לא יודעת למי יש את שרביט הקסם לפתרון.

 

נשים לא מבינות בכלל מה זה אצל גברים. 

אני מרגיש שדי מיציתי את מה שאני יכול לעשות בעניין. שמה שעשיתי הביא הרבה טוב וקרבה, אבל בסוף יש מרחק גדול מדי בין מה שטוב לה למה שטוב לי, ושההתמודדות הזו מחלישה ומתסכלת אותי

וזה גורם לו להרגיש חלש מולה, תלוי ברצונה,
כאילו היא שולטת בו ואין לו מה לעשות.

חוץ מלהראות לאשתך שזה קשה לך, לא יודעת מה עוד אפשר לעשות.
לקבל את המצב הזה?

כי באמת הכל תלוי ברצונה.

מה עושים גברים שמרגישים ככה? נראה לי מתפוצצים מבפנים בדרך כלל

אז גם אנחנו בסיטואציה דומה. באמת אשמח לרעיונות.
אני מהצד הנשי במשוואה הזאת.

איש מקצוע שמתמחה בכך ויכול לבחון יחד אתכם את כל הדינמיקה הן הזוגית והן המינית בתור מכלול שלם. בפן הרגשי, הנפשי, הגופני, האישי, הזוגי וכן הלאה...

הכל משפיע על הכל...

ב"הצלחה רבה!

מישהו שמתמחה בכך ויוכל ללוות אותך ולהציע כיווני חשיבה שמתאימים לכם?

או אפילו בכדי לחזק אותך ולהעניק לך כוחות אפילו לפני ובצורה בלתי תלויה בפתרונות הפרקטיים עצמם...

לא עזר , ובאמת גרם נזקים לקשר בינינו. הוא היה בחור טוב וחכם אבל לקח את זה לכיוון שפשוט לא היה מועיל.
אני תוהה מה מטפל יוכל לעזור

יכול להיות שפסיכולוג לא הייתה הכתובת הנכונה במקרה הזה.

(וכמובן צר לי לשמוע על החוויה שלך שהייתה ללא תועלת, ואחרי המאמצים והתקווה ראית שזה נחל כישלון... לא פשוט בכלל).

 

האם ניסית מטפל זוגי ומיני? השם שעולה לי זה אלישע אזר, הוא גם דתי, גם פסיכולוג, גם מטפל זוגי וגם מטפל מיני, הוא מאוד מקצועי ועם המון ניסיון, יכול להיות שהוא הכתובת, ואם הוא מלא אולי יוכל לכוון אותך למישהו אחר שיתאים.

אולי אתה פשוט צריך (זה לא פשוט, ברור) כתובת יותר מדויקת. גם לכיוון הזוגי - של איפה זה פוגש את אשתך ואתכם יחד כזוג, וגם בכיוון של המיניות שלך, שלה, של שניכם יחד.

זה ריקוד מאוד עדין כדי להבין ולהגיע לעומק של כל הדברים יחד ולכן נדרש איש מקצוע שמבין בכולם ויהיה הכי מתאים ונכון עבורכם.

 

נסה לכוון לשם,

לשאול (אתה ממש לא צריך לכתוב כאן, אלא לשאול בעיקר את עצמך ואת אשתך אם היא גם רוצה)

איך הפן הזוגי ביניכם?

הרגשי?

מה קורה שם במיניות של שניכם מלבד הפער שציינת שאחד רוצה יותר ואחד פחות?

איך אשתך מרגישה עם עצמה (בפן האישי, ההורי, הזוגי, המיני, וכן הלאה)

כנ"ל אתה כל השאלות הנ"ל

 

ולנסות לחתור אחרי כל הנ"ל למציאת איש המקצוע המתאים.

אני אישית מאמינה שתקיעות היא לא גזירת גורל.

אם לא מצליחים לבד - למצוא איש מקצוע שיעזור. אם הוא לא עזר - להמשיך לחפש הלאה.

כמובן כל זה בתנאי שיש רצון אמיתי של שני הצדדים להישאר יחד בטוב, שיש אהבה, הערכה, וכמובן לקיחת אחריות אישית ומוכנות לעבודה.

בנתונים הללו השמים הם הגבול וניתן לצאת מהתקיעות ב"ה!

 

ב"הצלחה רבה רבה

אפילו באותו קשר.

למשל, אישה שמרגישה שהיא צריכה משהו אחר והיא לא מצליחה להעביר לו את זה...

גם נשים הן יצורות מיניות מאוד.

למה התכוונת כשכתבת "נשים לא מבינות בכלל מה זה אצל גברים"?

אני חושבת שהמשפט הזה נכון גם לצד השני.
כלומר, אני מסכימה איתך שצריך ללמוד וצריך להיות מודעים יותר בנוגע לצרכים של שני הצדדים.
אבל בסוף אני לא חושבת שהפער הוא בכמות, אלא יותר באופן.

נשים יצורים מיניים בדיוק כמו גברים.
החוסר הזה פוגע באשה כמו בגבר
זה צער גדול לשניהם.
ואוסיף דבר קטן בנוגע לרצון
לגבר עם יצר מיני בריא יכול לרדת הרצון למשל אם אשתו פחות ופחות משקיעה בפן האסטתי שלה לטעמו.
טבעי שזה מוריד לו וחוסם את הרצון.
כנ"ל אשה יש לה יצר מיני מפותח ובריא אבל אם הגבר פחות ופחות משקיע בפן הרגשי בתוך מערכת היחסים והרגשי שלה ואין יחס ואין חיזור אז זה חוסם את הרצון שלה.
טבעי שזה יוריד לה.

דיבורים אינסופיים על הסבל והכאילו "פער" וכמה זה קשה רק גורמים ליאוש ודכאון ולהתקע בתוך המצב.
אם מבינים דברים מהשורש הרבה יותר קל לראות פתרונות.
אם רוצים כמובן.
יש הרבה מה להוסיף אבל....

שום דבר לא שטחי.
אישה רוצה קשר מתוך חיבור אמיתי.
וגם גבר רוצה קשר עם אישה שמחוברת לעצמה.
וגם כשהוא רוצה לעשות "שטויות" זה ממקום אינסטנקטיבי של תיקון במקומות שצריכים תיקון (יש עומק בכל חוסר דיוק שבא לשקף איזשהו צורך שצריכים לתת עליו מענה).
גם נשים יכולות להיות שם, אבל זה יותר נפוץ ברצונות של הגברים והרבה פעמים יושבים הפערים על הנושאים האלה.

נראלי עמוק מידי בשביל לפתוח הכל
❤❤❤

כאילו פער? אולי לא מוכר לך אבל יכולים להיות פערים גדולים, חינוך שונה, חברה שונה, משפחה, הרגלים, תרבות, מה לא... והכל מתנקז לשם

בהחלט יכול להיות פער וזה נכון בכל תחום
. אשה יכולה להיות מינית ולרצות מאד לקיים יחסים אבל בתדירות אחרת לגמרי ממה שבעלה רוצה
למה לחשוב שזה לא יכול להיות?

גם לגברים ונשים עם מיניות בריאה ובלי חסמים אין חשק לכל יום 3 פעמים ביום.נכון? לפחות לא לרובם..
גם במקום הזה יש עדיין טווח בטבע של האדם, יש כאלה שירצו יותר וכאלה שירצו פחות בלי קשר למצב הזוגיות

אז כמובן שהדבר הראשון הוא להביא את שני בני הזוג למקום הכי טוב של עצמם
אבל גם צריך לדעת להתמודד עם הפערים שנשארים אחר כך

מפריעה לי.
לענ"ד היא לא מתאימה.
אפשר לומר פשוט שיש הבדלים בגישה ובמהות ובשורש הנשמות בין אשה לגבר בנושא הזה כמו בנושאים אחרים.
ואולי גם חלק מהנשים פחות נמצאות במודעות כי זה מצוי בתוך העולם הפנימי שלהן ואצל גברים זה פשוט שונה.
זה לא שאין
זה פשוט שונה.
וזה לא סתם שנבראנו שונים.
אז יש הבדלים אבל המשמעות של כל החיבור היא להתקרב. לקרב בין הזכר לנקבה.
הם אולי נראים לנו מנוגדים אבל בעצם הם מושלמים ביחד.
במזרח קוראים לזה יין ויאנג
להביא את בני הזוג למקום הכי קרוב שלהם.
יש תפיסות שגויות ומקובעויות שמשרשות מצבים ולהגיד משפטים מקבעים מציאות כמו "יש פער" "אשה קרקע עולם" "לנשים אין חשק" או "זה מטלה בשביל אשה" "היא חייבת בשביל שלום בית" זה פשוט הורס, לשני הצדדים.
אני קצת מעומעמת כי קשה לי להסביר ע"ג הפורום ואני בוררת מילים🥴🤭
אבל אתן אומרות דברים מאוד נכונים ומתבטאות נפלא.

נשמע לא פשוט בכלל.

לא פירטת אבל מצטרפת לאיחולים שהקב"ה יאיר לך את הדרך וישלח לך, לכם ישועה שלמה 🙏

רק לומר שאחרי שנים, הצלחנו לפתור פערים גדולים

דבר ראשון ככל שבעלי הסביר לי ועשה לי שיחות בנושא, זה רק הוריד לי ממנו יותר

הנזקקות שלו והנואשות שלו, היתה כ"כ לא גברית בעיניי.

וזה נהיה מין מעגל קסמים כזה

שזה לא קיים, ואז הוא נואש, ואז הוא משוחח על זה איתי, וזה מועיל לפעם פעמיים, כי אני מרחמת עליו

אבל אז, זה מוריד לי ממנו עוד יותר וכו וכו

 

כשהוא הבין שזה נורמלי שיש פערים ושתינו נורמלים, גם מי שרוצה יותר וגם מי שפחות

זה התחיל להסתדר, ככל שהלחץ ירד, החשק עלה, אבל היו עוד דברים

מתלבטת אם לכתוב

כאילו, כשהוא דיבר איתך זה היה כזה "נו פליז מאמי!!!!!! אני חייב!!!! פלייייייזזזזזז 😭😭😭 אני אעשה כל מה שתרצי!!אפר ועפר אני לרגליך בבקשה! פלייזזזז!!!!"?

כי אם לא אז נראה לי שזה לא נואשות ונזקקות. לא?

לדבר בצורה כזו בשביל לשדר נואשות

אבל כשגבר כל תקופה עושה לך שיחה ומסביר לך כמה זה חסר לו

וכמה הוא צריך את זה, ולמה את חסרת חשק

ומשדר לך שאת לא בסדר שאת לא באה לקראתו, כי כ"כ קשה לו

ושזה לא נורמלי ככה, וצריך ללכת לטיפול, ועוד שיחה כזו ועוד שיחה כזו

ועוד שיחה כזו, ואת רואה שהוא מכובה, 

אז כן, זו ממש נואשות ונזקקות

עצם זה שמנסים לשדל אותה לקיים יחסים כי הצד השני זקוק או רוצה זה ביולוגית מוריד את החשק

אישה נורמלית לא רוצה להיות כלי עבור הנאה של מישהו אחר.
זה לא תמיד במודע
לפעמים בלבלו אותנו מאוד עם חינוך לקוי שאישה צריכה להיות שם עבור בעלה כדי ליצור שלום בית ונאמנות ושבגלל שאין לגבר רשות לפרוק בשום דרך אחרת הוא תלוי בה שזה רק מפיל עליה עוד לחץ ורגשות אשם
אבל זה נורא וזה מוריד חשק

אישה צריכה לממש את המיניות שלה עבור עצמה קודם כל, וכמובן גם עבור השני ומתוך אהבה ורצון לקשר, מדי פעם אפשר גם לתת מתוך בחירה אבל הדגש הוא שזה מדי פעם ושזה בא מהרצון שלה
(כל זה נכון גם לגבי גברים. בד"כ בתרבות שלנו זה מתבטא יותר בכיוון הזה)

וסתם שתדעי, גם לגבר ממוצע יורד החשק כשהוא יודע שהיחסים הם מאולצים מהצד של הפרטנרית. כלומר, גם גבר שיודע שהפרטנרית עושה את זה מאיזה כורח, גם אצלו החשק ירד.

הדבר שהגבר הכי נהנה ממנו בעולם זה כשהוא יודע שהפרטנרית נהנית יחד איתו.

הבעיה שרוב הגברים סובלים ממנה היא שהם פשוט רוצים שהפרטנרית *תרצה* יותר. כאן טמונים הפערים בעיקר.

הבעיה היא שזה באמת מעגל קסמים.
אם היה צריך תקופה קצרה (נגיד- עד שנה) של לתת תחושה טובה, לשחרר, לתת לדברים לעלות ולהתרחש בצורה טבעית - זה היה יכול לעבוד.

גם אם היתה תחושה שזה באמת העניין וכשתהיה אנרגיה משוחררת המרחק הזה יצטמצם לכזה שאנחנו יכולים לחיות איתו בטוב (כי אין לנו ציפייה שנהיה בדיוק אותו דבר ולא יהיו הבדלים בינינו) - היה יותר קל לעשות עבודה.
לצערי, זה לא המצב

אולי יעזור... גם אצלנו היו שנים ארוכות ומתסכלות מאוד עם פערים גדולים וב"ה איכשהו למדנו והתקרבנו, מנסה להגדיר מה עזר לנו. אני האישה בסיפור...
א. הילדים גדלו וזה מאפשר לקשר להיות נוכח יותר. לצאת בערב לקפה או סתם סיבוב, להתכרבל ביחד בבוקר גם אם הילדים כבר קמו וכו'. לא ידעתי שהדברים הקטנים האלה יהיו כל כך משמעותי לקשר. מניחה שעם מודעות אפשר להוסיף בכיוון הזה גם כשהילדים קטנים.
ב. למצוא כמה שיותר אפשרויות קלילות של יחסים. לי מאוד עזר לדעת שזה לא חייב לקחת הרבה זמן וגם לא חייב שאהיה מוכנה לגמרי. כשזה קליל זה מאפשר יותר.
ג. לקרוא ספרים שקשורים.
ד. לישון בצהריים או בהתחלת הערב
ה. כשאתם בתקופה טובה ובאווירה טובה- לחשוב ביחד מה כל אחד יכול לעשות בשביל השני, בשביל הקשר. ואפילו לרשום. לצאת אולי לקפה בחוץ בשביל זה, רק לדעת מראש שזו המטרה של היציאה שלא יהיה מקח טעות...

כתבת דברים יפים וחשובים

נתת גם ביטחון וגם תקווה.

אשרייך, אשריכם

היו תקופות מאוד מאוד קשות. ב"ה עכשיו מדהים ברמות. זה אפשרי!

ומשמח לשמוע שנעשה כזה שינוי משמעותי
נותן הרבה כח ותקווה
צריך ללמוד, לעבוד וליישם
אין חכמה כבעלת ניסיון
זכיתם

כרגע כל דיבור עם אישתך בנושא יגרום לשני דברים:

1. תחושת לחץ וצורך לרצות אותך - מה שמוביל לחוסר חשק ועוד יותר ריחוק.

2. גם אם היא תחליט ללכת לקראתך אתה תהיה במצב של חוסר סיפוק כי התחושה שלך תהיה שהיא לא באמת רוצה אותך, אלא רק עושה את זה בשבילך. ככה שגם אם הרווחת בטווח הקצר הרי שלטווח הארוך הפסדתם.

 

מה עושים, מתחילים בלשחרר, על מנת ליצור מרחב מסויים של ביטחון אינטימי. זה אומר ש:

1. אין חובה לעשות כלום בשום מצב. להאמין בזה בלב שלם, ולשדר זאת לבת הזוג שלך.

2. יכול להיות שיהיו תקופות ארוכות של חוסר אינטימיות, ותצטרך לקבל את זה.

3. כן להקפיד על מגע רך שמשדר אהבה, אבל ממקום אמיתי. כלומר לחבק אם אתה רוצה להראות אהבה. לא לחבק על מנת שזה יוביל למשהו מעבר. (כמובן זה לא אומר שאם זה ממשיך מעבר לעצור)

4. לדבר עם רב ולדון בפתרון של שז"ל. אני רק יכול להגיד שאם אישה מקיימת יחסים רק מהמקום שלמנוע את זה מבעלה, זה מתכון בטוח להרס חיי האישות. 

5. להשקיע בעצמך ובחיי הפנאי שלך. זה אומר לתת לעצמך מקום בחיים האישיים שלך שממלא אותך ונותן לך בפני עצמך ערך.

 

בהצלחה

אני מחכה לזוגתי כבר שנים, נשחקתי כבר מאוד, שלא לדבר על זה שמרוב הרתיעה שלה היא גם הפסיקה לטבול (כמעט שנה שלא טבלה), ואני נע בין קוטב של להבין לליבה ו"לשחרר" לבין להבין שאנחנו לא באמת נשואים בלי זה...

אבל לא עזר בכלל/כמעט בכלל בנושא זה, כיום לזוגתי כבר "אין כוח" ללכת לטיפול זוגי, וכנראה שאלך בעצמי לבד כרגע רק מפריע לי שזאת דרך ארוכה יותר (כמובן שטיפול אישי כמעט תמיד יכול לעזור, אבל אם הולך להשקיע כסף שאין לי בטיפול, יותר דחוף ואפקטיבי כרגע להשקיע בטיפול זוגי...)

אם היא תסכים לבוא איתך אז כמובן שעדיף יועצת. זה מעלה את הסיכוי שהיא תסכים להפתח.
גם לבד כמובן זה טוב עדיף דרך ארוכה מאשר לעמוד במקום

גירושין זה הרבה הרבה יותר יקר. רקומרת.....

חוץ מזה שאפילו בשביל עצמך טיפול יעזור להתמודד עם הסיטואציה הבאמת לא פשוטה הזו. זה קשה.

בהצלחה!!!

עד בוש לזוגתי (שנוהגת מדי פעם בפאסיב-גרסיב וגם בנושא זה), לצורך העניין אם אתחיל טיפול לבד(כמובן שלבד לא אלך לאישה), ואחר כך זוגתי תרצה להצטרף אז נצטרך לגייס כסף לשלם ל-2 מטפלים זו זמנית...

אבל כמובן שזה שיקול.

בעיני באמת השיקול הכלכלי הוא האחרון בנושא הזה. אני אחסוך מכל מקום בשביל זה
אבל זו אני

חוץ מזה שמבחינה טכנית למרות החשיבות הגבוהה זה באמת מאוד קשה לשלם על 3 סוגי טיפולים בחודש:

טיפול אישי לי.

טיפול אישי לזוגתי (היא אגב הולכת למישהי שדווקא מצאה פה בעבר, אבל בעיקר לעיבוד של חוויות לידה בלי התעסקות בנושאים האינטימיים והזוגיים).

טיפול זוגי לשנינו...

זה לא בהכרח הפורמט ההכרחי
בעז"ה שתצליחו להתקדם למקום טוב יותר לשניכם!

אין עיסוק בכלל בנושא הזוגי, ולא נראה שמשהו מתחיל לזוז בכיוון הזה (היא כבר יותר מחצי שנה אצל אותה מטפלת)...

שעוסקת אתה בעיקר בעיבוד חווית הלידה ולא מתייחסת לתחום הזוגי כמעט/בכלל לא, היות וזה לא בתחום התמחותה...

 

בנוסף, גם אם דברים כאלו לוקחים באופן טבעי זמן מתלבט כמה זמן עוד אפשר להישאר כשזה המצב, היות וזה שוחק אותי מאוד ומזיק לי נפשית וגם לי יש את הצרכים שלי...

אם אישתך לא טובלת הרי שהיא הפרה את החוזה הזוגי איתך באופן שלא משאיר שום פתח לאינטימיות כלשהי.

רתיעה שלה מיחסים זאת לא סיבה לעשות דבר כזה, כיוון שבין יחסים מלאים לטביל יש סקלה שלמה של אינטימיות שיכולה להתממש, ואת זה היא מונעת.

 

צר לי לבשר לך, במקום שאתם נמצאים בו אתם נשואים פורמלית, אבל אישתך בחרה שלא להיות נשואה לך באמת מעבר לזה.

מה להגיד...
במיוחד כשהתגובות זזות בין ה' יעזור לכם- יאוש מוחלט
לבין אצל כולם או אצל הרבה זה ככה- השלמה עם היאוש
תסכול
יש הרבה מה להוסיף נשמה אבל...

במיוחד אם זאת אכן תופעה נפוצה, אני חושב שכמעט כל גבר במצבי היה קם ועוזב כבר מזמן עם כל הכאב, כי מה לעשות והקב"ה לא יצר אותנו כך שנוכל לקיים "זוגיות" אפלטונית, ויש לי חשש שזה שלא עזבתי עד עכשיו למרות התמשכות המצב השוחק והורס הנפש, זה פשוט בשל חוסר אומץ משולב בנטיות מאזוכיסטיות מסוימות...

 

מה דעתך/דעתכם?

מה אחרים היו עושים. אין כאן באמת צודק או טועה יש כאן מלא קושי והעולם מורכב ודי חרא... אז מה דעתי? שאין לי דעה או רצון להגיד לאחרים מה לעשות אבל אני כן מבין וכן מזדהה ועימו אנוכי בצרה...
בטח שלא חיים מזוגיות אפלטונית אבל אני לא חושב שזה חוסר אומץ או מזוכיזם להישאר זאת באמת החלטה פסיכית אם לקום וללכת או להישאר, במיוחד אם יש ילדים. החכמים כאן יגידו ללכת לטיפולים ומומחים למיניהם כאילו לצאת ידי חובה...

מילא היה איזה ניסיון מצד אישתך ליצור אינטימיות ולו הבסיסית, אבל אתה אומר שהיא לא טובלת בכלל. 
במילים אחרות היא וויתרה על הזוגיות בניכם, ונשארה רק עם החלק של המשפחה, והמסגרת הכלכלית. 

אני מאוד מבינה את הקושי שלך,
גם אם לא הבנתי בדיוק על מה הפער יושב, מה בדיוק אתה רוצה ממנה, (זה מאוד משנה)
אבל יודעת שיש פתרונות.
גם אם יש תקופות משבר, הן יכולות להיפתר. בסוף הכל נברא למענך. אני פה כדי להגיד לך שאין יאוש בכולם כלל.

אם אתה אוהב את אישתך, אפילו הפיתרון קל יותר.

דווקא אצל מטפל/ת במיניות. לא קל למצוא אבל יש כאלה טובים
אפרת צור אולי תדע להמליץ הבנתי שהיא עצמה כבר לא מקבלת אבל מכירה הרבה
מרכז יה"ל
יש מרכז בירושלים שנקרא מכון רותם, עומד בראשו אלישע אזר, לא מכירה יותר מזה אבל שמעתי עליו המלצות

גם אם היא לא מוכנה כרגע אתה יכול ללכת לבד. לא פסיכולוג, לא קאוצ'ר, בטח לא רב או מישהו בלי הכשרה אלא מטפל במיניות. זה עולם שנושק לכל העולמות האחרים אבל בסוף זה עולם בפני עצמו

ואני רק אעודד אותך שיש הרבה זוגות שהיו במקומות מאוד לא קלים בנושא הזה והצליחו לבנות מיניות טובה ומשמחת. זה לא קל, אבל ברגע שעולים על הגל ומסובבים את הגלגל אז התהליך יכול להזין את עצמו. ברגע שהיא תצליח להנות באמת מהמיניות (לא יודעת עד כמה אצלה החסימה גדולה וממה היא נובעת) אז היא תתחיל לרצות את זה בעצמה בעז"ה

זה תהליך לא קל
בטח מהצד שלך שבעצם לא יכול לנהל אותה וצריך "לחכות" שהיא תחליט ליצור שינוי
אבל ברור לי שגם לך יש מה לנסות כדי לעזור לה והלוואי שזה ישפיע
ובעז"ה שרק תצליחו, אין ספק שכל השקעה שווה את זה

בהצלחה!!!!

כשהאתגרים הגדולים הם עם בת הזוג שאינה מעוניינת?...

קודם כל כי זו לא בת הזוג ש"בעייתית", אלא הפער ביניכם. זו בעיה זוגית ולא אישית ואפשר בהחלט לקבל כלים איך להתייחס אליה.
ושנית, פעמים רבות כשאחד מבני הזוג הולך לטיפול לבד, בן הזוג השני לפעמים שומע ממנו שהשד לא כל כך נורא, או משתכנע לבוא למפגש אחד ואז רואה שהתהליך גם טוב עבורו וממשיך להגיע.

אין פה בת זוג בעייתית וקורבן.
יש פה בעיה בזוגיות, והיא שייכת לשני הצדדים...
גם אם *לכאורה* אצלה יש בעיות אוביקטיביות והוא מושלם במיניות בסוף כרגע הוא בבעיה - שהוא חי בזוגיות לא מספקת וגם אם הוא רק יקבל כלים איך לאכול אותה זה כבר שווה
אין לדעת אבל אני מאמינה שמטפל טוב גם יצליח לאבחן ולתת כיוונים איך לקדם את היחסים אפילו שבת הזוג לא חלק מהתהליך בתוך החדר היא תהיה חלק ממנו דרך בן הזוג

כרגע אני מבין שמה שנכון עבורנו זה בדיוק מה שכתבו פה כבר - לתת הרבה אהבה וחיבור זוגי בהרבה דרכים לא מיניות, להוריד את הלחץ והציפיות לאפס ולעבוד כך במשך תקופה ארוכה.

היו תקופות בשנה וחצי האחרונות שזה מה שהיה ובאמת כשהיינו ביחד זה היה ממקום שלם וטוב ,
הבעיה היא שגם כשהכל היה טוב יש מרחק גדול מדי בין הרצון שלי לרצון שלה -
היא מחוברת לעצמה ואליי ופשוט טוב לה עם פעם אחת בחודש יחד עם הרבה זמנים של קרבה גופנית לא מינית , מבחינתה זה מושלם כרגע.
לי זה רחוק מדי מלהיות מושלם וכשזה מצטבר קשה מאד מאד שלא להיכנס או למעגל של לחץ וציפיות או לייצר מרחק רגשי כדי לא להתערבב מדי וזה כמובן מרחיק גם אותה.
הייתי שמח לייצר מרווח נשימה בחיים שלנו, להוריד את האינטנסיביות יתכן שזה היה יכול מאד לשנות אבל אין לי מושג איך לעשות את זה - יש הרבה קטנים בבית ויש אתגרים רציניים בפרנסה.

אני מבין שקודם כל אנחנו כנראה שונים מאד - לכל אחד מאיתנו מתאים משהו אחר. ודבר שני שאולי עוד 3-4 שנים כשהקטנים יגדלו המצב אולי ישתנה באופן טבעי, והמרחק קצת יתקצר.
בינתיים אני מתחרפן...

אני לא יודעת מה יהיה שם אבל לחיות בכזה תסכול זה לא בריא
ו-גם ייעוץ הלכתי....אולי גם שם יש מקום לעוד אופציות שיהיו טובות לשניכם

בהצלחה!!

פעמיים.
לא קידם אותי בצורה משמעותית וגם לא רואה איך זה יכול לקדם. יכול לספק קצת תמיכה אבל לא רואים איך ממציאים לי את הגלגל. אולי אל אשתי היתה הולכת אבל היא לא רוצה בשום אופן

מיד אחרי החתונה?

 

האם היו זמנים טובים?

האם יש פוטנציאל, או שהיא פשוט כזו

 

אפשר לעבוד שם על הטכניקה?

בסוף זה לא תמיד כזה פשוט לגרום לאישה לרצות, וצריך לבנות את זה ב"עורמה"...

לגבר יש יכולת מוגבלת בתחום הזה, והפונטציאל לבנות מתח מיני רציף במסגרת נישואין הוא מוגבל מאוד.

 

נשים בימנו צריכות לקחת אחריות על המיניות של עצמן, ולא להשליך הכל על הגבר.

מצד אחד הפמיניסטית הרדיקלית שבה צועקת: חוצפה! הגבר אשם בהכל! הוא זה שצריך לדאוג שיהיה לי חשק... למה שאני אנקוף אצבע?

מצד שני: מה, אז באמת אני לא לוקחת אחריות על המיניות שלי? נשים חזקות צריכות להיות עצמאיות, לא? נשים בימינו לא צריכות להיות תלויות בגבר...

 

 

אייאיי @סוסה אדומה, לא מקנא בפלונטר שלך...

מה אתה רץ דוך לכל מריבה?
מה בדיוק מצחיק אותך בדיון הזה?
ובכלל-
מה אתה מבין במיניות של אשה? בגוף שלה ברגשות שלה או באישות או באיך חשק של אשה עובד? או בזוגיות?
עוד לא ראית חדר איחוד מבפנים, עוד לא גרת יום אחד עם אשה וכבר אתה הסמכות הגדולה במערכות יחסים ויועץ מיני גם?
תגיד, לא לימדו אותך לא להתערב בשיחות המבוגרים?

נסי להראות איפה כאן יעצתי על מערכות יחסים או תיפקדתי כיועץ מיני. לא כתבתי מאומה על הנושא.

אני מגיב רק על האיוולת הפמניסטית שמסתבכת בתוך עצמה בניסיון להטיל את כל האחריות והאשמה על הגברים ועם זאת לטעון שרק הנשים מבינות ועצמאיות.
זה מגוחך, בלי קשר למיניות. המיניות היא במקרה הדוגמה של השרשור הזה, זה יכול להיות על כל נושא אחר...

(אגב, ייחוד. לא איחוד)

יש יכולת ואחריות להשפיע על המיניות של אשתו.
לאשה יש בהחלט אחריות על עצמה ועל הסיטואציה אבל הגבר הוא המשפיע,
אשה בהחלט תלויה בגבר במיוחד בנושא הזה.
זה לא פמיניזם זה ראליזם.
אין כאן מריבה על מי יותר צודק או מי יותר אשם.
מקווה שמנסים להסביר (לתועלת בעז"ה) איך עובד רגש וגוף של אשה כי הנזק שנגרם מהחוסר הבנה הזה הוא עצום.
לא קראתי את הכל, אבל אם אינני טועה, בתור אנטי פמיניסזם בעצמי- לא ראיתי דיבור על עצמאות ומטבע הדברים נשים מבינות יותר טוב איך נשים מרגישות.


(אגב, המקלדת עקומה)

הבעיה הקטנטנה כאן זה שהסוסה ורכבי פרעה לא כותבת את מה שאת כותבת.
עם מה שכתבת אין לי שום בעיה (אני לא אכתוב "אני מסכים" כי כאמור - לא מתיימר להבין במערכות יחסים ומיניות. הנושא הוא לא ההסכמה, אלא שאיןצפה גישה מטורללת), כתבת יפה וחכם.
אבל אם כן תקראי את כל השרשור, תביני שמה שהיא מייצגת זו גידה אחרת לחלוטין. זוועתית, מטורללת, מסוכנת, ומנותקת לחלוטין מהמציאות ומהתבונה. נטו מלחמת מינים של נשים שאין להן בעולמן מאומה מלבד המלחמה בגברים

אני כותבת ברָכוּת כי הנושא הזה מטרגר אותי מדי.
סוסה (הלב) אדומה כותבת מאוד בנחרצות ובחריפות וזועקת זעקות של כאב של הרבה מאוד אנשים.
אני מבינה שזה לא נעים ואפילו מרגיז לשמוע מילים קשות כאלה
קטנתי אבל אני חושבת שזה בגלל שיש לנשים וגברים גישה רווחת ומסוכנת בנושא הזה
יש השלכות קשות מאוד ונזקים שנגרמים לנפש של אשה משימוש של גישה כזאת לאורך זמן.
ומתוך זה יוצאות אדוות של נזקים לחיים שלה של הגבר והילדים והמשפחה וכן הלאה לדורות.
וזה מסוכן
זה סכנת נפשות
זה פיקוח נפש.

לא סתם התנסחו פה במילים "חווית אונס"
למרות שברור לכולנו שזה לא אונס ממש וחלילה לנו מלהשוות. אני יודעת שההשוואה צורמת במיוחד ל@נשוי ושחוק החשוב והיקר ואני מבינה מאוד למה.
אבל כן, נגרם נזק וצלקות נפשיות שדומות ביותר לחוויות אונס וזאת הדרך הטובה ביותר שניתן לתאר את התחושות.

אני מבינה שהמילים חדות ולא נעימות.
זה נושא כואב וקשה. מאוד קשה.
אני לא חושבת שאהובת ליבי סוסה (הנשמה) אדומה פמיניסטית קיצונית או שאר הכינויים שבהם השתמשת.
כמה שב"ה זכיתי להכיר אותה היא בעלת היגיון מאוזן ולב ענק.
אני חושבת שהיא קשה כי הנושא קשה.
אם לא נוח לך הסגנון אף אחד לא כופה את העיניים שלך.
אם תרצה תוכל לקרוא ולהחכים מנגמרולי שמתנסחת בסגנון יותר עדין.

הן הדברים שלך והן של נגמרו לי, מבוססים על היגיון ודיון.
יתכן שאתן צודקות, יתכן שלא, אבל יש חומר לדון בו.

סוסה מציבה עובדות: רק נשים מבינות נשים, ולכן רק לנו הזכות לדבר. לעומת זאת - את הגברים גם אנחנו יכולות להבין, ולכן נשים רשאיות לאבחן גברים ולא ניתן לומר שצריך להיות גבר בשביל להבין ראש של גבר, רק הגברים לא רשאים להביע דעה לגבי נשים.
בכל חיכוך, בכל בעיה, בכל משבר - הגבר אשם. תמיד. האשה היא מלכה שצריכה לנוח על זרי דפנה, ורק הגבר צריך לנסות לרצות ולפייס אותה.
וכן הלאה והלאה והלאה.

כשאת מדברת איתי על סכנה והשלכות, תסתכלי על הסכנה וההשלכות של הגישה הזו.
את רוצה שזו תהיה מערכת היחסים שלך עם בעלך?
שזו תהיה מערכת היחסים של הבת שלך עם בעלה?
של הבן שלך עם אשתו?
ככה צריכה להראות משפחה? ככה נראה עולם מתוקן?

נגמרו לי היא מלכת ההסברה על עבודה זוגית. הקצה ההפוך לחלוטיו מהגישה של הסוסה, שקובעת כגישה עקרונית ומהותית את שלילת העבודה ה"זוגית". והצבת הכל כאשמת הגבר שחייב לרצות את אשתו עד שתחנון אותו במבט.
זו סכנה! זו!

וכן, גם הנושא של "חווית אונס" קשור לזה.
אם גבר היה אומר חווית אונס על משהו שהוא לא אונס - היו מפרקים לו את הצורה. ובצדק.
אבל כדי לעשות דמוניזציה לבעל שבינו לבין אשתו יש משברים, מותר.
מה חושבת נערה שעברה אונס כשהיא רואה את זה? איזו זילות!!! איפה נעלת כל האג'נדה הפמניסטית פתאום?


אז לא. אל תאמרי לי להחכים מנגמרולי שכותבת "עדין". ההבדל הוא לא בסגנון אלא בתוכן.
בין תוכן ענייני, מעמיק, קשוב ושקול, לבין תוכן שמחלק את כל העולם כולו לגברים מול נשים, אלו בני האור ואלו בני החושך, וגמרנו.

סוסה אדומה כתבה בהגיון ובצורה יפה ומפורטת
ממש לא מלחמת מינים ולא פמיניזם

אישית הייתי מתנסחת אחרת... ואולי גם אני לא אחתום על *כל* מילה, אבל מפה ועד לטרלול שאתה טוען אליו יש מרחק עצום.

אז לפני שאתה מכפיש ומעכיר את האווירה המכבדת שהיתה רוב הזמן - כדאי שתקרא קצת יותר בעיון, תעבוד על הבנת הנקרא, תשתדל להתבטא יותר בנושאים שאתה מבין בהם ופחות בכאלה שלא. במיוחד אם זה נושאים שבפורום דתי פתוח משתדלים בכוונה לרמוז ולא לדייק בפרטים...

סליחה על הישירות, אבל הרווחת אותה ביושר. באמת הגזמת עם הדמוניזציה שעשית לה

גם אני לא קראתי כמו שאתה מתאר את @סוסה אדומה. רואים שהיא כותבת מכאב ומהבנה של הדברים, ומשום מה המושג 'פנימיסטית' שניתן לה פה מכסה על המסר ומעוות אותו.

שכחתן רק לקרוא לפמנסיטית הרדיקלית השלישית שהייתה כאן בעבר יחד איתכן, שכחתי את שמה כבר.

קראתי היטב את דבריה, וכנראה שלמרות שיש לכן אינטרס (אהמ) להתעלם, הדברים כתובים.


על הטענה הפתטית ש"דברים שאתה לא מבין" ו"דברים שבפורום דתי רומזים" כבר השבתי, זה שאת מתעלמת מכך רק מראה שאני צודק ושאתן מגמתיות להחריד.
בשום תגובה שלי פה לא התיימרתי להבין או לכתוב משהו על מיניות ומערכות יחסים. לכן גם אין קשר לזה ש"רומזים".
הסברתי היטב שההתערבות שלי היא **לא** לגבי הדברים האלו, אלא לגבי העיקרון הבסיסי של האשמת הגברים בכל הרע, והכרזה שרק מה שהנשים אומרות הוא אמת, כי הרי רק הן מבינות. סוסה כתבה את זה בפירוש, ויותר מפעם אחת.

בשביל להבין שזה טרלול מטומטם, לא צריך להיות נשוי, לא צריך להבין במיניות, לא צריך להבין "דברים שבפורום דתי רומזים להם". כי המיניות היא לגמרי במקרה הנושא שעליו הלבישו ברגע זה ספציפי את העיקרון. זה אותו עיקרון לגבי כל דבר, וכל בר דעת מבין זאת, גם אם מעולם לא היה בחדר ייחוד.

כתבתי את זה כבר כאן: אני אוהב | ערוץ ７
המסקנה לגבייך: או שלא קראת, והעיקר את מטיפה לי שאני צריך לקרוא הכל, או שקראת ובחרת לשקר ביודעין ולטעון כנגדי בדמגוגיה מגמתית ושקרית, לא מאוד מחמיא לך.

זה נכון.
- לא עליך המלאכה לגמור (אבל!) ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה.

וגם גברים צריכים לקחת אחריות כל המיניות שלהם, כל אחד שיקח אחריות בתחומו. זה בדיוק מה שנכתב בהמשך.

אז דוסים חביבים, תלמדו תורה ואת המחוייבות שלכם ותפסיקו להמציא הלכות כדי להפיל את האחריות שלכם על האישה.

בני הזוג
אני חושבת שאם היחסים מיטיבים ויש אינטימיות רגשית וקרבה ומחוות והיחסים הם 'מחייכים' יותר, אז יותר קל לאישה. וגם לגבר כמובן.
אבל אני גם חושבת שלא סתם כתוב שהגבר צריך לרצות ולפייס את האישה.
אז נכון שהלאו הכי הוא שהאישה מתרצה לבעלה, כי זה טוב גם לה. גם נשים רוצות בזה, הן בפן הרגשי והן בפן הפיזי ולא צריך להתבייש להגיד.
הבעיה מתחילה, או יותר נכון קיימת, בכל מיני מצבים כמו מניעה הורמונלית, מצב זוגי רעוע ומשקעים לא מטופלים, הנקה, הריון, וכן - גם מצבים בהם לעתים אין חשק בגלל המחזוריות הטבעית של האישה וגבר צריך להיות קשוב לאשתו כמו שאישה צריכה להיות קשובה לבעלה.
ואם נחזור לעניין של גבר מפייס ומרצה - בוא נגיד שפה יש הרבה בעיה. והיא לא שייכת רק בנשים שלא מתרצות. צריך לדעת איך לרצות ולדעת גם מתי להרפות. וצריך שיח פתוח בנושא, שזה בכלל נושא רגיש שבו כל אחד מפחד להגיד את שעל ליבו מחשש שהצד השני ייפגע וזה בכלל הורס הכל.
יש גברים שדורשים וחושבים שהאישה חייבת להם ולא מבינים איך המנגנון הנשי עובד.
גבר שלא מרפה מתי שלא שייך זה חוסר מודעות נוראית שפוגעת בו בסוף כי זו פגיעה שנצרבת.
ואישה שמתעלמת מניסיון ריצוי של גבר עושה נזק גדול לא פחות. זה לא אומר שהיא חייבת לקיים איתו אישות באותו רגע אם היא לא שם, אבל גם לא צריך לצרוב את הפגיעה לנצח.
אז אין פה תחרות, יש עבודה וריקוד זוגי. ובמידה ואחד מבני הזוג הוא המבוגר האחראי כרגע, צריך הרבה יותר אוויר ואורח רוח. ובעיקר להבין שהבעיה לא טמונה באישות לבד, אלא היא חלק ממכלול שלם שמשליך גם פה

התגובה שלי הייתה על המסר שכל האשמה על הגבר.

במיוחד לא כזה שמדבר על אשמה. זו פרשנות שלך.
וככלל אני דווקא מתחברת להרבה מהדברים שלך ולהלך הנפשי שלך עד כה...

אני מניח שאני לא היחיד שהבין את המסר הזה במיוחד לאור משפט כזה:

"בסוף זה לא תמיד כזה פשוט לגרום לאישה לרצות, וצריך לבנות את זה ב"עורמה"..."

 

כשאישה נמצאת בחוסר חשק והגבר מאוד רוצה, היא לא חייבת לרצות כשהגוף שלה לא נמצא שם, אבל אם הוא מאוד רוצה, שיתאמץ. ואם לא יצליח, אז שיתמודד. זכותה לא לרצות. הזוי שאני צריכה לומר את זה בכלל.

בכל מצב לא דובר בשום מצב על אשמה. אלא על אחריות.

ברור שבמערכת בריאה כל אחד מנסה לראות את טובת האחר.
שני הצדדים.
יותר קל להתחשב במי שלא רוצה ולהתאפק עם הרצון, מאשר לרצות משהו רק כי משהו אחר רוצה.
זה נכון בעיקר לנשים, אצל גברים המנגנון עובד בצורה קצת שונה, אבל גם אצלם, אם הם לא מצליחים לרצות, זה בסדר גמור ושלא יעשו שום דבר בכח.

וגם נשים מתאמצות, רק שהמאמצים שלהן לרוב יותר "צנועים". ככה המציאות מובנת, וכל דבר ה' מותאם למציאות הזאת, או ההפך. המציאות מותאמת לדבר ה'.
כשתקשיבו למציאות גם תבינו את התורה שאתם לומדים יותר טוב.


ועכשיו כשאני רואה את ההקשר שאליו זה נכתב,
צריך לדעת לגעת באישה, זה לא כזה "פשוט".
כמובן שאין בכך שום אשמה אלא להפך, אמון בלמידה.
אף אחד לא צריך להאשים את עצמו ולהרגיש פחות גבר כי הוא עוד לא יודע לגמרי לספק את אישתו, מצד שני שכל אחד יבין שאם הוא לא פנוי ללמוד איך לספק אותה, שלא יתפלא שהיא לא מסופקת וממילא פחות ופחות רוצה.
אני לא מדברת כאן על הפותח, אלא ככלל כי זה נכון בהמון מקרים.

מודה שאנחנו עדיין בבעיה (נשואים כ3-4 שנים).

הלכנו לסקסולוגיות שונות שאחת עשתה רע לאשתי והשניה פשוט הלכה לכיוון טיפול רגשי שלא היה רלוונטי.

אשתי קראה לאחרונה את הספר של מיכל פרינס - "פשוט לרצות" ואמרה שהספר מתאר אחד לאחד את הבעיה שלה.

כרגע אנחנו נמצאים אצלה בטיפול (היא התחייבה ל3-5 מפגשים, כרגע לא רואה איך זה יקרה, אבל בשביל כמות סופית של מפגשים, לא משנה לי).
היא נותנת דגשים מהספר בעיקר, אבל גם יודעת לפנות לנשים בצורה הטובה ויש לה הרבה ניסיון.

אולי שווה לקרוא את הספר, אוכל להשאיל לך אם אתה מהאיזור שלי או שתקנה באתר שלה.

אם תרצה רק לראות אם זה מתאים, ממליץ להסתכל בחלק האחורי של הספר (מפורסם באתר) ולראות אם אשתך מתחברת לתוכן.

 

מכיוון  שהנושא של פערים בחשק עולה בפורום הזה בתדירות גבוהה אשתדל לתרום מעט בענין זה,

פערים בין בני זוג הם הדבר הכי טבעי בכל נושא, וממילא בנושא הזה הם מקבלים חשיבות יתירה, מפני שאם הוא אוהב בננה, והיא אוהבת תפוז, אין בעיה להסתדר, הוא יאכל בננה, והיא תאכל תפוז, והכל בסדר,

אם יש ביניהם פער בשאלה היכן כדאי לגור בדר"כ גם לזה ניתן למצוא פיתרון, ואלפי זוגות יעידו על כך.

לבכיה הזו שני היבטים, היבט ערכי, והיבט נפשי.

הבעיה שפער משמעותי ברצון ליחסי אישות, מוליד מתחים, כעסים, תיסכולים והרגשות שליליות שנצברות האחד כלפי השני (כי לאכול בננה ותפוז אפשר לבד, יחסי אישות לא כ"כ אפשר לבד.... ).

חלק מהגישות שנכתבו בענין זה העלו שהדרך הנכונה היא שכל אחד מבני הזוג רשאי וצריך לנהוג לפי החשק שלו, אם יש לו/לה חשק אז יש אישות, ואם אין לו/לה חשק אז אין אישות.

 

בהיבט הערכי - זאת בעיה מרכזית (לעניו"ד כמובן), וזו השקפה שהיא תמצית הגישה הפוסט מודרנית, תמצית התרבות המערבית המודרנית השמה את האדם ואת סיפוקו האישי במרכז, ולכן כל אחד זכאי לעשות מה שטוב לו, ורק אם יש לו חשק ורק אם "בא לי". ובמילים אחרות "שיח זכויות", הזכות של כל אחד (לסרב ליחסי אישות) אם אין לו/לה חשק, היא הפקטור הקובע.

 

אבל כנגד זאת, גישת היהדות היא לא "שיח זכויות" אלא "שיח חובות", יהודי עושה קודם כל מה שהוא חייב לעשות או צריך לעשות, ורק אחר כך (אם בכלל) מה שיש לו חשק, ומה ש"בא לי לעשות".

זכורני לפני שנים רבות, הרב שהיה מדריך החתנים שלי הסביר לי "אתה לפקודת אישתך, מתי שיש לה חשק, מצוות עונה היא מצוות עשה כמו הנחת תפילין, כמו מצה בליל הסדר, וכמו ישיבה בסוכה, כשם שאתה לא קם בבוקר ומניח תפילין רק אם יש לך חשק, ואוכל בסוכה רק אם יש לך חשק, ואוכל מצה בפסח רק אם יש לך חשק, כך בדיוק גם עם מצוות עשה הקרויה מצוות עונה. כלומר נקודת הבחירה שלך היא לא האם להניח תפילין בבוקר, לשבת בסוכה בסוכות, ולהיות עם אישתך בשעה שהיא מעונינת, זה לא בתחום הבחירה שלך. נקודת הבחירה שלך היא האם לקיים מצוות תפילין בשימחה (גם שאין לך חשק) או כמי שכפאו שד. כשם שחייל בצבא אין לו בחירה האם לבצע פקודות ומשימות, הוא חייב לבצע, נקודת הבחירה של החייל היא האם להיות חייל מתנדב עם מוטיווציה ביחידה מובחרת (טייס, סיירת מטכל וכו') או ראש קטן שעושה בדיוק את מה שהוא חייב בלי מוטיווציה, העיקר לסיים וללכת הביתה.  כל אחד יודע את ההבדל בין האיכות האנושית של חיילים ביחידות מובחרות ובין חיילים חסרי מוטיווציה שרק רוצים לסיים וללכת הביתה.  כך גם עם אישתך, אם תקיים מצוות עונה בשימחה ועם מוטיווציה, הנישואין משלך יהיו באיכות של יחידה מובחרת, ואם תקיים מצוות עונה כמי שכפאו שד, הנישואין שלך יהיו באיכות של יחידה של ג'ובניקים חסרי מוטיווציה."

 

בהיבט הנפשי- נקודה שניה ולא פחות חשובה, יצר המין הוא יצר בסיסי באדם, וככזה כל קיצוניות בו פסולה. ניקח לדוגמא את יצר האכילה, מי שאוכל יתר על המידה והוא בעל משקל יתר, פרט לכך שידוע היום שזו בעיה רפואית קשה, שגורמת בעצמה לבעיות רפואיות קשות, הוא שבוי בידי יצר האכילה, ששולט עליו במקום שהוא ישלוט על יצר האכילה. וקיימת גם הבעייה ההפוכה, מי שלגמרי אינו אוכל סובל ממחלת נפש קשה הקרויה אנורקסיה, וכידוע היא מן המחלות הקשות ביותר לטיפול. גם בענין יצר המין, מי שמכור לענין, חייב לטפל בעצמו, ומי שלגמרי או כמעט לגמרי אין לו/לה חשק, סובל מ"אנורקסיה מינית" וגם זו בעיה קשה שמצריכה טיפול יסודי (פרט להשלכותיה הקשות על הזוגיות, וחוזר חלילה). ולכן ראוי שכל מי שסובל מ"אנורקסיה מינית" (כמובן יש טווח נורמלי די רחב, ואכמ"ל) יקח עצמו לטיפול, בדיוק כמו שמי שמכור למין, יקח עצמו לטיפול, בדיוק כמו שמי שמכור לזלילה או אנורקטי (במובן האכילה) יקח עצמו לטיפול, ויפה שעה אחת קודם.

 

לגופו של ענין כל מי שמוכן לאישות עם בן/בת זוגו רק כאשר יש לו/לה חשק, מכניס את מערכת נישואיו ל"מוד פעולה" של "אני עושה רק מה שיש לי חשק".

 

חשוב נא יהודי יקר מה יקרה אם אישתך תעשה לך אוכל רק כאשר יש לה חשק, והיא תנקה/תסדר את הבית רק כאשר יש לה חשק, ותכין אוכל לילדים רק כאשר יש לה חשק ?

 

חישבי נא יהודיה יקרה, מה יקרה עם בעלך יעשה קניות (את הרשימה ששלחת לו בווטסאפ) בדרך הביתה מהעבודה רק אם יש לו חשק, ובכלל ילך לעבוד ולפרנס אותך רק אם יש לו חשק, וביום שאין לו חשק ישאר במיטה לקרוא ספר או ילך לראות כדורגל עם חבריו. ובכלל יבוא הביתה לישון רק מתי שיש לו חשק, וילך לישון אצל הוריו/אחיו מתי שיש לו חשק. ואנא אנו באים ?

 

גישת אני עושה "רק מה ומתי שיש לי חשק" היא תמצית הפוסט מודרניזם, תמצית התרבות האולטרה ליברלית, ששורשה "אני במרכז, וכולם נועדו לשרתני", והיא הביאה לעולם המערבי דהיום את אחוזי הדיכאון/גירושין/התאבדויות לשיא שלא היה מעולם.

 

גישת היהדות שאני עושה ראשית כל "מה ומתי שאני צריך/חייב לעשות" היא הגישה של אדם בעל ערכים יהודיים, אדם בוגר בנפשו (שאינו מרוכז רק בעצמו) והיא המפתח לחיים יותר בריאים מבחינה נפשית.

ובשורה התחתונה, על כל גבר להיות עם אישתו כאשר יש לה חשק, גם אם אין לו חשק, ועליו לעבוד על עצמו או לטפל בעצמו כדי לקיים המיצווה בשימחה, וכנ"ל להיפך.

 

כמובן שכל אחד צריך להתחשב בשני, ואם בתקופה מסוימת, יש למישהו פחות חשק, ראוי ורצוי מאוד שהצד השני יתחשב בו ככל האפשר, שהרי זו תמצית הנישואין, התחשבות האחד בשני, ורצון לעשות טוב לשני, באופן המקסימלי האפשרי. ואם כל אחד יתקרב מעט כלפי השני, אזי ברור שעם הזמן ישובו השלום והשלווה, השימחה והאינטימיות להיות בביתם.

 

בשולי הדברים, ניתן להניח שאצל סבתותינו, וסבתות של סבתותינו, הדברים הללו היו פשוטים וברורים, ורק אנו חניכי התקופה המודרנית, שהחדירה לקודקודינו את תרבות המערב והפוסט מודרניזם, תמהים על גישה זו. אבל כל מי שיבחן שאת שיעורי הדיכאון, ההתאבדויות, הגירושין ושאר צרות מעין אלו, היום בהשוואה לאחוז שלהם אצל סבתותינו, ימצא שאחוז הגירושין, ההתאבדויות, והדיכאונות אז היה קטן מאות מונים מאשר היום, וממילא יבין בנקל, כי הא בהא תליא. גישת "אני במרכז" וכולם נועדו לשרתני מובילה לאחוז גבוה של דיכאונות/גירושין/וכו', וגישת "אני נועדתי לשמח את האחר" מובילה לסיפוק ושימחה וממילא לאחוז נמוך עד אפסי של הבעיות הנ"ל.

 

יצא קצת ארוך מדי, מחילה מכל אלו שזמנם בוזבז.

 

 

 

 

הם צריכים להיות מחוברים לנפש, וגם הבעל לא ייהנה אם אשתו תהיה לחוצה וסגורה ולא תשתחרר ותיהנה בעצמה...

מסכים שלעשות מאמץ לפתור את הבעיה ולהתגבר על חוסר החשק ואולי להתאמץ לעורר חשק-זה כן חיובי...

אי אפשר להשוות קיום יחסים לסוכה או מצה או קניות. זה לא פעולה טכנית, זה פעולה רגשית ועמוקה ואינטימית מאוד!

אולי לך או לגברים מסוימים זה נכון. לעניות דעתי לא אבל מטבע הדברים אני פחות מבינה את המנגנון של גברים ואם התורה בכלל הציבה מצווה כזו אולי יש לזה מקום כלשהו (אם כי מפסיקת ההלכה ברור שהמצווה הזו היא לא לקיים בלי חשק כמו שאתה מציג. להיפך יש הלכות ברורות שאסור לקיים בלי רצון. אלא להתפנות ולהתאמץ למצוות עונה ברמה הטכנית של פניות וזמן והשקעה)

לאישה אין מצווה כזו
ולבוא לאישה בכזו גישה זה הרסני. פשוט.
ככה גידלו נשים לאורך הדורות, זה נכון. והנשים האלה בחלקן הגדול חיו ללא חשק מיני נוכח כי אצל אישה בלי מעטפת נכונה לאורך כל החינוך וההתנהלות החשק יכול לכבות לגמרי...
אולי יש מקרים ספציפיים שאפשר לתת הכוונה נקודתית של לתת גם כשאין חשק, אבל כמובן שההכוונה הזו היא רק לנותן ולא ל"לוקח" ורק כשזה בא מהרצון לתת ולשמח את השני ולא כי חייב
לבוא עם "דרישה" כזו זה גובל באונס

אני הכי מאמינה בשיח חובות ברוב הנושאים
בנושא הזה אין שום טעם לבוא בגישה של חובות וגם לא זכויות. זה פשוט לא רלוונטי...ברגע ששיח כזה נכנס הפסדת הכל
יחסי מין מקיימים מתוך רצון של שני הצדדים. כל דבר אחר זה לא רק משנמך את הדבר היפה הזה להיות בהמי אלא גם גורר קושי לקיים בהמשך יחסים טובים ואז אף צד לא באמת מסופק.
אז עזוב מוסר וכו- מבחינה פרקטית זה טעות טקטית איומה

אני *בטוחה* שהתכוונת אך ורק לטוב ולהוסיף שלום ואהבה

וגם הרבה ממה שכתבת מקסים ונפלא ומחכים וחשוב מאוד מאוד!

 

אבל יש משהו מהותי מאוד שחזרת עליו כמה פעמים בדבריך, שהוא מאוד מסוכן בעיניי.

ועלול לגרום הרבה מאוד רע חלילה, גם בפן הזוגי בין בני הזוג וגם בפן האישי.

 

אני יודעת שאני כותבת בצורה מאוד חדה, אבל זה אך ורק מתוך מקום שחשוב לו להבהיר את הסכנה שבכך,

ומתוך מקום שגם מעריך את השתדלותך ואת הרצון הכנה והטוב שלך לעזור לאחרים, ודווקא מהמקום הזה - לרצות לנהל דיון שמביא את חשיבות הדברים לעומק.

 

כתבת בדבריך: "... גישת היהדות היא לא "שיח זכויות" אלא "שיח חובות", יהודי עושה קודם כל מה שהוא חייב לעשות או צריך לעשות, ורק אחר כך (אם בכלל) מה שיש לו חשק, ומה ש"בא לי לעשות".

... ולהיות עם אישתך בשעה שהיא מעונינת, זה לא בתחום הבחירה שלך. נקודת הבחירה שלך היא האם לקיים מצוות תפילין בשימחה (גם שאין לך חשק) או כמי שכפאו שד. כשם שחייל בצבא אין לו בחירה האם לבצע פקודות ומשימות, הוא חייב לבצע, נקודת הבחירה של החייל היא האם להיות חייל מתנדב עם מוטיווציה ביחידה מובחרת (טייס, סיירת מטכל וכו') או ראש קטן שעושה בדיוק את מה שהוא חייב בלי מוטיווציה, העיקר לסיים וללכת הביתה.  כל אחד יודע את ההבדל בין האיכות האנושית של חיילים ביחידות מובחרות ובין חיילים חסרי מוטיווציה שרק רוצים לסיים וללכת הביתה.  כך גם עם אישתך, אם תקיים מצוות עונה בשימחה ועם מוטיווציה, הנישואין משלך יהיו באיכות של יחידה מובחרת, ואם תקיים מצוות עונה כמי שכפאו שד, הנישואין שלך יהיו באיכות של יחידה של ג'ובניקים חסרי מוטיווציה.

...

וגישת "אני נועדתי לשמח את האחר" מובילה לסיפוק ושימחה וממילא לאחוז נמוך עד אפסי של הבעיות הנ"ל."

 

 

אבל איש יקר, אלו דברים מסוכנים,

כיוון שנישואין וזוגיות ובטח שאינטימיות וקירבה רגשית וגופנית הם לא דומים בכלל לצבא ולחיילים וכדומה.

המקום של חיי אישות הוא המקום הכי עמוק, הכי אינטימי, הכי חשוף, הכי קרוב, הכי אישי, הכי בפנים שיש של הנשמה עצמה.

ולקחת את המקום הזה, את קודש הקודשים הזה, ולהכניס לתוכו מילים של חובה,

של צריך,

של נטילת יכולת הבחירה (!)

של התנתקות מהרצון שלנו

של התנתקות מהאוטונומיה שלנו -

אלו דברים מסוכנים מאוד שעלולים לחבל קשות בקשר הזוגי והמיני שלנו. וגם להשפיע לרעה על שני הצדדים, הן הגבר והן האישה, גם בפן האישי-נפשי שלהם.

 

אישה בנמצאית במקום של אינטימיות גופנית עם בעלה רק כי "צריך" ו"חובה" ו"היא חייבת" וניטלת ממנה זכות הבחירה, וניטל ממנה הרצון וההתחברות לעצמה ולרצון שלה - איך זה אמור לקרב בין בני הזוג?!

הרי זה ההיפך ממטרת מצוות עונה!

 

כל המילה הזו, "מצוות עונה" היא נגזרת על המילה "עונה" כמו בקריאת שמע - ששם מהות מצוות קריאת שמע בעונתה היא *איחוד השם*, כך מטרתה של מצוות עונה היא *איחוד הזוג*

כלומר שכל כל המטרה במצוות עונה ובחיי האישות היא הקירבה בין בני הזוג!

האיחוד ביניהם

הביחד שלהם

ההנאה שלהם

 

ואיזו הנאה ואיזה איחוד ואיזו קירבה יכולה להיווצר כאשר האישה או הגבר נמצאים שם מכורח?! כי חייבים?! כי "צריך" ולא כי רוצים?!

ואיזה איחוד יהיה שם אם אישה עושהב "כי צריך, או "בשביל" בעלה או כדי לרצות אותו וכדומה - ואיך זה נראה בפועל?! זה עצמו יראה כמי שכפאו שד!!!

כנ"ל לגמרי גבר.

גבר שנמצא שם רק כי "צריך" והוא "חייב" ואין לו יכולת בחירה והוא רק מרצה - איך זה יראה?!

אשתו לא תרגיש שהוא עושה זאת מכורח ולא מרצון?!

אשתו לא תרגיש שהוא מאלץ עצמו חלילה?!

זה יצור איחוד ביניהם? הם ירגישו קירבה ככה?

לא ולא

אלא להיפך, זה יצור ריחוק

זה יצור מעגל הרסני

הספירלה הזוגית שלהם תרד כלפי מטה

הגוף שזוכר הכל הכל יזכור חוויה שלא הייתה לו נעימה, כי למה שיהיה לנו משהו נעים אם זה בכורח וכי חובה ולא מתוך בחירה ורצון שלנו?

ואז זה משפיע על כל הפעמים הבאות.

הגוף והנפש זוכרים הכל.

אז ממילא זה עצמו יכול לחבל בחשק!

זה עצמו יכול להוריד עוד יותר את החשק!

זה עצמו יכול לפגוע עוד יותר הן בתדירות והן באיכות!

 

אחד מהכללים הכי הכי יסודיים ביהדות של קירבה אינטימית בין איש לאשתו הם

אשתו - אחרי חופה וקידושין

בטהרה - לאחר טבילה במקווה

בחדרי חדרים - שרק שניהם נמצאים שם

וברצון שניהם - ששניהם, גם הגבר וגם האישה ***רוצים*** ובוחרים להיות שם ורוצים כל דבר ודבר שקורה שם!

 

זה כלל יסודי!

 

הרצון!

 

הרצון הוא ה-מילה במיניות בריאה.

הוא ה-מפתח למיניות בריאה וטובה.

 

בלי הרצון אין שם כלום, פשוט כלום.

 

הרצון הוא הכלי הכי הכי חזק שיכול לשדרג את חיי האישות של כל זוג.

כאשר אישה

ואיש

מתחברים לעצמם

לרצון שלהם

לאוטונומיה שלהם על גופם

על יכולת הבחירה שלהם

על השליטה שלהם בגופם

לרצון הפנימי הזה לקירבה -

אזי משהו נפתח בצורה הכי עמוקה ועוצמתית שיש!

 

ובלי זה,

כאשר מתנתקים מהרצון,

כאשר ניטלת יכולת הבחירה,

כאשר נמצאים שם כי "חייב" ו"צריך" ומרצים ומקשיבים לכל קולות ורעשי הרקע שאומרים לנו למה אנחנו חייבים - זה מנתק אותנו מהרצון הפנימי שלנו!

 

אדם הוא יצור בחירי!

 

יכולת הבחירה ניתנה לאדם והיא מבדילה אותו מן הבהמה

 

הבחירה היא היא זו שדרכה מתגלה הנשמה שלנו!

 

ע"י זה שאנו בוחרים.

 

"ראה נתתי לפניך את הטוב ואת הרע ו*בחרת* בחיים"

 

הבחירה החופשית!

 

זה היסוד אולי הכי מהותי ביהדות.

 

ודרך הבחירה מתגלה הרצון.

הבחירה והרצון הם ממש חלק וגילוי של הנשמה, חלק אלו-ק ממעל!

 

אז אין שום דרך שנאמר שבחיי הנישואין, שהם קודש הקודשים,

ובחיי האישות בין בני הזוג, שהם קודש הקודשים -

ינטל הרצון הזה, תינטל הבחירה הזו.

חלילה לנו מכך!!!

 

וזה יוצר כאמור המון ריחוק והמון רע גם בהרגשה האישית של מי שנמצא במקום הכי אינטימי כי הוא מרגיש מוכרח ומכורח וגם ברמה הזוגית שזה מחבל מאוד מאוד.

 

אז בדיוק כמו שכתבת - שאסור לנו להגיע למצב של מי שכפאו שד וזה נכפה עלינו - אז הדרך להגיע *לכך* היא *לא* ליטול מעצמינו את זכות הבחירה, את הרצון! אלא להיפך - להיות שם מתוך חיבור הכי עמוק לרצון!!!

 

והחשק עצמו יכול להגיע ולהתגבר מאותו חיבור עצמו לרצון הזה.

 

אז אם גבר נמצא ביום מסוים במצב שהוא ממש לא רוצה, מכל מיני סיבותיו שלו,

והוא ממש מכריח את עצמו כדי לרצות את אשתו, וגם תוך כדי הוא ממש לא שם אלא מרגיש כפייה וכורח - גם לאישה עצמה זה יהיה נוראי וגם לו עצמו.

ואם אישה נמצאית ביום מסוים במצב שהיא ממש לא רוצה, מכל מיני סיבותיה שלה, והיא מכריחה את עצמה כדי לרצות את בעלה, וגם תוך כדי היא מרגישה ממש לא שם אלא כפייה וכורח - גם לאיש וגם לאישה זה יהיה נוראי!

 

ואני לא מדברת על מצבים שבהם אפשר לעורר את החשק בביחד הזוגי, שזה דבר מבורך.

אלא מדברת על מצבים שאין, פשוט אין את הרצון ולא יעזור שום דבר אחר.

ששם חשוב מאוד לפעול על פי הרצון הזה.

אבל אם הרצון קיים ורק נדרש להעלות את החשק, להשקיע אחד בשנייה ולגרום לסביבה שיותר מאפשרת את הופעת החשק הזה - מעולה! וזה לימוד גדול ועולם שלם של איך אפשר להגביר את החשק ולהיות במקום שרוצים! שבוחרים! שיש את האחדות והקירבה הזו! את האיחוד הכי הכי נעלה ומבורך שיש!

 

אז חשוב מאוד לזכור שאחד מ***חבלני החשק*** הכי הכי גדולים שיש - זה הריצוי, זה הרגשת החובה, זה הרגשת ה"צריך", זה הרגשת הכורח. זה הורג מספר אחד של החשק עצמו!!!

ודווקא החיבור לרצון, לבחירה, לאוטונומיה היא היא זו שמעלה את החשק עצמו.

 

וזה לא משהו של הפוסטמודרניזם ולא משהו של תרבות המערב

אלא זו היהדות עצמה.

זו הבחירה עצמה.

החלק אלו-ק ממעל

הנשמה

הרצון הכי פנימי

התנאי הכי בסיסי בחיי אישות ביהדות

האיחוד בין בני הזוג ולא הריחקו חלילה

רצון השם!

 

אין לזה שום קשר לתרבות המערב, זה נושא אחר לגמרי מכל תרבות ה"בא לי" וה"אני במרכז" שאכן בעייתית מאוד ואכן תורמת רבות לאחוזי הגירושין ויתר מרעין בישין, אבל זה לא אותו מימד בכלל, זה לא קשור האחד לשני,

אלא, זו התחברות לאיך הקב"ה ברא אותנו, איך הוא ברא את מנגנון המיניות שלנו, איך הוא ברא את המקום להגיע לאיחוד שלם בין בני הזוג - וזה בעיקר ע"י אותו הרצון ומשם נובעים יתר הדברים החשובים גם הם.

 

(ערכתי את התגובה שתהיה ממוקמת כאן כי יצא מגניב לראות שתי תגובות באותו הרגע בלי שתגובה תחצוץ ביניהן (: )

@מיקי מאוס

קראתי כעת את תגובתך הנפלאה,

מדויקת ומדהימה כהרגלך, ישר כוח גדול כתבת כ"כ חשוב!

אשריך

מה יקרה אם נקיים יחסים רק כשיהיה לנו חשק? רק טוב.
גם גבר שמחוייב בעונה, צריך לעשות את זה בחשק.
ונכון, הוא לא רק צריך לעשות את זה בחשק, הוא צריך גם לעורר את החשק של אישתו לפעמים. ולכן החובה מוטלת עליו.
ומי רוצה לקיים יחסים עם מישהו כשאין לו חשק?
יחסי אישות זה לא רק מצוות פריה ורביה. אני חושבת על זה ואני מתחלחלת. עד לאן מצוות אנשים מלומדה תגיע???
ככה נראת מצווה בלי חשק. ומצווה כזאת בלי חשק לא רק שהיא הופכת למצוות אנשים מלומדה, היא הופכת לסיוט!
וכן, זה לא כמו להכין אוכל (בהזדמנות זו אכתוב שגם גבר יכול להכין אגב, אלא אם כן תוכיח לי מהתורה ונגזרותיה שהחובה היא על האישה)
ולא כמו ללכת לעבודה.


והחובה במצוות עונה היא רק על הגבר וכל המהות והאופי שלו מותאם לחובה הזאת, ולא על האישה אז תפסיקו להמציא הלכות וגם אם היא מחוייבת במשהו, אז נא לדייק ולא להוסיף כי אתם עוברים על לאו של "בל תוסיף". ותפסיקו להשוות בין המינים
במה שלא צריך להשוות.

הגבר מחוייב במצוות עונה ולאישה מותר לסרב כשאין לה חשק.
וגם הגבר לא תמיד חייב לרצות! ואין לו מה לסרב כי הלכתית לאישה אסור לתבוע בפה אז הוא רק יכול לשחק אותה ש"הוא לא הבין את הרמז".
וגם זה היהדות קבעה כדי להוריד את הסיכויים לפגיעה באישה בין היתר.

(לפרוטוקול, אישה מורדת או איש מורד נחשבים מורדים אך ורק כשמניעת היחסים היא במכוון כדי לצער ולהעניש. וגם את זה אני אומרת כי אנשים מבלבלים את השכל בשם התורה ובשם ה"דת" וזה חילול ה').

אז ככה,
אהבה עושים באהבה או לא עושים בכלל.
ואם לא מצליחים באהבה, אסור. זאת ההלכה.
להלן:

בני אנוסה.
בני שנואה.
בני נידוי.
בני תמורה.
בני מריבה.
בני שכרות.
בני גרושת הלב.
בני ערבוביה.
בני חצופה.
יש אומרים אף בני ישנה.

מה המשותף לכל אלה? שאין בהם אהבה וחיבור וזה מעשה טכני בלבד במקרה הטוב, או ניצול במקרה הרע.

הלכתית! אהבה עושים רק באהבה.

תלמדו תורה.

סליחה שנפלתי עליך, זה לא אישי רק לתגובה שלך,
יש גם דברים חיוביים שאפשר להוציא מההודעה שלך,
זה פשוט מסוכן וחשוב לי לתקן את העוולה הכללית הזאת.

היום בהדרכות נשים אומרים להן שאישה עושה רצון בעלה ושתהיה כמו בול עץ אם אין לה חשק והעיקר לא למנוע ממנו.. עצוב.

ולכן אני כותבת כאן בחריפות כי אנשים מסלפים את דבר ה' וזה נורא ואיום!

הופכים נשים לשפחות מין "בשם התורה".
אנשים פושעים ונשים טיפשות.
(אני מאוד חריפה בנושא הזה. אישה טיפשה היא אישה שהגבר שלה אמר לה משהו בגלל האינטרסים שלו והיא בלי לבדוק את זה הולכת ומעבירה את זה הלאה ומחנכת דורות שלמים לבעיות בשלום בית בשם התורה)

וזה עשה לי רק רע
עד שהגעתי למצב שהשתחררתי מההדרכה הזו נגרם לי, לנו המון נזק

ואם זה לא לפרו ורבו כמו שאמרת ולא יצא מזה ילדים אז מותר? סתם שאלה כי אמרת שאסור "בני..."
גם בלי ההטפה ללכת ללמוד תורה. זה בייסיק ביחסי אנוש.

"בני" זה לא רק במשמעות של הבנים בפועל, אלא הנגזרת של זה...

ונכון, אתה לגמרי לגמרי צודק.
רק שיש אנשים שמדברים בשם התורה והם לא למדו אותה...
ומרוב תורה הם קצת מאבדים את הרגש הבריא והבסיסי שלהם. עצוב מאוד...

גבר שמתעלם מהרמזים של אישתו, גם עובר על עונתה. ועדיין מותר לו לא להיות בחשק ולשקף לה את זה בצורה לא פוגעת וזה בסדר גמור!

אולי לא הודגש מספיק, כל אחד צריך להתחשב בשני המקסימום האפשרי, מי שיש לו חשק צריך להתחשב במי שאין לו, ומי שאין לו (ואפילו לה) צריך (וגם צריכה רח''ל) להתחשב במי שיש לו חשק.

מלכתחילה בוודאי שעדיף לעשות אהבה באהבה ולא מתוך חובה, ולכן כאשר אין לו או לה חשק, מי שאין לו, יקח עצמו בדחיפות לטיפול, אבל בדיעבד, כאשר למישהו אין חשק, ישתדל מאוד לשמוח בזה שהוא משמח את פרטנרו, ולא יצער את פרטנרו על מזבח האידיאלים המופרכים של ''אם אין לי חשק אני לא עושה כלום''.

והמרחק עד בני אנוסה ובני שנואה וכו' וכו' רחוק כרחוק מזרח ממערב. ושימחה לב שכל הנ''ל (בני אנוסה ובני שנואה וכו' וכו') נאמרו רק ביחס לגבר!!!
חומר למחשבה - למה לא נאמר ''בני אין לו חשק" ?
או בני ''אין לה חשק''?

אישה מורדת זה לא רק כדי לצער את בעלה, גם אם סתם אין לה חשק היא מורדת.

כתבת ''חובה במצוות עונה היא רק על הגבר וכל המהות והאופי שלו מותאם לחובה הזאת, ולא על האישה אז תפסיקו להמציא הלכות וגם אם היא מחוייבת במשהו, אז נא לדייק ולא להוסיף כי אתם עוברים על לאו של "בל תוסיף". ותפסיקו להשוות בין המינים
במה שלא צריך להשוות.''


חבל שלא הבחנת בין לכתחילה (אהבה עושים רק באהבה) לבין בדיעבד (אהבה עושים גם כדי לשמח את השני אפילו אם אין לי חשק לעצם הענין),

ועוד יותר חבל שעגל הזהב של הפוסט מודרניזם מכה בעל חלקה טובה רח''ל,

כמו שחבל שלא הבהרתי שאסור לאף גבר לדרוש כלום מאשתו, אבל כל אחד צריך לדרוש מעצמו לעשות למען זולתו.

ומה שכתבת בפוסט האחרון
''גבר שמתעלם מהרמזים של אישתו, גם עובר על עונתה. ועדיין מותר לו לא להיות בחשק ולשקף לה את זה בצורה לא פוגעת וזה בסדר גמור!''
הואלא מובן לחלוטין לשיטתך,
מחד ''מותר לו להיות בחשק'' וגם ''לשקף לה את זה בצורה לא פוגעת '' ( איך בדיוק עושים את זה בצורה לא פוגעת? )
ומאידך הוא ''עובר על עונתה'' ! כלומר הוא חייב לקיים את עונתה גם שאין לו חשק (אבל לשיטתך ''אהבה עושים רק באהבה'').

אלא אם תגידי שיש דין אחד לגברים (צריכים לעשות אהבה גם בלי חשק) ודין אחר לנשים (אהבה רק באהבה).....

איך ענה מישהו שנשאל ''כמה זה אחד ועוד אחד''? ותשובתו "זה תלוי אם אני צריך לתת או לקבל'',
וד'ל ואכמ''ל

לגבי "אהבה עושים גם כדי לשמח אחד את השני אפילו אם אין לי חשק"- זו עצה טובה ומקובלת למצב שבו האינטימיות תקינה ושני בני הזוג רוב הזמן מסופקים ומרוצים מתדירות היחסים. ואז בהחלט ניתן לפעמים "לבוא לקראת" ולשמח את השני.

אבל מצב שבו אחד מבני הזוג מרגיש באופן קבוע או כמעט קבוע שהוא עושה כדי לשמח את בן זוגו אפילו שאין לו חשק, הוא מצב הרסני שיכול לצמוח ממנו אך ורק נזק.

ועל זה נזעקו (בצדק) וכתבו באופן בהיר ונכון קודמותי @מיקי מאוס, @נגמרו לי השמות ו@סוסה אדומה.

אענה לך לפי הסדר.

זה ששניהם צריכים להתחשב, אין חולק.
השאלה היא מה זה אומר להתחשב, עד איזה גבול, ומה קורה כשההתחשבות מתנגשת.
ובשביל לענות על השאלה הזאת צריך ללמוד תורה.

לכתחילה ובדיעבד אהבה עושים באהבה.
שים לב, כתבתי "עושים" כי שניהם צריכים לעשות את זה מהמקום הזה.
אף אחד, לא גבר, ולא אישה רוצים לקיים יחסים עם מישהו שעושה להם טובה.
ומי שכן, ש*הוא* יטפל בעצמו, כי הוא מתייחס לקיום יחסים כמו לאוכל בשביל הבריאות. ולא שאין מקרים כאלה, אבל גם גבר וגם אישה הם לא אוכל. הם יישות בפני עצמה, ואנחנו לא אמורים להשתמד במישהו כדי לספק את הצרכים שלנו.
איפה הבעיה?
כשאתה אומר שמי שאין לו חשק יקח עצמו לטיפול בדחיפות,
אתה כאילו מציג את זה שהבעיה נמצאת אצל זה שאין לו חשק.
חוסר חשק זו לא תמיד בעיה.
ויותר מזה, לפעמים הבעיה היא דווקא בצד השני.
או בקשר בינהם. אז טיפול אישי לא יעזור.
בקיצור, עצם זה שאתה בא מנקודת מוצא שאסור שלא יהיה חשק ומי שאין לו חשק, זו והוא הבעיה זו טעות יסודית.

מי שמצליח להיות במקום שיש לו חשק לשמח את פרטנרו, אז כבר יש לו חשק לשמח את פרטנרו.
אבל אם לו גם את זה, אז הוא אנוס.
מה עושים במקרה כזה?
מדברים.
לא חייבים לרוץ לטיפול. מי שישמע אישה בהריון עם בחילות צריכה לרוץ לטיפול כי אין לה חשק?
מי שחושב ככה שיקפוץ כי הוא צריך טיפול שיעזור לו לצאת מהאגואיזם שלו ולראות קצת מעבר לתאוות שלו.
סתם לצורך הדוגמה, יש עוד אינספור דוגמאות וסיטואציות שבהם ברור מי מהם צריך להתחשב.

עכשיו, משהו שאנשים צריכים לדעת, יש הבדל מובנה בין גבר לאישה בנושא הזה של "חוסר חשק".
כשאישה מקיימת יחסים מתוך ריצוי, זה על גבול האונס.
לא תמיד בכלל בכלל באשמת הגבר, אלא בחוויה שנרשמת לה בגוף.
מעבר לזה, שאישה תעורר לעצמה את החשק כשאין לה חשק, בהרבה תנאים זה הרבה יותר מורכב מהדרך שבה גבר יכול להתעורר.
וכמו שאמרתי מקודם, זה משפיע על הנפש בצורה שונה גם אם במקרים של ריצוי בצורה די דומה.

לגבי מה שאמרת על ה"בני אנוסה" וכו',
זה מביע רעיון שמרכזו הוא שאהבה עושים באהבה.
למה לא כתוב "בני אין לה חשק"?
כי אישה שעושה כשאין לה חשק (ואני מדברת על כל סוג של חשק, גם לא כזה של "לבוא לקראת" - וזה בסדר גמור שזה קורה), היא נחשבת אנוסה. גם כזאת שמשקרים לה שאם היא לא תסכים היא נחשבת מורדת. היא אנוסה כי היא פועלת בניגוד לרצונה והרושם שנרשם אצלה בגוף הוא רושם של אנוסה במידה מסויימת.

ולגבי מה שכתבת על אישה מורדת, אתה שקרן.
ואני אומרת את זה בחריפות כי זו חוצפה לדבר בשם התורה ולדבר שקרים.
אין אישה שסתם אין לה חשק, זה קודם כל.
יש אישה שאולי אין לה סיבה מוצדקת באמת לא לקיים יחסים, וזה כבר משהו אחר. אז כל עוד לא תדייק בדברים שאתה כותב בשם ההלכה, זה שקר.

לא הבחנתי בין לכתחילה לדיעבד כי אין הבדל בינהם מבחינתי.
דיעבד זה רק כשמתעורר חשק לשמח את הגבר, אז גם שם זו כבר אהבה שנעשית באהבה.

לא רק שאסור לדרוש בנושא הזה, וחבל שאנחנו חיים במציאות שאתה אומר שחבל שלא אמרת ש"אסור לאף גבר לדרוש מאישתו".
כי במציאות מתוקנת לא היית צריך בכלל לומר דבר כזה.
אז לא רק שאסור לדרוש, וכל אחד צריך לעשות עבודה במקומו,
חלק מהעבודה שנראה שלא חשבת עליה, זה לעורר את הרצון של בת זוגתו.
ולא לשלוח אותה לטיפול בגלל חוזר חשק. (ואני לא מדברת על מקרים מאוד נדירים שבהם באמת שליחה לטיפול מוצדקת).

ומה ההבדל בין גבר לאישה לעניין עירור הרצון?
שגבר חייב לרצות את אישתו כדי שיקיימו מצוות עונה (אלא אם כן היא מוחלת ומוותרת)

ואישה לא.
הכי הרבה, מבטיחים לאישה שמפתה את בעלה, שיהיו לה בנים תלמידי חכמים. אבל היא לא חייבת. זה צ'ופר.

לגבי איך משקפים לבן הזוג בצורה לא פוגעת?
לא כל כך מסובך.
מעבירים לה את המסר שאתה בדיכאון, שאתה עמוס מאוד, ושזה לא קשור אליה. ואם זה קשור אליה או לקשר בינכם (כי גם לגבר מותר להיות פגוע), להגיד שאין לך חשק ואתה מנסה להבין ממה זה נובע ולבקש את סליחתה ואת רשותה למנוע ממנה יחסים ולנסות לפתור את זה.
(הדברים נכונים לשני בני המינים, שניהם צריכים לנסות לפתור את הפגיעות שבינהם, אבל החובה העיקרית על הגבר. ככה אנחנו בנויים, גם אם תתווכח על זה).

וכן, גבר חייב לדאוג לעונתה.
ויש הבדל הלכתי בין חובת האיש לאישתו לבין חובת האישה לאישה.
אבל גם אז, אם הוא עושה את זה, צריך לעשות באהבה.
(לא תמיד זה חייב להיות בשיא השיאים של האהבה, גם גברים הם אנושיים מאוד ומותר להם, מספיקה אהבה פשוטה שמאפשרת התקרבות, או רצון לשמח את האישה שגם זה נחשב לעשות אהבה באהבה)

ועל מה שכתבת למטה אני בוחרת להתעלם ולהגיב לך למרות זאת.

ומה שאני הכי לא מבינה זה למה זה יותר אגואיסטי לא לקיים יחסים כשהגוף שלי לא בעניין
מאשר כן לקיים יחסים עם פרטנר שלא באמת רוצה רק כי היצר שלי מתחשק לו
(וכמובן לא משנה אם זה גבר או אישה)

כי בשם "המצווה" זה בטוח לא מכוון לדעת התורה ויש מספיק הוכחות מהפוסקים

ברור שכשאדם קשוב לרצון או לחשק שלו זה האידאל. וכל עוד לא מתעורר אצלו רצון הוא עצמו שותף ל"אונס".

וברור שלכפות את הרצון (או תאווה או חשק) שלי על מישהו אחר זה אונס לא משנה באיזו דרך זה נעשה.

ואם כבר, מותר שלאדם לא יהיה חשק,
ואם יש לך רצון שלבן/בת הזוג שלך אין, אז תעורר אותו, ואם לא תצליח, תתמודד.

במשך דורות חינכו גברים לנכות בנושא הזה.
עם כל הכבוד לשמירת הברית שלכם, המצווה היא עליכם ולא בכדי.
גם שמירת הברית וגם מצוות עונה.
איך הצלחתם להפוך את זה?
רק בזכות פטריארכיה דתית ושימוש ציני במושגים "תורניים" ל"טובתכם".

זו ההזדמנות לומר,
אף אחת לא אחראית לברית שלכם. יש לנו משלנו.
ואם יש נשים טיפשות שחינכו קורבנות נשיים לאנוס את עצמן כדי לשמור על הנמושה, הגיע הזמן שזה יתוקן.

גברים מזמן לא נמושות, ואם לאישה שלך לא בא עליך,
או שתתאמץ קצת יותר, או שתתמודד.

ולמה אני לא אומרת את זה לנשים?
אני כן, אבל נדיר שאני צריכה להגיד להן את זה. (ראיתם פעם אישה כופה על מישהו בכל מיני דרכים וטיעונים להיות איתה? אני לא, וגם אם יש כזאת, כנראה שזה נדיר מידי בשביל שאפגוש אותה).

התפיסה שלך מעוותת ואת רומסת ודורסת מי שלא שותף לאידיאולוגיה שלך... מקווה שלא טירגרת פה אף אחד.ת, והייתי עדין
על כל שאר מה שכתבת זכותך לחשוב ולקרוא נכים למי שבא לך, לא ראויה לתגובה כך כך...

תקראי לאט נשמה יעזור לך

אני חושב שהדברים שלך נכונים אבל כבר כתבתי לך פעם שהחריפות שלך בעייתית ומבטלת את ההיררכיה החשובה שבין מעשים לא טובים לבין מעשים חמורים.
יש מרחק גדול בין אונס לבין מה שתארת, גם מבחינה תורנית - אשה שקיימה יחסים כדי לשמח את בעלה אפילו שהיא לא היתה 'בחשק' - הילדים לא נחשבים כבני אנוסה . את יכולה לברר את זה עם אנשים גדולים בתורה, לא נראה לי שיש מישהו שבכלל יתלבט בזה.

בשורה התחתונה, עם הרעיון העקרוני שכתבת אני מסכים,
גם לי אישית שפתחתי את השרשור, לא מקדם אותי שאשתי תלך לקראתי ותהיה איתי בלי חשק, זה בטוח רק יפגע בשנינו

ועוד שאלה היא עם גלולות או מניקה?
כתבת באיזשהו מקום שיש לכם 8 ילדים. אם היא עם גלולות זה בהחלט יכול להסביר.

כמובן שרצון לאינטימיות נבנה בהדרגה בייחוד אצל האישה שרואה את היחס של הבעל שלה וכו

זו המילה, תחפש את ההגדרה המילונית.
ברוב המקרים האישה עצמה שותפה לאונס, אבל ככה קוראים לזה וזה הרושם שנשאר בגוף גם אם לא באותה מידה של אונס חמור יותר.
חשוב להעלות את המודעות בנושא, כי זה הגורם מספר 1 לירידה בחשק לטווח הרחוק.
כשאישה לא קשובה לגוף שלה ומוסרת את גופה בנושא הזה, היא גורמת לנתק בין החלקים שבה, וההשלכה ההכרחית היא שהיא לא תלמד להנות, ואם היא לא יודעת להנות, היא לא רוצה בזה. וזה רק על קצה המזלג.

אישות זה אישות, זה לא יחסי מין.
והתורה מייחסת המון המון המון חשיבות לכוונה ולחיבור שבין איש לאישתו באקט הזה.

אני יודעת שזה נשמע חריף, אבל זה באמת חריף וחשוב להגיד את זה.

הבני האנוסה לא מדבר בהכרח על הילדים, אלא על בני תשע מידות.
כלומר, על הגברים עצמם שמקיימים יחסים בצורה הזאת לפי דעות מסויימות.
מעבר לזה, לא ראיתי התייחסות מדוקדקת בנושא הזה והגיע הזמן להרחיב בו.

ומה שאמרת על אישה שקיימה יחסים כדי לשמח את בעלה *מתוך רצון* זה כבר סוג של חשק, ולא על זה דיברתי, וחזרתי על זה כבר כמה פעמים.
אבל יש הבדל בין *רוצה* לבין *מרצה*.
במילים של היום, אסור שהיא תהיה "נותנת".
היא צריכה לנכוח בסיטואציה ולבחור בה ולא מתוך אילוץ וריצוי.
אחרת זה פוגע בה ובעתיד הלא רחוק בכלל, גם בו ובקשר בינהם.

1. ראשית בחלק נכבד ממה שכתבת אני מסכים איתך, אבל חלק מהדברים שכתבת מכילים טעויות יסודיות הן בפסיכולוגיה של המינים (גבר ואישה) והן הלכתית -יהדותית, ומחייבים תגובה.

התלבטתי האם להגיב, לאור הסגנון שבחרת לתשובתך ("שקרן" וכו'), אבל כדי לא להשאיר את טעויותיך ללא תגובה, ומכיוון שתורה היא ותלמוד היא צריכה, החלטתי בכל זאת להגיב.

 

1. א.  כתבת
   "איפה הבעיה?
   כשאתה אומר שמי שאין לו חשק יקח עצמו לטיפול בדחיפות,
   אתה כאילו מציג את זה שהבעיה נמצאת אצל זה שאין לו חשק.
   חוסר חשק זו לא תמיד בעיה.
   ויותר מזה, לפעמים הבעיה היא דווקא בצד השני.
   או בקשר בינהם. אז טיפול אישי לא יעזור.
   בקיצור, עצם זה שאתה בא מנקודת מוצא שאסור שלא יהיה חשק ומי שאין לו חשק, זו והוא הבעיה זו טעות יסודית.

תשובתי- חבל שלא הבנת מה כתבתי

יש טווח רחב מאוד של "חוסר חשק", מי שאין לו/לה חשק פעם ב... לא קרה כלום, הכי טבעי בעולם.

כפי שכתבתי, הכוונה לחוסר חשק בולט, חורג מהנורמה , "אנורקסיה מינית".

גם כתבתי שכל אחד צריך להתחשב בשני באופן מקסימלי, ולא רק במקרה של אישה בהריון עם בחילות, גם במקרים הרבה פחות דרמטיים.

 

1. ב.   כתבת – "עכשיו, משהו שאנשים צריכים לדעת, יש הבדל מובנה בין גבר לאישה בנושא הזה של "חוסר חשק".   כשאישה מקיימת יחסים מתוך ריצוי, זה על גבול האונס.
   לא תמיד בכלל בכלל באשמת הגבר, אלא בחוויה שנרשמת לה בגוף.
   מעבר לזה, שאישה תעורר לעצמה את החשק כשאין לה חשק, בהרבה תנאים זה הרבה יותר מורכב מהדרך שבה גבר יכול להתעורר.
   וכמו שאמרתי מקודם, זה משפיע על הנפש בצורה שונה גם אם במקרים של ריצוי בצורה די דומה."

 

ותשובתי - הבל הבלים, על פני הגלובוס מאות אלפי נשים וגברים מקיימים יחסים מדי יום מ"תוך ריצוי" בלשונך (כדי ל"שמח את השני" בלשוני), גם כשאין להם כ"כ חשק, וזה בכלל לא דומה לאונס, ואפילו לו מתקרב לכך, מנין לקחת את הטענה ההזויה הזו ? מציע שתישאלי כמה נשים וגברים ותקבלי מושג. אולי ברמת האגוצנטריות שלך, אם את עושה את זה מתוך רצוי, אז בחוויה שלך זה על גבול האונס, אצלי (ואצל עוד רבים רבים) מתוך ריצוי לשמח את אישתי גם כשלא היה לי כ"כ חשק, היה לי לכבוד רב ולשימחה רבה.

ולענין ההבדלים בין גבר ואישה, בדיוק ההיפך ממה שכתבת, גבר שאין לו חשק, תיפקודו (וד"ל) בספק רב (כמובן תלוי בגיל) ואישה ללא חשק, תיפקודה כמעט רגיל.

 

1. ג.   כתבת – "לגבי מה שאמרת על ה"בני אנוסה" וכו',
   זה מביע רעיון שמרכזו הוא שאהבה עושים באהבה.
   למה לא כתוב "בני אין לה חשק"?
   כי אישה שעושה כשאין לה חשק (ואני מדברת על כל סוג של חשק, גם לא כזה של "לבוא לקראת" - וזה בסדר גמור שזה קורה), היא נחשבת אנוסה. גם כזאת שמשקרים לה שאם היא לא תסכים היא נחשבת מורדת. היא אנוסה כי היא פועלת בניגוד לרצונה והרושם שנרשם אצלה בגוף הוא רושם של אנוסה במידה מסויימת.

 

תשובתי – ראי בהערה הקודמת ובהערה הבאה.

 

1. ד.   כתבת –

"לגבי מה שכתבת על אישה מורדת, אתה שקרן.
ואני אומרת את זה בחריפות כי זו חוצפה לדבר בשם התורה ולדבר שקרים.
אין אישה שסתם אין לה חשק, זה קודם כל.
יש אישה שאולי אין לה סיבה מוצדקת באמת לא לקיים יחסים, וזה כבר משהו אחר. אז כל עוד לא תדייק בדברים שאתה כותב בשם ההלכה, זה שקר."

 

תשובתי -

1. 1.  מי את שתקראי לי שקרן ?  אין לך נימוסי ויכוח/דיון אלמנטריים, את יכולה להגיד שלדעתך אני טועה, שלא הבנתי נכון, אבל "שקרן". מציע לך ללמוד את הגמרא בעירובין יג: (מדוע נפסקה הלכה כבית הלל) וד"ל.
2.  
3. 2.  בכל מקרה אני מוחל לך במחילה גמורה, כי הקיצוניות הפמיניסטית הילדותית שלך כניראה קצת משבשת את המחשבה (ראי דברי "נשוי ושחוק" התפיסה שלך מעוותת ואת רומסת ודורסת מי שלא שותף לאידיאולוגיה שלך... והייתי עדין, על כל שאר מה שכתבת זכותך לחשוב ולקרוא נכים למי שבא לך, לא ראויה לתגובה כך כך.. ", ואת דברי "זוזיק העכבר").
4.  
5. 3.  תשאלי כמה תלמידי חכמים האם אישה מורדת זה רק כאשר היא רוצה לצער את בעלה או גם במקרה שסתם אין לה חשק. ותגלי שרוב הדעות סותרות את עמדתך. שמעתי לאחרונה על מקרה שבו אישה התנזרה מבעלה 5 שנים כי "אין לה חשק" (היא לא התכוונה לצערו, סתם אין לה חשק). לשיטתך היא מורדת או לא ?
6.  
7. 4.  מנין לך ש"אין אישה שסתם אין לה חשק" ? מנין לקחת את הטענה המופרכת הזו. יש אלפי (וכניראה הרבה יותר) מקרים ש"גבר סתם אין לו חשק", וקל וחומר שיש אלפי נשים כאלו.
8.  
9. 5.  תני בבקשה דוגמאות למקרים ש"אין לה סיבה מוצדקת לא לקיים יחסים" ?  ממה נפשך, אם הסיבות הללו לא מוצדקות שלא לקיים יחסים, אז לשיטתך היא צריכה לקיים יחסים עם בעלה, אבל לשיטתך אם אין לה חשק זה על גבול האונס, ו"אהבה עושים רק באהבה, ואם אין, אז לא עושים בכלל". אז תחליטי, מה תעשה אישה שהסיבה שלה "לא מוצדקת" אבל אין לה חשק ?

 

1. ה.  כתבת

" לא הבחנתי בין לכתחילה לדיעבד כי אין הבדל בינהם מבחינתי."

התשובה - המשפט הזה מראה על הבנה תורנית-הלכתית לא מדהימה (בלשון המעטה). אני מציע שתתייעצי עם כמה תלמידי חכמים מובהקים שיסבירו לך את ההבדל בין לכתחילה ודיעבד.

ו.   כתבת

1. "ומה ההבדל בין גבר לאישה לעניין עירור הרצון?
   שגבר חייב לרצות את אישתו כדי שיקיימו מצוות עונה (אלא אם כן היא מוחלת ומוותרת)
   ואישה לא.
   הכי הרבה, מבטיחים לאישה שמפתה את בעלה, שיהיו לה בנים תלמידי חכמים. אבל היא לא חייבת. זה צ'ופר.
    

התשובה – לא הבנת (לא ארד לרמתך, ואקרא לך שקרנית) את כוונת ההלכה/הכתוב בענין, אם גבר רוצה לשכב עם אשתו, והיא לא בקטע, הוא צריך לרצות אותה, כי אסור לו באיסור גמור וחמור ביותר לאנוס אותה או לשכב איתה בניגוד לרצונה.

וכנ"ל אם אישה רוצה לשכב עם בעלה, והוא לא בקטע, היא צריכה לפתות אותו (האנלוגיה החזלי"ת לריצוי מצידו).

סוף דבר,הוא לא חייב לרצות אותה, אבל אם לא ירצה אותה לא יוכל לשכב איתה, כלומר כדי שיקרה משהו הוא צריך לעורר את הרצון אצלה (לרצותה), ובתמונת ראי זהה לחלוטין, היא לא חייבת לפתות אותו, אבל אם לא תפתנו, היא לא תוכל לשכב עימו, כלומר כדי שיקרה משהו היא צריכה לעורר את הרצון אצלו (לפתותו).

 

1. ז.   כתבת
   "וכן, גבר חייב לדאוג לעונתה.
   ויש הבדל הלכתי בין חובת האיש לאישתו לבין חובת האישה לאישה.
   אבל גם אז, אם הוא עושה את זה, צריך לעשות באהבה.
   (לא תמיד זה חייב להיות בשיא השיאים של האהבה, גם גברים הם אנושיים מאוד ומותר להם, מספיקה אהבה פשוטה שמאפשרת התקרבות, או רצון לשמח את האישה שגם זה נחשב לעשות אהבה באהבה"
    

התשובה - ההבדל היחידי הוא שעל הגבר יש חובה דאורייתא של מצוות עונה (ויש מחלוקת בפוסקים האם זה רק בליל טבילתה או בכל פעם שהיא רוצה ואכמ"ל) ועל האישה חובה מדרבנן שלא להיות מורדת.

תמוה בעיני מדוע לשיטתך (כפי שכתבת בצדק ביחס לגבר) ש"מספיק שיש לגבר רצון לשמח את האישה (ריצוי בלשונך) שגם זה נחשב לעשות אהבה באהבה" , אבל להיפך כאשר יש לאישה רצון לשמח את בעלה זה לא נחשב לעשות אהבה באהבה, אלא "כשאישה מקיימת יחסים מתוך ריצוי, זה על גבול האונס" (לשיטתך המופרכת).

 

ח. אכן, אף אחד לא רוצה לקיים יחסים כאשר השני "עושה לו טובה", השאלה איך "עושים טובה", בפרצוף חמוץ וכמי שכפאו שד, או מתוך שימחה שזוכה לשמח את פרטנרו. אשרי מי שפרטנרו שמח לשמחו, ואוי לו למי שפרטנרו מחמיץ פנים והעיקר לצאת ידי חובה, 

 ועל כגון דא נאמר "יש מאכיל אביו פסיוני וטורדו מן העולם, ויש מטחין אביו בריחיים ויורש עולם הבא".

 

 

אם תסכם אולי אוכל לקרוא...

בכל אופן, בגדול נראה שחזרת בך בכמה דברים מההודעה הראשונית שלך, ואני לא היחידה שהבינה ככה את הדברים שלך.

וחסרה לך הבנה בנפש האישה
וחוסר הכלה לתנועות הטבעיות שבנפש.
ודרך אגב, גם אצל אישה אפשר לראות כשאין לה מספיק חשק, רק שנכון שהחשק שלה מוצנע יותר, לא מרחיבה כאן.
ואל תוכיח לי שום דבר ממה שקורה אצל הרוב.
במיוחד לא אחרי חינוך קלוקל הן לגברים והן לנשים לאורך הדורות.
הגיע הזמן להתקדם.
מתנצלת שלא קראתי הכל,
מציעה לך להשאיר את האמונות הקדומות בצד, וגם אם לא להסכים איתי, לפתוח את הראש ולתת לדברים שלי מקום במחשבה שלך.
כל מה שאמרתי לך זה מתוך למידה רבה.
וכמו שכתבת בעצמך, כתבתי לא רק עבורך אלא עבור כל מי שקורא כאן וכל מי שקרא את דבריך. אין לי שום דבר נגדך.

(והשקרן לא אישי. כתבתי ככה כי זה פשוט חמור מאוד מה שאמרת, הרבה יותר חמור מלקרוא לך שקרן כשזה במקום.
אישה שאין לה חשק לא סתם אין לה חשק, יש סיבה שצריך לעלות עליה ולפתור אותה, וברוב המקרים העניין הוא לא טיפול אישי,
ודוגמה לאישה שאין לה סיבה מוצדקת באמת לא לשכב עם בעלה, למשל, אמממ הוא לא אירגן את הבית בצורה שהיא אוהבת, אממ הוא לא קנה לה פרחים לשבת (יש מקרים שפרחים לשבת זו לא סתם לא סיבה מוצדקת, זה תלוי בהקשר ובמשמעות של זה, אבל העיקרון הוא שהיא מחפשת אותו ומענישה אותו בדרך הזאת, ו*זה* לא מוצדק).

נסכם,
גם גבר וגם אישה, כשאין להם חשק, צריכים לעורר את החשק בדרך כלשהי
אבל אם החשק לא עולה אסור לקיים יחסים. (ואל תדבר איתי על מקרים יוצאי דופן שגם אותם צריך לפתור, כי מלכתחילה אתה לא דיברת על מקרים כאלה ואם דיברת עליהם כל מה שכתבת מיותר, כי ברור שמקרים יוצאי דופן מצריכים טיפול ולא מלחמה עצמית)

וזה שאתה לא יודע איך זה פועל על נפש האישה, זה כי אתה מעולם לא היית כזאת.
וגבר מחוייב ואישה לא, והסתכל באורייתא וברא עלמא.
אתה נשמע לי אחד שיודע ללמוד, אז תלמד.

בולשיט... הוא לא יבין אשה כי הוא לא היה אשה ואת כן מבינה גברים ויודעת להטיף וללמד והכל... רוצה לספר לנו משהו מאיפה את מבינה בנפש הגבר כל כך?

וואי כבר מזמן לא התערבתי בשרשורים מהסוג הזה, אבל באמת שאין על הפמניסטיות היודעות כל האלו, שיסבירו בק"נ טעמים על נפשה הרגישה של האישה שתמיד צודקת...

גבר שמאויים מפמיניסטית רק מעיד על עצמו כמה הוא קטן. תתמודדו עם הטענות בצורה בוגרת, יש לכם הזדמנות להוכיח שהגבריות שלכם לא תלויה בזה שיש אישה קטנה לצידכם.
גברים שתומכים בהודעות בסגנון של הנשוי השחוק, בלי להתייחס לילדותיות שלו, זו גם רמה שיש להתפאר בה.

אני שמח שיש לך משהו שעוזר לך להעריך את עצמך בחיים, זה בהחלט חשוב.


(אגב, בנתיים אין שום אשה קטנה לצידי, ומשום מה אני עדיין מרגיש גבר. נכון מזעזע?)

כשאישה אומרת משהו בעד נשים שהיא פמיניסטית, מראה את האיום שלכם.
שחררו, ואם היא פמיניסטית, סו וואט?
בחייאת שחררו. יש פה גם כמה גברים בוגרים יותר, המזדעקים פה הם אנשים קבועים שגם הסגנון שלהם מעיד על עצמם.

ממש לא "מציין בכל פעם שאשה כותבת משהו בעד שנים שהיא פמניסטית"

והבעיה שלי עם הפמניסטיות היום (הגל השלישי) היא פשוטה - הן לא "בעד נשים", הן נגד כל דבר שהוא לא אשה, והן פחות או יותר מודדיות כל שאלה לפי הקריטריון "אשה או לא אשה". זה הבעיה. זה ה"סו וואט".

יש כאן גם נשים בוגרות יותר. למעשה רוב הנשים הדתיות הן לא מטורללות כמותך. אין להן שום דבר נגד נשים, אבל הן פשוט ענייניות וחכמות ושקולות, ולא דנות בכל דבר על ידי טיעוני זוועה מסוג "אני אשה אז אני מבינה ואתה גבר אז תסתום כבר לעזאזל"...

 

בהערת אגב, אם הפסיכולוגיה בגרוש שאת עושה פה ("סימן שאתם מרגישים מאויימים..") מייצגת את רמת האינטלגנציה הכללית שלך ושל שכמותך, זה בעיקר עצוב עבורכן. ולמען האמת - אין באמת שום סיבה להרגיש מאויים מאוסף כזה של אנפלבתיות נבערות מדעת

 

תתייגי או תגיבי לי... (מרגישה מאוימת?)

הספקת להמציא הגדרה חדשה לאונס ולזלזל בכל מי שאי פעם נפגע.ה מינית. הספקת לכתוב באורך הגלות ומי שעונה לך ככה אז ארוך לך.
לקרוא קטן, שקרן, נכה, ילדותי וואטאבר למי שלא נכנע למדע הבדיוני שלך...
אז את די פתטית במיוחד שלא כתבתי כאן על איזה גישה מהפכנית רק הערתי על הגועל נפש שאת כבן אדם (לא אשה, כבן אדם- לא נכנס למלחמת מינים שאת נלחמת עם עצמך...) לגבי מה שאמרת על האונס ונדלקת
אל תקראי לנשים קטנות (דווקא בספר הן ממש חכמות) כי הן לא מסכימות איתך. תעריכי אותן שהן חכמות וחושבות אחרת, יש כזה מצב... 🤦

ואתה ילדותי ודמגוג בשקל בכל התגובות שלך.
זאת הפעם האחרונה שאני מגיבה לך, וגם את זה אני כותבת לך רק כי נראה שלא הבנת את זה בפעמים הקודמות.
אתה מוזמן להמשיך להוכיח את הגדלות שלך בשאר ההודעות, אני לא מתכוונת לכלות את זמני על משועממים.

כמובן שאני מסכים עם רוב טענתך, אבל לפי ההלכה היבשה אישה כן מחויבת, יש דין מורדת אם אומרת שלא רוצה וכו'...

אישה לא רק שהיא לא חייבת כשאין לה חשק, אסור לה.
אצל אישה זה מאוד מאוד חד הפער שבין אין לה חשק לאפילו "מוכנה" (מתוך רצון ולא מתוך ריצוי)
במילים אחרות, התורה וההלכה מחייבת את שני הצדדים לרצות, והביטוי "אישה מורדת" מזמן יצא מהקשרו וזה בדיוק למה אני חריפה כאן בתגובות שלי.

מהיכן ההמצאה המופרכת הזו "אישה לא רק שהיא לא חייבת כשאין לה חשק, אסור לה".

מי את שתחליטי בשביל כל הנשים מה טוב להן ?

מי את שתחליטי בשביל כל הנשים מה מותר להן ומה אסור להן ומתי ?

 

חבל  שאת מפיצה את האידאולוגיה הפמיניסטית קיצונית שלך , שגורמת להרס בתים בישראל ?

 

מציע שתבדקי את אחוז הגרושות בקרוב הפמיניסטיות שכמוך,

לעומת אחוז הגרושות בקרב אלו שחושבות שלא קורה כלום אם אישה רוצה לשמח את בעלה גם כאשר אין לה חשק, (בדיוק כמו שלא קורה כלום כאשר גבר רוצה לשמח את אישתו כאשר איו לו חשק, ולמעשה בדיוק להיפך, לא רק שלא קורה כלום, זה אהבת הפרטנר האמיתית, במובחן מיחסים כאשר יש לו/לה חשק, שזה אהבת עצמך ואהבת תאוותך האישית).

 

האידיאולוגיה הפמיניסטית הפוסט מודרנית הקיצונית שלך וההבחנות הנפשיות הנובעות מהן ("אצל אישה זה מאוד חד הפער שבין אין לה חשק ......")

אולי נכונה לגביך, כניראה שלא נכונה לרוב הנשים הקונבנציונליות.

 

מציע לך ללמוד את סימן רל"א בשולחן ערוך אורח חיים והמשנה ברורה שם, לעניו"ד הסימן המרכזי והיסודי ביותר בשולחן ערוך, ואז אולי תקבלי השקפה יותר בריאה על החיים ועל היהדות.

 

כמובן רק אם תצאי מנקודת הנחה, שאם יש מחלוקת בינן ובין החפץ חיים בענין השקפת היהדות, כניראה שהטעות אינה אצל החפץ חיים, וד"ל.

קודם כל ברור שזאת ההלכה, זה דבר ראשון.
ומי אני? אחות שדואגת לאחיות שלה, בניגוד אליכם גברים (מסויימים) שדואגים לסיפוק צרכייכם הבהמייים בלבד.

קיבלנו דיווחים על כך וכעת גם רואה שהשרשור תפס כיוון של השתלחויות אישיות רבות בין ניקים ולכן ננעל.