קוצר ראיה
-למה זה קורה
כמובן שיש לזה 1001 סיבות שונות
אבל יש סיבה אחת מרכזית שהיא מאוד שכיחה בדור המסכים שלנו.
אנשים כל היום מרגילים את העיניים שלהם לבהות במסך שהוא במרחק כמה ס"נ מהם.
הם ממקדים את הראייה שלהם במקום מאוד ספציפי לזמן ממושך לתקופה ארוכה עד שזה נהפך להיות הרגל, ולכן המוח שלנו מסנכרן את המידע הזה ומתאים אותו בהתאם למה שהרגלנו אותו אליו
ובום - פתאום אנחנו צריכים משקפיים, ולמה זה? לא הפעמים זה לא בגלל שהשם החליט שיהיה לנו משקפיים, אלא כי אנחנו ברוב טיפשותנו לא שמרנו על עצמנו ושינינו את המציאות (במקרה הזה של העיניים) מטובה -לרעה.
יש כל מיני טיפולים לעניין הזה, מעין "אימוני עיניים" שגורמים לעיניים שלנו להפחית את הקוצר ראיה ולהחזיר אותם כמה שאפשר לקדמותם.
(אף פעם לא ניסיתי אבל מחקרים אומרים שזה יכול לעבוד עם הרבה התמדה)
קחו את העניין הזה ותשליכו בדיוק על עבודת השם שלנו.
עבודת השם כשמה כן היא - עבודה.
זה לא משהו שמסיימים ביום 1.. זה תהליך סיסטמטי שמלווה אותנו לכל אורך החיים.
חז"ל אומרים שכל אדם צריך לחזור בתשובה יום לפני מותו, במילים אחרות - כל ימינו צריכים להיות בתשובה. כמו כל דבר במציאות שהשם יצר.
אלו תהליכים על גבי תהליכים שמתקדמים לאט ולוקחים זמן.
אז בדיוק כמו שאדם מרגיל את עצמו להרגל מגונה, ככה גם אדם יכול להרגיל את עצמו להרגל שבאמת יעזור לו בחיים.
אומרים חזל באבות, שתלמידיו של אברהם אבינו ניחנים בעין טובה. עוד אומרים חז"ל שעין טובה היא מידה טובה מאוד. כשלאדם יש עין טובה הוא רואה את המציאות בצורה חיובית. וכשם שלעין רעה יש יכולת להשפיע על הסביבה לרעה, כנ"ל הפוך לעין טובה יש יכולת להשפיע על הסביבה לטובה.
יוצא מכאן שאדם שמרגיל את עצמו לעין טובה, זוכה לחיים טובים יותר מבחינה פרטית, וגם מזכה את הכלל לחיים טובים יותר. ע"כ חז"ל אומרים על תלמידי אברהם אבינו ש-"אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבא".
אבל אדם שיש לו עין רעה, מזמן דברים שליליים על עצמו, וחייו אינם חיים.
הוא מתלמידיו של בלעם הרשע שעליהם אומרים חז"ל :"יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת".
ביכולתו של אדם לשנות את הראיה שלו אם רק ירצה.
הוא צריך לעשות "אימוני עיניים רוחניים" זה לא קל, זו התמודדות, וקשה לפתח הרגלים שהם נגד הנפש שלנו, זה מצריך מחשבה והתאמצות מצדנו, אבל אם רק נרצה - זה יתקיים בע"ה
ובכך יוכל אדם להטיב קודם כל עם עצמו, ואז עם הכלל.
