אפילו אם אף אחת לא תגיב, ולא אצא אופטימית ומעודדת - חייבת להוציא את זה.
למכירות, ילד ראשון שהגיע אחרי טיפולים והרבה תפילות ובכיות.
הבייבי בן חודש וקצת.
וקשה לי. מאוד.
בהתחלה היה הרבה אדרנלין והתחדשות והתרגשות ועניין סביב הלידה והתינוקי. והלב רטט והראש עיכל לאט לאט. ובעיקר שמחה ואהבה וטוב.
אבל עכשיו, כואבת על הרגשות השליליים ומרגישה הרבה אשמה - אבל באישון לילה, בין האכלה להשכבה, להחתלה לשאיבה - אני מתגעגעת לזמן של לפני.
לחופש וללבד שלנו, לשפיות ולשגרה, לשעות הנורמליות ולעצמאות. מוצאת את עצמי היום חסרת סבלנות ועצבנית.
יש לנו הרבה עזרה ובעלי מדהים, אז מרגישה סתם קוטרית.
מחכה לכשיגדל, לכשישן בלילה, לכשיאכל כמונו, לכשיתקדם בגדילה שלו.
כותבת עם דמעות. כל כך הרבה תפילות והשקעה עם הטיפולים. אז מה קרה עכשיו? מה החרטה הזאת פתאום? מה השברון כשקצת קשה? מה החוסר סבלנות וקוצר הרוח? למה לא יכולה פשוט לשמוח ולממש את כל מה שדמיינתי במשך 3 שנים של המתנה וציפייה?
רציתי לכתוב מאנונימי, ובסוף ויתרתי. חושפת פה יותר משהייתי רוצה במקומות אחרים. באמת מרגישה שזה חונק אותי וחייבת לשתף, לשמוע מזדהות ועידודים.
למכירות, ילד ראשון שהגיע אחרי טיפולים והרבה תפילות ובכיות.
הבייבי בן חודש וקצת.
וקשה לי. מאוד.
בהתחלה היה הרבה אדרנלין והתחדשות והתרגשות ועניין סביב הלידה והתינוקי. והלב רטט והראש עיכל לאט לאט. ובעיקר שמחה ואהבה וטוב.
אבל עכשיו, כואבת על הרגשות השליליים ומרגישה הרבה אשמה - אבל באישון לילה, בין האכלה להשכבה, להחתלה לשאיבה - אני מתגעגעת לזמן של לפני.
לחופש וללבד שלנו, לשפיות ולשגרה, לשעות הנורמליות ולעצמאות. מוצאת את עצמי היום חסרת סבלנות ועצבנית.
יש לנו הרבה עזרה ובעלי מדהים, אז מרגישה סתם קוטרית.
מחכה לכשיגדל, לכשישן בלילה, לכשיאכל כמונו, לכשיתקדם בגדילה שלו.
כותבת עם דמעות. כל כך הרבה תפילות והשקעה עם הטיפולים. אז מה קרה עכשיו? מה החרטה הזאת פתאום? מה השברון כשקצת קשה? מה החוסר סבלנות וקוצר הרוח? למה לא יכולה פשוט לשמוח ולממש את כל מה שדמיינתי במשך 3 שנים של המתנה וציפייה?
רציתי לכתוב מאנונימי, ובסוף ויתרתי. חושפת פה יותר משהייתי רוצה במקומות אחרים. באמת מרגישה שזה חונק אותי וחייבת לשתף, לשמוע מזדהות ועידודים.
וזה לא אומר עלייך כלום. את אמא מדהימה ואת מושלמת לבן שלך!!!!