לספר דברים שלא מספרים לכל אחד. לשתף על מחשבות, רצונות ותקוות.

תחשבי שהמטרה בסוף היא להיות עם מישהו שאת רוצה ומסוגלת לשתף איתו הכל ותתחילי לשתף במינון נמוך ולראות איך הוא מגיב.

בהצלחה!

וסבלנות. הרבה סבלנות. במיוחד אם זה הקשר הרציני הראשון שלכם.

אירוע שהיית מגדיר אותו במכונן בחיים שלך, משבר שעברת...

התעניינות ביחס למשפחה הגרעינית.

אפשר לשאול על כך באופן ישיר אבל אפשר גם פשוט "לגלוש" לשם ושתף ואז שיתוף גורר שיתוף

אבל צריך לזכור שגבר כשהוא מספר הוא "מעביר אינפורמציה" ובד"כ המחשבה שלו היא איך לפתור אתה בעיה. גישה שכלית.

השיח הנשי הוא באמת כל מה שתיארת - איך הרגשת כלפי הסיטואציה ולאו דווקא מה קרה בפועל או מה הפתרון. גישה רגשית.

גברים באופן כללי צריכים ללמוד את הסגנון השני של השיח כדי לדעת לדבר איתכן. זה ממש לא מובן לנו מאליו. כנראה שאתן צריכות להבין שהסגנון הזה כלפינו פחות רלוונטי.

היא שזו צורת המחשבה. זה לא אומר שאין רגשות, פשוט זו הדרך שהראש עובד.

הוא לא מצפה לתגובה רגשית לתיאור שכלי. אם הוא עצמו מעלה נושא כזה או שאת מעלה נושא שהוא בהגדרתו רגשי - אז זה יותר שייך.

כי הוא גבר והוא יודע לדבר על רגשות ולהביע רגשות?

כן, "הבוס כעס שאחרתי לעבודה"

- "איך הרגשת?"

- "זה מעצבן שתמיד אני מדייק ועכשיו הוא מתייחס כאילו אני תמיד מאחר"

- נכון, זה באמת מכאיב כשיש יחס כזה

או לחלופין

- איך הרגשת

- לא יודע. באמת אני קצת חי על הקצה מבחינת זמנים. אולי צריך לקום מוקדם יותר

- בהחלט אתגר, לנהל איזון בין הרצון לישון לצורך לקום.

(וכאן זה גולש לסיפורים/חוויות מעולם אחר לגמרי, אבל אתם עכשיו שותפים בתחושה שאתם חווים אתגר בתחום ניהול הזמן, ואתם באותה סירה. או לחלופין אתה באותה סירה והיא מבינה את האתגרים שלך)

גברים הם רציונליים, אבל יש לרובם הגדול רגשות

הסברתי שם יותר.

אגב, גם בדוגמאות שהבאת - הוא יותר יתאר (שכלית) מה הוא מרגיש ולא יחווה זאת בשיחה.

אני מסכים שיש סבירות גבוהה שהוא יספר את זה בלי לחוות מחדש, והבחורה צריכה לקחת בחשבון שזה כך.

אבל גם אם אתה לא חווה את זה כרגע, עדיין אפשר להשתתף בתחושות שהיו לך אתמול, וזה בהחלט מעמיק את הקשר ואת תחושות השיתוף

אני רק אומר שזו לא התגובה שהוא מצפה לה וזה שהיא תשאל אותו לאו דווקא יגרום לתחושת שיתוף.

אם הוא יבוא מהמקום של לשתף את התחושה אז זה אחרת. 

גבר צריך להבין שבדייט הוא צריך לבוא מהמקום של לשתף.

ואם הוא לא יודע, אז הבחורה יכולה ללמד אותו - אם היא תעשה את זה בתבונה הוא ממש יעריך אותה

היא תדע שכגבר הוא פחות מתחבר לנקודה מהדברים הרגשיים ותתחשב בזה, הוא יבין שהיא רוצה שישתף כמה שיותר ויתחשב בזה, והם יהנו מהקשר הזה. למה לשים שלט "אני גבר ואל תצפי ממני לרגשות", אם אפשר להשאיר פתק של "אני גבר ולא תמיד נוכח במבט רגשי, אבל אני משתדל ואת יכולה להזכיר לי אם זה חסר לך"

(ואני שומע נימה של התקפה? חבל, בוא נשאיר את הדיון נקי)

שקול ל"שתלמד לדבר בשפה שלי ותפסיק עם השיח הרגשי".

גבר הוא גבר ואשה היא אשה. בדיוק כמו אתה לא בא לשנות את הזווית שלה, היא לא צריכה לבוא לשנות הזווית שלו.

אם הוא מעוניין לשתף באותו רגע, שישתף. אם הוא לא שם, אז לא. הוא לא צריך לעקם את צורת המחשבה שלו. 

אין לי מושג איפה אתה רואה התקפה. כתבת שלא חובה להעמיק את הקשר אז שאלתי למה צריך לשתף. זה הכל.

חלק מההשלמה שבזוגיות זה שהגבר מסוגל להתחבר ולראות את נקודת המבט של אשתו, והאשה את של בעלה.

אני אומר שהוא לא צריך לשנות את דרך המחשבה שלו,איך הוא מגיב לדברים, מה הוא חושב כשהוא מספר\משתף. זה לא סותר את זה שהוא צריך להבין מה היא רוצה כשהיא מספרת\משתפת.

עוזר לפתוח נושאי שיחה 

עד עכשיו טוב לכם ביחד.

מה את חושבת שתגלי שאת לא יודעת כרגע?

שיחות דייטים בדרך כלל משקפות חוויות משמעותיות יותר או פחות בחיי שני הצדדים. כל צד משתף בחוויות שלו, ומקבל את התגובה של הצד השני, וממשיכים משם. אם הקשר בשלב שהוא עמוק ונוגע לדברים מאד אישיים - שם יהיו השיחות, ואם הצדדים לא נמצאים במקום כזה - השיחות יהיו שיתוף רדוד יותר של החוויות.

זה לא בהכרח משקף את הקשר עצמו - יכול להיות שהחוויה הכי עמוקה היא לשבת ביחד לכוס קפה או מול שקיעה, ואת החוויה הזאת עוברים במשותף והיא חוויה כל כך עמוקה שאפילו אתם לא מסוגלים לתרגם למילים.

סתם הערה. חשיבה גברית כנראה. אבל שווה להסתכל על נקודת המבט הזאת

מכיר אנשים שיצאו 7-8 חודשים ורק אז הבינו שלא התקדמו לשום מקום.

האם התחושה היא שהקשר לא מספיק טוב?

לא כל קשר צריך שני שלבים

ובכלל - איך אנשים מחליטים להתחתן? יוצאים X זמן, ממלאים X חוויות במיכל ומחליטים שזהו?

אפשר (ולצערנו קורה) להפגש תקופות ממושכות והקשר נשאר ברמת "נחמד לי לבלות איתה". זה לא שלילי אבל כדי למסד קשר צריך יותר מזה.

איך אנשים מחליטים להתחתן?

1 נפגשים למשך תקופה, נבנית חברות ברמה שכיף להפגש, כמובן המשיכה משחקת את התפקיד שלה, לשני הצדדים יש רצון להקים בית עם קווים דומים, טוב להם ביחד, והם מתחתנים.

זה המינימום (יש שמסתפקים בפחות מזה, אני לא הייתי ממליץ), כך התחתנו רבים מאבותינו.

ונכון, כדי להחליט להתחתן החברות הזאת צריכה להיות ברמה מסוימת.

2 אלטרנטיבה היא שיש קשר עמוק ומהותי, כל צד מרגיש שהוא מצא את הנשמה התאומה, את הדמות שמשלימה אותו, מי שנועד/ה לו, מי שמביאה אור לחיים שלו - ואז יש קשר שהוא זוגי במהותו ופשוט צריך למסד אותו

זה נחמד, ולמי שחווה את זה ולא הגיע לחתונה קשה לחשוב על חתונה בלי זה, אבל בהתחשב באפשרות #1, לכאורה לא הכרחי 

השאלה היא כמה נדרש #1, כמה נדרש #2, כדי שהם יהיו בנישואים מאושרים

(בהנחה שמדובר באנשים עם מודעות בריאה, נכונות לעבוד, וכו')

ולגבי הערת האגב שלך - בדיוק על זה אני מדבר. על חוסר מודעות שיש וצריך דברים מעבר ל"סבבה לי איתה". זה דבר שלומדים עם הזמן והקשרים, זה לא מובן מאליו.

אני מאמין שזוג שמתחתן מתוך רצון של כל אחד מהם להתחתן, ובחירה בצד השני להתחתן איתו - יכול לחוות נישואים טובים, ולפעמים זה עדיף על נישואים בגיל 35+ כי "צריך דברים שהם מעבר". נכון, יש דברים שהם מעבר, אבל לא כל אחד מוצא, ולא בהכרח כדאי לחפש,  ואולי גם יש דרך לבנות את זה, בטח בשלב מוקדם מספיק - ואולי גם בשלב מאוחר.

ומתעלם שוב מעצם הדבר. האם הרצון הזה מבוסס על דבר אמיתי (בפועל או בפוטנציאל) או על חוסר מודעות.

שבהכרח הבסיס לזוגיות הוא משהו מעבר לזה שיש איש ואשה שהם חברים טובים ובונים בית משותף

אני חולק על ההנחה הזאת.

אני לא מניח שזוג כזה הוא לא מודע לזה שלא יהיה להם משהו "מעבר", אני פשוט מניח שטוב להם כך

(ואני כן חושב שהם בסופו של דבר יכולים להיות מאושרים מאד)

אז אני לא אומר שהדבר הזה הוא "אמיתי" או "לא אמיתי", אני פשוט מוותר עליו מראש (או לפחות על 98% ממנו)

טענתי שצריך מעבר ל"סבבה לי איתה".

לפי הטענה שלך אנשים צריכים להפגש X פעמים בבית קפה, X פעמים בפארק, X פעמים בבלון פורח, לצבור נקודות וברגע שמגיעים לסכום כלשהו להתחתן.

זה לא עובד ככה. אני מעריך שיש לך קצת ניסיון. היו לך מספיק קשרים שהיה לכם כיף ביחד ויכלתם להמשיך גם שנתיים עם הכיף הזה. מה קרה? למה לא התחתנתם? מה היה חסר?

אמרתי שצריך רצון להיות יחד. חברות קרובה ויותר מזה. כיף לך (בדרך כלל) לראות אותה ולשמוע אותה. אם היית צריך ללכת לחופשה זוגית, היא היתה הבחירה שלך.

איך מגיעים לזה?

תפגש מצדי בתחנת רכבת, העיקר שבאמת תבנו משהו ביניכם.

בנקודה היא שאם לא כיף לך לפגוש אותה, באיזשהו שלב זה מתחיל להיות משעמם ומיותר ואפילו מעצבן, ואז פשוט מפסיקים

לפעמים יש עליות וירידות, או סתם שעמום, הקשר לא מספיק טוב כדי להתקדם ולא מספיק גרוע כדי לחתוך, ואז באמת יש דילמה. אבל תוך חודשיים אמורים להבין שזה המצב ולקבל החלטה - או לחתוך או לחשוב על דרך לשנות את הסטטוס ל"כן מספיק טוב כדי להתקדם".

שאלה אליך - אין לך אף אחת בעברך שנהנתם מאוד, עד היום אתה חושב עליה בתור בחורה מדהימה אבל אתה יודע שאתם פשוט לא מתאימים?

אני כופר במושג של "התאמה".

אם טוב לשניכם ביחד, ואף צד לא מצפה מהצד השני למשהו שהוא לא מעוניין לעשות (שמירת שבת/צניעות/חוקי תנועה, לדוגמה), מה עוד צריך?

כן היו מצבים שבהם היו דברים חיוביים מאד ודברים שליליים שגרמו לזה שהמחיר על הקשר הפך להיות יקר מדי. אבל אז מדובר בהנאה/קשר טוב מול סבל, לא בקשר טוב מול חוסר התאמה

אבל תענה לשאלה - לא היתה לך אף אחת שהיה לכם מצויין, יכל להמשיך להיות לכם מצויין אבל הבנתם ש"זה לא זה" (או איך שתרצה לקרוא לזה)?

לא, אם מצוין והצפי הוא שיישאר כך ויותר מכך, אז זה זה, ומתחתנים.

לא צריך להיות "מתאים" ואין "זה" חוץ משאלת ה"כיף לכם ביחד ואתם רוצים להישאר יחד"

ואולי לכן גם העמדות שלנו.

מדבר חד וחלק מניסיון. עברתי לא מעט בתחום הזה.

הדיון קצת סטה - אתה לא מכיר אנשים שבזבזו זמן על קשר שלא צמח לחתונה בהמשך למרות שהיה להם טוב (ויכל גם בהמשך)?

מה צריך כדי להתחתן חוץ מבחור ובחורה שכיף להם ביחד והצפי הוא שגם בעתיד יכול להיות הם כיף?

ולכן גם אם שמעתי על אנשים כאלה, אני לא מבין על מה הם מדברים

המון מילים לאותו דבר.
אני יכול לומר לך שהרבה מאוד זמן הייתי בהבנה שלך ובאמת לא יצרתי קשרים רציניים (אורך זה לא מדד).
כפי שהזכרת למעלה - פגשתי מישהי שלימדה אותי ומאז אני רואה הכל אחרת. אני בעצמי גרמתי לכמה שנפגשתי איתן בהמשך להכיר מה זה קשר רציני.

עכשיו אני הולך לשתות בירה ולעשן כדי להזכיר לעצמי שאני גבר אחרי השיתוף הזה 

באמת אשמח לשמוע וללמוד

אולי כדאי לפתוח שרשור נפרד

אפשר גם בפרטי

אבל זה פשוט תהליך שעברתי במשך הרבה מאוד שנים ופתאום כשפגשתי מישהי עם פוטנציאל התאמה זה יצא איתה לפועל. הרבה מזה זה יכול להפתח ולהקשר רגשית (גוועלד) עם מי שמולך.

מאז שחוויתי פעם אחת הבנתי מה אני מחפש והצלחתי למצוא ולהוציא לפועל בקשרים אחרים.

אל תתפס על המינוחים המדוייקים, באמת שאני לא יודע איך לנסח את זה בכתב.

המצחיק הוא שאני אדם שכלי (מאוד) [מאוד] {מאוד} ודווקא בתחום הזה מצאתי את היכולת ליצור קשר רגשי והוויתי.

עד כאן השיתוף. גם ככה הגזמתי.

אני באמת חושב שזה פשוט משהו שאדם צריך לעבור.

יכול להיות שיש מאמנים לזה ודברים כאלו, אני פחות מתחבר לנ"ל.

אבל אם תהיה מסוגל לבטא במילים, יהיה אפשר להתייחס לזה.

יכול להיות שזה בהחלט מה שמוכר לי ואני פשוט קורא לזה בשמות אחרים, ומתייחס לזה אחרת.

וחסכנו ויכוח של כמה עשרות תגובות

אני יכול לבטא במילים, פשוט לא בכתב.

מה כל כך דחוף לך להציג את התדמית הגברית כפי שאתה מציג?

אני מבין מה @ultracrepidam אומר, ואישית מזדהה עם מה שאתה כותב, ואני די משוכנע שזה פשוט טיפוסים שונים.
יש אנשים שקריטי להם הקרבה והעומק שאתה מדבר עליו, ויש אנשים שמספיקה להם החוויה והכיף של אולטרא. 
וזה בדיוק הנושא שנסיתי לכתוב עליו פה: גילויי חולשה | ערוץ ７ 

עברתי שוב על הדיון וראיתי שהתמקדתי בנקודה מסויימת שעלולה לתת תמונה לא מאוזנת.

תקופת הפגישות (ארוכה ככל שתהיה) היא רק הכנה. העבודה האמיתית והבניין מתחילים עם הנישואין.

הקשר שתיארתי נבנה ונמשך במשך כל חיי הנישואים ממדרגה למדרגה. כך צריך להיות.

בעולם אידיאלי היינו שמחים להשאיר אותו לאחרי החתונה ולדעת שכל כוחותינו מושקעים אך ורק בבן הזוג שלנו בלי שהשארנו מעצמנו חלקים בדרך.

היות שבמציאות שלנו אנחנו צריכים להפגש ולהכיר כדי להחליט זה יכול להופיע גם קודם. היות שחתונה מבוססת על קשר רגשי יש גם לזה מקום אבל כאמור יש לזה גם את החסרונות שלו.

בפועל כדי להחליט מספיק לדעת שיש את היכולת וההתאמה כדי שהקשר הזה יבנה בהמשך הדרך.

הסיבה שהדגשתי את הצד של יצירת הקשר היא כי יכול להיות מצב שבו זוג מבלה חודשים בזה ש"טוב להם ביחד" ולא מבינים שבהמשך צריך יותר מזה.

אני מכיר באופן אישי אנשים שבזבזו חודשים ושנים(!) על קשר כזה שלא התקדם לשום מקום. ניסיתי לתת תיאור של "טעימה" ממה שצריך להיות כדי לנסות לפקוח קצת את העיניים ולחסוך צער מיותר.

והאמת,

מפריע לי שאני סגורה 

עם כמה מהחברות אני פתוחה הרבה יותר

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת