קראתי מאמר באתר בית חב"ד, בו הכותבת טוענת כי כיום:
"אחוז הילדים בני הנוער והסטודנטים בישראל המאובחנים מדי שנה כסובלים מהפרעות קשב וריכוז רק הולך וגדל, עד כי נראה שהפרעת קשב וריכוז הפכה למותג היוקרה החדש אותו מנסים להשיג בני נוער וסטודנטים רבים. אם יש לך הפרעת קשב אתה IN."
כך הם יכולים להתחמק מאחריות, "להאשים" את בעית הקשב ולקבל התאמות בבגרויות.
בנוסף, היא כותבת שכיום גם ילדים עם בעיות רגשיות מאובחנים בדרכים לא נכונות, טוענים שיש להם הפרעת קשב והם נוטלים רטלין שבעצם לא עוזר להם להתגבר על הלקות.
"חשוב לדעת ולזכור שלא כל ילד או מבוגר חסרי סבלנות שעונים על הקריטריונים הנ"ל הם בעלי הפרעת קשב וריכוז.(...) כמעט כל תסמין של הפרעת קשב יכול להופיע גם כתוצאה מסיבות אחרות שאינן נוירולוגיות. התסמין יהיה זהה לחלוטין לתסמין של הפרעת קשב."
רציתי לשמוע מה דעתכם (גם מי שאין לו הפרעת קשב מוזמן לענות
):
):1) האם אתם מרגישים שאתם יכולים לספר על הלקות שלכם בחופשיות, והחברה תקבל אותכם כמו שאתם ואפילו במקרים קיצוניים יקנאו בכם? האבחון הוא באמת "מותג יוקרה"?
2) אתם חושבים שחבריכם מנסים להשיג אבחון שיגדיר את בעיה שלהם (למרות שאין להם באמת לקות), בשביל להקל מעצמם עומס, קושי ותסכול?
3) האם אתם לא מתאמצים להתמודד עם הלקות, ואתם משתמשים בה בתור "פטור מאחריות"?
4) ושאלה אחרונה , אין לי נתונים וידע מספיק, אבל קצת הרמתי גבה לשמע הטענה שכיום יש המון ילדים שסתם מאובחנים עם בעיות קשב וריכוז למרות שיש להם בעיות רגשיות. יש כ"כ הרבה טעויות?
, אין לי נתונים וידע מספיק, אבל קצת הרמתי גבה לשמע הטענה שכיום יש המון ילדים שסתם מאובחנים עם בעיות קשב וריכוז למרות שיש להם בעיות רגשיות. יש כ"כ הרבה טעויות? והנה הקישור למעוניינים: