יש לי דודה מדהימה, באמת נדירה! חכמה ומשכילה, מאירת פנים, עדינה, יפיפיה...

והיא רווקה. בת 34. ובאמת כל כך כואב לי עליה... היא יכולה להיות אישה ואמא פשוט מדהימה!

שמעתי שחלק מהבעיה היא שהיא לא בסביבה שהצעות מתאימות מגיעות אליה, ופשוט אין הצעות...

חשבתי שממש כדאי להציע לה להיות בפורום כאן או במיזם שידוכים כאן, זה יכול ממש לעזור!

וגם לפעמים יוצא לי לשמוע על אנשים מתאימים ואני ישר חושבת עליה אבל לא מעיזה לעשות משהו

אבל... מתפדחת לדבר איתה על זה. על הנושא  בכללי... למרות שאנחנו בקשר טוב מאודד אני לא רוצה לחטט. קרה פעם שמישהו אמר לי לידה שכדאי לי להתחיל לצאת תוך רמיזה בוטה "כדי שלא תגיעי למצב שלה"  ופשוט הרגשתי כל כך מובכת בשבילה... 

אתם מן הסתם לא הייתם רוצים שאחיינית פצלוחה שעשיתם עליה בייביסיסטר תתערב לכם בנושא, לא? זו יכולה להיות או הצלחה מסחררת, או כישלון איום ונורא... שב ואל תעשה- עדיף?...

אני כל כך הייתי רוצה לעזור לה! אם רק הייתי יכולה...

מה הייתם רוצים שהסביבה תתן לכם בתקופה הזו? מה היה מקל עליכם את הניסיון?

-בנים נא לא לפנות בפרטי. תודה. מבהירה מראש, שלא יהיו אי הבנות.-

אני לא דיברתי איתה על זה אבל אני לא צריכה לדבר איתה כדי לדעת ש(ככל הנראה) היא לא 

לפחות לא פה, כמעט במליון אחוז

לפי מה שהבנתי זו חלק מהבעיה, שאין לה ממש מקורות להצעות

לפורום נשואים טריים

קורה לי הרבה פעמים (הרעיונות להצעה לקרובות/ים) תציעי את הרעיון לאמא שלך או מישהו שיכול להשפיע בנושא, או לפחות לבחון את ההצעה שלך.

אולי ממך תגיע לה הישועה?...

אמל'ה איך לא חשבתי על זה עד עכשיו...? 

האמת שבפעמים הקודמות התפדחתי שאעלה את הרעיון ויגידו לי שזה מגוחך או שלא ילך,

אבל תכל'ס... מה אכפת לי? בשביל הסיכוי שזה כן ילך שווה להסתכן

ועוד הרבה מעבר כגון מיונז וחומץ 

ושילובים הזויים (אבל דווקא סבבה גם בנפרד) שפשוט טעימים ברמותתת כמו כריך חביתה,

קטשופ, וגבינה צהובה או טונה 

או מטבוחה וחומוס

להמשיך? 

-נ"ב הקורונה לא פגעה לי בחוש הטעם ב"ה-

וואלה עיילתי מין אל יאמן

מיש מין אמריכא

בתפיהמני?

לחד הון...

 פהמתיש...

אוף, אנא לאזם ארוח

ליל מניח

יש דברים נסתרים...

מכירה קצת קלאסיקות תימניות חחח ציון גולן וכולי

מרה חבית להקת A-WA, איזא אינת ערף שו הם, בס אליום אנא יותר מדי דוסית מנשאן האדא

צודק צודק

אז תלמד אותי לקרוא ולכתוב!  חחח

רגע אז הבנת או שלרשום בעברית?

חח פשוט לא יצא לי להכיר לא בתימנית... מעניין באמת לשמוע

(לא כזה טובה בערבית גם, יודעת רק קצת...)

הדא יעני זי "פאהם"

יעני אזא אינת פאהם ערבי

 (שוקראן גוגל טרנזלייט )

זה אומר "הבנת אותי?"

סליחה על ההתעללות... מה אני אעשה

וגם יכולים להיות שני דברים מגעילים, וביחד הם גם מגעילים, והקשר בהחלט מובן. אנשים. אל תהיו מגעילים

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?