בס"ד
ספר במדבר הוא ספר שמלא בכל הכל המעללים הרעים שעשו בני ישראל במדבר
נשאלת השאלה איך דור דעה - דור שראה את הכל ראה את הניסים של הקב"ה יותר מכל דור אחר, איך יכול להיות שאותו דור
עשה כ"כ הרבה דברים רעים שלכאורה מלמדים על פגם באמונה? היינו אומרים שדווקא דור שראה את השכינה עין בעין
אמור להיות הדור הכי מושלם שלא עושה שום טעות. קשה שזה נבע באמת מקשיים באמונה.
לכן ארצה לעמוד על עניין אחר שאני חושב שהוא השורש של כל הטעיות של בני ישראל בדור המדבר וגם של ישראל בכלל לאורך ההיסתוריה וגם כיום.
אחד המידות שישראל מאופיינים בהם זו - ביישנות כלומר מעין ענווה. ביישנות אומרים שזו בסה"כ מידה טובה מאוד, אבל יש בה גם חסרונות
"לא הביישן למד" כלומר לביישנים יש תכונה שהם נמנעים מלעשות מעשה מסוים כי הם ביישנים. לעיתים יש צורך לעשות מעשה, ואם נמנעים מלעשות אז זה חיסרון.
דור דור ודורשיו - לא היה ולא יהיה אדם עניו ממשה רבנו "והאיש משה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה" אנחנו רואים איך זה בא לידי ביטוי בפעם הראשונה
כאשר השם מתגלה אליו במעמד הסנה, "מי אנכי כי ארד אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים?"/ "לא איש דברי אנכי"/ "שלח נא ביד תשלח.."
אומרים חז"ל שמשה במשך שבוע שלם נמנע מלקבל על עצמו את התפקיד להנהיג את עם ישראל ולהוציא אותם משיעבוד לגאולה, ענווה כזאת גדולה
שעליה נענש שבגינה לא מזרעו תצא הכהונה (כפי שהיה אמור להיות) אלא מאהרן. אנחנו רואים שהתכונה של ענווה ובריחה מעשייה טמונה
עוד במנהיגם של עם ישראל. "שקול משה כנגד כל ישראל" אנחנו נראה איך התכונה הזאת קיימת גם בעם ישראל.
אומרים חז"ל שבמהלך שהותם במדבר " קצו ישראל בלחם הקלוקל" פרש"י :" לפי שהמן נבלע באיברים קראוהו קלוקל אמרו עתיד המן הזה שיתפח במעינו כלום יש ילוד אשה שמכניס ואינו מוציא"
כלומר, ישראל לא רצו להיות במדרגה שדומה למלאכים שלא זנים וכו ולכן רצו להימנע מלאכול את המן ולאכול דברים יותר תאוותיים כגון בשר.
עוד אומרים חז"ל שביום מתן תורה משה הגיע למחנה ישראל ומצא את כולם ישנים. איך יכול להיות שבמעמד כ"כ מכונן כולם ישנים? מה שכחו באיזה יום הם!? או שח"ו לא האמינו שיקרה משהו??
לא. יש להסביר זאת בצורה שונה, מתי לאדם אין חשק לקום בבוקר? כאשר הוא מרגיש שאין לו מה לעשות באותו יום, חסר מוטיבציה אז למה לקום..? נמשיך לישון.
כנ"ל ישראל, מפאת ענוותנותם היה קשה להם לקבל את התפקיד הכי מכונן ביקום - להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש (ע"י קבלה התורה) הרגישו שזה לא ממקומם להיות עם ה'
ולא חלילה מפני שלא האמינו בו אלא כי לא האמינו בעצמם. וכן בכניסה לארץ, חז"ל אומרים שמלכתחילה המרגלים נכנסו בכוונה להוציא דבת הארץ רעה, וכי זה היה משום שלא האמינו בהשם?
לא. הם ידעו שהכניסה לארץ משמעה המקום שבו כל תכלית העולם אמור להתממש - וכל זה על ידם. מפאת ענוותנותם התרשלו.
ולא האמינו בעצמם שנאמר "וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ" (ממנו מאיתנו), וכן :" וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם"
אדם שרואה את עצמו בצורה מושפלת גורם לכך שגם הסביבה תופסת אותו באותו אופן. וכן הרב מציין זאת בפסקה המפורסמת :"אל תכחש בם, פן יכחשו לך! "
אומרים חז"ל על עם ישראל : " כשם שפריה משונה, כך עמה משונה".
כיצד לתקן - והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ
לפני שאדם מתמודד עם מעשה גדול, עליו להתחזק כי יהיו כל מיני מניעות שיגיעו עליו וינסו למנוע ממנו מלממש את המעשה הגדול.
שואלים חז"ל מה פירוש " והימים ימי בכורי ענבים?" מסביר בעל הכלי יקר שישראל נמשלו לגפן שנאמר "גֶּ֭פֶן מִמִּצְרַ֣יִם תַּסִּ֑יעַ תְּגָרֵ֥שׁ גּ֝וֹיִ֗ם וַתִּטָּעֶֽהָ"
ואומרים חז"ל במדרש :" הבשילו אשכולותיה ענבים, הגיע זמנם של ישראל להיות נגאלין"
כשעם ישראל מגיע למעמד העיקרי של יציאת מצרים - הכניסה לארץ עליו להתחזק. "והתחזקתם כאנשים גיבורים לקחת ולא תגורו מפני איש"
דורו של יהושע הנכנסים לארץ
"וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והביאתי אתם וידעו את הארץ אשר מאסתם בה"
דורו של יהושע מאופיין בעוז ובאמונה גדולה מאוד ביחס לדור אבותיו במדבר.
מאחר ויהושע התברך בסייעתא דשמיא להצליח בדרכיו, כך גם דורו מתברך בכך.
"הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ אַל תַּעֲרֹץ וְאַל תֵּחָת כִּי עִמְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ"
אותם ענקים שאבותיהם פחדו מהם דורו של יהושע הכחיד: "לֹא נוֹתַר עֲנָקִים בְּאֶרֶץ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַק בְּעַזָּה בְּגַת וּבְאַשְׁדּוֹד נִשְׁאָרוּ"
מכאן גם מובן למה כאשר ישראל אמרו "חזק הוא ממנו" הכוונה בעקיפין לקב"ה.
כאשר אדם לא מאמין בעצמו ושהשם בקרבו מלווה אותו, בכל אשר ילך. אזי הוא כופר בקב"ה.
דורו של יהושע שהתברך "בעִמְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ" זכה לדברים הגדולים ביותר. ותיקנו את עוון אבותם.
שנזכה גם אנחנו להאמין בעצמנו ובייחוד בכך שהשם איתנו ושנקיים את ברכת המקלל "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב"
שלא ניכחד מלהוציא את היכולות שלנו לפועל.
