ולכן היא לא ממש טובה.

אבל אם תקחי דוגמאות קלאסיות כמו פוליטיקה וטיבעונות, מפריע אבל זה יחסית זניח וניתן להסתדר כל זמן שמגיעים להבנות בנושא ( לדו' לא לדבר על פוליטיקה \ ארוחות בשריות אחת לשבוע וכדו'). 

נגיד ומדובר בצדיק שכבר לא חי.

ברסלב, סבבה?

לא סובלת שמדברים על הצדיק כאילו הוא אלוקים,

אבל בולעת את זה שהוא יסע לאומן לר"ה.

איפה עוד זה יכול לבוא לידי ביטוי?

אכן כתבתי על חסידים רגילים שזה בסופו של דבר משפיע ברמה האישית, החל מטישים וכלה בהתייעצויות. 

ברסלב שונים בכך, אבל גם הם מעבירים הרבה מהאחריות האישית שלהם לצדיק.

למיטב ידיעתי ברסלבים לא מדברים על ברסלב כאילו הוא אלוקים, אלא הם 'חיים' אותו, באותו אופן שהחרד"ל חיים את הרב קוק, ושהליטאים חיים את הרב סלנטר ( או המהרש"ם או או או בתתלוי איזו ישיבה למד עלם החמד, הליטאים מסובכים XD ) וכמובן הספרדים את הרב עובדיה. 

במה זה יתבטא? במה שילמד בזמן החופשי ובהשקפה הכללית כשמגיע צרה על האדם ועוד ועוד. 

ובכלל יש שמגדירים עצמם X אבל זה לא מתבטא בשום דבר, כמו בחורה שמלאנית שחוץ מלהצביע לא הולכת להפגנות או מתעניינת בפוליטיקה בכלל, אז זה ממש לא משנה מה היא חושבת...

לענ"ד יש מספיק על מה לפסול בן אדם בייחוד בגילאים מאוחרים כך שלתת לדבר הזה משמעות זה סתם להצטמצם. 

אם באופי שלו הוא אדם פרקטי והרמה הדתית שלו היא כמו שאת מחפשת, אז מה בכך אם הוא מחובר לחסידות כזו או אחרת? 

אבל המהרש"ם? איך הגעת אליו???..

כוונתך לדעת תורה של ר' ירוחם?...

בא, מחכה לך בפרטי

אבל לשאלתך, תשאל את המשגיח בישיבה בה למדתי...

תרצי שיהיה לכם "רב" שתעשו נעשה ונשמע לפיו?

אני בנאדם של חשיבה עצמאית וחופש מחשבתי.

אין דבר כזה מבחינתי.

אני כן מתייעצת לפעמים, אבל הרב שלי הוא הכי מקורקע ומחובר למציאות שיש, וההתייעצויות שלו הן התייעצויות, ולא פסיקה.

מאיפה הגיע הרעיון שהברסלבים לא הולכים לפי ההלכה?!

יש להם רבנים גדולים בתורה ובחסידות שהם גם "הכי מקורקעים ומחוברים למציאות שיש".

זה ממש לא קשור לברסלב או לכל חסידות אחרת.

אבל יש להם איזו תפיסה של הרבי הוא האלוקים או משהו בדומה.

ועם זה קשה לי מאד לחיות, למרות שהרבי לא חי.

אבל מאמינה שזה בא לידי ביטוי בביטול שלהם לצדיקים בדורנו.

אני לא בטוח מאיפה זה מגיע, זה לא נכון, חסידים מכבדים רבנים, אם זה היה נכון אז לא היה להם מקום למשה רבינו ולרשב"י!

אכן יש להם יותר מפינה חמה בלב לרבי, לכל חסיד, אחד מחברי החסידים אמר לי " חסיד שלא מאמין שהרבי שלו הוא המשיח - אינו חסיד אמיתי" ( אלא שהדור לא היה זכאי ) אבל מכאן ועד להשוות לאלוקים שזו כפירה ממש,  הנוצרים עשו זאת וכן שבתאי צבי, ותראי להיכן הם הגיעו.

מהיכרות אישית ( ולא שאני מכיר הרבה חסידי ברסלב ) אבל הם דווקא מכבדים (בשונה מREDACTED ששמים קצוץ על REDACTED ועוד ועוד). 

אם הייתי רוצה להיות מובן לא הייתי מצנזר את זה. 

וזו לא צורת ההסתכלות שלהם

איזה פסיכית יצאתי יואו...

בגדול ברסלב היום מפוצלת לכמה "קבוצות חברתיות", בגלל המאפיינים המיוחדים שלה והעובדה שאין אדמו"ר חי אז אין "סינון" קבלה.

ה"תנאי קבלה" לחסידות זה חיבור לתורת חסידות ברסלב וזה דבר משתנה בכמה אתה באמת מחובר ומיישם.

ככה שאני לא יכולה לומר באופן כללי על כולם איפה הם נמצאים.

חוץ מזה, המיינסטרים הברסלבי לרוב יהיה משוייך לקהילה עם רבה שהם מתייעצים איתו בעיני היום יום.

עכשיו בעניין "רבנו" (וואלה הכנסתם אותי למוד של "רבנו") היה גאון עצום שהטווה דרך עבודת ה' והיחס אליו הוא בהתאם, והוא באמת היה קדוש וגאון.

נ.ב. להיות ברסלבר זה כן משפיע על היומיום (כדאי קצת לקרוא את תורת רבי נחמן, זה עמוק ורחב מיני ים ויעיף לך את המוחין )

אני גם הייתי בהתלבטות דומה בעבר, והחלטתי שנקודות מסויימות אין מקום לפשרות בדיוק מהסיבות הנ"ל.

יש משמעות מבחינת הבדלי מנטליות. וזה הרבה יותר משמעותי מהבדלי השקפה שבאמת יכולים להיות חסרי חשיבות.

(גילוי נאות: יצאתי פעם עם מישהי מרקע ברסלברי ואלו בדיוק היו המילים שלו כשנפרדנו)

וגם, מה הבחור מרגיש וחושב כש"האלוקים" שלו לא מוערך בעייניך? הרבה פעמים בדברים כאלה יש צד אחד שיותר קריטי לו.

כל השאלה היא האם במידה ואני צופה שייתכנו פערים כאלה עדיין כדאי לצאת ולברר מול האינדבדואל?

או להניח שככל הנראה זה מזמן מורכבויות כאלה ועדיף לוותר מראש?

 שקשה לענות עליה... עקרונית צריך לשקלל רווח מול הפסד (כוחות נפשיים, בזבוז זמן וכו')

אם את שואלת מה אני הייתי עושה - יתכן שכן הייתי מנסה לצאת לדייט אחד או שתיים, רק בשביל לראות האם שווה להמשיך ולבחון כמה הפערים גדולים והאם ניתנים לגישור.

במילים אחרות: תלוי כמה זמן את חושבת שיקח כדי לעלות על הפערים.

החל מכיסוי ראש (פאה, מטפחת, כובע, קרחת ) ועד לחינוך הילדים (למשל, הורה חב"דניק לא יקנה לילדיו ספר שבו מצוירות חיות שאינן כשרות). 

ולא כולם עושים אותם

כגון ברסלב, חב"ד, גור וויז'ניץ, נגלה עשרות תקנות ומנהגים שיכולים להיות שלא לרוחו של מישהו שלא מקושר מספיק אל אותה החסידות. אני אישית מאוד מעריך את חב"ד, אבל לעולם לא אאמץ את החומרות הקשורות לפסח, כולל קילוף עגבניות ובישול סוכר.

אבל בדיוק לקחת את החסידויות שמאופיינות במנהגים, יש עוד עשרות אם לא מאות חסידויות ולא לכולן יש סייגים ברמה שמשפיע על היומיום או בכלל

זה תלוי, תלוי מהי ההשקפה וכמה הפער גדול.

גם סה"כ פער יש בין כל האנשים ("כשם שפרצופ...") אני לא אמצא מישהו עם בדיוק אותן השקפות ובדיוק אותן ניואנסים,

אלא אם כן זו השקפה שהיא ממש דרך חיים אבל אז יש לה ביטוי בחיי היום יום.

ובאמת הדוגמא שהבאת היא חצי קנייטש, כי כמו שכבר כתבו פה, קשר לצדיק יש לו המון ביטוי בחיי היום יום.

נ.ב. לדעתי רוב ההשקפות באות לידי ביטוי באיזשהו אופן, ואם לא עכשיו בזוגיות אז אולי בצורה שהוא יחנך את הילדים.

ככה שמעניין לשמוע באמת דוגמא להשקפה שלא באה לידי ביטוי בחיי היום יום.

אז אני ארכך את זה קצת,

יש חסידים מכל הסוגים,

ניקח לדוגמא את הקהילה שלי, אני משתייכת לחסידות כלשהי (פרטים שמורים במערכת),

והייתי מממקמת כל אחד מהחסידים בחסידות על רצף כלשהו ,

בצד אחד חסידים שבכל צומת דרכים בחיים ילכו לרבה לשאול מה לעשות,

מה שהרבה יגיד זה מה שיהיה, זה יהיה בענייני שידוכים, בחירת מקום לימודים, בחירת מקצוע,

מעבר דירה, וכן הלאה וכן הלאה (לא נראה לי שחסידים מתייעצים איזה אגרטל לקנות ע"ע קרלין)

המעגל הזה מעבר להיותו קשור לרבה הוא גם מחויב מאוד לקהילה.

ובצד השני אנשים שהקשר שלהם לאדמו"ר מתבטא שהם מבקשים ממנו לענות על שאלות שהם מאוד מתקשים להכריע בהם, או ברכה לדברים משמעותיים בחיים,

הם לא יתייעצו עם הרבה באופן יומיומי/שבועי והקשר שלהם לקהילה יהיה מינורי יחסית.

יש חסידויות עם מאפיינים שונים לגמרי, אבל בכללי ברוב החסידויות הסטנדרטיות זה כך

הדבר משתנה בין חסידות לחסידות, וזה גם תלוי איך מהי התפיסה של האדם

שאלה קצת אישית..

אני רואה המון ברכה (והאמת קצת מקנאה, כי אין דבר יותר מרגיע מלתת למישהו לבחור בשבילך) במי שמצליח להביא את עצמו לידי ביטול עצמי לצדיק, לי עצמי קשה עם זה,

גם הצורה של החסידות בימינו מפריעה לי (אב לבן ולא לתלמיד מובהק) אני מרגישה שהחסידים הופכים את האדמו"ר לאדמו"ר בעצם המלכתו עליהם, למרות שאני כן מבינה את הערך והטוב בעצם זה שיש דמות רוחנית מוגדרת.  

חוץ מזה יש לי עוד דברים בחסידות כיום שמפריעים לי וגם יש המון דברים יפים..(היריעה קצרה מלכתוב הלך מחשבה שלם..)

אני באמת לא שואלת כל דבר, אולי אפילו שום דבר, שאלות הלכתיות אני אשאל את אבא שלי או אבדוק לבד. הבחירות שאני מבצעת הן בחירות שמבחינתי (וגם מבחינת הורי) מוטלות עלי, אני צריכה לשקלל ולבחור לפי איך שאני מכירה את עצמי, ואני גם אקח עליהן אחריות בסופו של דבר. 

הרי לא מדובר רק במנהגים אישיים שהבעל דבק בהם, כגון לנסוע לאומן, אלא בכל מיני תקנות שמחייבות את האישה. נניח, הבעל החסיד לא אוכל מצה שרויה בפסח, ואז על האישה להיערך בהתאם מבחינה קולינרית. 

אני לא מכירה כלום חוץ מטיסות לאומן.

בכלל הבנתי שרבי נחמן התנגד לחומרות באופן כללי.

וגם צריך להיות בשמחה תמיד. סיוט.

כאלו אנשים אני צריכה, שליליים בדיוק כמו שאני אוהבת

בעצם שחושבים על זה יש שם שירים דיכאוניים למופת, לא יודעת אם זה תחת ההגדרה של זמר עברי אבל לפעמים שאני שמחה אני שומעת בלופים שיר מדכא של ביאליק וזה מיד מוריד לי את המצב רוח

בהחלט לא מומלצים

חחח נשמע ונראה אם אני מסכימה

האנשים הכי עצובים שאני מכירה הם ברסלבים

מה זה עצובים? מעניין אותי מה נדרש מאדם לעשות בשביל להיות מוגדר "עצוב"

כל היום מדברים על הבלבולים שלהם, על ההסתרות, על הריחוק. קשיי יום משהו.

אנשים קשי יום נמשכים לברסלב שתרפא אותם מהדיכאון

קיצור לא מפחיד מדי אה?

עם זה אני יכולה לחיות. לא אכפת לי לא לאכול בצל חי, ואני ממילא נוהגת ככה בגלל בריאות.

אבל מפריע לי הקידוש הזה לכל מנהג של הרבי.

ואם הוא לא אהב בצל חי?

זו סיבה שהחסידים שלו לא יאכלו?

זה משגע אותי.

ופה בדיוק נכנסת השאלה העקרונית שלי.

פסדר בחיים עצמם זה לא מהותי. אבל הרעיון שעומד מאחורי זה הוא מהותי. ואני לא חיה איתו בשלום.

פייר לצאת עם גישה כזו?

אני חושבת שבתור "לא מתחברת לחסידות ברמה קיצונית" אני ממש לא אוכל לסבול מישהו שלא רק מקבל אותה בסבבה אלא ממש חסיד בעצמו.

זה פער ממש גדול, בהשקפה, באופי, וממש בחיי היום יום. 

אין לי רעיון לדוגמא טובה יותר, אבל היא צריכה להיות משהו שלא מעצב את כל תפיסת החיים כמו חסידות.

שיחול עליה אישית. כיסוי ראש כזה או אחר, חינוך הילדים בסגנון כזה או אחר (לא כל ספר ילדים שמתאים למשפחה ליטאית, יהיה מקובל על אבא חסיד), מידת ההיחשפות לחיים המודרניים (החסידים בד"כ יותר שמרניים מהליטאים). 

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.