וגדולות הרבה הרבה יותר

לרכישה גרועה במליונים יכולות להיות השלכות ארוכות ומשמעותיות בהרבה 

א. אתה קובע איזה מסלול משכנתא לקחת, ואתה תמיד יכול לבחור לקחת מסלול לא צמוד לכלום עם ריבית קבועה.

ב. גם אם תהיה עלייה היא תהיה נמוכה בדרך כלל, מאות שקלים בחודש במקרה המאוד מאוד רע. בשכירות זה יכול להיות יותר מזה.

ג. למשכנתא יש תאריך סיום, וכל עלייה בריבית או הצמדה כלשהי חלה רק על החלק שעוד לא שילמת. ברגע שתשלם הכל - לא יהיו יותר עליות. שילמת אחוז גבוה? העליות לא ישפיעו עליך הרבה.

כל אחד מאיתנו ירצה להרוויח את המקסימום שהוא יכול עבור הון או זמן שהוא משקיע, זו לא חמדנות אלא הדרך של העולם להתקדם.

כשנותנים לכולם את אותו הדבר בלי קשר לכמה הם עבדו או השקיעו, מקבלים מקום שבו אף אחד לא רוצה לצאת מהמיטה ולייצר ערך לאנשים אחרים.

כמובן, אם השכרת דירות תהיה עסק לא משתלם, פחות ופחות אנשים יקנו דירות להשקעה - מה שיגרום למחסור של דירות בשכירות ו... יעלה את המחיר (כי יהיו יותר דורשים לכל דירה פנויה).

אני רואה בכל מיני מקומות (וגם דרך חברים וכו') מה השכר המקובל לדרגה, לוותק, לניסיון, להשכלה שלי וכו' - וזה השכר שאני מבקש מהמעסיק. האם יש לי "צורך כלכלי" בשכר הזה? זה לא עניינו.

יכול להיות שאני יורש של מיליונים, ועדיין אני מבקש את השכר *המקסימלי* שמגיע לי על עבודתי וזה הכי לגיטימי.

אם יהיו יותר אנשים שיקנו דירות ממה שאנשים רוצים לגור בשכירות - בעלי הדירות ייתקעו ולא יוכלו להשכיר, או שהם ישכירו במחירים מגוחכים שלא יצדיקו את ההשקעה.

מי שקונה עונה על צורך אמיתי של השוק, זה שהוא עושה זאת בשביל להרוויח מכך זה לא באג אלא פיצ'ר.

ברגע שהשוק יהיה רווי בדירות - המחירים יירדו ומספר המשקיעים יירד.

"מלחמה בקוני הדירות" (השימוש במילה "מלחמה" מזעזע בעייני) רק תעלה את מחירי השכירות, בין אם בגלל שבעלי הדירות יגלגלו את עלות המלחמה לשוכרים (כמו כל בעל עסק שמגלגל ללקוח את העלויות שלו), ובין אם בגלל שיהיו פחות בעלי דירות ולכן ההיצע יקטן בעוד הביקוש יישאר כפי שהוא.

אני אחזור על מה שאמרתי גם שם

כלכלית - שכירות יותר זול אם אתה משקיע נכון את הכסף.

פסיכולוגית/נוחות - כל אחד והמקום שלו.

אני נשוי טרי. נשוי רק 6 וחצי שנים. עברתי 3 דירות.

3 הפעמים שעברתי זה היה מבחירה. בחירה שלי. לא של בעל הדירה.

אם הייתי קונה הייתי נתקע. למכור ולקנות שוב זה סרט הרבה יותר מסובך.

הרבה יותר נוח לי הגמישות שלי כיום לעבור דירה.

וכן, יש בעלי דירות שהם לא נעימים ולא כיף איתם ולא מטפלים ונותנים התראות קצרות ומעלים את השכ''ד (לגיטימי) זה חלק ממה שאתה בודק כשאתה שוכר דירה - את הבעל בית. מדברים עם הדיירים הקודמים..

אני אוהב לחתום על חוזה לשנתיים. מחפש בעלי דירה שמחפשים שוכרים לטווח ארוך. לשנינו זה נוח. לשנינו יותר יעיל חוזה פעם בשנתיים. מלבד איזורי הביקוש שתמיד יהיו לך שוכרים בכל מחיר הזוי שתתן - שוכר טוב זה נכס.

בעל בית טוב זה נכס.

הקרובים

הסיבה היחידה שאני רוצה בית משלי זה מטבח ענק לשחק בו...

אני מבטיח לך שאם היית משקיעה את הכסף נכון היום היה לך יותר מאשר אם היית קונה דירה.

התשואות בעשור וחצי האחרונים בשוק ההון פשוט הזויות

כל עוד את לא גרה ביישובון קטנטן שאין בו היצע של דירות או שיש לך דרישות סופר מפורטות למה הבית שלך - אפשר למצוא יחסית בקלות דירות, העלויות של המעבר ממש לא אסטרונומיות ביחס לחלופות הכלכליות.

 החיים הם לא מתמטיקה זה נכון.

אבל מי שלא מבין את המתמטיקה של החיים ושל הכסף ועובד רק לפי יפורים ורגשי מקבל החלטות ממקום לא נכון.

אני חוזר ואומר מה שהדגשתי גם אז

כלכלית טהור - עדיף להשקיע ולשכור.

נוחות/פסיכולוגית/יציבות - כל אחד כמה שזה מפריע לו.

לגיטימי להחליט לקנות בית למרות המחיר הכלכלי בבשביל הנוחות והיציבות

רק לא להתחיל לספר לכולם ולחשוב בעצמך שזה הדבר הכי נכון כלכלית

למה? כי אז יש המון המון צעירים ש'חייבים' לקנות דירה כי זה הדבר הכי נכון כלכלית למרות שבכלל אין להם את הצורך הזה

א שוק ההון עשה יותר. תראי, את יכולה להגיד היתה לי אופציה מצויינת ספציפית מאד, גם במניות היו אופציות מסויימות (תדמייני כמה הרוויח מי שהשקיע לפני עשור בביטקויין אפל נטפליקס או אמזון) אבל הממוצע - המדד עשה 220 אחוז. ז''א על כל 100,000 ששמת ב2010 היו לך היום 320,000 של. את עדיין בטוחה שהיית מרוויחה יותר?

ב לא אמרתי לעזוב קהילה ומוסדות.ההורים שלי עברו באותה עיר 3 דירות עם אותה עבודה ואותם מוסדות.

ג מכיר הרבה אנשים באיזור גיל ה40 לחייהם שגרים בשכירות ומרוצים. וזה מבחירה הם יכולים לקנות דירה גם בלי משכנתא.

ד אני צעיר נכון, ובהחלט מעניין אותי ה תהיה דעתי בעתיד. ברור לי שבשלב מסויים יגיע היום בו הנוחות תהיה שווה לי את המחיר הכלכלי, כל עוד זה לא קרה אין לי סיבה לקנות למגורים

ה המתחח הזה לא קים אצלי. יעלו פי 2? יש לי את היכולת לשלם כי אני  מתנהל כלכלית נכון. ישפץ או לא? זה לא מתח. מקסימום אני אתקן על חשבוני ואנסה להתקזז מולו - ואם לא לא נורא. שווה לי לשלם עוד 200 שח בחודש ולהיות רגוע.

א 100,000 + 200,000 זה 300,000 כפול 3 זה 900,000 בקרית ארבע יש דירות עם חצר בפחות.
 אני אתן דוגמא להשקעות שהצליחו יותר או פחות ותגידי לי את אם בשוק ההון אין גם 'מציאות' כאלו.

ב אני מכיר גם אנשים שנדפקו כשהם קנו דירה. השאלה היא מה הסטיטסטיקה. לא מה כמה סיפורים שאני מכיר..

ג נשואים + 5-6 ילדים בכל מיני מקומות קריות, רחובות, צפת, יו''ש, באר שבע. ירושלים.

ד לא הבנתי. אשמח אם תסבירי. (אם הכוונה למה עדיף לקנות בגיל 50-70 ולא עכשיו הסיבה פשוטה. אני עכשיו לוקח את ההון עצמי משקיע אותו 30-40 שנה  ואז במקום לשלם 30 שנה משכנתא הוא בונה לי את עצמו ויהיה שווה הרבה יותר מרק בית עוד כמה עשרות שנים. רק מהרווחים אני אקנה בית ועדיין ישאר לי הרבה ממה לחיות.

ה - אני אגיד לך סוד. אפשר לשכור מאנשים שיש להם כבר דירה שהם גרים בה. והדירה מבחינתם זה נכס שיתן להם שכירות לפנסיה. אין להם סיבה למכור או לבוא ולגור בה. זה חלק ממה שבדקתי כששכרתי בעבר דירה (כיום אני שוכר מאמנה אז זה לא רלוונטי)

על התיקונים היקרים אני אריב איתו ויוציא ממנו את הכסף או אוותר. (גם בדירה בבעלותך יש הוצאות ותיקונים. גם ככה אתה תוציא את הכסף)

זה שאצל רוב האנשים דיור זה 30-40 אחוז זה התנהלות כלכלית לא נכונה.
ממוצע הכנסות למשק בית הוא 15,800 שח. שליש מזה זה 5000 שח. 40 אחוז מזה זה 6000 שח. מי שמכניס 15000 ומוציא 5000 מזה על שכירות מתנהל לא נכון. אתה לא יכול להכניס פחות מהממוצע ולהוציא על דירה יותר מהממוצע.

אני משתדל להכניס יותר מהממוצע ולהוציא על דירה פחות מהממוצע 0כשאתה לא גר בת''א זה לא מסובך מידי) גם אם יכפילו לי שכ''ד אני לא אגיע היום ל40% מההכנסות

יותר

אבל אין לי כוח להמשיך להתווכח. את פשוט לא קוראת מה שאני כותב מתוך מקום של לשמוע. אחרת רוב השאלות שלך לא היו עולות

א גם אני דיברתי על בית חד בחצר. לא על דירה ולא על דו.

איך הגעתי לסכום הזה? אמרת שהיית מוציאה 300 אלף שח. הראנו שב12 שנה האחרונות 300 אלף שח הפכו לכמיליון שח. שזה מספיק לבית כזה למשל בקרית ארבע. פי 7 מ100 אלף זה 700 אלף.

אני לא מדבר על השקעות מסוכנות שהניבו הרבה יותר כמו שהראתי אלא על מדד 'טיפש' על ממוצע. על דבר שכבר עשרות שנים מומחי השקעות אומרים שבו הכי בטוח להשקיע.

את מכירה בנדוד שנמחק לו בבורסה אני מכיר אנשים שנמחק להם בנדלן. (בעיקר עסקאות כמו שאמרת. קרקע ובית ישן ונטוש או רק קרקע שאיבדה ערך בכל מיני מושבים ויישובים)

ב אני מדבר על סטטיסטיקות ואת שוב אומרת חברות שלי. את מדברת על זה שזה לא השקעה איזוטרית שהוצעה רק לך ואת מספרת שזה קרקע ביישוב שמי ערב לך שיתפתח. זו עסקא בסיכון...  

אף אחד לא אומר שהנדלן לא עולה אלא ששוק ההון עולה יותר.

הצרות שאת חושבת שהם כמה אלפים מגיעים בסופו של יום להמוני דירות שנמכרות בהפסד ריאלי. אם את רוצה מקור ובאמת תקראי (אפילו יש סרטון על זה, יותר קל) אני מוכן למצוא לך אותו. כן. דירות נמכרות בהפסד. בעיקר בפריפריה וביישובים כמו שהציעו לך. זה קורה. 

ג  - שכוייח אין לי מה לענות

ד - כיוון שאני מכיר את עצמי אני לא אהיה מופתע  מאד אם זה יקרה. מה שכן אני אעשה מהלך מודע. בדיוק כמו שאני אוהב בשר איכותי ומשלם עליו בהתאם. אוהב וויסקי טוב ומשלם עליו בהתאם. אוהב ספרי קודש ומשלם עליהם בהתאם. אוהב ללכת למסעדות ומשלם על זה בהתאם גם כאן כשארצה אני אעשה מה שאני עושה בכל רכישה גדולה - אבדוק מה המחיר האם אני יכול לעמוד בו והאם אני רוצה לעמוד בו ואז כשיהיה לי את שלושת התשובות ביד - אני אקנה או לא אקנה. אני חושב שייקח זמן. אני חושב שהמצב הכלכלי שלי בגיל 35-40 יהיה בעז'''ה טוב מהממוצע בגלל ההתנהלות עד אז ואני אוכל לאפשר לעצמי לקנות דירה או בית שטובים לי בלי לשעבד את עצמי לבנק 30 שנה.

ה - אני משתתף בצערך. חתיכת חוסר מזל מעצבן. אני עכשיו מבין יותר טוב מאיפה את אומרת את הדברים. זו חוויה אישי לא נעימה פעם אחר פעם. אבל אני ממש מקווה שתביני שיש אנשים הגונים, שנותנים שכירות לאורך שנים ובטוב.

ו - אני לא רוצה לכתוב את המספרים שאני מוציא ומכניס כי זה לא רלוונטי. אבל הדוגמא שלך לא טובה. גם אם יכפילו לי את השכירות פי 2 ואפילו פי 2.5 אני לא מגיע ל30% מההכנסות שלנו. כן, אם יכפילו לי את השכ''ד אני אצטרך לוותר על ינוקים אחרים או לעבוד קצת יותר. אבל זה בחירה שלי.

(לפני שנה וחצי חשבנו לעבור דירה. ומצאנו דירת גן חלומית גדולה פי 2 מהדירה הקודמת עם חצר ענקית במיקום יפהפה. המחיר היה פי 2 ממה שאנחנו משלמים עכשיו. אפילו קצת יותר. ו... ואאלה. לא היה לי בעיה כלכלית לעבור לשם וגם אם הוא היה מייקר בעוד הכפלה הייתי מסתדר. אממה -  בחרנו להשאר ביישוב שלנו. לא מתוך קמצנות אלא מתוך שליחות שלנו במקום בו היינו. 

מה שאני מנסה להגיד זה שעם סייעתא דשמייא והתנהלות נכונה - דיור לא צריך להיות יותר מ 20-25 אחוז מההוצאה. אתה מכניס כמשפחה 10,000 זה טירוף להוציא  יותר מ2500 שח על דיור. זה נראה הגיוני כשאתם רווקים או הורים לתינוק קטן. אבל כשזה משפחה, כבר 3-4 ילדים. אם אתה מוציא 4000 שח על שכירות תוסיף חשמל מים ארנונה  נסיעות חינוך אין ממה לחיות. 

עשיתי את הטעות הזאת בהתחלה. היום אני מאד נזהר מזה. אני ידאג להגדיל הכנסה, שיהיה לי לחוית בנוחות ובשפע בלי לחץ כל רגע אם אני יכול לקנות או לא יכול לקנות. שיהיה לי לחסוך לילדים ולמשפחה לעתיד, שיהיה לי לתת צדקה בשפע. שיהיה לי להתפנק כשאני רוצה... כן,, אני עובד בשביל זה קשה. אבל זה אפשרי. לפחות אפשרי לשאוף לשם. והדרך להגיע למצב כלכלי כזה לא עוברת דרך להשתעבד ל30 שנה הקרובות ל 40 אחוז מההכנסה שלך על משכנתא לדיור.

נכון, יש הוצאות נלוות ללגור ב'חור' ויש לגור באמצע. במקומות כמו קרית ארבע מעלה אדומים  שיש תעסוקה ותחבצ וקופח וחנויות וגנים. או בכוכב יעקב בית אל תל ציון שקרובים לירושלים או בפריפריה אחרת. אבל ההבדל הגדול הוא שזה גמיש אני יכול לוותר על הרבה מההוצאות האלו כשאין. אני יכול לעבור לאוטובוס, לנסוע פחות, לוותר על צהרון, למכור רכב. התחייבתי למשכנתא מתוך הבנה(לא נכונה) שזה הדרך שלי לעצמאות כלכלית - כמה שאני אהיה חנוק אני לא אמכור. וזה הבעיה. מעמיסים התחייבות במקום דברים גמישים...

זהו. סיימתי להגיד את שלי. אני לא אשאר להתווכח על זה כי הדיון די מיצה את עצמו.

בהצלחה רבה!

זה יכולת למנף את עצמך בעזרת דירה

ותשלום מס שבדירה יחידה כמעט ולא קיים

אציג לך תרחיש הגיוני

יש לך 300K הון אפשרות השקעה ל25 שנים

השקעה בבורסה ל25 שנים (נגיד SP500, הלוואי שימשיך לעלות כך גם ב25 שנה הקרובות)

ב25 שנה האחרונות SP500 עלה בערך פי 4.15

(שער 6/1997 היה בערך 900 נק'

שער  היום 3750 נק

משמע יש לך 300*4.15= 1.245 מיליון. הרבה לא?

אבל שאתה בא לממש, כמה יש לך על הרווחים יקחו לך 25% מס

משמע יש לך ביד מליון ש"ח נקי

נלך לדירה, עבור 300 אלף תוכל לקחת משכנתא של עוד 600 אלף (אפשר גם יותר)

הדירה עולה 900 אלף ש"ח

החזר חודשי קבוע (בשביל החישוב הנוח, כן?) 

לקחתי ריבית קבועה של 4% זה לא מעט, אבל זה מפשט את החישוב

החזר חודשי בערך 3150

דירה כזאת אתה משכיר 3300 בערך 

כך שהשכירות משלמת את המשכנתא, ובעודף שנוצר אתה מגשר על איזה חודש פעם בפעם שנים שאין לך שוכר או איזה תיקון קטן שיש

על ההכנסות מהדירה אתה לא משלם מיסים,

והם לא נכנסים כרגע לחיסכון, כי כמו שאמרו הם פלוס מינוס מתקזזים עם ההוצאות)

מחירי הדירות עלו בערך פי 3  (תכלס קצת יותר) ב25 שנה האחרונות (ונניח שימשיכו לעלות כך)

כך שהדירה שקנית ב900 אלף

תהיה שווה  2.7 מיליון

ובגלל שזאת מכירה של דירה יחידה, אתה תהיה פטור ממס שבח על הדירה הזאת

אז מי אמר שמשתלם להשקיע בשוק ההון?

וזה לא משנה אם מדברים על דירה להשקעה  יחידה או דירה למגורים 

כי זה תכלס אותו דבר כי אם אני לא אגור בדירה שלי, אצטרך לשכור אחרת.

אז נכון שעל הנייר מדד S&P500 עלה 415%

לעומת 300% במחירי הדירות

אבל שיורדים לשטח, רואים שעדיין משתלם להשקיע בדירות

א לפני 25 שנה יכלת להשקיע בקופת גמל אחרי 15 שנה למשוך בפטור מלא ממס

ב גם בשוק ההון אפשר למנף. וגם התעלמת מהעלויות הנלוות של נדלן

ג ההוצאות על דירה הם הרבה יותר מ150 בחודש

אבל זה פטור.

ב האחוזים הרבה יותר זניחים. 

ג לטווח רחוק אני לא מסכים איתך. אני כן מסכים שאפשר להרוויח מלקנות ולמכור ולקנות ולמכור כל 10-15 שנה יותר משוק ההון. בסופו של יום זה כבר משהו אחר. זה לא שגר ושכח. זה לעבוד. וכאב ראש כל פעם מחדש

לקנות ולחכות 40 שנה בשוק ההון הכסף יכול להכפיל את עצמו פי 15 בכיף. בנדלן זה לא מכפיל פי 15. זה ממתבלה, מתיישן, בשלב מסויים הערך לא ממשיך לטפס באותו קצב...

א שכירות בעיר פריפריאלית = קניה בעיר פריפריאלית. אין הבדל ממשי. אם את מתעקשת לגור בירושלים אז החישוב יהיה לפי קניה בירושלים לעומת שכירות בירושלים.

ב מה זה 'אם נשאר' מדובר בעיקר על ההון העצמי לא על השוטף.

ג לא צריך להבין הרבה בלהשקיע. הרבה יותר קל להשקיע בשוק ההון ולהבין בו מאשר בנדלן. רק שבנדלן זה לגיטימי לקחת הלוואה בשביל השקעה ובשוק ההון זה מסוכן (בצדק) בנדלן מקובל לקחת בתשלום של כמה אלפים יועץ משכנתא ובשוק ההון זה מרתיע אותך לשלם 500 שקל ליועץ

ד מעבר דירה זה לא וואו אבל זה לא נורא אם את מחליטה לשלם עוד 3000 שח על אריזה ופריקה של הציוד שלך. מחיר שכלול בתוך החישוב של שכירות לעומת קניה שהעלתי בעבר

ה וודאי מסכים לגמרי יש המון הקרבות שלא שוות את הכסף. רק אם אתה לא יודע כמה כסף זה שווה אתה לא באמת יודע לעשות את השיקולים בצורה אמיתית

ו יש לי דירה ואני לא גר בה. ואני לעולם לא אגור בה. (בניין, קומה 3. בלי מעלית. 2 חדרי שינה) היא לא רלוונטית לי. אני שוכר דירה, מעלים לי את שכר הדירה, אני לא נאבק כדי לסגור את החודש רק כי אני עובד נכון, לא בגלל הדירה.

ז זה נחמד להאשים את מי שעבד קשה ולקח על עצמו התחייבויות בזה שהוא 'לא מבין' זה לא רציני. מדברים מספרים. תתני מספרים

את מדברת רגשי? זה לא קשור לדיון.

א וב - בעיקר ההשוואה היא מול ההון העצמי. כי נניח ששכירות או משכנתא בכל מקרה תשלם. עיקר ההבדל זה ההון העצמי.

ג גם בנדלן לא מבינים. רק מה? כולם עושים בלי להבין ולוקחים יועצים. קח יועץ יסביר לך הכל יטפל בהכל ועל הדרך גם בפנסיה. לא צריך אוטודידקטיות או מונגש. שילמת ליועץ משכנתא 5000 שח? למתווך עוד 10,000 שח? לעו''ד עוד 5,000 שח? תשלם ליועץ השקעות 5000 שח ותתחיל להקשיב לו

ד-ה לא כלכך הבנתי את התחביר והטענה

ו - אם תחפשי קצת בהיסטוריה שלי ובכ. אישי שלי תגלי שזה דבר שאני מחזיק ממנו מאד. הברכה בכסף ובפרט אצל אברכים (גילוי נאות אני אמנם חייל עכשיו אבל עד לפני חודשיים אברך) אני מתעקש על התנהלות כלכלית נכונה רק בגלל שאנשים מתנהלים בצורה מאד מנותקת מהיכולות שלהם ואז הם במקום לתקן צועקים כלפי שמיא.. אנחנו יהודים מאמינים. ויודעים שצריך השתדלות לא פחות ממה שצריך ביטחון (אגב, אם כבר בביטחון עסקינן למה לקנות דירה שמא עוד מעט יקרה משהו? ברור שכל הדיון הזה הוא על מה ההשתדלות הנכונה ולא האם יש ביטחון)

ז - השבע מבין את הרעב כי הוא היה פעם רעב... 

בהרבה מקרים, דווקא קניית הדירה היתה כלכלית יותר מהשקעה של הכסף במדד בבורסה.

במיוחד,

1.שלרוב האנשים, אין את הכישורים להשקעה לטווח ארוך בבורסה בלי להתפתות לקחת קצת (כי יש מילא מיליון של בחשבון) או למכור בפאניקה בהפסד בעת נפילה ולחזור רק אחרי שחצי כבר עלה.

2. וגם, מי שיכל לקנות בזול במחיר למשתכן/מטרה או כל תכנית אחרת, דירה בעשרות אחוזי הנחה, עשה עסקה טובה מאוד בהרבה מקרים. 

3. בהשקעה בדירה אחת או בדירת מגורים יש הרבה הטבות מס, שאין בהשקעה בבורסה שמחייבת מס רווחי הון של 25%. בדירה אחת לרוב יש פטור ממס גם על ההשכרה ומס השבח.

4. מינוף בנדלן, המשכנתא. יכולה לשנות את כל התמונה. דוגמא אמיתית.

דירה שנרכשה ב 2010. מחיר 900,000. הון עצמי 400,000. מושכרת כיום 4,800, מחיר כיום 2,300,000-2,400,000. התשואה השוטפת החזירה את כל ההלוואה במהלך הדרך עם עודף.

אז התשואה על 400,000 שהפכו ל 2,300,000 היא גבוהה בהרבה מתשואת המדדים השונים. נכון, צריך היה לטפל בדירה,שוכרים וכו. אבל עדיין.. וזה פטור ממס אם זו דירה יחידה.

בקיצור, הרבה פעמים יש יתרונות לדירה גם מבחינה כלכלית, הרבה פעמים לא. תלוי בגישה הכלכלית ובעיקר במקרה הספציפי, רק, לא הייתי מציג את זה כאמת מחולטת שקניית דירה פחות כלכלית.

האם זה היה הצעד הכלכלי הכי חכם שלי? כנראה שלא.

אבל אני חושב שעדיף להשקיע.

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אולי לנסות לשנות אווירה, מקום.

לצאת סתם לסיבוב ולדבר

לשבת במקום שהוא לא הבית, כדי להתנתק ממנו לזמן האישי הזוגי שלכם.

אל תתייאשי, כי נשמע שזה בוער בך, ואת לגמרי צודקת.

ואם את אומרת שגם את כמוהו בקושי לקלף קליפות אז תנסי לחשוב מה עובד עלייך ועם זה תקלפי לאט לאט ממנו. זה בשלבים, בתהליך.

הלוואי ותצליחי

מדי פעם, כי הילדים כבר גדלו ועד שמפנים ואת האזור ומאפשרים שיחה שקטה לוקח זמן.

אז הוא מסכים ברעיון ואפילו תומך בו, אבל הביצוע בעייתי, הוא לא יזכור או יציע בשעת אמת ואני כן רוצה לראות ממנו איזה בדל של יוזמה.

זה באמת מאתגר בטח אם רוצים לשבת בבית ולכן יציאה החוצה מאפשרת יותר שקט וזמן זוגי נטול הפרעות. אם צריך אפילו לומר לילדים (אם הם עוד ערים), עכשיו אמא ואבא יוצאים לזמן לעצמם.

אפשר סיבוב, אפשר לקפוץ לפינת טבע (אם יש בסביבה), אפשר להוסיף משהו קטן לאכול (מאפה?).

מבין מאוד את הרצון שהוא יזום. אמרת שהוא לא כזה אז גם אם יתחיל ממך אותי מתוך זה הוא יראה שזה טוב, יבין (אולי ישמע ממך) את הצורך בזה וזה יבוא גם ממנו.

הלוואי

אף פעם הוא לא יזם? איך היה לפני החתונה או בשנים הראשונות?

זה נס שנשארנו יחד כשאני חושבת על זה לעומק

הבעיה שגם לי קשה הביצוע ובאופי של כן תמיד מעדיפה להצטרף מאשר להחליט וליזום

כבר עובד יפה מאוד מעל עשור עם הצלחות רבות מהרבה תחומים.

ברוך ה

כל הכבוד לשניכם

ואולי היה שווה לרשום את כל מה שרשמת כדי להגיע לנקודת העומק הזאת שאמרת. לא?

גם בתקופת החברות/אירוסין הוא לא יזם כלום?

אני לגמרי מבין את הרצון שהוא יזום. ואם את דומה לו אז כנראה שאת יכולה להבין למה הוא לא יוזם את זה, ועדיין אם בך זה יותר בוער תנסי את ליזום משהו, אפילו התחלתי, אולי רק להציע סיבוב שכזה או לשבת באיזה פינת חמד ושהוא יעזור לך ליצוק תוכן. זה יכול לעזור? אולי אחרי פעם פעמיים כאלה זה יביא אותו מעצמו ליזום כאלה דברים, יכול להיות? 

כלומר לתפוס את כל ה"מה כן" (ולא רק כל המה לא) ולעבור דרכו, לא לוותר עליו.

נכון, זה לא אידיאלי אם הוא לא יוזם.

ונכון, זה לא מושלם שאת זו שצריכה להזכיר בשעת אמת את ההליכה.

וזה באמת באמת היה משמח אותך אם הוא היה עושה זאת.

אבל יש בתוך כל הדבר הזה גם הדרגתיות שנכונה ויכולה להיות מאוד מועילה ומקדמת לשניכם גם יחד.

כלומר לא לחתור רק ל0 או 100, אלא ממש לעשות צעד צעד.

אז בתור צעד ראשון -

שאת הצעת שתעשו סיבוב בחוץ - מעולה!

והוא הסכים - מעולה!

ואפילו תמך ברעיון - מעולה!

ועכשיו נשאר את שלב הביצוע,

אז אם כרגע את זו עם החוזקה של לזכור ולהזכיר - גם מעולה! לא נורא בכלל כרגע, העיקר שתצאו, זה מה שחשוב עכשיו, ההתקדמות, הצעדים, הכיוון.

לא המושלם, לא סוף הדרך, לא בבת אחת.

צעד אחר צעד.

התקרבות אחר התקרבות.

לאט לאט ובהדרגתיות.

אז לבינתיים אם תנטרלי את המשוואה בראש שאומרת לך ש"אם בעלי לא יוזם = לא אכפת לו ממני אז כבר לא שווה כלום" (או משהו דומה )

וממש לשנות אותה בראש ל: "בעלי מסכים ואפילו תומך מאוד ביציאה זוגית להליכה = ככה הוא מראה לי שאכפת לו ממני, מהקשר, מהביחד ואני רואה את זה".

או לעוד משוואה מקדמת של "בעלי מסכים ואף תומך ביציאה זוגית וכרגע החוזקה שלי היא לזכור - אז אני אשתמש בחוזקה שלי ואראה את ההסכמה והתמיכה של בעלי ברצון ובביצוע עצמו לאחר התזכורת כחוזקות שלו".

כי באמת שכולנו רק בני אדם, עם חוזקות ועם חולשות.

אף אחד מאיתנו לצערנו לא מושלם, רק הקב"ה לבדו מושלם.

ואם אפילו נאמר על צדיקי יסוד עולם "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" אז מי אנחנו הנמלים לידם...

לכן כדאי מאוד לקחת בזוגיות את החוזקות של כל אחד, ולהתברך מהם.

וממה שהם אינם חזקים בו, לפחות לא כרגע - לשים בפרופורציה של האנושיות שלהם.

אז כרגע לך יש חוזקה של יוזמה - מעולה! תשתמשו בה! גם בהצעה וגם בתזכורת.

ולבעלך אולי יש חוזקה של הביצוע עצמו (להסכים, לתמוך, לעשות), אילו עוד חוזקות אחרות יש לו?

אולי יש לו אפילו מקומות בהם דווקא הוא יותר חזק ממך בדברים אחרים?

ממש לראות איך ניתן להתברך מהחוזקות של השני

וכמובן להביא לקדמת הבמה גם את החוזקות שלנו

והכי חשוב - לא להלביש על חיסרון של השני/ה שזה אומר שלא אכפת לו או הוא לא אוהב או אני לא חשובה, אלא להבין שפשוט כרגע הוא לא חזק בזה,

ודווקא לנסות ולראות את כל ה*מה כן*, במקרה הזה את ההסכמה והתמיכה הגדולה, ובטוחה שיש עוד.

כמובן שבהמשך אפשר לדבר על החשיבות של היוזמה גם מצידו, עד כמה זה ישמח אותך, מה זה יתן לך להרגיש שהוא יזום וכן הלאה,

אבל זה בהמשך הדרך, בצעד או בצעדים הבאים, ולא הכל בבת אחת

אז עכשיו ממש תתפסו חזק את הצעד הנוכחי הזה - וצאו להליכה ותהנו!

מגיע לכם את זה כ"כ!

בהצלחה רבה

אם גם את באופי טיפוס פחות יוזם, והרצון שלך הוא באמת להצטרף, אפשר בהחלט לנסות לדבר על זה בצורה ישירה (כמובן לא בהאשמה אלא כשיתוף של הלב שלך) ולשתף אותו למשל שכאשר את צריכה כל פעם ליזום או להזכיר - משהו חסר לך בחוויה הרגשית של להרגיש נחשקת/מחוזרת/אהובה/חשובה וכו', או שפשוט גם לך קשה לזכור ואת צריכה אותו איתך כאן

ולכן היית שמחה אם היה זוכר מעצמו לפחות בחלק מהפעמים.

ועל גבי הרצון הכה חשוב, חשוב גם לנעוץ עוגנים במציאות שיעזרו לכם בתכל'ס. 

והצעד הראשון לשם כך הוא באמת יצירה וקביעה של מרחב זוגי.

קודם כל לפנות ביומן מקום למרחב של הביחד שלנו.

זה יכול להיות שעה בשבוע, זה יכול להיות חצי שעה בשבת, זה יכול להיות פעם בשבועיים, זה יכול להיות 10 דקות בסוף היום וכן הלאה.

אבל לקבוע.

לשריין.

להכניס זאת בצורה אקטיבית ויוזמה ללו"ז וליצור קודם כל את המרחב הזה.

ועל גבי המרחב - ניתן לראות מה הלאה לצעדים הבאים.

לראות מה הלאה עוד יכול לעזור לשנינו, בהינתן ששנינו באמת לא טיפוסים יוזמים כ"כ.

למשל:

אחרי שקבענו מרחב זוגי

* אפשר לקבוע את הסיבוב בחוץ ביום קבוע בשבוע בשעה קבועה - וכך זה גם בתוך היומן וגם מוריד כל שבוע מחדש מאיתנו את עניין ה"מי יזם ומי לא".

* אפשר גם לשים תזכורות לשניכם ביומן לכך.

* אפשר להמשיך בתוך המסגרת הקבועה של המרחב הזוגי שקבענו מראש ולהוסיף לתוכה עוד דברים שמעניינים אותנו, ממש אפילו לעשות רשימה של כל מה שעולה לכם לראש שיכול לעניין אתכם ואז לראות את הרשימות של כל אחד ומה יכול להתאים ולהסתדר לשניכם גם יחד.

כך יש לכם "סל" של אפשרויות מוכנות מראש וכל פעם תוכלו לבחור אחת מהן.

* אפשר ואף מומלץ להצמיד לכל זמן זוגי כזה חיזוק חיובי - ממש להצמיד לו משהו מפנק ומשמח שמיוחד לכך אם הצלחנו, זה עוזר לקבע הרגלים חדשים.

לדוג: אם את אוהבת אייס קפה ואת מפרדנת לך אחרי כל פעם שיצאתם אייס קפה זה חיזוק חיובי

וכל דבר דומה שאוהבים.

* להתחיל מדבר קטן וקל ולא לצפות ולחכות רק ל"מושלם" הזה, אלא פשוט עצם הזמן ביחד הוא חשוב ובונה. לכן לא לחכות לאיזו "מוזה" או להרגשה המושלמת כדי להתחיל, אלא עצם הקירבה נוצרת שמאפשרים פניות אחד לשניה ולא לפני.

אז רק להתחיל. רק משהו אחד. קטן.

* מתוך הסעיף הקודם חשוב גם לזכור שלפעמים מה שעוצר אותנו זה לא חוסר רצון אלא שזה פשוט מרגיש משימה גדולה מדי או כבדה מדי או מורכבת מדי עלינו עכשיו, ואז ככל שהצעד יותר קטן ופשוט כך הסיכוי שזה באמת יקרה עולה.

למשל אם נחליט ש"נצא לסיבוב סביב הבניין לאחר ארוחת הערב" - זה משהו מוגדר ונקודתי ויכול לקדם גם את המוטיבציה.

* אפשר להחליט שעושים תורנות וכל שבוע מישהו אחר אחראי להביא רעיון ויוזמה (ואז הוא שם לעצמו תזכורת או עזרים אחרים שיעזרו לו לזכור וגם את כמובן בתורך )

* אפשר להצמיד את המרחב הזוגי לפעולה קבועה שממילא עושים כדי שנזכור - למשל אם מחליטים שכל שלישי בערב עושים הליכה אחרי ארוחת הערב או ההשכבות - זה משהו צמוד שעוזר לזכור.

* אפשר גם להחליט מראש על סימן היכר חמוד שאיתו נזכיר אחד לשניה את הזמן שלנו: כמו לעשות פרצוף מצחיק / מילת קוד / סימן מוסכם / שאלה פשוטה וחביבה של "מתאפשר לך עכשיו את הזמן שלנו?"

* אפשר לשים פתקים שיזכירו במקומות חמודים, כמו הקומודה, המראה, המקרר, הכרית וכן הלאה.

חשוב גם לזכור שהמוח שלנו בנוי מתבניות תבניות, וכאשר באים לעשות שינוי ישר יש את הקושי המובנה שהתת מודע שלנו מזדעק ואומר: אל תזיזו לי את המוכר והידוע! לא אוהב שינויים! לא רוצה שינויים! ובהחלט יש את החשש והרתיעה ממשהו חדש, שונה.

לכן כדי לשנות דפוס, כדי ליצור הרגל חדש - אנו נדרשים גם לסבלנות, גם להתמדה וגם לאורך רוח. 

לוקחים בחשבון שיהיו גם טעויות או נפילות בדרך,

לוקחים בחשבון שזה תהליך וצריך זמן וסבלנות על לקביעת ההרגל החדש בתוכנו,

מעצימים את כל הפעמים שאנו כן מצליחים (גם בפני עצמנו וגם לשני/ה),

מזכירים בסימן היכר כאשר שכחנו,

מביאים איתנו הרבה חמלה ונשימה עמוקה

ומתחילים.

באמת צעד צעד.

ולאחר כמה וכמה פעמים וחזרות כאלה - זה יהיה יותר קל ב"ה וכבר יתקבע להרגל החדש והטוב שלנו.

אז בתוך כל העומס המטורף של החיים והשיגרה השוחקת - כאשר אנו מכניסים בצורה *אקטיבית* זמן יזום ויוצרים ומאפשרים מרחב זוגי, כך צעד אחר צעד אנחנו מתקדמים ומעמיקים.

לא מצפים ל"זבנג וגמרנו", אלא בהתמדה פעם אחר פעם ושלב אחר שלב, לאט לאט.

על הקורס של יוני אנטמן.

זה קורס שמיועד לצד הנשי (יוני היא אישה, למרות השם). הנחת העבודה היא שאת עושה את הצד שלך, והוא כבר יגיב לזה (לא מצופה ממנו להשתתף או לצפות בשום דבר).

הרעיון הוא קודם כל ללמוד להכיר את עצמנו, מה הרצונות שלנו, הרגשות העמוקים, הכאבים שחוזרים על עצמם.

היא נותנת גם כלים של איך לתת לעצמנו מקום לכאב וקודם כל להתמודד בעצמנו עם הכאב, ואחר כך גם איך לתקשר אותם בצורה מקרבת, בלי לגרום לגבר להרגיש אשמה.

בדיוק היא מתחילה מחזור חדש (מה שלא קרה כבר שנה וחצי...).

לי אישית זה היה משנה חיים, יותר מכמה וכמה טיפולים שהייתי בהם.

אם תרצי פרטי יצירת קשר וכו'- בפרטי.

קודם כל ב"ה הקמתם בית, משפחה, ביססתם את החיים שלכם וזו קרקע יציבה לזוגיות פורחת.

אז עכשיו, אתם נמצאים בתוך שגרה טובה ורק רוצים להוסיף לה זוגיות טובה.

בהתחשב במצב של שניכם את יכולה לקחת דבר שלישי קבוע ומתחדש שדרכו תוכלו לבנות מסלול זוגיות.

כלומר -

לקבוע עיתים לדבר מסויים ששיוביל להתפתחות בקשר.

לדוגמה:

-אם אתם אנשים עיוניים: לקנות ספר מעניין, משהו לא שגרתי, בנושא שמעניין אתכם ולקבוע עיתים לקרוא בו / לשוחח על סוגיה מיוחדת שבו.

(הספר "גברים ממאדים נשים מנוגה" הוא ספר מדהים שמדבר על ההבדלים והמכנה המשותף בין גברים לנשים).

- אם אתם אנשים של חוויות: לקבוע "דייט שבועי" יום / ערב מסויים בשבוע שאתם יוצאים למקום שבחרתם מראש.

(אפשר לחלק את התפקידים - תכנון מסלול / ציוד / אוכל / וכו'...)

- אם אין לכם יותר מדי זמן לחשוב: ללכת לשיעור קבוע בנושא זוגיות - אם יש בקהילה / באיזור שלכם. 

(עצם ההליכה של שניכם מכניסה למודעות את החשיבות שיש לשניכם בזוגיות אחד עם השני)

ואז ליצור מציאות קבועה ומתחדשת שמוקדשת רק לזוגיות שלכם.

ומשם לאט ובסבלנות, השגרה הכללית גם תהיה מושפעת.

אנשים כבדים זה לא כמו אנשים קטועי גפיים.
אני בטוחה שלכל אחד מכם יש  נושאים שהשיחה עליהם קלילה נעימה וזורמת.
אפילו אם זה משהו "טפשי" או ילדותי. ז"א שזה לא היכולת או הכישרון, אלא התפיסה של הנושא.
יכולה לומר לך על עצמי, במשך שנים נמנעתי ופחדתי לעשות צעדים ממחסומים פנימיים של פאדיחה ואיזה מביך ובושות.
מה אני אגיד שאני אוהבת x.y.z?
מה אני אשתף שבא לי כך וכך?
איך זה ייתפס, איך זה נראה מבחוץ?


את מתארת קושי, מתארת מציאות של נתונים טכניים- ששניכם כבדים ואולי קצת סגורים. יש לזה סיבה, בד"כ אנשים כבדים או סגורים לדבר או לעשות דברים מסויימים כי מפחדים מהשלכה. שווה לעצור ולשאול- מה ההשלכה שממנה מפחדים? האם יש מקום מהותי עצמוני לפחד או שזה רק פחד שמתפתח ומתעצם בראש אבל בפועל אין שם איזה משהו נורא?

למשל, ללכת שניכם לבאולינג.
אם אני מסתכלת מהצד על הסיטואציה שאת מתארת- הייתי חושבת שאת לא תרגישי בנוח והוא בכלל יבטל את הרעיון.
אבל אם תפרקי את זה לעצמך ולו-
יש בינכם בסיס טוב. הוא לא מבין מה צריך לשדרג בזוגיות- סבבה. את רוצה. הוא מוכן בלי להבין לעשות בשבילך כי אוהב אותך?
יופי.
אם כן בוא איתי לבאולינג.
יגיד לא? למה?
על כל סיבה שיביא אפשר לפרק אותה שכלית ולהבין שאין שם מהות, אלא איזה פחד כללי לא מוסבר, מחסום שהוא לא מחזיק בעצמו.
ולאט ככה לפתור את המחסום וללכת, ולהינות אחד מחברת השני.
שינוי אווירה וחוויות משותפות פותחות מרחב שאינו תלוי בילדים, כסף, בית, מחוייבות- ומזכיר לכם למה בחרתם אחד בשניה- כיף לכם יחד.
זה פותח את התיאבון להרחיב את התחושה הזו, לשדרג אותה ולעבוד עליה.
אחרי כמה חוויות חיוביות מקרבות כאלה הוא ירצה בעצמו.
ברגע שיש רצון הדדי ופתיחות מחשבתית אפשר לעבוד בצורה יותר אפקטיבית...
 

מבחינתו אני עדיין חושבת שהוא סוג של טיפוס כזה של שגרה שגרתית לחלוטין, וגם בתור ילד, מתבגר ואדם בוגר כמעט ולא הרגיש צורך במענה חברתי רגשי, לא מחפש חופשות או יציאה מהשגרה, ומבחינתו סוף היום לשבת ללמוד או להתעדכן קצת בחדשות מספק לו את האוורור שהוא צריך.

את צודקת שיכול להיות שזה נהיה הרגל ואפשר לנסות לשאול אם זה חייב להמשיך להיות ככה או אפשר לנסות דברים אחרים.  

זה שונה מהמחשבה שלי כרגע כי אני בעצמי מקובעת אבל נתת כיוון יפה 

זה קצת בידיים שלנו.

זו תורה שלמה, אבל על קצה המזלג

זו ה'נשמה' של הקשר.

הוא לא מבין למה צריך

אבל כשתעשו תהליך ותגיעו למקום מחבר, מקרב ומרגש בקשר, הוא יודה לך על זה בדיעבד, בטוח.

וכאן את נכנסת לתמונה. עצם ההבנה שחבר משהו והרצון לשנות, למרות שאת מתארת שגם את לא 100 אחוז שם, זה צעד ענק בדרך לשינוי חיובי.

את מתארת שהוא לא טיפוס כזה, אבל אולי זה משהו שגרם לו 'לא להיות כזה'? גם מילדות? פחד מכישלון, אכזבה, מבוכה וכו'? את לא צריכה להפוך להיות המטפלת שלו, למרות שממציאות החיים והנסיון בסביבתי הקרובה אני יכולה לומר לך שהרבה מאוד גברים עוברים שינוי נפשי חיובי ומעצים בעקבות הקשר הזוגי עם האשה שלהם.

אני מתכוונת, יש גברים יותר עמוקים, שיחות נפש, יש כאלה שאוהבים ריגוש, אקסטרים, יש מי שנהנה לטייל ולצאת ויש 'מקובעים'

גם אם הטבע שלו 'מקובע'- חוויות חיוביות מקשרות ומעצימות עם בן זוג אהוב, תמיד תהיינה משהו כיף.

הוא התרגל לשגרה, כי היא נוחה וצפויה מראש. פחות ציפיות פחות אכזבות.

אבל אילו חיים אלו?

אפשר לעורר אצלו את הנקודה הזו למחשבה וממש ללכת לכיוון- למה זה ככה, ממה אתה מפחד?

ואפשר להתחיל מצעדים, ואחרי המעשים נמשכים הלבבות.

וכמובן כמובן, תפילות אינסוף על זה, וזה ממש בר שינוי, וזה ממש בידיים שלנו ובסיעתא דשמיא, ואם מישהו יכול - זו את, האשה, הלב והרגש של הקשר🤍

בכלל אני חושב שעזרה במשפחה בסכומים מאוד מאוד גבוהים היא מתכון למרירות מניסיון.

אל תעשה משהו שיגרום לך להתבאס.

באופן כללי לדעתי - אם החלטת לתת את הכסף, אז תן אותו בלב שלם בלי לחפור. אולי רק בליווי תפילות שלא תהיה פה נפילה גדולה מדי...

כל עוד לא מדובר במשהו שהוא סכנת חיים או נפש - נראה לי שלא נכון "לחנך" את האחות...

הייתי מפרידה בין שני הדברים.

העצות שלך לגבי הנכס לא קשורות להלוואה, גם אם לא היית נותן חלק, בתור אח שמבין בזה אתה רשאי לייעץ, אולי כדאי לדבר על זה שוב דרך בעלה.

ואם אתה רוצה לעזור, תעזור.

בלי קשר למה יעשו עם הכסף כל עוד ההחזר שלך מובטח.

אל תחנך אותה בעזרת הכסף שלך.

בטח לא להחזיק אותה בתנאים.

(שוב כל עוד אין פגיעה בהחזר)

ממילא הבנק דורש להביא שמאי, אם באמת יש פער עצום בין המחיר המבוקש לבין שווי הנכס, אז הבעיה תהיה עצומה: הבנק יעמיד משכנתא בהתאם לשווי שקבע השמאי, ולא בהתאם למחיר בחוזה. 

ומה שיפגע ראשון זה ההון העצמי שהוא נתן לה

אני לא הייתי נותן במקרה כזה

אתה מקבל אישור עקרוני מהבנק

אין סיבה שלא יקבלו. כי זה לא קשור לנכס.

מוצא נכס

חותם עסקה ומשלם סכום התחלתי כלשהו

לאחר מכן מתחיל תהליך של הלוואת משכנתא. שחלק ממנה מגיע השמאי של הבנק

אם הדירה לא שווה את המחיר שחתמת עליו. השמאי יתמחר אותה לפי הערך האמיתי שלה ולפי הערך הזה הבנק יסכים לתת הלוואות משכנתא

ואז אין לך די כסף להשלים את העסקה ורוצים לבטל את החוזה. בדרך כלל זה יהיה כרוך בדמי פיצוי כלשהם למוכרים. הכסף הזה יצא מההון העצמי.

אפשרות נוספת.

לפנות לגופים חוץ בנקאיים כדי להשלים את היתרה.

הבעיות עם זה

1. אם הבנק ידע על כך. יכול להיות שהוא יצמצם עוד יותר את הסכום שהוא מוכן לתת.

2. הלוואה חוץ בנקאית בדרך כלל נתנת בריביות גבוהות יותר. כך שיכולות להכניס לסיבוך כלכלי

אתה לא מקבל בכלל אישור עקרוני.

ואתה לא חותם עיסקה.

ולא משלם כלום.

באמצע תהליך לקיחת הלוואות המשכנתא.

כי רוצים להביא דווקא שמאי שעובד ספציפית עם הבנק שהחלטת לקחת ממנו את המשכנתא

וכדי לקבל הצעה קונקרטית למשכנתא כדי להשוות בין בנקים. בדרך כלל הבנק ידרוש חוזה רכישה ונסח טאבו (ועוד כמה דברים)

ואין שום קשר לאישור עקוני.

אישור עקרוני לא קשור לנכס ספציפי

אלא בדיקה פרטנית של הזוג ולאיזה גודל הלוואה הם יכולים לקחת

יתרה מזו ידעתי בעת חתימת החוזה שזו טעות אבל בעל הדירה הלחיץ אותי שיש לו קונה אחר, אבל מכיוון שידעתי פלוס מינוס שאני בטווח המחירים באזור אז חתמנו.

ועדיין הלכו 20 אלף שקל, זו טעות וזו לא ההמלצה לעשות זאת, תלמדו ממני מה לא לעשות.

והמוכר מוכן לרדת עד 1.02 סופי סופי

לא היית מבצע את העסקה?

קשה לדבר על מה היה קורה אילו, בפועל אני ידעתי שאני לא אמור לחתום על חוזה לפני הערכת שמאי ובכל זאת עשיתי את הטעות הזאת במועד החתימה.

אני כאן כדי להתריע לאחרים לא לעשות זאת ובכלל זה את פותח השרשור.

לדוג' אצלי בבית. השמאי כתב מחיר עגול עגול. שהיה כ20+ אלף מתחת למחיר חוזה.

הלכתי אליו למשרד.

אמרתי לו שהוא מוזמן למצוא לי דירה דומה במחיר שהוא כתב.

ואם הוא מוצא דירה כזאת, אני נותן לו שכר כפול (בחצי בדיחה כן....)

אז הוא תיקן את המחיר שמאות למחיר שכתוב בחוזה

שהוא ממש ממש לא עגול ואין סיכוי שזה השמאות מדויקת. כי אם כן. אני יוכל למלא לוטו שהצלחתי לקנות במחיר המדויק של השמאות

לימים הכרתי שמאי אחר.

הוא סיפר לי שההנחיה של הבנקים היא לתת מחיר שמאות גג כמחיר החוזה, ואם אפשר. להוריד קצת

למרות שברור להם שזה לא המחיר הראלי של הדירה.

יש עדיין שמאים שכתובים מחיר מעל מחיר חוזה. אבל צריך להיות סיבה טובה למה הם כתבו את זה.

כך שזה שאתה נתת מחיר חוזה. יכול להיות שזאת התרנגולת שהטילה את הביצה של מחיר השמאות 

עצה שלי: אל תחתמו על חוזה לפני הערכת שמאי.

כלל לחיים.

כי היא (אחותו של פותח השרשור) כנראה לא תקח שמאות מוקדמת.

אבל מסכים איתך

אם אפשר. עדיף לקחת שמאות מוקדמת

ובגלל שהרוכשים שמים חלק מהכסף כבר במעמד החתימה, המוכרים יכולים פשוט לא להחזיר את הכסף הזה כדי לקבל את דמי הביטול שמגיעים להם בהתאם לחוזה.

אם הרוכש לא מצליח לקבל משכנתא, זה לא ''כוח עליון''. זאת בעיה שלו, והוא יצטרך כאמור לשלם הרבה כסף על הפרת החוזה

ופעמים שלא לעזור זו העזרה הכי גדולה שאתה יכול לעשות לבן אדם.

ועצה אישית-לטובת אחותך ולטובתך. במידה ואתה מלווה לה כעת או בעסקאות אחרות. תתנהל מבחיינה משפטית עיסקית כאילו היא אדם זר. הכול לכתוב,תנאים ברורים. זה ישמור עליכם בקשרים טובים

בסיכון גבוה שלא יוחזר

כי מי שיש לו להחזיר

אין לו בעיה להלוות מבנק

אני לא מלווה סכומים שאני לא יכולה לוותר עליהם

לא רק בגלל ההפסד הכספי

אלא גם בגלל הרס היחסים שיתלווה אליו

בכל מקרה, אני הייתי נותנת רק אם המחיר קרוב להערכת שמאי (עדיף לשלם מראש על שמאי מאשר להפסיד ככ הרבה אחרי)

תתן הגדרה מראש איזה פער הגיוני. ולפי השמאי.

זה נותן פחות משקל לכמה *אתה* מחבב את הדירה או לא, ולכן בעיניי מפחית את החיכוך הפוטנציאלי.

אם זו הלוואה זה משהו אחר, לא חושבת שהייתי מלווה אם אין באמת יכולת להחזיר. 

כי הלוואה מהמשפחה זה ללא ריבית.

וזה ממש משמעותי.

שאתה לוקח משכנתא, 60-70% מהחחזרים החודשיים בתחילת חיי המשכנתא זה ריבית.

בהלוואה מהמשפחה זה 100% החזר

כמובן שלא מלווים לכל אחד.

רק לאחד שאתה סומך שיוכל להחזיר

תודה לכל העונים

כמה הבהרות:

1. מבחינתי, מדובר במתנה, ואמרתי לה את זה גם שמבחינתי זו מתנה.

2. הערכת שמאי של משכנתא היא רק לוודא שגובה המשכנתא נמוך מערך הנכס וזה יהיה נכון בכל מקרה (מדובר על כ-65 אחוז מערך הנכס). העניין הוא שערך הנכס לא שווה את הסכום המבוקש לדעתי וגם לדעת שומה חיצונית (שאינה עבור משכנתא)

3. דברתי גם עם גיסי, והוא גם תומך (יחסית פסיבי) בעסקה

לעזור ככה לאחים.

חלום!

זה בנוסף לכל מה שכתבו לפניי.

זה השקעה שאתה מבצע מכספך,

זכותך להחליט הם לתת או לא.

וזכותך להחליט להשקיע בדברים אותם אתה רואה ויודע שהם השקעה טובה.

נניח שאת קונה לילד שלך מתנה ליומולדת- את תגידי לו - יש לך x כסף תבחר פה בחנות מה שאתה רוצה?

הגיוני שכן

אבל אם הוא יבחר משחק שבעינייך בעייתי חינוכית?

או אפילו- משחק שפה עולה 100 אבל בכל בזאר עולה 15 והוא רוצה לקנות דווקא פה?

קצת כמו שאפשר לעזור כלכלית ברמה החודשית למשפחה ולהגביל את הייעוד של הכסף- סופר כן, מסעדות לא.

במקרה הזה- נשמע שהוא עוזר לה כלכלית, אבל חלק גדול מהכסף סוג של הולך לפח, כי הנכס שווה פחות…

והוא רוצה לעזור לאחותו, לא לשרוף כסף…

קצת כמו להגיד - קחי 1000 שח לקניות לשבת. אבל תקני בסופר גדול, לא בסופר הפינתי שפתוח 24/7 ויקר בטירוף. 

את אחותך בסוף, או, שהיא קנתה במחיר יקר נכס שהיא אהבה.

דירה למגורים, בעיני, אם אוהבים, שווה פער.

אין מה לעשות. היא צריכה לגור שם.

אבל אם היא תיקח משכנתא ותתמוטט באמצע הדרך, לא הייתי נותנת לזה עזרה.

גם אם הדירה מוצאת חן בעיניה. כי היא לא תהיה שלה, בסוף, אז למה להטביע כסף?

אם זה ברור שהיא יכולה לעמוד בתשלומי המשכנתא, ואתה חושב שהיית משיג עסקה יותר מוצלחת, אז כאן הייתי אומרת שלא הכל רציונלי כשקונים דירה.

אני נגיד הייתי שמחה לגור בסגנון באו האוס וכמובן שזה מאד טעם אישי. אז אולי בשבילך לא שווה לשים חמישים אלף שקל יותר, ובשבילה כן.

אם זה פער של מאות אלפים, זה סיפור אחר. לא הייתי מסכימה.

יש עוד דירות בעולם, זה נשמע ממש ניצול שלה. ושמאי בעיני זאת לא הדרך היחידה,  מפני שיש גם טעם אישי

אם אתה נותן לה מאה אלף או כמה אלפים..

באמת חושבת שאם נותנים עשר אלף עדיף לא להתערב יותר מידי..

שנותנים עצה צריך לשזור את זה בעדינות ולא להתווכח.. בטח לא עם אישה .

תנסה להבין למה היא כל-כך מחובר לנכס כזה שלא מוליד רווח אבל בעדינות ..

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

מתכון לכריך אחיות:

מצרכים:

שתי פרוסות לחם גדולות

2 כפות ממרח תמרים

אחות חסרת טאקט

6 דמעות של אבא מתוסכל להמלחה

הכנה:

לוקחים אחות חסרת טאקט

ממלאים את נחיריה בשתי כפות ממרח תמרים

מטפטפים דמעות לתוך עיניה

עוטפים בלחם

לוחצים חזק חזק עד שהטאקט יישפך מכל הצדדים

עוטפים בניילון נצמד כדי שלא תוציא עוד מילים מיותרות 

חזק ביותר!

אז מבינים שזה מביא אותו לסף תסכול גדול.

אבל מי שלא מכיר (וכנראה שאותה אחות לא מכירה) לא יבין ששאלה כל כך תמימה תביא אותו לכזאת התפרצות.

מניח שיש עוד דברים דומים שמביאים אותו להתפרצות כזאת. אבל לא הייתי שופט לחומרה את האחות, השאלה הזאת בסך הכל לגטימית ל99% מהמקרים.

זה לא מוריד לרגע מהתסכול שלך על שאלה חסרת טאקט לגמרי מול הבן שלך.

ואני לא בטוח שהוא ישמח לאכול כריך אחיות

ואני לא בטוח שכדאי לשאול אותו אם הוא רוצה לאכול כריך כזה 🫣

מדובר על ילד בן 3, שלפני 10 דקות התעורר מהרדמה.

גם ילד במצב רגיל בגיל 3, לא תמיד יגיב באדיבות כשישאלו אותו למה הוא אוכל תמרים ולא שוקולד.

קל וחומר אחרי התעוררות מהרדמה, כשהוא עדיין לגמרי לגמרי מעוך.

חוץ מזה, שאחות לא צריכה להתערב בבחירות התזונתיות שלי, בטח כאשר ההצעה שלה עוד פחות טובה ופחות בריאה ממה שאני הבאתי.

וגם אם כן, אז לא מול הילד עצמו, כשהוא בן 3 ואחרי הרדמה 👿👿👿

זה כל-כך בסיסי, באמת. אתה תבוא לילד שמשחק בטרקטור קטן בזמן שהוא נהנה לשחק בו, ותשאל אותו ''למה ההורים לא קנו לך טרקטור גדול יותר''?

זה כל-כך חריג, עד שאני בכלל לא בטוח אם היא לא ניסתה בכוונה לעורר מהומה.

אני לא מבין איך לדעתך זאת שאלה לגיטמית ב99% מהמקרים... 

זאת לא השאלה עם טקאט

אבל זה לא היה מביא את הילד לסף תסכול כמו הילד שלך.

ממה שאני מכיר. מקסימום זה היה גורם לילד לא להסכים לאכול את התמרים.

לילד בן 3 ממוצע זה היה "עובר" אחרי 5 דקות

אז נכון.

זאת לא שאלה עם טאקט

מצד שני. זאת לא שאלה של סוף העולם

לגיטימית הכוונה שאלה רגילה עם קצת חוסר טאקט.

אם אותה אחות היתה אומרת לו איזה פיג'מה יפה יש לך. לבן שלי יש משהו דומה עם סטיץ'

זאת שאלה לגטימית?

הוא יהיה מבולבל לחלוטין, לא יבין איפה הוא נמצא, הרבה פעמים יהיו לו סחרחורות ובחילות ועייפות קיצונית. אם זה יהיה אחרי ניתוח, אז השפעת ההרדמה על העצבים תתחיל לפוג והוא יתחיל לחוש כאב. 
 

אז קח את כל זה, ותשים על ילד בן 3.

וכן, הרבה ילדים יבכו אם ישאלו אותם ''למה אבא לא הביא לך שוקולד'', גם בלי כל ההשפעות של הרדמה. אז קל וחומר.

לא חוויתי ב"ה התעוררות מהרדמה לילדות שלי.

אבל אף פעם לא היה מקרה כזה, גם בתסכול הכי גדול.

זה אכן חסר טאקט..

אבל לא בעוצמות שאתה מתאר

אולי אחרי הרדמה זה אחרת

את התמרים,

זה לא להבין בכלל את הסיטואציה ושזו בדיוק המטרה עכשיו, שהוא יאכל.

וגם אם זו לא המטרה, הילד לגמרי לא במרחב הבטוח והמוכר שלו, לא בגיל שדיבורים בהיגיון בהכרח משכנעים, פלוס קם הרגע מטושטש מהרדמה. כל סעיף כאן הוא סיבה ממש מעולה לאחות לנצור את לשונה מההערה המיותרת שבהחלט יכולה לגרום לילד רגוע תיסכול שיהיה קשה להתגבר עליו עכשיו דקות ארוכות,  ומטופשת ברמות אחרות היתה ההתערבות הזו.

רפואה שלמה והתאוששות קלה ומהירה!

בין לא יאכל

לבין לא יאכל. ימרר בבכי. יצעק. ישכב על הרצפה וירביץ לקיר.

שבכל המקרים זו הערה מיותרת

וברובם היא תגרור את ההתנהגות המוגזמת.

חד משמעית הערה מיותרת

אבל לא יוצאת מגדר הרגיל.

לצענו נפוץ מאוד חוסר הטאקט אצל אחיות ועוד יותר אצל רופאים

זה כמו שתשאל ילד בן 3

למה תפוח ולא סוכריה?

בטח שזה יגרור התקף במיוחד בבית חולים ילד מותש

על אותו ילד או אותו סיפור כולל עליו אתה מדבר (התכוונת לסיפור הכולל שבעבר @פשוט אני.. שיתף כאן על אחד מילדיו?)

וגם אם אכן מדובר באותו ילד - עדיין האמירה של האחות חסרת טאקט ומזמנת תסכול באמת לכל ילד, בטח במצב כה רגיש לאחר הרדמה.

שרק יהיו לנו בריאים כולם 🙏

למה היא מתערבת?
האבא הביא כריך שהילד שלו אוהב מה אכפת לה מה יש שם?

זה היה לפני שקרה את התגובות האחרות,

וזה אחרי

חצי+ מהאחיות והרופאים שפגשתי היו חסרי טקאט

ושאני מקבל הערה חסרת טקאט מצוות רפואי זה לא מזעזע אותי כמו שזה זעזע את פותח השרשור

אפשר לעשות שרשור אמירות חסרות טאקט של צוותים רפואיים. אבל זה יהיה שרשורפלצת

האם היא צריכה להאמר? לא

האם נפלתי בגללה מהכסא? גם לא

לא משנה מה הרקע.

ובטח בתור אחות שקצת בעינייני הבריאות אמורה להבין שאם הילד אוכל את זה בכיף אין צורך להתערב.

אלא רק לחייך ולקוות שגם הילדים שלה יעדיפו ככה תמרים ולא שוקולד.

אבל אין שמץ של ספק שמדובר פה בשיח לגיטימי ובשאלה תמימה לחלוטין. לא חוסר טאקט ולא דומה לזה. אני מניח שהיא ראתה יותר ילדים שמתעוררים מהרדמה מאשר אתה רואה, ולכן אני מניח שהיא בהחלט סברה שזה דווקא נחמד לילד שמפתחים איתו שיחה ומתייחסים אליו...
 

זה אמנם התפוצץ לא כמו לפי התיכנון, אבל עדיין לא הייתי שם אותה בתוך הכריך. הילד כנראה היה אוהב סנדוויץ' כזה עוד פחות.. איך אוכלים את כל הבשר הזה..

למה הוא אוכל x ולא y,

כאשר ברור ש-y טעים יותר אבל הרבה פחות בריא,

זה לא לגיטימי בשום צורה ובאף סיטואציה.

כאמור, ההרדמה והסיטואציה רק מוסיפים למורכבות. 

ואני חש התנשאות לא נעימה... 

בכל מקרה כתבתי פוסט הומוריסטי על סיטואציה הזויה, לא חשבתי שזה יהפוך להיות ויכוח יסודי בהלכות התנהגות לפעוטות ..

כאילו לא עשתה מספיק נזק

שאלה מטופשת גם לשאול את הילד האישי שלך

ב"ה שתהיה רפואה שלמה במהרה ורק בשורות טובות 🙏

@אמא טובה---דיה! 

מוזמנת לפרטי @אהבת חינם1 

על קרית מנחם

להבנתי קהילה יותר פתוחה נהר המור (עדיין דוסים)

יש שם גם קיבוץ עירוני משהו כזה

חמודים

מחירי שכירות הגיוניים לזוג צעיר (ביחס לירושלים)

יש דוסים, יש גם פחות

יודעת שהצעירים מפוזרים ברחבי השכונה

יכולה לפרט במסר

פתחתי פצלש כדי למנוע אוטינג

שלחתי מסר

תודה רבה