ולכן היא לא ממש טובה.

אבל אם תקחי דוגמאות קלאסיות כמו פוליטיקה וטיבעונות, מפריע אבל זה יחסית זניח וניתן להסתדר כל זמן שמגיעים להבנות בנושא ( לדו' לא לדבר על פוליטיקה \ ארוחות בשריות אחת לשבוע וכדו'). 

נגיד ומדובר בצדיק שכבר לא חי.

ברסלב, סבבה?

לא סובלת שמדברים על הצדיק כאילו הוא אלוקים,

אבל בולעת את זה שהוא יסע לאומן לר"ה.

איפה עוד זה יכול לבוא לידי ביטוי?

אכן כתבתי על חסידים רגילים שזה בסופו של דבר משפיע ברמה האישית, החל מטישים וכלה בהתייעצויות. 

ברסלב שונים בכך, אבל גם הם מעבירים הרבה מהאחריות האישית שלהם לצדיק.

למיטב ידיעתי ברסלבים לא מדברים על ברסלב כאילו הוא אלוקים, אלא הם 'חיים' אותו, באותו אופן שהחרד"ל חיים את הרב קוק, ושהליטאים חיים את הרב סלנטר ( או המהרש"ם או או או בתתלוי איזו ישיבה למד עלם החמד, הליטאים מסובכים XD ) וכמובן הספרדים את הרב עובדיה. 

במה זה יתבטא? במה שילמד בזמן החופשי ובהשקפה הכללית כשמגיע צרה על האדם ועוד ועוד. 

ובכלל יש שמגדירים עצמם X אבל זה לא מתבטא בשום דבר, כמו בחורה שמלאנית שחוץ מלהצביע לא הולכת להפגנות או מתעניינת בפוליטיקה בכלל, אז זה ממש לא משנה מה היא חושבת...

לענ"ד יש מספיק על מה לפסול בן אדם בייחוד בגילאים מאוחרים כך שלתת לדבר הזה משמעות זה סתם להצטמצם. 

אם באופי שלו הוא אדם פרקטי והרמה הדתית שלו היא כמו שאת מחפשת, אז מה בכך אם הוא מחובר לחסידות כזו או אחרת? 

אבל המהרש"ם? איך הגעת אליו???..

כוונתך לדעת תורה של ר' ירוחם?...

בא, מחכה לך בפרטי

אבל לשאלתך, תשאל את המשגיח בישיבה בה למדתי...

תרצי שיהיה לכם "רב" שתעשו נעשה ונשמע לפיו?

אני בנאדם של חשיבה עצמאית וחופש מחשבתי.

אין דבר כזה מבחינתי.

אני כן מתייעצת לפעמים, אבל הרב שלי הוא הכי מקורקע ומחובר למציאות שיש, וההתייעצויות שלו הן התייעצויות, ולא פסיקה.

מאיפה הגיע הרעיון שהברסלבים לא הולכים לפי ההלכה?!

יש להם רבנים גדולים בתורה ובחסידות שהם גם "הכי מקורקעים ומחוברים למציאות שיש".

זה ממש לא קשור לברסלב או לכל חסידות אחרת.

אבל יש להם איזו תפיסה של הרבי הוא האלוקים או משהו בדומה.

ועם זה קשה לי מאד לחיות, למרות שהרבי לא חי.

אבל מאמינה שזה בא לידי ביטוי בביטול שלהם לצדיקים בדורנו.

אני לא בטוח מאיפה זה מגיע, זה לא נכון, חסידים מכבדים רבנים, אם זה היה נכון אז לא היה להם מקום למשה רבינו ולרשב"י!

אכן יש להם יותר מפינה חמה בלב לרבי, לכל חסיד, אחד מחברי החסידים אמר לי " חסיד שלא מאמין שהרבי שלו הוא המשיח - אינו חסיד אמיתי" ( אלא שהדור לא היה זכאי ) אבל מכאן ועד להשוות לאלוקים שזו כפירה ממש,  הנוצרים עשו זאת וכן שבתאי צבי, ותראי להיכן הם הגיעו.

מהיכרות אישית ( ולא שאני מכיר הרבה חסידי ברסלב ) אבל הם דווקא מכבדים (בשונה מREDACTED ששמים קצוץ על REDACTED ועוד ועוד). 

אם הייתי רוצה להיות מובן לא הייתי מצנזר את זה. 

וזו לא צורת ההסתכלות שלהם

איזה פסיכית יצאתי יואו...

בגדול ברסלב היום מפוצלת לכמה "קבוצות חברתיות", בגלל המאפיינים המיוחדים שלה והעובדה שאין אדמו"ר חי אז אין "סינון" קבלה.

ה"תנאי קבלה" לחסידות זה חיבור לתורת חסידות ברסלב וזה דבר משתנה בכמה אתה באמת מחובר ומיישם.

ככה שאני לא יכולה לומר באופן כללי על כולם איפה הם נמצאים.

חוץ מזה, המיינסטרים הברסלבי לרוב יהיה משוייך לקהילה עם רבה שהם מתייעצים איתו בעיני היום יום.

עכשיו בעניין "רבנו" (וואלה הכנסתם אותי למוד של "רבנו") היה גאון עצום שהטווה דרך עבודת ה' והיחס אליו הוא בהתאם, והוא באמת היה קדוש וגאון.

נ.ב. להיות ברסלבר זה כן משפיע על היומיום (כדאי קצת לקרוא את תורת רבי נחמן, זה עמוק ורחב מיני ים ויעיף לך את המוחין )

אני גם הייתי בהתלבטות דומה בעבר, והחלטתי שנקודות מסויימות אין מקום לפשרות בדיוק מהסיבות הנ"ל.

יש משמעות מבחינת הבדלי מנטליות. וזה הרבה יותר משמעותי מהבדלי השקפה שבאמת יכולים להיות חסרי חשיבות.

(גילוי נאות: יצאתי פעם עם מישהי מרקע ברסלברי ואלו בדיוק היו המילים שלו כשנפרדנו)

וגם, מה הבחור מרגיש וחושב כש"האלוקים" שלו לא מוערך בעייניך? הרבה פעמים בדברים כאלה יש צד אחד שיותר קריטי לו.

כל השאלה היא האם במידה ואני צופה שייתכנו פערים כאלה עדיין כדאי לצאת ולברר מול האינדבדואל?

או להניח שככל הנראה זה מזמן מורכבויות כאלה ועדיף לוותר מראש?

 שקשה לענות עליה... עקרונית צריך לשקלל רווח מול הפסד (כוחות נפשיים, בזבוז זמן וכו')

אם את שואלת מה אני הייתי עושה - יתכן שכן הייתי מנסה לצאת לדייט אחד או שתיים, רק בשביל לראות האם שווה להמשיך ולבחון כמה הפערים גדולים והאם ניתנים לגישור.

במילים אחרות: תלוי כמה זמן את חושבת שיקח כדי לעלות על הפערים.

החל מכיסוי ראש (פאה, מטפחת, כובע, קרחת ) ועד לחינוך הילדים (למשל, הורה חב"דניק לא יקנה לילדיו ספר שבו מצוירות חיות שאינן כשרות). 

ולא כולם עושים אותם

כגון ברסלב, חב"ד, גור וויז'ניץ, נגלה עשרות תקנות ומנהגים שיכולים להיות שלא לרוחו של מישהו שלא מקושר מספיק אל אותה החסידות. אני אישית מאוד מעריך את חב"ד, אבל לעולם לא אאמץ את החומרות הקשורות לפסח, כולל קילוף עגבניות ובישול סוכר.

אבל בדיוק לקחת את החסידויות שמאופיינות במנהגים, יש עוד עשרות אם לא מאות חסידויות ולא לכולן יש סייגים ברמה שמשפיע על היומיום או בכלל

זה תלוי, תלוי מהי ההשקפה וכמה הפער גדול.

גם סה"כ פער יש בין כל האנשים ("כשם שפרצופ...") אני לא אמצא מישהו עם בדיוק אותן השקפות ובדיוק אותן ניואנסים,

אלא אם כן זו השקפה שהיא ממש דרך חיים אבל אז יש לה ביטוי בחיי היום יום.

ובאמת הדוגמא שהבאת היא חצי קנייטש, כי כמו שכבר כתבו פה, קשר לצדיק יש לו המון ביטוי בחיי היום יום.

נ.ב. לדעתי רוב ההשקפות באות לידי ביטוי באיזשהו אופן, ואם לא עכשיו בזוגיות אז אולי בצורה שהוא יחנך את הילדים.

ככה שמעניין לשמוע באמת דוגמא להשקפה שלא באה לידי ביטוי בחיי היום יום.

אז אני ארכך את זה קצת,

יש חסידים מכל הסוגים,

ניקח לדוגמא את הקהילה שלי, אני משתייכת לחסידות כלשהי (פרטים שמורים במערכת),

והייתי מממקמת כל אחד מהחסידים בחסידות על רצף כלשהו ,

בצד אחד חסידים שבכל צומת דרכים בחיים ילכו לרבה לשאול מה לעשות,

מה שהרבה יגיד זה מה שיהיה, זה יהיה בענייני שידוכים, בחירת מקום לימודים, בחירת מקצוע,

מעבר דירה, וכן הלאה וכן הלאה (לא נראה לי שחסידים מתייעצים איזה אגרטל לקנות ע"ע קרלין)

המעגל הזה מעבר להיותו קשור לרבה הוא גם מחויב מאוד לקהילה.

ובצד השני אנשים שהקשר שלהם לאדמו"ר מתבטא שהם מבקשים ממנו לענות על שאלות שהם מאוד מתקשים להכריע בהם, או ברכה לדברים משמעותיים בחיים,

הם לא יתייעצו עם הרבה באופן יומיומי/שבועי והקשר שלהם לקהילה יהיה מינורי יחסית.

יש חסידויות עם מאפיינים שונים לגמרי, אבל בכללי ברוב החסידויות הסטנדרטיות זה כך

הדבר משתנה בין חסידות לחסידות, וזה גם תלוי איך מהי התפיסה של האדם

שאלה קצת אישית..

אני רואה המון ברכה (והאמת קצת מקנאה, כי אין דבר יותר מרגיע מלתת למישהו לבחור בשבילך) במי שמצליח להביא את עצמו לידי ביטול עצמי לצדיק, לי עצמי קשה עם זה,

גם הצורה של החסידות בימינו מפריעה לי (אב לבן ולא לתלמיד מובהק) אני מרגישה שהחסידים הופכים את האדמו"ר לאדמו"ר בעצם המלכתו עליהם, למרות שאני כן מבינה את הערך והטוב בעצם זה שיש דמות רוחנית מוגדרת.  

חוץ מזה יש לי עוד דברים בחסידות כיום שמפריעים לי וגם יש המון דברים יפים..(היריעה קצרה מלכתוב הלך מחשבה שלם..)

אני באמת לא שואלת כל דבר, אולי אפילו שום דבר, שאלות הלכתיות אני אשאל את אבא שלי או אבדוק לבד. הבחירות שאני מבצעת הן בחירות שמבחינתי (וגם מבחינת הורי) מוטלות עלי, אני צריכה לשקלל ולבחור לפי איך שאני מכירה את עצמי, ואני גם אקח עליהן אחריות בסופו של דבר. 

הרי לא מדובר רק במנהגים אישיים שהבעל דבק בהם, כגון לנסוע לאומן, אלא בכל מיני תקנות שמחייבות את האישה. נניח, הבעל החסיד לא אוכל מצה שרויה בפסח, ואז על האישה להיערך בהתאם מבחינה קולינרית. 

אני לא מכירה כלום חוץ מטיסות לאומן.

בכלל הבנתי שרבי נחמן התנגד לחומרות באופן כללי.

וגם צריך להיות בשמחה תמיד. סיוט.

כאלו אנשים אני צריכה, שליליים בדיוק כמו שאני אוהבת

בעצם שחושבים על זה יש שם שירים דיכאוניים למופת, לא יודעת אם זה תחת ההגדרה של זמר עברי אבל לפעמים שאני שמחה אני שומעת בלופים שיר מדכא של ביאליק וזה מיד מוריד לי את המצב רוח

בהחלט לא מומלצים

חחח נשמע ונראה אם אני מסכימה

האנשים הכי עצובים שאני מכירה הם ברסלבים

מה זה עצובים? מעניין אותי מה נדרש מאדם לעשות בשביל להיות מוגדר "עצוב"

כל היום מדברים על הבלבולים שלהם, על ההסתרות, על הריחוק. קשיי יום משהו.

אנשים קשי יום נמשכים לברסלב שתרפא אותם מהדיכאון

קיצור לא מפחיד מדי אה?

עם זה אני יכולה לחיות. לא אכפת לי לא לאכול בצל חי, ואני ממילא נוהגת ככה בגלל בריאות.

אבל מפריע לי הקידוש הזה לכל מנהג של הרבי.

ואם הוא לא אהב בצל חי?

זו סיבה שהחסידים שלו לא יאכלו?

זה משגע אותי.

ופה בדיוק נכנסת השאלה העקרונית שלי.

פסדר בחיים עצמם זה לא מהותי. אבל הרעיון שעומד מאחורי זה הוא מהותי. ואני לא חיה איתו בשלום.

פייר לצאת עם גישה כזו?

אני חושבת שבתור "לא מתחברת לחסידות ברמה קיצונית" אני ממש לא אוכל לסבול מישהו שלא רק מקבל אותה בסבבה אלא ממש חסיד בעצמו.

זה פער ממש גדול, בהשקפה, באופי, וממש בחיי היום יום. 

אין לי רעיון לדוגמא טובה יותר, אבל היא צריכה להיות משהו שלא מעצב את כל תפיסת החיים כמו חסידות.

שיחול עליה אישית. כיסוי ראש כזה או אחר, חינוך הילדים בסגנון כזה או אחר (לא כל ספר ילדים שמתאים למשפחה ליטאית, יהיה מקובל על אבא חסיד), מידת ההיחשפות לחיים המודרניים (החסידים בד"כ יותר שמרניים מהליטאים). 

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?