הבן שלי ב״ה כבר בן 1.3
עוד לא הולך אבל ממש ממש קרוב (הולך כבר חופשי עם הליכון , מרים אותו אפילו בידיים. באמת עוד שניה הולך פשוט מפחד לעזוב)
בימים האחרונים אני מרגישה שזה שהבן שלי לא הולך עדיין הפך להיןת שיחת היום בגן.
שבוע שעבר הוא לא הרגיש טוב כמה ימים בגלל החיסון והיה עם חום. כשחזרנו בחמישי, אחת המטפלות, אפילו לא שלו ספיציפית, אומרת לי- נו הוא עשה לנו הפתעה בימים האחרונים? יש משהו? הוא הולך? מטפלת שבחיים לא דיברתי איתה וגם לא קשורה לבן שלי (באותה כיתה אבל לא ממש מטפלת בו). במקום לשאול איך מרגיש?
והיום בעלי החזיר אותו מהמעון, והמנהלת (שהיא ממש מעורבת כמו מטפלת) פטפטה איתו כמה דק, תפסה אותו לשיחת קצרה. אמרה לו ״*** לא ממהר לשום מקום. הוא ממש לא ממהר. אם מוציאים בימבה, הוא לא ממהר לחטוף אותה. אם פותחים את השער לחצר, הוא לא ממהר לעמוד על השער עם כל הילדים. גם בהליכה הוא לא ממהר…״
אז בעלי שאל אותה אם הוא היחיד שלא הולך עדיין בגן (הוא הכי קטן בגן)
אז היא אנרה - לא , יש גם את ***, אבל הוא לפחות מרגיע את ההורים שלו והראה שהוא מסוגל או משהו כזה.
איך ששמעתי את זה, מבעלי, התחלתי ממש לבכות. מספיק כל בן אדם שני שואל בן כמה הוא ואם הוא הולך… אז לשמוע את זה מהצוות במעון? זו ההרגשה שאתם נותנים לילד שלי? שהוא פחות? שהוא איטי?
למה לא להגיד כמה חכם הוא, איך הוא יודע להשלים משפטים, לענות על שאלות, להגיד מה הוא רוצה?
אני לא יודעת מה לעשות ומה להגיד לה אבל זה כל כך מכעיס אותי. וגם בסוף מכניס אותי למחשבות ולחצים. וברור שזה גם יוצא בסוף על הילד.
עוד לא הולך אבל ממש ממש קרוב (הולך כבר חופשי עם הליכון , מרים אותו אפילו בידיים. באמת עוד שניה הולך פשוט מפחד לעזוב)
בימים האחרונים אני מרגישה שזה שהבן שלי לא הולך עדיין הפך להיןת שיחת היום בגן.
שבוע שעבר הוא לא הרגיש טוב כמה ימים בגלל החיסון והיה עם חום. כשחזרנו בחמישי, אחת המטפלות, אפילו לא שלו ספיציפית, אומרת לי- נו הוא עשה לנו הפתעה בימים האחרונים? יש משהו? הוא הולך? מטפלת שבחיים לא דיברתי איתה וגם לא קשורה לבן שלי (באותה כיתה אבל לא ממש מטפלת בו). במקום לשאול איך מרגיש?
והיום בעלי החזיר אותו מהמעון, והמנהלת (שהיא ממש מעורבת כמו מטפלת) פטפטה איתו כמה דק, תפסה אותו לשיחת קצרה. אמרה לו ״*** לא ממהר לשום מקום. הוא ממש לא ממהר. אם מוציאים בימבה, הוא לא ממהר לחטוף אותה. אם פותחים את השער לחצר, הוא לא ממהר לעמוד על השער עם כל הילדים. גם בהליכה הוא לא ממהר…״
אז בעלי שאל אותה אם הוא היחיד שלא הולך עדיין בגן (הוא הכי קטן בגן)
אז היא אנרה - לא , יש גם את ***, אבל הוא לפחות מרגיע את ההורים שלו והראה שהוא מסוגל או משהו כזה.
איך ששמעתי את זה, מבעלי, התחלתי ממש לבכות. מספיק כל בן אדם שני שואל בן כמה הוא ואם הוא הולך… אז לשמוע את זה מהצוות במעון? זו ההרגשה שאתם נותנים לילד שלי? שהוא פחות? שהוא איטי?
למה לא להגיד כמה חכם הוא, איך הוא יודע להשלים משפטים, לענות על שאלות, להגיד מה הוא רוצה?
אני לא יודעת מה לעשות ומה להגיד לה אבל זה כל כך מכעיס אותי. וגם בסוף מכניס אותי למחשבות ולחצים. וברור שזה גם יוצא בסוף על הילד.
עצוב שזה ככה...
טוב, אצלנו זה היה בולט שהוא מתעכב בכל הדברים..
)