סיפורי הוא ישן, מהתקופה שלפני הגירוש... גרתי בשא נור ת"ו

ולמדתי פסיכולוגיה בבר אילן. באותה תקופה, הייתי תושב חדש

בשומרון ולא ידעתי מה קורה פה (מאז השלמתי הרבה חומר). יום

אחד, התחבר אלי בחור שטען שהוא עושה מחקר על מתנחלים וביקש

ממני להשתתף במחקר שהוא עורך. זה היה נראה לי דבר בנאלי

וסביר והבעתי את הסכמתי להשתתף במחקר.

נפגשנו כמה פעמים לצורך המחקר, וכצפוי, הוא שאל אותי הרבה

שאלות. לא חשדתי בדבר, בסך הכל זה דבר שגרתי ומצוי בתחום

אותו למדתי. מקובל, כי משלמים מחיר מסויים על שיתוף פעולה

במחקר שכזה, והסטודנט "שלי" שילם מחיר גבוה מהרגיל... הוא

ביקש להעביר את החומר גם לחבר שלו שעושה עבודה בנושא

ובהמשך הוא גם הכיר לי אותו. לאחר היכרות עם ה'סטודנט' השני, הם

הלכו צעד נוסף והכירו לי מישהו מהשב"כ בשם 'גיא' שהם מכירים "במקרה" ולדבריהם, מעונין לפגוש אותי...

הסכמתי. הוא היה הרבה פחות סימפטי משני 'הסטודנטים' הנחמדים, הוא שאל אותי על רבנים ומנהיגים שונים

בהתיישבות, ועל מישהו מתלמידי הרב כהנא שהיה גר בשא נור. בשלב הזה כבר חשדתי בכל העסק, הבנתי שמשהו פה כבר

מסריח ולא שיתפתי פעולה. הוא התחנן שאעזור לו והשתמש בטענה הרגילה שלהם ש'זה עוזר לכל עם ישראל'...

החלטתי לעשות משהו פשוט: הלכתי לרב הכי הכי הכי ממלכתי שאני מכיר (אני מכיר הרבה, סמכו עלי). אמרתי לעצמי

שאם אחוש כי תשובתו מתונה מדי עבורי, אני אחפש מישהו פחות ממלכתי. פניתי אליו. סיפרתי לו את כל הסיפור ושאלתי

אותו מה לעשות?

לקח לו יותר זמן מהרגיל לענות, כשנתן את תשובתו הוא התחיל עם הכלל שלכאורה אני צריך לעזור לביטחון המדינה, ואז

הדברים יצאו מפי אחד שלא תאמינו בחיים שיגיד משהו שלילי על המדינה ומערכות הביטחון. אבל, הוא יהודי תלמיד חכם.

לא הייתי צריך יותר שכנוע, "גיא" התחנן אלי במשך תקופה ארוכה, בצורה הכי בזויה שיש, שאשתף פעולה איתו. אני

המשכתי לסרב. הוא לא התייאש ולאחר מכן המשיך להתקשר מדי פעם לחזק אותי בעניין הצלת עם ישראל ...

חשבתי לעצמי חצי בצחוק וחצי ברצינות: "אם בימים הקרובים אעלם ממקום מגורי באופן פתאומי, לפחות תדעו למה".

אבל כל אחד צריך להבין בצורה הכי פשוטה: אסור, אסור להתעסק איתם. לא לדבר איתם מטוב ועד רע.