יצאתי לחופשת מבחנים, מי שזוכרת..
לקחתי 3 שבועות חופש. היינו אצל אמא שלי שבוע כדי שהיא תהיה עם הילד בזמן שאלמד,
ואז חזרנו הביתה, למדתי בזמן שהוא ישן, פעמיים מהלך היום וגם מ 8 בערב, כל יום, גם בלילה.
בעלי יצא לעבוד כי אין הכנסה חוץ ממני.. כי יש לשלם שכירות ועוד.
בקיצור.. לצערי הרב מאוד- לא עברתי את המבחן. 
ועכשיו צריך לחכות עוד חצי שנה למועד הבא.
והיו לנו הרבה מריבות בתקופה הזאת בגלל הנושא של הדירה, שרוצים לקנות, והמחירים עלו בטירוף.. בגלל ההורים שלו, שלי. בגלל חוסר איפוק ועוד. (באלי לפרוק את כל הנושא הזה.. אבל אין לי זמן עכשיו.. זה ממש יושב עליי) בעקבות כל זה, הטחתי בבעלי הרבה דברים ששמרתי בלב וכבר לא יכולתי להתאפק. כי נמאס לי. ממש מתחרטת על זה..
חשבתי שבעלי יצא לעבוד לתקופה זמנית עד שאסיים עם המבחנים, אבל עכשיו זה קשה לעזוב,
היה לי קשה שהוא אברך אבל לא באמת אברך מבחינתי.
גם בתקופה שרק התחתנו וגם בהריון וגם אחרי.. ברוב הזמן, היה הולך לכולל לשעתיים. וחוזר הביתה. ונמצא כל היום בבית, וכמו עקרת בית עושה את כל התפקידים שלי. מכוונה טובה, מרצון לעזור ולהקל. ואני כמו הגבר. עובדת חוזרת ולא מספיקה לעשות כלום.
התאפקתי שנה ++, אבל כשהתחיל כל הנושא של הדירה, כבר לא התאפקתי ואמרתי לו בצורה יפה.. ואז יפה פחות.. ואז גרועה!
הוא היה עם הילד בבית, חשבנו שזה רק לבין הזמנים של חודש ניסן. אבל לא מצאנו מסגרת לילד וגם פחדתי להכניס למעון.. והוא נשאר בבית עם הילד. היה לי קל להחליט ככה כי גם ככה אתה הולך לשעתיים וחוזר.. אז תלמד בבית בזמן שהילד ישן.
אז הנה.. מה השגתי?
השגתי שבעלי יצא לעבוד ועכשיו עם ההחלטה של הדירה, לא נראה באופק שיחזור לספסלי הכולל. וזה כואב לי ועצוב. בעיקר בגלל שהוא אמר לי 'יש לי רצון עז וחשק ומוטיבציה ללמוד תורה, כל היום. אבל אז אני מגיע לכולל, יושב חצי שעה- שעה.. וזהו. אני מאבד את זה, לא יכול, זה קשה לי. אז הייתי קם ומגיע הביתה כי זה הרגיש ל בזבוז זמן'.
אז הבנתי שאם אני הייתי תומכת בו, אם הייתי מרוצה מהשעתיים האלה ולא מלחיצה אותו.. אולי הוא עוד היה ממשיך ומתעלה. אבל לא הייתה לי סבלנות. אני צריכה תוצאות כאן ועכשיו.
פשוט ממש היה לי קשה שהוא אשכרה כל היום בבית!! זה לא אמור להיות ככה. הוא כל היום בבית והיינו מתווכחים הרבה בגלל שכמה אפשר להיות אחד עם השני כל היום? הרי זה מביא לתככים. לא?
בקיצור מרגישה ממש גרוע. וכואב לי. עכשיו כמובן שממש משתדלת לפנות לו זמן ולתת אפשרות שילמד לפני או אחרי העבודה..
אבל זה מרגיש לי שכבר מאוחר מידי.
עכשיו עומדים לפני לקיחת משכנתא על דירה בהזדמנות, והתחייבות מטורפת. המשכורת שלי לבד לא תספיק. והוא יודע את זה. ולכן הוא ממשיך לעבוד.
קשה לי. מרגישה שהרסתי. חבל לי ממש. הרי ההוצאות רק יגדלו. אין דרך חזרה.
רצינו שיהיה רב.. אבל כנראה שלא רציתי מספיק. עכשיו אני רוצה.
תמיד מה שיש לי לא מספיק לי. ואז שאני מגיעה למה שרציתי- פתאום גם זה לא טוב לי.
אוף. כואב לי ממש. עכשיו אני מבינה את מה שאומרים- אישה בונה אישה הורסת..
הרסתי.
