ועם כישרון הכתיבה שלך זה בכלל...

הלוואי. הלוואי שזה יבער בי. בינתיים זה נשאר רק ברמה השכלית..

ברור כמובן שאני לא מרגישה בעצמי את הרגשות האלה באותה עוצמה עליה כתבתי, 

זה הרגשות של הנער גיבור הסיפור. קשה לתפוס את תחושת האובדן באותה התקופה...

אנחנו כמו שבויים שנולדו בצינוק חשוך, שלא טעמו טעם חופש ולא מכירים מציאות אחרת, ולכן לא מרגישים שהוא חסר להם... כולנו. לא משנה כמה ינסו להסביר לנו מה זה להרגיש שאתה אדם חופשי,בחיים זה לא יעזור. לא משנה כמה נקרא ונלמד עדיין לא באמת נבין מה המשמעות של החוסר הזה...

אבל אפשר וצריך לבכות בדיוק על זה- על זה שאנחנו אפילו לא מבינים מה זה מקדש, שלא זכינו לטעום מהרגש הזה של לבוא בחצרות בית ה' ולבקר בהיכלו, ולנסות ללמוד ולתפוס בשכל וברגש כמה שאפשר ולהגביר את הידע בנושא המקדש 

אחרי החורבן אנשים לא רצו לחיות, לא רצו לאכול בשר ולשתות יין ולהתחתן, לא יכלו להמשיך בחיים

ולכן חז"ל תיקנו תקנות שמגבילות את האבל- כל מיני מעשים שבעיקר בשעת שמחה גדולה מזכירים שהשמחה לא שלימה בלי המקדש ויומי צום קבועים, כדי שלמרות החורבן נמשיך בחיים מתוך שמחה למרות שהיא לא שלימה ולא נתאבל יותר מדי.

אז לא צריך להתאבל ולכאוב יותר מדי  על החורבן ולשמור את זה לזמנים מוגדרים, ואף אחד לא מצפה שנחוש את התחושות של הנער בסיפור ח"ו, אלא לזכור וללמוד על המקדש, לרצות ולצפות שייבנה במהירה בימינו ולהפוך את הצייפיה אליו והדיבור עליו לחלק מהשיח שלנו ביומיום.

"כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בבנינה", בע"ה בקרוב ממש! והלוואי שנזכה שלא נצטרך לצום ביום ראשון כי תבוא הגאולה השלימה

ממליצה מאוד על הספר "יהודה" של יוסף כהן. מדהים ברמות אחרות ואחד הדברים שהכי עזרו 

לי לחוש כאב על הסיפור הנוראי של החורבן ולהצטער על זה שאין בית מקדש

 סליחה על החפירות ...וזה עוד אחרי שיש כל כך הרבה מה להוסיף בנושא

כמובן שלא מתיימרת לומר שהסיבה של חז"ל לקבוע את התקנות האלו באופן כזה היא בהכרח "להגביל את האבל" שהיה בדורם, ואי אפשר לדעת  את כל הסיבות שחז"ל תיקנו כל מיני תקנות כי יש סיבות שהם לא אמרו (ולכן שומרים את תקנות חז"ל גם אם הם כבר נראות לא רלוונטיות או לא מבינים את ההיגיון מאחוריהם)

יש הרבה מקומות שכשנותנים טעם לכל מיני הלכות זה עושה רושם שכשהטעם כבר לא רלוונטי אז גם ההלכה כבר לא רלוונטית, אבל ההלכה היא הרבה מעבר לכל סיבה כלשהי.

בדיוק!

את כותבת מהמם!

הלוואי שנרגיש באמת את החסרון, ולא רק במח..

הכל סיעתא דשמיא

אמן ואמן!

עד שלא נהיה במקדש בעצמינו לא באמת נרגיש כמה שהוא חסר לנו, אז בעצם זו בקשה שיבנה המקדש כדי שנרגיש ונבין באמת כמה הוא היה חסר לנו

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....