האם אתה אומר שבמצב הנוכחי אין לך בטחון מספיק שאתה יכול לסמוך עליה כשותפה לניהול הבית,

או שאתה חושש שמשימת ניהול בית תפתיע אותך ואז תהיה בבעיה כי לא צפית את חומרת הסיטואציה?

אני מקווה שזה ברור... 

בעקרון לכל תפקיד אנשים מתרגלים. היא לא תהפוך פתאום לאמא לחמישה ילדים. יהיה לכם זמן להתרגל לכל דבר.

אם כרגע אתה כבר מרגיש שלא טוב לך, שיותר מדי נדרש ממך כדי לתחזק את הזוגיות, זה סיפור אחר.

אבל לפתח חששות עתידיים נראה לי שצריך משנה זהירות.

ובסופו של דבר - מאד תלוי כל מקרה לגופו וכל סיפור ועניינו.

מתייג את @נגמרו לי השמות

מצטרפת לדבריך החכמים, וכן גם לשאלותיך.

ורוצה לשאול את פותח השרשור @דת״י - האם ניסית לרדת לשורש הדברים בעניין הפחדים שלה?

שאלת אותה מדוע היא פחדה שהחתולה עברה עכשיו? מה הבהיל אותה? ממה יש לה חששות ופחדים?

לא ממקום שופט או ביקורתי חלילה, אלא ממקום שרוצה להבין.

והשדר צריך להיות כזה - אני רוצה להבין אותך, לדעת עלייך ועל עולמך הפנימי יותר, כן, גם על כאבייך ופחדייך, אני לא רוצה לתחקר אותך או לבקר אותך חלילה אלא להבין אותך קצת יותר

אולי אם תשמע לעומק מה יש שם זה יענה על הרבה מהתהיות שלך.

כי לא דומה פחד מחתול

לפחד מאנשים

לפחד מכל דבר

לחרדות שמשתלטות ולא מטופלות ולדיכאון או מצב אחר שפוגע בתפקוד.

וגם האם זה משהו מתמשך או נקודתי?

יכולה למשל לספר על עצמי שלוקח לי זמן להירגע מדברים מסוימים, ובאותה תקופת זמן אני בהחלט יכולה להיות יותר רגישה או יותר "נלחצת" מדברים.

סתם דוגמא מצחיקה:

יצא לי לראות לא מזמן פרק מאיזו סדרה (של מלחמת הכוכבים אם מעניין ) והייתה שם סצנה שהפחידה אותי שמישהו כמעט נשרף וכל האפקטים והקול ומה שמתווסף לסצינה מפחידה שבתוך קרב אדם כמעט נשרף...

ואז לקח לי נראה לי יותר מייממה שלמה להירגע מזה. זה ממש הלך איתי. עד לכדי דברים מצחיקים כמו שהוצאתי תבנית אפייה מהתנור ונבהלתי לרגע מהצבע השחור של הבשר (ובעלי צחק שזה האדם שנשרף, חח ממש בצחוק עבורו ואותי זה מצחיק גם עכשיו אבל אז זה הלחיץ אותי עוד יותר ואמרתי לו: שש! לא!!" כאילו בחיוך, אבל עדיין אמרתי כך.

וכאשר שטפתי כלים ואחד הילדים בא מאחוריי בתום לב לומר משהו - ממש קפצתי! כאילו הרגע שמעתי טיל שנחת לידי...

אז זה סתם שיתוף קטן לומר שלפעמים יש משהו שהפחיד אותנו אפילו בסרט מסוים ואז אנחנו יותר רגישים לדברים.

כמובן שאחרי יום זה עבר לגמרי, אבל כן, לקח לי את הזמן הזה ובתוכו הייתי בהחלט יותר רגישה ונלחצת יותר בקלות...

לכן חשוב לבדוק עם אותה הבחורה האם זה מצב זמני או מתמשך, האם משהו נקודתי הפחיד אותה בתקופה האחרונה או שזה פחד כללי מדברים? וממש להעמיק שם...

ואם ישנו פחד קיומי או פחד גדול אפשר גם לברר בעדינות מה היא מציעה אל מול זה, כלומר למשל אם יש לה חרדות האם היא רואה לנכון לטפל בהן אצל איש מקצוע המתמחה בכך? (שוב, חשוב מאוד מאוד שזה לא יהיה שאלה שתיווצר לצד השני כמקום מתחקר או ביקורתי או שופט אלא רק מציע, שואל, מתעניין, רוצה להבין, רוצה לעזור ממקום טוב ולא ממקום שכאילו הוא "למעלה" ממני...)

זה בינתיים מה שעולה לי,

מוזמן להמשיך ולהרחיב או לדייק מה שחשוב לך ואשתדל בל"נ להתייחס 

ב"הצלחה רבה רבה 

גם אתה מול עצמך

וגם אתה מולה.

צריך לראות מה שם מפריע *לך*?

מה מפחיד אותך בהתנהגות שלה?

מה אתה חושש שיקרה?

צריך להקשיב לעצמך,

לחששות שלך, לפחדים שלך,

למה מרתיע אותך,

לתפיסות שלך, לאמונות שלך

ולהתחיל לפרק דבר דבר ולראות איך מתמודדים מולו והאם יש מה לעשות.

ואח"כ גם במישור הזוגי לבחון ולראות.

כתבת שהיא בחורה ממש טובה, שהיא אחלה, 

שיש ביניכם חיבור

שיש ביניכם התאמה

שיש ביניכם גם הרבה שיתוף, היא כנראה מרגישה בנוח לומר לך דברים עמוקים עליה,

יש כאן רמה של פתיחות, שקיפות, כנות ותקשורת עמוקים מאוד.

וכל אלו אינם דברים של מה בכך.

אלו מצרכים נפלאים לזוגיות טובה!

הייתי מנסה להתסכל עליה כאדם שלם בפני עצמו.

לראות את המכלול.

ולהביט ממש בחוכמה ובתבונה ולראות מה אני אוהב באדם הזה שמולי?

מה מוצא חן בעיניי?

אילו יתרונות יש לה?

ואילו חסרונות?

והאם אני יכול ורוצה ומוכן לחיות עם כל החבילה הזו?

הרי אין אישה אחת בעולם שהיא מושלמת.

ואין גבר אחד בכל העולם שמושלם.

אין.

רק הקב"ה לבדו מושלם.

לכולנו יש יתרונות וחסרונות.

יכול להיות שתצא עם אישה אחרת שלא תפחד מחתולים ולא תפחד ולא תילחץ,

אך אולי היא לא תהיה מתאימה לך כמו שכתבת שכעת יש התאמה מצד שניכם?

אולי איתה לא יהיה לך חיבור כזה?

אולי היא לא תשתף אותך לעומקם של דברים ותגלה חלק אחרי החתונה וחלק בכלל לא?

אולי לא תהיה בה כנות ופתיחות כמו כאן?

ואולי עוד הרבה דברים.

אולי גם כן יהיו לה את כל הנ"ל - אבל דברים אחרים לא.

למה? כי היא בן אדם. לכן בהכרח היא לא תהיה מושלמת.

לכן אנו נדרשים לחפש אחר מי שטוב לנו איתו, שמתאים לנו, שיש חיבור איתו, שנעים לנו יחד, שרואים מידות טובות, שרואים עתיד משותף, שיש תקשורת טובה וכן הלאה, ושהחסרונות שלו/ה הם דברים שאנו מבינים ומקבלים כמכלול של האדם הניצב מולנו.

ואני רוצה להתייחס לחיסרון עצמו כפי שהצגת - של לחץ אולי מדברים או פחד מדברים או אי-יכולת להגיד "לא" לאנשים ואולי להיות במקום מרצה -

יש לדברים הללו גם את הטוב שלהם.

נראה שיש כאן רגישות מאוד גדולה, שיכולה לבוא בכיוון הטוב שלה גם לשימת לב לדקויות ורגישות אליך ולצרכים ולרצונות שלך.

יש כאן אישה שלוקחת אחריות.

שהולכת לפסיכולוג ומטפלת בנפש.

בעיניי זו תעודת גבורה ולא תעודת עניות.

בעיניי זה מראה על מודעות עצמית גדולה

על קשיבות עצמית

על ענווה, על דרך, על הבנה של תהליכים בנפש,

על הבנה שכמו שכל אדם בעולם ילך במהלך חייו לרופא משפחה אם תהיה לו דלקת גרון וכדומה - כך כל אדם צריך לטפל גם בנפש שלו.

נבראנו גוף ונפש יחד.

לא רק גוף.

לא רק נפש.

וגם הנפש צריכה התייחסות.

בעיניי המקום שאדם הולך לטיפול אישי ומקבל כלים, תובנות ונהיה אדם יותר שלם ומודע - זה מבורך, וכל אדם צריך ויתרם מכך! כל אדם.

לא צריך להיות "דפוק" חלילה או עם בעיה כדי ללכת לפסיכולוג.

איך אמר הר"מ של בעלי לכל התלמידים עוד כשהיו בכיתה ט'? נכנס לכיתה ואמר להם: "אני מצפה מכם שכל אחד מכם ילך לפחות פעם בשנה לפסיכולוג"!

ממש מצפה.

מצפה כי הוא מבין שהנפש היא נפש וצריכה התייחסות בדיוק כמו שהגוף.

ואי אפשר להזניח אותה.

ובמיוחד שעברנו כולנו עכשיו שנתיים מאוד מאוד מורכבות ומאתגרות של קורונה, של אזעקות, מלחמות, פיגועים ומה לא...

זה משפיע.

ועל אדם רגיש, אישה רגישה כמו כאן - זה משפיע.

דברים לא עוברים "על ידה"

אלא היא נוכחת.

היא חיה.

במלוא מובן המילה.

וכן, יכול להיות שדברים יותר משפיעים עליה גם לכיוון שיש יותר לחצים או פחדים,

אבל היא מטפלת בהם!

היא לוקחת אחריות!

היא "על זה" מה שנקרא!

וזה מקסים בעיניי.

נשמע שיש בה הרבה מאוד טוב.

גם זה שהיא בחרה לשתף אותך, שהרגישה בנוח להביא את הלב שלה ככה על מגש. לא כל אחת הייתה מסוגלת לעשות כך, וזה גם אומר הרבה עליך ועל הקשר ביניכם (רק לטובה כמובן).

נשמע שהיא מאוד כנה ואמיתית

שמה את הדברים על השולחן כבר למן ההתחלה.

מאוד ישרה.

ובעצם שואלת-מבקשת ממך - אתה מקבל אותי ככה? איך שאני? על כל המכלול שלי?

אתה מקבל את הפחדים שלי? אתה תעזור לי לחבק אותם? אתה תהיה שם? או לא?

אני צריכה לדעת... אני צריכה את האישור הזה, את הביטחון הזה, שזה משהו יציב ושריר וקיים, שאתה כאן כי להישאר.

ואו אז היא תוכל אפילו להיפתח בפניך הרבה יותר ולהביא לידי ביטוי גם את שאר הצדדים הנפלאים שלה, שכאמור יש המון.

היא אדם שלם עם מכלול שלם של יתרונות נפלאים ומופלאים, לצד חלקים אנושיים כמו שיש בכולנו, אז אצלה זה מתבטא למשל דרך פחד מסוים.

גם מניסיון אישי יכולה לומר רק תודה לקב"ה שבעלי קיבל אותי איך שאני, למרות כל החסרונות שלי שהיו אז ושיש עכשיו, ואת כל החלקים הפחות מוצלחים שבי, גם את הפחדים והחרדות שהגיעו לא רק בעבר אלא במהלך השנים (למשל אחרי שאבי ז"ל נפטר, לפני 5 שנים כמעט, עברתי תקופה לא פשוטה של התקפי חרדה, ביעותי לילה ולחצים גדולים... מה שלא היה בעבר. ב"ה טיפלתי בכך והיום הכל טוב תודה לאל, אבל כן, בהחלט, הנפש אומרת את שלה במהלך החיים של כולנו...

דווקא הלדבר על הדברים, הלהסתכל להם בעיניים ולטפל בהם ולא "לטאטא מתחת לשטיח" או לשמור הכל בבטן - זה דווקא המקום היותר בריא לנפש.

היכולת לאוורר את כל הרגשות.

לתת להן מקום.

לגיטימציה.

מענה.

אני יודעת שכתבתי ארוך, ויש לי עוד המון מה לכתוב, אבל באמת שבעיניי המקום הזה של הבירור הוא מאוד עדין ונצרך.

כי לא כדאי לוותר על משהו טוב מאוד,

ומצד שני צריך לדעת נכוחה לקראת מה הולכים.

לכן צריך לקחת את כל הצדדים בחשבון.

ולברר דבר דבר.

עם מבט רחב וכולל למכלול כולו.

וגם ליתרונות.

וגם לטוב ולחיובי שיש בחסרונות.

וגם לאומץ ולמודעות וללקיחת האחריות לטפל בדברים כי כולנו בני אדם בשר ודם...

נסה להוריד לרמת היומיום גם את הפחדים שלך.

ממש לדבר אותם.

ובתקשורת טובה יחד איתה לבחון האם הקשר מתאים לכם.

וזה יכול לקחת זמן, אז סבלנות.

אגב, לגבי מה שכתבת שאתה מפחד שתמיד תצטרך לתמוך בה -

גם כאן הייתי מקשיבה לפחד הזה שלך.

אולי הוא יושב על מקום בעבר שהרגשת שאתה תומך? שזה היה כבר עול עליך? גדול עליך?

אולי אתה מצפה להיות במקום עם הדדיות שגם אתה תהיה נתמך וגם תומך ויהיה איזון?

ואגב, אישה עם פחדים שמטפלת בעצמה ממש לא תצטרך שתמיד תתמוך בה - כי היא הולכת בדיוק בשביל זה לאיש מקצוע שנותן מענה לכך. ובן הזוג הוא לא מטפל. הוא בן זוג.

הוא תומך, מעודד, נמצא שם, אבל לא מטפל.

ולמה "ברור שהיא תתפרק בסוף" כפי שכתבת? שוב, אם היא הולכת לאיש מקצוע למה שתתפרק? היא הולכת כדי לקבל כלים ולחיות יחד עם זה בשלום ובטוב...

גם אם תעניק לה את הביטחון והיציבות הזו שדיברתי עליה קודם - אתה תראה איך מאוד יכול להיות שהיא תוציא מעצמה צדדים שעוד לא הכרת, לטובה כמובן. צדדים שגם היא שם בשבילך. גם היא תומכת בך. גם היא כתובת עבורך. ודווקא לאדם רגיש זה יכול להיות מקום מאוד מיוחד עבור בן הזוג שלו, ואתה יכול להרוויח המון...

גם המקום הזה שאם היא תרגיש יציבות וביטחון בקשר עצמו - יכול לכשעצמו להוריד חששות ופחדים, למשל גם במקרה של הריון ב"ה בעיתו ובזמנו.

הדברים מאוד ארוכים ונראה שאעצור כאן,

אבל בהחלט יש הרבה מה לדון ולברר,

שוב - הן לצד שלא "ללכת עם כיסוי עיניים" ולקבל דברים שאנו לא מסוגלים לחיות איתם

והם לצד של - לא להפסיד את כל הטוב שיש ושעוד יכול להיות במחי יד

לכן כדאי לברר לעומק ובצורה ספציפית את כל הדברים, בפן האישי והזוגי גם יחד.

ב"הצלחה רבה בכל! בהירות שלמה ורק טוב ב"ה

וראיתי שכתבנו בעצם את אותו הדבר

(אגב, לא רוצה לנצל"ש, אבל לא זכיתי לתיוג מאז אותו שרשור מפורסם של חדשות, מחכה לתיוג אם יש המשך!)

(ומחילה שיצאתי מהאלה שאומרים לא רוצה לנצל"ש אבל מנצל"ש... 🙈)

תאמין לי ש*עבורי* זה בהחלט פםרק קי"ז בתהילים... ממש השתדלתי לכתוב בתמציתיות (וגם הזמן לא כ"כ איפשר לי אחרת כרגע)

(ועל הקישור אגיב במקור)

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

לא הייתי חושש מזה לשניה

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.