שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי
במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה?
תודה מראש לכול העונות
שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי
במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה?
(בהמשך לזו חייבת עזרה! | ערוץ ７)
מאוד התרגשתי לקרוא גם את כל הטוב הגדול מאוד שאת רואה בבעלך.
את עצם העובדה שאת אומרת בבירור שיש לך בעל *מדהים*, באמת באמת מדהים 
איש צדיק
איש עדין
איש עוזר
איש אוהב
איש שאוהב את התורה
איש שאתם, הקשר ביניכם, הזוגיות שלכם, את מעניינים אותו מאוד
איש שהתורה מעניינת אותו מאוד
ואולי הכי חשוב - אישך שלך.
החצי השני שלך.
האיש שהקב"ה הכריז עליכם כבר בשמים שאתם חצי של אותה הנשמה. הוא אישך. אותך הוא קידש. לך הוא התקדש. ברית נצח רק ביניכם.
הוא אבי ילדייך הקיימים או/ו אלה שיהיו ב"ה
הוא זה שעבר ועובר איתך את כל החוויות והתקופות, השמחות וגם המאתגרות
הוא זה שבסופו של יום נשבע רק לך אמונים.
התחייב לך.
משמח אותך יום יום.
אוהב ועוזר ותומך בך.
נמצא שם בשבילך כשאת צריכה אותו.
מקים איתך את ביתכם הנפלא.
וזה המון.
וזה הכל.
וגם אם עולות לנו מחשבות, וכאמור לפי התגובה הקודמת בהחלט יכולות מחשבות כאלה ואחרות לכולנו!, אז בסדר, עלו, אז מה?
אם נדע איך להתמודד איתן, איך להתייחס אליהן נכון - אז לא רק שהכל בסדר, אלא שנוכל אפילו להעצים ולהעמיק אפילו עוד יותר את האהבה והאחדות ביננו!
למשל, אם כתבת שאת מחפשת תכונה של רחב אופקים או מתעניין בלעשות דברים שגם את נהנית מהם - נסי לקרוא איפה ***כן*** ניתן לעשות זאת עם בעלך, אני בטוחה שאפשר, זה תלוי במינון ובסוג - אבל בטוח משהו שמעניין אותך יכול גם לעניין אותו, לפחות דבר אחד.
או לפתוח שיח על נושא שמעניין אותך שמעניין גם אותו.
נסי להתחבר רגע אליו, למהות שלו, לנשמה לשו - מה מרגש אותו? התורה זה מדהים וזה המון, האם את יכולה לחשוב על עוד דבר שמרגש אותו? גם על התורה ועליכם כזוג יש המון מה לדבר והמון מה להרחיב אופקים.
פעילויות יחד, שיחות יחד, העמקת הקשר הזוגי, הרגשי, המיני, הנפשי, הרוחני ביניכם.
וכל אחד מהם הוא עולם ומלואו. אז זה נהדר שאתם מעניינים אותו כי אם את מעבירה לו זאת כצורך שלך בהעמקת הביחד שלכם כי הוא כ"כ משמעותי ויקר ואהוב עבורך - אז הוא ירתם בשמחה ובאהבה ב"ה.
ובאמת שהשמים הם הגבול, תוכלו להעמיק בכל תחום משם.
כמובן שאפשר לחשוב יחד מה עוד יכול לעניין את שנינו, גם אם זה לא הכל, יש בטוח מה שכן.
אולי נוף יפה? אוויר צלול? טבע?
אולי עוד שיחת עומק על דבר שבוער גם בו?
וכמובן להמשיך ולהעמיק גם את מה שכבר קיים. כי זה גם המון.
ולעולם לא לקחתו כמובן מאליו כי הוא הכי הכי לא!
ולגבי גיסך - אז בסדר, הוא רחב אופקים.
אבל צריך לזכור שלכל תכונה יש את שתי הקצוות שלה.
אדם רחב אופקים, מצד אחד מתעניין, סקרן, חוקר, מתלהב וכו' - אבל מצד שני בדיוק אותה התכונה יכולה לגרום לו עוד יותר ניסיון כי זה חלק מהאישיות שלו בתחום של ההתמקדות בבית פנימה, ההתמקדות והנאמנות והבלעדיות רק לאשתך שלך, וזה יכול להיות בדברים הקטנים וגם בדברים הגדולים.
זה יכול להיות בסקרנות ורחבות אופקים שעלולה לגרום להתרחקות מדרך התורה בכל מיני מובנים
זה יכול להיות בסקרנות ורחבות אופקים שעלולה לגרום לפגיעה בבלעדיות שבין איש לאשתו
ויד עוד המון דברים.
שגם אם הם לא קורים - הניסיון יותר גדול לאדם שזה באישיות שלו, מאשר אדם שלא.
אז בעלך שממוקד ומרוכז רק בך, רק בכם, רק בתורה - זו מתנה כ"כ אדירה!
מתנת הנאמנות
מתנת הבלעדיות
מתנת האהבה
מתנת האחדות
מתנת התורה ודרך הישר
גם כמודל לילדכם
וגם המבט הזה חשוב כאשר רוצים להסתכל על התמונה כולה.
ב"הצלחה רבה יקרה!
אני בטוחה שתמשיכי לראות ולמצוא עוד ועוד טוב בבעלך ובביחד דווקא שלכם, כבר עכשיו עשית זאת אפילו בהודעה על הפריקה הזו, אז קל וחומר שעם עוד דגש, עוד העמקה, עוד השקעה, עוד מודעות, עוד כיוונון, עוד מאמץ, עוד אנרגיה, עוד תפילות - זה ילך ויתעצם עוד ועוד ב"ה!
לעוד אלפי רגעים קסומים יחד ואהבה שלמה ושמחה ביניכם תמיד
אבל חושבת שבמרחק של שנים קדימה -את תהיי מאושרת אם תשכילי לראות זאת.
בעל שמעניין אותו תורה ורק תורה וגם אתם כמובן מעניינים אותו זה זן נדיר שהולך ונעלם.
קראתי את מה שכתבת ואמרתי לעצמי-וואוו איזה זכות.
מבינה אותך על התחושות שלך ושולחת לך חיבוק
) בקיצור מציעה לך לארגן ולעשות את הדברים שאת אוהבת איתו (ואפשר גם לבד)זה אומר שהוא ממוקד בחיי משפחה בלבד, ובך בלבד
יש לזה יתרון עצום!
אדם שהוא רחב אופקים - יש לזה גם המון חסרונות.... הוא פחות עם אשתו, יותר מתענין בכל מיני דברים, מן הסתם אשתו פחות מרגישה שהוא לצידה...
ברור שההרגשה שלך מובנת ומותר לך להרגיש כך, זה מבאס
אבל אם מסתכלים באמת לעומק, כפי שכתבת - זו תכונה עם המון יתרונות!
אם זה נורא קשה לך, צמצמי איתם מפגשים כדי שלא יהיה לך קשה.. הגיעי רק למפגשים משפחתיים ממש הכרחיים - מהשאר להתחמק... "רחוק מן העין רחוק מן הלב"
את תראי שכשעסוקים בדברים ולא רואים אותו, את תשכחי ממנו ותתמקדי בבעלך, ויהיה לך המון אושר ושמחה
( למען ההזדהות והבנת רגשותיך - יש לי שכן שכשאני רואה אותו - זז לי משהו בלב לצערי... ובתקופות שאני בקושי נתקלת בו - זה עושה לי טוב....) - אמנם זה משהו טכני, אבל עוזר שאת לא רואה אותו בשטח הרבה וכך לא מתעורר אצלך הרגש
ואם תחשבי על זה לעומק -
בעלך, הוא תמיד איתך, הוא תמיד איתך בקושי ובטוב, אז מה זה משנה - רחב אופקים או לא?! הוא תמיד איתך, הוא מלווה אותך ותומך בך בקושי ובטוב, בשמחה ובצרה, ולכן את צריכה לראות מי באמת איתך, לא משנה כמה הוא נראה "עלוב" או "שווה" יותר, כי הכל הצגות , ובסופו של יום כולנו "עלובים" ולכן אין לך מה לחוש שבעלך לא מספיק שווה , כי גם ההוא שנראה לך "שווה" הוא בנאדם בשר ודם בסך הכל ולא יותר מזה
ובטוח יש לו חסרונות שאת לא יודעת מהן, כפי שרבות כבר כתבו לך........
תני לגיטימציה לרגשות שלך, תבכי תפרקי.......... אל תרגישי שאת לא בסדר, זה נורמלי להרגיש, אבל צריך למצוא פתרון איך להפסיק לחשוב על זה, זו מחשבה חולפת וזה לא משהו אמיתי.........
באהבה ושולחת חיבוק...
פרצוף כריתתודה רבה שהגבת!!! שמחה שיש למה להשקיע לכתוב ארוך
זה באמת קטע... שאני גם מנסה לחזק את עצמי בענין... שלפעמים חושבים שיש מישהו מסוים שהוא יותר "שווה" ובאמת כשחושבים לעומק - כולם עלובים בסופו של דבר... כולם צריכים הערכה וכבוד, ושינה ואכילה, וכולם עצובים ועזובים לפעמים... החיוכים והצחוקים אלו רק הצגות זמניו להתמודד עם החיים הלא פשוטים שלנו עלי אדמות... וככל שקולטים את זה יותר - מבינים שאין מנוס ואין ברירה אחרת מאשר להשתדל להיות בשמחה רוב הזמן! כי לשקוע בעצבות זה הכי קל והכי לא עוזר!
לא יודעת מאיפה הבאת את המשוואה שאישה נאמנה יותר גורמת לבעלה להיות נאמן יותר אבל זה ממש צורם לי ולדעתי גם עלול ליצור אצל נשים אשליה שיש להן כח שאין להן, לגרום לבעל לא לחשוב או לא להסתכל על נשים אחרות. או לחילופין לגרום לנשים להאשים את עצמן כשהבן זוג שלהן לא נאמן.
הרקולסיתהרקולסיתאיזה נסיון קשה
מעריכה אותך מאוד שעמדת בו בגבורה
נשמע לא פשוט ויש לך כוחות על עצומים
אני מפספסת משהו?
יש קוד קופון או משהו?
פעם היה זול
היום יש דברים שכן משתלמים יותר, צריך לבדוק
חולצות לבנות לילדים- מכופתרות ופולו.
מכנסיים לבנים
טייצים לבנות
לפעמים מארז של חולצות.
קודם כל זה מאוד איכותי.
יש דברים יקרים כמו מותגים, וגם כל מיני חולצות ומכנסיים, ויש דברים - בעיקר מארזים שהם כן במחיר שווה.
תכלס - הם העלו מחירים, אבל גם בארץ הכל עלה, כך שיכול להיות שעדיין יותר משתלם שם.. לא עשיתי השוואה מדוקדקת.
ולא מכירה קוד קופון
יש להם קטגוריית אאוטלט ששם יש הרבה דברים במחיר טוב
טייצים לכל הגילאים, בגדי גוף לתינוקות, מארזים של תחתונים גם למבוגרים..
וסופר איכותי!!!
אני לא קונה ביגוד יפה משם רק את הבייסיק שהוא זול ואיכותי ממש
עם הזמן כבר פחות אבל עדיין, יש דברים שאין להם תחליף
ואיכות מצויינת
יש שם גם לילדים חולצות לבנות מכותפרות איכותיות בטירוף במחיר בדיחה..
יחסית ללידר וכל מיני בזארים זה אולי יקר
אבל ביחס לפוקס/קסטרו וכו זה זול/שווה ערך
והאיכות בכמה רמות מעל
חולצות שבת לבנים זה מדי בית ספר שם וממש משתלם
המארזים גם
בחורף אני אוהבת את גינסים עם הגומי-
נראים מעולה ונוחים מאוד (לא אוהבת להלביש פוטר/טרניג... מרגיש לי פיג'מה)
ואנחנו גרים במקום קר מאוד
אז גם נעלים מחממות מעילים ובגדים טרמים שקשה יותר למצוא בארץ במחירים נורמלים
טייצים, מארזי חולצות, בייסיק, לפעמים תחתונים.
לפעמים מוצאת עוד פריטים שווים במחיר סביר או משקיעה טיפה יותר בתקופות שנח לי לא לצאת מהבית. הבנים שלי די מוכנים רק מכנסיים משם. מאוד נוחים להם ביחס למה שפה. בגיל הצעיר זה כן זול יותר מאשר בארץ שלא נגיד בשיא סוף העונה. בגיל של המתבגר זה כבר לא זול אבל זה די מה שהוא מוכן... הצ'ינו.
לתינוקות אני אוהבת את הסטים.....
במיוחד עם רוכסן ל-2 הצדדים.
פוטרים וסוודרים יקרים בכל הגילאים
פולו לבנות (צבע לבן) מצוינות.
חולצות פולו בכלל....
צ'ינו לשבת לבנים
בנות יש שמלות או טוניקות וטייצים טובים.
שמלות רק לגן.
מביה"ס מקפידה על אורך....
בנקסט זה במחירי ילדים (בערך מקביל 13-16Y) בארץ זה ממש יקר כי זה מידות שאין בבזארים- רק במותגים
עם פוטר בפנים ומה דק?
לכן לא מזמינה כי זה לא ברור.
נעימים כאלו לא כמו הסוג שעם פליז בפנים
אם כאן בארץ היא במידה 3-6 עכשיו, מה לקנות לחורף? (רוצה שיהיה לכל החורף. עכשיו עוד לא ממש חורף)
לפי מה שכתבת, כנראה הייתי קונה 3-6, אם את רוצה שיתאים לעוד חודשיים שלושה בערך.
אצלי 0-3 של נקסט התאים עד גיל חמישה חודשים (די תואם למשקל שכתוב).
אבל אין שם הרבה בגדים ממש חורפיים.
או שניים והם מגיעים איכותיים ונשמרים ברמה גבוהה.
קונה בעיקר לבנים. הם לא אוהבים כל מיני. מעדיפים גזרה מסויימת ואז יש כמה צבעים וסגרתי מלתחה.
לבנות קונה טייצים ותחתונים.
מכירה את המידות אז לא צריכה להתלבט.
בעיני סוגר פינה.
אבל אם לך הקונספט לא מתאים הכל טוב.
כל אחד ומה שנוח לו
אז ככה. הריון לידה הריון לידה הריון לידה
מהחתונה ברצף שלגדולה יש עוד כמה חודשים טובים להיות בת שלוש
אז כולם איתי בבית. שישו ושימחו
תוך כדי שאני מבשלת צהריים הבינוני נכנס שוב פעם לחדר אמבטיה,מחליק על הראש וצורח
הגדולה מפספסת קאקי בגרביון
הקטן רוצה לינוק
והקציצות גולשות ובחיאת מה הכי חשוב
אחרי זה השכבות.
הגדולה עושה מניפולציות ונרדמת רק אחרי שעה וחצי (שתוך כדי אני מצליחה לעשות אמבטיה לתינוק וכמובן יונק כל איזה שעתיים וגרבסים גזים וכו') כולל שהעירה את הבינוני
הבינוני חוזר לתחיה. שותה מלא מלא מים, מקיא מרוב מים ועייפות. מנקים מחליפים בגדים ונרדם
אחרי איזה חצי שעה מקיא שוב כמויות של אוכל שלם שאכל בלי ללעוס, ישר למקלחת תוך כדי שמעיר את הגדולה והקטן,
נקיון שטח+נקיון ילד
עכשיו הגדולה צועקת מהמיטה. אוי לי ואבוי לי
הטקטיקה שלי בזמנים מאתגרים ומסחררים כאלה זה לומר לעצמי שהכל עובר
ואולי כדאי לך לחשוב על הקפאת בסיסים של ארוחות? ולא יודעת איך הבית שלך מאורגן אבל אם את יכולה להושיב אותם על כיסא אוכל לידך במטבח עם תעסוקה שלא מועדת לפורענות
זה מכניס מרווח נשימה...
ותתני לעצמך מדליה של עלופת על חלל
מגיע לך ביושר 🥇🎖️🏅🏆🥈🥉
כדאי ללכת להיבדק🫢
ואת נשמעת אמא אלופה.
יש לכולם ימים כאלה.
וקשוח ממש עם קטנטנים ♥️
ואת עומדת בזה לבד?
מגיע לך כתר!🤴
אני מקווה שבעלך יכול לחזור בהקדם הביתה, כי לפי התיאור שלך ממש כדאי לקחת את הבינוני להיבדק במיון... (החליק על הראש והקיא אחר כך - זה עלול להיות סימן לא טוב...)
סליחה שמלחיצה😬
הקאות אחרי נפילה על הראש זה דגל אדום..
ממש ממש סיוט.
יש ימים כאלה! את מהממת. חיבוק גדול!
של רויטל ויטלזון בדיוק על זה..
עזר לי מאוד
למרות שעש לי גם מתבגרת וזה מתיששש
ולדנית בכירהמיון,
בעלי בדרך
בעזרת ה' שיתברר כשום דבר
יש וירוס הקאות נוראי שמסתובב עכשיו
נקווה שזה רק זה
ללכת להבדק זה חובה אבל
מחכים לעידכון ממך
תתכוננו לאפשרות של אשפוז (אפילו נפשית, אבל גם טכנית - לארוז דברים שצריך).
בע"ה יסתבר שזה כלום!
רפואה שלמה
טוב שהלכתם להיבדק!!
🩷🩷
תודה על התמיכה (מחבק)
C.T תקין, מדדים תקין
אבל המשיך להקיא במיון אז מעקב לילה עם אישפוז.
נשארנו במיון עם שתי הקטנים
הגדולה נשארה אצל סבא(חרדת נטישה)
מחכים לבדיקת רופא
אבל הוא ממש חיוני ומשתובב
ברמה ששלף את הפקק של העירוי
אוכל שותה רץ במחלקה
אז זה מריח טוב
כ"כ שמחה לשמוע!!
מעלה הצעה: אולי שבעלך יישאר איתו לבד שם, ואת תהיי בבית עם התינוק ועם הגדולה?
גם בשביל הגדולה, שלא תהיה מרוחקת מכם, וגם בשביל התינוק, שעדיף שלא ישהה זמן רב בבית חולים...
ולדנית בכירהזה מה שעשינו. חזרתי, אני עכשיו עם הגדולה.
התינוק ישן מבסוט
הגדולה מתפנקת בבוקר אישי
מתואמתאחרונהאת אמא אלופה!
מה רמת המעורבות שלכם כהורים בש.ב. ובמעקב? ומה המוסד לימודים מצפה ממכם?
האמת לא ממש יודעת מה המוסד מצפה, אני לא מהאימהות שמדברות עם המחנכת על בסיס יומיומי 😅
התקשורת שלי עם המחנכת זה כשהיא שולחת הודעות בוואטסאפ על דברים חשובים- הכתבה, ש"ב ספציפיים, תחרויות של מי מביאה הכי הרבה פתקי נחת/ קוראת הכי הרבה ספרים וכו'.
מבחינתי, אני מתזכרת אותה כל יום על הכנת מערכת והכנת ש"ב. אם היא אומרת שאין לה סבבה, אם יש לה היא מוציאה ועושה. אני לא יושבת לידה ולא כלום, במקסימום היא צועקת אליי "כמה זה 9 ועוד מספר כלשהו??" (קשה לה עם 9 משום מה) ואני עונה לה "כמה זה באמת?"
אם מגלים פתאום דף של ש"ב מהעבר שלא נעשו, אז היא עושה. ואם הצטבר לה ואין לה כח אז אני אומרת לה שהיא לא חייבת.
אה וגם אני מקשיבה לה לקריאות, וחותמת, המורה מבקשת לקרוא כל קטע 5 פעמים אבל אני מסרבת לשמוע 5 פעמים אותו דבר אז חותמת לה אחרי אחד.
וזהו 🤷♀️
איך זה אצלכם?
אחרי החגים התחילו לדרוש אצלינו חתימת הורים שבועית ביומן שההורה ראה שהילד מכין ש.ב. ושהדפים בספרים מושלמים לפי העמודים שכותבים שעשו
והוא לא אוהב לעשות ש.ב. אז אני צריכה לשבת איתו כל יום להכין ש.ב. 🤨🤨
חוץ מזה- יש דף חזרה שבועי בתנ"ך ובמשנה שצריך לעשות עם הילד ולחתום עליו
ופרויקטים פה ושם במולדת וטבע שזה דורש אותי לגמרי לגמרי (בנתיים היה 2 פרוייקטים מאחרי החגים אבל הבנתי שזה הכיוון)
וזה גדול עלי חחחח רוצה לדבר על זה באסיפת הורים הקרובה אבל מנסה להבין אם זה הנורמה
האמת שאצלי הגדול כבר בתיכון.....
ויש לי 'לד ב-א'....
אף פעם לא הרגשתי כל יום כאילו אני חותמת על קניית בית....
שקלתי לעשות חותמת....
האמת אצלינו גם כמות ש.ב היומית זה כמו שבועי אצל הגדול בכיתה א'.
וכמו שכתבת ...
אצל נגדולים זה היה דף שבועי קריאב בכיתה א' ואולי פ"ש בכיתה ב' בשולחן שבת....
היום זה כבר הצפה....
כל יום קריאה- כמובן חתימה
לשבת 2 משימות כמובן עם חתימה ליום א'....
כאילו..... תשחררו ממני....
הכל חשוב אבל במינון והכי חשוב גמישות בזמנים יש לנו ימים עמוסים, יש עוד ילדים....
צריך שיהיו חתימות שבועיות לא יומיות.....
וכמובן עוד פרוייקטים כל יומיים עם חתימות שאני לא טורחת לקרוא.....
מההודעות של המורה כנראה שבפועל הורים לא עומדים בזה.....
ומה קורה אם הוא לא מכין הכל?
ואם תחתמי שהכין והוא הכין רק חצי?
או לא תחתמי בכלל?
נגיד אצלנו המורה בכיתה ב' אמרה בפירוש שהיא לא אומרת כלום לילדים שאין להם שיעורים (בקטע של, היא לא אומרת בטון קשוח- למה לא הכנת שיעורים??), היא רק אומרת להורים שיקפידו כי בסופו של דבר זה עוזר לילד.
וחוץ מזה תסלחי לי, אבל יש הבדל בין ש"ב בתרגילי בסיס בחשבון שבסופו של דבר זה לטובת הילד שישלוט בהם, לבין פרוייקטים בטבע של לא יודעת, לתאר את צבע האדמה ולצייר חיה שפגשו בדרך או לא יודעת מה.. שווה להחליט על מה שמים את כל האנרגיות
מוצגים בכניסה לבי"ס עם שם הילד
זה נכתב כש.ב. לא מטלות אתגר
כאמא נראה לך שאני יכולה לשחרר ולתת לו להתמודד לבד מול המורה?
אצלינו אני בדקתי ספרים כל שבוע לראות שעומדים בקצב. פעם בכמה חודשים ביקשו חתימת הורים על טווח עמודים. ופעם בשבוע דף קריאה שחתמתי אחרי פעם אחת
בעיקרון עדיין מצופה בגיל הזה לעקוב לגמרי אחרי הכול.
בפועל, יש ילדים בגיל הזה שיכולים להיות אחראיים לעצמם, מקסימום לומר, "אמא, שיעורי הבית שלנו זה לקרוא בקול למישהו מבוגר!" אף שאת יודעת בוודאות שהוא קורא מצוין...
ויש ילדים שגם כשתשאלי אותם אם יש שיעורי בית, ותבדקי בעצמך אם יש להם, ותנסי להכריח אותם לשבת לעשות את שיעורי הבית - הם יסרבו בתוקף, ואת תיאלצי ליצור קשר עם המורה ולהסביר שכל מה שאת מנסה לעשות לא עובד, ושאולי יש פתרון אחר כלשהו...
מעורבת ועוקבת. מזכירה לו להכין שיעורי בית, ולפעמים גם יושבת לידו. לרוב הוא יודע מה שיעורי הבית אבל אני גם רואה באפליקציה. אין לו הרבה - כל יום קצת או בחשבון או בעברית. לפעמים הוא מסיים כבר בכתה.
חוץ מזה יש דף קשר שבועי עם שאלות חזרה בתורה ומבקשים חתימה שעברנו יחד על השאלות ושהילד חזר על הפסוקים שנלמדו.
לפעמים המורה לעברית מבקשת חתימה על קריאה.
אני מניחה שמצפים מההורים לשים לב שהילד מכין שיעורי בית בגדול ולעקוב אחרי מצבו, גם אם לא ברמה יומיומית. לא בגלל משהו מסוים מעבר לבקשות לחתימות הנ"ל, פשוט הנחה שנראית לי סבירה.
אם אני רואה שילד מסתדר וציונים טובים, אין תלונות אני ממש משחררת.
אם יש קושי אני יותר על זה אבל בטח לא ברמה היומיומית...
יש מורות יותר מקפידות שהכל אצלם מסודר ויש כאלה שפחות.
גם תלוי בילד, יש לי כאלה שממש צריכים הכוונה וכאלה שגם בכיתה א היו עם יד על הדופק וידעו לבד מה צריך
יש מחברת קשר שצריך לחתום בה על כל אי הכנת ש.ב וכדומה, כנל איחורים וכד
ובכללי הילדה מגיעה לבית ואני שואלת/ היא אומרת אם יש שיעורים והיא עושה
כרגע הוא במצב שהוא כמעט ולא עובד בכיתה, אז אני עושה איתו הרבה בבית.
זה כולל לשאול אותו מה צריך (המורים שולחים בווטסאפ שיעורי בית, אבל הוא צריך להשלים יותר),
לשבת איתו לעשות, כולל לכתוב לו את התשובות,
לוודא שהוא מביא את הציוד הנדרש,
ביום שישי לעבור איתו על דף קשר ולחתום
מבית הספר הציפיות נמוכות מידי.
אני לא מקבלת תלונות על חוסר התפקוד בכיתה ועל חוסרים בשיעורי בית (אני לא עושה איתו הכל, בעיקר בחשבון).
אני צריכה ליזום את הקשר עם המורים.
אצל הגדולה שלי זה היה שונה לגמרי.
לא היו לה הרבה שיעורי בית, כי הרוב היא היתה מספיקה בכיתה. וגם במה שהיה לה, היא היתה הרבה יותר עצמאית.
גם קטע היומן הפיזי שהחליטו להדפיס, מה הקטע?
אתם שולחים ש.ב. בוואטסאפ, תרגיעו... ולמה אני אמורה כל שבוע לחתום שעברתי על הילקות והקלמר ויש את כל הציוד הנדרש והחומר הושלם כראוי?
בינתיים לא חילקו משהו.
בדרך כלל שולחים הודעות, וגם הבן שלי יודע מה צריך.
אצל הבת שלי יש יומנים, אבל השנה לא קניתי לה.
היא בפועל לא משתמשת ומסתדרת גם בלי.
חתימה זה רק על הדף קשר.
הייתי שמחה שהיה יותר מעקב על ציוד להכנת שיעורי בית מצד בית הספר.
תהיה לבן שלי יותר מוטיבציה להכין שיעורי בית, אם הוא יתוגמלו על זה בכיתה.
משחררת בהדרגה לפי התפתחות הילד והיכולת להתמודד עם כשלון/ ביקורת/ הערות.
אני יושבת לידן כשהן עושות ש"ב
לרוב זה דפי קריאה- להקשיב ולחתום
או קצת סיוע והכוונה בחשבון.
לדעתי הן לחלוטין מסוגלות לעשות לבד, סתם כיף להן הזמן הזה איתי ואני כן משתדלת לפנות אותו
כי אח"כ יש אוטוסטרדה של להקשיב לגדולים/לטפל בבייבי ופחות יש לי פניות אליהן.
יש ימים שאני פשוט מנמנמת על הספה בסלון לידן והן מדי פעם באות לבקש "אישור" שהתרגיל נכון וכו'...
עין כרם לא רלוונטי מכמה סיבות.
הר הצופים?
לא מכירה, לא הייתי.
שערי צדק-מכירה.
רוצה מיילדות טובות
ומחלקה נעימה ולא צפופה וישנה
וזה גם קרוב לי.
רוב המיילדות שפגשתי היו אחלה
לא זוכרת עוד משהו מיוחד.
ממש. המיילדות והרופאות שם היו מעולות ורגישות.
באשפוז, תלוי באיזה מחלקה.
בג' בעין כרם היה לי צפוף ומבאס. בד' היה לי חדר לבד והיה מושלם. והצוות שם תפעל לי אירוע חירום רפואי בצורה מדהימה..
בשערי צדק היחס של הרופאים בחדרי לידה היה מזעזע. העומס שם ממש השפיע. היחס במחלקות גם לא היה משהו. אבל בביות מלא כן נעים ומרווח.
יש להן חסרונות, אבל סך הכול בסדר.
באשר למיילדות - פחות יכולה לחוות דעה, כי ילדתי רק שלוש לידות לא פרטיות.
אבל לא הייתי באחרים. (הייתי רק בביקור חולים, והיה מזעזע... אבל כבר נסגר)
הייתי פעמיים בלידות ארוכות, כל המילדות סבבה לגמרי יש יותר ויש פחות אבל כולן נחמדות מאוד.
מחלקה לא צפופה וישנה זה כבר פחות שם. אא"כ תהיי בביות מלא שזה טיפה יותר נעים אבל החדרים לא גדולים. אם את מחפשת משהו חדש זה יותר עין כרם אבל את אומרת שלא רלוונטי לך....
המחלקה שם לא ממש זוועה?
לפחות ביות מלא ממש חדשה ומשופצת. המחלקות עם התינוקיה טיפה יותר ישנות ומפולות אבל לדעתי לא ברמת המזעזע
לא זוכרת באיזה מחלקה הייתי 😅
ביות מלא.
רק הארוחות היו קצת מעצבנות. זמן ממש מוגבל כשיולדות לא תמיד נוח להם התזמון. אבל ממש לא הפריע להם שלקחו לחדר ושמרו לאחר כך, אז חלק מהארוחות אכלתי קר ולא נורא.
וממש לא נחמדה
מניסיון
הצוות וואו, והביות מלא אחלה ממש
שיכניסו אותי יחסית מהר בלי למרוח
כי רוצה להספיק טפידורל
מה כדאי לי.....?
את נכנסת יולדת עם האפידורל בעז"ה בלי קשר למה שאת בוחרת אח"כ לאשפוז
אם את רוצה ביות חלקי - בכל מקרה לא אמור להיות חסר מקום.
יולדות ב' יותר צפוף (חדרים ממש קטנים)
ביולדות א' קצת יותר מרווח, יש אמנם חדרים אפילו של 4 אבל הרבה יותר מרווחים מהחדרים של 3 ביולדות א'. החסרונות שם זה שיש יותר ערבים (נכון ללפני שנה וחצי, זה אפילו סוג של ברשמי ששמים ערבים בעיקר שם) אם זה משמעותי לך, ושליד התינוקיה אין חדר הנקה ואם את רוצה להניק בחדר ולא סתם על כיסא במסדרון את צריכה ללכת קצת דרך לחדר הנקה של ביות מלא (שצמוד ליולדות ב'), עוד חיסרון זה שככל שידוע לי יותר מקפידים שם על שעות ביקור והשומר ממש נכנס לכל חדר ובודק שאין שום מלווה.
אבל הצפיפות ביולדות ב' כ"כ עצבנה אותי שאני אישית הייתי הולכת על א' ברור....
בחדר מרווח של 4.
לא יודעת איך החדרים האחרים.
לגבי התינוקיה אני לא יודעת, כי הבן שלי היה בפגיה.
מאז שסגרו את ביקור חולים מזעזע שם
הלידה בשערי צדק הייתה ממש טובה, האשפוז ממש לא נעים. הייתי במחלקה רגילה, אולי הבית מלא יותר נעימה. בערך מכל היבט אפשרי סבלתי שם מאוד.
עין כרם בביות מלא האשפוז היה טוב אבל אמרת שלא רלוונטי. הייתי בודקת את הר הצופים אלא אם כן את רוצה ביות מלא ואז אולי שערי צדק יותר בסדק
רוצה לעבור למכנסיים
לא יכולה יותר עם החצאיות, ולקראת החורף עם הגרביונים באלי להקיא
שונאת גרביונים.
לא יודעת איך לפתוח את זה עם בעלי.
זה לא ככ מקובל בחברה שלנו
אבל אחרי שהתבשלתי עם זה ככ הרבה אני יודעת שזה מה שנכון לי.
רק לא רוצה לאכזב אותו
אפשר בחורף גם טייץ, או לא ללבוש כלום.
טייץ זה לא יפה בעיני
ואי אפשר בלי כלום כי קפוא
במקום קר מאוד. לרוב הולכת עם שמלה ארוכה ומגפיים, בימים קרים מגפיים יותר גבוהים. בפועל מתי אני בחוץ? קצת במעברים. לא עומדת בחוץ שעות. בימים ממש ממש קרים כן לובשת טייץ. גרביון אין סיכוי.
אבל רק אומרת שלדעתי זה שקר זה לא תירוץ...
כי אפשר ללבוש טייץ בלי שיראו אותו בכלל, למשל טייץ+ מגפיים גבוהים/ טייץ+ גרביים/ טייץ+ חצאית ארוכה... הרבה נשים לא אוהבות גרביונים (אני ביניהן...) ומתלבשות יפה וחם בחורף בלעדיהן. מה גם שרוב המכנסיים שבאופנה הן לא מחממות במיוחד...
אם את רוצה בגלל סטייל/ אופנה או כל סיבה אחרת כמובן זו החלטה שלך, אבל אני חושבת ששווה לדייק את הרצון גם בשבילך וגם בשביל להעביר אותו הלאה. .
זה אחד ההיבטים החשובים כשבוחרים מה ללבוש
ממש לא תירוץ
לרוב
דיוק בסיבה
לא ממש פותר קונפליקטים
במיוחד בנושא רגיש כמו לבוש
אני מאד רוצה לעבור למכנסיים ולא נעים לי ממך
ואולי שווה לחקור קצת לעומק את העניין של חצאית מול מכנסיים, למה היא נחשבת צנועה יותר.
יכול להיות שתגיעי למסקנה שבאמת זה לא משנה, אבל לפחות זה יהיה מתוך בירור, ותוכלי להציג לבעלך את הבירור הזה.
לפתוח זה הצד הפחות קשה
לשוחח בכנות על הרצון שלך
יש סיכוי גבוה שהוא לא רק יתאכזב
אלא יתנגד באיזשהו אופן
זה החלק היותר קשה
מה לעשות עם הקונפליקט
מי יוותר
(חוויתי קונפליקטים בלבוש
ממש מבינה את הצורך ללבוש מה שרוצים ולא בהכרח מה שמקובל בסביבה או על בן הזוג)
אצלי המעבר היה הדרגתי
אבל אני כן זוכרת את 'השיחה' על המשמעות כלפי הבת שלנו וישור קו
היה די ברור לשנינו שזה החלטה שלי בלבד
גם אם הוא היה מעדיף אחרת
ושאני לא אוכל לדרוש מהבת שלי ללכתעם חצאיות כשאמא שלה לא...
אני חושבת שאם אין לו מושג בכלל- אין מנוס מפשוט לפתוח את זה
לא הייתי באה עם החלטה
יש בזה משהו מרתיע
כן הייתי באה עם אמירה שאצ חושבת על זה. את רוצה לשמוע את דעתו אבל ההחלטההיא בסוף שלך
תאומים בני 6
אוהבת לחגוג עם המשפחה המורחבת
מצד שני הגיע גיל 6 וצריך עם חברים
הבעיה שהפרדנו אותם לשתי כיתות
וזה נראה לי מטורף להזמין שתי כיתות לחדר דיירים או רק בנים מכל כיתה ואז זו כמות ילדים של כיתה אחת אבל אין בנות
לא כ"כ יודעת מה לעשות …
וזה עוד לפני האירגון שזה חתיכת עבודה
איך אפשר לעשות את זה קליל?
ואף פעם אני לא יכולה להתחלק עם עוד אמא כי אני כבר עושה לשני המתוקים שלי
לפעמים אפשר לעשות יום הולדת בכיתה, את שולחת עוגה ומכינה פעילות או משחק, והמורה מקדיש לזה שיעור.
אני מאד לא מתחברת לתרבות הימי הולדת... מציעה לילדים לבחור בין מסיבה רגילה לבין להזמין 3-4 חברים טובים לארוחת ערב, ואז אני מכינה להם בצק וכל אחד מכין פיצה אישית עם תוספות ואוכלים ושמחיפ והולכים הביתה מרוצים. הרבה פעמים הם מעדיפים את זה.
בכל אופן אני חושבת שאם תעשי מסיבות ותזמיני את ילדי הכיתה עדיף לעשות שתי מסיבות - אחת לכל כיתה. גם מצד הכמות וגם מצד הדינמיקה. וגם הזדמנות קצת לנפרדות שקשה להציע לתאומים ועוד מאותו מגדר.
פה יצא לי להתחיל לחגוג סביב כתה ג' או ד'. חלקם רצו מעט חברים טובים. חלק את הכתה.
מסייגת שאנחנו לא בסטנדרטים של פ''ת אז אולי זה שונה.
עדיין אין מסורת סדורה שחייבים עם חברים.
אצלנו רק השנה- מאמצע כיתה ב לתוך כיתה ג, נהיה מקובל לעשות יומולדת עם חברים וגם אז בערך רבע כיתה חוגגים עם כולם, עוד בערך רבע חוגגים עם מספר קטן של חברים(3-4) והשאר לא חגגו עם חברים בכלל..
אצלנו יש גם יומולדת בכיתה- משותפת לכל ילדי החודש, שנתנה בכיתה א את המענה החברתי.
לא 10.. כי אז מי שלא מוזמן כבר מרגיש שהיה פה אירוע שהשאיר אותו בחוץ..
3 או 4.
אםשרות נוספת - לחגוג בכיתה
דבר נוסף אין שום דבר שחייבים, גם אם 70% מהכיתה כן עושים ככה.
דבר נוסף אני לא עושה כל שנה עם הכיתה. עושה פעם בכמה שנים ובשאר הזמן מזמינים 2-3 חברים למשחקים ועוגה אחצ. או לארוחת ערב או משהו כזה.
וגם עם המשפחה המורחבת לא חייבים לחגוג כל שנה. כשהם קטנים זה נחמד אחכ זה כבר מתחיל להיות עמוס
חוגגים עם המשפחה ועם הכיתה בכיתה עצמה.
מה שאר הילדים עושים?
את לא צריכה להפציץ יותר מהשאר הילדים מצד שני עם כולם עושים אני מבינה את הצורך בחוויה דומה לילדים ושלא ירגישו חריגים.
אולי תשתפי מה נהוג אצלכם ונעזור עם רעיונות.
אפשר לתת לכל ילד לבחור 2-3 חברים שהוא מעוניין להזמין ולעשות משהו מצומצם.
מסיבה של 6-8 ילדים הרבה יותר ניתנת להכלה וגם יותר כיפית לילדים
כלאחד עם הכיתה שלו
אישית הייתי מוותרת לגמרי על התענוג
בגילים גדולים יותר.
האמת שאין לי מושג מה בדיוק היה - כי הפקדתי בידי בעלי את המלאכה... לא בשבילי להפעיל 40 בנים אנרגטיים...
זה היה ברחבה של הבניין שלנו. מניחה שהוא עשה להם כמה משחקי ריצה וכדומה, ובסוף הזמין פיצה לכולם - וזהו זה...
אצלכם מקובל שעושים ימי הולדת לכל הכיתה או שזה לא משהו מוכרח? כי אם זה לא משהו מוכרח - אז לגמרי אפשר לוותר על זה ולחגוג בקרב המשפחה וזהו...
(בניגוד לאחרות שמציעות פה להזמין מספר מצומצם של חברים - אני לא בעד, כי זה עלול לגרום לקנאה בקרב חברי הכיתה...)
לפעמים עם עוד חבר, בלי ההורים.
כדאי לשאול את המורה, לפעמים יש למורים כללים ברורים בנושא.
עושים בגן/ בכיתה מה שנהוג והשאר רק עם המשפחה (עןגה, משחק, בלונים, מתנה).
פעם אחת הזמנו את הילדים של השכונה לתהילים אחרי הסעודה ושרנו להם קצת והבאנו עוגה..)
לאף אחד מהילדים שלי, אף פעם.
ב''ה 8 ילדים, עד כה עובד בהצלחה
שגם מהצד השני (לא הצד של ארגון הארוע אלא המשתתפים) זה די עול בשבילי כי כל יום הולדת זה להביא מתנה
זולה אבל הקטע לדאוג שיש ולעטוף, ולקחת את הילד לחבר- זה לא תמיד ביום שנח לי...
אבל אינמלעשות, טוב סתם קיטרתי
אניוואי, בימי הולדת אני שוכרת טרמפולינה ביתית ומכינה פיצה ומוזמנים רק ילדים מהרחוב שלנו + חבר/ה טובים גם אם לא גרים ברחוב.
יש לי שרשרת יומהולדת שמח ומנפחת כמה בלונים לאוירה.
שבוע 39
לידה מתקדמת
צירים באים והולכים ומתעתעים
ואני יודעת שאני לא יולדת לפני התאריך
וכבר שבועיים לחץ לחץ
בעבודה-את לא רוצה ללדת? את עדיין פה?
וחמותי ששולחת הודעות לחץ מה קורה/מתקשרת/מתקשרת וידאו!! פעם או פעמיים ביום (ברור לי שזה מדאגה אבל בכל זאת)
ודודה של בעלי שמחליטה באיזה תאריך בדיוק אני צריכה ללדת.. ועוד
אני בן אדם יחסית רגוע אבל עוד לא הגעתי לשבוע 40 וככ הרבה לחץ! איך מרגיעים את זה ולא כועסים על כולם? מרגישה לחץ בפנים שעושה כאב ראש ולא נעים לי בכלל..
תגידי לכולם תאריך יותר מאוחר מהאמיתי.
ביום יום (לא המזדמנים)-
הנה אני פה, זה נראה שילדתי? אז מה העניין לשאול. כשאני אלד אני לא אשמור את זה בסוד, בבקשה להפסיק להתעסק בזה, זה לא נעים לי, במקום לתת לי כח להגיע ללידה רגועה זה עושה את ההרגשה ההפוכה. וזה בסדר לסנן, ואז לכתוב הודעה או משהו כמו, לא הייתי פנויה לענות, אני מרגישה טוב ואין חדש. לא הסברים ולא התנצלויות.
שיהיה בקלות ובידיים מלאות! 🤍
אם זורם לך,
ראיתי פעם מדבקות חמודות לוואטספ לסוף הריון.
נגיד מדבקה של אישה בהריון עם בטן וכתוב: עוד קצת ומסתיימת לך השכירות
או כתוב: עוד לא ילדתי, תודה
וככה כל מיני דברים מצחיקים.
ותשלחי לכולם כל בוקר, ייתן לך שקט בחיים.
פשוט תקלילי את הסיטואציה ותנערי את כל החופרים....
אף אחד.
תמיד אמרתי סביב חודש מסוים ולא מדויק בטענה של אוי שכחתי מה התאריך וכו...
בכל אופן, תבקשי לעזוב אותך בשקט וכשתלדי תיידעי. זה בסדר לבקש כזה דבר.
או שאמרתי את החודש ולא את השבו המדויק, בטענה שלא רוצה חפירות בשבוע 39..
התערות של אנשים בשלב הזה, פשוט בלתיייי
מתי באמת התאריך
והקרובות אלי יודעות ולא חופרות
הבעיה שהיום אנשים כבר לא שואלים איזה חודש את
הם שואלים איזה שבוע ומזה אין לי איך להתחמק חח
בכל מקרה תודה על החיבוק שלכן
זה מחזק
כזה:
"אהההה 23? לא רגע, איזה חודש אנחנו? צריכה לראות ביומן טפשת הריון"
חחחח
בייי
בהריון הראשון גם אם היו מעירים אותי באמצע הלילה הייתה יודעת להגיד שבוע+יום מדוייק
אצל האחרונים- באמת שלא זכרתי והייתי תמיד צריכה לחשב ולנסות לזכור באיזה שבוע אני עכשיו. והייתי מתבלבלת חופשי🙈
-איזה שבוע את?
-אני צריכה ללדת בפסח בערך...
אני לא רואה בזה משהו מלחיץ , נטו התעניינות, אולי את נמצאת קצת בלחץ ואז כל אמירה כזו מלחיצה אותך, תנטרלי אותם, תעני או לא תעני , ותתעלמי.. תגידי להם גם אני מחכה, תתפללו שיהיה בטוב..
לי אמרה דיילת הסופר פארם שאני נראית בשלה ללידה, אז אמרה.. נכנס מצד אחד ויצא מהשני, יש אנשים שסתם מחפשים להגיד משהו, יש אנשים ששואלים להראות התעניינות ויש ששואלים מאהבה, אני לא חושבת שמישהו מנסה להלחיץ או שזה אמור להלחיץ אותך באיזה אופן, אם באמת עוד לא הגעתי לשבוע ארבעים, אז באמת אין לך סיבה להיחלץ.. לידה קלה ומהנה בעיתה ובזמנה!!
לק"י
ויכול להיות שהיא בעצמה כבר רוצה ללדת, אז עוד יותר מעצבן.
(גם אני לא מתעצבנת בקלות מדברים כאלה, אבל גם תלוי מי וכמה).
כל יום, ובלחץ, ואם אנחנו לא עונים אז עוד הודעות לחץ ומתקשרים
תגידי בפשטות שזה מכניס אותך למתח, וברור שכשיקרה משהו את תעדכני.
או ילדת? מציק ממש. אולי תגידו להם שתעדכנו אותם כשזה יגיע ושיירגעו..
אחרי המשוער.
וכל כמה שנים צריך לעשות? כמה צריך להקפיד על זה? מתלבטת אם זה שווה לי את ההשקעה🤦♀️
אני חושבת שבדיקה עצמית לא אמורה לאסור, כי זה רק בצוואר הרחם.
בדיקה של רופא אני לא יודעת.
אמורים לעשות פעם ב 3 שנים.
אני עשיתי לפני כמה חודשים, אחרי הרבה זמן שלא עשיתי.
אבל יש פסיקות לכאן ולכאן.
לפי מכון פועה - בדיקת פאפ - מכון פועה
כדאי להקפיד.
במכבי ואולי בעוד קופות יש אפשרות לעשות לעצמך.
גם אם יש דימום קל ובלי קשר אם המשטח נלקח בצורה שטחית או גם מעומק הצואר. רק לא להסתכל בניגוב בשירותים.
כדאי לעשות את הבדיקה.
אם הרב שלך יגיד שכן אוסר אז פשוט תקבעי תור לסוף המחזור
לי הרופאה אפילו לא נכנסה לצוואר הרחם, אלא עשתה על החלק החיצוני שלו.
במכבי אפשר בדיקה עצמית וזה ממש כדאי
בכל מקרה בדיקה חשובה, וזה לא שעושים אותה לעתים כאלו תכופות בגיל הפוריות אז בהחלט שווה את ההשקעה החד פעמית
אבל אל תעשי אותה ביום שאח"כ את צריכה לעשות בדיקת טהרה. היא עלולה לגרום לדימום של פצע, וחבל.
אני מניקה אז לא מקבלת מחזור כרגע. ולא רוצה כל זה להיאסר..
מתלבטת אם לחכות לאחרי המילואים.. סתם שלא תהיה מטלה על הראש, למצוא סידור לילדים וכו תוך כדי.. אלא רק אחרי
ושעדיף לא להסתכל על הדגימה שהרופא/ה לוקח. אבל יותר חזק מלא להסתכל זה שזה פצע
