כי יש לי ארבע בנות.
אני חושבת שהגישה הבסיסית שלך לצניעות או לחוסר צניעות, לא ברמה השכלית אלא ברמה התודעתית, היא זו שמשדרת הכי חזק.
אם את נרתעת ממראה לא צנוע, כי זה בנפשך, אז הבנות יקלטו את זה.
אם את רגועה ושמחה ביחס להקפדה על צניעות הלבוש של עצמך, הן יקלטו את זה.
ואני חושבת שמתוך הגישה הבסיסית שלך את תגיבי בצורה תואמת לדברים שהן רואות או פוגשות. ודווקא ע"י המפגש עם חוסר צניעות ותיווך שלך בתגובה טובה, הן בע"ה יוכלו לבנות לעצמן חוסן פנימי בענין הזה.
הן יקלטו את זה כי זה יעבור בדברים הכי יומיומיים. אתן לך דוגמאות מאירועים שהיו אצלי
נניח: ילדה בכיתה ד מגיעה הביתה מב"יס "אמא! היום היתה לנו מורה מחליפה, ראו לה את כל הקוקו מתחת לכיסוי ראש!!" עכשיו, יש כמה תגובות אפשריות. אחת- אדישות. "עזבי, מה אכפת לך. העיקר שהיא לא המורה הקבועה שלך". שניה- כעס "איך יכול להיות שנותנים לכזו מורה ללמד פה?" השלישית, לדעתי הכי נכונה, התייחסות עניינית מתוך הגישה שלי : "באמת? וככה היא נכנסה לכיתה? טוב...אני רואה שזה היה לך קצת מבלבל..בואי נתפלל שיום אחד היא תלמד כמה כיסוי הראש לפי ההלכה זו מצווה חשובה ויקרה, ואז היא גם בטח תקפיד עליה יותר".
ילדה בכיתה א' :"אמא, אני רוצה שתקני לי חולצות עם שרוול קצר, חם לי עם 3/4."
תגובתי: תראי מתוקה, כל אמא אחראית על הבגדים של הבת שלה. ואנחנו, בבית שלנו, מתלבשים לפי מה שכתוב בספר ההלכות. בדיור כמו שאנחנו מקפידים לקיים הלכות אחרות. אם יש אמהות אחרות שלא מקפידות על זה- זה לא קשור אלינו. אנחנו הולכים בדרך שלנו"
הילדה: "אבל חם לי!" אני: "חם לך כי עכשיו קיץ...לא בגלל השרוול...תשטפי פנים, שבי מול המזגן, תכף תרגישי יותר טוב.."
הלכנו איפשהו, ראינו בנות לבושות בצורה מבישה, כמו שכולן הולכות היום, מכנסונים וחצי חולצה. אז לא התאפקתי, וכשהתרחקנו קצת אמרתי להן "יואו איך הן לא מתביישות!! הן הולכות חצי ערומות ברחוב, כולם רואים הכל. איך הן לא מתפדחות??? מסכנות..."
היינו בחתונה של גיסי. התחתן עם בחורה מתוקה ממש, חילוניה, ממשפחה חילונית. הכנתי אותן מראש ששמלת הכלה לא תהיה מה שהן מדמיינות והאמת היא שאיך שיצאנו מהרכב וראינו את הכלה ואת אחיותיה רציתי לקבור את עצמי באדמה. לא אתאר כאן, אבל זה היה מראה כזה זול...נגעלתי. אחרי חצי שעה בערך ראיתי שהן מבולבלות מכל החוסר צניעות. אספתי אותן אלי ואמרתי להן, בנות, בואו נגיד תודה רבה לה' יתברך שיש לנו תורה, יש לנו מצוות, ויש לנו צניעות". ראיתי שזה פתאום עשה להן סדר בראש, הציב אותן במקום הנכון שלהן ונתן להן כוח. במהלך הערב לחשתי להן את זה עוד כמה פעמים ובסך הכל הענין לא הוזכר שוב מאז...
עוד נקודות מעניינות שעלו אצלינו בנושא, במהלך השנים:
א. יש הרבה מצוות. ואנשים שונים מקיימים אותן ברמות שונות. יכול להיות שאמא של החברה הולכת פחות צנוע ממני אבל היא עושה הרבה יותר חסד ממני, או שהתפילות שלה הן פי שתיים משלי..
ולכן, צריך ללמוד מכל אדם את הדברים החזקים אצלו, ולשמר לעצמינו את מה שאנחנו חזקות בו.
ב. פערים בצניעות בתוך המשפחה המורחבת- חד וחלק- הם המשפחה שלנו ואנחנו אוהבים אותם בלי שום קשר למה שהם לובשים. בדיוק כמו שהם אוהבים אותנו למרות שאנחנו נראים קצת שונה.
ג. שאלו אותי למה נשים לא מכסות כמו שצריך את הראש, או למה לובשות חצאיות קצרות מדי. עניתי, שאני באמת לא יודעת...אולי הן אף פעם לא למדו את ההלכות בצורה טובה, אולי הן לא מבינות את החשיבות הגדולה שבזה, אולי זה קשה להן להראות שונות מהסביבה שלהן. אבל מה שבטוח, שגם מי שמתלבשת לא לפי ההלכה, לא רוצה לעשות "דווקא". היא מרגישה, לרוב שהיא מתלבשת בסדר.
עוד דבר- תראי, בסוף כל ילדה שלנו תגדל ותעשה את הבחירות שלה. אני לא חושבת שאני רוצה שהילדות שלי יהיו העתק שלנו. אני רוצה שיבחרו בדרך שלהן בעבודת ה' ובכלל.
ולכן אני מתפללת עליהן הרבה שמה שהן יבחרו- שתמיד יהיו צנועות, עם יראת שמיים ועוד כמה דברים טובים...תפילות, תפילות, תפילות.
אם אני אחשוב על עוד נקודות, אני אכתוב, אבל נראה לי שזה בגדול...
רק עוד משהו מעשי, אני לא מפחדת להגיד להן "זה קצר מידי, את צריכה חצאית בסיס", או "החולצה שלך פתוחה מידי" או "השמלה שלך שקופה, את צריכה חצאית מתחת" וכד'.
אני גם זוכרת שאמא שלי היתה אומרת לי ולא התרעמתי עליה בכלל, דווקא שמחתי שהיא אומרת לי.
