האם אתה אומר שבמצב הנוכחי אין לך בטחון מספיק שאתה יכול לסמוך עליה כשותפה לניהול הבית,

או שאתה חושש שמשימת ניהול בית תפתיע אותך ואז תהיה בבעיה כי לא צפית את חומרת הסיטואציה?

אני מקווה שזה ברור... 

בעקרון לכל תפקיד אנשים מתרגלים. היא לא תהפוך פתאום לאמא לחמישה ילדים. יהיה לכם זמן להתרגל לכל דבר.

אם כרגע אתה כבר מרגיש שלא טוב לך, שיותר מדי נדרש ממך כדי לתחזק את הזוגיות, זה סיפור אחר.

אבל לפתח חששות עתידיים נראה לי שצריך משנה זהירות.

ובסופו של דבר - מאד תלוי כל מקרה לגופו וכל סיפור ועניינו.

מתייג את @נגמרו לי השמות

מצטרפת לדבריך החכמים, וכן גם לשאלותיך.

ורוצה לשאול את פותח השרשור @דת״י - האם ניסית לרדת לשורש הדברים בעניין הפחדים שלה?

שאלת אותה מדוע היא פחדה שהחתולה עברה עכשיו? מה הבהיל אותה? ממה יש לה חששות ופחדים?

לא ממקום שופט או ביקורתי חלילה, אלא ממקום שרוצה להבין.

והשדר צריך להיות כזה - אני רוצה להבין אותך, לדעת עלייך ועל עולמך הפנימי יותר, כן, גם על כאבייך ופחדייך, אני לא רוצה לתחקר אותך או לבקר אותך חלילה אלא להבין אותך קצת יותר

אולי אם תשמע לעומק מה יש שם זה יענה על הרבה מהתהיות שלך.

כי לא דומה פחד מחתול

לפחד מאנשים

לפחד מכל דבר

לחרדות שמשתלטות ולא מטופלות ולדיכאון או מצב אחר שפוגע בתפקוד.

וגם האם זה משהו מתמשך או נקודתי?

יכולה למשל לספר על עצמי שלוקח לי זמן להירגע מדברים מסוימים, ובאותה תקופת זמן אני בהחלט יכולה להיות יותר רגישה או יותר "נלחצת" מדברים.

סתם דוגמא מצחיקה:

יצא לי לראות לא מזמן פרק מאיזו סדרה (של מלחמת הכוכבים אם מעניין ) והייתה שם סצנה שהפחידה אותי שמישהו כמעט נשרף וכל האפקטים והקול ומה שמתווסף לסצינה מפחידה שבתוך קרב אדם כמעט נשרף...

ואז לקח לי נראה לי יותר מייממה שלמה להירגע מזה. זה ממש הלך איתי. עד לכדי דברים מצחיקים כמו שהוצאתי תבנית אפייה מהתנור ונבהלתי לרגע מהצבע השחור של הבשר (ובעלי צחק שזה האדם שנשרף, חח ממש בצחוק עבורו ואותי זה מצחיק גם עכשיו אבל אז זה הלחיץ אותי עוד יותר ואמרתי לו: שש! לא!!" כאילו בחיוך, אבל עדיין אמרתי כך.

וכאשר שטפתי כלים ואחד הילדים בא מאחוריי בתום לב לומר משהו - ממש קפצתי! כאילו הרגע שמעתי טיל שנחת לידי...

אז זה סתם שיתוף קטן לומר שלפעמים יש משהו שהפחיד אותנו אפילו בסרט מסוים ואז אנחנו יותר רגישים לדברים.

כמובן שאחרי יום זה עבר לגמרי, אבל כן, לקח לי את הזמן הזה ובתוכו הייתי בהחלט יותר רגישה ונלחצת יותר בקלות...

לכן חשוב לבדוק עם אותה הבחורה האם זה מצב זמני או מתמשך, האם משהו נקודתי הפחיד אותה בתקופה האחרונה או שזה פחד כללי מדברים? וממש להעמיק שם...

ואם ישנו פחד קיומי או פחד גדול אפשר גם לברר בעדינות מה היא מציעה אל מול זה, כלומר למשל אם יש לה חרדות האם היא רואה לנכון לטפל בהן אצל איש מקצוע המתמחה בכך? (שוב, חשוב מאוד מאוד שזה לא יהיה שאלה שתיווצר לצד השני כמקום מתחקר או ביקורתי או שופט אלא רק מציע, שואל, מתעניין, רוצה להבין, רוצה לעזור ממקום טוב ולא ממקום שכאילו הוא "למעלה" ממני...)

זה בינתיים מה שעולה לי,

מוזמן להמשיך ולהרחיב או לדייק מה שחשוב לך ואשתדל בל"נ להתייחס 

ב"הצלחה רבה רבה 

גם אתה מול עצמך

וגם אתה מולה.

צריך לראות מה שם מפריע *לך*?

מה מפחיד אותך בהתנהגות שלה?

מה אתה חושש שיקרה?

צריך להקשיב לעצמך,

לחששות שלך, לפחדים שלך,

למה מרתיע אותך,

לתפיסות שלך, לאמונות שלך

ולהתחיל לפרק דבר דבר ולראות איך מתמודדים מולו והאם יש מה לעשות.

ואח"כ גם במישור הזוגי לבחון ולראות.

כתבת שהיא בחורה ממש טובה, שהיא אחלה, 

שיש ביניכם חיבור

שיש ביניכם התאמה

שיש ביניכם גם הרבה שיתוף, היא כנראה מרגישה בנוח לומר לך דברים עמוקים עליה,

יש כאן רמה של פתיחות, שקיפות, כנות ותקשורת עמוקים מאוד.

וכל אלו אינם דברים של מה בכך.

אלו מצרכים נפלאים לזוגיות טובה!

הייתי מנסה להתסכל עליה כאדם שלם בפני עצמו.

לראות את המכלול.

ולהביט ממש בחוכמה ובתבונה ולראות מה אני אוהב באדם הזה שמולי?

מה מוצא חן בעיניי?

אילו יתרונות יש לה?

ואילו חסרונות?

והאם אני יכול ורוצה ומוכן לחיות עם כל החבילה הזו?

הרי אין אישה אחת בעולם שהיא מושלמת.

ואין גבר אחד בכל העולם שמושלם.

אין.

רק הקב"ה לבדו מושלם.

לכולנו יש יתרונות וחסרונות.

יכול להיות שתצא עם אישה אחרת שלא תפחד מחתולים ולא תפחד ולא תילחץ,

אך אולי היא לא תהיה מתאימה לך כמו שכתבת שכעת יש התאמה מצד שניכם?

אולי איתה לא יהיה לך חיבור כזה?

אולי היא לא תשתף אותך לעומקם של דברים ותגלה חלק אחרי החתונה וחלק בכלל לא?

אולי לא תהיה בה כנות ופתיחות כמו כאן?

ואולי עוד הרבה דברים.

אולי גם כן יהיו לה את כל הנ"ל - אבל דברים אחרים לא.

למה? כי היא בן אדם. לכן בהכרח היא לא תהיה מושלמת.

לכן אנו נדרשים לחפש אחר מי שטוב לנו איתו, שמתאים לנו, שיש חיבור איתו, שנעים לנו יחד, שרואים מידות טובות, שרואים עתיד משותף, שיש תקשורת טובה וכן הלאה, ושהחסרונות שלו/ה הם דברים שאנו מבינים ומקבלים כמכלול של האדם הניצב מולנו.

ואני רוצה להתייחס לחיסרון עצמו כפי שהצגת - של לחץ אולי מדברים או פחד מדברים או אי-יכולת להגיד "לא" לאנשים ואולי להיות במקום מרצה -

יש לדברים הללו גם את הטוב שלהם.

נראה שיש כאן רגישות מאוד גדולה, שיכולה לבוא בכיוון הטוב שלה גם לשימת לב לדקויות ורגישות אליך ולצרכים ולרצונות שלך.

יש כאן אישה שלוקחת אחריות.

שהולכת לפסיכולוג ומטפלת בנפש.

בעיניי זו תעודת גבורה ולא תעודת עניות.

בעיניי זה מראה על מודעות עצמית גדולה

על קשיבות עצמית

על ענווה, על דרך, על הבנה של תהליכים בנפש,

על הבנה שכמו שכל אדם בעולם ילך במהלך חייו לרופא משפחה אם תהיה לו דלקת גרון וכדומה - כך כל אדם צריך לטפל גם בנפש שלו.

נבראנו גוף ונפש יחד.

לא רק גוף.

לא רק נפש.

וגם הנפש צריכה התייחסות.

בעיניי המקום שאדם הולך לטיפול אישי ומקבל כלים, תובנות ונהיה אדם יותר שלם ומודע - זה מבורך, וכל אדם צריך ויתרם מכך! כל אדם.

לא צריך להיות "דפוק" חלילה או עם בעיה כדי ללכת לפסיכולוג.

איך אמר הר"מ של בעלי לכל התלמידים עוד כשהיו בכיתה ט'? נכנס לכיתה ואמר להם: "אני מצפה מכם שכל אחד מכם ילך לפחות פעם בשנה לפסיכולוג"!

ממש מצפה.

מצפה כי הוא מבין שהנפש היא נפש וצריכה התייחסות בדיוק כמו שהגוף.

ואי אפשר להזניח אותה.

ובמיוחד שעברנו כולנו עכשיו שנתיים מאוד מאוד מורכבות ומאתגרות של קורונה, של אזעקות, מלחמות, פיגועים ומה לא...

זה משפיע.

ועל אדם רגיש, אישה רגישה כמו כאן - זה משפיע.

דברים לא עוברים "על ידה"

אלא היא נוכחת.

היא חיה.

במלוא מובן המילה.

וכן, יכול להיות שדברים יותר משפיעים עליה גם לכיוון שיש יותר לחצים או פחדים,

אבל היא מטפלת בהם!

היא לוקחת אחריות!

היא "על זה" מה שנקרא!

וזה מקסים בעיניי.

נשמע שיש בה הרבה מאוד טוב.

גם זה שהיא בחרה לשתף אותך, שהרגישה בנוח להביא את הלב שלה ככה על מגש. לא כל אחת הייתה מסוגלת לעשות כך, וזה גם אומר הרבה עליך ועל הקשר ביניכם (רק לטובה כמובן).

נשמע שהיא מאוד כנה ואמיתית

שמה את הדברים על השולחן כבר למן ההתחלה.

מאוד ישרה.

ובעצם שואלת-מבקשת ממך - אתה מקבל אותי ככה? איך שאני? על כל המכלול שלי?

אתה מקבל את הפחדים שלי? אתה תעזור לי לחבק אותם? אתה תהיה שם? או לא?

אני צריכה לדעת... אני צריכה את האישור הזה, את הביטחון הזה, שזה משהו יציב ושריר וקיים, שאתה כאן כי להישאר.

ואו אז היא תוכל אפילו להיפתח בפניך הרבה יותר ולהביא לידי ביטוי גם את שאר הצדדים הנפלאים שלה, שכאמור יש המון.

היא אדם שלם עם מכלול שלם של יתרונות נפלאים ומופלאים, לצד חלקים אנושיים כמו שיש בכולנו, אז אצלה זה מתבטא למשל דרך פחד מסוים.

גם מניסיון אישי יכולה לומר רק תודה לקב"ה שבעלי קיבל אותי איך שאני, למרות כל החסרונות שלי שהיו אז ושיש עכשיו, ואת כל החלקים הפחות מוצלחים שבי, גם את הפחדים והחרדות שהגיעו לא רק בעבר אלא במהלך השנים (למשל אחרי שאבי ז"ל נפטר, לפני 5 שנים כמעט, עברתי תקופה לא פשוטה של התקפי חרדה, ביעותי לילה ולחצים גדולים... מה שלא היה בעבר. ב"ה טיפלתי בכך והיום הכל טוב תודה לאל, אבל כן, בהחלט, הנפש אומרת את שלה במהלך החיים של כולנו...

דווקא הלדבר על הדברים, הלהסתכל להם בעיניים ולטפל בהם ולא "לטאטא מתחת לשטיח" או לשמור הכל בבטן - זה דווקא המקום היותר בריא לנפש.

היכולת לאוורר את כל הרגשות.

לתת להן מקום.

לגיטימציה.

מענה.

אני יודעת שכתבתי ארוך, ויש לי עוד המון מה לכתוב, אבל באמת שבעיניי המקום הזה של הבירור הוא מאוד עדין ונצרך.

כי לא כדאי לוותר על משהו טוב מאוד,

ומצד שני צריך לדעת נכוחה לקראת מה הולכים.

לכן צריך לקחת את כל הצדדים בחשבון.

ולברר דבר דבר.

עם מבט רחב וכולל למכלול כולו.

וגם ליתרונות.

וגם לטוב ולחיובי שיש בחסרונות.

וגם לאומץ ולמודעות וללקיחת האחריות לטפל בדברים כי כולנו בני אדם בשר ודם...

נסה להוריד לרמת היומיום גם את הפחדים שלך.

ממש לדבר אותם.

ובתקשורת טובה יחד איתה לבחון האם הקשר מתאים לכם.

וזה יכול לקחת זמן, אז סבלנות.

אגב, לגבי מה שכתבת שאתה מפחד שתמיד תצטרך לתמוך בה -

גם כאן הייתי מקשיבה לפחד הזה שלך.

אולי הוא יושב על מקום בעבר שהרגשת שאתה תומך? שזה היה כבר עול עליך? גדול עליך?

אולי אתה מצפה להיות במקום עם הדדיות שגם אתה תהיה נתמך וגם תומך ויהיה איזון?

ואגב, אישה עם פחדים שמטפלת בעצמה ממש לא תצטרך שתמיד תתמוך בה - כי היא הולכת בדיוק בשביל זה לאיש מקצוע שנותן מענה לכך. ובן הזוג הוא לא מטפל. הוא בן זוג.

הוא תומך, מעודד, נמצא שם, אבל לא מטפל.

ולמה "ברור שהיא תתפרק בסוף" כפי שכתבת? שוב, אם היא הולכת לאיש מקצוע למה שתתפרק? היא הולכת כדי לקבל כלים ולחיות יחד עם זה בשלום ובטוב...

גם אם תעניק לה את הביטחון והיציבות הזו שדיברתי עליה קודם - אתה תראה איך מאוד יכול להיות שהיא תוציא מעצמה צדדים שעוד לא הכרת, לטובה כמובן. צדדים שגם היא שם בשבילך. גם היא תומכת בך. גם היא כתובת עבורך. ודווקא לאדם רגיש זה יכול להיות מקום מאוד מיוחד עבור בן הזוג שלו, ואתה יכול להרוויח המון...

גם המקום הזה שאם היא תרגיש יציבות וביטחון בקשר עצמו - יכול לכשעצמו להוריד חששות ופחדים, למשל גם במקרה של הריון ב"ה בעיתו ובזמנו.

הדברים מאוד ארוכים ונראה שאעצור כאן,

אבל בהחלט יש הרבה מה לדון ולברר,

שוב - הן לצד שלא "ללכת עם כיסוי עיניים" ולקבל דברים שאנו לא מסוגלים לחיות איתם

והם לצד של - לא להפסיד את כל הטוב שיש ושעוד יכול להיות במחי יד

לכן כדאי לברר לעומק ובצורה ספציפית את כל הדברים, בפן האישי והזוגי גם יחד.

ב"הצלחה רבה בכל! בהירות שלמה ורק טוב ב"ה

וראיתי שכתבנו בעצם את אותו הדבר

(אגב, לא רוצה לנצל"ש, אבל לא זכיתי לתיוג מאז אותו שרשור מפורסם של חדשות, מחכה לתיוג אם יש המשך!)

(ומחילה שיצאתי מהאלה שאומרים לא רוצה לנצל"ש אבל מנצל"ש... 🙈)

תאמין לי ש*עבורי* זה בהחלט פםרק קי"ז בתהילים... ממש השתדלתי לכתוב בתמציתיות (וגם הזמן לא כ"כ איפשר לי אחרת כרגע)

(ועל הקישור אגיב במקור)

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת