ולכן היא לא ממש טובה.

אבל אם תקחי דוגמאות קלאסיות כמו פוליטיקה וטיבעונות, מפריע אבל זה יחסית זניח וניתן להסתדר כל זמן שמגיעים להבנות בנושא ( לדו' לא לדבר על פוליטיקה \ ארוחות בשריות אחת לשבוע וכדו'). 

נגיד ומדובר בצדיק שכבר לא חי.

ברסלב, סבבה?

לא סובלת שמדברים על הצדיק כאילו הוא אלוקים,

אבל בולעת את זה שהוא יסע לאומן לר"ה.

איפה עוד זה יכול לבוא לידי ביטוי?

אכן כתבתי על חסידים רגילים שזה בסופו של דבר משפיע ברמה האישית, החל מטישים וכלה בהתייעצויות. 

ברסלב שונים בכך, אבל גם הם מעבירים הרבה מהאחריות האישית שלהם לצדיק.

למיטב ידיעתי ברסלבים לא מדברים על ברסלב כאילו הוא אלוקים, אלא הם 'חיים' אותו, באותו אופן שהחרד"ל חיים את הרב קוק, ושהליטאים חיים את הרב סלנטר ( או המהרש"ם או או או בתתלוי איזו ישיבה למד עלם החמד, הליטאים מסובכים XD ) וכמובן הספרדים את הרב עובדיה. 

במה זה יתבטא? במה שילמד בזמן החופשי ובהשקפה הכללית כשמגיע צרה על האדם ועוד ועוד. 

ובכלל יש שמגדירים עצמם X אבל זה לא מתבטא בשום דבר, כמו בחורה שמלאנית שחוץ מלהצביע לא הולכת להפגנות או מתעניינת בפוליטיקה בכלל, אז זה ממש לא משנה מה היא חושבת...

לענ"ד יש מספיק על מה לפסול בן אדם בייחוד בגילאים מאוחרים כך שלתת לדבר הזה משמעות זה סתם להצטמצם. 

אם באופי שלו הוא אדם פרקטי והרמה הדתית שלו היא כמו שאת מחפשת, אז מה בכך אם הוא מחובר לחסידות כזו או אחרת? 

אבל המהרש"ם? איך הגעת אליו???..

כוונתך לדעת תורה של ר' ירוחם?...

בא, מחכה לך בפרטי

אבל לשאלתך, תשאל את המשגיח בישיבה בה למדתי...

תרצי שיהיה לכם "רב" שתעשו נעשה ונשמע לפיו?

אני בנאדם של חשיבה עצמאית וחופש מחשבתי.

אין דבר כזה מבחינתי.

אני כן מתייעצת לפעמים, אבל הרב שלי הוא הכי מקורקע ומחובר למציאות שיש, וההתייעצויות שלו הן התייעצויות, ולא פסיקה.

מאיפה הגיע הרעיון שהברסלבים לא הולכים לפי ההלכה?!

יש להם רבנים גדולים בתורה ובחסידות שהם גם "הכי מקורקעים ומחוברים למציאות שיש".

זה ממש לא קשור לברסלב או לכל חסידות אחרת.

אבל יש להם איזו תפיסה של הרבי הוא האלוקים או משהו בדומה.

ועם זה קשה לי מאד לחיות, למרות שהרבי לא חי.

אבל מאמינה שזה בא לידי ביטוי בביטול שלהם לצדיקים בדורנו.

אני לא בטוח מאיפה זה מגיע, זה לא נכון, חסידים מכבדים רבנים, אם זה היה נכון אז לא היה להם מקום למשה רבינו ולרשב"י!

אכן יש להם יותר מפינה חמה בלב לרבי, לכל חסיד, אחד מחברי החסידים אמר לי " חסיד שלא מאמין שהרבי שלו הוא המשיח - אינו חסיד אמיתי" ( אלא שהדור לא היה זכאי ) אבל מכאן ועד להשוות לאלוקים שזו כפירה ממש,  הנוצרים עשו זאת וכן שבתאי צבי, ותראי להיכן הם הגיעו.

מהיכרות אישית ( ולא שאני מכיר הרבה חסידי ברסלב ) אבל הם דווקא מכבדים (בשונה מREDACTED ששמים קצוץ על REDACTED ועוד ועוד). 

אם הייתי רוצה להיות מובן לא הייתי מצנזר את זה. 

וזו לא צורת ההסתכלות שלהם

איזה פסיכית יצאתי יואו...

בגדול ברסלב היום מפוצלת לכמה "קבוצות חברתיות", בגלל המאפיינים המיוחדים שלה והעובדה שאין אדמו"ר חי אז אין "סינון" קבלה.

ה"תנאי קבלה" לחסידות זה חיבור לתורת חסידות ברסלב וזה דבר משתנה בכמה אתה באמת מחובר ומיישם.

ככה שאני לא יכולה לומר באופן כללי על כולם איפה הם נמצאים.

חוץ מזה, המיינסטרים הברסלבי לרוב יהיה משוייך לקהילה עם רבה שהם מתייעצים איתו בעיני היום יום.

עכשיו בעניין "רבנו" (וואלה הכנסתם אותי למוד של "רבנו") היה גאון עצום שהטווה דרך עבודת ה' והיחס אליו הוא בהתאם, והוא באמת היה קדוש וגאון.

נ.ב. להיות ברסלבר זה כן משפיע על היומיום (כדאי קצת לקרוא את תורת רבי נחמן, זה עמוק ורחב מיני ים ויעיף לך את המוחין )

אני גם הייתי בהתלבטות דומה בעבר, והחלטתי שנקודות מסויימות אין מקום לפשרות בדיוק מהסיבות הנ"ל.

יש משמעות מבחינת הבדלי מנטליות. וזה הרבה יותר משמעותי מהבדלי השקפה שבאמת יכולים להיות חסרי חשיבות.

(גילוי נאות: יצאתי פעם עם מישהי מרקע ברסלברי ואלו בדיוק היו המילים שלו כשנפרדנו)

וגם, מה הבחור מרגיש וחושב כש"האלוקים" שלו לא מוערך בעייניך? הרבה פעמים בדברים כאלה יש צד אחד שיותר קריטי לו.

כל השאלה היא האם במידה ואני צופה שייתכנו פערים כאלה עדיין כדאי לצאת ולברר מול האינדבדואל?

או להניח שככל הנראה זה מזמן מורכבויות כאלה ועדיף לוותר מראש?

 שקשה לענות עליה... עקרונית צריך לשקלל רווח מול הפסד (כוחות נפשיים, בזבוז זמן וכו')

אם את שואלת מה אני הייתי עושה - יתכן שכן הייתי מנסה לצאת לדייט אחד או שתיים, רק בשביל לראות האם שווה להמשיך ולבחון כמה הפערים גדולים והאם ניתנים לגישור.

במילים אחרות: תלוי כמה זמן את חושבת שיקח כדי לעלות על הפערים.

החל מכיסוי ראש (פאה, מטפחת, כובע, קרחת ) ועד לחינוך הילדים (למשל, הורה חב"דניק לא יקנה לילדיו ספר שבו מצוירות חיות שאינן כשרות). 

ולא כולם עושים אותם

כגון ברסלב, חב"ד, גור וויז'ניץ, נגלה עשרות תקנות ומנהגים שיכולים להיות שלא לרוחו של מישהו שלא מקושר מספיק אל אותה החסידות. אני אישית מאוד מעריך את חב"ד, אבל לעולם לא אאמץ את החומרות הקשורות לפסח, כולל קילוף עגבניות ובישול סוכר.

אבל בדיוק לקחת את החסידויות שמאופיינות במנהגים, יש עוד עשרות אם לא מאות חסידויות ולא לכולן יש סייגים ברמה שמשפיע על היומיום או בכלל

זה תלוי, תלוי מהי ההשקפה וכמה הפער גדול.

גם סה"כ פער יש בין כל האנשים ("כשם שפרצופ...") אני לא אמצא מישהו עם בדיוק אותן השקפות ובדיוק אותן ניואנסים,

אלא אם כן זו השקפה שהיא ממש דרך חיים אבל אז יש לה ביטוי בחיי היום יום.

ובאמת הדוגמא שהבאת היא חצי קנייטש, כי כמו שכבר כתבו פה, קשר לצדיק יש לו המון ביטוי בחיי היום יום.

נ.ב. לדעתי רוב ההשקפות באות לידי ביטוי באיזשהו אופן, ואם לא עכשיו בזוגיות אז אולי בצורה שהוא יחנך את הילדים.

ככה שמעניין לשמוע באמת דוגמא להשקפה שלא באה לידי ביטוי בחיי היום יום.

אז אני ארכך את זה קצת,

יש חסידים מכל הסוגים,

ניקח לדוגמא את הקהילה שלי, אני משתייכת לחסידות כלשהי (פרטים שמורים במערכת),

והייתי מממקמת כל אחד מהחסידים בחסידות על רצף כלשהו ,

בצד אחד חסידים שבכל צומת דרכים בחיים ילכו לרבה לשאול מה לעשות,

מה שהרבה יגיד זה מה שיהיה, זה יהיה בענייני שידוכים, בחירת מקום לימודים, בחירת מקצוע,

מעבר דירה, וכן הלאה וכן הלאה (לא נראה לי שחסידים מתייעצים איזה אגרטל לקנות ע"ע קרלין)

המעגל הזה מעבר להיותו קשור לרבה הוא גם מחויב מאוד לקהילה.

ובצד השני אנשים שהקשר שלהם לאדמו"ר מתבטא שהם מבקשים ממנו לענות על שאלות שהם מאוד מתקשים להכריע בהם, או ברכה לדברים משמעותיים בחיים,

הם לא יתייעצו עם הרבה באופן יומיומי/שבועי והקשר שלהם לקהילה יהיה מינורי יחסית.

יש חסידויות עם מאפיינים שונים לגמרי, אבל בכללי ברוב החסידויות הסטנדרטיות זה כך

הדבר משתנה בין חסידות לחסידות, וזה גם תלוי איך מהי התפיסה של האדם

שאלה קצת אישית..

אני רואה המון ברכה (והאמת קצת מקנאה, כי אין דבר יותר מרגיע מלתת למישהו לבחור בשבילך) במי שמצליח להביא את עצמו לידי ביטול עצמי לצדיק, לי עצמי קשה עם זה,

גם הצורה של החסידות בימינו מפריעה לי (אב לבן ולא לתלמיד מובהק) אני מרגישה שהחסידים הופכים את האדמו"ר לאדמו"ר בעצם המלכתו עליהם, למרות שאני כן מבינה את הערך והטוב בעצם זה שיש דמות רוחנית מוגדרת.  

חוץ מזה יש לי עוד דברים בחסידות כיום שמפריעים לי וגם יש המון דברים יפים..(היריעה קצרה מלכתוב הלך מחשבה שלם..)

אני באמת לא שואלת כל דבר, אולי אפילו שום דבר, שאלות הלכתיות אני אשאל את אבא שלי או אבדוק לבד. הבחירות שאני מבצעת הן בחירות שמבחינתי (וגם מבחינת הורי) מוטלות עלי, אני צריכה לשקלל ולבחור לפי איך שאני מכירה את עצמי, ואני גם אקח עליהן אחריות בסופו של דבר. 

הרי לא מדובר רק במנהגים אישיים שהבעל דבק בהם, כגון לנסוע לאומן, אלא בכל מיני תקנות שמחייבות את האישה. נניח, הבעל החסיד לא אוכל מצה שרויה בפסח, ואז על האישה להיערך בהתאם מבחינה קולינרית. 

אני לא מכירה כלום חוץ מטיסות לאומן.

בכלל הבנתי שרבי נחמן התנגד לחומרות באופן כללי.

וגם צריך להיות בשמחה תמיד. סיוט.

כאלו אנשים אני צריכה, שליליים בדיוק כמו שאני אוהבת

בעצם שחושבים על זה יש שם שירים דיכאוניים למופת, לא יודעת אם זה תחת ההגדרה של זמר עברי אבל לפעמים שאני שמחה אני שומעת בלופים שיר מדכא של ביאליק וזה מיד מוריד לי את המצב רוח

בהחלט לא מומלצים

חחח נשמע ונראה אם אני מסכימה

האנשים הכי עצובים שאני מכירה הם ברסלבים

מה זה עצובים? מעניין אותי מה נדרש מאדם לעשות בשביל להיות מוגדר "עצוב"

כל היום מדברים על הבלבולים שלהם, על ההסתרות, על הריחוק. קשיי יום משהו.

אנשים קשי יום נמשכים לברסלב שתרפא אותם מהדיכאון

קיצור לא מפחיד מדי אה?

עם זה אני יכולה לחיות. לא אכפת לי לא לאכול בצל חי, ואני ממילא נוהגת ככה בגלל בריאות.

אבל מפריע לי הקידוש הזה לכל מנהג של הרבי.

ואם הוא לא אהב בצל חי?

זו סיבה שהחסידים שלו לא יאכלו?

זה משגע אותי.

ופה בדיוק נכנסת השאלה העקרונית שלי.

פסדר בחיים עצמם זה לא מהותי. אבל הרעיון שעומד מאחורי זה הוא מהותי. ואני לא חיה איתו בשלום.

פייר לצאת עם גישה כזו?

אני חושבת שבתור "לא מתחברת לחסידות ברמה קיצונית" אני ממש לא אוכל לסבול מישהו שלא רק מקבל אותה בסבבה אלא ממש חסיד בעצמו.

זה פער ממש גדול, בהשקפה, באופי, וממש בחיי היום יום. 

אין לי רעיון לדוגמא טובה יותר, אבל היא צריכה להיות משהו שלא מעצב את כל תפיסת החיים כמו חסידות.

שיחול עליה אישית. כיסוי ראש כזה או אחר, חינוך הילדים בסגנון כזה או אחר (לא כל ספר ילדים שמתאים למשפחה ליטאית, יהיה מקובל על אבא חסיד), מידת ההיחשפות לחיים המודרניים (החסידים בד"כ יותר שמרניים מהליטאים). 

גם רעב נובע מפעילות מוחית בעקבות מחסור באוכל. אחרת היינו שוכחים לאכול...

זה לא מוריד מחשיבות וחווית האכילה

התאהבות היא טובה וחשובה, בלעדיה היינו בודדים ומרוחקים.. זה מוסיף רגש וחיבור לאדם שאליו אנו רוצים להתקרב. 

התאהבות אבל היא דינמית, שיכולה להתעורר בשלבים שונים בקשר והיכרות.

 כנראה שלרוב היא לא תתעורר בדייט ראשון בו אנו יותר לחוצים ובוחנים אחד את השני. לכן כדאי לתת לזה קצת זמן ולראות אם מתפתח משהו 

כי בהקשר הזה העולם מתווך לנו דרך הפרשנות שלנו. אין פה עניין אובייקטיבי של אמת או שקר. יש מישהו שיהיה לך חיבור טבעי אליו ולמישהי אחרת לא יהיה, ולהיפך.

בנוסף לכך, המצע שעליו אנחנו מתנהלים זה המוח שלנו, נרצה או לא. אם למישהו יש לדוג' חסימה כלשהי, הוא לא יכול להגיד לעצמו "תתעלם ממנה, זו רק פרשנות שלך למציאות" וזה יפתר, כי המוח שלו מתנהל לפי החסימה גם בלי שירצה. ואפילו אם הוא כל הזמן יקדיש תשומת לב ויבדוק אם הוא מתנהל לפי החסימה או לפי מה שנכון, זה עדיין לא ישנה את המבנה הפיזיולגי שנוצר במוח שלו שיוצר את החסימה, וזה ישפיע על הרצון שלו. צריך "לחווט" מחדש את המוח.. ועם עבודה זה אפשרי. רק צריך קצת ללמוד איך המוח עובד כדי לעשות את זה בצורה הכי מהירה יעילה.

ולעצם העניין- חיבור יכול להיות טבעי ומיידי אבל גם יכול להיבנות עם הזמן. אם חושבים שזה חייב להיות כבר בהתחלה יכולה להיווצר במוח חסימה שתמנע מהחיבור לקרות גם בקשר שהוא כן היה יכול לקרות בו.

וגם יאוש יוצר דפוסים לא טובים במוח.. אז כדאי נסות לחשוב טוב

אהבה אמיתית זה דבר שנבנה עם הזמן והנתינה והקבלה וכל מה שזוג חווים

אבל את כל זה אין מספיק בהתחלה

וזה קשה או אפילו בלתי אפשרי לעבור את כל הדרך הזאת עד לשם בלי שיש לך כלום שמניע אותך

אז לכן הקב"ה ברא לנו את ההורמונים...שיתנו לנו את הכוחות בדרך להגיע לאהבה אמיתית

דבר שני די כבר עם האין 

יש הכל גם גברים יציבים 

אם מצידך, אז זה מזעזע שאתה כותב את זה. רוצה להוריד כי היא לא יפה בעיניך? עניין שלך. אבל לכתוב שבגלל שהיא מכוערת היא רווקה, זה לא לעניין.

אם מצידה, זה עדיין לא בסדר שאתה כותב ככה על עצמך.

(וסליחה על ההבדל בין איך אני מגיבה כשזה קשור לבנות או לבנים. פשוט יופי זה משהו מולד ושאפשר טיפה לשחק איתו עם איפור וכדומה, אבל כמה תפילות אתה מתפלל ביום זו לגמרי בחירה שלך, וזה פשוט אומר שאתם לא באותו מקום ולא מתאימים)

ויש הרבה מאד בחורות יפות שהן רווקות, וגברים יציבים שהם רווקים. וכמובן מכוערות וגברים לא יציבים שנשואים. אז לא להכליל.

ואל תדאג, בע"ה שלך תגיע בקרוב🙏 המושלמת שלך☺️

אנחנו מדברים על המקרה הסטנדרטי. 

ואני מבינה שעל השאר אתה מסכים איתי, אם לא הגבת על זה?

בכל מקרה לא מדברים ככה לא על הצד השני ולא על עצמך.

בואו נוריד לרמת הפרקטיקה..

אני אתחיל

די לאיפור

מוזמנים להמשיך

אנשים עוד לפני שהם קולטים מראה חיצוני הם קולטים עם איזו אנרגיה הגעת לפגישה. מכיוון שאנחנו לא באמת מצליחים להגדיר "אנרגיה" (למרות שהגוף קולט אותה נהדר) אז אנחנו אומרים דברים אחרים.

למשל "היא מכוערת"  או "לא היה לי חיבור איתה" או "אני מרגיש לא נעים לידו". זה הכל שמות של אותו דבר. הצד השני לא עשה שום דבר רע במודע אבל אנחנו לא רוצים להיות שם. אז אנחנו צריכים להסביר לעצמנו משהו אחר.

רק לא הצלחתי להבין איך זה קשור ליופי כל כך, אם מישהי יפה בעיניי אז היא יפה ואם לא אז לא, בלי קשר לאנרגיה שלה, יכולה להיות מישהי עם אנרגיה וואו אבל לא כזאת יפה-נכון שפה יש כאלו שיגדירו אותה כיפה כי היה להם כיף איתה וכו על זה אתה מדבר?

וכל השמות האחרים שלה. של אנשים שנותנים לתחושה הזו שמות אחרים.

אבל יש הבדל בין "היא יפה" שהכוונה שהיא באמת יפה בעיניי לבין להגיד שהיא יפה כי אני לא יודע איך לתאר שכיף לי איתה..לא חושב שיש בחור שיתאר ככה מישהי אבל איני מכיר ויודע כל אז יכול להיות שאנוכי טועה.

ולכן, וכו.

אבל גברים יציבים, לא חושב שזה כל כך נכון… 

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

למשל, אם אתה לוחם ומתאמן הרבה וגם ממש אכפת לך מהחברים לצוות, וקופץ מתחת לאלונקה. זה חלק ממך…

זה דברים שאתה פרקטית עושה.

ומסכימה שהטייטל לא חשוב (גבעתי או סיירת מטכל? זה בעיקר טייטל)

להסתיר? נגד. לא חייב לספר הכל בדייט ראשון. אבל להתחתן בלי שהיא יודעת שיש לך דירה? אחרי שהתארס לא מספיק סמך עליה בשביל לספר?

או כשהם ממש היו כשהחתונה על הפרק וברור שזה רציני?

וכהערת שוליים אכתוב שגם מתגובה לטייטלים יש מה ללמוד על האדם… אין דבר שיותר מעורר בי בחילה מאנשים שמתלהבים על טייטלים…

אני למשל ידעתי שבעלי הייטקיסט אבל רק אחרי שהתארסנו גיליתי במקרה כמה בדיוק הוא מרוויח. ורק שבוע שעבר גיליתי כמה יש לו בחסכונות...

אבל זה ממש תלוי אם זה בהסתרה או פשוט כי זה לא חשוב.

לא היה לי משנה הכסף, אס לא טרחתי לשאול, אבל אם הייתי שואלת הוא היה עונה בלי בעיה וזה מה שחשוב. זה בהחלט עוזר לביטחון של הקשר לדעת שהכסף הוא בכלל לא חלק מהשיקולים - הרי התארסתי איתו בלי לדעת מה המשכורת, אבל להסתיר בכוונה תחילה זה בעייתי

נפלאות תחילת השנה הלועזית ומשהו קשור.

לק"י

פעם הוא היה באמת פעיל...

(למרות שנראה לי שעכשיו שוב יש בו יותר פעילות).

פעם הייתה פה סוג של קהילה נקרא לזה.

היו דיונים מחכימים על כל המסביב, כולל דיונים תורניים מחשבתיים עמוקים, צחוקים בכמויות, גם מריבות..

היה אחרת לגמרי. אני חושב שגם לא מעט דייטים יצאו מכאן.

קורעים את הים שידוכים קבוצה 21

בונים באהבה 19-29 ❤️ 5

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜