היי,
פתחתי ניק חדש לשאול ולפרוק בנושא רגיש מאוד.
בעקבות שאלה/פריקה שהייתה כאן לאחרונה על נישואין ללא אינטימיות ריגשית, פנימית , יש בי רצון לפרוק ולשמוע את דעתכם על המצב בזוגיות שלי .
רקע קצר- נשואה 5 שנים פלוס 4 ילדים )כן כן ,צפוף ומתיש( ,בעלי אדם מתוק, אדם טוב, יש בו הרבה יתרונות וגם לא מעט חסרונות . בגדול אנחנו טובים ביחד , יודעים עליות ומורדות . יש אהבה ,יש חיבור ויש רצון לחיות יחד תמיד.
אבל .. וזהו אבל גדול מאוד , יש פעם גדול מאוד מאוד במיניות , בתשוקה , באינטימיות הגופנית . פער בלתי נסבל לעיתים. פער כואב מאוד.
בעלי מאוד מאוד צמא למגע, לתשוקה,.. ואני רחוקההה משם. לצערי לא מרגישה שנמשכת אליו, לא חסר לי המגע (אולי חיבוק ולא יותר) ,ובכללי לא חשה שום תשוקה בזוגיות שלנו.
המצב הזה כואב לי מאוד אבל מרגישה שיותר מכל הוא כואב ומשפיע על בעלי . לצערי אי אפשר לזייף תשוקה או רצון למגע, זה ניכר ומלווה אותנו הרבה.
מניחה שיש שקוראים את זה ואומרים " מה חדש? זאת בעיה ידועה .. במיוחד עם ההריונות הצפופים , הילדים הקטנים , מה הפלא שאין חשק ?" , - הכל נכון , אבל בפועל אנחנו חיים בפער כואב כואב ) שוב, בעיקר בעלי ) היינו בייעוץ, הייתי אצל רופאת נשים, אני ללא הורמונים עכשיו, קראנו את הספר " פשוט לרצות" , ושום דבר לא עוזר ... למה שפתאום משהו יתהפך? איך משהו ישתנה ? זה מרגיש מצב מובנה וקיים .
לגבי המשיכה לבעלי- לפני שהתחתנתי איתו כן הייתה משיכה אבל היא פשוט נעלמה ולא נשאר ממנה כלום , להיות איתו זה מבחינתי מטלה . משימה שיש לבצע.
הלוואי שיש כאלה שיכולים להגיד שיש תקווה גם במצב כזה ..
שיש סיכוי לשינוי .
אנחנו 5 שנים בסרט הזה , בכאב הזה , רוצים כ"כ לצמצם את הפער ופשוט לא יודעים איך . והאם .
תודה על ההקשבה.
נ.ב- להתגרש זאת מילה נורא מפחידה שאפילו לא עולה על דל שפתינו אבל בסתר ליבי אני שואלת עצמי אולי חוסר בתשוקה זו סיבה להתגרש ? מגיע לבעלי לחיות עם מישהי שתחשוק בו.. ואולי גם לי ..
כבר לא יודעת מה לחשוב.
פתחתי ניק חדש לשאול ולפרוק בנושא רגיש מאוד.
בעקבות שאלה/פריקה שהייתה כאן לאחרונה על נישואין ללא אינטימיות ריגשית, פנימית , יש בי רצון לפרוק ולשמוע את דעתכם על המצב בזוגיות שלי .
רקע קצר- נשואה 5 שנים פלוס 4 ילדים )כן כן ,צפוף ומתיש( ,בעלי אדם מתוק, אדם טוב, יש בו הרבה יתרונות וגם לא מעט חסרונות . בגדול אנחנו טובים ביחד , יודעים עליות ומורדות . יש אהבה ,יש חיבור ויש רצון לחיות יחד תמיד.
אבל .. וזהו אבל גדול מאוד , יש פעם גדול מאוד מאוד במיניות , בתשוקה , באינטימיות הגופנית . פער בלתי נסבל לעיתים. פער כואב מאוד.
בעלי מאוד מאוד צמא למגע, לתשוקה,.. ואני רחוקההה משם. לצערי לא מרגישה שנמשכת אליו, לא חסר לי המגע (אולי חיבוק ולא יותר) ,ובכללי לא חשה שום תשוקה בזוגיות שלנו.
המצב הזה כואב לי מאוד אבל מרגישה שיותר מכל הוא כואב ומשפיע על בעלי . לצערי אי אפשר לזייף תשוקה או רצון למגע, זה ניכר ומלווה אותנו הרבה.
מניחה שיש שקוראים את זה ואומרים " מה חדש? זאת בעיה ידועה .. במיוחד עם ההריונות הצפופים , הילדים הקטנים , מה הפלא שאין חשק ?" , - הכל נכון , אבל בפועל אנחנו חיים בפער כואב כואב ) שוב, בעיקר בעלי ) היינו בייעוץ, הייתי אצל רופאת נשים, אני ללא הורמונים עכשיו, קראנו את הספר " פשוט לרצות" , ושום דבר לא עוזר ... למה שפתאום משהו יתהפך? איך משהו ישתנה ? זה מרגיש מצב מובנה וקיים .
לגבי המשיכה לבעלי- לפני שהתחתנתי איתו כן הייתה משיכה אבל היא פשוט נעלמה ולא נשאר ממנה כלום , להיות איתו זה מבחינתי מטלה . משימה שיש לבצע.
הלוואי שיש כאלה שיכולים להגיד שיש תקווה גם במצב כזה ..
שיש סיכוי לשינוי .
אנחנו 5 שנים בסרט הזה , בכאב הזה , רוצים כ"כ לצמצם את הפער ופשוט לא יודעים איך . והאם .
תודה על ההקשבה.
נ.ב- להתגרש זאת מילה נורא מפחידה שאפילו לא עולה על דל שפתינו אבל בסתר ליבי אני שואלת עצמי אולי חוסר בתשוקה זו סיבה להתגרש ? מגיע לבעלי לחיות עם מישהי שתחשוק בו.. ואולי גם לי ..
כבר לא יודעת מה לחשוב.
