בס"ד
- 13 שבועות לבחירות -
על הקרע בתוך יהדות התורה, בין דגל התורה לאגודת ישראל, דיברנו כבר לפני שלושה שבועות. כבר אז דובר על כך שזאת לא נחשבת מערכת בחירות ללא מאבק ייצרי בין הליטאים לחסידים, וכמו תמיד זה יסתיים בריצה משותפת של שתי המפלגות יחדיו. אבל עד שזה יקרה הקרע עוד קיים, ולכן כדאי להתעכב ולהבין על מה מדובר הפעם. ממבט ראשון זה נראה שוב קרב על מקומות, אבל במבט מעמיק יותר ניתן לראות שזה מאבק על שליטה, אידיאלים ועוד נושאים שונים שעל סדר היום.
יש הרבה מקומות להתחיל בהם על השינויים בתוך המבנה של יהדות התורה בשנים האחרונות. זה כבר התחיל בבחירות המוניציפליות בהן שתי המפלגות רצו בנפרד בירושלים והתברר כי אחרי שנים שבהם החסידים הובילו, כעת הליטאים הם הציבור המוביל בציבור החרדי. זה יכול להמשיך בפרישתו של יו"ר אגודת ישראל, השר לשעבר יעקב ליצמן, לאחר הסדר טיעון שנסגר איתו לאחרונה, וגם בעצמאות של נציגי בעלז מול הממשלה היוצאת. כמובן שלא ניתן להתעלם מפטירת מנהיגה הרוחני של דגל התורה, הרב חיים קנייבסקי זצוק"ל, ביום חג הפורים, והיד עוד ארוכה.
כל המכלול הזה מוביל סדר יום חדש במפלגה החרדית, ושוב מאיים לפצל אותה. עד כמה מדובר באיום ממשי? כאמור לכולם ברור שהם ירוצו ביחיד, וכנראה נזכיר את זה עוד מספר פעמים בהמשך. אבל המאבק הפעם יוצא היישר מביתו של ראש ישיבת פונוביץ', ומחליפו של הרב קנייבסקי בהנהגת דגל התורה, הרב גרשון אדלשטיין. בציטוט שפורסם בסוף השבוע האחרון בעיתון החרדי 'משפחה' מפי הרב אדלשטיין וההנהגה הרוחנית של דגל התורה נאמר לנציגי הסיעה כי "יש להיערך לריצה עצמאית".
במוקד המאבק הפומבי נמצאת שאלת המיקומים והתפקידים. לאחר הבחירות המוניציפליות שהובן שיחסי הכוחות השתנו בין המפלגות החרדיות, הוחלט לשנות את ההסכמים בין הליטאים לבין החסידים. כך מצא את עצמו לראשונה ח"כ משה גפני עומד בראשות יהדות התורה ובראש הריץ' רץ' שקובע את ההמשך. על פי ההסכם, כעת, בבחירות האלו, הראשות שוב צריכה לעבור לאגודת ישראל, אלא שמאז ליצמן כאמור כבר לא שם, ואת מקומו תפס נציג גור אחר, שמוכר בעיקר במוסדות החסידות, יצחק גולדקנופף.
לטענתו של גפני, המגובה בהנחייתו של הרב אדלשטיין, לא ייתכן שגפני אחרי קדנציה קצרה יצטרך לזוז אחורה, במיוחד שמדובר עבור מועמד לא מוכר ציבורית כלל וכלל וללא שום ניסון בכנסת. כמו כן, אם קיום עומדת חלוקת הרשימה על פי ריץ' רץ' שווה בשווה, מבקשים בדגל התורה לשנות את המאזן כך שיהיה 60:40 וכן שהתפקיד הראשון יהיה לבחירה שלהם. על פי הערכות של הבחירות הקדומות, בעוד דגל התורה הביאה כ150 אלף קולות ואילו אגודת ישראל הביאה בין 80 למאה אלף קולות. היתר, על פי הערכות, הגיעו עם קהלים לא מזוהים מבחוץ.
אבל לצד המיקומים יש בדגל התורה גם כעסים. הכעס הראשון נמשך כבר זמן רב, עוד מאז ליצמן סירב לקבל שום פשרה שהוצעה בנוגע לחוק הגיור, מה שלכאורה מנע הקמת ממשלה עם ליברמן כבר אחרי הבחירות הראשונות, אם כי היום אנחנו יודעים לומר שכל פשרה שלה היו מסכימים החרדים, ליברמן היה מקשיח עמדות וזאת מהסיבה שהוא לא רצה יותר לשבת תחת נתניהו. הכעס השני הוא על חסידות בעלז שהגיעה במהלך החודשים האחרונים לסיכומים עם משרד החינוך על תגבור וחיזוק של לימודי חול בתוכנית הלימוד של ילדי החסידות.
אבל כאמור בפועל זה לא רק התפקידים והכעסים. בסוף, אחרי פרישתו של ליצמן, גפני נותר להנהיג לבד את יהדות התורה כולה. הוא הדמות הדומיננטית ששולטת בסדר היום של המפלגה, ושועל פוליטי וותיק שכמוהו יבלע בקלות את מחליפו של ליצמן, ולכן בוודאי שהוא לא ירצה לוותר לו על הבכורה. אגב, הכתב הפוליטי של כאן חדשות, זאב קם, פרסם אתמול (שני) כי למרות שעברו שבועות ארוכים מאז פרש ליצמן וגולדקנופף נכנס במקומו, עד כה לא נערכה שום פגישה בין הנציג החדש לבין גפני.
לצד כל זה צריך להוסיף את הפזילות של גפני לעבר לפיד וגנץ. זה התחיל ביום ההולדת של גפני אליה הגיע לפיד עוד לפני שפוזרה הכנסת, ולאחר מכן זה נהפך לתדרוכים ומאמרים שונים בעיתון הבית 'יתד נאמן', שכמובן הוכחשו בפומבי. אבל לא מן הנמנע שגם זו הצגה שמטרתה לאותת לחברים מאגודת ישראל שאם הוא יקבל את מה שהוא מבקש הוא עלול לשבור את הכלים לא רק בלהיפרד ולזרוק את אגודת ישראל אל מתחת לאחוז החסימה, אלא גם למצוא אפיק פוליטי אחר אצל גנץ או אולי אפילו לפיד. בסוף, אחרי שיימצא ההסדר שבו הם ירוצו ביחד כמו תמיד, יהיה מספיק זמן להכחיש את כל הפלירטוטים עם השמאל.
האריה הדומם
אם במפלגות האשכנזיות החגיגה רועשת במיוחד, אז בש"ס הספרדית ישנה שתיקה רועמת. מלבד סרטון בחירות אחד וכמה תדרוכים נגד הפזילות של גפני, שקט מאוד לא אופייני פוקד את מפלגתו של אריה דרעי. כאשר אנחנו מסתכלים על פירוק הממשלה, כנראה שלדרעי יש חלק לא קטן מההצלחה, זאת למרות שגם הוא פרש לפני מספר חודשים מהכנסת בעקבות הסדר טיעון שנסגר בינו לבין הפרקליטות. אבל אם אחרי המאמצים דרעי לא יזכה להיכנס לארץ המובטחת אלא רק להביט עליה מבחוץ?
לפני מספר שבועות העלה עמית סגל בטור שלו בידיעות אחרונות אופציה מעניינת. כאמור, דרעי נאלץ לפרוש מהחיים הפולטים בעקבות הסדר טיעון שפטר אותו מהעונש, וכבר אז היה ברור שבמערכת הבחירות הבאה הוא יוכל לשוב ולכהן כח"כ, או אפילו שר, וזאת מכיוון ולא הוטל עליו סעיף הקלון. כאן המקום להזכיר שהסדר הטיעון הגיע לאחר עינוי דין שערך שנים רבות ובפרקליטות עצמה הבינו שההר הוליד עכבר. אלא שכעת החשש הוא שדווקא מערכת הבחירות הצמודה כל כך לחתימת ההסכם תוביל לכך שהוא יצטרך לשבת עוד קצת בביתו ולא יוכל להתמודד לכנסת ה-25.
אם ממשיכים את האופציה הזאת, אז העיניים בש"ס כרגע מופנות כלפי שופט בית המשפט העליון יצחק עמית שמשמש במערכת הזו כיו"ר וועדת הבחירות. החשש בש"ס הוא שלאחר הגשת הרשימות, בזמן שכבר אי אפשר להציב מועמד אחר, יחליט השופט עמית להוסיף קלון על פסק הדין של דרעי דבר שישפיע לא רק על מי יעמוד בראשות המפלגה, והרי גם עכשיו הוא הוא המנהל שלה בפועל, אלא על עתידה של המפלגה בכלל שדרעי הוא הסמל הבוהק שלה. האריה החזק.
זאת כנראה הסיבה שבש"ס שומרים על שקט, אסור להם שהתנועה לאיכות השלטון או דומיה תעתור נגד דרעי ותוביל לכך שיוטל עליו קלון, ולא עדיף לעורר את גולם על יצורו (צריך לזכור שדרעי כבר הבהיר שהוא לא מחפש להיות "סתם ח"כ פשוט"). על פי הסקרים הפנימיים בש"ס, במקרה ודרעי לא יעמוד בראשות המפלגה הם יאבדו בן רגע שלושה מנדטים. קהל הייעד במקרה שכזה הוא בעיקר בן גביר, אבל גם בליכוד מן הסתם ירוויחו מההפקר. אגב, בלי או עם קשר לזה, בן גביר מקבל לאחרונה מלא מעט אנשים עצה לשריין ברשימת האנשים מטעמו את יהונתן יוסף, נכדו של הרב עובדיה יוסף זצוק"ל וחבר מועצת העיר ירושלים. אבל גם בלי מריבה נוספת על קולותיהם של הציבור החרדי, אין ספק שמפלגת ש"ס עומדת אחרי שנים רבות בצומת דרכים לא פשוטה עבורה, ויהיה מעניין לעקוב כיצד ינהגו במפלגה בתקופה הקרובה שלפנינו.
הערה לסיום
מפגלת הליכוד היא מפלגה דמוקרטית שבה כל אחד יכול להעמיד את עצמו בפני 120 אלף מתפקדי המפלגה והם יחליטו אם הוא ראוי להשתבץ ברשימה או לא. מסתבר שצריך להגיד את הדבר הזה, שהיה נדמה כמובן מאליו, לאור סערה שעורר מועמד אחד. בתחילת השבוע פורסם על כך שעו"ד יוני ג'ורנו הודיע שהוא צפוי להתמודד בבחירות המקדימות לרשימת הליכוד. בשביל להסביר, מדובר באדם שהורשע לפני עשרים שנה בחטיפתה של עובדת זרה וסילוקה מהארץ.
ברור שמדובר באדם עם עבר דוחה אבל פה מסתיים הסיפור שלו עם הליכוד, נכון לרגע זה. הוא לא קיבל המלצה מנתניהו ומתפקדי הליכוד ככל הנראה לא יצביעו לו, אלא מדובר באדם שמתמודד ותו לא. אותו דבר גם על גלעד שרון, בנו של אריאל שרון, שמתמודד אף הוא לרשימה. בבחירות הקדומות סירב נתניהו לקצר לו את הפז"מ, כעת הוא כבר יכול להתמודד בפני עצמו, אבל צריך לזכור שאת התמיכה הוא עוד לא קיבל. מתפקדי הליכוד מספיק חכמים בשביל לדעת את מי אסור להכניס לרשימה שלהם. חבל שלצד זה שוכחים משמות טובים שמתמודדים לראשונה ברשימה כמו איש התיישבות אביחי באורון, העיתונאי ארז תדמור ונוספים שהסיכויים שלהם להתברג ברשימה גבוהים הרבה יותר.
