לספר דברים שלא מספרים לכל אחד. לשתף על מחשבות, רצונות ותקוות.

תחשבי שהמטרה בסוף היא להיות עם מישהו שאת רוצה ומסוגלת לשתף איתו הכל ותתחילי לשתף במינון נמוך ולראות איך הוא מגיב.

בהצלחה!

וסבלנות. הרבה סבלנות. במיוחד אם זה הקשר הרציני הראשון שלכם.

אירוע שהיית מגדיר אותו במכונן בחיים שלך, משבר שעברת...

התעניינות ביחס למשפחה הגרעינית.

אפשר לשאול על כך באופן ישיר אבל אפשר גם פשוט "לגלוש" לשם ושתף ואז שיתוף גורר שיתוף

אבל צריך לזכור שגבר כשהוא מספר הוא "מעביר אינפורמציה" ובד"כ המחשבה שלו היא איך לפתור אתה בעיה. גישה שכלית.

השיח הנשי הוא באמת כל מה שתיארת - איך הרגשת כלפי הסיטואציה ולאו דווקא מה קרה בפועל או מה הפתרון. גישה רגשית.

גברים באופן כללי צריכים ללמוד את הסגנון השני של השיח כדי לדעת לדבר איתכן. זה ממש לא מובן לנו מאליו. כנראה שאתן צריכות להבין שהסגנון הזה כלפינו פחות רלוונטי.

היא שזו צורת המחשבה. זה לא אומר שאין רגשות, פשוט זו הדרך שהראש עובד.

הוא לא מצפה לתגובה רגשית לתיאור שכלי. אם הוא עצמו מעלה נושא כזה או שאת מעלה נושא שהוא בהגדרתו רגשי - אז זה יותר שייך.

כי הוא גבר והוא יודע לדבר על רגשות ולהביע רגשות?

כן, "הבוס כעס שאחרתי לעבודה"

- "איך הרגשת?"

- "זה מעצבן שתמיד אני מדייק ועכשיו הוא מתייחס כאילו אני תמיד מאחר"

- נכון, זה באמת מכאיב כשיש יחס כזה

או לחלופין

- איך הרגשת

- לא יודע. באמת אני קצת חי על הקצה מבחינת זמנים. אולי צריך לקום מוקדם יותר

- בהחלט אתגר, לנהל איזון בין הרצון לישון לצורך לקום.

(וכאן זה גולש לסיפורים/חוויות מעולם אחר לגמרי, אבל אתם עכשיו שותפים בתחושה שאתם חווים אתגר בתחום ניהול הזמן, ואתם באותה סירה. או לחלופין אתה באותה סירה והיא מבינה את האתגרים שלך)

גברים הם רציונליים, אבל יש לרובם הגדול רגשות

הסברתי שם יותר.

אגב, גם בדוגמאות שהבאת - הוא יותר יתאר (שכלית) מה הוא מרגיש ולא יחווה זאת בשיחה.

אני מסכים שיש סבירות גבוהה שהוא יספר את זה בלי לחוות מחדש, והבחורה צריכה לקחת בחשבון שזה כך.

אבל גם אם אתה לא חווה את זה כרגע, עדיין אפשר להשתתף בתחושות שהיו לך אתמול, וזה בהחלט מעמיק את הקשר ואת תחושות השיתוף

אני רק אומר שזו לא התגובה שהוא מצפה לה וזה שהיא תשאל אותו לאו דווקא יגרום לתחושת שיתוף.

אם הוא יבוא מהמקום של לשתף את התחושה אז זה אחרת. 

גבר צריך להבין שבדייט הוא צריך לבוא מהמקום של לשתף.

ואם הוא לא יודע, אז הבחורה יכולה ללמד אותו - אם היא תעשה את זה בתבונה הוא ממש יעריך אותה

היא תדע שכגבר הוא פחות מתחבר לנקודה מהדברים הרגשיים ותתחשב בזה, הוא יבין שהיא רוצה שישתף כמה שיותר ויתחשב בזה, והם יהנו מהקשר הזה. למה לשים שלט "אני גבר ואל תצפי ממני לרגשות", אם אפשר להשאיר פתק של "אני גבר ולא תמיד נוכח במבט רגשי, אבל אני משתדל ואת יכולה להזכיר לי אם זה חסר לך"

(ואני שומע נימה של התקפה? חבל, בוא נשאיר את הדיון נקי)

שקול ל"שתלמד לדבר בשפה שלי ותפסיק עם השיח הרגשי".

גבר הוא גבר ואשה היא אשה. בדיוק כמו אתה לא בא לשנות את הזווית שלה, היא לא צריכה לבוא לשנות הזווית שלו.

אם הוא מעוניין לשתף באותו רגע, שישתף. אם הוא לא שם, אז לא. הוא לא צריך לעקם את צורת המחשבה שלו. 

אין לי מושג איפה אתה רואה התקפה. כתבת שלא חובה להעמיק את הקשר אז שאלתי למה צריך לשתף. זה הכל.

חלק מההשלמה שבזוגיות זה שהגבר מסוגל להתחבר ולראות את נקודת המבט של אשתו, והאשה את של בעלה.

אני אומר שהוא לא צריך לשנות את דרך המחשבה שלו,איך הוא מגיב לדברים, מה הוא חושב כשהוא מספר\משתף. זה לא סותר את זה שהוא צריך להבין מה היא רוצה כשהיא מספרת\משתפת.

עוזר לפתוח נושאי שיחה 

עד עכשיו טוב לכם ביחד.

מה את חושבת שתגלי שאת לא יודעת כרגע?

שיחות דייטים בדרך כלל משקפות חוויות משמעותיות יותר או פחות בחיי שני הצדדים. כל צד משתף בחוויות שלו, ומקבל את התגובה של הצד השני, וממשיכים משם. אם הקשר בשלב שהוא עמוק ונוגע לדברים מאד אישיים - שם יהיו השיחות, ואם הצדדים לא נמצאים במקום כזה - השיחות יהיו שיתוף רדוד יותר של החוויות.

זה לא בהכרח משקף את הקשר עצמו - יכול להיות שהחוויה הכי עמוקה היא לשבת ביחד לכוס קפה או מול שקיעה, ואת החוויה הזאת עוברים במשותף והיא חוויה כל כך עמוקה שאפילו אתם לא מסוגלים לתרגם למילים.

סתם הערה. חשיבה גברית כנראה. אבל שווה להסתכל על נקודת המבט הזאת

מכיר אנשים שיצאו 7-8 חודשים ורק אז הבינו שלא התקדמו לשום מקום.

האם התחושה היא שהקשר לא מספיק טוב?

לא כל קשר צריך שני שלבים

ובכלל - איך אנשים מחליטים להתחתן? יוצאים X זמן, ממלאים X חוויות במיכל ומחליטים שזהו?

אפשר (ולצערנו קורה) להפגש תקופות ממושכות והקשר נשאר ברמת "נחמד לי לבלות איתה". זה לא שלילי אבל כדי למסד קשר צריך יותר מזה.

איך אנשים מחליטים להתחתן?

1 נפגשים למשך תקופה, נבנית חברות ברמה שכיף להפגש, כמובן המשיכה משחקת את התפקיד שלה, לשני הצדדים יש רצון להקים בית עם קווים דומים, טוב להם ביחד, והם מתחתנים.

זה המינימום (יש שמסתפקים בפחות מזה, אני לא הייתי ממליץ), כך התחתנו רבים מאבותינו.

ונכון, כדי להחליט להתחתן החברות הזאת צריכה להיות ברמה מסוימת.

2 אלטרנטיבה היא שיש קשר עמוק ומהותי, כל צד מרגיש שהוא מצא את הנשמה התאומה, את הדמות שמשלימה אותו, מי שנועד/ה לו, מי שמביאה אור לחיים שלו - ואז יש קשר שהוא זוגי במהותו ופשוט צריך למסד אותו

זה נחמד, ולמי שחווה את זה ולא הגיע לחתונה קשה לחשוב על חתונה בלי זה, אבל בהתחשב באפשרות #1, לכאורה לא הכרחי 

השאלה היא כמה נדרש #1, כמה נדרש #2, כדי שהם יהיו בנישואים מאושרים

(בהנחה שמדובר באנשים עם מודעות בריאה, נכונות לעבוד, וכו')

ולגבי הערת האגב שלך - בדיוק על זה אני מדבר. על חוסר מודעות שיש וצריך דברים מעבר ל"סבבה לי איתה". זה דבר שלומדים עם הזמן והקשרים, זה לא מובן מאליו.

אני מאמין שזוג שמתחתן מתוך רצון של כל אחד מהם להתחתן, ובחירה בצד השני להתחתן איתו - יכול לחוות נישואים טובים, ולפעמים זה עדיף על נישואים בגיל 35+ כי "צריך דברים שהם מעבר". נכון, יש דברים שהם מעבר, אבל לא כל אחד מוצא, ולא בהכרח כדאי לחפש,  ואולי גם יש דרך לבנות את זה, בטח בשלב מוקדם מספיק - ואולי גם בשלב מאוחר.

ומתעלם שוב מעצם הדבר. האם הרצון הזה מבוסס על דבר אמיתי (בפועל או בפוטנציאל) או על חוסר מודעות.

שבהכרח הבסיס לזוגיות הוא משהו מעבר לזה שיש איש ואשה שהם חברים טובים ובונים בית משותף

אני חולק על ההנחה הזאת.

אני לא מניח שזוג כזה הוא לא מודע לזה שלא יהיה להם משהו "מעבר", אני פשוט מניח שטוב להם כך

(ואני כן חושב שהם בסופו של דבר יכולים להיות מאושרים מאד)

אז אני לא אומר שהדבר הזה הוא "אמיתי" או "לא אמיתי", אני פשוט מוותר עליו מראש (או לפחות על 98% ממנו)

טענתי שצריך מעבר ל"סבבה לי איתה".

לפי הטענה שלך אנשים צריכים להפגש X פעמים בבית קפה, X פעמים בפארק, X פעמים בבלון פורח, לצבור נקודות וברגע שמגיעים לסכום כלשהו להתחתן.

זה לא עובד ככה. אני מעריך שיש לך קצת ניסיון. היו לך מספיק קשרים שהיה לכם כיף ביחד ויכלתם להמשיך גם שנתיים עם הכיף הזה. מה קרה? למה לא התחתנתם? מה היה חסר?

אמרתי שצריך רצון להיות יחד. חברות קרובה ויותר מזה. כיף לך (בדרך כלל) לראות אותה ולשמוע אותה. אם היית צריך ללכת לחופשה זוגית, היא היתה הבחירה שלך.

איך מגיעים לזה?

תפגש מצדי בתחנת רכבת, העיקר שבאמת תבנו משהו ביניכם.

בנקודה היא שאם לא כיף לך לפגוש אותה, באיזשהו שלב זה מתחיל להיות משעמם ומיותר ואפילו מעצבן, ואז פשוט מפסיקים

לפעמים יש עליות וירידות, או סתם שעמום, הקשר לא מספיק טוב כדי להתקדם ולא מספיק גרוע כדי לחתוך, ואז באמת יש דילמה. אבל תוך חודשיים אמורים להבין שזה המצב ולקבל החלטה - או לחתוך או לחשוב על דרך לשנות את הסטטוס ל"כן מספיק טוב כדי להתקדם".

שאלה אליך - אין לך אף אחת בעברך שנהנתם מאוד, עד היום אתה חושב עליה בתור בחורה מדהימה אבל אתה יודע שאתם פשוט לא מתאימים?

אני כופר במושג של "התאמה".

אם טוב לשניכם ביחד, ואף צד לא מצפה מהצד השני למשהו שהוא לא מעוניין לעשות (שמירת שבת/צניעות/חוקי תנועה, לדוגמה), מה עוד צריך?

כן היו מצבים שבהם היו דברים חיוביים מאד ודברים שליליים שגרמו לזה שהמחיר על הקשר הפך להיות יקר מדי. אבל אז מדובר בהנאה/קשר טוב מול סבל, לא בקשר טוב מול חוסר התאמה

אבל תענה לשאלה - לא היתה לך אף אחת שהיה לכם מצויין, יכל להמשיך להיות לכם מצויין אבל הבנתם ש"זה לא זה" (או איך שתרצה לקרוא לזה)?

לא, אם מצוין והצפי הוא שיישאר כך ויותר מכך, אז זה זה, ומתחתנים.

לא צריך להיות "מתאים" ואין "זה" חוץ משאלת ה"כיף לכם ביחד ואתם רוצים להישאר יחד"

ואולי לכן גם העמדות שלנו.

מדבר חד וחלק מניסיון. עברתי לא מעט בתחום הזה.

הדיון קצת סטה - אתה לא מכיר אנשים שבזבזו זמן על קשר שלא צמח לחתונה בהמשך למרות שהיה להם טוב (ויכל גם בהמשך)?

מה צריך כדי להתחתן חוץ מבחור ובחורה שכיף להם ביחד והצפי הוא שגם בעתיד יכול להיות הם כיף?

ולכן גם אם שמעתי על אנשים כאלה, אני לא מבין על מה הם מדברים

המון מילים לאותו דבר.
אני יכול לומר לך שהרבה מאוד זמן הייתי בהבנה שלך ובאמת לא יצרתי קשרים רציניים (אורך זה לא מדד).
כפי שהזכרת למעלה - פגשתי מישהי שלימדה אותי ומאז אני רואה הכל אחרת. אני בעצמי גרמתי לכמה שנפגשתי איתן בהמשך להכיר מה זה קשר רציני.

עכשיו אני הולך לשתות בירה ולעשן כדי להזכיר לעצמי שאני גבר אחרי השיתוף הזה 

באמת אשמח לשמוע וללמוד

אולי כדאי לפתוח שרשור נפרד

אפשר גם בפרטי

אבל זה פשוט תהליך שעברתי במשך הרבה מאוד שנים ופתאום כשפגשתי מישהי עם פוטנציאל התאמה זה יצא איתה לפועל. הרבה מזה זה יכול להפתח ולהקשר רגשית (גוועלד) עם מי שמולך.

מאז שחוויתי פעם אחת הבנתי מה אני מחפש והצלחתי למצוא ולהוציא לפועל בקשרים אחרים.

אל תתפס על המינוחים המדוייקים, באמת שאני לא יודע איך לנסח את זה בכתב.

המצחיק הוא שאני אדם שכלי (מאוד) [מאוד] {מאוד} ודווקא בתחום הזה מצאתי את היכולת ליצור קשר רגשי והוויתי.

עד כאן השיתוף. גם ככה הגזמתי.

אני באמת חושב שזה פשוט משהו שאדם צריך לעבור.

יכול להיות שיש מאמנים לזה ודברים כאלו, אני פחות מתחבר לנ"ל.

אבל אם תהיה מסוגל לבטא במילים, יהיה אפשר להתייחס לזה.

יכול להיות שזה בהחלט מה שמוכר לי ואני פשוט קורא לזה בשמות אחרים, ומתייחס לזה אחרת.

וחסכנו ויכוח של כמה עשרות תגובות

אני יכול לבטא במילים, פשוט לא בכתב.

מה כל כך דחוף לך להציג את התדמית הגברית כפי שאתה מציג?

אני מבין מה @ultracrepidam אומר, ואישית מזדהה עם מה שאתה כותב, ואני די משוכנע שזה פשוט טיפוסים שונים.
יש אנשים שקריטי להם הקרבה והעומק שאתה מדבר עליו, ויש אנשים שמספיקה להם החוויה והכיף של אולטרא. 
וזה בדיוק הנושא שנסיתי לכתוב עליו פה: גילויי חולשה | ערוץ ７ 

עברתי שוב על הדיון וראיתי שהתמקדתי בנקודה מסויימת שעלולה לתת תמונה לא מאוזנת.

תקופת הפגישות (ארוכה ככל שתהיה) היא רק הכנה. העבודה האמיתית והבניין מתחילים עם הנישואין.

הקשר שתיארתי נבנה ונמשך במשך כל חיי הנישואים ממדרגה למדרגה. כך צריך להיות.

בעולם אידיאלי היינו שמחים להשאיר אותו לאחרי החתונה ולדעת שכל כוחותינו מושקעים אך ורק בבן הזוג שלנו בלי שהשארנו מעצמנו חלקים בדרך.

היות שבמציאות שלנו אנחנו צריכים להפגש ולהכיר כדי להחליט זה יכול להופיע גם קודם. היות שחתונה מבוססת על קשר רגשי יש גם לזה מקום אבל כאמור יש לזה גם את החסרונות שלו.

בפועל כדי להחליט מספיק לדעת שיש את היכולת וההתאמה כדי שהקשר הזה יבנה בהמשך הדרך.

הסיבה שהדגשתי את הצד של יצירת הקשר היא כי יכול להיות מצב שבו זוג מבלה חודשים בזה ש"טוב להם ביחד" ולא מבינים שבהמשך צריך יותר מזה.

אני מכיר באופן אישי אנשים שבזבזו חודשים ושנים(!) על קשר כזה שלא התקדם לשום מקום. ניסיתי לתת תיאור של "טעימה" ממה שצריך להיות כדי לנסות לפקוח קצת את העיניים ולחסוך צער מיותר.

והאמת,

מפריע לי שאני סגורה 

עם כמה מהחברות אני פתוחה הרבה יותר

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳