וגדולות הרבה הרבה יותר

לרכישה גרועה במליונים יכולות להיות השלכות ארוכות ומשמעותיות בהרבה 

א. אתה קובע איזה מסלול משכנתא לקחת, ואתה תמיד יכול לבחור לקחת מסלול לא צמוד לכלום עם ריבית קבועה.

ב. גם אם תהיה עלייה היא תהיה נמוכה בדרך כלל, מאות שקלים בחודש במקרה המאוד מאוד רע. בשכירות זה יכול להיות יותר מזה.

ג. למשכנתא יש תאריך סיום, וכל עלייה בריבית או הצמדה כלשהי חלה רק על החלק שעוד לא שילמת. ברגע שתשלם הכל - לא יהיו יותר עליות. שילמת אחוז גבוה? העליות לא ישפיעו עליך הרבה.

כל אחד מאיתנו ירצה להרוויח את המקסימום שהוא יכול עבור הון או זמן שהוא משקיע, זו לא חמדנות אלא הדרך של העולם להתקדם.

כשנותנים לכולם את אותו הדבר בלי קשר לכמה הם עבדו או השקיעו, מקבלים מקום שבו אף אחד לא רוצה לצאת מהמיטה ולייצר ערך לאנשים אחרים.

כמובן, אם השכרת דירות תהיה עסק לא משתלם, פחות ופחות אנשים יקנו דירות להשקעה - מה שיגרום למחסור של דירות בשכירות ו... יעלה את המחיר (כי יהיו יותר דורשים לכל דירה פנויה).

אני רואה בכל מיני מקומות (וגם דרך חברים וכו') מה השכר המקובל לדרגה, לוותק, לניסיון, להשכלה שלי וכו' - וזה השכר שאני מבקש מהמעסיק. האם יש לי "צורך כלכלי" בשכר הזה? זה לא עניינו.

יכול להיות שאני יורש של מיליונים, ועדיין אני מבקש את השכר *המקסימלי* שמגיע לי על עבודתי וזה הכי לגיטימי.

אם יהיו יותר אנשים שיקנו דירות ממה שאנשים רוצים לגור בשכירות - בעלי הדירות ייתקעו ולא יוכלו להשכיר, או שהם ישכירו במחירים מגוחכים שלא יצדיקו את ההשקעה.

מי שקונה עונה על צורך אמיתי של השוק, זה שהוא עושה זאת בשביל להרוויח מכך זה לא באג אלא פיצ'ר.

ברגע שהשוק יהיה רווי בדירות - המחירים יירדו ומספר המשקיעים יירד.

"מלחמה בקוני הדירות" (השימוש במילה "מלחמה" מזעזע בעייני) רק תעלה את מחירי השכירות, בין אם בגלל שבעלי הדירות יגלגלו את עלות המלחמה לשוכרים (כמו כל בעל עסק שמגלגל ללקוח את העלויות שלו), ובין אם בגלל שיהיו פחות בעלי דירות ולכן ההיצע יקטן בעוד הביקוש יישאר כפי שהוא.

אני אחזור על מה שאמרתי גם שם

כלכלית - שכירות יותר זול אם אתה משקיע נכון את הכסף.

פסיכולוגית/נוחות - כל אחד והמקום שלו.

אני נשוי טרי. נשוי רק 6 וחצי שנים. עברתי 3 דירות.

3 הפעמים שעברתי זה היה מבחירה. בחירה שלי. לא של בעל הדירה.

אם הייתי קונה הייתי נתקע. למכור ולקנות שוב זה סרט הרבה יותר מסובך.

הרבה יותר נוח לי הגמישות שלי כיום לעבור דירה.

וכן, יש בעלי דירות שהם לא נעימים ולא כיף איתם ולא מטפלים ונותנים התראות קצרות ומעלים את השכ''ד (לגיטימי) זה חלק ממה שאתה בודק כשאתה שוכר דירה - את הבעל בית. מדברים עם הדיירים הקודמים..

אני אוהב לחתום על חוזה לשנתיים. מחפש בעלי דירה שמחפשים שוכרים לטווח ארוך. לשנינו זה נוח. לשנינו יותר יעיל חוזה פעם בשנתיים. מלבד איזורי הביקוש שתמיד יהיו לך שוכרים בכל מחיר הזוי שתתן - שוכר טוב זה נכס.

בעל בית טוב זה נכס.

הקרובים

הסיבה היחידה שאני רוצה בית משלי זה מטבח ענק לשחק בו...

אני מבטיח לך שאם היית משקיעה את הכסף נכון היום היה לך יותר מאשר אם היית קונה דירה.

התשואות בעשור וחצי האחרונים בשוק ההון פשוט הזויות

כל עוד את לא גרה ביישובון קטנטן שאין בו היצע של דירות או שיש לך דרישות סופר מפורטות למה הבית שלך - אפשר למצוא יחסית בקלות דירות, העלויות של המעבר ממש לא אסטרונומיות ביחס לחלופות הכלכליות.

 החיים הם לא מתמטיקה זה נכון.

אבל מי שלא מבין את המתמטיקה של החיים ושל הכסף ועובד רק לפי יפורים ורגשי מקבל החלטות ממקום לא נכון.

אני חוזר ואומר מה שהדגשתי גם אז

כלכלית טהור - עדיף להשקיע ולשכור.

נוחות/פסיכולוגית/יציבות - כל אחד כמה שזה מפריע לו.

לגיטימי להחליט לקנות בית למרות המחיר הכלכלי בבשביל הנוחות והיציבות

רק לא להתחיל לספר לכולם ולחשוב בעצמך שזה הדבר הכי נכון כלכלית

למה? כי אז יש המון המון צעירים ש'חייבים' לקנות דירה כי זה הדבר הכי נכון כלכלית למרות שבכלל אין להם את הצורך הזה

א שוק ההון עשה יותר. תראי, את יכולה להגיד היתה לי אופציה מצויינת ספציפית מאד, גם במניות היו אופציות מסויימות (תדמייני כמה הרוויח מי שהשקיע לפני עשור בביטקויין אפל נטפליקס או אמזון) אבל הממוצע - המדד עשה 220 אחוז. ז''א על כל 100,000 ששמת ב2010 היו לך היום 320,000 של. את עדיין בטוחה שהיית מרוויחה יותר?

ב לא אמרתי לעזוב קהילה ומוסדות.ההורים שלי עברו באותה עיר 3 דירות עם אותה עבודה ואותם מוסדות.

ג מכיר הרבה אנשים באיזור גיל ה40 לחייהם שגרים בשכירות ומרוצים. וזה מבחירה הם יכולים לקנות דירה גם בלי משכנתא.

ד אני צעיר נכון, ובהחלט מעניין אותי ה תהיה דעתי בעתיד. ברור לי שבשלב מסויים יגיע היום בו הנוחות תהיה שווה לי את המחיר הכלכלי, כל עוד זה לא קרה אין לי סיבה לקנות למגורים

ה המתחח הזה לא קים אצלי. יעלו פי 2? יש לי את היכולת לשלם כי אני  מתנהל כלכלית נכון. ישפץ או לא? זה לא מתח. מקסימום אני אתקן על חשבוני ואנסה להתקזז מולו - ואם לא לא נורא. שווה לי לשלם עוד 200 שח בחודש ולהיות רגוע.

א 100,000 + 200,000 זה 300,000 כפול 3 זה 900,000 בקרית ארבע יש דירות עם חצר בפחות.
 אני אתן דוגמא להשקעות שהצליחו יותר או פחות ותגידי לי את אם בשוק ההון אין גם 'מציאות' כאלו.

ב אני מכיר גם אנשים שנדפקו כשהם קנו דירה. השאלה היא מה הסטיטסטיקה. לא מה כמה סיפורים שאני מכיר..

ג נשואים + 5-6 ילדים בכל מיני מקומות קריות, רחובות, צפת, יו''ש, באר שבע. ירושלים.

ד לא הבנתי. אשמח אם תסבירי. (אם הכוונה למה עדיף לקנות בגיל 50-70 ולא עכשיו הסיבה פשוטה. אני עכשיו לוקח את ההון עצמי משקיע אותו 30-40 שנה  ואז במקום לשלם 30 שנה משכנתא הוא בונה לי את עצמו ויהיה שווה הרבה יותר מרק בית עוד כמה עשרות שנים. רק מהרווחים אני אקנה בית ועדיין ישאר לי הרבה ממה לחיות.

ה - אני אגיד לך סוד. אפשר לשכור מאנשים שיש להם כבר דירה שהם גרים בה. והדירה מבחינתם זה נכס שיתן להם שכירות לפנסיה. אין להם סיבה למכור או לבוא ולגור בה. זה חלק ממה שבדקתי כששכרתי בעבר דירה (כיום אני שוכר מאמנה אז זה לא רלוונטי)

על התיקונים היקרים אני אריב איתו ויוציא ממנו את הכסף או אוותר. (גם בדירה בבעלותך יש הוצאות ותיקונים. גם ככה אתה תוציא את הכסף)

זה שאצל רוב האנשים דיור זה 30-40 אחוז זה התנהלות כלכלית לא נכונה.
ממוצע הכנסות למשק בית הוא 15,800 שח. שליש מזה זה 5000 שח. 40 אחוז מזה זה 6000 שח. מי שמכניס 15000 ומוציא 5000 מזה על שכירות מתנהל לא נכון. אתה לא יכול להכניס פחות מהממוצע ולהוציא על דירה יותר מהממוצע.

אני משתדל להכניס יותר מהממוצע ולהוציא על דירה פחות מהממוצע 0כשאתה לא גר בת''א זה לא מסובך מידי) גם אם יכפילו לי שכ''ד אני לא אגיע היום ל40% מההכנסות

יותר

אבל אין לי כוח להמשיך להתווכח. את פשוט לא קוראת מה שאני כותב מתוך מקום של לשמוע. אחרת רוב השאלות שלך לא היו עולות

א גם אני דיברתי על בית חד בחצר. לא על דירה ולא על דו.

איך הגעתי לסכום הזה? אמרת שהיית מוציאה 300 אלף שח. הראנו שב12 שנה האחרונות 300 אלף שח הפכו לכמיליון שח. שזה מספיק לבית כזה למשל בקרית ארבע. פי 7 מ100 אלף זה 700 אלף.

אני לא מדבר על השקעות מסוכנות שהניבו הרבה יותר כמו שהראתי אלא על מדד 'טיפש' על ממוצע. על דבר שכבר עשרות שנים מומחי השקעות אומרים שבו הכי בטוח להשקיע.

את מכירה בנדוד שנמחק לו בבורסה אני מכיר אנשים שנמחק להם בנדלן. (בעיקר עסקאות כמו שאמרת. קרקע ובית ישן ונטוש או רק קרקע שאיבדה ערך בכל מיני מושבים ויישובים)

ב אני מדבר על סטטיסטיקות ואת שוב אומרת חברות שלי. את מדברת על זה שזה לא השקעה איזוטרית שהוצעה רק לך ואת מספרת שזה קרקע ביישוב שמי ערב לך שיתפתח. זו עסקא בסיכון...  

אף אחד לא אומר שהנדלן לא עולה אלא ששוק ההון עולה יותר.

הצרות שאת חושבת שהם כמה אלפים מגיעים בסופו של יום להמוני דירות שנמכרות בהפסד ריאלי. אם את רוצה מקור ובאמת תקראי (אפילו יש סרטון על זה, יותר קל) אני מוכן למצוא לך אותו. כן. דירות נמכרות בהפסד. בעיקר בפריפריה וביישובים כמו שהציעו לך. זה קורה. 

ג  - שכוייח אין לי מה לענות

ד - כיוון שאני מכיר את עצמי אני לא אהיה מופתע  מאד אם זה יקרה. מה שכן אני אעשה מהלך מודע. בדיוק כמו שאני אוהב בשר איכותי ומשלם עליו בהתאם. אוהב וויסקי טוב ומשלם עליו בהתאם. אוהב ספרי קודש ומשלם עליהם בהתאם. אוהב ללכת למסעדות ומשלם על זה בהתאם גם כאן כשארצה אני אעשה מה שאני עושה בכל רכישה גדולה - אבדוק מה המחיר האם אני יכול לעמוד בו והאם אני רוצה לעמוד בו ואז כשיהיה לי את שלושת התשובות ביד - אני אקנה או לא אקנה. אני חושב שייקח זמן. אני חושב שהמצב הכלכלי שלי בגיל 35-40 יהיה בעז'''ה טוב מהממוצע בגלל ההתנהלות עד אז ואני אוכל לאפשר לעצמי לקנות דירה או בית שטובים לי בלי לשעבד את עצמי לבנק 30 שנה.

ה - אני משתתף בצערך. חתיכת חוסר מזל מעצבן. אני עכשיו מבין יותר טוב מאיפה את אומרת את הדברים. זו חוויה אישי לא נעימה פעם אחר פעם. אבל אני ממש מקווה שתביני שיש אנשים הגונים, שנותנים שכירות לאורך שנים ובטוב.

ו - אני לא רוצה לכתוב את המספרים שאני מוציא ומכניס כי זה לא רלוונטי. אבל הדוגמא שלך לא טובה. גם אם יכפילו לי את השכירות פי 2 ואפילו פי 2.5 אני לא מגיע ל30% מההכנסות שלנו. כן, אם יכפילו לי את השכ''ד אני אצטרך לוותר על ינוקים אחרים או לעבוד קצת יותר. אבל זה בחירה שלי.

(לפני שנה וחצי חשבנו לעבור דירה. ומצאנו דירת גן חלומית גדולה פי 2 מהדירה הקודמת עם חצר ענקית במיקום יפהפה. המחיר היה פי 2 ממה שאנחנו משלמים עכשיו. אפילו קצת יותר. ו... ואאלה. לא היה לי בעיה כלכלית לעבור לשם וגם אם הוא היה מייקר בעוד הכפלה הייתי מסתדר. אממה -  בחרנו להשאר ביישוב שלנו. לא מתוך קמצנות אלא מתוך שליחות שלנו במקום בו היינו. 

מה שאני מנסה להגיד זה שעם סייעתא דשמייא והתנהלות נכונה - דיור לא צריך להיות יותר מ 20-25 אחוז מההוצאה. אתה מכניס כמשפחה 10,000 זה טירוף להוציא  יותר מ2500 שח על דיור. זה נראה הגיוני כשאתם רווקים או הורים לתינוק קטן. אבל כשזה משפחה, כבר 3-4 ילדים. אם אתה מוציא 4000 שח על שכירות תוסיף חשמל מים ארנונה  נסיעות חינוך אין ממה לחיות. 

עשיתי את הטעות הזאת בהתחלה. היום אני מאד נזהר מזה. אני ידאג להגדיל הכנסה, שיהיה לי לחוית בנוחות ובשפע בלי לחץ כל רגע אם אני יכול לקנות או לא יכול לקנות. שיהיה לי לחסוך לילדים ולמשפחה לעתיד, שיהיה לי לתת צדקה בשפע. שיהיה לי להתפנק כשאני רוצה... כן,, אני עובד בשביל זה קשה. אבל זה אפשרי. לפחות אפשרי לשאוף לשם. והדרך להגיע למצב כלכלי כזה לא עוברת דרך להשתעבד ל30 שנה הקרובות ל 40 אחוז מההכנסה שלך על משכנתא לדיור.

נכון, יש הוצאות נלוות ללגור ב'חור' ויש לגור באמצע. במקומות כמו קרית ארבע מעלה אדומים  שיש תעסוקה ותחבצ וקופח וחנויות וגנים. או בכוכב יעקב בית אל תל ציון שקרובים לירושלים או בפריפריה אחרת. אבל ההבדל הגדול הוא שזה גמיש אני יכול לוותר על הרבה מההוצאות האלו כשאין. אני יכול לעבור לאוטובוס, לנסוע פחות, לוותר על צהרון, למכור רכב. התחייבתי למשכנתא מתוך הבנה(לא נכונה) שזה הדרך שלי לעצמאות כלכלית - כמה שאני אהיה חנוק אני לא אמכור. וזה הבעיה. מעמיסים התחייבות במקום דברים גמישים...

זהו. סיימתי להגיד את שלי. אני לא אשאר להתווכח על זה כי הדיון די מיצה את עצמו.

בהצלחה רבה!

זה יכולת למנף את עצמך בעזרת דירה

ותשלום מס שבדירה יחידה כמעט ולא קיים

אציג לך תרחיש הגיוני

יש לך 300K הון אפשרות השקעה ל25 שנים

השקעה בבורסה ל25 שנים (נגיד SP500, הלוואי שימשיך לעלות כך גם ב25 שנה הקרובות)

ב25 שנה האחרונות SP500 עלה בערך פי 4.15

(שער 6/1997 היה בערך 900 נק'

שער  היום 3750 נק

משמע יש לך 300*4.15= 1.245 מיליון. הרבה לא?

אבל שאתה בא לממש, כמה יש לך על הרווחים יקחו לך 25% מס

משמע יש לך ביד מליון ש"ח נקי

נלך לדירה, עבור 300 אלף תוכל לקחת משכנתא של עוד 600 אלף (אפשר גם יותר)

הדירה עולה 900 אלף ש"ח

החזר חודשי קבוע (בשביל החישוב הנוח, כן?) 

לקחתי ריבית קבועה של 4% זה לא מעט, אבל זה מפשט את החישוב

החזר חודשי בערך 3150

דירה כזאת אתה משכיר 3300 בערך 

כך שהשכירות משלמת את המשכנתא, ובעודף שנוצר אתה מגשר על איזה חודש פעם בפעם שנים שאין לך שוכר או איזה תיקון קטן שיש

על ההכנסות מהדירה אתה לא משלם מיסים,

והם לא נכנסים כרגע לחיסכון, כי כמו שאמרו הם פלוס מינוס מתקזזים עם ההוצאות)

מחירי הדירות עלו בערך פי 3  (תכלס קצת יותר) ב25 שנה האחרונות (ונניח שימשיכו לעלות כך)

כך שהדירה שקנית ב900 אלף

תהיה שווה  2.7 מיליון

ובגלל שזאת מכירה של דירה יחידה, אתה תהיה פטור ממס שבח על הדירה הזאת

אז מי אמר שמשתלם להשקיע בשוק ההון?

וזה לא משנה אם מדברים על דירה להשקעה  יחידה או דירה למגורים 

כי זה תכלס אותו דבר כי אם אני לא אגור בדירה שלי, אצטרך לשכור אחרת.

אז נכון שעל הנייר מדד S&P500 עלה 415%

לעומת 300% במחירי הדירות

אבל שיורדים לשטח, רואים שעדיין משתלם להשקיע בדירות

א לפני 25 שנה יכלת להשקיע בקופת גמל אחרי 15 שנה למשוך בפטור מלא ממס

ב גם בשוק ההון אפשר למנף. וגם התעלמת מהעלויות הנלוות של נדלן

ג ההוצאות על דירה הם הרבה יותר מ150 בחודש

אבל זה פטור.

ב האחוזים הרבה יותר זניחים. 

ג לטווח רחוק אני לא מסכים איתך. אני כן מסכים שאפשר להרוויח מלקנות ולמכור ולקנות ולמכור כל 10-15 שנה יותר משוק ההון. בסופו של יום זה כבר משהו אחר. זה לא שגר ושכח. זה לעבוד. וכאב ראש כל פעם מחדש

לקנות ולחכות 40 שנה בשוק ההון הכסף יכול להכפיל את עצמו פי 15 בכיף. בנדלן זה לא מכפיל פי 15. זה ממתבלה, מתיישן, בשלב מסויים הערך לא ממשיך לטפס באותו קצב...

א שכירות בעיר פריפריאלית = קניה בעיר פריפריאלית. אין הבדל ממשי. אם את מתעקשת לגור בירושלים אז החישוב יהיה לפי קניה בירושלים לעומת שכירות בירושלים.

ב מה זה 'אם נשאר' מדובר בעיקר על ההון העצמי לא על השוטף.

ג לא צריך להבין הרבה בלהשקיע. הרבה יותר קל להשקיע בשוק ההון ולהבין בו מאשר בנדלן. רק שבנדלן זה לגיטימי לקחת הלוואה בשביל השקעה ובשוק ההון זה מסוכן (בצדק) בנדלן מקובל לקחת בתשלום של כמה אלפים יועץ משכנתא ובשוק ההון זה מרתיע אותך לשלם 500 שקל ליועץ

ד מעבר דירה זה לא וואו אבל זה לא נורא אם את מחליטה לשלם עוד 3000 שח על אריזה ופריקה של הציוד שלך. מחיר שכלול בתוך החישוב של שכירות לעומת קניה שהעלתי בעבר

ה וודאי מסכים לגמרי יש המון הקרבות שלא שוות את הכסף. רק אם אתה לא יודע כמה כסף זה שווה אתה לא באמת יודע לעשות את השיקולים בצורה אמיתית

ו יש לי דירה ואני לא גר בה. ואני לעולם לא אגור בה. (בניין, קומה 3. בלי מעלית. 2 חדרי שינה) היא לא רלוונטית לי. אני שוכר דירה, מעלים לי את שכר הדירה, אני לא נאבק כדי לסגור את החודש רק כי אני עובד נכון, לא בגלל הדירה.

ז זה נחמד להאשים את מי שעבד קשה ולקח על עצמו התחייבויות בזה שהוא 'לא מבין' זה לא רציני. מדברים מספרים. תתני מספרים

את מדברת רגשי? זה לא קשור לדיון.

א וב - בעיקר ההשוואה היא מול ההון העצמי. כי נניח ששכירות או משכנתא בכל מקרה תשלם. עיקר ההבדל זה ההון העצמי.

ג גם בנדלן לא מבינים. רק מה? כולם עושים בלי להבין ולוקחים יועצים. קח יועץ יסביר לך הכל יטפל בהכל ועל הדרך גם בפנסיה. לא צריך אוטודידקטיות או מונגש. שילמת ליועץ משכנתא 5000 שח? למתווך עוד 10,000 שח? לעו''ד עוד 5,000 שח? תשלם ליועץ השקעות 5000 שח ותתחיל להקשיב לו

ד-ה לא כלכך הבנתי את התחביר והטענה

ו - אם תחפשי קצת בהיסטוריה שלי ובכ. אישי שלי תגלי שזה דבר שאני מחזיק ממנו מאד. הברכה בכסף ובפרט אצל אברכים (גילוי נאות אני אמנם חייל עכשיו אבל עד לפני חודשיים אברך) אני מתעקש על התנהלות כלכלית נכונה רק בגלל שאנשים מתנהלים בצורה מאד מנותקת מהיכולות שלהם ואז הם במקום לתקן צועקים כלפי שמיא.. אנחנו יהודים מאמינים. ויודעים שצריך השתדלות לא פחות ממה שצריך ביטחון (אגב, אם כבר בביטחון עסקינן למה לקנות דירה שמא עוד מעט יקרה משהו? ברור שכל הדיון הזה הוא על מה ההשתדלות הנכונה ולא האם יש ביטחון)

ז - השבע מבין את הרעב כי הוא היה פעם רעב... 

בהרבה מקרים, דווקא קניית הדירה היתה כלכלית יותר מהשקעה של הכסף במדד בבורסה.

במיוחד,

1.שלרוב האנשים, אין את הכישורים להשקעה לטווח ארוך בבורסה בלי להתפתות לקחת קצת (כי יש מילא מיליון של בחשבון) או למכור בפאניקה בהפסד בעת נפילה ולחזור רק אחרי שחצי כבר עלה.

2. וגם, מי שיכל לקנות בזול במחיר למשתכן/מטרה או כל תכנית אחרת, דירה בעשרות אחוזי הנחה, עשה עסקה טובה מאוד בהרבה מקרים. 

3. בהשקעה בדירה אחת או בדירת מגורים יש הרבה הטבות מס, שאין בהשקעה בבורסה שמחייבת מס רווחי הון של 25%. בדירה אחת לרוב יש פטור ממס גם על ההשכרה ומס השבח.

4. מינוף בנדלן, המשכנתא. יכולה לשנות את כל התמונה. דוגמא אמיתית.

דירה שנרכשה ב 2010. מחיר 900,000. הון עצמי 400,000. מושכרת כיום 4,800, מחיר כיום 2,300,000-2,400,000. התשואה השוטפת החזירה את כל ההלוואה במהלך הדרך עם עודף.

אז התשואה על 400,000 שהפכו ל 2,300,000 היא גבוהה בהרבה מתשואת המדדים השונים. נכון, צריך היה לטפל בדירה,שוכרים וכו. אבל עדיין.. וזה פטור ממס אם זו דירה יחידה.

בקיצור, הרבה פעמים יש יתרונות לדירה גם מבחינה כלכלית, הרבה פעמים לא. תלוי בגישה הכלכלית ובעיקר במקרה הספציפי, רק, לא הייתי מציג את זה כאמת מחולטת שקניית דירה פחות כלכלית.

האם זה היה הצעד הכלכלי הכי חכם שלי? כנראה שלא.

אבל אני חושב שעדיף להשקיע.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?