בס"ד
לא בכל יום ההיסטוריה משתנה לנגד ענינו, כפי שקרה אתמול (שני) במפלגת העבודה. וברצינות, לאחר היסטוריה ארוכת שנים של הדחת יושבי ראש לאחר קדנציה אחת בלבד, הצליחו במפלגה לראשונה מזה זמן שלושים שנה, למנות יו"ר לקדנציה שניה. זה לא דבר של מה בכך. גם יושבי ראש שהיו מוצלחים והצעידו את המפלגה קדימה להצלחות גדולות, נפלו מהר מאוד על ידי מתפקדי המפלגה ללא אפשרות להמשיך לקדנציה נוספת. לכן מהבחינה הזאת, אין ספק שההצלחה של השרה מרב מיכאלי היא גדולה מאוד. אבל האמת היא, שזה רק קצה קצהו של הסיפור.
בשביל להבין את הסיפור במפלגה, צריך קדום כל לבחון את המועמד שהתמודד מולה, מזכ"ל המפלגה, ערן חרמוני. כבר בימים הראשונים לאחר שמיכאלי נבחרה החלו חריקות בין השניים. חרמוני טוען שמטרתה של מיכאלי הייתה לשנות את חוקת המפלגה כך שתתאים לצרכיה ובכך להגדיל את כוחה במפלגה. מנגד טוענת מיכאלי שאחרי שנים שמנכ"ל המפלגה דאג לשלוט ביו"ר, היא הראשונה שהצליחה לשמור על העצמאות שלה ולא להיות כפופה אליו, דבר שהפריע לחרמוני ובגלל זה ההתנגדות שלו אליה.
למעשה, כל סיבת ההתמודדות של חרמוני הייתה אחת בלבד. הוא לא רצה להנהיג את המפלגה, טוב לו בתפקידו הנוכחי, אלא הוא רצה להיבחר בשביל להביא מועמד משלו שיעמדו בראשות המפלגה והעיקר שמיכאלי לא תמשיך לקדנציה נוספת. אגב, גם במקרה הזה שמו של הרמטכ"ל לשעבר גדי אייזנקוט עלה כמי שמתאים לתפקיד. לאחר מכן, התכוון חרמוני להמשיך לצעד הבא והוא ליצור רשימה מאוחדת בין העבודה למפלגת מרצ שלא עוברת בסקרים את אחוז החסימה וחפצה מאוד בחיבור בזה. חיבור שמיכאלי מתנגדת לו נחרצות, אבל בזה עוד נעסוק בהמשך.
אבל חרמוני לא הצליח לסחוף אחריו את מפלגת העבודה, כפי שמשתקף באופן נחרץ מתוצאות הבחירות (86% למיכאלי לעומת 16% לחרמוני). אבל לא רק את חברי מתפקדי המפלגה הוא לא הצליח לסחוף אלא גם את חברי הכנסת של הרשימה. במכתב שהוציאו בתחילת השבוע כלל חברי הכנסת של העבודה נכתב כי "לראשונה מזה שנים סיעת העבודה פועלת בשותפות, במקום במחנאות, וכל זאת תוך כדי השאיפה למקסם את היכולות האישיות ותפיסות העולם של כל חברי הסיעה. תחת מנהיגותה של מרב הפעילות של הסיעה כקבוצה, וכן קידום הערכים האישיים של כל אחת ואחד, לא התנגשו אלא היוו מטרות שקודמו שכם אחד".
כעת האתגר הבא של מפלגת העבודה הוא הבחירות לרשימה שיתקיימו מיד לאחר תשעה באב. על פי חוקת המפלגה שאותה העבירה מיכאלי בבחירות הקודמות, הרשימה נבנית באופן שוויוני בין גברים לנשים כך שתמיד יהיה ריץ' רץ' בין שני המינים. עד כה הודיעו כבר למעלה מ-25 מועמדים כי בכוונתם להתמודד בבחירות לרשימה, ובהם חברי הכנסת הנוכחיים לצד פעילים וותיקים של המפלגה וכן דמויות חדשות. לאחר מכן מתכוונת מיכאלי לפתוח בקמפיין נגד מפלגתו החדשה של גנץ במטרה לקחת מהם את כל המאוכזבים מהאיחוד עם גדעון סער, כפי שהורחב על כך בשבוע שעבר.
אגב, הבחירות נערכו באמצעות קישור מאובטח שנשלח לפלאפונים של המתפקדים וכך כל מתפקד יכול היה לבחור מבלי לצאת מהבית, זאת לצד מספר קלפיות מצומם שהיו פרוסים בכמה מקומות בודדים ברחבי הארץ לטובת מי שמתקשה עם הבחירה בפלאפון. מדובר בשיטה חדשה, שעוד לא נוסתה בעבר שגם בציונות הדתית מתכוונים להשתמש בה לקראת מערכת הבחירות הפנימיות בה, ולפי אחוזי ההצבעה הגבוהים (ביחס לשנים קודמות במפלגת העבודה), כנראה והיא אכן מצליחה להוכיח את עצמה.
אין פרטנר
לאחרונה הגיעו סוף סוף במפלגת מרצ למסקנה המתבקשת שאין פרטנר. לא, אין הכוונה לאבו מאזן או לרשות הפלסטינית שאיתם הם מפקידים לשמור על קשר קרוב, אלא דווקא על חבריהם למחנה השמאל, מפלגת העבודה. למרות כל הפניות ללכת לאחדות על מנת לשמור על הקולות, במפלגת העבודה, נכון לרגע זה, מקפידים להשיב על כל הצעה בשלילה. מבחינתם הניסוי כבר נערך וכלשונו של ח"כ ניר אורבך 'הניסוי נכשל'.
הניסיון של מרצ לחבור למפלגת העבודה הוא לא חדש, אבל מתחזק לאחרונה לאור המצב הגרוע של המפלגה בסקרים. אלא שלמעשה זה לא שמפלגת מרצ, שזכתה לשישה מנדטים בבחירות הקודמות, איבדה מנדטים, אלא היא נמצאת בדיוק באותו המקום כפי שהייתה גם במערכת הבחירות הקודמת. ההבדל הוא שבבחירות הקודמות היה מהלך נכון של לפיד להצלת הגוש, דבר שתרם למעלה משני מנדטים למרץ ויחד עם קמפיין גוועלד הם עברו בהצלחה את אחוז החסימה. עכשיו למעשה הם שוב באותו המצב החדש שלהם.
לכל זה כדאי לצרף את מה שקורה ברשימת מרצ בשבועות האחרונים. שני שרים כבר הודיעו שלא ימשיכו לכנסת הבאה, השרה תמר זנגברג והשר עיסאווי פריג׳. לצידם גם יו"ר המפלגה ניצן הורביץ הודיע שהוא לא יתמודד פעם נוספת לראשות המפלגה אלא לרשימה בלבד. בראיון למוסף '7 ימים' של ידיעות אחרונות הסביר הורביץ כי הסיבה לכך היא ריענון של התפקיד, אבל לכולם ברור שזאת לא באמת הסיבה. הורביץ רואה את הסקרים מצד אחד, ואת ההתנגדות של מיכאלי לאחדות מהצד השני, והוא לא זה שרוצה להיות חתום על תעודת הפטירה של המפלגה.
התקווה החדשה במרצ היא שובה של זהבה גלאון, שתתמודד מול המועמד הייחדי עד כה, ח"כ יאיר גולן. נכון לכתיבת שורות אלו עוד אין הודעה רשמית על כך שגלאון חוזרת, ואתמול היא אף ניסתה להפריך את השמועות בעזרת ציוץ ומשחק מילים בטוויטר, אך עם זאת מתגברים הערכות שכך יקרה. כמו כן היה ניסיון במפלגה למנוע את התמודדותו של גולן ובכך גלאון תיבחר ללא צורך בהתמודדות, דבר שהיה מגדיל את הסיכוי לחזרתה, אבל גולן סירב לכל ניסיון שכזה.
אבל האמת, היא לא באמת צריכה את זה. לאף אחד במפלגת מרצ, ומחוצה לה, אין ספק שאם גלאון תחזור למפלגה, היא זאת שתיבחר ובקלות רבה. גולן הוא עדיין נטע זר במפלגה שעברו הצבאי לא עושה טוב לשם שלו, יחד עם דעותיו הציוניות מידי למרצ. במידה וגלאון תבחר בסוף שלא להתמודד, סיכוי שכמט ולא קיים, מרצ תקבל בעל כורחה מנהיג שלא תואם את ה-D.N.A של המפלגה בכלל.
מי שעוקב בדאגה אחרי מה שקורה במפלגות העבודה ומרצ הוא יאיר לפיד. גם הוא רואה את הסקרים, ומבין שאם מרצ לא תעבור את אחוז החסימה, גוברים הסיכויים של נתניהו להקים ממשלה ולו לחזור להיות יו"ר אופוזיציה. לכן הפעולה שלפיד ינסה ליזום היא שתיה של מפלגת העבודה ולקרב אותה בחזרה לאחוז החסימה. אם הם לא מוכנים להתאחד ברצון, אז לפחות לאחד אותם בלית ברירה כששתי המפלגות נמצאות סביב אחוז החסימה מי למטה ומי למעלה.
הערה לסיום
גם בבית היהודי התקיימו בחירות אתמול לתפקיד היו"ר, אבל בדרך קצת שונה. זה כבר זמן רב שהיו"ר (הקודמת), חגית משה, מנסה לרקוד על שתי החתונות: מצד אחד לשמור על השליטה בבית היהודי אבל מצד שני להישאר בתפקידה כסגנית ראש העיר ירושלים ומחזיקת תיק החינוך בעיר. את המתכונת לכך אנחנו רואים כעת. יוסי ברונדי, היו"ר הנבחר הוא איש שלה, מועמד מטעמה, וזאת לאחר שהיא שינתה עבור המהלך הזה את חוקת המפלגה (הדמיון למה שקורה במפלגת העבודה על אחריות הקורא בלבד). אחרי כל זה, ולאחר שבית הדין של המפלגה דחה את כל העתירות, מינוי של ברונדי, שמכהן כיום בתפקיד ראש העיר של גבעת שמואל, היה סלול וקל במיוחד.
כעת שתי מטרות עומדות בפני ברונדי, והמושכת בחוטים משה. הראשונה היא לבנות את הבית היהודי מחדש, אבל ממש מחדש. ברונדי כבר קנה מפלגת מדף, שבניגוד לבית היהודי נקייה מחובות, ובמפלגה בודקים בסקרים שמות שונים בין 'מפד"ל החדשה' לבין 'דתי לאומי ישראלי', מה שמופיע כבר כעת כסיסמה במודעות של הבית היהודי במטרה להכניס את השם לציבור ובכך לקשר לו בין המפלגה הישנה למפלגה המחודשת. המטרה השנייה היא כמובן אחדות. ברונדי מעדיף להתאחד עם שקד וסיעת ימינה וביחד איתם ו'דרך ארץ' לנסות לצלוח את אחוז החסימה. אתמול כבר הצהירה משה במהלך הכינוס שהיא לא פוסלת ישיבה עם לפיד, מצד שני גם מו"מ עם הציונות הדתית היא לא פוסלת. איך זה יתאפשר? כמו שלמדנו כבר מחגית משה, אצלה כל זיגזוג הוא אפשרי.
