ולדבר על הנושא.

איך צריך לטפל בנושא הזה שאלה מסדר שני. אבל אני חושב שלחברה הדתית ובכלל לכל חברה בישראל זה צריך להיות לגיטמי לדבר על נושאים אלו. ומי שעברה שתדבר על כך .

כי הרבה פעמים נוצר קשר שתיקה.

הרב אליהו על תחקיר האולפנות: "פשע עיתונאי" | ערוץ ７

כעת התחיל באיזה ערוץ בטלוויזיה טרנד חדש.. בנות שנפגעו באולפנות.

כל בת (או בן) שנפגעת, זה נורא. עולם ומלואו.

אבל, כמו שאמר הרב שמואל אליהו, כשלוקחים מאות מוסדות שעברו בהן מאות אלפי בנות על משך תקופה של 30 שנה, ומוצאים כמה עשרות מקרים (לא כולם ברורים. יש גם בנוסח, כעת אחרי שנים הבינה שבעצם נפגעה..), זה תעודת כבוד למפעל הזה. על אף שאין ספק שאפילו מקרה אחד, היכן שיהיה בעולם, זה יותר מידי.

אלא שלהערכתי, סביר שזה לא במקרה. מי שרוצים להילחם בציונות הדתית וכד', ובכל הרוח הזו, משתמשים - ניתן אולי לומר ברוח הנושא המדובר, מנצלים את הנפגעות - במקרים הכאובים והנוראים, למטרתם.  מלבד סתם רדיפת סנסציות.

אבל האמת, האולפנות הן בפאזה של המוסדות הכי מוגנים לבנות. אצלי אישית עברו 5 בנות באולפנות. זה היה המקום הבטוח, היציב, עם ראש האולפנה המתון, המיטיב,  כולו לשם שמיים.

לעומת זה - לצערנו הרב מאד, כי גם הם מעם ישראל - אלה שעורכים "תחקירים" כאלה, הרי שולחים ואולי גם למדו, לפחות בחלקם, במוסדות ששם לעיתים לא צריך "להטריד".  פשוט עושים שיעורים ב"חינוך" כזה, ומסבירים שזו הנורמה... (לא ע"י סמכות חינוכית, אבל ממי שסביבם), משהו כמו לתת "סם אונס" ואח"כ לומר שזה בכלל היה ברצון.  עובדה, לא היתה התנגדות..

מנצלים את הנאיביות של בנות, הליכתן אחרי העדר, אי הבנתן באופן בסיסי את ההבדל בינן לבין הבנים ומה אלה רוצים - ובנות, כשכבר מקימות בית, מגיעות סמרטוטיות משומשות ובלויות, אפילו בלי יכולת להבין מה הפסידו והיכן הן.

אלה מחפשים "תחקירים" אצל מקומות שבכללותם מחנכים, בתוך הגלים העכורים שאותה תרבות טלוויזיונית מייצרת, לאידאליזם, טוב, נקיות, משפחה.

התגובה שלך מזעזעת אותי. עצוב, פשוט עצוב.

לרוע המזל הסטטיסטיקות מראות שנשים וגם גברים נפגעים בכל המגזרים בצורה שווה.

אין למקום חרדי או דתי איזה שהיא נקודת זכות בעניין הזה.

דבר נוסף, שיעורים של חינוך מיני הם ממש לא מקום בו מלמדים על סמי אונס.

זה שלאנשים יש דעה אחרת בעניין החשיפה לנושא המיניות, לא אומר שהם מעודדים אלימות או פגיעה בנשים.
יותר מזה, גם אנשים דתיים יכולים להשתמש בסמי אונס, או לשם שינוי, בהסברים הלכתיים או השקפתיים מעוותים שיגרמו לקורבן לחשוב שזה בסדר. עיין ערך ברלנד ושות'.

בכל המגזרים אנשים פוגעים.

להכחיש שזה קיים, זה לתת לפגיעה הזו יד ולהסכים שתמשיך.

נכון, זה לא מחמיא שמפרסמים שאנשים חשובים בציבור הם פוגעים,

אבל מכיוון שהדבר הזה הוא חלק מהמציאות- צריך פשוט להכיר בעובדה שהמציאות לא תמיד מחמיאה. לטייח את זה לא יהפוך את זה להיות לא קיים.

הסדרה הזו לא ייצרה משהו חדש. היא רק הביאה דברים שהיו מוסתרים, אל המסך, שכולם יראו.

אז נכון זה לא נעים לראות.

יותר לא נעים זה לחוות את זה על בשרך. וד"ל.

ממש לא. לחלוטין.

המלצה להבא: לקרוא ביתר שימת לב, כי אחרת עלולים "להלביש" על תגובה דברים שאין לה זכר בה...

אבל בהיות שמן הסתם זה לא נעשה בכוונה מזידית, אז אני אתייחס לנקודות שציינת, בחס למה שכתבתי.

א. לגבי היכן נפגעים יותר או לא (במובן של תקיפה) - מגזרית - לא התייחסתי לכך אפילו במילה אחת בכל מה שכתבתי (הגם שאינני יודע כמה "סטטיסטיקות" בענין זה נכונות. אבל זה גם לא משנה. מספיק שיש מקרים).

ב. מה שאמרתי על האולפנות, היה לא על "מגזר", אלא על המקומות הללו, ספציפית, שאותם ניסו להכליל (הרי לא היתה כתבה על "פגיעות בגילאי תיכון בארץ"..). על זה אמרתי, שהאולפנות, בתוכָן, ככלל, הן מהמקומות היותר מוגנים לבנות. על אף שגם שם לצערנו הרב מאד, יש חריגים.

ג. כעת, לנקודה העיקרית שלא הבנת כנראה בדברי (שלא לדבר על כך שלקחת מינוח שהבאתי בצורה סמלית, ומשום מה חשבת שאמרתי שמלמדים עליו..):

אני לא אמרתי שבשיעורים הלו בבתיה"ס מלמדים לתקוף מינית, אלימות... בוודאי לא אמרתי שמלמדים שם לקחת סמים.. מילה אחת לא על נושאים כאלה.

אמרתי, שה"תרבות" הזו, שבה לגיטימי לנהוג בפריצות בוטה מגיל צעיר; ה"תרבות" הזו, שבה מדברים בשיעורים כאלה לא על הכנה לנישואין - אלא על התנהלות מינית פרוצה באותם שלבי חיים שהם בה - היא ה"הטרדה" הכי גדולה. וכמו שהסברתי, בנות צעירות שאינן תופסות כלל מה רוצים הבנים בגיל המקביל להן, שהופכות להיות, בגלל שטיפת מח "תרבותית", לכלי לסיפוק יצרים (בלי אלימות, "בהסכמה".. הרי על זה בדיוק דיברתי), זה ההרס הכי גדול, בתור "תרבות". לתמיד.

ד. כעת, השאלה היא מה פירוש, "זה שלאנשים יש דעה אחרת בנושא החשיפה למיניות"... אם היינו מדברים על עד היכן צריך להגיע בחינוך לחיי נישואין בגילאים אלה - ניחא. אפשר להבין דעות שונות.

אבל אם המשפט הזה הוא "מכבסת מילים" בעצם.. להציג כאילו יש "מקום לגיטימי" לחינוך לפריצות בשלבים אלה של החיים - אז אני לא מסכים עם זה טוטאלית. זה בדיוק מה שאמרתי, שזה הרס שאינו נצרך ל"אלימות", הוא פשוט מעין "סם" שמסביר שבכלל אין כאן בעיה.... ר"ל.

אבל לא אמרתי לשניה אחת שמעודדים אלימות. לא נמצא בשום מקום בדברַי. ולגבי עידוד פגיעה בנשים - במכוון בוודאי שלא. אבל עצם הדבר הזה, שבחורה מבינה שכך "נורמלי" שהיא תגיע לנישואין כמו שתיארתי, זו פגיעה נוראה, המונית.  זה בדיוק מה שבאתי לומר. כמובן, כחלק מאותה תרבות, ה"אלימות" נמצאת בעצם הנסיון לסתום לאנשים את הפה מלומר מה שכל בן תרבות היה מבין עד לפני שנים לא רבות...

ה. לגבי שיכולים אנשי נבלה לפתות גם ב"נימוקים" פסאודו-"דתיים"... לצערנו אכן. מזעזע. לרמות אפשר בשם כל מיני דברים. היכן אמרתי משהו אחר?

ו. חלילה "להכחיש". איפה ראית מילה בדברים שכתבתי בכיוון כזה. הרי הרב שמואל הי"ו עצמו, שציטטתי מדבריו, נלחם לבער את הנגע. 

בוודאי אסור להכחיש היכן שיש דברים מזעזעים כאלה. בוודאי צריך לטפל. לגבי "לפרסם", לא תמיד נכון. לפרסם כיום, זה כמעט עונש מוות. צריך לבחון היטב - מתי יעזור (למשל, כאשר אין דרך אחרת לעצור את הפוגע מלגרום בעצמו "עונש מוות" לאחרות..) ומתי לא, ואז אין ענין סתם בשביל "המציצנות הציבורית". תרבות התקשורת צריכה בקרה גדולה: מתי היא מועילה, ומתי ההיפך. לא מפיהם אנו חיים.

ז. לגבי הסידרה, זה נראה לי קצת נאיביות מה שכתבת. 

יש הבדל גדול בין להביא "דברים מוסתרים" (למשל, נניח שהיו מסתירים את השוחד של 50 מיליארד לערבים, ומישהו היה חושף את זה.. כל הכבוד) - 

לבין לבחור מגזר מסוים, מוסדות מסויימים (שבכללי, כמו שכתבתי, המוסדות הללו הם בפאזה ברמה הגבוהה ביחס למוגנות בהם), לאסוף כמה מקרים, אפילו עשרות, מ30 שנה, ממאות מוסדות, ממאות אלפי תלמידות - ולומר, הנה... ולהיתמם,  "רק הבאנו דברים מוסתרים אל המסך".... שקוף שמנסים להוציא דיבתם רעה באופן כללי - ממש ההיפך מהאמת - או שזו סתם רדיפת סנסציות, "אדם נשך כלב"....  לא מדבר על חשיפה ספציפית במקום שבו מנסים להסתיר ולהזיק בכך כשיטה.

על כן, בסיכום הענין הזה: 

להתכחש לדברים איומים שקורים ל"ע, לטייח, קל וחומר לא לטפל בהם - חס ושלום. בכך אנחנו לגמרי מסכימים.

למקד את הפוקוס לא פרופורציונאלית, ובמקומות שהם יחסית הכי מוגנים (גם אם יש חריגים. קשים. ועדיין); ובפרט כשזה בא בהתעלמות בוטה מ"תרבות" של חלק מה"חושפים" - שגם אם אינה מעודדת חלילה פוגענות אלימה ישירות, אבל מעודדת אי הבנה של הפגיעה שיש בהפקרות פריצותית ואדרבה נותנת לכך לגיטימציה - זה לא.

ז. לגבי "יותר לא נעים לחוות את זה על בשרך", אכן. לגמרי. מחריד ומזעזע. נורא ואיום. אני מכיר דברים כאלה (בלי קשר למוסדות הללו ולנושא הכתבה. סתם כאלה שנפגעו ר"ל). ה' ירחם. כמה כואב.

קודם כל יש לציין שהם טרחו להדגיש שזה דווקא "מאד מאד דתי"... לא משנה

חוץ מזה אני גם לא מבינה למה רבנים אמורים ללמד בכיתות של בנות... בתור אחת שלמדה שיעורי דינים מפי רב, בכיתה... זה פחות שייך. הבנות לא נמצאות במצב של למידה, אלא התכנסות, שיעמום ובוסופו של דבר חלומות בהקיץ או לא...

סתם דבר מוזר ובעייתי לאנשים שלא מספיק יראי שמיים.

שיעורים עם רב אמורים להתבצע באולם כנסים, גדול, עם מרחב ומרחק נכונים - כך אפשר להתרכז, ללמוד ולהבין - גם לטובת הרב. 

ואווו והיא כ"כ צודקת שזו חברה שבנויה על השתקה! ממש ככה, אני מדברת מהצד החרדי...

מבחינתי כל רב בתיכון/אולפנה/סמינר שמעיר על צניעות, בדבר הקטן ביותר מסגיר את עצמו כבעייתי.

וזה נכון!

אני מכירה תיכון שהיה בו רב כזה, הרבה בנות שהסתבכו עם המנהל/רב מכל מני נושאים בסופו של דבר היו הולכות למוסדות אחרים רק בגלל שהם סבלו ממנו כ"כ. 

הדברים שהיא אומרת נכונים כ"כ, נכון שזה לא קורה בכל מקום, ולא כל סיפור הוא נכון - אבל כל שמץ שיכול להוות נורת אזהרה צריך להקפיץ את כל הצוות!!

אמרתי רב בסמינר/אולפנה/תיכון שמעיר לבנות על צניעות... 🤦‍♀️

וד"א זיהיתי כבר בהודעה הראשונה שתייגת אותי - את הפצל"ש אז דיי.

שניגש לבחורה להעיר לה על הבגד,התנוחה,מה שצריך להעיר - כן. זה לא בסדר!

זה בחלט מעיד עליו שהוא לא בסדר.

זה לא התפקיד שלו להעיר על צניעות, הוא לא אמור לצפות בהן.

וכבר ביררתי ושאלתי - היה לי רב כזה בתיכון, שהיה מעיר, וזה לא היה תקין.

כעבור שנתיים הוא פוטר.

זה הכל.

ואם אתה חולק עלי אז גם אתה בעייתי.

(ד"א לא אמרתי סוטה ואתה סתם מכניס לי מילים לפה.)

הבנתי מזמן

מה גורם לך לחזור על דבריך שוב ושוב.

תפסיק לרדוף אחרי ההודעות שלי. ולהציק לאנשים. 

עד כדי כך?

ואוו לא חשבתי שהעוצמה שלי כ"כ משמעותית

מציעה לך ללכת לשירות הפסיכולוגי המהיר ביותר שקיים באזורך...

כי המקרה שלך נראה אבוד, תסמונת נדירה של דאגה לאחרים עם תערובת משהו לא ברור של אובססית רדיפת נערות שאוהבות לעשות כל מני דברים ומאיימות על הקיום של העולם

והוא סוג של התפטר

אם אני יודעת על מי מדובר 😅

הכי נכון.

מנסיון - צודק לגמרי!

כמה בורות, חוסר ידע והאשמת הקורבן. פשוט עצוב. לא להאמין ש2022. 

האם זה שאנשים מספרים על חוויות שהם עברו, הם מוציאים שם רע?

מצטערת לומר, אבל האנשים שעשו את הדברים הרעים, הם אלו שהוציאו את השם הרע.

לא הבנות שמדברות על זה, וגם לא האנשים שבחרו לקבץ עדויות מהנשים הללו.

עדות פירושה מתן מידע על מציאות שהיית עד לה. 

היא לא יצירת המציאות עצמה.

כך שאם יש למישהו תלונות, הוא יכול להפנות אותם אך ורק לרבנים הסוטים.

שהתנהגו בצורה סוטה והוציאו כך שם רע לכלל האולפנות. 

זה שזה היה מושתק- לא הפך את זה לפחות קיים, הגיע הזמן שאנשים יבינו את זה.

אז הכביסה המלוכלכת בחוץ. אוי אוי אוי. אולי זה יגרום לכמה אנשים לחשוב פעמיים לפני שהם בוחרים להתנהג בצורה סוטה בפעם הבאה.

ואולי הגיע הזמן שתפסיקו להאשים את הקורבנות ותתחילו להוקיע את האנסים והפוגעים.

נכון, זה מאד מפתה להגיד שדברים מעורפלים וזכרון ישן ולקעקע עדות של אישה שנפגעה.

הרי בסך הכל היא אישה. ומה נשים מבינות. 

והיא בטח חשבה ש ודמיינה ש. ואולי רצתה את זה בכלל. 

ומעורפלים- מה זה אומר? שלא ברור מה היה. אולי היא בעצם ביקשה את זה. אולי היא סתם מעלילה עליו, נכון? אנשים ממש היו שמחים לעבור כזה דבר ולכן הם ימציאו על עצמם רק כדי לנקום במישהו.

בקיצור, פאסה, עבר העידן הזה של לתמוך בפוגעים.

די עם זה.

אולי הגיע הזמן שמישהו יתאפס ויתחיל לומר תודה ה' שהחוטאים האלה יוצאים לאור.

ולא נסכים יותר שיהיה חושך במקומות האלה.

כשיש חושך, זה מקום מושלם לפגוע עוד ועוד.

אז די, פשוט די להגן על עצמכם בכל מיני פילוסופיות. 

זה נורא שיש אנשים כאלה, שעושים מעשים כאלה, 

זה נורא שזה בציבור הזה, זה נורא שהם במסווה רבני

וזה נורא מבייש שכל העולם יודע עכשיו וחושב שכולנו אנסים.

אבל אם נגן עליהם, לא נהיה טובים מהם.

אז איפה הצידוק שלנו?

כואב, כואב מכעיס ועצוב.

עם הרוח הזו, זה די ברור מאיפה הרקע לתקיפות.

בדיקת העובדות והסתכלות על התמונה הרחבה לפני שקופצים למסקנות מרחיקות לכת היא ממש פגיעה במושג המקודש "נשים" באשר הן.

אולי יפתיע אותך, אבל אנחנו לא קולקטיב בעל מוח כוורת אחד, ויחס לאישה אחת ממש לא קשור ליחס לאישה אחרת.

כשסיפורים כאלו צצים צריך להסתכל על מכלול העובדות ועל כל המצב ולא להאמין בכל מצב למישהי אך ורק בגלל שהיא מישהי. בודקים את התלונות שלה בדיוק כמו כל תלונה על נושא פלילי אחר.

אף אחד פה לא האשים אותה בכלום, אולי בזיכרון מעווות בגלל טראומה קודמת שהיא חוותה. 
שאת שם הפוגע החמור היא מסתירה, ואת מי ששאל אותה שאלות קצת לא נעימות והתקרב יותר מידי- זה מה שהיא מתארת!- היא חושפת ברבים ואת האולפנא שהוא עזב מזמן.

את אומרת שיש כאן הוכחה שהכתבה הזאת חשובה, אבל חוץ מלכלך על אנשים היא לא משיגה כלום.

הרב הזה מזמן לא מלמד שם ככה שאין את עניין הסרת הפוגע הפוטנציאלי מלפגוע בעוד אנשים, וגם אין אפשרות להפליל אותו כי כמו שהרב שמואל אליהו אמר בתגובתו, לא מפלילים אדם על זיכרון מודחק שצף בגיל מבוגר.

(הינה סוד קטן- בגלל שרמת האמינות של זיכרונות כאלו לא ממש גבוהה, בלשון המעטה. היו סיפורים מעולם של מטפלים שמחפשים בכוח אצל מטופלים כל מיני פגיעות מיניות בילדות שמסבירות בקלות ובנוחות את כל המטען הפסיכולוגי שלהם)

אז מה הכתבה הזאת השיגה ברוב חשיבותה? בסך הכל נתנה לך ולחברותייך הפמיניסטיות (ולגברים הרפוסים שרצים מהר להיות "מגני זכויות נשים") תירוץ להטיף בצדקנות לחבורת השוביניסטים שכאן, בכל האולפנות, ובכל הציבור הדתי את חמשת המשפטים הקבועים שאתם צועקות כשמשהו רק מזכיר את הנושא הזה ומיד לתייג את הכל בתוויות ברורות ולצעוק אותן בקולניות עד שתכניעו (את עור התוף של) כל מי שמעז לא להסכים אתכן.

את המי טו שלי.

מה קרה?

מה ההתנגדות למי טו?

התגובה שלך ממש לא רגישה, רק שתדעי. אפילו פוגעת בי.
אני שומעת את הכעס גם אצלך, ויכול להיות שגם אני דיברתי מקודם בצורה לא רגישה ואולי פגעתי בך. אז סליחה, לא התכוונתי לפגוע. רק דיברתי מכאב.

זה נושא שמאד כואב לי ורגיש לי באופן אישי.

מסכימה איתך בנוגע לשונות בין נשים, ולראייתן כנפרדות זו מזו ולא כאגודה אחת,

רק הרשי לי להסביר לך שבדיקת התלונות בנושאי פגיעה מינית

היא לא אמורה להיות בדיקה כמו כל נושא פלילי אחר.

זה בדיוק הבעיה בזה שהחקירות בנושא מתנהלות במשטרה.

מדובר כאן בפגיעה פיזית ונפשית מאד מאד קשה, שכן, גורמת לעיוותים בזכרון, לדיסוציאציה(ניתוקים מהמציאות), חוויות של בושה ואשמה, הזדהות עם התוקפן, ועוד הרבה מאד פגיעות שהם מעבר לפגיעה ה'פיזית' עצמה. כמובן שגם בזה יש רמות לפי חומרת הפגיעה, המשך שלה, הגיל שבו זה קרה, זהות האדם הפוגע, תגובת הסביבה ועוד. 

מה שאני רוצה לומר, זה שלחוקרי המשטרה ברוב המקרים אין כלים מתאימים לחקירה של נפגעת כזאת. העולם הטיפולי זר להם, הם לא מבינים את התופעות האלה שהזכרתי מקודם ורואים אותן כפשוטן. בנוסף, הכללים של החוק לגבי הרשעה- הם מאד בעייתים ולא תואמים למציאות שבה בדכ קשה לנפגעות לבוא ולהגיד נפגעתי, זה לוקח להן זמן עד שהן מסוגלות, לפעמים חל כבר חוק התיישנות - וזה לא אומר שהאיש לא פגע אלא שמבחינה חוקית כבר אי אפשר להרשיע אותו בזה,

ועוד ועוד התנגשויות בין החוק למציאות המורכבת של התמודדות עם פגיעות מיניות. 

לכן גם אם לא מפלילים- זה לא אומר שהאדם לא עשה משהו רע. רע מאד. רצח נפש של ילדה. 

ושמגיע לו, אם לא עונש משפטי, אז הוקעה ציבורית. או לפחות לעמוד לימין הנפגעת ולהגיד- זה לא בסדר מה שקרה לך. האיש הזה הוא האחראי למעשיו, את לא אשמה.
ולגבי הסוד הקטן- מציעה לך לעשות בדק בית לפני שאת אומרת כאלה דברים בכזאת קלות.

נראה שאולי אין לך באמת היכרות עם התחום. תבדקי באינטרנט, בספרות המקצועית הטיפולית, קוראים לתופעה הזו "תסמונת הזיכרון הכוזב" ומי שאחראי להקמת הרעיון, אלו זוג הורים שבתם התלוננה על שהתעללו בה. מיותר לציין שהתופעה הזו מעולם לא הוכחה ונמצאה כאמינה ותקפה מבחינה אמפירית, וגם בבית משפט היא הופרכה. ואנשי טיפול המבינים בתחום מכירים אותה ומוקיעים אותה מכל וכל. הנה פה תוכלי לקרוא על זה תסמונת הזיכרון הכוזב  וטוב שאת מדברת על זה כי זו הזדמנות באמת להבין את הנושא.
זיכרון מעוות זה האשמה מאד קשה.

וגם, למה היא חייבת להגיד את השמות של כל מי שהיא מדברת עליהם?

מן הסתם מדובר באנשים בעלי כוח וקשרים. היא מפחדת מהם.

על התועלת של הכתבה, כתבתי בהמשך מוזמנת לקרוא.

ושוב מדייקת- היא לא לכלכה עליו. מי שסיפרה היא לא המלכלכת. הוא המלוכלך, שליכלך את עצמו.

אם לא היה עושה דברים כאלה- הוא לא היה מתלכלך עכשיו, נכון?

לא פגעת בי ולי אין כל כוונה לפגוע בך, רק לדון על עובדות.

אין סיבה רציונאלית להאמין בלי בדיקה לכל תלונה על הטרדה מינית כאשר אין שום הוכחות. וזאת אפילו לא תלונה רשמית, סתם כתבה של ארגון מוטה פוליטית, צריך לשקול גם את העובדה הזאת.

הסיפורים המדוברים קרו לפני שנים רבות והמתלוננת עצמה מתארת דברים שבמקרה הכי גרוע הם חוסר טאקט ופלישה למרחב האישי, לא תקיפה גופנית\ מילולית מכוונת.

אני מדברת על הרב והאולפנא שהיא נקבה בשמם והכפישה ופגעה בהם הרבה יותר ממה שהם לכאורה פגעו בה.

לגבי הפגיעה החמורה לכאורה שהיא עברה לפני שלמדה באותה האולפנא- היא לא נותנת שום פרטים, הוכחות או שמות. ולכן ממילא בין אם מאמינים לה או לא, אין שום דבר שהכתבה שלה השיגה חוץ מלהוציא שם רע לאולפנא הזאת ולכל האולפנות לפני תקופת בחירות ולתת לפמיניסטיות את התענוג לצדקנות עצמית מול מי שמעז לבחון את העובדות לפני קפיצה למסקנות.

לגבי זיכרונות כוזבים, פרופסור ג'ורדן פיטרסון, פסיכולוג קליני ומרצה באוניברסיטת טורונטו, מדבר בספר שלו על העניין הזה שמטפלים לפעמים מחפשים דרך קלה ופשוטה להסביר מטענים פסיכולוגיים דרך חיפוש פגיעת מין מודחקת בילדות. הוא מסביר את הגישה שהוא נקט בה כשמטופלת באה אליו לא בטוחה אם היא עברה אונס- לא להוביל אותה למסקנה חד משמעית שזה אכן קרה או לא, כי במצב כזה למטפל יש כוח מאוד גדול לשכנע את המטופל לכאן או לכאן לפי ההטיות האישיות שלו.

(אין לי מראה מקום מדויק להביא לך, אבל זה מה שקראתי בספר)

בתור חברה, אסור שתהיה לנו הטיה להאמין או לשלול כל מקרה ששומעים עליו, צריך לבחון את העובדות ואת התמונה הכוללת לפני שקופצים למסקנות, במיוחד כשמדובר באשמה שמתרחבת בעיני אנשים לכל האולפנות באשר הן.

מקשקשת. תודה. כי אני לא מבינה מה אני אומרת, נכון?

לא מסכימה איתך שלספר חוויות שקרו לך זה לשון הרע.

למנוע פגיעה באנשים נוספים זה יותר גרוע.

אולי פשוט לא אכפת לי מה'לשון הרע'. כי אם מישהו רצח מישהו, גם לספר על זה נקרא לשון הרע?

לא האשימו על מה שקרה לה. האשימו שהיא סיפרה.

הוציאו אותה הפוגעת, בגלל שהיא 'מוציאה שם רע'.

אז עניין התועלת לדעתי, הוא לא רק בקשר לאדם הסוטה עצמו.

התועלת היא גם לבנות אחרות שחוות אולי את הדברים האלה, ולא יודעות שזה מה שקורה להן.

לא מזהות את הסיטואציה, כשהן בתוכה.

ואולי לראות את הכתבה הזו יעזור להן להבין ואולי לפנות לעזרה.

התועלת היא לאנשים שמחזיקים בתפקידי מפתח, שאולי יהיו ערניים יותר. 

להתנהגות של אנשי הצוות שלהם.

להתנהגות חריגה של תלמידות.

התועלת היא לנשים שנפגעו עצמן- יש תועלת פסיכולוגית בלהוציא את זה, לדבר על זה.

זה חלק מתהליך הריפוי של הטראומה.

התועלת היא בדיון הזה שקורה כאן- 

שכל אחד יתבונן בעמדות הפנימיות שלו בסיפורים האלה,

שהוא יפסיק להיות מושתק.

גם בחברה החרדית זה קרה וזה היה מאד קשה, עם כל משי זהב ווולדר.

אבל זה תהליך, וזה תהליך טוב. גם אם הוא קשה.

איזה טענות מהסוג שלי פוגעות בהן?

מעניין אותי לשמוע איך.

או בכללי פוליטיקת הזהויות רואה ככה כל קבוצה שהיא החליטה להכניס אליה.

הנשים שנשנאות הכי הרבה אך ורק בגלל שהן נשים אלו נשים ימניות דתית, או בכללי אלו שמעיזות "לבגוד בבנות מינן" ולא להסכים עם איזה מעקרונות הפמיניזם.

לזה ככפרת עוונות.

מלבד זאת, לעמוד זמן רב בשמש או רוח או אבק, לא מיטיב עם הגוף ההפכפך של הבן אדם...

על חוש הריח שלך. הוא כנראה מפותח מדי!

אלא מה? לקוות שמגיעים מהיכן שהם מגיעים עם ריח של אפטרשייב צרפתי, זה קצת מדע בדיוני. לא?

ואגב, לכבשים יש ריח טוב!

לכל בעלי החיים (חוץ מבואש...) יש ריח טוב!

נעלבתי במקומם!

רק לנו, לבני האדם, יש לפעמים ריח רע. בגלל העבירות שלנו.....

כל הכבוד שאתם עוצרים לטרמפיסטים. זו מצווה. אבל, תזהרו ותבדקו קודם מי הוא הטרמפיסט....ולא בגלל הריח.

תעריפים הבאים לחפות על מיתוג מאוד גרוע ומעמד בעייתי מאוד בשוק התקשורת, מבחינת שירות הלקוחות שלה ותמיכה טכנית בתקלות.  

תשובת Gemini:

המוניטין השלילי של חברת הוט (HOT) בשוק הישראלי אינו מקרי, והוא תוצאה של הצטברות תלונות וביקורת ציבורית לאורך עשרות שנים. למרות ניסיונות של החברה להשתפר בשנים האחרונות, היא עדיין נתפסת על ידי רבים כ"סדין אדום" בתחום השירות.

להלן הגורמים המרכזיים שהובילו למעמד הזה:

1. שירות לקוחות ומערך הטלפוניה

במשך שנים, הוט הייתה מזוהה עם זמני המתנה ארוכים במיוחד (לעתים מעל שעה) במוקדי השירות והתמיכה. למרות שמשרד התקשורת החיל תקנות מחמירות (כמו "חוק ה-3 דקות"), הזיכרון הציבורי של חוסר האונים מול המענה האוטומטי נותר צרוב. בנוסף, לקוחות רבים התלוננו על יחס לא מקצועי או חוסר יכולת של נציגים לפתור תקלות מורכבות.

2. קשיים בתהליך ההתנתקות

אחד המקורות המרכזיים ל"שנאה" כלפי החברה הוא הקושי להתנתק משירותיה. בעבר נפוצו סיפורים רבים על לקוחות שביקשו להתנתק אך נתקלו בנציגי "שימור לקוחות" אגרסיביים, או שגילו כי החברה ממשיכה לחייב אותם חודשים לאחר שהודיעו על סיום ההתקשרות. התופעה הזו הובילה להקמת אתרים כמו "Hot Sucks" (בעבר) ולתביעות ייצוגיות רבות.

3. "שיטת מצליח" וחיובים עודפים

החברה נקנסה לא פעם על ידי הרגולטור בשל חיובי יתר או העלאות מחיר חד-צדדיות ללא הודעה מספקת. לקוחות חשו שהם צריכים "לשמור על המשמר" ולבדוק את החשבונית מדי חודש כדי לוודא שלא נוספו לה שירותים שלא ביקשו או שהמחיר לא קפץ פתאום.

4. תקלות טכניות ותשתית

בעוד שתשתית הכבלים של הוט נחשבה בעבר למתקדמת, היא סבלה (ועדיין סובלת באזורים מסוימים) מתקלות שדורשות ביקור טכנאי. הדימוי של "הטכנאי שלא הגיע" או "חלון זמן של 4 שעות" הפך למזוהה מאוד עם החברה, מה שהוסיף לתסכול הצרכני.

5. שיווק אגרסיבי

הוט ידועה במאמצי שיווק ומכירה אינטנסיביים מאוד. לקוחות שעזבו את החברה או כאלו שרק התעניינו בשירות מדווחים לעיתים קרובות על טלפונים חוזרים ונשנים ממוקדי המכירות, גם לאחר שביקשו להפסיק זאת.

נתונים מהתקופה האחרונה (2024-2025):

* דו"ח משרד התקשורת: גם בנתונים העדכניים, חברות מקבוצת הוט (כולל הוט מובייל) מככבות לעיתים קרובות בראש רשימת התלונות המוצדקות של הציבור.

* קנסות: רק לאחרונה הוט מובייל נקנסה במאות אלפי שקלים בשל חיובי יתר, מה שמעיד על כך שחלק מהבעיות המבניות טרם נפתרו לחלוטין.

לסיכום: השילוב בין שירות בעייתי בעבר לבין קשיים בירוקרטיים בהווה יצר "מותג" שנתפס כדורסני ולא קשוב לצרכן. עם זאת, חשוב לציין שהחברה משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים במעבר לערוצי שירות דיגיטליים (וואטסאפ, צ'אט) כדי לנסות ולשנות את התדמית הזו.

זה לשון הרע לתועלת, נכון?

דווקא המוקדנית שפנתה אלי היתה נחמדה. אמרתי לה שאני אחשוב על זה ואענה לה והיא לא פנתה יותר (עדיין. עבר די זמן)

אמנם רימון השתפרו מבחינת זמני ההמתנה, אבל עדיין קורה לא  פעם שאני מספר 35 או משהו כזה, וקרה שהספקתי לחלום כמה חלומות

מאוד נחמדים תוך כדי ההמתנה וממש התעוררתי בחלחלה כשהם ענו....   צריך כנראה להתקשר מוקדם בבוקר.

אבל הם בסדר. תמיד אדיבים תמיד סבלניים  והאמן לי שעם חוסר הכשרון הטכני שלי - הם מלאכים!

הבעיה היא שלמרות החסימה הגבוהה, לפעמים נפתחים דברים בעייתים ולעומת זאת, נחסמים דברים לגמרי כשרים, כמו למשל: כיצד להחמיץ מלפפונים מלוחים.

כך שמעדיפה חסימה הרמטית יותר. נטפרי למשל. רק חוששת שאם ארצה להקשיב למוסיקה אחרת, הם יוקיעו אותי בשער העיר....

אני קצת מרחמת על הוט ומקווה שבכל זאת יצליחו.  

תודה לך.

גם אני מתעניינת בתחביבים של אנשים, כי משעמם ליי בחיים 😩 (לא כל היום אבל לפעמים באלי למלאות את היום שלי במשהו והכל מבאסס).

ועל הוט שאלת כמה פעמים, לא קראתי את כל התגובה שכתבו לך אבל ידוע שמלאא אנשים מתלוננים עליהם וזה משו שצריך לדעת לפני כדי להתחשב בו.

עם חוגי אמנות למשל: ציור, קרמיקה, שזירת פרחים וכו' וכו'.

או טיול פעם לחודש, או לנסוע לעיר חדשה שאף פעם לא היית בה,

או להתנדב במשהו שמעניין אותך ואת יודעת לעשות זאת טוב וללמד אחרים?

(עד כמה שזה נשמע משעמם ומעצבן, שמתי לה שללמד או לעשות משהו

חינם לזולת, נותן סיפוק; מרגישים שעושים משהו משמעותי בחיים..

או לקרוא, או לרקום לך תמונה, או לסרוג לך משהו נחמד, בשתי מסרגות

או אחת - באינטרנט אפשר ללמוד הכל - יש המון דברים...

לא שאני טובה בזה, אבל חייבים למצוא משהו שמעניין, שמעסיק

שמעשיר את החיים...

אני אומרת לפעמים לבת שלי: אסור להגיד : משעמם. אסור שיהיה משעמם בחיים. הזמניים והיקרים האלה. אסור!

(גם לעצמי אני אומרת את זה. נכון שהכי קל זה ללכת לבית קפה עם חברה, לאכול עוגה, להזמין גלידה, לראות

סרט...זה נחמד אחת ל.....אבל באמת, זה לא שנותן באמת שמחה)

לחיות כל יום בפני עצמו ולהשתדל למלא אותו בטוב, בעניין, בשמחה, בחסד כל שהוא..

לא שאני טובה בזה. לצערי. אבל יודעת שזה כך.

יש ס פר "אל דאגה" ויש לו עצה טובה שהוא קורא לה: רק היום. ומביא רשימה של דברים. מאוד יפה.

התחביבים שלי הם קריאת ספרים (אבל אין הרבה ספרים איכותיים), לאכול (אללי!), בעלי חיים, טיולים בטבע (שאני כמעט אף פעם לא עושה)

וללמוד איזו שפה. סתם כך. זה נחמד.

אבל באמת אני חושבת שצריך וכדאי לעשות מעשה חסד אחד ליום, קטן ככל שיהיה.

טוב. זו לא הטפת מוסר. זו הצעה. והיות ואני כבר סבתא (ראי הבורות שלי במחשבים...) אז אני פשוט משתפת אותך במה שאני חושבת שכדאי. בראש ובראשוה - לי. לאדם שאני.

ואז - גם לך.

אגב, אפשר ללכת לגן חיות אחת ל....הפינגווינים מקסימים ושמעתי שיש להם פנדה אדומה!

למדור של הזוחלים את לא חייבת להיכנס. אלא אם את אוהבת..

הא, יש את האתר "התבוננות פנימית" - מכירה? אם את חבדניקית אז בטח כן. ואם את לא מכירה. כדאי מאוד. נפלא. זה של ד"ר יחיאל הררי, שכתב את "סודו של

הרבי" והוא מדבר שם על כל הדברים שבעולם: שמעסיקים אותנו, שמדאיגים  אותנו, שמעציבים אותנו....הכל. הוא חבדניק חבדניק!

שבוע טוב!!

בהצלחה בהגשמת התחביבים.

לכבי הוט, אם כוונתך לפלאפון של הוט-מובייל, טל תתקרבי. התעריף אולי נמוך אבל פעם עברתי אליהם והייתה קליטה על פנים (או ליתר דיוק: לרוב לא הייתה קליטה), ומאז ועד היום (כ6 שנים) לא הצלחתי לנתק את הקו הזה...

באינטרנט הביתי נדמה לי שהם בסדר. יש לי וכשקראתי הגיעו מהר ותיקנו והיה בסדר. יש לפעמים בעיות אבל יכול להיות שזה לא דונה מחברות אחרות.

לי יש קליטה מעולה בהוט

אבל השרות לקוחות שלהם מזעזע

רודפים אחריך ולא משחררים וחופריםםםםם

וברגע שאתה עובר אליהם אין מענה ואין תקשורת

בני הבית אומרים שלא כדאי וגם רוב התגובות כאן לא המליצו בחום...

תודה!

אחרי שאני זוכה להכיר קצת את המשתתפים (שונאת את המילה "ניקים"....)

חושבת, שכפי שלא הייתי מציעה לבחור ישיבה חרדי "ספרות יפה" - אז גם לכם - לא.

הרי אתם בחורים "נקיים" (לא ניקים!)

וזה לא מתאים.

לא מדובר כמובן על ספרות  "מלוכלכת" ולא צנועה בעליל -

אבל על כל מי שמחליף בספריה ציבורית עירונית, לדעת שלא

ימלט מאי אילו דברים שלא שייכים אלינו. ושומר נפשו ירחק.

משתדלת מאוד, בעזרת השם, לקחת כאלה שכמעט מאה אחוז,

אבל כפי שאמרתי למעלה... לעתים, יכול להופיע משפט או

פסקה לא שייכת. (לא מדובר חלילה על חוסר צניעות בוטה).

אז אם אתה/אתם בכל זאת קוראים לעתים בשביל להתאוורר

או משהו, יכולה להמליץ על ספרים שאני אוהבת ולטעמי -

הם טובים.

וחס חלילה לא רוצה להכשיל אף אחד.

בנות - זה קצת אחרת. אני בכל אופן קוראת

וגם לבנות, משבגרו מספיק, נתתי.

(לפעמים עם קצת יסורי מצפון, אבל יש ספרים

שהסיפור, הרעיון, התיאור בהם - משותפים

לאנושות כולה). ולפעמים, מה לעשות, קשה לי

עם "עם לבדד ישכון", מבחינה זו.

שבת שלום לכולם!

ספרים על השואה, חרדים, שאין שאלה בכלל.

אני קורא כעת את המתבגר של דוסטויבסקי

לפני כן קראתי את למי צלצלו הפעמונים של המינגוואי

לפני כן קראתי את נרקיס וגולדמונד של הרמן הסה

ע"ע וידויו של ר' אריה לוין על קריאת הרוזן ממונטה כריסטו

דוסטויבסקי כנראה נקי

המינגווי - מן הסתם גם כן

השלישי - נשמע כמו משהו פילוסופי , לא?

אלה לא ספרים שהתכוונתי אליהם. 

יש למשל סופרים אמריקאים טובים, אבל הם לא ספרים העוסקים במלחמה כמו "למי צלצלו הפעמונים".

יותר במצב החברתי וכו'.

לא הבנתי "וידויו של הרב לוין זצ"ל"; לא ייתכן שהוא קרא את הרוזן ממונטה כריסטו!

המינגווי לא לגמרי נקי

הרמן הסה בכלל לא נקי ואמנם הרעיונות פילוסופיים אבל העלילה עלילתית

אילו סופרים אמריקאיים?

תחפשי בספר "איש צדיק היה"

הוא קרא כילד ואמר שהוא נהנה (הסתיר מהמשגיח). אבל הפואנטה בסיפור שם היתה שספרים עלילתיים מעניינים רק פעם אחת וספר בראשית מעניין כל שנה מחדש

נקי - לא בינו לבינה , לא ניבול פה , לא לשון גסה (למעט אם זה ז'רגון חברתי), לא זול.  וכו'.

ויליאם פוקנר

ג'ון סטיינבק

אלה הסופרים האמריקאים שהתכוונתי אליהם;  את ויליאם פוקנר ניסיתי פעם אבל זה מן סלנג (של כושים אני חושבת)

שלא התאמצתי.

סטיינבק, אולי "קדמת עדן" (לא בטוחה), גם סלנג כזה של אנשים פשוטים, ומדכא. אז לא המשכתי.

אבל נחשבים לסופרים רציניים. איכותיים. 

יש ספר של עמוס אילון (אם אינני טועה) העוסק נדמה לי בתקופה של לפני עליית הנאציזם: רקווים גרמני. 

הרב נויגרשל הזכיר אותו אז לקחתי אותו מהספריה. ספר חשוב. מרתק. היסטורי.

אהרן אפלפד - איכותי אבל מדכא (אותי בכל אופן)

תומאס מן הגרמני. איכותי.

יש ספרות טובה יפנית וסינית כשהרקע קומוניזם ומלחמת העולם השניה, כמו:

(נראה לי שהסופרים היפנים/סינים (לא מכירה כמובן את הכל, לא את המודרנים,, יותר נקיים).

עץ המשי

רח' הפרחים הלבנים

ברבורי פרא (לא קראתי הכל אז לא מתחייבת)

מוות בשנחאי

סודוקו רוצה לחיות (סופר גרמני למרבית הפלא)

ועוד. 

ואת הספרים של מסורבי העליה דאז:

לא אירא רע  - שרנסקי

יד בחשיכה  - אידה נודל (משהו!)

גם סלינג'ר - התפשן בשדה השיפון.  יש קטע שאפשר לדלג עליו אבל זה לא "לא נקי" במובן שהתכוונתי אליו. אבל לא בטוחה שזה מתאים לך.

זה ספר, עד כמה שהבנתי, על נער בגיל ההתבגרות עם כל הבלבולים (אבל לא בקטע של בינו לבינה).

עד כמה שאני יודעת, סלינג'ר עצמו לא היה "חלק" נפשית. אבל בעיני הוא סופר טוב. איכותי. אמיתי.

לומדים אותו עכשיו לבגרות, נדמה לי.

קראתי סיפורים אחדים שלו באנגלית (לא בטוחה שמתורגמים)

האנגלית שלי לא מאה אחוז, רחוק מזה, אבל סיפורים שאינם

קשים לקריאה. 

עצוב ומדכא. מאוד. הוא עצמו , נדמה לי,  סבל מהתמוטטות עצבים,

לפי אחד הסיפורים. אולי קשור למה שעבר במלחמה (השנייה?)

לא בטוחה.

קראתי ואהבתי את

הר הקסמים

בית בודנברוק

מוות בוונציה

התחלתי וזרקתי לפח במיאוס: הנבחר

קראתי את שני הראשונים; הר הקסמים - תיאורי המחלה הגעילו אותי וגם לא הבנתי איך זה משל על החברה באירופה (לא סיימתי הכל)

יש את "יריד ההבלים" של תומאס הרדי הבריטי. לא סיימתי כי גם הוא לא ספר המביא לשמחה יתירה....נחשב לספר טוב.

יש ספר אמריקאי "עדין הוא הלילה". של פיג'רלד. דפדפתי. נראה ספר טוב. 

יש את "במערב אין כל חדש"

"החייל האמיץ שוויק"

מאוד מאוד ישנים. בזמנו, התרשמתי. אנטי מלחמתים.

את "היום אינו כלה" סופר מאחת הארצות ששמותיהן מסתיימות בטן...פקיסטן, קיריגיסטן, אוזבקסיסטן.......

ואת  "הדבר" של קאמי.  אקזסיסטצינליזם. אז כמובן כפירה בהשם ובמשהו רוחני בכלל.

שבת!!!!   עדיין לא התחלתי כלום!  אנחנו נרעב!!!

שבת שלום!

התחביב שלי (ספרים) הוא בעוכרי. ממש!

מה יהיה עם שבת?

דוד זריצקי - בצל צח - כל כך יפה ויהודי ועדין. נוגע ממש בנשמה.

סלינג'ר מסתבר כן מתורגם. אבל מציעה לקרוא את רוב הסיפורים רק במצב רוח טוב! (ממוצא יהודי: אמא קתולית ואבא יהודי)

עוד משהו:

גם ספרים טובים ובעיקר ספרים טובים, עלולים להכניס אלינו, מבלי שנרגיש, דרך הדלת האחורית,

מושגים והשקפות זרות. הרבה. זה לא הכי מיטיב עם הנשמה היהודית שלנו....

 בעיקר נוצריות.

למשל, קראתי על "מובי דיק" שיש הרבה נצרות;  לא קראתי, אבל חושבת שכנראה

הכוונה לא שמטיפים שם לנצרות. אבל ההשקפה, מושגים, ראיית החיים, העולם -

לזו הכוונה כנראה.

הרב ד"ר ליכטנשטיין (ראש ישיבת ? ) ז"ל, שהיה ד"ר לספרות אנגלית מאוניברסיטת הווארד,

אמר בשיחה עם חיים סבטו שיבדל"ט, שהספרים המסוכנים ביותר (דיבר על ספרות   ילדים)

הם דווקא אלה הטובים.

אז אולי באמת כדאי  להתרכז יותר בספרים כמו הארי פוטר וכל הספרות הבדיונית הקיימת

עכשיו (ערפדים וכאלה...). זה לפחות לא מכניס שום דבר דרך הדלת האחורית ואם כן

 - לא עמוק מדי.   וילדים לא מתרכזים בזה. זה עוד סממן של מתח או הרפתקאה עבורם.

(מוטיב האייל שראיתי שם, שייך למסורת הנוצרית. נדמה לי. שים לה לגרביים החמות,

וכאלה שמוכרים אצלנו בחורף (ענקיות כאלה עם פרווה בפנים), או סוודרים -

יש שם בד"כ הרבה איילים.

הארי פוטר קראתי את הראשון ולא יכולתי לישון בלילה; הרגשתי כזו טומאה...

ולא שאני צדיקה, הלוואי. הספר השני היה מגעיל ומפחיד.

אחר כך התרגלתי.   השלישי...

וזהו - יותר אני לא אמשיך לקרוא כדי להתחנף לנכדים. בלי נדר. (חייבים למצוא נושא אחר לשיחה עם הילדים!)

אבל למבוגרים, לא חושבת שקיימים ספרים מ סוג זה.

יש ספרי מסעות. גם לא כולם. מה שכן אפשר:

מסע קונטיקי

אינדיורנס

שניהם - מסעות אמיתיים.

מסעות אחרים - לפני שמתחילים לקרוא אותם, אפשר לשאול אותי. אני אהיה הרעה שקראה ועכשיו מזהירה את האחרים...

אפשר גם "3 כוסות של תה". לא ממש מסע אבל הרפתקאה אמיתית. 

:

 ממשיכה לשבת.

באמת שבת שלום.

אחד הספרים היפים והמוסריים ביותר שנכתבו בעולם החילוני

הרב חיים וידאל מצטט ממנו בבלוג:

פרשת אמור תש”פ – והאלוקים יבקש את נרדף (יש לו ‘חולשה’ לאוכלוסיות חלשות ולחלשים)

הבנתי;

אבל גם לא קראתי את הקישור.

אם זו התייחסות לדברי על חוסר אמונה לומה שעבר ב"דבר" - זה לא סותר את החמלה והמעשיות

שבדברי הרופא אליבא קאמי;  אולי, נכון, זה אפילו נותן לה עוצמה מיוחדת אמנם וכוח, דווקא בגלל

העובדה שהאדם הוא לבד לבד במאבק שלו: לפי הרגשתי (לא מכירה ממש את התפישה של הוגי הזרם הזה), נושבת מהספר רוח של....יאוש.

נואשות. האדם הקטן שנלחם בציפורניים בגורלו של בן תמותה; לבד.

 או קי, יש כאן יושר ו אומץ ומסירות - אבל האדם

נתפש כלבד לבד. בדידות איומה מול המאורעות החזקים ממנו.

כל הויכוח עם הכומר.... אם אני לא טועה, גם הוא נשבר בסוף.

אין שום יד התומכת מלמעלה ולכן   אין שום יד הנתמכת  מלמטה. אין אלוקים. אין שום דבר שמעבר. גם אין איזושהי

משמעות למגיפה  (צריכה אולי לקרוא שוב, ייתכן שהם נותנים לזה איזו משמעות)

זה נפל עלינו כרעם ביום בהיר ואנו עושים ככל שביכולתנו;. יותר מיכולתנו. אבל נורא לבד. עולם בלי אלוקים. ובעצם-

בלי חמלה גדולה המכילה ורואה ומבינה את הכל ("מאזין ומקשיב.."..) האדם נעזר באדם . אין לו דבר אחר  ומשכך

הוא מועד לאכזבות, יאוש, נפילות.

זה לא "הסתרת פניך הייתי נבהל", כי כאן יש מישהו שאמנם מסתיר עכשיו פניו, אבל יש גם אי הסתרה. מחר, מחרתיים,

בעוד חודש......

שים לב שאין שום יאוש בשירים יהודיים. יש לפעמים עצב, געגועים, תחנונים, בקשה לגאולה, אבל אף פעם לא יאוש

או דיכאון.

גם אחרי השואה, שיר שהיו שרים:

הבט משמים וראה

איך היינו ללעג וקלס....

ובכל זאת בריתך לא שכחנו...

איזה יופי! איזו נחמה! איזה כיף שיש השם.  איזה מסכנים אנשים שלא לוקחים אותו בחשבון....

(לא שאני תמיד קרובה ותמיד שמחה ותמיד מודה ותמיד זוכרת שהכל ממנו , אבל ככה צריך לחשוב ולהרגיש  ו ל ד ע ת   יהודי.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

בהצלחה! 😴

אבל אני באמת דיברתי על כרית לשינה.

לא יודע איך להתייחס לכל הוריאציות האלה.

לא מבין את זה בכלל

בכל מקרה, תודה 😀

שלח צילומסך של הגלריית כריות נעזור לך לבחור

"אפשר כרית? הכי פשוטה"

היום אני יודע שכריות שהן לא רכות מדי יותר נעימות לי, אז הייתי מרגיש רגע ואם היא לא טובה הייתי שואל "יש אחת פחות רכה?"

(אבל בטח יש כאן אנשים שיהיה להם דברים חכמים יותר להגיד 🙃)

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

ספק אינטרנט

והגנה

HOT מספקים אינטרנט

רימון מספקים הגנה

הם דיברו על ספק. האם כדאי או שיהיו מליוני תקלות מביכות?

יש ספק תשתית שזה אומר הוט ובזק

ויש ספק אינטרנט שזה יכול להיות הוט בזק אינטרנט רימון פרטנר סלקום ועוד

אני מבין שאת רוצה לברר על מצב של לקבל תשתית מהוט ואינטרנט מרימון

ממה שזכור לי מפעם, רימון והוט פחות מסתדרים ביניהם

מה שאומר שאם תהיה לך תקלה כל אחד מהם ישלח אותך לצד השני לטפל בזה, ואת תישארי תקועה, וזה חתיכת כאב ראש לסנכרן בין שתי המוקדים עד שאחד מהם מוכן באמת לטפל בזה

אולי היום זה כבר השתנה... אני לא מעודכן

יש אבל לרימון חבילת בנדל, שזה אומר שגם את התשתית של בזק והוט וגם את האינטרנט את מקבלת דרכם, ואז אם יש לך תקלה באינטרנט אז את פונה רק לרימון, והם ידאגו ויטפלו לך בהכל כי רק להם את משלמת

אין לי מושג לגבי מחירים, ומן הסתם שיש חבילות של הוט ובזק שמשלבות אינטרנט לבית עם טלפון ביתי למי שעוד משתמש בזה וזה יכול להיות גם כולל מנוי סלולרי משפחתי של הוט מובייל אולי, ואז בסוף זה יוצא יותר זול מאשר הבנדל של רימון
 

אבל בעיניי בכל מקרה כדאי את הבנדל של רימון נטו בשביל התקלות

אלא אם אתם מברי המזל שאף פעם אין להם בעיות באינטרנט ואז אתם יכולים להיות סבבה עם השילוב של תשתית מהוט ובנפרד אינטרנט מרימון

תודה רבה.

תקלות?!   אף פעם אף פעם......אוף! שובפם הלך לי החומר......

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

הוא די כבד ומדכא. לוקחת את זה בחשבון?

ממליצה שוב על "זאת הפעם.." של תמר וייזר. כיף לקרוא. ויש שם קטע תפילה - משהו! מעורר קנאה ממש.

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.

נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.

מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.