"בוא נדבר"
- מה אתה רוצה לשמוע? הנה לך סיפור חיי - סבל סבל סבל.
היה ועדיין. סוף.
אבל לא בשביל זה קנית לי סודה בקיוסק,
ואני באמת מאמין שהרגשת לארג' כשהתחלת לספר בפתיחות את ה"סיפור" *שלך*.
כאילו אנחנו מכירים.
כאילו.
לא טרחתי להקשיב.
הבנתי שאני בעצם מחכה שלא מרצוני לתורי.
לפחות, הייתה לי סודה.
אני לא יודע אם שומעים בקול שלי מונוטוניה של דיקלום כשאני מתחיל לפרוס את מסכת שנותיי האחרונות מתובלת כל פעם בשקרים חדשים...
בסופו של דבר לא כל אוזניים יכולות לסבול אותו דבר.
אני מניח שבכל זאת עשיתי משהו נכון - הרבה "וואי אחי", או סתם "אחי", "תשמע....", "לא פשוט בכלל", וכו' - בטח לא יכולים להעיד על איזו טעות גדולה.
אני לא יודע, וגם לא אכפת לי.
אני שמח: 1. שזה הסתיים. ואני מקווה שזה אומר שאני לא צריך לדבר איתו על זה יותר לעולם. 2. הוא מתייחס אליי יותר בכבוד עכשיו. בכלל לא שמגיע לי, אבל לא שאניא אותו מזה.
אח... איזה עולם....
#2
"מוזר לי שלפני חצי שנה הייתי הראשונה למתוח עליך ביקורת, ועכשיו אני הראשונה לתמוך בך"
גם לי מוזר. הייתי קנאי גדול לטובתי האישית, ואני לא מצטער לרגע,
אני יודע שזה היה הכרחי, אבל השינוי לא נבע ממני.
לפעמים אני חושב לעצמי - הלוואי שיכולתי להיות זבוב על הקיר בקליניקה של הפסיכולוגית שלך. לראות איך היא מצליחה לרסן את הטבע המסוכן שלך. לגלות בך את הטוב הנסתר. והוא ישנו, לא במיעוט, לא עולה לי כלום להגיד את זה.
אני מעריץ אותך על הטיפול בעצמך. את מצילה לא רק את החיים שלך, את משפרת את איכות החיים של כל הסובבים אותך.

