(הסיפור הנל קצת ארוך, אבל באמת מומלץ לקרוא עד הסוף)
בוקר יום ראשון, איחרתי לאולפנה כרגיל, אז פספסתי את ההסעה ונסעתי באוטובוס.
נסעתי להר הרצל, ומשם הלכתי לתחנה של קו 21. הגעתי לתחנה, ומה ראיתי שם על הרצפה? כיפה.
לקחתי אותה, ושמתי שלט השבת אבדה ולמטה כתבתי את המספר שלי עם השם שלי וסמיילי קטן.
עברו כמה ימים, וביום רביעי בשיעור תושבע קיבלתי הודעה: "הי קוראים לי דניאל, אני חושב שמצאת את הכיפה שלי, היא כחול בצד אחד ואפור בצד שני"
התיאור שלו התאים לכיפה (הצד האפור היה אפור כי דהה לו הצבע מהשמש), אז עניתי לו ושאלתי אם יכול לבוא לקחת אותה.
הוא ענה לי שהיום הוא לא יכול כי הוא בישיבה, אבל ביום חמישי הוא יכול.
קבענו ביום חמישי ב4 וחצי בתחנה.
ביום חמישי היה לי בשעתיים האחרונות מבחן, שהתמשך מעבר לזמן שהיה אמור להתמשך, ורק ב4:23 סיימתי אותו.
כתבתי לדניאל הזה שאני מאחרת קצת, והוא כתב לי "סבבה" כמו בן אדם מייבש, אבל לא נורא.
הגיע קו 21, עליתי, נסעתי, ירדתי בתחנה, והסתכלתי לצד השני של הכביש. יושב לו שם זקן שנראה בן 70 כזה.
הלכתי אליו, והיתי כזה "הי, אתה דניאל?" הוא ענה לי שלא קוראים לו דניאל ואני נשמתי לרווחה (פיוו)
ואז מאחורי התחנה צץ דניאל האמיתי
נאה, גבוה, טישרט, ציציות בחוץ, תיק טיולים... כל הסיפור.
הוצאתי את הכיפה מהתיק שלי (היא קצת נמעכה שם בנתיים) ונתתי לו אותה.
הוא הסתכל עלי
כרע על ברך
והציע לי נישואין.
אז אמרתי כן
וצחקתי
ואז אמרתי לא
ואז אמרתי אולי
ואז אמרתי תתחיל בלבקש דייט
אז הוא היה כזה "רוצה לצאת עכשיו לדייט? אני משלם."
אמרתי שאם הוא משלם אז בטח
והלכנו לנו לעבר השקיעה
ואחרי כמה זמן התחתנו
בחתונה מהממת
ולבשתי שמלה יפה ממש.
לונג סטורי שורט -
התחתנו
עברנו לגור בישוב
עשינו את שביל ישראל
וכל יום שחזרתי מהעבודה שלי בתור מדריכת טיולים הוא חיכה לי בבית עם שוקו חם
וניגן לי שירים.
