מקווה בשבילך שיבואו ימים טובים יותר

בדידות בזוגיות יותר קשה מבדידות לבד

הוא לא סיפר את הצד שלה

וחוץ מזה שלא יודעת מה ההסטוריה שלו, הסתמכתי רק על התגובה הזו

אם את מסתמכת על תגובות או שרשורים קודמים- קטונתי....

מה שכן רציתי להגיד,

שלדעתי כדי לקרב בין בני זוג - 

כל אחד מבני הזוג יכול לגרום לקירוב בחזרה

ע"י שהוא נותן חום לשני

ורוב האנשים בעולם- נותנים להם חום ואהבה ויחס טוב והקשבה והערכה - הם יגיבו טוב בחזרה!

אלו ערכים שכולנו רוצים אותם - כולנו צמאים ליחס טוב ומעריך! 

ולכן לכאורה אין סיבה שהיא לא תגיב טוב בחזרה בהתאם

וזה לא סותר, שזה לא באשמתך

זה שאתה יכול להחזיר את המצב לטובה, לא אומר שאתה אשם ! בכלל לא אשם! פשוט יש לך כוח בידים לשנות את הזוגיות לטובה , גם לבד בלי יוזמה שלה

וכמובן שאם כל מה שכתבתי לא רלוונטי ואולי זה מקרה יוצא דופן - 

וואלה קטונתי , אז אם לא מתאים לך - תזרוק את כל דבריי לפח

כי כל מקרה  לגופו, ורק עם איש מקצוע אפשר באמת לבחון ומי אני שאגיד על סמך הודעה אחת פה בפורום בלי היכרות עם הנפשות הפועלות.....

המון כח ושמחה לכותב השרשור והצלחה עם המצב הכואב ולא נעים......... 

אולי הוא פגע בה ולא היא לא רצתה לטבול?

אולי היא שלחה אותו לישון כי הוא פגע בה בצורה קיצונית ואמרה לה מילים ממש משפילות?

אפשר להשפיל גם במילים לא רק במעשים.....

אולי,

ואולי לא

אין לי מושג

רק נתתי דוגמא 

אולי לא רלוונטי לכותב, מדגישה , רק דוגמא תיאורטית כללית , לא בהכרח רלוונטית לכותב, אין לי מושג

סלח לי על החריפות, אבל ממה שכתבת עכשיו וגם ממה שכתבת בשירשורים קודמים, אתה טיפוס מתקרבן שמשתמש באישתך על מנת להרגיש ערך על חשבונה.

אתה מספר שהיא גירשה אותך מהחדר, ואתה עזבת בלית ברירה מול כל המשפחה שלה ואפילו עירבת את אבא שלה - הינה אתה הצודק ואישתך היא המטורפת והילדותית. הינה זכית במערכה מול אישתך שנותרה מושפלת וקטנה.

באמת לא הייתה לך ברירה? לדעתי הייתה גם הייתה. יכולת להשאר בחדר ולא להיות מגורש!

אני מנסה להבין מה היא עשתה שלא הותיר לך ברירה, ואם באמת לא הייתה לך ברירה, למה לעזאזאל אתה כל כך רוצה להשאר איתה אחרי דבר כזה??

אותו דבר לגבי השרשור על שעות העבודה, היא הקטנה, המטרילה, חסרת האחריות ואתה הבוגר, החכם, סוס העבודה שאישתו פשוט נשארת אכולת קנאה מול ההישגים שלו.

שמבין השורות ברור מאוד שלך אין כלפיה שום רגש של אהבה או הערכה כלשהיא, ולו הבסיסית ביותר.

כמובן שהיא תמשיך לשחק משחקים ואפילו רק להקצין אותם. פתחתם דינמיקה הרסנית שבה אתה יושב על משבצת הקורבן,  ולאישתך אין שום דרך לחוש ערך מצד עצמה חוץ מלהטריל ולהשפיל אותך.

אני לא אומר שלאישתך אין אשמה בסיפור, רק אומר שאתה אשם לא פחות ממנה. למרות שאתה מציג את עצמך כצדיק תמים וקורבן של הטירוף והילדותיות שלה.

גם אם היא פונה אליך ככה

אתה יכול לענות בתקיפות, אבל לא בתוקפנות

תוקפנות מזמינה תוקפנות

החכמה היא לדעת להיות אסרטיבי בצורה מכובדת

תשמע אני לא נכנס לסיפור רעה או לא. גם לא יודע מה בדיוק מפריעה לה.

אבל יש את העובדות האוביקטיביות מהצד שלך שהן:

- אתה חי במערכת זוגית משפילה.

- אתה חי ללא חיי אישות או אפילו אינטימיות בסיסית.

- אישתך לא מראה אפילו רצון לשפר בעוד שאתה כן.

- החיים המשותפים שלכם בצורה הזאת פוגעים בילדים.

הגיעה הזמן שאת תהפוך את המשוואה. אני במצב שלך הייתי מתייעץ עם עורך דין לענייני גרושין קודם כל. על מנת שביום שבו תצטרכו להפרד (וכמו שזה נראה כרגע כנראה שכן..) שתעשה את זה בצורה חכמה.

דבר שני הייתי שוקל ברצינות לעזוב את הבית ולהגדיר באילו תנאים אתה מוכן לחזור. אני חושב ברצינות שהעובדה שאתה משדר לה שאתה מעוניין כל הזמן, רק גורם לה להקצין את המעשים שלה מתוך הנחה שאתה תשאר בכל מקרה.

אני מדבר על האתגר הענק שיש פה

זה מחלחל עמוק לתת מודע בלי ששמים לב

מה הקשר בין הקבוצות לבית?

איזה אתגר?

בין השאר בגלל שזה בכתב. ואין מפגש כל כך קיצוני עם האמוציות הרגשיות כמו שהוא קורה בבית.

מאוד קל להתבטא בבהירות. וגם אם מישהו מוצף ואחרי כמה הודעות פולט עוד עובדה שמשנה את כל הסיטואציה, עדיין אפשר לקרוא את זה ולעבד את  זה יותר "שכלי".

בבית, הבטן מופעלת.

אני חיפשתי הזדהות. איזה כיוון מה לעשות איך פותרים את זה

בחיים האמיתיים.

אני אסביר לך איך הכל מסתדר והכל אמת

ואין קושיה כלל.

כשהאדם שוכב על הגב או הספה

וגולש בפורום. הוא במוד שהוא רוצה

להרגיש טוב. נוח לו.

הוא לא בתוך מרוץ היומיום.

ואז הוא יכול לכתוב מהשאיפה הכמוסה (והאמיתית)

שלו לעשות טוב לכולם.

מקווה שיישבתי לך את הקושיה

בברכה

מים קרים על נפש עייפה ב"ה

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

על מה כן הוצאנו כסף? מקרר, מזרונים איכותיים למיטה שלנו ו... זהו נראה לי.

חנויות זולות של מוצרי חשמל, שווה לחפש בריכוזים חרדיים.. 

סתם כי יש מציאות מעולות במרקטפלייס, זו עוד פלטפורמה של יד שניה

יש מוצרים שבעיניי חופשי לקנות ביד 2

תקח בחשבון שיש דברים שההובלה עצמה יקרה מאוד וכבר לא בהכרח שווה, או שכדאי כבר להשקיע כי ההובלה היא חלק גדול מהעלות.

לשים לב שיש דברים שדורשים התקנה רצינית, אז לחשוב מה מעדיפים בזה. למשל אם יש כיריים גז טובות במחיר טוב - אבל ההתקנה תעלה הרבה (לא באמת יודעת, רק אומרת), אז אולי שווה לקנות חדש שכלול בו התקנה, או אולי עדיף כבר אינדוקציה

ולהיזהר מדברים שעלולים להיות בהם פשפשים!!! או עובש! סיוט סיוט. 

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת