האמת אני לא רואה קשר בן המצוות שציינת.

אם לא היה מובן לא היה לי קשה העניין הפיזי-מיני-תשוקתי,
בגלל שמאוד נקשרתי אלייה זה ממש לא עניין אותי.

היה לי קשה חוסר החיבוק החברי.
לא יודע אולי זה כי ככה אני גם עם חברים, אוהב לחבק.
והיה לי מוזר וקשה שלא יכולתי לחבק מישהו שאני כל כך מחובר אליו.

יש לי הסבר פשוט על הסיגריה.
כי האנלוגיה הזו עברה לי בראש בזמנו,
כי שאתה מפסיק לעשן ליום אתה יודע שאתה צריך לחכות רק 24 שעות ואתה יכוול לחכות.

במצב עם הבחורה, כל פעם שהיינו נפגשים היה חסר לי החיבוק
הצלחתי להתעלם מהקושי הזה כמה זמן, עד שזה בא לי בבום שכבר לא יכולתי, אז חתכתי.
וכבר פחדתי שבהמשך יהיה לי עוד יותר קשה.

כמו שהסברתי בתגובה למעלה החוסר בנגיעות המיניות לא הפריע לי
בגלל שמאוד נקשרתי אלייה זה ממש לא עניין אותי.
הפריע לי שאני לא יכול לתת או לקבל חיבוק, כל השאר לא עניין אותי.
אפילו עם חברים קשה לי לא לחבק, החברים שלא חבקנים אני לא מרגיש קרוב אליהם.

כשהסברתי לה שקשה לי העניין
אחרי כמה זמן היא יצרה קשר שהיא מוכנה להפסיק לשמור נגיעה איתי
אבל החלטתי שלא, כי לא רציתי למקרה שיגמר מסיבה אחרת שהיא תהיה "נגועה".

זה בטח ממש קשה לעשות צעד כזה

ורק כדי שמי שאתה אוהב לא תיפגע.. זה ממש אצילי מצדך

אני מכיר את זה, הקטע הזה שאתה רק רוצה לבטא את מה שאתה מרגיש

בנגיעה (בגלל לא בקטע מיני) זה משהו ממש יפה וטהור בעיני.. אבל גם זה אסור

כי זה יכול להוביל לדברים.. וממש מדהים שלמרות שאתה לא שומר מצוות כרגע ההבנה שזה לא תקין

גרמה לך לחתוך למרות כל הקושי זה ממש ראוי לשבח.. 

האמת לחתוך לא היה דבר קל, כי לא פירטתי מה היה איתנו.
כשהכרנו הייתי סוג של משענת שלה בגלל מה שקורה בחייה.
ובאמצע הקשר גם אצלי התחיל בלאגן בחיי, והיא הייתה נקודת האור בתקופה ההיא.
וגם הייתה לה בעייה בחיים שהיא לא ראתה איך היא יוצאת ממנו, ואני רציתי לפתור לה את הבעייה, אבל היה לי קשה בגלל מה שהיה בקשר בנינו.
אז לחתוך ממנה היה מאודדדד קשה בגלל הנסיבות.

שקלתי לחזור לדבר איתה כידיד רק כדי לפתור לה את הבעייה, אבל זה היה קשה מדיי.
דיי מצטער שלא לפחות פתרתי לה את הבעייה.

הלכה הלכה אבל אני שואל איך זה אשפרי מבחינה אנושית,
אם הייתם אומרים תשמור את היצר שלך בצד על נשיקה, או יחסי אישות הייתי מקבל.

אבל איך אפשר להיות עם בן אדם
שאתה ממש מחובר אליו בלי לתת חיבוק.
זו השאלה, לא קשה לכם ריגשית ?
או שאני חלש מבחינה ריגשית, מה הבעייה שלי ?

אם הכל היה נכון, הייתי רוצה להתחתן איתה.
אבל גם לא ידעתי מה "השלבים" של דתיים חזקים כדי להחליט על חתונה.
וזה למרות שהכרתי זוגות דתיים שומרי נגיעה שהתחתנו. אבל לא הבנתי מתי הם מרגשישים שזה זה.
אני אדם חצי דתי, אז בראש שלי זה שונה משומרי נגיעה וגם שונה מחילוניים.

היא גם ידעה שאני דיי רציני, כי היכרנו בעבודה, והיו איתנו לא מעט בחורות חילוניות
שהתחילו איתי שניפנפתי. ובגלל שהיא הייתה חסרת ביטחון לא הבינה למה אני מנפנף אותן,
זה איך היא ידעה שאני בוגר ישיבה תיכונית שמעוניין במישהי עם נגיעה לדת. 

וגם לא ראיתי איך אני ממשיך בקשר כאשר אני נעצר ריגשית מולה כשאני לא יכול
לתת או לקבל חיבוק. מלבד הקושי הריגשי  הדבר הזה גרם לי להרגיש שאנחנו הולכים אחורה בקשר.

אצלי בראש ההחלטה להכריז שזה-זה

זה ככשיש חיבור עמוק כמובן, וכשאתה מחובק או במגע קירבה דומה ומרגיש סופר בנוח
עם מישהו גם כשיש שתיקה ארוכה ארוכה. זה האינדיקציה שאני רוצה ויכול להיות עם הבן אדם לנצח.
זה למה התחרפנתי שאני לא אדע אם זה-זה לעולם, מלבד הקושי הריגשי שניסיתי להתעלם ממנו.
ותאמת לא יודע איך זה בראש אצל אחרים.

להצליח להתגבר על חוסר בחיבוק, אולי אצליח לא יודע. אבל אותה גם ככה
אני לא אצליח להחזיר היא המשיכה הלאה.

ידעתי מחברים משותפים שהיא בקטע של חתונה, היא גם שלחה לברר אם אני רציני או סתם.
אבל כמו שהזכרתי היא המשיכה הלאה, אני שואל כאן בפורום גם כי זה קצת אוכל אותי שפיספסתי
אותה, אבל גם למקרה שאמצא שומרת נגיעה לדעת אם אצליח לשמור או לוותר מראש.

טוב אז אגיד את זה יותר ברור, היא כבר מצאה קשר רציני
היא לקראת חתונה.
באמת שמח בשבילה, היא הייתה יקרה לי ושמח היא מצאה מישהו כי הרגשתי רע שסיימתי את זה,
אבל אני מרגיש קצת פיספוס.

רק שאני מבולבל, אני במצב שאני חצי דתי
קשה לי עם חילוניות, פשוט זה רחוק ממני
אבל כמו שהבנת היה לי קשה עם דתייה. מרגיש במקום רע באמצע
חושב כבר ללכת על חילונייה כדי לא לבד...

אז כשהיתי איתה, הייתי "מבוקש" על ידי הרבה בחורות, בעיקר כי הייתי בשיא מבחינת כל הפרמטרים.
היא דיי חשבה זה למה שאני חותך ממנה, חשבה מצאתי מישהי אחרת.
שלחה חברות משותפות לברר למה חתכתי וכו'.

היום אני לא כזה מבוקש, חושב על להתפשר בגדול.

לא אני לא מכיר בעלות תשובה...
היו כמה מחברים משותפים, אבל הקשר עם החברים הללו דיי נותק.

אבל עדיין לא נראה לי להתחיל לחפש בנרות יעזור לי.

שוקל להתפשר על מה שיבוא, אין לי את הפרבילגיה
של אז כשהייתי מבוקש, באמת הייתי בוחן אותן לעומק בשיטות שלי.
היום אם אעשה מה שהייתי עושה אז אסיים לבד.
 

באמת תודה על המילים המנחמות והמעודדות

אבל קשה לי להישען על "ה' יסדר" לי, או מה שנקרא חסדי ה'..
חסכתי לכם בפוסט על מה שעברתי במקביל לקשר איתה ולאחריו בחיי האישיים,
דברים יותר קשים אפילו מהפרידה ממנה.
ושלא נדבר על מה שהיא עברה בחייה, קושי מטורף באמת שלא הגיע לה, אז קשה לי לעשות את החשבונות הללו עם ה' יותר.
זה למה קשה לי להישען על חסדיו אם כבר מפחד שתנחת עליי עוד מכה לחיי מה' שבאמת לא מגיע לי.
 

רק באתי להגיד להגיד שאני לא יכול לשבת בחיבוק ידיים
ולחכות שה' יסדר אותי כמו שנשמע בדבריה.

באמת לא ניכנס למה עברתי, זה גם ככה מסובך וקשה מדיי לכתוב כאן על זה בפורום.
להיגיד" כול דבר הכי קטן שיש לך בחיים זה בחסד גמור" רק מראה שעליי לעשות מאמצים 

גדולים עוד יותר.
כלומר אני חייב להתחיל להתפשר בגדול כדי לא להישאר לבד.
 

לא חושב שיש לי זמן להשתדלויות, חושב שזה הזמן להשלים עם מה שאני.
כי את המאבק התורני שלי סיימתי.
סחטתי מהדת/תורה וספגתי את כל הערכים, השקפת עולם, דרכי התנהגות והתמודדות לחיים, שאהבתי והתחברתי אליהם. בעיקר דרכים שהבנתי איך הם עוזרים בצורה מעשית.

זה נראה לי למה בזמנו היה טוב וקל לי בכל התחומים כמעט. אנשים היו נדהמים איך הולך לי טוב מבחינת לימודים עם בקושי השקעה,
ונדהמים איך בעבודה כל כך לוחצת אני כל כך רגוע, וגברים היו שוברים את הראש איך כל כך הרבה בחורות מתחילות איתי.  
נדהמים איך אני תמיד שליו ומחייך,  ולמה כמעט כל אדם שפגש אותי אוהב להיות בסביבתי והתחבר אליי.
 

אבל אחרי המכה שספגתי בחיי הרבה השתנה, ואנני אטרקטיבי כמו אז,
חייב להתפשר, מספיק לי מישהי שאין לה סלידה לדת ומשם לעשות עבודה לכיוון שארצה. ואם היא דתייה שלא תהיה "מחתימת כרטיס" וכמה שיותר לייט.
מבחינת אופי גם כאן אצטרך להתפשר,  מלבד תכונה או שתיים שפסיכולוגית לא יאפשרו לי להימשך לבחורה.

לדעתי תחפש מישהי שהיא במצב דומה לשלך

ככה תוכלו להתחזק ביחד ולא תרגישו פער גדול מדיי

נדיר שאני פוגש חצי דתייה,
לא יודע איך ולמה, למרות שסטטיסטית חשבתי יש יותר דתיות לייט מאשר דתיות עד הסוף
אולי זה בגלל שמעגל החברים הדתיים שלי הצטמצם..

בעלות תשובה בתחילת דרכן ב"ה יש בשפע.

אתה חצי דתי בעצם באת מבית דתי אבל אתה לא לגמרי שומרי מצוות אתה סוג של מתחזק

אתה בעצם בעל תשובה. ושמע הסיפור שסיפרת עם מה שהיה לך, יש סיפור כזה בגמרא

וחז"ל שם מפארים את זה ככ.. זה ניסיון הכי קשה שיש

גם מאז "ירדתי" בדתיות שלי.
וגם אכפת לי רק שיהיה קרקע טובה לדרך חיים שלי
שמבוססת על העולם הדתי.

אז רואה בזה התפשרות לא רעה.
מה גם שאני שוקל להתפשר על מסורתיות בלאי.

א. לאף אחד זה לא קל

ב. שומרים על גבולות גזרה של קשר, לא כל דבר אומרים לפני שהקשר ממוסד.

ג. המטרה היא מאוד עניינית, אין עניין סתם ככה להנות או לחזק את הקשר, המטרה הראשית היא למסד את הקשר בברית הנישואין (במידה וזה ראוי לכך) וכל השלבים באמצע הם אמצעי לכך (באמצע לאו דווקא חושבים כל הזמן על חתונה אבל לשם כל הזמן מכוונים).

ד. בגלל ג' מקווים שהתהליך יהיה יחסית מהר ונוכל להגיע לעיקר שבשבילו הגענו עד הלום.

עוד דבר - להתמודד עם רגשות זה לא להדחיק אותם, אלא לתת עליהם את הדעת ולעכל מה כל הסיטואציה ולהחליט בצורה מושכלת שבה הרגש משפיע אך השכל בסוף מקבל את ההחלטה הסופית.

א. כן, מהתגובות כאן אני מבין שלא קל לכולם, רק עדיין לא הבנתי איך כולם קופצים מעל המשוכה הזו.

ב. זה באמת מעניין, מה זה אומר "לא כל דבר אומרים לפני שהקשר ממוסד ".
ג. בלי קשר לדת זה צרוב אצלי בראש ככה. אני בכלל מאלו שחושבים שצריך להתחתן בגיל צעיר יותר, אפילו יותר מהגיל המקובל אצל הדתיים. כי כולם עם הגיל מתחילים לפתח בעיות שמקשות עוד יותר על הזוגיות.
ד. כמו שאמרתי בג' אם מחפשים בגיל צעיר יותר קל בזוגיות וככה למסד את הקשר, עם הגיל יותר בעיותף פחות קשה להגיע לעיקר.
ה. לא הבנתי את האמירהעל להתמודד ולא להדחיק את הרגש, אשמח לשמוע איך שומרי הנגיעה מתמודדים עם הרגש הזה.

א. דיי מובן.. כשהייתי שומע איך חילונים(רובם הגדול) מתייחסים ורואים את עניין המיניות
התמלאתי גועל והופתעתי עד כמה זה נפוץ אצלם צורת המחשבה הזו, שלא נדבר על איך זה משפיע על איך הם רואים את עניין הזוגיות.
אבל מצד שני שומרי הנגיעה נראו לי לא אנושיים בגלל שלא מחבקים,

זה כמו אמא שלא תחבק את הילד שלה.
מסכים איתך זה למה לא אכפת לי לא לנשק או לקיים יחסי אישות לפני החתונה.
לגבי ה. לא בטוח הבנתי איך לדבר עם הבן זוג על זה יכול לעזור.

א. לא צריך לקפוץ מעל המשוכה, צריך לכאוב אותה ולהמשיך.

ב. רמת האינטימיות בקשר לפני שמתחתנים צריכה להיות פחות מרמת האינטמיות לאחר שמתחתנים. ככל שהאינטמיות גבוהה כך אפשר להביא לידי ביטוי את הקשר בעוד מילים וצורות. כמו מגנט, שאתה מנסה להתקרב אליו אבל לא לגמרי באופן שאתה כבר תצטרך להיות צמוד אליו. בנישואין אפשר להיות צמוד. וגם בנישואין יש זמנים שבהם אי אפשר לגעת.

ג. מעולה, גם בלי קשר לבעיות אני חושב שיש בזה צד מאוד טבעי. אם כבר להיות בקשר - אז שזה יהיה רציני.

ד. מה התכוונתי - שעצם זה שאי אפשר לגעת זה זרז לחתונה.

ה. ב"ה שיש קשר טוב ואני יודע שאני מחובר אליה ריגשית והיא מחוברת גם אלי, אני שמח בכך. אני יודע שאנחנו לא רוצים לגעת אחד בשני למרות שזה קשה, אבל אני שמח שאנחנו שומרים על איפוק ועומדים בכך. שמח שיש גבולות. לשמוח בכך ממש.

א. איך כואבים את זה, תוכל לתאר לי?
ב. מסכים רמת האנטימיות צריכה לגבור אחרי החתונה, זה למה אני רואה ביחסי אישות לפני חתונה כדבר בעייתי מאוד. ובצד השני יש את אלו(רוב החילונים) שרואים בריבוי יחסי מין עם מספר פרטנרים כמטרה וכהישיג, ואפשר לראות איך זה משפע עליהם לרעה.
אבל אני מתפשר על חיבוק חברי.
ג. שנינו מסכימים
ד. שנינו מסכימים
ה. זה כבר דומה לא', אשמח לפירוט או תיאור יותר מדוייק.

א. הכוונה שמתי שאני מרגיש קירבה שיכולה לבוא לידי ביטוי במגע, וקיים בי הצורך הזה, אני לא מדחיק אותו אלא נותן מקום. אני חושב על זה שבמידה וזה היה שייך הגיוני מאוד שהייתי עושה את זה, אבל זה לא שייך ולכן מבחירה אני משלם את המחיר באהבה.

אין איזה טקס מסויים. אבל חשוב להזכר בזה שזה צורך טבעי, ואני משלם עליו מחיר שאני לא ממש אותו, אבל המחיר הזה שווה את זה ואני עושה את זה למען מטרה נעלה.

כשבנאדם לא נזכר בזה והוא מדחיק אז הוא מפספס תהליך נפשי שכדאי שהוא יעבור. הוא מפספס את הנוכחות של שלל הכוחות שלו שבסיטואציה. הוא אומר ליצר ולתשוקה שלו - אתם לא נמצאים כאן, לכו. זה לא חיובי בעיני. 

ב. אזכיר את ההקשר הכללי שסעיף זה - שאלת אותנו בתור דתיים איך אנחנו שומרים נגיעה, אז אני עונה לך שאנחנו משתדלים לשמור על מרחב אינטימי מוגדר גם בלי קשר לנגיעה ומתוך כך זה גם משפיע על הרצון למגע. מבחינת דקויות - לא באתי לשכנע אותך ולא זה היה הנושא. נטו עניתי לך מה עוזר לשמור את ההלכה הזאת.

לא מתחבר למושג הזה ייראת שמיים,
אני פרקטי, סופג כל מה שלמדתי בעולם הדתי ומיישם מה שהבנתי ומתאים.
זה מה שקשה לי עם העולם הדתי, כולם על אוטומט,
זה למה הרבה שם סובלים, לא מבינים את טעמי המצוות, ככה מגיעים להם הצרות.

לא הבנת מה אני טוען,
אי הבנת טעם המצווה גוררת לרוב בני האדם לטעות בקיומה כמו שצריך...

כן, אבל זה יותר מורכב.
אני מכיר מקרוב קרוב דתיים חזקים חזקים, אבל זה לא שווה כלום
חוסר ההבנה שלהם גורמת להם לעשות שטויות שגוררות סבל.
זה בגדול גם למה אני לא "דתי חזק", הבנתי שהאמונה שלי או איך שאני רואה את התורה שונה מאוד מהדתי הסטנדרטי.

לא מתפשר זה קורה

כמה תגובות למעלה דיברנו על מה שעברתי בחיי, ודיי דילגנו על זה בהקשר שם.
אז כאן זה דיי קריטי.
בעקבות מה שעברתי אחד הדברים שיצא מכך הוא שהקשרים מהחברים הדתיים בחיי התנתקו, כל הסביבה שלי הפכה לחילונית.
הדתיים היחידים שסביבי הם בושה לדת, עדיף להיות חילוני ולא להתקרב אליהם.
הדתיים הסבירים בחיי בקשוי יוצא לי לראות.
 

אז תחשוב שאם היית מוקף כל היום ברק חילוניים כמה מצוות תצליח לשמור כמו שהיית בימי הישיבה התיכונית?

אדם זה יצור חברתי, אני אומנם מנטלית מצליח לא לסופג את ההשקפות עולם המוזרות של חלקם.
אבל קשה לשמור על כל המצוות כשאין לך חבר'ה דתית סביבך.

אתה חושב שאני הולך בעקבות החילוניים ההולליים. זה לא כך בכלל..
אני חיי חיים הפוכים מזה ולא משנה עם כיפה או בלי, זה טבוע בי חזק בלי קשר לדת אלא יותר לאיך שאני רואה את החיים.

הייתה תקופה שהיו לי חברים דתיים, ובכל זאת לא "השתפרתי" דתית, עשיתי מה שעשיתי דברים בלי קשר אליהם.

אני מדבר על דברים כמו שבת, חגים, תפילות או כל מיני מצוות שאתה צריך איתך עוד אנשים דתיים, כשאין לך
אף אחד דתי סביבך אז הדברים האלה הופכים לדברים של העבר.

אני מאמין יש לך שיגרת בית כנסת או משהו כזה שאתה נפגש עם דתיים. אחי, לי אין...
מקסימום כמה שאין לי כוונה להיות בסבבתם כי הם גרועים יותר מכל חילוני שאני מכיר.

הראיה הכי גדולה- פרה אדומה, שלא ברור טעמה...

ושלמה המלך, שחז"ל אומרים שאמר שלמרות הפסוק "ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו" הרבה ואמר שהוא יזהר, והפסוק אומר עליו "נשיו הטו את לבבו"...

זה שאדם יודע את טעמי המצוות לא אומר שהוא ישמור אותן כמו שצריך, וזה שהוא שומר אותן כמו שצריך לא אומר שהוא יודע את טעמיהן...

למה אנחנו מקיימים מצוות? כי ככה ה' אמר, נקודה. אחרי שברור לנו ש"נעשה", אנחנו יכולים לבוא גם ל"נשמע", אבל הוא לא בא על חשבון העשייה- מטעמי המצוות אנחנו יכולים רק להוסיף הרחקות ולא להקל...

אין לי בעיה עם קיום המצוות ללא הבנתם.
זה מצליח כשהכל סבבה בחיים אבל שדברים משתבשים כדאי שתבין את טעמן.
רוב הדתיים כשאני רואה שהם נתקלים בקושי, הפיתרון מונח להם מתחת לאף בטעמי המצוות או בהבנת התורה. אבל רובם ילכו לאיבוד.
אחי, כל קושי שנתקלתי פתרתי בזכות שהייתי תמיד מעוניין בטעם המצוות וכו',
אני לא אלך לא לפסיכולוג, תזונאי, מאמן אישי, יועצים למיניהם, ואפילו לרופא.  
מצד שני דתי סטנדרטי ילך לנ"ל ורוב הסיכויים רק יחמיר את מצבו, והופ פתאום להבין את מהות המצוות חשובה.

זה למה הרבה "מתקלקלים" כי עד גיל 13-14 לרוב אין בעייה עם המצוות, אבל אז בא הקונפליקטים(כביכול) של ההלכה
עם המציאות והחיים ואז "גרף המתקלקלים" מתחיל לזנק. ( אני מזכיר שאני מקולקל כי חי בסביבה של חילונים בלבד)
וזה בגלל שמצטייר בעיניכם בלי שאתם שמים לב כאילו קיום המצוות זה חלק נפרד מהחיים ולא חלק אינטגרלי ממנו.
 

בגדול, כל קושי שיש הולכים לתורה, ועושים לפי הדרכתה- שואלים רב, פותחים ספרים וכד'...

כן הולכים לרופאים, לפי התורה- "ורפא ירפא"- מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות. והרמב"ם מסביר בשמונה פרקים שזה גם על חולי נפש, לא רק על מחלות גוף...

ודווקא כשדברים משתבשים  קצת בחיים ומתערערים אז התורה הכי עוזרת- "לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי".

להפיל את הקלקול על הפער בין המציאות לחיים זו שגיאה קלאסית- הקלקול נובע מחוסר האמונה שכל מה שקורה הוא מאת ה' ומתוך מחשבה שאנחנו יכולים לחשב חשבונות שמיים ח"ו. זו שגיאה עקרונית, חמורה הרבה יותר מאשר הפער בין המציאות ברוב הציבור היום לבין המצוות

התשובה שלך ממחישה טוב את הבעייה אצל הדתיים
ציינת את הרמב"ם, אכן הוא תומך ברפואה. אך אם הוא היה רואה את הרופואה בדורנו היה קורא להם איצטגנינים.
הרפואה של ימינו מתבססת על חוקות הגויים נטו, והתפתחה לפני 150 שנה בערך.
למזלי מגיל קטן נתקלתי בעולם הרפואה, הבנתי זה הכל בלוף, מלבד כירורגיה חירום. זה בעיקר הסיבה למה מאז אני אוהב לההבין את טעמי המצוות.
 

שוב, שדברים משתבשים התורה עוזרת, אבל אם אתה מאלו "שמחתימים כרטיס" שדיקלם פסוקים ולא התאמץ להבין את משמעות הדברים
 איך תסתדר, אין לך הבנה של התורה ואיך היא נותנת לך כלים להתמודדות.
 

לא ניסחתי את עניין ההתקלקלות טוב, עד גיל 13-14 נערים לא חושבים על העתיד, לכן אין להם בעייה לעשות מצוות כמו תוכי.
אבל כשמגיע הגיל שמתחילים לחשוב על העתיד, ועל איך המחוייבויות של חיים בוגרים משתלבים עם מצוות שהם לא מבינים את משמעותם
שם הרבה מתחילים "להתקלקל".

איך אתה יודע מה הוא היה אומר על הרופאים של ימינו? הוא לא דיבר רק לימיו ברוב הספרים שלו, למה שהנקודה הזו תהיה כך?

המאמץ להבין הוא טוב, לא חיוני. גם אם אתה לא יודע איך אקמול עובד הוא עדיין עובד... והתורה כמובן טובה הרבה יותר מכל תרופה, לא באתי להשוות אלא לתת דוגמה.

שוב, ה"קלקול" לא נובע מחוסר הבנה, אלא מחוסר אמונה. זה לא משנה באיזה גיל...

הרמב"ם וכדומיו דנו בהאם צריך לשבת בחיבוק ידיים ולקוות לחסדי שמיים או לעשות פעולות (רפואה) כדי להירפות.
אני אומר זאת על הרפואה של ימינו כי תקח לדוגמה שרופאים מוציאים בניתוח את התוספתן כי זה איבר מיותר על פי האבולוציה,
זה רק ממחיש לך במעט על מה מבוססת הרפואה של ימינו, על חוקות הגויים.
 

בקשר לאקמול, אני יודע טוב מאוד איך זה עובד. ממליץ לך לא לגעת, הכבד שלך יודה לי.
 

המושג "אמונה" הוא מושג חרוש שהעמיסו עליו יותר מדיי אז לא אדבר עליו. הגיל שציינתי זה גיל שבו מתחילים לחיות באמת וכשאתה לא מבין
את משמעות התורה הרוטינה ו"מטלות" החיים גורמות לך לחיות פחות כמו שרוח התורה מנסה להראות לך, במיוחד ל"מחתימי הכרטיס" הדת למיניהם.

אם אתה מבין שהמצוות לא באו סתם להגביל אותנו, ממילא אנחנו מקבלים מהן משהו שאנחנו לא חיים בד"כ...

שמירת נגיעה היא חלק מהרחקות בין גברים לנשים, שהן דבר קצת מעורפל ועדין- יש סביבו מחלוקות רבות היום.

הרחקות מנשים חיוניות כדי לבנות בית, כדי לטפח קשר זוגי בריא וטוב, דבר שהוא חובה אפילו יותר מכיבוד הורים לכאורה- "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשצו והיו לבשר אחד".

גם הקשר בין איש לאשתו הוא לא בלי גבולות, כי יש לו מטרה- להמשיך את הקיום של העולם באופן מתוקן וראוי. לכן קיום יחסי אישות הוא לא מופקר, יש לו כללים ברורים מאוד, והרחקות שלא מצאנו כמעט בשום איסור אחר... 

כל מגע שהוא מביע קרבה מסוימת. לא בהכרח קרבה ספציפית לשם הקרבה, אבל גם מגע של רופא כדי לבדוק דופק שזה מגע ענייני- מביע קרה, בלי המגע בלתי אפשרי לבדוק דופק בלי לגעת, ביד או במכונה.

מגע שלא בא בשביל או בגלל הקרבה הוא מגע מותר, מגע שבא בגלל או בשביל- הוא אסור. חיבוק בא רק בשביל קרבה, ולכן הוא אסור תמיד. וכמו ששומרים שבת למרות שקשה לפעמים לא להיות בטלפון- אנחנו שומרים נגיעה.

איסור מגע של חיבה הוא לא חומרה, או המצאה- הוא חובה הלכתית., ולכן שומרים אותו, ואם קשה- אז מוצאים דרכים להתמודד...

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים