את רוצה להתאמץ על קשר שבעינייך לא עונה לך על הצורך.
אבל זו הדרך שנכון להסתכל על זה - בצורה ריאלית ולקרוא לילד בשמו
הלוואי וזה ישתנה כי אני באמת רואה שאת רוצה וזה חסר לך אבל כרגע זה מה שיש. מקווה שתזכו לשמוח בחג ושתהיה לך חוויה טובה על אף הקושי ❤️

וואו כתבת ממש מדויק..אוהבת את השבת
ציפי- אני ממש מבינה את הקושי אבל לטובתך פשוט כדאי לשנות נקודת מבט, זה מה שיש וגם זה נשמע ממש ממש הרבה ובכלל בכלל לא מובן מאליו!!

כל מיני סיפורים מחברות זה לא באמת דוגמה אני מכירה מלא מלא זוגות שהמציאות ממש מורכבת ולא נעימה.. ואי אפשר להתארח בלי שיעשו לך מרורים..

סיפורים מחברות זה לא באמת נותן את התמונה המלאה ולא תמיד משתפים בדברים הלא נעימים.. נשמע שסהכ הם כמו שאת אומרת חמודים וזה כבר המון!! אתם פחות בסדר עדיפויות שלהם? קורה.. חלק מהחיים.. ואפשר להיבנות ולהתחזק מזה..

לבשל ולארח זה כבר טרחה עצומה אז אם מעל הכוחות שלה שתישנו אצלה אין מה לעשות...

עדיף להתמקד בחזקת את עצמכם כזוג ומשפחה גרעינית זה הדבר הכי חשוב לכם ולילדים ולבוא לקשר עם סבא וסבתא לא בראש של מגיע לי, אלא כל דבר שמקבלים ממנו וואו תודה!! איזה מדהים!! בלי השוואות לאחרים ! זה סתם הורס ולא נכון.. כל אחד והחבילה שלו...

וכמובן כן חשוב לי להדגיש אני ממש מבינה את הקושי, זה באמת מאתגר אבל זו גם הזדמנות לגדול מזה כי לטובתכם לא טוב להיות במקום כזה..

מקווה שהצלחתי להסביר...
ושיהיה לכם חג שמח ומרומם!!!!
הצלחת להסביר מדהים, באמתציפיפיצי

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שליאפאטי

 

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

איזה כיף, והמקורית זה ההשראה שלי לכיוון הזהאוהבת את השבת
@המקורית אין כמוך!! יש לך צורת חשיבה מדהימה♡
וואי אני מסמיקה פה יקירתי, איזה מחמאה❤️המקורית
שמחה שדבריי היו לתועלת ️
אני חושבת ככה בכללי♡ מלא ךעמים מתפעלתאוהבת את השבת
מהתשובות שלך 😘
המקורית, תודהציפיפיצי

יש לומר שהארת את עיניי...

היה רגע שקראתי והרמתי גבה . אבל תכלס התחברתי כי את נורא צודקת.

❤️❤️❤️המקורית
אני רק..ניסחת במדויקת!אם_שמחה_הללויה
פשוט כל כך נכון, כמפסיקים לצפות זה חוסך כל כך הרבה עוגמת נפש.
נכון וזו עבודה מנטלית לא פשוטה בכללהמקורית
שמצריכה שינוי דפוסי חשיבה והתנהלות

תודה על הפרגון 😌
נכון. ולפעמים גם אם עושים את העבוד יש צורך לפרוקאם_שמחה_הללויה
אז טוב שיש את הפורום🙂
אני מאוד מבינה אחרי ההודעה הזו.אנונימיות
אם הגיסות גרות קרוב זה מעצבן.
תודה על ההבנהציפיפיצי

הן בכללי מאוד חושבות רק על עצמן. בחיים לא יראו מעבר כמעט. נדיר. 

אני חושבת שאת לגמרי יכולה להוציא טוב מהסיטואציהמתחדשת11
כמו שאמרו פה, הצעתם שאם אין מקום תקחו דירה..אז קצת קשה להבין על מה הטרוניה.
בעיניי זו הזדמנות מעולה למפגש זוגי, להתבוננות.
כשאני מתארחת אני כל הזמן צריכה להראות נורמלי, ולא מרגישה חופשי להסתובב איך שאני באמת רוצה, במיוחד בגלל העובדה שיש גם גברים שמסתובבים.
יש לכם דירה משלכם,
זמן פנוי
אוכל אצל המארחת
בעיניי זו הזדמנות מצוינת פשוט להגיע ולהנות
אני רוצה להעלות נקודהשירוש16
שאולי לא שמת לב אליה.
את מתארת מצב שבו לך יש נטייה כלשהי, התמודדות שקשה עבורך וזה להתגורר או להתארח בבית שאינו מוכר לך. מסיבותיך האישיות זה לא מתאים עבורך ולך זה יוצר תחושה של גועל/חוסר סדר/מועקה וכו.
הגיוני ולגיטימי? כנראה שכן.
לכל אחד מאיתנו יש נטיות, רצונות, דברים שאנחנו נמנעים מלעשות כי זה לא נעים לנו.
אבל
באותה נשימה
את בעצם אומרת
שהנטייה של חמותך היא לא לגיטימית (היא רוצה בית שקט לעצמה אחרי אינספור ימים של בישולים במטבח, שעות על הרגליים, קניות שבטח עלו לה הון, ניקיונות של החדרים שהרי לא מארחים אנשים בחדר מלוכלך).
אני פחות מסכימה איתך בקטע הזה.
לדעתי הצורך של חמותך הוא לגיטימי בהחלט. נכון שהוא נפגש עם הרצון שלך והצורך שלך - אבל הצרכים הללו הם *שלך*, לא *שלה*. היא לא אמורה לפתור את הבעיה שנוצרה כאן. היא יכולה לנסות לבוא לקראתך אבל אאלט היא כבר עשתה את זה בדמות מציאת דירה עבורכם (ככל הנראה להשכרה שייתכן וגם עליו היא משלמת כסף).
לדעתי, כדי שלא תלכי לשם מתוסכלת ברמות כדאי למצוא דרך לפתור את הבעיה שנוצרה כאן בכוחות עצמך מבלי לצפות מחמותך לפתור אותה.
אולי למצוא דרכים לנקות/לסדר/לחטא את הדירה אליה אתם מגיעים. אולי תתלקחו בדירה שלכם ורק אחר כך תצאו מקולחים ונקיים בבגדי שבת לחמותך וכך את לפחות לא צריכה להתקלח במקלחת בבית זר. אולי לקחת אתכם כפכפים ולהתקלח איתם.
אם את מפחדת שהילדים יהרסו חפצים בדירה עצמה הפיתרון לכך פשוט: כשנכנסים לדירה מצלמים את הרהיטים בכל הבית, כולל ארונות פתוחים, חדרים, שרוצים וכו ואז לוקחים את כל החפצים שבהישיג ידם של הילדים הקטנים ומעלים אותם ללמעלה/לארונות סגורים בחדר שינה שלכם וכו. למקום שהם לא יוכחו להגיע.

תקשיבי אני איתך, קשה לי מאוד להתארח אצל חמותי. הדרך היחידה להתארח זה לקבוע כשבועיים-שלושה מראש, להתארח ביחידה שיש לה בקומה השניה של הבית, אין שם חדר נפרד לילדים ואין מקום בחדר הורים להכניס אותם כך שהם ישנים במסדרון על מזרן שמונח על הריצפה. לאחרונה היא שיפצה את השירותים וויתרה על האמבטיה היחידה שהייתה בדירה. סיוט לקלח את הילדים. מבחינתה היחידה שאנחנו מתארחים בה מיועדת להשכרה כך שהיא לא ממש מנקה שם, סמרטוט עם מים עובר שם אותי פעם בשנה לקראת פסח. פעם קודמת שהתארחנו זה היה סיפור, חצי שעה לפני כניסת שבת לקחתי סמרטוט ומגב והתחלתי ספונג'ה, אחרת לא היה דרך לדרוך על הריצפה בלי להתמלא אבק או ללבוש גרביים. המזגן ביחידה קבוע עושה בעיות אז נאלצנו לעבור שבת שלימה (30 מעלות חום) בלי מזגן. והיא לא אוהבת להרגיש טיפת קור כך שהמזגן בסלון גם לא ממש קירר את המקום.. פשוט נטפנו מים כל השבת.. משחקים זה לוקסוס שהיא כנראה מעדיפה לא להשקיע בו כסף, מעבר למשחקים ששימשו את הילדים שלה (נקנו לפני למעלה מ30 שנה!) אין משהו אחר. הילד שלי פשוט ישב משועמם רוב השבת😥

קיצור אני מסכימה איתך שקשה מאוד ללכת להתארח אצל משפחה בתנאים שאינם נוחים. אני אישית פחות רואה את זה כתענוג אישי ושיחרור אלא יותר כהזדמנות להקריב מעט מעצמנו ולכבד את ההורים.

והדרך הטובה ביותר ללמד את הילדים על כיבוד הורים היא ע"י דוגמה אישית- כל גרם של המצווה הזאת חוזרת ובגדול. שווה להתאמץ ולא להסתיר מהילדים שמדובר במאמץ או קושי מסוים, אלא לתעל את זה עבור החינוך שלהם - להראות להם שלמרות הקושי ואי נוחות זמנית עושים את זה עבור כיבוד הורים.
את יודעת, אני ב"ה לא בהתמודדות הזאתלפניו ברננה!
אבל אם חמותי הייתה באופן סדרתי מעדיפה את הבנות שלה ואת הנוחות שלהם על פני הייתי מאוד מאוד נעלבת.
הפותחת כותבת שהגיסות שלה גרות קרוב ובאות לישון אצל חמותה כדי לא להיות לבד בבית כשהבעל לומד כל הלילה.
כן זה מעליב. אי אפשר להגיד לפותחת שהרגשות שלה לא לגיטימיים או שהיא סתם מתפנקת.
מסכימה איתך ועם כל האחרות בנוגע לגישה שכדאי לה לאמץ, רק נראה לי שמה שמפריע לה בעיקר זה החוסר סימטריה
אם חמותה הייתה אומרת שאף אחד לא ישן אצלה בבית זה היה נראה אחרת לגמרי. נראה לי הבעיה שלה היא פחות העניין של לישון בדירה אחרת שהצעת לזה פתרונות מעולים, ויותר הפגיעה שהם פחות רצויים. (אני זוכרת גם שרשורים אחרים של הפותחת.. כאן המצב קצת שונה כי הם התנדבו לישון בדירה אחרת..)

ובשבילך - לגבי המשחקים שהבן שלך היה משועמם.. בכלל בשביל זה התחלתי להגיב 😅 יש מקומות שכשאני נוסעת אליהם אני מביאה קצת משחקים וזה ממש משנה את כל האווירה. ומכירה מישהי שה"מתנות" שהיא מביאה לחג זה משחקים בשביל הנכדים.
(לגבי החלק של לבטל את הרגשות שלהלפניו ברננה!
לא התכוונתי אלייך אישית.. סתם יצא שכתבתי את זה בתגובה לתגובה שלך. הרגשות הקשים שלה מובנים, ועדיין הגישה שכולן פה בשרשור הציעו לה לאמץ היא הנכונה בעיני.. זה מה שניסיתי לומר..)
מסכימה איתךשירוש16
שזה מאוד פוגע אבל לדעתי זה לא סיבה לבטל ברגע האחרון.
שנית, אאלט הגיסות מגיעות רק ללילה אחד. זה הרבה פחות בלאגן ממשפחה שלימה שבאה לשהות ל2 ימים שלמים. אני לא אומרת שזו סיבה שמבחינתי מוצדקת אבל חמותה חושבת שכן.
העדפת בני משפחה על פני אחרים גם אין פה - הם הרי הסכימו לשהות בדירה נפרדת. הגיוני בהחלט שחמותה סיכמה מראש עם בנותיה שישהו שם ללילה ופתאום עולה צורך לשנות את כל התיכנון.

תקשיבי, יש פה צורך לגיטימי לחלוטין של הפותחת. הגיוני בהחלט לבקש להתחשב בכך.
אבל, צריך לקחת בחשבון שסוכם מראש שהם ישהו בדירה נפרדת. בנו תוכנית. ועכשיו יומיים לפני החג היא מעוניינת לשנות את כל התכנית לכולן. גם אם הקשר בין המשפחות היה מהמם והם היו מתארחים כל שבוע לגיטימי שלחמות קשה לשנות תוכנית של משפחה שלימה ופתאום לארח בבית שלה, והכל ברגע האחרון.

זה מתסכל ברמות. לגמרי מבינה. אני שם, באמת. חווה את זה מחמותי כל פעם שרוצים להתארח שם (פעם בחצי שנה בערך). אבל רציתי להדגיש שלפעמים הרגשות הללו של תסכול מגיעים מרצון או צורך שלנו שלא מתממש. וזה קשה. אבל אנחנו יכולות לקחת את המציאות בידיים ולשנות אותה. לשנות את התפיסה. חמותי לא שינתה את תכנון השירותים כדי להקשות עלי אלא כדי להקל על עצמה. וזה הכי לגיטימי בעולם. זה לא חוסר הוגנות כלפי, זה לא משהו אישי.

לגבי המשחקים: באמת פעם הבאה נביא משחקים. פשוט פעם קודמת הוא היה קטנצ'יק (בן שנה) והמשחקים הללו הספיקו לו. בעלי שאל את אימא שלו אם יש לה משחקים והיא אמרה שכן. כנראה שההגדרה של "משחק" משתנה מאדם לאדם. אני חושבת שארגז אחד עם מגוון מצומצם של משחקים ישנים ומתפרקים שחסרים בו חלקים, שבעיקר יעסיקו תינוק בן 6 חודשים, לא מתאים להגיד עליו שמתאים לילד בן שנתיים.
כתבת מקסים 🌹לפניו ברננה!
אבל לפעמים הרבה יותר קשהבתאל1
להגיד לבנות לא מאשר לבן...
הבנות גרות קרוב והן בטח מרגישות הרבה יותר בנח לקבוע עובדות...
בעיניי זה צריך להיות הפוךהמקורית
אם הבנות גרות קרוב הן יכלו לישון אחת עם השנייה בבית של אחת מהן, להוריד את העומס מהאמא ולאפשר לאח להגיע כי הוא גמככה לא מגיע הרבה.
אבל האמת שזו ביצה ותרנגולת. כי יכול להיות שההסכמה שלהם לישון בדירה (לא מעכשיו, מפעמים קודמות) גורמת למשפחה להבין שאין להם בעיה עם זה וזה פתרון שנח להם ולכן הם לא יציעו מעצמם הצעה כזו.
במציאות שנחשבת מתוקנת בעיניי, צריך להתנהל שיח בין האמא לבן והאמא אמורה לנהל את הסיטואציה ולדאוג שיהיה נח לכולם במיוחד שהבתים של הבנות שלה קרובים, מאחר ולא נראה לי שיש קשר פתוח בין האחים. יכול להיות שאני טועה.

לא נעים לי לכתובציפיפיצי

שהן מאלו שנדחפות לכל מקום שאמא שלהן נמצאת שם...

היא אומרת כל הזמן שקשה להן לעזוב את הסינר שלה. וזו בעיה שלה כי היא לא משחררת.

הן לא הולכות לצד של הבעל כמעט בכלל. נשמע הגיוני? כל אחת וסיבתה אבל זה קצת קצת מוזר. כי יש להן עוד צד (אולי אני מההסתכלות שלי רואה את זה מוזר)

דוגמה של שבת שהיינו לפני כמה זמן והיא לא הפסיקה להגיד בשבת "איך לא דיברתי עם ****(הבת שלה) לפני שבת, איזה לא בסדר" ואני בלב צוחקת, כי מיליון פעם היא לא מדברת עם בעלי לפני שבת שאנחנו מבינים את זה שלפעמים לחוץ ולא יוצא הבעיה היא שהיא לא  מתעניינת עד שבת הבאה מה איתנו תבינו את העניין

כמו שהיינו עם קורונה והרגשתי גרוע כי זה היה אחרי לידה והתגובה שלה הייתה "אויש, אנחנו כבר לא מתרגשים מהקורונה הזו" אבל כשאחד הילדים של הבת שלה קצת מצונן..... או שהבן שלי היה עם דלקת ריאות והפה והגפיים יחד!!! היא ישר מתחילה לספר על הדלקת אוזניים של הבן של הבת שלה. אין פרופורציות.

אכן זכית בחמות מיוחדתהמקורית
עוזרת לבעלך לקיים את התורה כלשונה - ולעזוב איש את אביו ואמו..
סליחה אם ההומור לא במקום אמרתי אולי זה יעלה לך חיוך. ככה אני עוזרת לעצמי להתמודד הרבה פעמים

שתהיה בריאה אחותי. זו הגישה שלה וחבל שכך, מצטערת על עוגמת הנפש שאת חווה. את מהממת ואני בטוחה שאם השם שם אותך בניסיון הזה זה בגלל שהוא יודע שאת יכולה לו.
❤️
זה באמת כואבפרצוף כרית

כואב מאוד שהיא בקשר יותר עם הבנות מאשר עם בנה, בעלך

וזה גם מוכר ההרגשה הזו, בקשרים עם אנשים אחרים (יכול להיות גם עם חברות - שאת חושבת שחברה מסוימת קרובה אליך יותר - והנה היא מודיעה על לידתה לחברה אחרת בעבודה ולא לך)

הבעיה , שזה לא מוביל לשום מקום.... לא מקדם ולא פותר שום דבר - ואם היא בקשר קרוב עם הבנות יותר - אז מה???? אז זה אומר שהיא שונאת את הבן? לא, זה אומר שאתם פחות טובים? לא, זה אומר שאתם יכולים לשנות את ההרגשה שלה כלפי אנשים מסוימים? לא

 

 

תראי יש לך 2 אפשרויות להתמודד עם זה -

1) לנסות לחפש הוכחות כל הזמן שהיא כן אוהבת את הבן אותו דבר, ושזה יצא כך "במקרה"
2) לקבל באהבה את העובדה שיש לה קשר יותר קרוב עם הבנות מאשר עם בעלך(לא להאבק עם זה), ומצד שני זה קשר שונה - יכול להיות שבדברים מסוימים היא יותר קרובה לבעלך/הבן , ובדברים כמו התיעצויות נשים היא יותר קרובה לבנות

 

לדעתי האפשרות השניה היא המומלצת..

האפשרות הראשונה עלולה לגרום למפח נפש - את לא יכולה להכנס לאנשים ללב ולהגיד להם איך להרגיש..

 

זו דעתי בכל אופן, כואב ומוכר (לא דווקא לגבי אמא ובן אבל בקשרים אחרים.....) 

ומנסיון אישי שלי , כך כדאי להתמודד עם זה...

מדוייקת!ציפיפיצי

דייקת ונגעת בנקודה הכי רגישה.

בקשר למשחקים..מנגואית
פשוט זה באמת כואב שמשעמם אצל סבא וסבתא..
קחי 100-200 שח ותקני לו משחקים שישארו שם בשבילו
(אולי אפילו להחביא את זה במקום כלשהו במוצ"ש בשביל שישאר רק לו)

וגם אולי להגיע מראש יותר זמן לפני שבת ולחכות עם הילדים בגינת משחקים בזמן שבעלך שוטף שם. או הפוך.

בהצלחה
רעיונות טוביםשירוש16
אנחנו מתארחים אצל חמותי אולי פעמיים בשנה. כך שגם אם נקנה משחקים עכשיו לא בטוח שהם יתאימו לו מבחינת התפתחותית. הוא ישתעמם. וגם לא מתחשק לי לבזבז 100 שקל על משחק שהוא ישחק רק פעם/פעמיים בשנה.

פעם הבאה פשוט נביא משחקים.

לגבי שטיפה - אין לי בעיה לשטוף. פשוט לא לקחתי את זה בחשבון לפני שנסענו וזה די נפל עלי חצי שעה לפני שבת..
צודקת..מנגואית
בשביל פעמיים בשנה לא הייתי קונה..

הבנתי עכשיו... חיבוק
גם אנחנו היו פעמים שהבאנובתאל1אחרונה
משחקים כשהץארחנו במקום שלא ידענו אם ומה יהיה.. או אם נתארח בדירה.
וגם ספרים...
ממש עוזר לתעסוקה.
אמהלה התיאור שלך על השבת שחוויתציפיפיצי

והתחברתי ממש לעניין כיבוד הורים... למרות שהם מעצבנים אותנו ברמות לפעמים.

 וכן חמותי לפעמים מתנהגת אלינו כאילו אנחנו בני דודים או שכנים שבאו אליה לשבת והיא שקופה ברמות. וגם בעלי מרגיש את זה כבר... 

למרות זאת כיבוד הורים בהחלט חשוב.

אציין שלא אכפת לה שישנו אצלה כ"כ בבית אלא הילדים "הקטנים" המתבגרים שלה לא מסכימים לוותר על המיטה שלהם ואני כן יכולה להבין את זה למרות שחושבת שלפעמים כדאי קצת לוותר

והבנות הנשואות איפה ישנות?המקורית
אצלה בביתציפיפיצי

הן יבואו לחג או בשבת בבוקר (שוב, גרות לידה) ונשארות כבר לשרוץ כל היום עד צאת החג. סוג כזה.

שלא תביני לא נכון, כיף לי להיות איתן. כשאנחנו נפגשות טוב לנו לרוב יחד. אבל מרגישה שהיו יכולים לעשות את זה קצת אחרת. או לפחות להשתדל ולישון יחד אצל אחת מהן 

ציפיות תשאירי לכריות. תחשבי על הטוב שלך יוצאהמקורית
מהנסיעה לחג למרות הבאסה.
הנה אני אעזור לך

את לא מבשלת וצריכה לעשות קניות אז זה חסכון כסף והרבה זמן ואנרגיה
כמעט לא צריך לנקות
לילדים תהיה תעסוקה
תרגישי אווירה של חג עם משפחה ואמרת שהגיסות שלך איתך בקשר טוב אז גם לך תהיה חברה ונשות שיח

בטח יש עוד אבל גם אם הרווחת *רק* את זה במרכאות זה המון.
אלופה💜 זכית להרבות שלוםאם_שמחה_הללויה
ואי ואי דרכת על פצע פתוחשירוש16
וכואב.. אחותי בול אותו דבר - לא מעוניינת לארח בחדר שלה. ואני אחותה, גרנו ביחד, ישנו באותו חדר שנים. והיא פשוט לא מוכנה.
תקשיבי, כל המתבגרים זה אותה צרה..
לדעתי אפילו לא קשור לחמותך.. יותר קשור למתבגרים בבית.
תקשיבי יש מצב שהייתי עושה בידיוק כמו חמותך. הילדים כבר לא קטנים, יש להם חדר ומיטה נוחה, אין להם מושג מה זה לתת מעצמך כמעט 100 לאחרים, עוד אין להם בן זוג וילדים משלהם. הם לא יודעים מה זה לוותר על נוחות אישית בשביל אחרים. אלו מושגים רחוקים עבורם.
יש מצב שחמותך אפילו מתביישת בהתנהגות של המתבגרים שלה אבל אין לה ממש ברירה, אלא אם כן היא תכפה את דעתה עליהם. שלכל הדעות זאת לא שיטת חינוך מומלצת להורים למתבגרים.

בואי בינינו, למדנו מה זה לתת מעצמנו, בשר מבשרנו, עבור אחרים. פתחנו את הבית שלנו עבור תינוקות קטנים, זעירים, שרק דורשים עוד ועוד, מפרקים לנו את הבית, גומרים על הסבלנות שלנו, נכנסים אלינו למיטה וגוזלים מפת לחמנו. אבל זה תהליך שנקרא "הורות" והוא מתרחש בצורה איטית והדרגתית, טבעית אפילו. המתבגרים פשוט לא עברו אותה. הם לא שם בכלל.
פעם ממש כעסתי על האגואיסטיות של אחותי, היום אני יודעת שהייתי באותה נקודה בידיוק, פשוט עברתי תהליך חשוב שהיא טרם עברה אותו.
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !